ד:
המביא גט פרק ראשון גיטין
תוספות רי"ד
מסורת הש"ס
תנן המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים. ומרישא דמתניתין
א) בכת"י ליתא תיבת לא,
והני גמירי. דארץ ישראל: לפרושי טעמא דתנא קמא. דאיהו נמי
ודוקא ממדינה למדינה
ב) לקמן ט., ג) שם,
במדינת הים אבל ממדינה
מוליך ומביא ס"ל אלא חד מינייהו נקט: הא באותה מדינה. ומעיר
המביא גט ממדינת הים דמשמע דוקא ממדה"י לא"י לא מצי
ד) בס"א ליתא צריך, ה) [דף
למדינה בא"י א) לא
לעיר: לא צריך. ואע"ג דאין בקיאין לשמה הואיל ועדים מצויין
למיפרך דלעולם באותה מדינה במדינת הים נמי צריך ונקט הכי
ב:], ו) [ב"ק פב.], ז) [דף
דשכיחי שיירתא ואע"ג
אלא
אימא ממדינה למדינה בארץ ישראל
לקיימו לא צריך: אי מההיא.
מדוקיא דרישא: הוה אמינא הני מילי
לאפוקי רקם וחגר:
ב:], ח) [וע"ע תוס' חולין
דאיכא בתי דינין דקביעי
ג. ד"ה אין השומר],
ובאותה המדינה נמי
לא צריך. וא"ת ואמאי נקט ממדינה
דיעבד. דאי מייתי ממדינה למדינה
ט) [וע"ע תוס' כתובות יח.
דהיינו מעיר לעיר במדינת
למדינה ניתני המביא גט באותה
בא"י ולא נכתב לפניו אין צריך ליפסול
והני גמירי ומר סבר
לפי שאין עדים מצויין
ד"ה דסתם ותוס' ב"ב לח:
הים לא צריך שיאמר
❖
שליחותו על כך: אבל לכתחילה. ד"ה דסתם],
מדינה במדינת הים צריך כו' הא
דשכיחי שיירתא ולא
לקיימו והני נמי לא שכיחי רבה מתרץ
חיישינן לאין בקיאין
בארץ ישראל אין צריך באותה מדינה
אי הוה מימליך הוה מורינן ליה דליקו
לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה רבה מתרץ
לשמה: רשבג"א אפילו
עליה: קמ"ל. משנה יתירה דסיפא
וה"ה ממדינה למדינה דלרבה אין
מהגמוניא להגמוניא אמר
לטעמיה דכולי עלמא לפי שאין בקיאין לשמה
גליון הש"ס
דלא צריך: ואיכא דמותיב הכי כו'.
חילוק בין אותה מדינה ובין ממדינה
ר' יצחק עיר אחת היתה
והכא בגזירת מוליך אטו מביא קמיפלגי דתנא
תוס' ד"ה אי וכו' אי
בא"י ועססיות שמה והיו
למדינה וי"ל דנקט הכי לאשמועינן
וניחא ליה למידק מרישא ולאותובי
מדיוקא דרישא. עי' חולין
בה שני הגמונים שהיו
קמא סבר לא גזרינן מוליך אטו מביא ורבנן
❖
דלא נימא דממדינה למדינה בארץ
ולאו לאותובי מסיפא דקתני בהדיא
דף ג ע"א תוד"ה אין:
מקפידים זה על זה. לפי'
בתראי סברי גזרינן מוליך אטו מביא ורבא
ישראל צריך נמי משום קיום כרבא
המביא גט בארץ ישראל אינו צריך
הוצרכו לומר אפילו
מהגמוניא להגמוניא.
מתרץ לטעמיה דכולי עלמא לפי שאין עדים
קמ"ל דאין צריך דטעמא לאו משום
אלמא טעמא משום לשמה הוא דמשום
הגהות מהר"ב
ואע"ג דבא"י בקיאין
קיום אי נמי משום דשכיחי עולי רגלים
דברישא תני בהדיא ממדינה למדינה
מצויין לקיימו ורבנן בתראי לפרושי טעמיה
לשמה כיון דמקפידים זה
רנשבורג
כדמסיק: אי מההיא הוה אמינא
על זה שלא יעברו אלו על
וסיפא לא תנא ממדינה למדינה ואי
דתנא קמא הוא דאתו תנן המביא גט ממדינה
א] רש"י ד"ה ואיכא
אלו ולא שכיחי שיירתא
הני מילי דיעבד. פירש בקונטרס $ אי
הוה מותיב ליה מיניה הוה משני ליה
למדינה במדינת הים צריך לומר בפני נכתב
דמותיב וכו' מכלל דמדינת
צריך הוא לומר:
מדיוקא דרישא ופי' כן משום דאסיפא
דבאותה מדינה עצמה קאי ואע"ג
הים באותה מדינה נמי לא
ובפני נחתם הא באותה מדינה במדינת הים
צריך וכו'. נמחק מלת לא
לא הוי מצי למימר הני מילי דיעבד
דהוה מותבינן ליה מכלל דמדינת הים
❖
[ועי' רש"ש ויעב"ץ]:
א) נראה דצ"ל אבל ממדינה
לא צריך לרבא ניחא לרבה קשיא לא תימא
דהא בהדיא קתני אין צריך דמשמע
באותה מדינה נמי א] לא צריךד) סוף סוף
למדינה בא"י כיון דאיכא עולי
הא באותה מדינה במדינת הים לא צריך אלא
הדר הוה ליה דוקיא: לעולם ממדינה
לכתחילה ומיהו לשון אי מההיא לא
א
רגלים דשכיחי שיירתא ובזמן
שאין בהמ"ק קיים נמי האיכא
אימא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא
למדינה בארץ ישראל לא צריך. כדקא
משמע הכי ב ונראה דיש ליישב דהכא
מוסף תוספות
בתי דינים וכו'.
דייקת ולא תיקשי לרבא: כיון דאיכא
שייך למיתני א"צ בדיעבד כלומר אין
צריך הא בהדיא קתני לה המביא גט בארץ
א. [כד]מוכח בריש מס'
עולי רגלים. שכיחי עדים לקיימו. והא
צריך ליטלו הימנה כשלא אמר בפני
חולין וכו' דדייק דיוצא
ישראל אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני
ונכנס לכתחילה מותר
נכתב ובפ"נ דאמר לקמן כיצד יעשה
דאמרן לעיל בריש שמעתיןה) ממדינה
נחתם אי מההיא הוה אמינא הני מילי דיעבד
מדקתני אין השומר צריך
יטלנו הימנה ויחזור ויתן לה בפני
למדינה בא"י איכא בינייהו ליתא וסמי
להיות יושב ומשמר. תוס'
אבל לכתחילה לא קא משמע לן ואיכא
הרא"ש. ב. [ד]משמע
ליה מהכא: בתי דינין דקבועין.
שנים ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל
דקאי אהא דפריך מיניה
דמותיב לה הכי הא ממדינה למדינה בארץ
קשה דאמרינן בריש פ"ב (לקמן דף טו.)
בעיירות כתקנת עזרא בשני ובה' ו)
דאי אדיוקא דרישא קאי
ישראל לא צריך לרבה ניחא לרבא קשיא
הו"ל למימר 'אי מהא'.
המביא גט ממדינת הים ואמר בפני
ומצויות שיירות שהולכות לדון במקום
תוס' הרא"ש. ג. גט
לא תימא ממדינה למדינה בארץ ישראל לא
הוועד: מקפידין זה על זה. שלא
נכתב אבל לא בפני נחתם כו' פסול
ממדינת הים צריך שיאמר.
תוס' הרא"ש. ד. ואי לא
צריך אלא אימא הא באותה מדינה במדינת
ופריך בגמ' תנינא חדא זימנא המביא
ילך בן הגמוניא זו להגמוניא זו:
ג
אמר, פסול. תוס' הרא"ש.
לרבה קשיא. דהא ארץ ישראל הואי
כו' ומשני אי מההיא הוה אמינא צריך
הים לא צריך אבל ממדינה למדינה בארץ
ה. אפי' בא"י. תוס'
הרא"ש. ו. כיון שלא יוכל
ואי לא אמר כשר והיכי הוה מצי
ובקיאין לשמה ומשום דלא שכיחי
ישראל מאי צריך ליתני המביא ממדינה
לומר בפני נכתב. תוס'
לקיימו אצרכוה: רבה אית ליה דרבא.
למימר הכי הא אמרינן הכא דאי לא
הרא"ש. ז. ולא אמר. תוס'
למדינה סתם לעולם ממדינה למדינה בארץ
דממדינה למדינה בארץ ישראל היכא
תנא אלא חד בבא הוה אמינא בא"י
הרא"ש.
ח. מההיא
ישראל נמי לא צריך דכיון דאיכא עולי רגלים
דחולין, דהא דקתני אינו
א)
דקפדי ולא שכיחי עדים צריך למימר.
לכתחילה צריך מכלל דבמדינת הים
צריך היינו דלכתחילה
מישכח שכיחי תינח בזמן שבית המקדש
אבל רבא לית ליה דרבה דאי שכיחי
אפילו בדיעבד נמי צריך וי"ל דמאחר
ד
יכול להביאו אע"פ שלא
קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מאי איכא
ראה כתיבת הגט וחתימתו.
דתנא הכא תרי בבי לאשמועינן דארץ
עדים לא חיישינן לאין בקיאין דכולהו
תוס' הרא"ש. ט. הלכך
למימר כיון דאיכא בתי דינין דקביעי מישכח
בקיאין: אלא מאי בינייהו. אתרוייהו
ישראל אפילו לכתחילה אין צריך אם
בשיירות דעולי רגלים
ובתי דינין לא סגי. תוס'
כן מהשתא מצינן למימר דהא דצריך
שינויי מהדר אשינויא קמא דשנינן
שכיחי תנן רבן שמעון בן גמליאל אומר
ב"ב לח: ד"ה דסתם. י. רב
במדינת הים היינו לכתחילה אבל
כיון דאיכא עולי רגלים כו' ותו ליכא
אפילו מהגמוניא להגמוניא ואמר רבי יצחק
ששת מצריך משכונה
לשכונה ורבא מצריך אפי'
בדיעבד כשר להכי איצטריך מתניתין
למימר ממדינה למדינה מצריך רבא
עיר אחת היתה בארץ ישראל ועססיות שמה
באותה שכונה ופריך והא
דפ"ב ועוד נראה לר"י דהכי פירושא
בין אשינויא דאמרינן דרבה היכא
רבא הוא דאמר לפי שאין
והיו בה ב' הגמוניות שהיו מקפידין זה על זה
הני מילי דיעבד שלא ראה כתיבת הגט
דקפדי מודי בה דבעינן נמי לקיימו
עדים מצויין לקיימו ומשני
לפיכך הוצרכו לומר מהגמוניא להגמוניא
שאני. תוס' ב"ב לח: ד"ה
וחתימתו דיכול ליתנו לה בא"י אבל
ומהשתא ממדינה למדינה בארץ ישראל
דסתם. יא. דאין עדים
לרבא ניחא לרבה קשיא רבה אית ליה דרבא
לכתחילה צריך שיראה כתיבת הגט
לא איפליגו בה דאי קפדי מודה בה
מצויין לקיימו. תוס' כתובות
יח. ד"ה דסתם. יב. שלא
אלא מאי בינייהו איכא בינייהו דאתיוה בי
וחתימתו ה כדי שיוכל לומר בפני נכתב
רבה דהא אית ליה דרבא ואי לא קפדי
בפניו. תוס' כתובות יח. ד"ה
תרי אי נמי באותה מדינה במדינת הים תנן
קמ"ל דלא צריך ובמדינת הים אם לא
מודי בה רבא דהא שכיחי לקיימו משום
דסתם. יג. בא"י. תוס'
ב)
הרא"ש. יד. מהגמוניא
ראה כתיבת הגט וחתימתו אין יכול
קביעותא דבתי דינין. ומאי בינייהו
המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני
להגמוניא.
ריטב"א.
להביאו וליתנו לה ואם הביא ונתנו
כלומר חסרו להו הנך טעמי דאוקימנא
ו
ז
טו. פרש"י ז"ל דבין
נכתב ובפני נחתם אם יש עליו עדים יתקיים
אתירוצא קמא בין אשנויא
פלוגתייהו לעילז). ומשני ודאי חסרי להו
ה"א דכשר אי לא מתניתין דפ"ב והשתא
בחותמיו והוינן בה מאי ואינו יכול לומר
ג)
בתרא, ואין צורך לכך.
מיתרצה נמי פירכא קמייתא :
וסמי חד מינייהו ופשו להו תרי טעמי
ח ח)
רמב"ן. טז. כי ההיא
כיון
אילימא באותה מדינה במדינת הים והיכא
דאיכא עולי רגלים מישכח
דמהגמוניא להגמוניא.
תוס' הרא"ש.
שכיחי. ואע"ג דלענין מחאה שלא בפניו אמרינן בחזקת הבתים דאתיוה בי תרי ממדינת הים רבה מצריך רבא לא מצריך: ואינו יכול.
מפרש ואזיל מאי היא: יתקיים בחותמיו. יבאו המכירים החתימה וכשר:
(ב"ב דף לח:) סתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי ולא הוי מחאה
היינו משום שאין המחזיק דרכו לחזר אם עשו מחאה ט אבל הכא
חוץ
שמחזרת אחר עדים המכירים חתימת העדים מצויין לקיימו ט)ואם תאמר דלקמן (דף ו.) משמע איפכא גבי י בני מחוזא דניידי ומצרכי בפני
נכתב משכונה לשכונה יא אטו במחוזא מי לא הוה מחאה יב וי"ל דהתם אפילו ימחה בפני בני אדם שהולכין להם שלא יאמרו למחזיק מכל מקום
דרך הליכתם יאמרו לאחרים וחברך חברא אית ליה כדאמרינן התם אבל לענין קיום כיון דניידי לא ימצא קיום כשיצטרך להם: ואמר ר'
יצחק עיר אחת היתה בארץ ישראל כו'. בלא ר' יצחק נמי יש להוכיח דבארץ ישראל היתה דבחוצה לארץ באותה הגמוניא נמי צריך לרבה כיון
דאין בקיאין לשמה: שהיו מקפידין זה על זה. וחירום דידהו הוי טפי מחירום דיהודה וגליל: רבה אית ליה דרבא. וא"ת אמאי צריך
לרבה בפני נכתב מהגמוניא להגמוניא יג והא רבה לא חייש לאיחלופי כיון דידענו לא מהני וי"ל דמתחילה לא היו מתקנין בפני נכתב משום
איחלופי אבל כיון דתקינו משום לשמה במדינת הים תקנו שיאמר בכל מקום אף יד בארץ ישראל: אלא מאי בינייהו. טו לעיל כי משני כיון דאיכא
עולי רגלים מישכח שכיחי לא הוה מצי
למיבעי מאי בינייהו דאכתי איכא בינייהו מקומות דלא קביעי בתי דינין או שמקפידין זה על זה טז:
אילימא