כג:
המביא גט פרק שני גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
העבד נעשה שליח כו'. וא"ת ומתניתין ליתני עבד וכל שכן
מכלל דעבד כשר. וכי היכי דכשר להבאה להיות שליח להתגרשטו) כך כשר
צ א מיי' פ"ו מהל'
א) קדושין מא:, ב) שם
גירושין הלכה ו [ופ"ג
מא: תרומות פרק ג משנה
לקבלה להיות שליח להתגרש שאין חילוק טעם ביניהם: הא במילתא
עובד כוכבים וללישנא דאמר ר' יוחנן לעיל זו אין תורה ניחא
ט, ג) שם פ"א מ"א [שבת
מהל' אישות ה"ב] סמג
דאיתיה. כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן
דנקט עובד כוכבים למידק דלענין כתיבה אפילו עובד כוכבים כשר
קנג:], ד) [נראה כמיותר],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
אבל להך לישנא דמוקי ר' יוחנן כר"א קשה מהך דר' יוחנן דהכא
לו ע"מ שאין לרבו רשות בו מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה
ה) קדושין מא:, ו) תמורה
קמא סעיף לא:
צא ב מיי' פ"ד מהלכות
כה., ז) בכת"י חדא הך
ואור"ת דנקט עובד כוכבים לאשמועי'
דעבד כאשה בכל מצות ותימא נמי
דאמרן ואידך, ח) שם כה:
תרומות הל' טו
דכשר להיות שליח לתרום: שתרמו
עובד כוכבים ונתגייר פסול אע"פ
מכלל דעבד כשר אמר רב אסי אמר רבי
א)
[טוש"ע יו"ד סימן שלא
ע"ש קדושין כג:,
את שלהן תרומתן תרומה. ואסורה
שבאותה שעה היתה דעתו להתגייר
ט) תמורה כה: ע"ש לקמן
סעיף מד]:
יוחנן א אין העבד נעשה שליח לקבל גט
צב ג מיי' שם הל' ב:
מא:, י) [חולין נח. וש"נ],
דהוי בעובד כוכבים רבותא טפי
לזרים דסבר אין קנין לעובד כוכבים
לאשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין
צג ד מיי' שם הל"א
יא) [לקמן סב.], יב) יבמות
מבעבד שאין בידו להשתחרר:
בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשרטז).
כה. קיז., יג) לעיל ה. לקמן
[ופ"ג מהל' אישות
וקדושין מתקיף לה ר' אלעזר טעמא במילתא
לפי
סב:, יד) [תוספ' פ"ב]
שאינו בתורת גיטין וקדושין.
והקדש העובד כוכבים הקדש כדילפי'
הי"ז] ופ"ב מהל' שלוחין
דליתיה הא במילתא דאיתיה כשר והא
יבמות קכב., טו) [לגרש
הל' א סמג עשין פב
והא דמתגרשת בעבד שלה
(חולין דף יג:) מאיש איש יז) לרבות את
רש"ש], טז) [לקמן מז.],
טוש"ע ח"מ סי' קפח
עובד כוכבים והא כותי דאיתנהו בתורת
היינו מטעם חצר:
העובדי כוכבי' שנודרים נדרים ונדבות
יז) [ויקרא כב], יח) [דף
סעיף א:
קיז.], יט) צ"ל בשכר. רש"ש,
העובד
צד ה מיי' פ"ו מהל'
תרומה דנפשייהו דתנן העובד כוכבים
כוכבים והכותי שתרמו
כישראל: אפילו ברשותו. של ישראל
ב) ב
❖
כ) [צ"ל יכולים],
עבדים הלכה ח
כו'. פי' בקונט' דקסבר
והכותי שתרמו משלהם תרומתם תרומה
שעשאו שליח אין תרומתו תרומה:
טוש"ע י"ד סימן רסז
מאי טעמא. אינה תרומה: לאו
אין קנין לעובד כוכבים ונראה לר"י
ותנן עובד כוכבים שתרם של ישראל אפי'
סעיף נה:
ג)ג
צה ו מיי' פ"ז מהלכות
משום. דשליחות דתרומה דכתיב כן מוסף רש"י
דאפילו למ"ד [לקמן מז.] יש קנין משכחת
ברשות אין תרומתו תרומה מאי טעמא
גירושין הלכה ו סמג
תרימו גם אתם ודרשינן מדמצי למכתב
לה אכשגדלה שליש ביד ישראל וקנה ממנו
שתרמו
משלהם
לאו משום דכתיב ד) (אתם) 1 גם אתם מה
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
עובד כוכבים ולא מיפטר מטעם
אתם וכתב גם אתם לרבות שלוחכם
ב
תרומתם תרומה. ליאסר
קמב סעיף א:
אתם ישראל אף שלוחכם ישראל אמרי
צו ז מיי' שם הל' כג טור
ה)
לזרים, דקסבר אין קנין
לוקח דתבואת זרעך קרינא ביה כיון
ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא
ש"ע שם סעיף יג:
לעכו"ם בא"י להפקיע,
דבי ר' ינאי לא ד מה אתם בני ברית אף
שגדלה הרבה ביד עובד כוכבים
למימר דמה אתם בני ישראל אף
צז ח מיי' שם הל' ב:
ומירוח עכו"ם אינו פוטר
שלוחכם בני ברית אמר ר' חייא בר אבא
צח ט מיי' שם והלכה ו
אי נמי כשזרעה העובד כוכבים
שלוחכם ישראל ומהאי מיעוטא איכא
מן התרומה, ובמנחות
(סז.) יליף לה טעמא
סמג שם טוש"ע שם
א"ר יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל
ומכרה לישראל וגדלה שליש וחזר
למעוטי נמי לעבד שתרם את של
ג
❖
סעיף א:
מדגנך דגנך תרי זימני,
ישראל ברשות: לא מה אתם בני
וקנאה ממנו ועוד דפי' ר"ת בספ"ק
גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת
למעוטי דיגון עכו"ם ואין
ברית. מהולים ובאו בברית מצות:
דבכורות (דף יא: ד"ה טבלים) דלא
מיעוט אחר מיעוט אלא
גיטין וקידושין ואע"פ ששנינו ו) הרי את
לרבות (קדושין מא:). אם
אף שלוחכם בני ברית. לאפוקי עובד
מיפטר לוקח היכא דלקח קודם שנתמרח
תורה אור השלם
שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה
היתה עוברה זכתה לו.
כוכבים אבל עבד בן ברית הוא דכתיב
אי נמי יט)בחכר שדה מישראל חייב הגדל
1. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם
ויצא הולד לחירות (תמורה
זכתה לו מאי אם היתה עוברה זכתה לו
מחוטב עציך וגו': ואף
כה.). מיד רבו של
בו בתרומה ואפי' יש קנין לעובד כוכבים:
תְּרוּמַת
יְיָ
מִכֹּל
(דברים כט)
תרומתו תרומה. והא דאמרי'
כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר ר' יוחנן
חבירו. שאינו רבו שלו,
מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ
ע"פ ששנינו. בברייתא במס' תמורה
דלגבי ההוא גברא יש לו יד
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם
תרתי ז)אמר ה נראים דברים ח)שהעבד מקבל
בזבחים בפ' ב"ש (דף
האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך
לעבד זה שהוא שליח לקבל
מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְיָ
גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא
את הגט, הואיל וזה אינו
מה.) ופ"ק דתמורה (דף ב:) דקדשי
בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו
לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
❖
רבו (שם כה:). אבל לא
במדבר יח כח
מיד רבו שלו ואם לחשך אדם לומר זו
עובדי כוכבים אין בהן משום מעילה
לעובר בקבלת גט זה להיות משוחרר:
מיד רבו שלו. אם היו
מאי אם היתה עוברה. מה ענין
ומפרש טעמא משום דילפינן חט חט
הלכה שנויה אם היתה עוברה זכתה לו
שניהם של איש אחד
(קדושין כג:) ששניהם
מתרומה ובתרומה כתיב בני ישראל
שחרור אצל גט אשה דקאמר אע"פ
ד
פסקי רי"ד
אמור לו שני גדולי הדור פירשו את הדבר
עבדים לאיש אחד ואין
אתיא כר' שמעון דפליג הכא בסיפא ה
ששנינו הא ודאי בתורת שחרור
חבירו משוחרר, שהרי הרב
ר' זירא ור' שמואל בר רב יצחק חד אמר
אמר רב אסי אמר רבי
איתיה: ר' יוחנן תרתי אמר. חדא
ובריש פרק שני דקידושין (דף מא:)
לא השליך גט השחרור
יוחנן אין העבד נעשה
הא מני רבי היא דאמר המשחרר חצי
מייתי לה: ותנן עובד כוכבים
ט)
מידו, דהואיל ונתנו לעבדו
שליח לקבל גט אשה מיד
הא דגט אשה ועוד אחריתי ואמילתא
כמי שנתנו בתפוסתו דמי
בעלה לא שליח להולכה
עבדו קנה וחד אמר מאי טעמא דרבי בהא
שתרם את של ישראל כו'. הוה מצי
אחריתי קאמר אע"פ והיינו מילתא
(תמורה כה:). המשחרר
ולא שליח לקבלה לפי
קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי
לשנויי דאתיא כרבי שמעון דסבר
אחריתי נראין דברים שהעבד מקבל
י)
חצי עבדו קנה. לחציו
שאינו בתורת גיטין
שהקנה לה אחד מאבריה: מתני' אף
והוי חציו בן חורין ואע"פ
וקידושין ומתני' דקתני
גט שחרור לחבירו: מיד רבו של
דליתא בתרומה דנפשיה בפרק שני
יא) ו
שלא שחררו כולו יש לו יד
נכרי לאו למעוטי עבד
חבירו. שאין רבו שלו דכיון דעבד
דקדושין (דף מא:) אלא דעדיפא מיניה
הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה
לקבל את גיטו, דגיטו וידו
דעבד ונכרי לענין גיטין
משני: מה אתם בני ברית. וא"ת
איתיה בתורת שחרור שליח נמי מצי
באין כאחד (שם). נאמנות
וקידושין שוין הם וראיתי
נאמנות להביא את גיטה חמותה ובת חמותה
להביא את גיטה.
כתוב במקצת ספרים עבד
מיהוי: אבל לא מיד רבו שלו. אם
דבפ"ב דקידושין (גז"ש) משמע דלרבי
וצרתה ויבמתה ובת בעלה יב) מה בין גט
ממדינת הים ואע"ג
דעלמא דלאו דידיה ולאו
שמעון לא איצטריך ליה למידרש מה
שניהם של איש אחד דיד עבד כיד
דעלייהו סמכינן דצריכות
דידה ולכאורה נ"ל דהיא
למיתה שהכתב מוכיח יג) האשה ז עצמה
לומר בפני נכתב ובפני
אתם בני ברית ומוקי לה לדרשא
רבו דמי וכשמסרו גט בידו לא יצא
גירסא יפה דדוקא עבד
מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר
נחתם (יבמות קיז. וכעי"ז
דעלמא לא חזי למיהוי
אחריתי וא"כ לדידיה מנא לן הא
גט מרשותו. ואע"ג דעבד מקבל גט
בפני נכתב ובפני נחתם: גמ' והתניא
שם כה.). שהכתב
שליח לא לקבלה ולא
דקי"ל בכל דוכתי דעובד כוכבים
לעצמו התם הוא דגיטו וידו באים
מוכיח. ולאו עלה סמכינן
להולכה אבל עבד דאשה
כשם שאין נאמנות לומר מת בעלה כך
כל כך (שם כה.) וסמכינן
הוי שליח לקבלה דיד עבד
לאו בר שליחות הוא לענין זכיה
כאחד דשיחרורא דידיה הוא אבל
ח
אעיקר כתבא (שם קיז.).
כיד אשה דמיא וכשקבלו
לאחרינא לא: ואם לחשך אדם. באזנך
אין נאמנות להביא גיטה אמר רב יוסף לא
ורבית בפ' איזהו נשך (ב"מ דף עא:)
אשה נאמנת להביא
העבד כאילו קבלתו האשה
להקשות ולומר הרי שנויה היא שאף
וי"ל דמ"מ כיון דדרשי' שליחות מתרומה
גיטה. ממדינת הים
קשיא כאן בארץ כאן בחו"ל בארץ דלאו
ועבד דאיש נמי הוי שליח
ואע"פ שצריכים אנו
להולכה דידו כיד רבו דמי
מגם אתם ומינה ילפינן בעלמא
מיד רבו שלו מקבלו לחבירו ששנינו
אדיבורה דידה קא סמכינן מהימנא בחו"ל
למאמר פיה שתאמר בפני
וכשנותנו לאשה כאילו
מסתמא דלא מרבינן בעלמא אלא
אם היתה עוברה זכתה לו אלמא
נכתב ונחתם, דאפילו אדם
דאדיבורה דידה קא סמכינן לא מהימנא א"ל
רבו נתנו לה אבל לאו
דומיא דאתם: מאי טעמא דרבי
שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד
כשר הביאו צריך לומר כן
מילתא היא דאע"ג דאמרי'
אביי אדרבה איפכא מסתברא בארץ דאי
❖
ט
(שם קכב.).
דעבד כיד רבו דמיא לא
גרסי'. ולא גרסי' דר' יוחנן דבהערל
רבה: המשחרר חצי עבדו קנה.
שיהא שלוחו אלא כחצירו
אתי בעל מערער משגחינן ביה דאיכא
העבד אותו חצי: וחד אמר. מוסיף
(יבמות דף עח.) סבר ר' יוחנן דעובר
דומה ואילו שם הבעל
למימר לקלקולא קא מיכוונה לא מהימנא
ומסיים פירוש הדבר: מאי טעמא
לאו ירך אמו הוא וכן מוכח סוגיא התם:
הגט בחצירו ואמר לאשה
מוסף תוספות
ונעשה כמי שהקנה לה אחד
טלי גיטיך מחצרי כלום
בחוצה לארץ דאי אתי בעל מערער לא
דרבי בהא. הא לא חצי עבדו הוא
א. שתבואתו
חייב
היא מגורשת גם מיד עבדו
מאבריה.
דתרי גופי נינהו: קסבר עובר ירך
תימה לר"י
משגחינן ביה מהימנא תניא כוותיה דאביי
בתרומה. תוס' קידושין מא:
נמי אינה מגורשת. ועבד
ד"ה העובד. ב. 'זרעך',
אמו הוא. והוה ליה כחצי גופה:
היתה עוברה היאך זכתה לו אע"ג
דאשה כחצרה דמי וקי"ל
ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"ע אשה נאמנת
יד)
ולא. תוס' קידושין מא: ד"ה
מתני' חמותה ובת חמותה כו'.
(לעיל כא.) חצר מהלכת
דירך אמו הוא כיון דידה היא כיד
העובד. ג. הגוי. תוס'
להביא גיטה מק"ו ומה נשים שאמרו חכמים
לא קנה אך אם היה כפות
הרא"ש. ד. ולא גוים.
רבה שלא שיחרר אלא העובר ואפילו
בכולהו מפרש ביבמות יח) דסניין לה
ואשה עומדת בצדו דומיא
אין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות
וי"ל. תוס' הרא"ש.
שיחרר כולה חוץ מידה לא הוה
דחצרה דבעי' והיא
ומכוונות לקלקלה ואין נאמנות להעידה
ה. דהך מתני'. תוס'
להביא גיטה היא שנאמנת לומר מת
שעומדת בצד חצרה
שמת בעלה: יבמתה. אשת אחי
לה לזכות לו דכשמשחרר כולה
הרא"ש.
ו. שטר
כדאמרי' לקמן בפרק
בעלה אינו דין שנאמנת להביא גיטה
בקבלת[ה]. תוס' הרא"ש.
יש לה כח לזכות משום דגיטה
בעלה שונאה אותה ויראה ממנה שמא
ו
הזורק (עח.) הוא דהויא
ז. [ועי' רמב"ן ד"ה ונעשה
וממקום
מגורשת אבל שתאמר לו
וידה באין כאחד כדאמרינן בפרק
ימות אחד משני בעליהן בלא בנים ויהו
כמי, שיט"ק ד"ה הא מני, פי'
האשה קבל לי גיטי בלא
הר"ן ד"ה ואם לחשך שתי'].
צרות זו לזו: ומה בין גט למיתה.
קמא דקידושין (דף כג.) ז:
כפות ובלא שתעמוד בצדו
ח. שיביא הבעל. תוס'
אדרבה איפכא מיסתברא.
גמ'
❖
מהימנין: בארץ. שאינה צריכה
ורב
יוסף סבר דמ"מ כ) יכולה דאמיתה לא מהימנין ואגט
בתורת שליח אינה
הרא"ש.
מגורשת הלכך גירסא
לומר בפני נכתב: דאי אתי בעל מערער. ואמר לא כתבתיו:
לקלקלה בחו"ל ע"י עדים וראיה שלא שלח לה הגט:
ח
משבשתא היא דבכל עבד
משגחינן ביה. שהרי לא נתקיים בבית דין ואיכא למימר שזו
והא
אמרי' דאינו נעשה שליח
פסקי רי"ד (המשך)
מתכוונת לכך שתתקלקל: בחוצה לארץ. שהצריכוה לומר בפני נכתב וזהו קיומו ותו לא חיישינן לערעור ואי מערער לא מהימן:
לא לקבלה ולא להולכה
ואפילו בעבד דידהו. א"ר
חיישינן שמא הם זייפוהו
וממקום
יוחנן נראין הדברים
וכתבוהו שאפילו אם הם
שהעבד מקבל גט שחרור לחבירו מיד רבו של חבירו שאינו רבו שלו שלא היו שניהם עבדים לרב אחד דכיון דעבד איתיה
זייפוה הרי הן מתקיימות אותו ואי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה כדאמרינן (לעיל ג.) א"כ לא יוכלו לקלקלה ומ"ה הן
בתורת שחרור שלוחא נמי מצי מיהוי אבל לא מיד רבו שלו אם שניהם של איש אחד דיד עבד כיד רבו דמיא וכשמסרו
נאמנות: והתניא כשם שאין נאמנות לומר מת בעלה כך אין נאמנות להביא גיטה ואסיק אביי בארץ שאינן צריכין לומר כלום
בידו לא יצא גט מרשותו דדמי כאילו מונח בתיבתו ואע"ג דעבד מקבל גט לעצמו התם הוא דגיטו וידו באין כא' דשחרורא
ואי אתי בעל ומערער משגחי' ביה איכא למימר לקלקולה מכווני ולא מהימני ושמא הם זייפוהו וכתבו אותו כדי לקלקלה
דידיה הוא אבל לאחרים לא: מתני' אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה חמותה ובת חמותה
אבל בחו"ל שהן צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ואי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה שכבר נתקיים הגט על פיהן נאמנות
וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה שהגט כתב מוכיח: האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר בפני
שהרי אינן יכולות לקלקלה וכל זמן שאינן יכולות לקלקלה הרי הן נאמנות ככל הנשים והימנוה רבנן כבי תרי כדין כל שליח:
נכתב ובפני נחתם: פי' ביבמות בהאשה שלום (קיז.) מפרש למה אלו הנשים שונאות אותה ומתכוונות לקלקלה ובעבור זה
תניא כותיה דאביי דמוקי מתני' בחו"ל. ר"ש בן אלעזר אומר משום ר' עקיבא אשה נאמנת להביא גיטה מק"ו ומה נשים
אינן נאמנות לומר מת בעלה אבל לגבי גט שכתבו מוכיח והוא ראיה בידם שהבעל נתנו להן הן נאמנות ולכולי האי לא
שאמרו חכמים אין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה זו שנאמנת לומר מת בעלה אינו דין שנאמנת להביא גיטה: