כל הגט פרק
שלישי גיטין
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בין לרבי יהודה בין לר"ש לא שנא וכו'. ורב יוסף דמסיק בפ'
לא רצה אינה מקודשת. דלא בעל אלא על תנאי ולא נתקיים וכי
יד
א
א) [עירובין לז: וש"נ],
א מיי' פ"ג מהל'
ב) זבחים ג. ע"ש, ג) [לעיל
גירושין הלכה ז סמג
רצה מיהא מקודשת ואע"ג דמשעת בעילה ספק רוצה ספק אינו
בכל מערבין (עירובין דף לז:) דלר"ש לית ליה ברירה גבי
ב
כ. וש"נ], ד) [זבחים ג.],
עשין נ:
רוצה אמרינן הוברר דמשעת בעילה הוו קידושין: טבלים למפרע.
הריני מערב לשבתות של כל השנה כולה רציתי אלך רציתי לא
ה) [לעיל ט: וש"נ],
ב [טוש"ע חו"מ סי' מג
שהרי לא הובררה התרומה מעולם: לכשיבקע. כשיבא לידי
אלך דמסיק רב יוסף איפוך ולר"ש רצה מבעוד יום עירובו עירוב
ו) [לעיל כא: וש"נ],
סעיף א וסימן מד סעי'
ז) [ע"ב], ח) ורוב גיטין
ה]:
כו' רב יוסף יחלק בין בתולה בדעת
כך ודאי טבלים
שתה אבל אין
ג
טו ג מיי' שם טוש"ע
חתומים הם הוא סוף דיבור
עצמו לתולה בדעת אחרים:
לחוש לכך דלא שכיח ליבקע:
לא רצה האב אינה מקודשת אמר ליה בין
ואח"כ מתחיל הדיבור האי
ח"מ סימן מח סעיף
התם
מתני'
כדקתני טעמא כו'. בפרק
הכותב טופסי גיטין.
נמי איכא לאוקמי אפי'
א:
לר' יהודה בין לר"ש לא שנא תולה בדעת
טז ד ה מיי' פ"ג מהל'
לר"א. רש"ל, ט) [ע"ב],
שסופר הוא ונוטל שכר ורוצה שיהו
בכל מערבין (עירובין דף לז:)
י) צ"ל תנן. רש"ש, יא) צ"ל
עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים אית
גירושין הלכה ז סמג
י"ל, רש"ש, מזומנין לו פעמים שאדם בא לשוכרו
מפרש רבא טעמא משום דבעינן
❖
❖
שם:
להו ברירה והתם כדקתני טעמא א) אמרו לו
והוא טרוד בשטרות אחרים: צריך
ראשית ששיריה ניכרין ונראה דהתם
לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא
שיניח מקום האיש וכו'. שאם רואה
גריס רבה מדאיירי אביי בתריה
זה שותה טבלים למפרע אמר להם לכשיבקע:
מוסף רש"י
תורה אור השלם
תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב
ועוד דהתם נמי מסיק טעמא כי
מתני' הכותב טופסי גיטין צריך שיניח
הכא: רבי אלעזר מכשיר בכולן.
שמא יבקע הנוד. קודם
1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
כל הגט ובגמרא מפרש טעמא:
ז)
ב)א
שיפריש ממנו (ערובין לז:)
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
צריך שיניח מקום כו'. ואם שמע
מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן שטרי
פירש בקונטרס ובלבד שיניח מקומות
והוברר שלא היה עתיד
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
שהיה אחד רודף אחר חבירו להלוותו
הללו וקשה לר"י דבגמרא פסיק רב
מלוה צריך שיניח מקום המלוה מקום הלוה
לבא לידי הפרשה ושתה
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
טבלים למפרע (חולין יד:)
מנה לא יאמר הריני כותב מיד ואניח
כר' אלעזר וקאמר אפי' בשטרות
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
מקום המעות מקום הזמן שטרי מקח צריך
ב
דבשלמא כי מפריש לה
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
מקום הזמן לבדו שלא יהא שטר
והאמר רב פפי ד כו' אלמא מחזי
❖
שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר מקום
לאחר זמן איכא למימר
דברים כד א
מוקדם אלא צריך שיניח מקום הלוה
כשיקרא ה"נ מחזי כשיקרא ואי לא
הך דמטא השתא לחלק
המעות מקום השדה ומקום הזמן מפני
כהן יש ברירה דמעיקרא
והמלוה והמעות אע"ג דליכא למיחש
מכשיר ר"א אלא בטופס דשטרות
בתוך הנוד נמי דידיה
התקנה ר' יהודה פוסל בכולן ר' אלעזר
פסקי רי"ד
למידי גזירה שטרות אטו גיטין:
מה מחזי כשיקרא איכא מאחר
הואי משעת קריאת שם
מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנאמר
מפני התקנה. בגמ' מפרש אהיכא
שהניח מקום המלוה והלוה והמעות
מתני' הכותב תופסי גיטין
ג
וחולין שתה, אבל כי
וכתב לה לשמה: גמ' אמר רב יהודה
בקע הנוד ולא איברר לה
צריך שיניח מקום האיש
קאי: פוסל בכולן. ואפילו הניח
ועוד משמע דלא פריך מדרב פפי
ה
ג)
1
תרומה מיניה מאי יש
ומקום האשה ומקום הזמן
מקומות הללו וטעמא מפרש בגמ':
אלא משום דפסיק כר' אלעזר אבל
אמר שמואל צריך שיניח אף מקום הרי
ד) ד
ברירה איכא למימר, הא
שטרי מלוה צריך שיניח
ר' אלעזר מכשיר בכולן. ובלבד
אי הוה סבר כרבנן הוה ניחא ליה
אפילו לבסוף לאו לכלל
מקום המלוה ומקום הלוה
את מותרת לכל אדם ור' אלעזר היא
תרומה אתאי (ערובין לז:).
ומקום הזמן ומקום המעות
שיניח מקומות הללו: חוץ מגיטי
ואי שייך בטופס מחזי כשיקרא
דאמר עדי מסירה כרתי ובעינן כתיבה
לכשיבקע. נבין בדבר,
ה)
שטרי מקח צריך שיניח
נשים. דגזרינן בהן טופס אטו
אפי' סבר כרבנן תקשי לרב פפי
כלומר דלא חיישינן לה
מקום הלוקח ומקום
לשמה וצריכא דאי אשמעינן הך קמייתא
תורף: שנאמר וכתב לה. בגמרא
ונראה לר"י דר"א מכשיר בשטרות
המוכר ומקום המעות
(סוכה כד. וכעי"ז חולין יד:)
בההיא הוא דאיכא לאוקמה כר"א דקתני אין
נעיין בדבר לאוסרו כלומר
ומקום השדה ומקום הזמן
פריך האי אתורף הוא דכתיב:
אפי' תורף והשתא מיחזי כשיקרא
ו
דלא חיישינן להכי, דלא
מפני התקנה ר' יהודה
כותבין וקתני כתבו אבל סיפא דקתני שאין
גמ' אף מקום הרי את מותרת.
שכותב פלוני לוה מפלוני ועדיין לא
שכיח, דאי בעי מסר ליה
פוסל בכולן ור' אלעזר
קיום הגט אלא בחותמיו אימא ר"מ היא
לשומר (ערובין לז: וכעי"ז
שגם זה עיקרו של גט: עדי מסירה
לוה חוץ מגיטי נשים דפסיל אפילו
מכשיר בכולן חוץ מגיטי
ו)
יומא נו:). הכותב טופסי
נשים שנאמר וכתב לה
כרתי. הלכך וכתב לה לאו אחתימה
דאמר עדי חתימה כרתי ואי אשמעי' בההיא
טופס מדקתני משום שנאמר וכתב
גיטין. שיהו מזומנין לו,
לשמה פי' אבל שם העיר
קאי דחתימת עדים אינה אלא מדברי
לה משמע דפסיל בגיטי נשים טפי
ההיא נמי איכא לאוקמה כר"א אבל הא
טופס לשון טפוס, מול"ל
כותב ולא יועיל אותו הגט
בלע"ז (זבחים ג.). אף
אלא לבני אותה העיר
סופרים מפני תיקון העולם וכי
מת"ק וא"ת ומנא ליה לגמרא דר"א
אימא מדסיפא ר"א הוי רישא לאו ר"א
מקום הרי את מותרת
ולבנות אותה העיר וכן נמי
כתיב וכתב לה משמע אעיקר
מכשיר בשטרות אפי' תורף דפריך
לכל אדם. דזה עיקר
צריכא: מפני התקנה: מאי תקנה אמר ר'
בשטרי הלוואה ובשטרי
❖
כריתות קאי דהיינו כל הני דאמרן:
מדרב פפי דלמא בטופס דשטרות
גופו (שם).
מקח וממכר וסתמא
יונתן מפני תקנת סופר ור"א היא דאמר
דמילתא אין הסופר מזמין
וצריכא. לשמואל לאוקמי להני תלת
דווקא מכשיר וי"ל דאם איתא דלא
תופסין אלא לבני עירו
עדי מסירה כרתי ובדין הוא דאפי' טופס
סתמי כר"א ולמימרא בכולהו והוא
מכשיר אלא בטופס היה לו לקבוע
ואינו משים אל לבו שמא
מוסף תוספות
נמי לא לכתוב ה ומשום תקנת סופרים שרו
ששייר מקום התורף אין כותבין על
דברי ר"א אחר ת"ק והיה לו לקצר
יבא לידו מעיר אחרת:
אמר רב יהודה אמר
א. וא"ת השתא מסקינן
רבנן ר' יהודה פוסל בכולן גזר טופס אטו
המחובר (לעיל דף כא:) והכל כשרין
ולשנות ר' אלעזר פוסל בגיטי נשים
שמואל וצריך שיניח אף
דלר"ש אית לי' ברירה.
לכתוב (לעיל כב:) והכותב טופסי
ור' יהודה פוסל בכולן וגם היה ראוי
תורף גזר שטרות אטו גיטין ור"א מכשיר
מקום הרי את מותרת לכל
תוס'
הרא"ש.
גיטין כולהו אוקמינהו שמואל כר"א:
לשנות בסדר זה שכל אחד מחמיר
אדם ור"א הוא דאמר עידי
ב. משחשיכה
אין
בכולן חוץ מגיטי נשים טופס אטו תורף
מסירה כרתי ובעיא כתיבה
עירובו עירוב. תוס' הרא"ש.
דקתני אין כותבין. והדר תנא כתבו
משלפניו אבל אי רבי אלעזר אתא
גזר שטרות אטו גיטין לא גזר: שנאמר וכתב
לשמה: מאי מפני התקנה
ג. וי"ל. תוס' הרא"ש.
על המחובר כשר ומדקשיא רישא
לאכשורי בשטרות אפי' תורף ניחא
מפני תקון סופרים ובדין
ד. משמי' דרבא, האי
לה: והא כי כתיב לה אתורף הוא דכתיב
לסיפא אוקימנא דהכי קאמר אין
דתנא דברי רבי יהודה קודם משום
הוא דאפילו תופס נמי לא
אשרתא דדייני דכתיבה
אלא אימא משום שנאמר וכתב לה לשמה
לכתוב ומשום תקון סופר
מקמי דליחזו סהדי
כותבין טופס שמא יכתוב תורף כו':
דקאי את"ק דאיירי בטופס ור"א
שרו ליה רבנן ור' יהודה
חתימות ידייהו, פסולה.
קשיא
אבל סיפא. הכל כשרין לכתוב דקתני
בשטרות מכשיר טפי מתנא קמא
פוסל בכולן גזר תופס אטו
ר"ן. ה. לרב. רא"ש.
ובגיטין פסיל טפי : חוץ מגיטי נשים. ואין לומר בשחרורי
שאין קיום הגט אלא בחותמיו: אימא ר' מאיר היא. ואינו צריך
תורף וגזר שטרות אטו
ו. משום
דשטרות
ז
גיטין ור"א מכשיר בכולן
בגיטין לא מיחלפי כלל.
לשייר מקום התורף ואשמעינן שמואל דצריך ורבי אלעזר היא. וסיפא
עבדים נמי פסיל ח דאם כן בפ"ק (לעיל ט.) גבי שלשה דברים ששוו
חוץ מגיטי נשים תופס
ר"ן. ז. דפסיל אפי'
דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו לאו לאכשורי תורף דחרש
גיטי נשים לשחרורי עבדים ליתני וכדברי ר"א בארבע כדקתני
אטו תורף גזר שאר
טופס. רא"ש. ח. ר'
וכדברי ר"מ בארבע : וצריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל
שטרות אטו גיטין לא
אלעזר, דגמר לה לה
שוטה וקטן דשלא לשמה קאי אלא אמציעתא קאי האשה כותבת את
ט
גזר א) תופס אטו תורף:
מאשה. תוס' הרא"ש.
אדם. בכל דוכתי משמע שכותבין לשון זה בגט ובפ' בתרא
גיטה לשמה והאיש שוברו שאין קיום הגט אלא במסירתו ולא בחתימתו.
[ו]בעינן בהו לשמה.
והא דנקט חותמיו משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו ח)ורוב
(לקמן פה.) נמי י) תניא גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם והנהיג
א) נראה מזה דרבינו סובר
שיט"ק. ט. [אלא] דר"א
כדעת רש"י דבתורף גם
אינו פוסל אלא בגיטי
גיטין חתומים הם אפי' לר"א מפני תיקון העולם: איכא לאוקמא
ר"ת לכתוב לשון זה בגט אבל י בטופסי גיטין יא לא היה כתוב ומ"מ
בשטרות גזר אטו גיטין ועי'
נשים לבד. רשב"א.
כר' אלעזר. ולא קשיא מידי כדפרישית: אבל הא מדסיפא. פליג ר'
אין להוציא לעז על גיטין הראשונים יב שהרי מאריכין לכתוב כמה
בתוס' ד"ה ר"א.
י. (ו)בתיקון.
תוס'
לשונות בגט דחשיב כמו הרי את מותרת לכל אדם: אבל סיפא
אלעזר ארישא דקתני רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים
הרא"ש. יא. הקדמונים.
יג
תוס' הרא"ש. יב. שאין
דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו אימא ר"מ היא. תימה
ורישא מכשיר אף בגיטי נשים: אימא רישא לאו רבי אלעזר היא.
כתוב ב[הם]. רשב"א.
וא"צ לשייר מקום הרי את מותרת אלא מקום השמות לבדן משום
דבסוף פרק שני לעיל (דף כג.) מוקי לה ר' זריקא א"ר יוחנן
יד
יג. שעומדין במקום
קטטה כדלקמן : קמ"ל. שמואל דרישא נמי כר"א ותרי תנאי ואליבא
כר"מ ופריך עלה מההיא דמחובר דאמר רבה בר בר חנה א"ר
ה"ה מותרת שהרי כותבין
ט)
למיהך למנסבא לכל גבר.
דר' אלעזר כדלקמיה: מפני תקנת סופר. התירו לכתוב טופס שלא
יוחנן ר"א היא ודחק לשנויי אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן ומאי
ריטב"א. יד. מתני' דהכל
לשמה: ור"א היא. הא דקתני מפני התקנה התירו לכתוב טופס
קושיא הא משמע הכא דאע"ג דמוקמינן ההיא דמחובר כר"א מ"מ
כשרין לכתוב את הגט.
הא לאו הכי הוה אסיר רבי אלעזר היא דבעי לשמה בכתיבה
מוקמינן שפיר ההיא דהכל כשרים כר"מ ואור"י דאע"פ שעושה
תוס' הרא"ש. טו. ואע"ג
דמוקי הנך תרתי קמייתא
מדאורייתא: לא לכתוב. דלמא אתי למכתב תורף אלא משום תקנת
צריכותא בזה מ"מ מיסתבר דאתיא כחד תנא אבל הך דפירקין
כר"א לא הוה מוקי הך
סופר שיהו מזומנין לו שרו ליה ובלבד שישייר תורף לכתוב לשמה
ודאי ר' יוחנן מוקי לה כר"מ משום טעמא דמסיק מדסיפא ר"א
כר"א. תוס' הרא"ש.
ותורף דשאר שטרות נמי גזר משום תורף דגיטין: ורבי יהודה כו'.
רישא לאו ר"א טו דמטעם זה קאמר ר' יוחנן בפרק ד' אחין (יבמות דף
וגזר שטרות אפי' טופס אטו גיטין: שטרות אטו גיטין. בטופס לא
כז:) אחיות איני יודע מי שנאן יא) ועוד דבתרתי קמייתא דמתניין
גזר דגזירה לגזירה היא: והא כי כתיב לה אתורף כתיב. דבקרא
בחדא פירקא איכא קפידא טפי לאוקמינהו כחד תנא:
מפני התקנה מאי מפני התקנה. מקום הזמן דתנא ברישא דקבע
כריתות כתיב דהיינו תורף והיכי יליף ר"א מיניה למיסר טופס:
אלא. לא תימא שנאמר דמשמע מיניה יליף אלא משום כלומר משום
בגמרא אחר כך היינו משום דאתא לפרושי מפני התקנה
שנאמר בתורף וכתב
לה לשמה גזרינן
טופס אטו תורף דאורייתא:
אליבא דמאן דמוקי לה כר"א דאין פירושו כמו למאן דמוקי לה כר"מ:
קשיא
קא