כה:
כל הגט
פרק
שלישי
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומיחל.
ומיחל. מעשר שני מחלל בדיבורא בעלמא על מעות שיש לו בבית
פי' בקונטרס מחלל בדבורא בעלמא על המעות
יב א מיי' פ"ז מהלכות
א) לקמן עג., ב) רבינא
מעשר הל' א סמג
כצ"ל מ"ד, וכן הוא בכת"י,
דמה שאפשר לו לתקן לגמרי יתקן: ושותה מיד. דמאחר שקרא
ושותה בלא הפרשה ואין נראה דדוקא גבי דמאי קתני
ג) כתובות עג:,
עשין קלה:
בהך משנה בסיפא ומחלל על המעות לפי שקבע לו מקום דקתני
שם יצא לו מידי טבל וכשהוא מוציא יין לשתייתו הוא הנברר
יג ב מיי' פ"ז מהלכות
ד) [מהרש"ל מוחק זה וצ"ל
התם מעשר שני בצפונו או בדרומו דהוי כמו הפרשה דבע"ש בהש"מ
לחולין ולכשיהיו לו כלים ויוציא מן הנוד לתרומה הוא הנברר לתרומה
ועדיין לא קידש], ה) [צ"ל
אישות הלכה א סמג
אם לא מתי לא יהא גט ואם
עשין מח טוש"ע אה"ע
ויש ברירה: ורבי יהודה ורבי יוסי
איירי כדאמרי' בתוספתא (דדמאי פ"ח)
א
❖
מתי יהא גט ולכי כו'],
סימן לח סעיף ח:
ורבי שמעון אוסרין. דלית להו ברירה
ד) (דקתני וקדש עליו היום) ולכך
ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ רבי יהודה
ו) בפסוק במקום: ותחתיו
בדמאי יכול לקבוע לו מקום דספק
בתולה בדעת עצמו שהוא עצמו מוציא
כתוב ותחת ידו, ז) ועי'
ורבי יוסי ורבי שמעון א אוסרין תולה בדעת
מהר"ם, ח) צ"ל ולדידיה,
את היין: מה היא באותן הימים.
חשכה מעשרים את הדמאי אבל
מוסף תוספות
,
❖
אחרים אית ליה ברירה א) דתנן מה היא
רש"ש
בכותים הוי ודאי ולכך לא קתני
לקמן במי שאחזו (עג.) זה גיטך מעכשיו
א. הלוקח יין מבין
באותן הימים ר' יהודה אומר הרי היא כאשת
גבי כותים מעשר שני בצפונו
אם מתי מחולי זה הרי זה גט אם
הכותים בע"ש ושכח
איש לכל דבריה ולכי מיית הוי גיטא אמר
להפריש, ולא ששכח עד
או בדרומו ולא קתני נמי ומחלל על
מת מאותו חולי מה היא כל ימי
גליון הש"ס
שקידש היום דא"כ אפי'
ליה ב) רב משרשיא לרבא הא ר"ש דתולה
החולי: כאשת איש. אם כהן הוא
המעות כדקתני גבי דמאי אלא מיחל ב
תוס' ד"ה מה היא באותן
לקרות לו שם אסור אלא
בדעת עצמו לית ליה ברירה ותולה בדעת
הימים וכו' היינו שיחול
פי' מתחיל או כמו שפי' ר"ת דמיחל
אוכלת בתרומה ואם זינתה בחנק:
ששכח עד בין השמשות
ג
הגט שעה א'. עי' בקדושין
איירי דאסור להפריש. תוס'
ולכי מיית הוי גיטא. דקתני רישא
אחרים אית ליה ברירה תולה בדעת עצמו
כמו מיהל בה"א פירוש מערב במים
דף סד ע"ב תד"ה רבי
סוכה כג: ד"ה שני לוגין.
❖
ומוזג כמו סבאך מהול במים (ישעיה
הרי זה גט ואיירי ר' יהודה במה
לית ליה ברירה הא דאמרן תולה בדעת
סבר:
ב. ושותה. תוס' הרא"ש.
ג. ושותה. תוס' הרא"ש.
א) ואחר שבת יפרישו מעשר ראשון
היא באותן הימים אלמא לא פליג
אחרים אית ליה ברירה דתניא הריני
ג)
ד. דכל המתלקט מברר
ושני כדקתני בתוספתא עשרה הבאים
ברישא ולא אמרינן גט לאחר מיתה
בועליך על מנת שירצה אבא אע"פ שלא
דבריו בפירוש. תוס' סוכה
מוסף רש"י
אחריהם תשעה הבאים אחריהם
הוא כיון דאמר מעכשיו. ואע"ג דכשנתן
כג: ד"ה דברי ר"מ.
רצה האב מקודשת ר' שמעון בן יהודה
ומיחל. מעשר שני שהוא
ה. משום דאין ברירה
דכיון שאינו יכול לקבוע לו מקום אם
הגט הוה מספקא ליה אם יחיה אם
יכול לתקן מיד בלא
אומר משום רבי שמעון ברצה האב מקודשת
אע"פ שמברר בדבריו
היה שותה בלא הפרשה הוה שותה
ימות ותלה התנאי בדעת מי שמותו
הפרשה לאחר שקרא עליו
כשאומר איזו שארצה
טבל למפרע: דברי ר"מ.
לא
משמע
וחייו תלוים בידו וכשמת אמרינן
שם יחללנו בכל מקום
אגרש בו. תוס' שם.
שהוא על המעות (ערובין
ו. וא"א להיות גט אי לא
דאית ליה לר' מאיר ברירה ולרבי יהודה נמי קאמר רבא במסקנא
הוברר הדבר דמשעת נתינה היה ראוי למות מחולי זה וה"ל גט
לז.) מוציא מעשר שני
אמרי' יש ברירה כמו
דאית ליה ברירה והכא אסר משום דחייש לבקיעת הנוד ואילו
מההיא שעתא שע"מ כן מסרו. ואין זה כשאר תנאים שאדם מתנה
לחולין על מעות שיש
שפרש"י הכא וכו'. תוס'
בפרק יש בכור (בכורות דף מח.) גבי נתנו עד שלא חלקו מוקי
בגט שבידו לקיימם ודעתו לקיימם כשמתנה עליהם ולכשנתקיים
לו בבית, דמה שיש לו
הרא"ש. ז. ולעולם לא
פנאי לתקן יתקן דהא
יתברר דמה ששתה הוא
רבא דר"מ ורבי יהודה כרב אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין
התנאי הוי גט למפרע דהתם לאו טעמא משום ברירה הוא אבל
באמירה בעלמא סגי (ב"ק
חולין. תוס' הרא"ש.
ומחצה לקוחות אלמא מספקא להו ויש לחלק בין הכא שמברר
הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא ספק והתנאי מתקיים מאליו
סט:) הואיל ויכול לתקנו
ח. [ב]ההיא
דסלע
אי לאו משום ברירה לא הוי גט מחיים: הא דאמרן. בהלוקח
דבריו ומתנה בפירוש ואומר שאני עתיד להפריש לההיא דאחין שחלקו
באמירה בעלמא ולומר הרי
דמע"ש. תוס' הרא"ש.
הוא מחולל על מעות
ט. אבל לר' יהודה ליכא
יין: הריני בועליך. לשם קידושין דאשה נקנית בביאה: אף
שאינו מברר כלום ובמרובה (ב"ק דף סט:) דפריך דרבי יוחנן אדר'
שיש לי בתוך הבית לא
לתרוצי הכי דהא מוקמינן
על פי שלא רצה האב מקודשת. דאין אדם עושה בעילתו
יוחנן דבההיא דכל המתלקט אית ליה ברירה וגבי אחין שחלקו
התירו לו חכמים לשתותו
לי' לקמן בפ' מי שאחזו
ולסמוך על הברירה, אבל
שמעינן דלית ליה ברירה וחוזר בו הש"ס מתוך קושיא זו הוה מצי
בעילת זנות וגמר בלבו לקידושין גמורים ואפי' לא ירצה אביו:
באומר מעת שאני בעולם,
בתרומה ושאר מעשרות
כלומר שעה אחת קודם
לחלק כדפירשנו ד אלא דניחא ליה למימר לעולם כל הנלקט כדקתני
לא
סמכינן אברירה ולאחר
מיתתו יהא גט אם ימות,
במתני' וניחא ליה למימר לעולם לא תיפוך ועוד דאי הוה משני הכי אכתי הוה קשיא ליה אידך דרבי יוחנן דאמר לעיל אף אחרון
השבת כשיפרישם אמרינן
וא"א להיות שיהא גט
הוברר הדבר שזו היא
באותה שעה אם לא מכח
אינו פוסל ולעיל ודאי כי מצריך תרי מילי דרבי יוחנן הוה מצי למימר דצריכי דמההיא דלקוחות הן לא הוה שמעינן דאף אחרון אינו
ה
התרומה וזה לא שתה
ברירה, ובשעה שהגט חל
פוסל מטעם דפרישית ובהא טעמא מיתרצה נמי שמואל אדשמואל דבפרק מי שאחזו (לקמן דף עה:) אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע
אלא חולין (חולין יד.).
דהיינו באותה שעה שלפני
אם ה) מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט ולכי מיית הוי גיטא אלמא סבר דיש ברירה ובסוף ביצה (דף לז:) גבי שנים שלקחו חבית
ושותה מיד. וישתה ממנו
מיתה אין הדבר ברור אם
ובהמה בשותפות אמר שמואל דחבית נמי אסורה: רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין. משמע דרבי יוסי לית ליה ברירה וכן
לאלתר אלא שיזהר שיותיר
יחיה אם ימות. תוס'
בכלי שיעור התרומה
הרא"ש. ועי' מהרש"א ופנ"י,
בפרק בכל מערבין (עירובין דף לז:) גבי מעשר שני שיש לי בביתי יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס דא"ר יוסי לא חילל וקשה
והמעשרות (מעילה כב.)
ותוס' הרא"ש לקמן עג: ד"ה
דתנן במי שאחזו (לקמן דף עג.) גבי מה היא באותן הימים רבי יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה
וכשיהיו לו כלים יפריש בם
ו
באומר מעת שאני. י. אלא
התרומה והמעשר (יומא
גבי מילי דעבד לחוד. תוס'
כדדייק בסמוך ולמאן דמחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ניחא אבל למאן דלא מחלק קשיא וי"ל דהתם בגיטין עומד
נו.) ואמרינן הוברר הדבר
סוכה כד. ד"ה ר"י.
הדבר להתברר בודאי בהכי או יחיה או ימות אבל הכא יכול להיות שלא יבא לידי הפרשה לעולם ז או ח לא יעלה סלע מן הכיס והשתא
שזהו תרומה (ערובין לז.).
יא. דמכר הוא דאמר
נמי אתי שפיר דשמואל אדשמואל תימה למאי דס"ד דרבי יהודה לית ליה ברירה א"כ סבר כרבי יוחנן דאמר האחין שחלקו לקוחות
ר' יהודה כו' אוסרין.
רחמנא ליהדר ביובל
ט
עד שיפריש ממש, דקסברי
ירושה ומתנה לא. תוס' שם.
הן ומחזירין זה לזה ביובל א"כ לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון דאין להן אלא קנין פירות ור' יהודה
אין ברירה ואכל כוס
אית ליה בהחובל (ב"ק דף צ.) לאו כקנין הגוף דמי גבי דין יום או יומים ולרבי יוסי נמי קשיא דהכא סבר דאין ברירה ובהחובל
וכוס יש לומר שהוא
תרומה ומעשר (מעילה
מספקא ליה אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לאו גבי דין יום או יומים וכה"ג דייק הש"ס בסוף השולח (לקמן דף מח.) ותירץ
כב.). כאשת איש לכל
רבינו יצחק דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמא י דשאני התם דכתיבי קראי כספו ותחתיו ו) ולהכי לא מייתי לה בהשולח כי מייתי ההיא
דבריה. והבא עליה במזיד
דשדה אחוזה ועוד אומר רבינו יצחק דדוקא ר' יוחנן אית ליה דמחזירין זה לזה ביובל אבל שאר אמוראי סברי אע"ג דלקוחות הן
בחנק ובשוגג בחטאת,
ואע"ג דמת מאותו חולי,
אין מחזירין דגזירת הכתוב היא דאין מחזירין דלענין זה אינם לקוחות ור' יוחנן דסבר מחזירין יפרש טעמו [דרבי יהודה] משום
יא
לפי שלא גירשה אלא סמוך
בקיעת הנוד כדמסיק במרובה (ב"ק דף סט.) דלר' יוחנן אית ליה לרבי יהודה ברירה ומתוך ההיא גופא דאחין שחלקו לקוחות הן
למיתה
.
ומחזירין זה לזה ביובל חוזר בו מסברא ראשונה: מה היא באותן הימים. פי' בקונטרס דקאי ארישא דתנן במי שאחזו (לקמן דף עב.)
(לקמן עג:)
הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה הרי זה גט אם מת וקאמר מה היא כל ימי החולי וקשה דהתם (דף עג:) פריך עלה בגמ'
ולכי מיית הוי גיטא והא אין גט לאחר מיתה ומאי קושיא אי קאי אמהיום א"כ חל גט מחיים ושם פי' בקונטרס ז) דלא קאי אמהיום
אלא מילתא באפיה נפשה היא וי"ל דלעולם קאי אמהיום והכי פריך כיון דאמר שהיא כאשת איש אם כן לא חל הגט מחיים אלא לאחר
מיתה אם כן לכי מיית היכי הוי גט הא אין גט לאחר מיתה ומשני באומר מעת שאני בעולם פי' מה שאמר מהיום $ היינו שיחול הגט
שעה אחת קודם מיתתו ולאו דוקא מהיום ממש קאמר אלא כלומר מהיום שאני בעולם דכיון שתולה הדבר במיתתו אינו חושש רק
שיחול הגט מחיים וכן משמע בתוספתא דקתני זה גיטך מהיום הימים שבינתים זכאי במציאתה ובמעשה ידיה כו' משמע אע"ג דאמר
מהיום לא מהיום ממש קאמר: ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה. פי' בקונטרס אע"ג דתנאי הוא צריך ברירה כיון דאין
בידו ובשעת התנאי ספק הוא והתנאי מתקיים מאליו ואי לאו משום ברירה לא הוי גט ולא דמי לשאר תנאים שבידו לקיימם ודעתו
לקיימם ומיהו הכא על כרחך אי אפשר אלא מטעם ברירה כיון דמוקי לה במי שאחזו (לקמן דף עג:) באומר מעת שאני בעולם פי' שעה
אחת קודם מיתתו ואותה שעה שהגט חל אינה מבוררת וידוע וצריך ברירה ומ"מ כדברי רש"י כן הוא אפי' בתנאי צריך ברירה
דהריני בועליך על מנת שירצה אבא חשיב לקמן ברירה והא דאמר בפרק בכל מערבין (עירובין דף לז:) הרי זו תרומה על זו אם
ירדו גשמים היום כו' הכי נמי דלא הוי תרומה היינו למאן דאית ליה ברירה קאמר תימה דבפרק בכל מערבין (שם דף לו:)
אמר רב ליתא למתני' מקמי איו ופריך אדרבה ליתא לאיו מקמי מתני' ומשני לא סלקא דעתך דשמעינן ליה לר' יהודה דלית ליה
ברירה דתנן הלוקח כו' והשתא אכתי ליתא לדאיו ולההיא דהלוקח מקמי מתני' דעירובין ומתני' דמי שאחזו דמייתי הכא ומקמי
ברייתא דמרובה (ב"ק דף סט.) דקאמר ר' יהודה שחרית אומר בעל הבית כל מה שילקטו כו' דבכל הני אית ליה לר' יהודה ברירה
וי"ל דרב מחלק בין תולה בדעתו ובין תולה בדעת אחרים וההיא דהכא ודמרובה הוי תולה בדעת אחרים והתם אית ליה ברירה
אבל תולה בדעת עצמו לית ליה ברירה והכי פירושו התם ליתא למתני' דקתני דאית ליה לרבי יהודה ברירה אפי' תולה בדעת
עצמו מקמי איו וההיא דהלוקח והא דפריך אההיא דאיו מ"ש לכאן ולכאן דאין ברירה כו' לא לרב פריך ח) דלדידיה דמחלק בין תולה
בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים אתי שפיר אלא למי שאינו מחלק פריך ורבי יוחנן נמי דמשני וכבר בא חכם אינו מחלק דלדידיה ודאי ליתא
לדאיו מקמי כל הנהו ומיהו קשה דבסוף ביצה (דף לז:) גבי שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות מדקדק דרבי יוחנן לית ליה ברירה מדמפרש
מילתא דאיו והא על כרחך ליתא לדאיו כדפירשנו וי"ל דהוה מצי לשנויי הכי אלא דניחא ליה למימר לעולם לא תיפוך אי נמי נהי דלרבי יוחנן
ליתא לדאיו דאמר לר' יהודה אין ברירה מ"מ מוכח שפיר דר' יוחנן לית ליה ברירה מדמשני לה אבל קשה דאפילו בתולה בדעת
אחרים שמעי' לר' יהודה דלית ליה ברירה דתנן בשקלים (דף ט:) ומייתי לה בפרק הוציאו לו (יומא דף נה.) דקאמר רבי יהודה לא
היו שופרות לקיני חובה מפני התערובות ומפרש התם טעמא משום חטאת שמתו בעליה ומשום דלית ליה ברירה כדמוכח ההיא דאיו
והשתא הא לרב בתולה בדעת אחרים
אית ליה ברירה
לרבי יהודה
ולר'
יוחנן ליתא
לדאיו ואפי' בתולה בדעת עצמו יש לו ברירה:
בין