המביא
גט
פרק שני
גיטין
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
לא חזרה שליחות כו'. שליח לא מיקרי אלא המשתלח מזה
וממקום שבאת. כלומר הואיל ומינייהו גמרינן נגמור נמי להא דמה
צט א מיי' פ"א מהל'
א) יבמות כה. קיז.,
ב) לקמן עח., ג) [לקמן
גירושין הלכה יב
הן צריכות לומר כו' ומדקתני בברייתא מה להלן צריכות שיאמרו כו'
לזה שראוי לחזור לשולחו לומר עשיתי שליחותך קודם שיעשה
שליח לאחרים א ובקונטרס לא פירש כן: חצרה הבאה לאחר
סג:], ד) שם, ה) שם,
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
שמע מינה בחוצה לארץ עסקינן כאביי: ורב יוסף. מאי דעתיה:
ו) [לעיל כא. לקמן סג:],
סי' קלט סעי' א:
מכאן. פירש בקונט' שנתן
רישא וסיפא בחוצה לארץ. הכל כשרין
ק ב מיי' שם פ"ו הלכה
להביא את הגט אוקימנא י)
הגט בחצר חברו ואין נראה דחצר
ז) לעיל כג. זבחים ב:,
ח) זבחים שם, ט) עירובין
ט סמג שם טוש"ע שם
בחוצה לארץ מדקתני סומא וסיפא
חברו לא דמי לשליח להולכה אלא
ב
יג. סוטה כ: זבחים ג.,
סימן קמא סעיף א:
אומר ר"י שנתנו הבעל בחצר של
האשה עצמה כו'יא) בחוצה לארץ דקתני
וממקום שבאת מה
להלן צריכות שיאמרו
קא ג מיי' שם פ"ז הלכ"ג
י) [לעיל כג.], יא) [לעיל
ובלבד שתהא צריכה לומר: ומציעתא.
עצמו ומכרו לאחרים והאשה קנאתו
כג:], יב) [דברים כד],
סמג שם טוש"ע
בפנינו נכתב ובפנינו
נחתם אף היא צריכה
יג) [ע"ב], יד) רב ספרא
אה"ע סימן קמב סעיף יג:
אף הנשים כו' מוקי רב יוסף בארץ:
מאותו אחר ג וא"ת למה לי למינקט
❖
שתאמר בפני נכתב
ובפני נחתם אמר רב
א ד מיי' שם פ"ג הל"א
ור' חנינא כצ"ל רש"ל,
כתב ופה. צריכה לומר בפני נכתב.
משום חצרה הבאה לאחר מכאן הוה
סמג שם טוש"ע שם
אשי מתניתין נמי
דיקא דקתני האשה
ולאביי לא איצטריך למיתני כתב ופה
ליה למימר ד משום שליחות עצמה
סימן קלא סעיף א:
עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה
ב ה מיי' שם הל' ב
דהכי משמע מה בין פה דגט לפה
שהבעל עשה שליח להולכה והאשה
גליון הש"ס
❖
טוש"ע שם סעיף ב:
לומר כו' ש"מ ורב יוסף רישא וסיפא בחוצה
דמיתה אלא שהכתב מוכיח עמו: מכי
תעשה אותו שליח עצמו שליח לקבלה
תוס' ד"ה וכי מטית כו'
לארץ מציעתא בארץ אין רישא וסיפא בחו"ל
וא"ת שליח. עיין שו"ת
מטא גט לידה. במקום שקבלתו
וכי האי גוונא לא מהני משום דלא
תשב"ץ ח"א סימן כה
במדינת הים: איגרשה לה. ואי
פסקי רי"ד
מציעתא בארץ ממאי מדקתני מה בין גט
חזרה שליחות אצל הבעל ואומר ר"י
❖
א)
באריכות:
משום דאותו טעם שלא חזרה שליחות
בעיא למיקליה לגט מגורשת היא
למיתה שהכתב מוכיח ולא קתני שהכתב
וממקום שבאת מה הן
צריכות לומר בפני נכתב
אצל הבעל אינו ברור כל כך דאיכא
ואינה צריכה להביאו בפנינו אלא
ופה מוכיח: האשה עצמה מביאה וכו': אשה
ובפני נחתם אף היא
מוסף רש"י
דמספקא ליה לקמן בפרק התקבל
לראיה בעלמא ולמה לה לומר בפני
מכי מטי גיטה לידה איגרשה לה אמר רב
צריכה שתאמר בפני
נכתב הא לאו שליח היא: סוף סוף
(דף סג:) וצ"ע דאמאי לא משני
לא חזרה שליחות אצל
נכתב ובפני נחתם: האשה
הונא באומר לא תתגרשי בו אלא בפני
בעל. שליח שחזר ונעשה
עצמה מביאה גיטה ובלבד
כי מטיא להתם איגרשה לה. ע"י
הכא כגון דשוייה איהי שליח מעיקרא
שליח למי שנשתלח לו ניתק
ב"ד פלוני סוף סוף כי מטיא התם איגרשה
שתהא צ"ל בפני נכתב
קבלה ראשונה דתנאה בעלמא הוה
והדר שוי איהו שליח דליכא למיגזר
משליחות הראשון עד שלא
ובפני נחתם: ומתמה מכי
בה אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה
דלא תתגרש עד אותו מקום והרי
משום חצרה הבאה לאחר מיכן
היה לו שהות לחזור אצל
מטי גיטא לידה מיגרשה
שלוחו ולומר עשיתי
לה פי' הלא אתה מאמין
דרב אחא בריה דרב איקא דאמר לה כי
נתקיים התנאי ולאו שליח היא:
כדאמר בפרק התקבל (שם):
שליחותך ושליחות שאינה
את האשה בגיטה מק"ו
וכי מטית התם שוי שליח להולכה.
אתנחיה אארעא. דהויא שליח להולכה
מטית התם אתנחיה אארעא ושקליה אי
ראויה לחזור ולהגיד אינה
שהיא נאמנת לומר מת
עד התם ובמאי דשקלא ליה תו
$ וא"ת שליח שלא ניתן לגירושין
שליחות. (לקמן סג:). בזיון
בעלי א"כ כשאומרת נמי
הכי הוה ליה טלי גיטך מעל גבי קרקע
ב)
דבעל.
קסבור
האשה בעלי גירשני בגט
הוא ולא מצי משוי שליח כדאמר בפ'
מארעא הוא דמגרשה: הא דרבא לקמן
ואמר רבא טלי גיטך מעל גבי קרקע
קלותי בעיניה שאינה
א
זה תאמן מק"ו שהרי
(עח.): לא אמר כלום. דבעינן ונתןיב):
כל הגט (לקמן דף כט:) גבי ההוא
מקבלתו בעצמה, דאילו כי
כשאומרת בפני נכתב
לא אמר כלום אלא דאמר לה הוי שליח
וכי מטית התם הוי. את גופיך שליח
עבדא לקבל מיד הבעל
דשדר גיטא לדביתהו ה ואמר ליה יהביה
ובפני נחתם למה אתה
להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם
אין כאן חשש בזיון, דהא
מאמינה ואינך מצריכה
דידך לקבלה וקבלי מידך: והא לא
לאבא בר מניומי אתא ולא אשכחיה
ו
ידע ולא קפיד
.
לעדים שיקיימוהו [וע"כ]
(לקמן סג:)
הוי שליח לקבלה וקבלי את גיטך והא ג)לא
חזרה שליחות אצל הבעל. שליח לא
יתיב רבי יצחק ור' חנינא ור' אבהו
משום חצרה הבאה
מחמת ק"ו זה א"כ
חזרה שליחות אצל הבעל דאמר לה הוי
לאחר מיכן. לאחר שנתן
מיקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי
אמרו ליה מסור מילך קמן אמר להו
הנאמנות עליה היא ומה
ז
לה הבעל הגט בחצר של
צורך להטעינה שתאמר
שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית
לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי
יד) רב ספרא והא שליח שלא ניתן
אחרים, קנאתו, דההוא לאו
בפני נכתב ובפני נחתם
שליחותך לחברך וזו אינה ראויה
לגירושין הוא וי"ל דהתם פריך שפיר
ח
התם שוי שליח לקבלה הניחא למ"ד ד)אשה
גיטא הוה, דבעינן ונתן
וכי שליח היא [הא] משעה
בידה או בחצרה דאיתרבאי
שנתן לה גיטה נתגרשה
לחזור שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה
דכיון שלא ניתן לגירושין אין לו
עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה
ב
מידה, וזה בשעה שנתן לא
והיא נאמנת בדבר זה
ואח"כ נעשית היא בעל המעשה ובטל
לעשות אלא כמו שאמר לו הבעל
היה החצר שלה, וגזרינן
אלא למ"ד אין האשה עושה שליח לקבל
לומר בעלי נתנו לי מק"ו
השליחות קודם שתחזור: שוי. אינש
ליתנו לאבא בר מניומי אבל הכא הרי
שלא יקבל שליח האשה
ומה צורך שתאמר בפני
גיטה מיד שליח בעלה מאי איכא
למימר
מיד שליח בעלה משום
נכתב ובפני נחתם אם אינך
אחרינא שליח לקבלה דהשתא לא פסק
הבעל צוה לה לעשות שליח להולכה:
דדמי להא שקדם הבעל
מאמינה לומר בעלי נתנו
טעמא מאי משום דאיכא ה) בזיון
דבעל
אימר
קמי בי דינא בפני נכתב.
שליחותה מינה וראויה לחזור: הניחא
ומסרו ליד שליח ואחר כך
לי אלא קמהימנא לומר
והכא בעל לא קפיד הניחא למ"ד
משום
למ"ד כו'. לקמן בפרק התקבל (סג:)
קצת תימה מה לי היא
עשתה היא שליח לקבלו,
בפני נכתב ובפני נחתם
ואתו נמי למימר חצר הוי
וכיון שחכמים האמינוה
חצרה
בזיון דבעל אלא למ"ד ו) משום
וטעמייהו מפרשי הכא בסמוך: טעמא
ומה לי בית דין ואמאי קאמר ואב"א ט
שליח הבעל וכשקנאתו היא
בק"ו א"כ נאמנת לומר
מאי. תירוצא הוא. טעמא מאי
ושמא לשון זה חלוק מלשון ראשון
הבאה לאחר מיכן מאי איכא למימר
נעשה החצר עצמו שלוחה
בעלי נתנו לי והיום ומחר
אמרי' אין אשה עושה שליח לקבל
דבלישנא קמא אינה אומרת בפני
(שם וכעי"ז לעיל כא.).
אי אתי בעל ומערער לא
י
דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית
הדרן עלך המביא שני
משגחי' ביה שכך היא
גיטה מיד שליח בעלה: משום בזיון
נכתב אלא בשעה שתקבלנו אע"ג
התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה
כל גט שנכתב שלא
נאמנת בעצמה כאילו היו
דבעל. דסבור מבזה אותי שאין היא
דבפ' כל הגט (לקמן דף כט.) ובכל
יא
לשום אשה. שלא לשם
שנים שהביאו גיטה ואמרו
וקבלי את גיטך מיניה ואיבעית אימא
האשה הזאת, שנכתב לשום
עצמה מקבלתו הלכך לא ניחא ליה
דוכתא משמע שצריך לומר בשעה
שהבעל נתנו לנו שהן
דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית
אחרת ששמה כשם זו,
נאמנים ושוב אין הבעל
ג
שיהא שלוחו מוסר לשלוחה ואי מסר
שהגט יוצא מיד השליח שמא הכא
יב
פסול. דכתיב וכתב לה
יכול לערער כדאמרי' לעיל
התם
וכי מטית התם אימר קמי בי
דינא
לא הוי גיטא דלאו להכי שדרוהו
שיכולה לומר בשעת גירושין עדיף טפי :
יג
לשמה (זבחים ב:). קול
(טז:) גם האשה היא
בפני
נכתב ובפני נחתם ומשוי בי
דינא
סופרים מקרין. את
נאמנת בק"ו לומר בעלי
להאי. דבשלמא מיד הבעל עצמו כיון
הדרן עלך המביא שני
התלמידים שמלמדין אותן
גרשני בזה ומה צורך
שליח וליתבוה ניהליך:
דאיהו גופיה מסר לשליח אשתו הא
לכתוב טופסי גיטין (שם)
.
שתאמר בפני נכתב ובפני
כל הגט. ושמע קול סופרים
קא חזינן דלא קפיד אבל כל כמה דלא
מצאו בן עירו. ששמו
נחתם. ואסיקנא כגון דא"ל
הדרן עלך המביא גט
כשמו והוא מאותו העיר,
הוי שליח להולכה עד
מקרין כו'. בסופרים העשויים
חזינן אמרי' קפיד: הכא בעל לא
ואמר לו שמי כשמך
דמטית לב"ד של פלוני
כל
קפיד. שהרי כן צוה לה: ומשום
להתלמד עסקינן כדאמרינן בגמרא
גט שנכתב שלא לשום
אשה
וכו'. ובני עיר אחת
וכי מטית להתם שוי
ז)
ד
חצרה הבאה לאחר מכאן. דדמיין
ואפי' למ"ד בפרק קמא דעירובין
אנחנו וגט זה ראוי לי,
שליח להולכה בפני אותו
פסול כיצד היה עובר בשוק
ושמע
ח)
תניהו לי ואגרש בו את
ב"ד וקבלי גיטיך מיניה
להדדי שכשזרק גט לחצר חבירו ואחר
דמגילת סוטה מוחקין לה
(דף יג.)
קול
סופרים מקרין איש פלוני מגרש
אשתי, פסול לזה לגרש בו,
אי נמי כי מטית להתם
כך קנתה היא החצר הרי הוא עושה
מן התורה אע"ג דבעינן לשמה
דדרשינן לה לשמה, דכתיב
אימא קמי בי דינא בפני
את
פלונית ממקום פלוני ואמר זה שמי
את החצר שליח להוליך והיא כשקנאתו
ותורה להתלמד עבידא כדאמר התם
וכתב לה ספר כריתות
נכתב ובפני נחתם ולישוי
❖
(סוטה כ:).
וזה שם אשתי פסול לגרש בו יתר
שליח וליתביה ניהליך
עשאתו שליח לקבלה ואתי לאכשורי
לענין גט מודה כדפרשינן בפ' שני
ה
ומכאן מוכח כי כל
מיכן
כתב לגרש את אשתו ונמלך
מההיא טעמא ושלא כדין הוא דחצר
(לעיל דף כ.) וספר תורה נמי פסלינן
ט)
אשה הבאה ומביאה גיטה
בפ' שני: יתר מיכן כתב לגרש
לאו משום שליחות אתרבי אלא משום
בידה ואומרת בעלי גירשני
מצאו
בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם
מוסף תוספות
ביה שהיא נאמנת אע"פ
את אשתו כו'. בגמ' מפרש לא זה
ידה וההיא שעתא דנתינה לאו ידה
אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו
שידענו שהיתה א"א ואין
א. והכא לא נגמר
הוא: שוי שליח. אחרינא להולכה
שנכתב שלא לשם גירושין אלא אף
אנו צריכין שתביא ראיה
השליחות עד שהיא תעשה
יתר
כדי שתהא שליחותה חוזרת אצל
זה שנכתב לשם גירושין להכי תנא יתר
בפנינו בפני מי נתנו לה או
שליחות של עצמה. תוס'
לקיים עידי הגט אלא היא
הרא"ש ועי' שיט"ק.
הבעל ולאחר זמן
קבלי גיטיך מיניה
ושליח שעשה שליח אמרינן מיכן וא"ת והיכי שייך למיתני הכא יתר מיכן כיון דמהאי נמי לא הוה שמעינן
נאמנת לומר נתנו לי בפני
ב. דדבר פשוט שאינו
דף כט:) שהשליח הראשון עושה את השני
בכל הגט (לקמן
בקמייתא
עדי מסירה אבל אמרה
כלום דמה שייכות יש לו
בבית דין ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם: הדרן עלך המביא שני
בעלי נתנו לי ביני לבינו
בחצר חברו. רבינו קרשקש.
אינו כלום דהלכה כר'
ג. הרי הבעל עשה החצר
כל הגט. קול
סופרים. כותבי גיטין: יתר מיכן. בגמרא יג) מפרש מאי יתרא דכולהו: ונמלך. חזר בו מלגרש:
אלעזר דאמר עדי מסירה
שליח להוליך את הגט,
גדולה כרתי ואם היו עדיה בעיר
והיא כשקנאתו עשאתו
כגון שנתגרשה כאן בודאי שהיינו מצריכים אותה להביאם בפנינו אבל אחרי שהיא באה ממדינת הים ואומרת
שליח לקבלו, ואתי לאכשורי מהאי טעמא ושלא כדין דחצר לאו משום שליחות איתרבאי אלא משום ידה וההיא שעתא דנתינה
בעלי גירשני בגט זה בפני עדי מסירה נאמנת מק"ו שנאמנת לומר מת בעלי כדאמרן לעיל אבל אם היא
לאו ידה הוא. שיט"ק. ובענין זה אין האשה מתגרשת כיון שיד האחר באמצע. תוס' הרא"ש. ד. גזירה. תוס' הרא"ש. ה. א"ל לא
אומרת גירשני בעלי ואינה מראה גיטה בפנינו בודאי אינה נאמנת שהרי ק"ו מחמש נשים למדנו והתם בלא
ידענא לה. רשב"א. ו. ואיהו [ליתביה] ניהלה. רשב"א. ז. דכי אתא אבא בר מניומי ניתביה לי' וליתבי' ניהלה. רשב"א. ח. והכא
גט בידם אינן נאמנות אף היא נמי בלא גיטה בידה אינה נאמנת עיין לקמן בפרק המגרש: סליק פרקא כל
נמי מאי שנא. רשב"א. ט.
מאי נפקא לן מינה בהני תרי לישני. תוס' הרא"ש. י. שהיא עושה שליח שלא בפני ב"ד. תוס' הרא"ש.
גט שנכתב שלא לשם אשה פסול כיצד
היה עובר בשוק ושמע קול הסופרים
מקרין איש פלוני מגרש את
יא. גבי המביא גט
ממדה"י וחלה. תוס' הרא"ש. יב. כיון שהיא
מקבלתו מיד מידו.
תוס' הרא"ש.
יג. [וברשב"א הק' על תירוצם ופליג].
פלונית ממקום פלוני
ואמר זה שמי
וזה
שם אשתי פסול
מלגרש בו יתר מיכן
כתב
לגרש את אשתו ונמלך