המביא
גט
פרק שני גיטין
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
מעתה עובד כוכבים וישראל עומד כו'. פי' בשלמא בלא
והוא שהיה גדול עומד על גביו. ואומר לו כתוב לצורך פלוני. דקסבר
פו א ב ג מיי' פ"ג מהל'
א) [לעיל ט: וש"נ],
ב) לעיל ג: לקמן כו:
גירושין הל' טז יז יח
ר"ה מתני' ר"א היא דבעי כתיבה לשמה וסיפא דקאמר שאין קיום
עומד על גביו ניחא דקסבר רב נחמן דאיכא היכרא
כתובות פה., ג) [לעיל כ.
סמג עשין נ טור ש"ע
הגט אלא בחותמיו היינו עדי מסירה דרוב גיטין נמסרין בפני
דכותבין לשמה ע"פ הבעל אבל בעובד כוכבים ליכא היכרא דלשמה
וש"נ], ד) לקמן כד. [זבחים
אה"ע סי' קכג סעיף ג ד
החותמים ואמציעתא קאי ולא ארישא
לאכשורי כתיבת חרש בלא
בהכי אבל למאי דאוקמא בגדול עומד על גביו אפי' עובד כוכבים
ב:], ה) בכת"י מינכן,
וע"ש בכ"מ ובמ"מ:
כתובה לשמה, ו) [לעיל
פז ד מיי' פ"ו מהלכות
גדול על גביו: לדעתיה דנפשיה עבד.
נמי אלא ודאי בלא גדול עומד על
כא: וש"נ], ז) [שם],
גירושין הל' ו סמג
גביו מיירי וא"כ הדרא קושיא לדוכתין
דהא גדול הוא ויש בו דעת ואע"פ
והוא שהיה גדול עומד על גביו א"ל רב
ח) לעיל ה. [ט.], ט) [חגיגה
א
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
דהא לאו בני דעה נינהו:
שזה אומר לו כן שמא הוא גמר בלבו
ב: יבמות צט: ערכין ה:
קמא סעיף לא:
נחמן אלא מעתה עובד כוכבים וישראל
עובד כוכבים לדעתיה דנפשיה
פח ה מיי' שם הלכה ח
מנחות צג.], י) חולין צו.,
לשם אחר אבל קטן אין בו דעת
עומד על גביו הכי נמי דכשר וכי תימא
יא) קדושיןמא:, יב) [דברים
טוש"ע שם סעיף לב:
קעביד. תימה לר"י דבפ'
אלא למה שזה מצווהו: לאו מילתא
❖
פט ו ז מיי' שם פ"ז
כד], יג) [שמות יב],
ה"נ והתניא עובד כוכבים פסול עובד כוכבים
בעי רבי הלכה יט סמג שם
היא דאמרי. אלא מעתה עובד
אין מעמידין (ע"ז דף כז.)
לדעתיה דנפשיה עבד הדר אמר רב נחמן
טוש"ע אה"ע סי' קמב
כוכבים וישראל עומד כו' דהוה ס"ל
יהודה מילה לשמה ואפ"ה קתני ימול
❖
סעיף יא:
לאו מילתא היא דאמרי דמדקא פסיל ליה
תורה אור השלם
דפסול ודאי כשר הוא ואפילו אין
ארמאי ולא אמר דלדעתיה דנפשיה
לעובד כוכבים לענין הבאה מכלל דלענין
1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
ישראל עומד על גביו. וגבי חרש
קא עביד ואומר ר"י דהא דאמר
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
דלדעתיה דנפשיה עביד היינו שעושה פסקי רי"ד
כתיבה כשר והתניא עובד כוכבים פסול
שוטה וקטן נמי ליתא לדרב הונא
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
דאע"ג דאין גדול עומד על גביו
סתם וגבי גט סתם לאו לשמה קאי
ההיא ר"א היא דאמר עדי מסירה כרתי
והוא שיהא גדול עומד על
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
א)
גביו. פי' ור' אלעזר הוא
נמי כשר דמתני' ר"מ היא דלא
כדאמר בריש זבחים (דף ב:) משום
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
ובעינן כתיבה לשמה והא ודאי עובד
ב
דאמר עדי מסירה כרתי
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
דסתם אשה לאו לגירושין עומדת
בעי כתיבה לשמה דדריש וכתב דקראיב)
❖
כוכבים אדעתיה דנפשיה קעביד אמר רב
והאי וכתב לה על כתיבת
דברים כד א
אחתימת עדים: דמדקפסיל ליה
אבל מילה סתמא לשמה קיימא
הגט קאמר ובעי' דליהוי
נחמן אומר היה ר"מ אפי' מצאו באשפה
ב)
לשמה וכיון דגדול עומד
לעובד כוכבים. בסיפא דמתני':
כדאמר בזבחים סתמן א לשמן קיימי:
חתמו ונתנו לה כשר איתיביה רבא לרב
על גביו ואומר להן
אימא
גליון הש"ס
שנחתם שלא לשם אשה.
לענין הבאה. לפי שאינו בתורת גיטין
כתבוהו לשם פלוני
נחמן וכתב לה לשמה מאי לאו כתיבת
וקידושין ואין אדם נעשה שליח לדבר
אע"ג דסיפא קתני יתר
1 ג)
תוס' ד"ה ה"ה וכו' תדע
ב
ופלונית כשר א"ל רב נחמן
וכו'. עי' תשובת מהריב"ל
אלא מעתה נכרי וישראל
הגט לא חתימת עדים איתיביה רבא כל
שאינו שייך בו וגבי כתיבה שייריה
על כן כו' ומוקי לה בגמרא כר"א
ג
ד)
❖
ח"ג סי' עה:
עומד על גביו הכי נמי
ש"מ דוקא קתני בהבאה ובכתיבה
מ"מ מה שיכול לדחוק ולהעמיד
גט שנכתב שלא לשום אשה פסול אימא
דכשר וכ"ת הכי נמי
כשר כדקתני טעמא שאין קיום הגט
כר"מ מעמיד משום דקי"ל דסתם
והתניא נכרי פסול נכרי
שנחתם שלא לשום אשה פסול איתיביה
אדעתא דנפשיה קעביד פי'
אלא בחותמיו ולא איכפת לן אם
מתני' ר"מ היא וא"ת והיכי קאמר
הגהות הב"ח
כשהוא כותבו כאילו כותבו לשמה מאי לאו
ולא מהני ביה ישראל
נכתב שלא לשמה דאי תנא ושייר הוי
שנחתם והא קתני כיצד שמע קול
(א) רש"י ד"ה מדקתני
עומד על גביו ורב יהודה
כשהוא כותבו לתורף לשמה כאילו כותבו
ליה נמי לשיורי בסיפא: ההיא.
סופרים מקרין ובגמ' מפרש בסופרים
סיפא וכו' תחילה לחודיה
אמר שמואל והוא ששייר
לטופס לשמה לא כשהוא חותמו לשמה
מצי כצ"ל ותיבת דלא
מקום התורף ור' אלעזר
דתניא פסול: ר"א היא דאמר
העשויין להתלמד וי"ל דדרך סופרים
ד
❖
נמחק:
הוא וסיפא דקתני שאין
כאילו כותבו לשמה ואיבעית אימא הני
עדי מסירה כרתי. וחתימת עדים אינה
לכתוב ולחתום גט כדי להתלמד:
קיום הגט אלא בחותמיו
והוא ששייר מקום התורף. אמאי
מתני' מני ר"א היא דאמר עדי מסירה כרתי
מן התורה הילכך וכתב לה אכתב
היינו עדי מסירה דרוב
גיטין נמסרין בפני
מוסף רש"י
הגט ובעינן כתיבה לשמה: והא
ורב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום
דאקשי לעיל והא לאו בני
ג
החותמין: הכל כשרים
ודאי. כי כתביה עובד כוכבים לאו
דעה נינהו אתא לשנויי:
התורף וכן א"ר חגא משמיה דעולא והוא
אפילו מצאו באשפה.
וכו' בשלמא חרש שוטה
עובד כוכבים נמי דלאו בר היתרא
ולא נכתב לשם אשה כלל
וקטן לאו בני דעה נינהו
לשמה הוא דעובד כוכבים אדעתא
ששייר מקום התורף ור"א היא ורבי זריקא
(לקמן כו:). כל גט
ובעינן שיהא השליח בר
הוא. הוה מצי למימר משום
דנפשיה קעביד ומשום הכי תניא
שנכתב שלא לשום
אמר רבי יוחנן אינה תורה מאי אינה תורה
דעת דומיא דשולחו וכמו
פסול: אמר רב נחמן אומר היה כו'.
דבעינן שלוחכם בני ברית אלא ניחא
אשה, שלא לשם האשה
שאין הקטן עושה שליח
אמר רבי אבא כאן הודיעך שאין כח לשמה
ה)
הזאת, שנכתב לשום אחרת
לעצמו כך אינו נעשה
אתחלתא דמילתא היא וכן מסתבר
ליה למימר האי טעמא דשייך אף
ששמה כשם זו, פסול.
שליח לאחרים ואפילו
ו) ור"מ היא דאמר עדי חתימה כרתי והאמר
ממי
נוטלו ולמי נותנו.
דהא כבר מוקמיה רב נחמן כר"מ.
בעבד:
דכתיב וכתב לה לשמה
למ"ד לקמן בפ' התקבל
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ר"א היא
ואית דגרסי והא ודאי עובד כוכבים
מכאן משמע דצריך שיכיר השליח
ז)
(זבחים ב:). חוץ מחרש
(סד:) דקטן זוכה לעצמו
אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן: מתני' הכל
שוטה וקטן. דלאו בני
התם הוא משום דזכיית
כו' בלשון קושיא ופרכינן אהא דאמר
שזהו הבעל וזו היא אשתו ושמא יש
ח)ד
דעה נינהו ואין יכולין
קטן מדרבנן אבל לאחרים
רב נחמן עובד כוכבים כשר אמר רב
לחלק דדוקא סומא שיכול להטעותו
כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה
לעשות (צ"ל ליעשות) שליח
אינו זוכה עד שיביא שתי
נחמן כו' תירוצא הוא: כשהוא כותבו
ויש לחוש יותר שמא יטעוהו:
לגרשה, כדאמרינן בקדושין
שערות נכרי נמי לאו בר
וקטן וסומא ועובד כוכבים קיבל הקטן
ה
הוא הדין אע"ג דלא חזר ונתפתח
(מב.) דאין קטן נעשה
כריתה הוא ובמידי
כאילו כותבו לשמה. הכי משמע
והגדיל חרש ונתפקח סומא ונתפתח שוטה
שליח, והוא הדין להנך
דלנפשיה לא חזי לא מצי
כו'. והא דאמר ביש נוחלין
כשהוא כותב קצתו לשמה כאילו כותבו
(לעיל ה.) שאין בהם דעת
למיעבד לאחריני אלא
ונשתפה עובד כוכבים ונתגייר פסול אבל
ואין שליחותן שליחות לגרש
כולו לשמה אלמא לשמה בעינן:
היה יודע לו עדות עד
סומא מ"ט לא ואסיק רב
(ב"ב דף קכח.)
פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתוח ונסתמא
(לעיל ט.). בטביעות
יוסף הכא בחוצה לארץ
מאי לאו כשהוא כותב לתורף לשמה
שלא נסתמא ונסתמא פסול לעדות
ה
עינא דקלא. שיתן דעתו
עסקינן ומשום דבעי
וחזר ונתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה
❖
כאילו כותבו לטופס לשמה. דתורף
שאני הכא דגבי גט אפי' אשה נאמנת
ו
ז
להכירה בקול (חולין צו.).
למימר בפני נכתב ובפני
כשר זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת
הוא עיקר: והוא ששייר. חרש
נחתם ולא מצי. א"ל אביי
$ תדע דאפילו סומא מעיקרא קאמר
כשר: גמ' בשלמא חרש שוטה וקטן דלאו
אלא מעתה פקח ונסתמא
שוטה וקטן: מקום התורף. וכתב
הכא אלא סומא אמאי לא: דמצי אמר הכי נמי דכשר
ט)
מוסף תוספות
אין וכ"ת הכי נמי והא קתני
בן דעת את התורף ולא בעי לאוקמא
בני דיעה נינהו עובד כוכבים נמי דלאו בר
א. זבחים. תוס' הרא"ש.
פקח ונסתמא וחזר
בשגדול עומד על גביו ולא לאוקמא
היתירא הוא אלא סומא אמאי לא אמר רב ששת לפי שאינו יודע ממי נוטלו
ב. דחיק לתרוצה כר"מ.
ונתפתח חזר ונתפתח אין
כר"מ: אינה תורה. אין שומעין לך:
תוס' הרא"ש. ג. כתב
ולמי נותנו מתקיף לה רב יוסף היאך י) סומא מותר באשתו היאך בני
לא חזר ונתפתח לא. ה"ה
לגרש את הגדולה. תוס'
כאן הודיעך. במשנתינו שזלזלו
דאע"ג דלא חזר ונתפתח
אדם מותרים בנשותיהם בלילה אלא בטביעות עינא דקלא הכא נמי בטביעות
הרא"ש.
ד. אלמא
ואיידי דקתני שפוי
בכתיבת גיטין הודיעך שאין שום כח
בכתיבה איירי. תוס'
ונשתטה וחזר ונשתפה
עינא דקלא אלא א"ר יוסף הכא בחוצה לארץ עסקינן דבעי למימר בפני
ו
לשמה בכתיבה אלא בחתימה: והאמר
הרא"ש. ה. דתחלתו
דטעמא דחזר ונשתפה הא
וסופו בכשרות בעינא.
נכתב ובפני נחתם ולא מצי למימר א"ל אביי אלא מעתה פתוח ונסתמא
רבה בר בר חנה. לעיל (דף כא:)
לא חזר ונשתפה לא תנא
רשב"א: והרי זה צריך
נמי פקח ונסתמא וחזר
דמצי אמר הכי נמי דכשר והא קתני פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח כשר
גבי אין כותבין במחובר ר' אלעזר
להעיד בפני נכתב. מאירי.
ונתפתח אמר רב אשי
ו. דמדאורייתא אפי'
היא: אמוראי. רבה בר בר חנה
חזר ונתפתח אין לא חזר ונתפתח לא ה"ה דאף על גב דלא חזר ונתפתח
ז
דייקא נמי דקא תני כל
קיום לא בעי, ורבנן הוא
ורבי זריקא: מתני' חוץ מחרש
שתחלתו וסופו בדעת ולא
דאצרוך, הכא משום
ואיידי דקתני שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה טעמא דחזר ונשתפה הא לא
קתני כל שתחלתו וסופו
עגונ[א]. רשב"א. (ד)הקילו
שוטה וקטן כו'. בגמ' מפרש לכולהו:
חזר ונשתפה לא תנא נמי פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח אמר רב אשי
בכשרות כשר ש"מ פי'
בו חכמים. תוס' הרא"ש.
קיבל הקטן. מיד הבעל להוליכו:
ז. להביא גיטה. תוס'
סומא בר דעת הוא ואינו
דיקא נמי דקתני זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת כשר ולא קתני כל
והגדיל. קודם שמסרו לה: גמ' דלאו
הרא"ש.
נכלל בכלל זה ש"מ לא
שתחילתו וסופו בכשרות כשר ש"מ בעו מיניה מרבי אמי עבד מהו שיעשה
קאי האי כללא אלא
יא)
בני דעה נינהו. וגבי שליחות איש
אשארא בלא סומא:
שליח לקבל גט אשה מיד בעלה אמר להו מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים
בעינן ולא קטן דשליחות נפקא לן
מכלל
(בקדושין ד' מב.) מויקחו להם איש שה
לבית אבות יג) אחד לוקח לכולן: לאו בר
היתירא הוא. דאין להן קידושין ואין גיטין נוהגין בהם ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למיעבד
שליחותא לאחריני: הא לא חזר ונשתפה לא. דטעמא משום דעה הוא וצריך להיות בן דעת לעשות שליחותו: דיקא נמי. דלגבי פתוח
ונסתמא לא תנא דוקא חזר ונתפתח: מדקתני סיפא כו'. אלמא היכא דטעמא משום דעה הוא בעינן תחלה וסוף אבל סומא לא
הוי טעמא משום דעה ולא בעינן תחילה וסוף אלא תחילה לחודיה (א) דלא מצי למימר בפני נכתב. דאי בסומא נמי דוקא ניתני כל שתחילתו
וסופו בכשרות: מהו שיעשה שליח. לאשה. עבד של כל אדם מהו שיעשה שליח לאשה בעלמא: לקבל גט מיד בעלה. ותהא מגורשת בקבלתו.
מדקפסיל לעובד כוכבים. במתני' בהבאה ולא תנא עבד:
וה"ה נמי להולכה
דכולה חדא טעמא
היא אלא כך היתה השאלה
בבית
המדרש:
מכלל