כל
הגט פרק
שלישי גיטין
כז.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הא
מתני'
אמר תנו נותנים (כו') ואפילו לזמן מרובה. תימה מנא ליה
ואם לאו פסול. שמא מאחר נפל ואין זה שלו: מצאו
יט
א) ב"מ יח., ב) [עי' תוס'
א ב מיי' פ"ג מהל'
לקמן כח. ד"ה מצאו],
גירושין הלכה ט סמג
בחפיסה. כלי ויש סימן בכלי שהוא שלו: אם מכירו כשר. מילתא
למידק הא אמר תנו נותנין דלמא אפילו אמר תנו אין נותנין
ג) ב"מ יח., ד) שם כ.,
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
משום דחיישינן דאין זה הגט שנכתב לו אלא נפל מאחר ששמו כשמו א
באנפי נפשיה ואו או קתני או שמכירו ואפי' מצאו בכל מקום כשר:
ה) [לשון שאילה הוא עי'
קלב סעיף ד:
גמ'
תוס' ב"ב קעב: ד"ה מינך], דייתיקי. צוואת שכ"מ. דא תהא למיקם ולהיות: מתנות. מתנת
והכי פירושו נמלך עלייהו ועדיין לא נתנו הא אי לא הוה חיישינן
ג [טוש"ע חו"מ סימן סה
ו) שם, ז) ב"מ יח: [כל
סעי' יד]:
בריא: לא יחזיר. לא לבעל ולא
לנמלך היו מחזירים לה את הגט
ב
כ ד מיי' פי"ח מהלכות
הענין עד סופו],
מתני' המביא גט ואבד הימנו מצאו
לאשה וכן שחרור וכן כולם. ומדתלי
אפי' אינו שלה כיון דאינה צריכה
ח) [כתובות פח:], ט) [דף
א) א
אבידה הל' יג סמג
❖
יז: ד"ה עד], טעמא בשאני אומר שמעינן מינה
אלא לראיה ואור"י דדייק מדקתני
עשין עד טוש"ע חו"מ
לאלתר כשר ואם לאו פסול ב)מצאו בחפיסה
סימן סה סעיף יב:
או בדלוסקמא אם מכירו כשר: גמ' ורמינהו
דאם אמר הבעל תנו לה שאני
ונמלך ולא קתני שאני אומר כתובין
כא ה מיי' שם הל' ו סמג
כתבתיו לה נותנין ולא חיישינן לשמא
היו ולא נתנן משמע דנמלך וחזר בו
שם טוש"ע אה"ע
מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי
פסקי רי"ד
ג) ב
❖
אינו זה: במקום שהשיירות מצויות.
ואינו רוצה לגרשה עוד אבל אם היה
סימן קנג:
מתנות ושוברין הרי זה לא יחזיר שאני אומר
יוחנן שטר שלוה בו
רוצה היה מגרשה בגט זה ולא
פסול שמא מעוברים ושבים אחרים
ופרעו אינו חוזר ולוה
כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן הא
נפל: ואפילו במקום שהשיירות מצויות
חיישינן שמא מאחר נפל ובהדיא
בו שהרי כבר נמחל
גליון הש"ס
אמר תנו נותנין ואפי' לזמן מרובה אמר רבה
כו'. לאו רבה קאמר לה אלא הש"ס
גרסינן בפ"ק דב"מ (דף יח.) בכל
שעבודו טעמא דנמחל
גמ' וא"ל ר"ח לרבה.
שעבודו אבל לשיקרא לא
לא קשיא כאן במקום שהשיירות מצויות
הוא דמסדר ואמר דהא דאוקי רבה
הספרים טעמא דנמלך כו' וא"ת ומנא
ג
יבמות דף סא ע"ב: שם
חיישינן עיין בפרק האשה
במקום שהשיירות מצויות והוא
ליה אפילו לזמן מרובה דלמא לאלתר
שנתאלמנה (כא:): מתני'
כאן במקום שאין השיירות מצויות ואפילו
נפק דק ואשכח. עי'
תוי"ט פ"ב דאבות מ"ט
המביא גט ואבד ממנו
שהוחזקו שני אנשים בשם זה באותה
דוקא כדפריך ר' זירא לקמן ור' זירא
במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו
❖
ד"ה צאו:
אם מצאו לאלתר כשר
העיר אבל אם לא הוחזקו מספיקא
נמי אמאי פשוט לו מברייתא דיחזיר
שני יוסף בן שמעון בעיר אחת דאי לא
ואם לאו פסול מצאו
לא אמרינן דילמא איתנהו ולא ידעינן
לאשה אפי' לזמן מרובה טפי ממתני'
בחפיסה או בדלוסקמא
תימא הכי קשיא דרבה אדרבה דההוא
ד)
כשר. פי' השליח שהיה
או דילמא יש עיר אחרת ששמה כזו ויש
ואומר ר"י דדייק מדאיצטריך ונמלך
מוסף רש"י
גיטא דאישתכח בי דינא דרב הונא והוה
מביא הגט נאבד ממנו
בה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה
לאשמועינן דאם אמר תנו נותנין
דייתיקי. צואת שכיב
אם מצאו בארץ לאלתר
כתיב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא
שתובעו: דאי לא תימא הכי. דלא
ולא חיישינן לגט אחר היינו אפילו
מרע ולשון דייתיקי דא
כשר ולא חיישינן שמא
תיקו, זאת תיקום, דדברי
מאחר נפל ואין זה שלו
ואמר רב הונא חוששין לשני שוירי
לזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא
פסיל רבה אלא במצויות והוחזקו
ה)
שכיב מרע ככתובין
דכיון שלאלתר מצאו ליכא
קשיא דרבה אדרבה: בי דינא דרב
דאין חוששין לגט אחר ור' זירא סבר
$ ואמר ליה רב חסדא לרבה פוק ועיין בה
וכמסורין דמי (ב"מ יג.).
למיחש ולקמן מפר' כיצד
הונא. שהובא שם לקיימו בב"ד וכתוב
דהא דקתני ונמלך אורחא דמילתא
ושוברין. פרעון שטר
הוי [לאלתר]: שלא לאלתר
דלאורתא בעי לה מינך רב הונא $ נפק
(שם). דאישתכח בי
פסול דאיכא למימר מאחר
נקט דלפי שנמלך לא נתנו ולא לדקדק
בו הנפק ונפל מזה והוא תובעו
דק ואשכח דתנן כל מעשה ב"ד הרי
דינא דרב הונא. מקויים
ו) ד
נפל וגט אחר הוא
הא אמר תנו נותנין אבל מברייתא
ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון
בהנפק והשליח המביאו
זה ואיקרי מילתא שהיו
זה יחזיר והא בי דינא דרב הונא דכמקום
באותה העיר: חיישינן לשני שוירי.
דייק שפיר דיחזיר אפי' לזמן מרובה
אומר ממנו נפל (שם כ.).
שמותיהן שוים והשליח
שהשיירו' מצויות דמי וקא פשיט יחזיר אלמא
חוששין לשני שוירי.
אין לו בו טביעות עין.
ושמא לא זה הוא שנפל מזה: דתנן.
דאי לאלתר פשיטא ועוד אור"י
אע"פ שבשוירי הידוע לנו
ואם מצאו בחפישה או
אי הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת אין
בב"מ (כ.): כל מעשה ב"ד. המוצא
דדייק אפי' לזמן מרובה דמשמע ליה
אין בה שני יוסף בן שמעון,
בדלוסקמא שהן כליו
ואי לא לא עבד רבה עובדא בההוא גיטא
שמא יש שוירי אחרת שיש
דומיא דשטרי חליצה ומיאונין (שם דף
שטר מקויים בב"ד דליכא למיחש
ומכירן בטביעות עין
שם יוסף בן שמעון ושם
אע"פ שאינו מכיר הגט
דאישתכח בי כיתנא בפומבדיתא כשמעתיה
לכתובין היו ונמלך עליהם שלא
כ.) דמיירי לזמן מרובה דעל כרחך
נכתב ומשליח אחר נפל
כשר שמי היה משים
ליתנם דלא עביד לקיומיה שטרא
התם לא איצטריך לאשמועינן דיחזיר
איכא דאמרי בדוכתא היכא דתרו כיתנא
(שם כ:). כל מעשה ב"ד
הגט הזה בין כליו ובודאי
הרי זה יחזיר. דכיון
שלו הוא. או אם מכירו
אלא מלוה לאחר שנמסר לידו דחייש
אלא כשאינו ידוע אם חלצה או מיאנה
ואף על גב דהוחזקו דלא שכיחן שיירתא
דלא הוחזקו שני יוסף בן
כשר ואו או קתני שאע"פ
שמא ימותו עדים: הרי זה יחזיר.
דבידוע שחלצה או מיאנה פשיטא
שמעון בעיר אחת, לעיר
ואיכא דאמרי בדוכתא דמזבני כיתנא והוא
שמצאו בארץ אם מכירו
ולא חיישינן לשמא אינו זה: בי
דיחזיר אפי' אינו שלה כיון דאין
אחרת שאינה ידועה לנו לא
שיש לו טביעות עין כשר
שלא הוחזקו ושכיחן שיירות רבי זירא רמי
❖
חיישינן (שם).
אי נמי יש לומר האי
דינא דרב הונא. היו צריכין לו
צריכה אלא לראיה וכיון דבאינו ידוע
פשיטא שאם מכיר הגט
מתני' אברייתא ומשני תנן המביא גט
לדין ולהוראה ובאים שם וקפשיט
מיירי ע"י מה שנמצא לאלתר לא
בטביעות עין שכשר הוא
ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר ואם
רבה דיחזיר ש"מ משום דלא הוחזקו
ידעינן כלל שהוא שלה כיון דאינו
ומאי אתא לאשמעי' אלא
מוסף תוספות
אם מכירן גרסי' ואחפישה
לאו פסול ורמינהו מצא גט אשה בשוק
שני יוסף הוא דלשני שוירי לא
ידוע שנכתב לה שטר חליצה מעולם
ז)
ה
ודלוסקמא קאי וה"ק אם
א. ונמצא מגרשה בגט
חיישינן: כשמעתיה. דאמר תרתי
ור' זירא לא מוקי לה דומיא דסיפא
בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל
מכירן שהוא שלו אז כשר
של חברו. תוס' הרא"ש.
בעינן והכא לא הוה אלא חדא
ומברייתא דייק שפיר דאפי' לזמן
ואם לאו פסול דשמא של
ב. לכתחילה מלגרשה
מודה לא יחזיר לא
לזה ולא לזה הא
אחר הן ואע"פ שיש לו
וגרשה. תוס' ב"מ יח. ד"ה
והחזירו לתובע: איכא דאמרי. האי
מרובה דבזמן שהבעל מודה דמשמע
בזמן
בהן סימנין אסימנין לא
הא אמר. ג. [ד]ניתן לה
בי כיתנא היכא דתרו כיתנא בבית
דמודה שממנה נפל וכבר גירשה בו
סמכינן אלא בטביעות עין.
לראיה. תוס' ב"מ יח. ד"ה
מי המשרה ששורין שם פשתן ואין
שיירות מצויות שם והחזירו
ואי לאלתר דוקא א"כ ראינו גט בידה דבלא ראינו גט בידה אין
ורמינהו מצא גיטי נשים
הא. ד. יחזיר לאשה.
ושחרורי עבדים דייתיקי
תוס' הרא"ש. ה. בתוס'
ואע"פ שהוחזקו שנים באותה העיר באותו השם: ואיכא דאמרי
נפקותא במה שנמצא לאלתר כדפירשנו וכיון שראינו בידה פשיטא
מתנה ושוברים הרי זה לא
הרא"ש כתוב: משמע
היכא דמזבני כיתנא. בשוק ששיירות מצויות והחזירו לפי שלא
דיחזיר אפילו אינו שלה ואפי' אין הבעל מודה אלא ודאי בשלא
ג
יחזיר שאני אומר כתובים
שבהודאתו שמודה שנפל
ראינו הגט בידה וא"כ אפי' לזמן מרובה: הא אמר תנו נותנין.
הוחזקו: מודה. שאומר ליתנו לה: לא לזה ולא לזה. לבעל
היו ונמלך עליהן שלא
מידה מחזירים לה.
ליתנן הא אמר תנו נותנים
ו. דסיפא. תוס' ב"מ דף
לא יחזיר שמא כבר נתנו לה וממנה נפל וכשיבא לידו יחזר
וא"ת ואמאי לא פריך אהך מתני' ליחוש שמא כתב ליתן בניסן כו'
ואפי' לזמן מרובה. פי'
יח. ד"ה והוא שהוחזקו.
אחר עדי מסירה ויעידו שגירשה וכשתתבע כתובתה יאמר
כדפריך אברייתא דלקמן בפ"ק דב"מ (דף יט.) ואור"י דהא אמר
דייתיקי היא מתנת ש"מ
ז. בעובדא דרב הונא.
ומתנה היא מתנת בריא
תוס' הרא"ש. ח. דשני
פרעתיך שהוצאת הגט בבית דין ותנן ח) הוציאה גט ואין עמו
תנו נותנין משמע שבא עכשיו לגרשה בגט זה לפיכך ליכא למיחש
ואין חושש התנא אלא
שוירי. תוס' הרא"ש.
כתובה גובה כתובתה וחייבוני לפרוע ונתנו לי את הגט כדי
מידי כדפירשתי לעיל ט) דבכל גיטין שאין נותנין ביום הכתיבה קלא
שמא נמלך עליהן שלא
ט. בעדי מסירה. תוס'
שלא תחזור ותגבה ולאשה לא יחזיר שמא תינשא בו:
אית להו ומסקי לקוחות אדעתייהו שפיר לומר לאשה אייתי ראייה
ליתנן הא אמר תנו וכו'
הרא"ש.
י. לחושבו
ולא אמרי' שמא אינו זה
כמעשה ב"ד. תוס' הרא"ש.
אימת מטא גיטא לידך אבל בברייתא דקתני בזמן שהבעל מודה
איכא
ד
ומאחר נפל ומתני' אמאי
יא. וחיישינן
שמא
פירוש שממנה נפל ה סבורים לקוחות שב"ד מאמינים לו שמשנכתב בא לידה וטעו טפי ולא יאמרו אייתי ראיה וא"ת והיכי רמי ר' זירא
חיישינן: אמר רבה לא
בשוירי אחרת יש יוסף
מברייתא אפי' לזמן מרובה לפי' קמא הא לאלתר נמי איצטריך לאשמועינן דיחזיר למ"ד דיש לבעל פירות עד שעת נתינה דלא חיישינן
ק' כאן במקום שהשיירות
ב"ש אחר. תוס' הרא"ש.
מצויות כאן במקום שאין
יב. [כד]קי"ל דהאשה
לשמא כתב בניסן כו' וי"ל דבנמצא לאלתר לא שייך לאקשויי הכי דדלמא ביום שנכתב איירי אבל אי איירי לזמן מרובה אע"ג דכשתעבור
השיירות מצויות פי' מתני'
שאמרה לבעלה גרשתני
שיירא ותשרה קרוי זמן מרובה מ"מ זמן מרובה משמע בכל ענין לא שנא באותו יום לא שנא אחר כמה ימים וכי פריך לקמן אר'
מיירי במקום שהשיירות
נאמנת, דחזקה אין אשה
ירמיה מאי למימרא הוה מצי לשנויי דלא חיישינן לשמא כתב בניסן כו' אלא דעדיפא משני אפילו למאן דאמר אין לבעל פירות משעת
מצויות ומש"ה איכא
מעיזה פניה בפני בעלה.
חתימה: כאן במקום שאין השיירות מצויות. וא"ת ואמאי לא משני איפכא אידי ואידי במקום שהשיירות מצויות כאן שהוחזקו וכאן
למיחש שמא מאחר
ר"ן.
נפל ומתני' דהתם מיירי
שלא הוחזקו והוה ניחא דהוה מוקמינן ההיא דמצא גיטי נשים בשיירות מצויות דומיא דמעשה ב"ד דאיירי בשהשיירות מצויות ולא
ו
במקום שאין השיירות
הוחזקו כדמוכח בסמוך וי"ל דההיא עובדא דבסמוך הוה ברישא ואשמועינן בלא הוחזקו יחזיר אפי' שיירות מצויות והכא אשמעינן דאם
מצויות ומשום הכי ליכא
ז
ח
למיחש שמא מאחר נפל.
הוחזקו נמי יחזיר אם אין השיירות מצויות וא"ת היכא דהוחזקו אע"ג דאין השיירות מצויות היכי מהדרי' מנא ידעינן דשל זה הוא וי"ל
ואפי' במקום שהשיירות
כגון דידעי' דמזה יוסף בן שמעון נפל ולא חיישינן שמא זהו של יוסף בן שמעון אחר דאין לחוש שגם אחר אבד כאן כיון דאין השיירות
מצויות והוא שהוחזקו
שני יוסף בן שמעון בעיר
מצויות ושמעתין אתיא כר"א דלר"מ כיון דהוחזקו אין יכול לגרש בו אפילו הוא שלו כיון דאין מוכיח מתוכו כדפירשתי לעיל (דף כד: ד"ה בעדי):
ט
בבי דינא דרב הונא. פירש בקונטרס שהובא שם לקיימו בב"ד והשתא פשיט שפיר מכל מעשה ב"ד דלא חיישינן שמא של אחר הוא
אחת התם חיישינן שמא
מאחר נפל ולשם ההוא
אע"ג דשיירות מצויות כיון דלא הוחזקו אי נמי כשאינו מקויים ושנפל מיד השליח דלא חיישינן לנמלך דאין הבעל יכול לבטל
יוסף בן שמעון איכתיב
וגם שמות נשותיהן נמי
שלא בפני השליח כדאמר בהשולח (לקמן לג.) ואי במקויים איירי אפי' לא ידעי' ממי נפל יחזיר לאשה כדאמרינן דלוה לא מקיים שטריה אבל
בחזקת שהן שוין אבל
בפ"ק דב"מ (דף כ. ד"ה דאשתכח) פירש בקונטרס שמיד השליח נפל ופירש שם נמי גבי הא דפשיט ממעשה ב"ד דמקויים היה וקשה
מסתמא לא חיישינן דלמא
דאם יש לחוש לנמלך כשנפל מיד השליח מה מועיל מה שהיה מקויים דלא ניחוש לנמלך הא ממה נפשך לא הגיע ליד האשה ועוד
י
איקרי שמותיהן שוין
ואע"פ שהוא במקום
דאין רגילות שהבעל יקיים את הגט כדפירש כאן בקונטרס וכדאמר בספ"ק דבבא מציעא (דף כ:) דלוה לא מקיים שטריה:
שהשיירות מצויות כשר
חיישינן
לשני שוירי. הא דלא נקט חיישינן לשני יוסף בן שמעון בעיר אחת שמא ידוע היה להם דבאותה שוירי לא היה כי
(והרב אומר אע"פ שלא
אם אחד : כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר. וא"ת מהך משנה תקשי לר' זירא דאמר בסמוך לחד לישנא דהיכא
בחזקת שמות נשותיהן
יא
שוין הואיל והוחזקו שני
דשיירות מצויות חיישינן אע"ג דלא הוחזקו וכן לרב הונא דהכא ולאביי דחייש לתרי יצחק בפרק האשה שהלכה (יבמות דף קטו:)
יוסף בן שמעון פסול). א)
ואומר ר"י דמוקמינן לה דאישתכח חוץ לב"ד שאין השיירות מצויות שם והכי איתא בהדיא בפ"ק דב"מ (דף יח:) ורבי זירא מי קתני
ב"ד שנמצאו בב"ד כל מעשה ב"ד יחזיר קתני ולעולם דאשתכח אבראי: אין הבעל
מודה לא יחזיר
לא לזה ולא לזה.
כל מעשה
א) ועי' בריא"ז בשולי הרי"ף
דף יג:
ואינה נאמנת
לומר גירשתני יב דכיון
דאיכא גט
דמסייע לה מעיזה
ומעיזה:
בזמן