כו:
כל
הגט פרק
שלישי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קא פסיק ותני כו'. הא דלא דייק לעיל בפרק ב' (דף יז.) גבי
קשיא דר' אלעזר כו'. רישא אוקמת כר"א ומכשיר לכתוב טופסי
א
א) [לעיל כא: וש"נ],
א [מיי' פ"ג מהל' גירושין
ב) [לעיל ט: וש"נ],
ה"ו טוש"ע אה"ע סי' קלב
גיטין וסיפא פליג ואמר חוץ מגיטי נשים: משום קטטה. מפני התקנה
נכתב ביום ונחתם בלילה משום דהכא נמי לא דייק אלא משום
ב
ג) [לעיל יז.], ד) יבמות נב.,
סעי' א]:
דכיון דכבר אשמועינן דמוקדם פסול ממילא ידעי' דצריך שיניח
דקתני לאו אהיתרא דטופסי קאי אלא אצריך שיניח קאי מפני
יז ב מיי' פי"ד מהלכות
ה) [לקמן עט:], ו) כתובות
תקנת קטטה: ור"מ היא. דלא בעי כתיבה לשמה ולא צריך שיניח
מקום הזמן אפילו לא הוי תני ליה דהכי נמי לא תנא צריך שיניח
מ. כריתות יג:, ז) כתובות
מלוה ולוה הלכה ז
כא: פה. [ועי' בטוש"ע
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
מקום הרי את מותרת לכל אדם:
מקום הרי את מותרת אלא מקום
לכשאכנסנה אגרשנה אינו
ח"מ סימן מו סעיף כד
סימן מח סעיף א:
השמות לבדן משום קטטה ומקום
קשיא דר' אלעזר אדר' אלעזר תרי תנאי
יח ג מיי' פ"ו מהלכות
ובסמ"ע
ובש"ך],
גט. פירש
הזמן משום מוקדם: דאפי' תורף.
ח) [אשרתא לשון חיזוק כמו
עדות הל' ח סמג
ואליבא דר"א ר' שבתי אמר חזקיה משום
עשין קמה טוש"ע ח"מ
אשרו חמוץ כך כתב רש"י
בקונטרס משום דהוי גט ישן וקשה
עם השמות לכתוב דכי כתיב וכתב
קטטה ור"מ היא דאמר עדי חתימה כרתי
סימן מו סעיף כד [סי' נז
לקמן לד. ד"ה אשור],
א)
דאינו גט משמע דאינו גט כלל ובגט
לה אחתימת עדים קאי שהיא עיקר
❖
ט) כתובות פה. לעיל ג:
סעיף ב]:
ובדין הוא דאפי' תורף נמי לכתוב וזמנין
כג., י) ב"מ יז. כתובות
כתיבתו: דקא כתיב. ומזכיר שמו
ישן אם נתגרשה תינשא לכתחלה
דשמעה ליה לסופר דקא כתיב וסברה איהו
פה., יא) [וע"ע תוס'
ושמה: ורתח עלה. וכי משכח לגט
כדאמר לקמן בהזורק (דף עט:)
יבמות נב. ד"ה לכשאכנסנה
קאמר ליה והוה לה קטטה בהדיה רב חסדא
גליון הש"ס
❖
מזומן יהיב ליה ניהלה: ומעגן
ואומר ר"ת דבגט ישן ליכא אלא
ותוס' ב"ב קלה: ד"ה כל],
אמר אבימי משום תקנת עגונות אמרי לה
גמ' ואזיל ומעגן. עי' לקמן
ומותיב לה. כשהיא מגורשת: דאפי'
ייחוד בעלמא והכא דכנסה גרע טפי
ג
לג ע"א תד"ה ושמעה:
טופס לא לכתוב. גזירה משום תורף
ר"מ ואמרי לה ר"א אמרי לה ר"מ דאמר עדי
דודאי איכא ביאה ד וא"ת דביבמות
שם א"ר אבא בר שילא.
מוסף תוספות
דאורייתא: ל"ש מן האירוסין.
פ"ה (דף נב.) גרסינן אהך מילתא
חתימה כרתי ובדין הוא דאפי' תורף נמי
בסדר הדורות בהגהת
הש"ס כתב דצ"ל רבה:
א. הכי. תוס' הרא"ש.
לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט
המגרש לארוסתו צריך לכתוב זמן
לכתוב וזמנין דהוה ליה קטטה בהדה ורתח
תוס' ד"ה לכשאכנסנה
ב. משנה יתירה, דקתני
כשר ולא מוקדם: למ"ד משום פירי
מפני שבידו לגרשה ולפי' הקונטרס
עלה וזריק ליה ניהלה ומעגן ומותיב לה
וכו' ור"ת מפרש דהתם.
'מקום הזמן'. רמב"ן.
איכא. שאם יכתוב זמן לבו ביום
ניחא דפי' שם דגט ישן מיהא הוי
ה
עי' ב"ב דף קלה ע"ב
ג. שאין חוששין שמא
אמרי לה ר"א דאמר עידי מסירה כרתי
ב)
תד"ה כל. קדושין דף סד
בא עליה אלא לכתחילה.
$ ור"ת מפרש דהתם איירי כשכתב
והוא יגרשנה לאחר זמן והיא טורפת
❖
ע"ב תד"ה רבי סבר:
ובדין הוא דאפי' טופס נמי לא לכתוב וזמנין
רמב"ן. לכך אם נתגרשה
מיום הכתיבה: ארוסה מי אית לה
בו זמן הנתינה דאפי' גט ישן לא
ו
בו, תנשא לכתחלה. תוס'
דבעי למיזל למדינת הים ולא אשכח ספרא
פירי. מי אית לה דין פירי הלא אינו
הוי והכא כשכתב זמן קודם נישואין :
יא)
ז
ח
יבמות נב. ד"ה לכשאכנסנה.
הכא נמי גזירה שמא יאמרו
ד. [לכך] אינו גט כלל.
ושביק לה $ ואזיל ומעגן ומותיב לה:
אוכל פירות אלא משעת תנאי כתובה
מוסף רש"י
תוס' יבמות נב. ד"ה
גיטה קודם לבנה. וא"ת
ואילך שהוא מתחייב בפרקונה
ומקום הזמן: קפסיק ותני לא שנא מן
משום בת אחותו. והיא
לכשאכנסנה. ואם נשאת
מה קפידא הוא שיכתוב הסופר זמן
כדאמרי' בנערה שנתפתתה (כתובות
אשתו ושמא תזנה תחתיו
תצא. רשב"א. ועי' ב"י ריש
ט
הנישואין ולא שנא מן האירוסין בשלמא מן
וחס עליה שלא תחנק
סימן קל"ב שכתב בשיטת תוס'
דף מז:): משום תקנת ולד. הצריכו
והא ליכא למיחש שיבא לגרש בגט
הנישואין בין למ"ד משום בת אחותו איכא
וכותב לה גט בלא זמן
ג)
דלכתחילה לא תנשא ואם נישאת
להניח מקום זמן לגט ארוסה: ולא
זה אחר נישואין שהרי עדים לא
ונותן לה וכמשעידין עליה
לא תצא. ה. והכא אינו גט
בין למ"ד משום פירי איכא אלא מן
הוה ידענא מאי היא. דמאי ולד
יחתמו לו דחזו שהוא מוקדם ואיכא
בבית דין מוציאה גיטה
משום גט ישן. אבל לר"ת
האירוסין בשלמא למ"ד משום בת אחותו
ואומרת גרושה הייתי
ז"ל קשיא, דהכא אינו גט
יש לארוסה: כיון דשמעיתא להא
למיחש בנישואין משום פירי ואומר
ופנויה באותה שעה (לעיל
כלל קאמר. רשב"א.
איכא אלא למ"ד משום פירי ארוסה מי אית
דתניא כתבו גט לארוסתי. עכשיו
ר"ת דכיון שרואין העדים שכתב
י
יז. וכעי"ז יבמות לא:).
ו. זמן שאחר נישואין,
לה פירי אמר רב עמרם הא מילתא שמעית
משום פירות. שמזמן
בגט ארוסתי יחתמו אחר הנשואין
ולא אתננו לה עד לאחר שאכנסנה:
שהוא. תוס' יבמות נב. ד"ה
הגט ואילך אם ימכור
לכשאכנסנה.
ז. שלא
אינו גט. דגט ישן הוא שמא
מיניה דעולא דאמר משום תקנת ולד ולא
כי יסברו דעודה ארוסה יא וא"ת
הבעל בפירות נכסי מלוג
נתייחד עמה אחר זמן
כשיניח מקום הזמן נמי ויכתבו זמן
תתעבר כשיכנסנה ויאמרו גיטה
ידענא מאי ניהו כיון דשמעיתא להא דתניא
שלה תגבם ואם לא היה בו
הכתוב בגיטה, והרי זה גט
זמן יהיה מוכר והולך
דקאמר, היינו לגרש בו
ביום גרושין איכא למיחש שיאמרו
קודם לבנה שיהיו סבורים שנתנו לה
האומר כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה
ד) א
וכשתתבע לדין הויא ידה
לכתחילה. תוס' יבמות נב.
ביום שנכתב: הכא נמי. במתני'
גיטה קודם לבנה כיון שרואין שכתוב
על התחתונה, שיאמר לה
אגרשנה אינו גט ואמר עולא מה טעם גזירה
ד"ה
לכשאכנסנה.
בגט ארוסתי וסבורין שלא ניסת לו
משום הכי צריך להניח מקום זמן
קודם גירושין מכרתי
ח. שעומד בו. תוס' ב"ב
שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ה"נ גזירה
ה)
(לעיל יז.) דקסבר משעה
קלה: ד"ה כל. ט. בגט של
מעולם וגם יפסידו הלקוחות פירות
אף לטופס הארוסה שמא יכתוב
שנתן עיניו בה לגרשה שוב
ארוסה. תוס' הרא"ש.
שמא יאמרו גיטה קודם לבנה א"ר זירא
שמכר להם הבעל שלא כדין דיאמרו
זמן לבו ביום והוא לא יגרשנה עד
אין לו לבעל פירות (יבמות
י. דחיישי' שמא יבא
$ אמר ר' אבא בר שילא אמר רב המנונא
ארוסה היתה ואין לו פירות וי"ל
לאחר נישואין ויאמרו בלא קידושין
לא:). קרי רב עליה
להחתים העדים אחר
דר"א טובינא דחכימי.
נישואין ולא יחושו
סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב
דלקוחות לא יקנו פירות אם לא
וכתובה נתעברה לאחר גירושין ופגם
מאושר שבחכמים, אשרי
להקדמת הזמן. תוס'
הוא למשפחה: הלכתא כר' אלעזר.
שידעו שנשואה היתה ויביאו עדים
הלכה כר"א קרי רב עליה דר"א טובינא
מתרגמינן טובאי, ר' אלעזר
ו)
הרא"ש. יא. ויבאו לידי
שפוסל בטופסי גיטין גזירה משום
על כך וגם על בנה ידקדקו ויראו
הוא ר' אלעזר בן שמוע
תקלה, שיאמרו גיטה קודם
דחכימי ואפי' בשאר שטרות נמי והאמר
ותלמידו של ר"ע היה
לבנה. תוס' הרא"ש.
תורף: טובינא דחכימי. מאושר
שנתעברה לפני הזמן הכתוב בגט
רב פפי משמיה ז) דרבא האי ח) אשרתא
כדאמרינן ביבמות בהבא
יב. וי"ל כיון שנכתב
שבחכמים: ואפילו בשאר שטרות.
ויתברר הדבר שניסת א"נ יש לדבר
על יבמתו (סב:) והיה
קודם שנמסר קלא אית לי',
דדייני דמיכתבה מקמי דליסהדי סהדי
העולם שמם עד שבא ר"ע
במאי דפליג ר' אלעזר אדר' יהודה
קול שנישאת אלא שאין זמן הנישואין
וידעו העדים מתי בא הגט
אחתימת ידייהו פסולה אלמא מיחזי
אצל רבותינו שבדרום ושנה
לידה ואין לבעל להפסיד
ואכשר בטופסי שטרות אמר רב נמי
ידוע כל כך וידעו דמה שכתוב בגט
להם, ר"מ ור' יהודה ור'
פירות אפי' לר"ל עד שעת
כשיקרא ה"נ מיחזי כשיקרא וליתא מדרב
הלכה כר"א בתמיה: אשרתא.
ארוסתי לפי שנכתב קודם נישואין
יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן
נתינה. תוס' הרא"ש.
נחמן דאמר רב נחמן אומר היה ר"מ
שמוע (כתובות מ.).
יג. מדפסק
כר"א.
קיום השטר שהעדים מעידין על
אבל אם נכתב זמן של קודם נישואין
אשרתא דדייני. לשון
רשב"א. יד. ושנים מהם
אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה
כתב ידיהם בב"ד וב"ד כותבין בו
יאמרו כל שעה דגיטה קודם לבנה
ט)
חוזק שמחזקין את השטר
מכירים חתימת ידי עדים
במותב תלתא הוינא ואתו פלוני ופלוני
אבל קשה דלמה לן טעמא דגיטה
כשר
ואפילו רבנן לא פליגי עליה דר"מ
וכותבין אשרנוהי (כתובות
ואחד אינו מכיר אמר רב
כא:) כמו יישר כחך, קיום
הונא אם עד שלא חתמו
ואסהידו אחתימות ידייהו ואשרנוהי
קודם לבנה כיון שהיא נשואה וכתוב
אלא בגיטי נשים דבעינן כתיבה לשמה
השטר שכותבין דיינין
מעידין בפניו וחותם ופריך
וקיימנוהי כדחזי וחותמין: מצאו
בו זמן של אירוסין יפסל למ"ד משום
במותב תלתא הוינא ואתא
בשאר שטרות לא י) דא"ר אסי א"ר
אבל
עלה הא מכתב כתבינן
באשפה. ולא נכתב לשם אשה כלל
פירי כמו גט שאין בו זמן כלל שאין
פלוני ופלוני ואסהידו
והאמר רב פפי וכו'.
יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה
ב
אחתימות ידייהו ואשרנוהי
רשב"א.
טו. ורוצה
אלמא לא חיישינן למיחזי כשקרא
שום הוכחה מתוך זמן הכתוב בגט
וקיימנוהי (שם פה. וגורס
זה : הכא נמי מיחזי כשיקרא.
ליישב דברי רב הונא
בו שכבר נמחל שעבודו טעמא דנמחל
כיון דנחתם בעתו וזמנו: בו.
יב
אשרתא דשטרי). מקמי
אליבא דרב פפי. תוס'
שעבודו אבל משום
שיקרא לא חיישינן:
ביום של חתימה: ופרעו. בו
וא"ת ורב פפי מ"ש דנקט אשרתא
ג
דליסהדי
סהדי
הרא"ש. טז. [ד]מפרשי
אחתימת ידייהו. עד
[ד]דברי רב פפי איתנהו.
מתני'
ביום: אינו חוזר ולוה בו. ואפי' ביום
טפי מכל שטרות ואומר ר"י דרבותא
שלא העידו העדים על כתב
תוס' הרא"ש. יז. ליתא.
היא באשרתא אע"פ שיודעין שחתימת העדים אמת ומזומנים
מלוה ראשונה לאחר פרעון דליכא למיחש למוקדם והכי מפרשינן לה
ידם כתבו הדיינין במותב
תוס' הרא"ש. יח. דאקשי'
העדים לפניהם לקיימה: וליתא לדרב פפי. תימה דמסיק
בשנים אוחזין (ב"מ יז.): שכבר נמחל שעבודו. כשפרעו ובטל השטר
תלתא הוינא ונפיק שטרא
מדרב פפי על רב שפסק
❖
דנן קדמנא ואסהידו פלוני
כר"א. תוס' הרא"ש.
דליתא ורב נמי לא סבר לה יג ובפרק ב' דכתובות (דף כא:) פריך
ואין הקרקעות משועבדות שוב למלוה השניה שלא עליה נחתם
ופלוני אחתימת ידייהו
שטר זה והויא לה מלוה על פה: אבל לשיקרא. אם היה נחתם
מינה לרב גבי ג' שישבו לקיים את השטר ומגיה מתוך כך דברי
יד
ואשרנוהי וקיימנוהי
(שם
כא:). שטר שלוה בו
על מלוה זו אע"פ שנכתב קודם הלואה כשר אם בו ביום נכתב: פסקי רי"ד
רב אימא עד שלא כתבו כו' וי"ל דודאי אליבא דרב ליתא והתם
טו
ופרעו. בו ביום, אינו
פריך ללישנא דקאמר משמיה דרב הונא ולא מסיים בה אמר רב
מתני' קשיא דר' אלעזר אדר'
חוזר ולוה בו. אפילו בו
ואית דלא גריס הכא לדרב פפי אלא וליתא ופי' וליתא לקושיא דבשטרות לא חיישינן למיחזי כשיקרא דאמר רב נחמן וכו' ודוקא
טז
יז
יח
ביום ואע"ג דלאו מוקדם
אלעזר. פי' ברישא תני
הוא שהרי ביום הלואה
דכותב תופסי גיטין ולא
באשרתא חיישי' למיחזי כשיקרא שהוא קיום השטר ובפ"ב דכתובות (דף כא:) דאיירי בקיום השטר פריך שפיר מינה ובפ' הכותב (שם פה.)
נכתב, שכבר נמחל
גזר תופס אטו תורף: תרי
דמייתי לה אפסק דין דרב ביבי קאמר נמי וליתא יש לפרש כמו הכא וליכא כולי האי מיחזי כשיקרא שכותבין שנשבעה כמו שפסקו לה ב"ד:
שעבודו. משפרעו בטל
תנאי אליבא דר"א: ומקום
הא הזמן. קפסיק ותני לא שנא
השטר ונמצאת מלוה
השניה מלוה על פה ואינו גובה מן הלקוחות (כתובות פה.) משפרע מלוה ראשונה, ועל האחרונה לא נכתב והויא לה מלוה על
מן הנישואין לא שנא מן האירוסין צריך שיכתוב זמן בגט. א"ר זירא אמר רבא בר שילת אמר רב המנונא סבא אמר רב
פה וטורף לקוחות שלא כדין דאין מלוה על פה גובה מן הלקוחות (ב"מ יז.). אבל משום שיקרא. שלא נכתב על מלוה זו,
אדא בר אהבה הלכתא כר"א פי' אמרי' עידי מסירה כרתי (והרב פי' הלכה כר"א דגזר תופס אטו תורף וצריך שיכתב כולו
לא חיישינן. אם לא שיש בדבר ביטול שטר גמור (כתובות פה:).
לשמה) קרו עליה דר"א טובינא דחכימא אמר רב פפא משמיה דרבא האי אשרתא דדייני דכתיבא מקמיה דליחוי שהדי
חתמות ידייהו פסולה משום דמיחזי כשיקרא. וליתא לדרב פפא דאמר רב נחמן אומר היה ר"מ אפילו מצאו באשפה חתמו
ונתנו לה כשר פי' דקסבר ר"מ עידי חתימה כרתי
והאי
וכתב לאו
אכתיבת
הגט קאי
אלא אחתימתו. ואפילו רבנן
דהיינו ר"א לא פליגי עליה דר"מ
אלא
בגיטי נשים דבעיא כתיבה לשמה אבל בשאר
שטרות לא דא"ר אסי א"ר