כב:
המביא
גט פרק שני גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
בשטרות לא. פי' בקונטרס דקיימי לגוביינא ודילמא לא מפיק
ר' אלעזר היא. דאמר חתימת הגט אינה מן התורה ולא סגי למיתביה
פב א ב מיי' פ"ד מהל'
א) [לעיל ט: וש"נ],
ב) [עירובין לט. וש"נ],
גירושין הלכה ג סמג
ליה עד זמן ארוך וישכחו עדי מסירה את הדבר וסמכינן
בלא עדי מסירה דאינהו הוא דעבדי כריתות דעל כרחיך בעינן
ג) לעיל כא. [עדיות פרק ב
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
אעדי חתימה והוא מזייף כתב העליון וחותם העדים עומד במקומו
עדים דילפינן (לקמן דף צ.) ערוה דבר דבר מממון והלכך לא חיישינן
מ"ג], ד) לקמן פו: ד"ה
קכד סעיף ב:
פג ג מיי' פכ"ז מהל'
ופירושו דחוק דלמה יש לנו לטעות ולסמוך על עדי חתימה בדבר
לדלמא מזייפא דהא אמרן
צריכי למיקרייה ואי הוה ביה תנאה
גובה ולעיל ג: ד"ה וגובה
וע"ש בתוס', ה) רש"ש
מלוה הל' א טוש"ע
שיכול לזייף ונראה לרבינו יצחק
אינהו ידעי ומ"ד עדי מסירה עיקר
,
❖
ח"מ סי' מב סעיף א:
מוחק תיבת שוטה
דטעמא משום דגזירת הכתוב הוא
הבאה לינשא צריכה להביא עדים
ר' אלעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי ואמר
פד ד מיי' פ"ג מהל'
א)א
דלא מכשרי בשטרות אפילו לאלתר
שנמסר לפניהם. אבל לר' מאיר דאמר
גירושין הלכה טו
ר"א לא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן
[טז] יח סמג עשין נ
דבעינן ראוי לעמוד ימים רבים ורבי
לא בעינן עדי מסירה איכא למיחש
מוסף רש"י
עד עשרה ימים לא חיישי' דילמא הוה ביה
טוש"ע אה"ע סי' קכג
יוחנן אמר אפילו בשטרות דר' יוחנן
לזיופא דמאן דסמיך אעדי חתימה
האשה כותבת את
סעיף א:
תנאה וזייפתיה ור' יוחנן אמר באפי' מכאן עד
פה ה מיי' שם הל' טו
לטעמיה דאפילו עד עשרה ימים
אשה הבאה לינשא בגט אינה מביאה
גיטה. ומקניא ליה לבעל
עשרה ימים דאם איתא דהוה ביה תנאי
ופ"ד שם הלכה ה
ויהיב לה ניהלה (לעיל
מידכר דכירי והא דפריך והא כתיב
לפנינו עדים החתומים בו אם יש
כא.). והאיש כותב את
סמג שם טוש"ע שם וסי'
מידכר דכירי ואמר ר"א גלא הכשיר ר"א אלא
❖
קכד סעיף ז: למען יעמדו ימים רבים היינו משום
מכירים בחתימתן ואם יש תנאה
שוברו. פרעון הכתובה
בגיטין אבל בשאר שטרות לא דכתי' ונתתם
שפרע ומקנהו לאשה והיא
וזייפתיה ליכא דידע: אלא לאלתר.
דסלקא דעתין דקרא למעוטי שטרות
1
מחתמת עדים ומוסרתו לו
בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ורבי יוחנן
קאתי דאי לאו הכי למאי אתא ומשני
שהביאתו לב"ד ביום שנמסר לה
❖
לראיה בידו .
(שם)
תורה אור השלם
לעצה טובה אתא ועוד י"ל דדוקא
להודיע שהיא גרושה ויתירוה לינשא
א
אמר אפי' בשטרות והכתיב למען יעמדו ימים
1. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת
מתני'
בגיטין קאמר רבי יוחנן דעד עשרה
דכיון דהאידנא הוה ובעידי מסירה
רבים התם עצה טובה קמ"ל:
הכל
ב)
ד
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת
מוסף תוספות
לא חיישינן לזיופא: וזייפתיה. וכבר
ימים דכירי אבל בשטרות שיש רוב
כשרין לכתוב את הגט אפי' חרש שוטה וקטן
הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר
שכחוה העדים: אלא בגיטין.
תנאים לא דכירי ודוקא לאלתר מכשיר
א. שיכתוב בדבר שאינו
הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם
האשה כותבת את גיטה והאיש כותב את
ג)
ה
יכול להזדייף ולהחתים
והשתא פריך שפיר והא בעינן ראוי
דאינן עשויין אלא להתירה ויכולה
וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה
עליו עדים, שאם ימותו
שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו:
וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן
לעמוד ימים רבים ואפילו לאלתר אין
להביאו לב"ד לאלתר ויתירוה ושוב
עדי מסירה או ילכו להם,
גמ' והא לאו בני דיעה נינהו אמר רב הונא
יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים:
❖
דתסגי לי' בקיום חותמיו.
להכשיר וא"ת לר' אלעזר דאמר אבל
אינה צריכה לגט דכיון שהותרה
ב
ירמיהו לב יד
רשב"א. ב. כיון דאינו
והוא
בב"ד יש זכרון וקול לדבר: אבל
בשטרות לא מאי שנא מאין עליו
ראוי לעמוד. תוס' הרא"ש.
בשטרות. דקיימי לגוביינא ודילמא
ג. שהחרס דבר שיכול
עדים דתנן בפ' בתרא (לקמן פו.) דלר'
פסקי רי"ד
להזדייף בו. רשב"א.
לא מפיק ליה עד זמן ארוך וישכחו עדי מסירה את הדבר וסמכינן אעדי
אלעזר גובה מנכסים משועבדים והיינו בשטרות כדפי' בקונטרס וי"ל
ד)
ד. דבעינן ראוי לעמוד
רבי אלעזר הוא דאמר עדי
חתימה והוא מזייף כתב העליון וחותם העדים עומד במקומו: ימים
דשאני אין עליו עדים כיון דכתוב על דבר שאינו יכול לזייף והעדים
ימים רבים. תוס' קידושין ט.
מסירה כרתי. פי' אע"פ
ד"ה כתב. ה. ואינו עשוי
רבים. אלמא בעינן דבר הראוי לעמוד ולהתקיים. והאי קרא בירמיה
מכירין לעולם שטר המסור לפניהם ואם היו מזייפין שום דבר היה
שיש עדי חתימה לא סגי
לעמוד ימים רבים. שיטות
בשטרי מכר: מתני' ואפי' חרש שוטה וקטן. בגמ' מפרש לה: כותבת
ניכר הזיוף אבל עוד קשה דבהדיא תניא בפ"ק דקדושין (דף כו.) כתב
בלא עדי מסירה וכיון
קדמונים. ו. שעשוי לגרש
דצריכי למיקרייה ליכא
בו את האשה לפי שעה.
את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומוסרו לה לגירושין: שוברו. שובר
לו על הנייר או על החרס שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה
תוס' קידושין ט. ד"ה כתב.
למיחש למידי. ואמר רבי
ונתונה אלמא מכשיר ר' אלעזר אף בשטרות דבר שיכול להזדייף וי"ל
פרעון כתובה שהאשה היה לה לכותבו ולמוסרו לו להיות לו
ג
ז. פי' ולא ידעי לכתוב
אלעזר לא הכשיר [ר"א]
לראיה: גמ' והא לאו בני דיעה נינהו. ולא ידעו לכתוב לשמה:
לשמה. תוס' הרא"ש.
דהא דקאמר הכא אבל בשטרות לא ה"מ בשטרות העומדים לראייה
אלא לאלתר אבל מכאן
ד
ח. שחיטתן כשרה.
ועד י' ימים לא דלמא הוה
אבל שטר מכר ומתנה שעשוי לקנות בו לפי שעה הוי כמו גיטא וי"מ
והוא
ה
ו
שיט"ק. ט. ר' נתן היא,
ביה תנאה וזייפתיה פי'
ובשמעתא קמייתא דחולין
דאין חילוק בין דבר שיכול להזדייף לאין יכול בעדי מסירה לר"א והכא הכי פירושו לא הכשיר ר"א כו' כלומר ר"א איירי ודאי בכל שטרות
ואע"פ שבאין עדי מסירה
קרי לאחרים רואים אותם
לב"ד ומעידים שבפניהם
ולא הכשיר היינו דלא ס"ל כוותיה אלא בגיטין ולא בשטרות כדאמר רב בפ' בתרא (לקמן פו:) הלכה כר' אלעזר בגיטין ומפרש התם דר"א
גדול עומד על גביו. תוס'
מסרו לה חיישינן שמא
איירי אף בשטרות ורב סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ואין נראה דא"כ הוה ליה למינקט הכא כלישנא דנקט ר"א גופיה בפרק
הרא"ש. אלמא דאע"ג
שכחו העדים התנאי ואינן
דאחרים רואין אותן לאו
בתרא (גז"ש) הלכה כר"א בגיטין כיון דהך שמעתין ודפ' בתרא ענין אחד ועוד דהוה ליה לאיתויי התם פלוגתייהו דרבי יוחנן ור"א דהכא
זוכרים אותו ורבי יוחנן
כונה היא. וי"ל. שיט"ק.
אמר אפילו מכאן ועד י'
ועוד אמאי פריך אר' יוחנן טפי והכתיב למען יעמדו ימים רבים לכ"ע הוה ליה למיפרך דכולהו מודו דר"א לא פליג בין גיטין לשטרות:
י. [ו]הוי כונה להכשיר
והא לאו בני דיעה נינהו. ז לר' אלעזר פריך דר' מאיר לא חייש בכתיבה לשמה ומשני כשגדול עומד על גביו והא דתנן בפ"ק דחולין [ב.] וכולן
ימים אם איתא דהוה ביה
הגט ע"י, שאחר ציוויו של
תנאה מידכר דכירי ולא
גדול הוא נמשך. שיט"ק.
ששחטו ואחרים רואין אותן כו' ואמרי' בגמ' (שם יב:) מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה כו' התם מיירי כשאינו מלמדו לכוין לשחוט
ח
ט
חיישינן לשכחה וקי"ל ר'
יא. כלומר,
וכתב
אלעזר ור' יוחנן הלכה כר'
הסופר, משום דרוב אנשים
אלא ראיה בעלמא אבל הכא מיירי שגדול עומד על גביו ומלמדו ומזהירו לעשות לשמה י ולהכי נמי בפ' מצות חליצה (יבמות קד:) ממעט מחליצה
יוחנן דהוה רביה: מתני'
אינן בקיאין לכתוב גיטין.
חרש וחרשת לפי שאינן בני קריאה וקטן משום דאיש כתוב בפרשה אבל מטעם דלאו בני כוונה נינהו לא פסיל להו אע"ג דאמר התם [קב:] דחליצתו
תוס' הרא"ש. יב. אע"פ
הכל כשרים לכתוב את
שכתב הסופר לשם אשה
פסולה עד שיתכוונו שניהם משום דב"ד מזהירין אותן לעשות לשמה והוי כגדול עומד על גביו ומיהו הכא בגדול עומד על גביו כשר אפי'
הגט אפילו חרש שוטה
ידועה ואח"כ נמלך הבעל
וקטן. בגמ' פריך והא לאו
בשוטה משום דמוכחא מילתא דקא עביד לשמה שכותב שמו ושמה ושם עירו ושם עירה אבל לענין חליצה אמרו בתוספתא דיבמות (פי"א הי"ג) דשוטה
וגרשה.
ריטב"א.
בני דעה נינהו: האשה
לאו בר חליצה הוא אע"פ שב"ד מלמדין אותו דלא מינכרא מילתא דעביד לשמה כמו גבי גט וא"ת ואכתי הא לאו בני שליחות נינהו מאי מהני
יג. ממתני' דהכותב
כותבת את גיטה פי'
טופסי גיטין דסתמא לאו
דגדול עומד על גביו וי"ל דלא בעינן שליחות בכתיבה דוכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר והא דאמרינן לקמן (דף עא:) צריך שיאמר לסופר
ומקנתו לבעל וחוזר
יא
לשמה קאי ומשמע דפסיל
ומוסרו לה לשם גירושין
כתוב ולעדים חתומו לאו משום שליחות אלא משום דכשלא צוה הבעל לא חשיב לשמה אלא חשיב סתמא ופסול דאשה לאו לגירושין קיימא
לי' בכל ענין אפי' עשאו
יב
והאיש כותב את שוברו
לשם אשה זו כיון שלא
כדאמרינן בריש זבחים (דף ב:) והא דאמר בריש כל הגט (לקמן כד:) ואי כתב רחמנא וכתב הוה אמינא למעוטי האי פירוש כתב לגרש את
יג
פי' שובר פירעון כתובה
צוה הבעל, וחשיב לי'
שהאשה היה לה לכותבו
אשתו ונמלך דלאו איהו קא כתיב לה לא משום דהבעל צריך לכתוב אלא לפי שלא נכתב לגירושי דידהו אלא לאחר והא דאמר לעיל (דף כ.)
סתמא. תוס' הרא"ש. אבל
ולמוסרו לו להיות לו
כל שנעשה בצוואת הבעל,
יכילנא למיפסל לכולהו גיטא מ"ט אילימא משום דכתיב וכתב והכא איהי קא כתבה ליה יד התם אונתן סמיך דבעינן שיכתוב בציוויו ויתן והכא
לראייה: שאין קיום הגט
בהכי סגי. ריטב"א.
אפילו נכתב בציוויו לא יהיב לה מידי דשלה הוא וא"ת והא לאו בני כריתות נינהו וי"ל דחשיבי בני כריתות הואיל ואם הגדיל הקטן ונשתפה
אלא בחותמיו: הכל
יד. לאו משום וכתב
קאמר אלא. תוס' הרא"ש.
כשרים להביא את הגט
השוטה הוו בני כריתות אבל קשה דמשמע דלא פסיל עובד כוכבים אלא משום דלדעתא דנפשיה קא עביד ותיפוק ליה דלאו בני כריתות נינהו
טו. לקבל גט אשה מיד
חוץ מחרש שוטה וקטן
ומה צריך נמי לאיתויי ברייתא דעובד כוכבים פסול ונראה דלא שייך למיפסל משום דלאו בני כריתות נינהו במידי דלא בעי שליחות ולא לשם
בעלה לפי שאינו בתורת
סומא ונכרי פי' דגבי
גיטין וקידושין. תוס'
עדות דבמידי דשליחות הוא דאמרי' לקמן הכי דאין העבד נעשה שליח כו' או חתימה לר' מאיר שהיא לשם עדות פריך לעיל בפ"ק (ד' י:) גבי
טו
טז
שליחות איש (בעל)
הרא"ש. טז. אע"ג דלא
[כתיב] ולא קטן
גיטין שחותמיהן עובדי כוכבים והא לאו בני כריתות נינהו אבל כתיבה לר"א דלא לשום עדות ולא לשם שליחות הוא יז אין לפסול משום
בעיא שליחות. תוס'
ובשליחות נפקא לן בפ"ב
דלאו בני כריתות נינהו דהא לא פסלי בפ"ב דע"ז (ד' כז.) מילה בעובד כוכבים משום דלאו בני מילה נינהו ועוד אומר רבינו יצחק
הרא"ש. יז. מדמכשר
בקידושין
בשמעתא
בגדול עומד על גביו. תוס'
דמצינן למימר דסוגיא זו אליבא דר"מ וס"ד דלר"מ נמי בעינן כתיבה לשמה מדרבנן דגזרי' כתיבה אטו חתימה ומוקי לה רב הונא בגדול
קמייתא מויקחו איש שה
יח
יט
הרא"ש. יח. דלא בעי
לבית אבות דאחד לוקח
עומד על גביו ומהני אפילו בשוטה טפי מבחליצה כיון דלא הוה אלא מדרבנן אבל לר' אלעזר דבעי כתיבה מדאורייתא לשמה לא מהני
כתיבה לשמה מדאורייתא.
לכולן. נכרי נמי לאו בר
תוס' הרא"ש. יט. כמו
בשוטה גדול עומד על גביו כמו בחליצה ופריך רב נחמן מברייתא דקתני עובד כוכבים פסול ומשמע ליה דאתא כר' מאיר מדלא נקט לפסול
התירא נינהו דאין להן
במחובר. תוס' הרא"ש.
אלא עובד כוכבים ומשני דעובד כוכבים לדעתיה דנפשיה הוא דקא עביד ופסול אפי' גדול עומד על גביו אפילו לרבי מאיר הדר אמר
תורת גיטין וקדושין
כ. מכלל דלענין כתיבה
ובמידי דלנפשיה לא חזי
כשר ולא בעי כלל כתיבה
רב נחמן כו' כ וברייתא דקתני עובד כוכבים פסול רבי אלעזר היא ונקט עובד כוכבים לרבותא דאע"פ שהוא בן דעת יותר וה"ה דחרש
לא מצי למיעבד שליחותא
לשמה אפי' מדרבנן. תוס'
שוטה וקטן דפסולין אי בעינן שליחות ואי לא בעינן שליחות נקט עובד כוכבים דפסול בכל ענין דאילו חרש ה) שוטה וקטן כשרים בגדול
לאחריני: קבל הקטן
הרא"ש. כא. משמע
דהוה פשיטא לי' דגזר ר"מ
עומד על גביו ומיהו שוטה ודאי פסול כמו בחליצה וכן משמע דאפילו לר' מאיר ס"ד דבעי כתיבה לשמה מדרבנן דהא לבתר דאוקי
והגדיל חרש ונתפקח
כתיבה שלא לשמה אטו
סומא ונתפתח שוטה
נמי מתניתין כר' מאיר פריך והא ודאי עובד כוכבים לדעתא דנפשיה קא עביד כא ועוד נראה דהשתא ס"ד דאפי' ר' מאיר בעי כתיבה
חתימה. תוס' הרא"ש.
ונשתפה נכרי ונתגייר
לשמה מדאורייתא ובחתימה הוא דפליגי רבי מאיר סבר דוכתב דקרא קאי אחתימה נמי ור' אלעזר סבר דאכתיבה לחודה קאי מדפריך
פסול אבל פקח ונתחרש
וחזר ונתפקח פתוח
רבא לרב נחמן וכתב לה לשמה מאי לאו כתיבת הגט כו' משמע דרבא היה בא להעמיד דברי רב הונא דאפילו כתיבה בעי ר' מאיר
ונסתמא וחזר ונתפתח
מוכתב ולפי זה פסול נמי כתיבה במחובר והא דתנן לעיל תלשו וחתמו ונתנו לה כשר מיירי כששייר מקום התורף והשתא פריך והא
שפוי ונשתטה וחזר
לאו בני דעה נינהו לכו"ע ומסיק רב נחמן דברייתא דקתני עובד כוכבים פסול כר' אלעזר ומתניתין רבי מאיר דלא בעי כתיבה לשמה
ונשתפה כשר זה הכלל כל
שתחילתו וסופו לדעת
ונקט חרש שוטה וקטן והוא הדין עובד כוכבים אי נמי לא נקט עובד כוכבים משום דרישא אתיא נמי כר' אלעזר ולדידיה דוקא חש"ו כשרין
כשר: והא לאו בני דעה
בגדול עומד על גביו אבל סיפא דדייקינן מדפסיל עובד כוכבים לענין הבאה מכלל דלענין כתיבה כשר אתיא כרבי מאיר ואתי שפיר דלא תיקשי
נינהו פי' ורחמנא אמר
אדדייק מדפסיל לעובד כוכבים לענין כו' אדרבה לידוק מדלא תני ליה ברישא דפסול אלא משום דרישא אתיא נמי לר' אלעזר כמו לרבי
וכתב לה לשמה והני לית
להו כוונה אמר רב הונא
מאיר ופריך והא
ודאי
עובד כוכבים
אדעתא דנפשיה
קא עביד והוה
ליה ליפסל לרבי מאיר לכל
הפחות מדרבנן בגדול עומד על גביו:
אלא