כל הגט פרק
שלישי גיטין
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או
שמצאו בין כליו. פי' בביתו אע"ג דרבים מצויין בביתו ואם היא
בין כליו. בביתו: לימא. רב יהודה הלכה כיש אומרים ולימא רבה
כג א מיי' פ"ג מהלכות
א) [עי' תוספות מנחות ל:
ד"ה ולימא], ב) [מגילה לב.
גירושין הלכה י סמג
הלכה כר"ש למה חזרו להזכיר את הדברים ולפרשן: ומשני משום
נמצאת בקרקע היה לחוש ליוסף בן שמעון אחר אבל בין כליו
מנחות ל: ועי' קדושין נט:],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
מצאו
בחפיסה או
דאפכי להו. אית תנאי דמפכי דרבי שמעון ליש אומרים ויש אומרים
ליכא למיחש שמא הביאו אחר אלא הוא: טו)
ג) ב"מ כ: וע"ש, ד) [סוכה
קלב סעיף ד וע"ש:
בדלוסקמא ומכירו כשר. כשמצאו הוא עצמו איירי מדסמכינן אהכרתו
כד ב מיי' פ"ו שם הלכה
לרבי שמעון הלכך אם לא הזכירו אלא
שם החכמים לא הוי ידעי
כג:], ה) יומא נה:, ו) [עי'
תוספות יומא נה: ד"ה
כח סמג שם טוש"ע
אהייא מתרי לישני קיימי: חמת.
ואע"ג דלאו צורבא מדרבנן הוא נאמן
והתנן], ז) [קדושין עא:
שם סימן קמא סעיף סח:
בולזול"א בלע"ז והיא של עור: טליקא.
במיגו דאי בעי אמר לא אבדתי דכולי
או שמצאו בין כליו אפילו לזמן מרובה כשר
כה ג מיי' פ"ט מהלכות
ב"ב קנג:], ח) [קדושין
מתני'
נותנו לה
טשק"א בלע"ז:
עלמא אית להו טביעות עינא כדפירשנו
עא: שבועות לג. לז: ערכין
תרומות הלכה ב:
איתמר רב יהודה אמר שמואל הלכה שלא
כו ד מיי' פ"ד מהלכות
יח.], ט) בכת"י ליתא תיבת
בחזקת שהוא קיים. ולא חיישינן שמא
לעיל ומכירו אחפיסה ואדלוסקמא קאי
שהה אדם שם רבה בר בר חנה אמר רב
אפי', ועי' נמוקי הגרי"ב
פסולי מוקדשין הי"ד:
בהגו"ח, י) [שבת כ:
מת ובטל שליחותו ומדאורייתא נפקא
ואע"פ שאינו מכיר את הגט דאי
כז ה מיי' פ"ו מהלכות
יצחק בר שמואל אהלכה שלא עבר אדם שם
זבחים פה.], יא) יבמות סט:
לן בהכל שוחטין (חולין דף י:)
העמד
מכיר את הגט למה לי שמצאו בחפיסה
גירושין הלכה כח
לימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר א
נדרים ג: [סוכה כג:
ופ"ט מהלכות תרומות
א)
דבר על חזקתו: מקריבין אותה.
וא"ת וניחוש לשאלה כדאמרינן בפרק
ב
תוספתא ספ"ד ע"ש],
הלכה ג סמג שם טוש"ע
משום ב) דאפכי להו: מצאו בחפיסה או
ולא חיישינן שמא מתו בעליה ולמיתה
בתרא דיבמות (דף קכ:) וי"ל דקים
יב) [שם כג:], יג) [צ"ל
שם:
אזלא: גמ' לגבורות. שמונים שנה
כח ו מיי' פ"ט מהל'
בדלוסקמא: מאי חפיסה אמר רבה בר
דתניא], יד) לעיל כה. חולין
ליה בנפשיה שלא השאילה לשום
ג)
❖
יד. ב"ק סט: סוכה כג:
תרומות הלכה א:
לישנא דקרא (תהלים צ): וחולה. או
בר חנה חמת קטנה מאי דלוסקמא טליקא
אדם אי נמי ביודע שבחפיסה או
דמאי פ"ז מ"ד יומא נה:
דסבי: מתני' המביא גט והניחו זקן או
בדלוסקמא איבדו ומכל מקום צריך
חולה דמתני' דוקא חולה ולא גוסס:
[עירובין לו:] מעילה כב.
ב
[תוספתא דמאי פ"ז],
כיון דאיפליג. משאר דרך כל הארץ
שיהא מכיר חפיסה או דלוסקמא
לעזי רש"י
חולה נותן לה $ בחזקת שהוא קיים בת
❖
ד) ג
טו) [שייך למשנה לעיל כז.],
שהאריך ימים עד מאה שנה: איפליג.
בטביעות עינא דמה שיודע שבחפיסה
ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת
בולזול"א. שק של רועים.
❖
או בדלוסקמא איבדו אין זה סימן
ואינו כשאר האדם להיות קרוב למות.
טשק"א. שק.
הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים
והא דתנן בפ"ק דב"מ (דף כ.) מצא
אבל בן שמונים ואחת או יותר עד
גליון הש"ס
ה)דהשולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה
תשעים קרוב למות הוא: אסורה
בחפיסה או בדלוסקמא תכריך של
מתני' בחזקת שהוא
גמ'
מוסף רש"י
בחזקת שהוא קיים: אמר רבא לא ו)שנו
לאכול. בת ישראל הנשואה לכהן
שטרות או אגודה של שטרות כו' התם
קיים. עיין סנהדרין דף מז
❖
ע"א תד"ה אימא כישן:
אלא זקן שלא הגיע לגבורות וחולה שרוב
שאוכלת בשבילו אסורה מיד דכל
מיירי שנותן סימן בחפיסה או
הובא בסוף המסכת
ז)
גמ' וגוסס. עי' קדושין עח
שעתא חיישינן עכשיו ימות. אלמא
בדלוסקמא עצמו ועל ידו מחזיר לו
❖
חולים לחיים אבל זקן שהגיע לגבורות
ע"ב תד"ה לא:
חיישינן למיתה: תרומה אפשר. להיות
מה שבתוכו ולא חיישינן לשאלה לענין
$ וגוסס שרוב גוססין למיתה לא איתיביה
ה
ח)
פסקי רי"ד (המשך)
ניזונת בחולין: גט לא אפשר. למיחש
ממון אבל מה שאומר שאבדה
אביי המביא גט והניחו זקן אפי' בן מאה שנה
ט)
הלכתא בהדיא עבדינן בה
מוסף תוספות
למיתה דאי חיישת אין לך שולח גט
בדלוסקמא לא הוי סימן דדרך להניח
לחומרא ולא מהדרינן גט
נותן לה בחזקת שהוא קיים תיובתא י) ואי
לאשתו והן עגונות: שאני התם שהרי
שטרות בדלוסקמא כדתניא בתוספתא
לזמן מרובה אלא במקום
א. היאך מכשירין הגט
בעית אימא כיון דאיפליג איפליג רמי ליה
שאין השיירות מצויות
בהכירא דחפיסה. שיט"ק
אסרה שעה אחת קודם למיתתו.
עשר דלוסקמאות שטרות מסרתי לך
אבל במקום שהשיירות
לעיל כז. ד"ה [המביא] גט
אביי לרבה תנן המביא גט והניחו זקן או
לעולם לא חיישינן למיתה ושאני הכא
ואפילו הוי סימן סימן מובהק להחזיר
מצויות לא מהדרי' ואע"פ
ואבד. ב. לאחר, והניח
חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ורמינהו
שהרי אסרה מחיים שעה אחת קודם
הגט לא הוי והא דאמר באלו מציאות
שלא הוחזקו שני יוסף בן
בה גט, ואבד ממנו. שיט"ק
יא)
שמעון בעיר א' כלישנא
שם. ג. הגט, ויש לו
(ב"מ דף כח.) הוא אומר בחפיסה
הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו אסורה
מיתתו וכל שעתא איכא לספוקי בההיא
ו
בתרא דר' זירא אי נמי
טביעות העין. רשב"א לעיל
והיא אומרת בחפיסה ינתן לו דמידע
שעתא שעתידה ליאסר. ושינויא דחיקא
לאכול בתרומה מיד א"ל תרומה אגיטין קא
כר' ירמיה אי נמי כר'
כז. ד"ה מצאו. ד. דלא
(יוסי) [אשי] ואינו נ"ל
חיישינן דלמא אתרמי גט
ידעה דכל דאית ליה בחפיסה מנח
הוא והיינו דפריך ליה ואי לאו דחיישינן
רמית תרומה אפשר גט לא אפשר ורמי
להניח דברי רבה שנאמרו
כגט, אלא אמרי' איניש
למיתה ממאי דהוי גיטא דלעולם הוא
ליה אפילו תימצי לומר דינתן לו לגרש
תרומה אתרומה תנן בת ישראל הנשואה
בבירור והוא שהוחזקו שני
אחרינא אשכחיה ואנחיה
בו קאמר לא משום דחשיב סימן
מיית ברישא ונאסרה מחיים דלמא היא
יוסף בן שמעון בעיר
בחפיסה ונפל ממנו, וזהו.
לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת
א' ולמיפסק הלכה כר'
רשב"א שם. ה. ולאו
מייתא ברישא ולא יבא לכלל גט
מובהק דהתם מיירי בשלא הוחזק יוסף
זירא שנאמר בספק שלא
משום דתיהוי חפיסה
בתרומה בחזקת שהוא קיים ורמינהו הרי זה
לעולם: אלא אמר אביי. האי תנא
בן שמעון אחר ואותו הגט ודאי נכתב
ידענו אם חולק על רבה
סימן לגט. רשב"א שם.
גיטך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול
ודאי חייש למיתה ולא קשיא מתניתין
לשמו אלא שאין ידוע אם נפל מן
אם לאו ואפי' אם תמצא
ו. שהם ביד ב"ד,
לומר שחולק עליו הא
וחיישינן כל מאי דאפשר
בתרומה מיד אמר רב אדא בריה דרב יצחק
דהכא ר' מאיר היא דלא חייש לבקיעת
הבעל או מן האשה אי נמי ומכירו ג
איפלגו בהא מילתא אביי
למיחש ומתקנינן כל מאי
הנוד: אוסרין. שמא יבקע הנוד:
פירוש או מכירו ויש ספרים דגרסי
שאני התם שהרי אסרה עליו שעה אחת
ורבא בפ' האשה שלום
דאפשר לתקוני טפי.
בהדיא או מכירו והכי פירושו מצאו
שמא
ביבמות (קטו:) דאביי
ריטב"א החדשים ב"מ לט:
קודם מיתתו מתקיף לה רב פפא ממאי דאיהו
אמר חיישינן לשני יוסף
בשם הרמב"ן. ז. לפי
בחפיסה או בדלוסקמא וידוע שהוא
מיית ברישא דלמא איהי מייתא ברישא אלא אמר אביי יב)לא קשיא הא רבי
ורבא אמר לא חיישינן אף
שעשו להם יסורין. תוס'
שלו וגם שבתוכה איבדו אע"פ שאינו
אם הוחזקו וקי"ל כל היכא
ב"מ לט: ד"ה דלמא.
מאיר דלא חייש למיתה הא רבי יהודה דחייש למיתה יג) דתנן
יד) הלוקח יין
מכיר הגט או מכירו שמכיר הגט
דפליגי אביי ורבא הלכה
ח. [אלא] דשאני התם
מבין הכותים אומר שני לוגין
שאני עתיד להפריש הרי
הן תרומה
כרבא בר מיע"ל קג"ם
דלפעמים ממתין זמן גדול
אפילו בלא חפיסה ויש ספרים דגרסי
ור' ירמיה ורב אשי דהכא
לחלוץ לשניה אחר יבום
עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני ומיחל ושותה
מיד דברי
אם מכירו הכי פירושו מצאו בחפיסה
לאו לאיפלוגי עליה דרבא
הראשונה וחיישי' שמא
רבי מאיר רבי יהודה ורבי
יוסי ורבי שמעון אוסרין
רבא אמר
אתי אלא סברא בעלמא
ימות בנתים אבל לשמא
ויודע שלא בתוכה איבדו ואינו שלו
אמרי דאיכא לתרוצי
ימות לזמן מועט כבקיעת
שמא
ואפילו הכי אם מכירו כשר ד ולרבותא
מתני' דשנים אוחזין בהכי
הנוד דהכא לא חיישינן.
נקט מצאו בחפיסה אי נמי דווקא אם מכירו כשר אבל מה שהוא יודע שבחפיסה או בדלוסקמא איבדו אינו מועיל ולספרים דגרסי ומכירו
ה
שאע"פ שהשיירות מצויות
תוס' הרא"ש. ט. דלא
מצי לפרש כמו אם מכירו: והניחו זקן או חולה כו'. תימה דבפרק המפקיד (ב"מ דף לט:) גבי ההיא סבתא דאישתבאי איהי וחדא ברתא
והוחזקו שני יוסף בן
חיישינן שמא מת לאלתר
שמעון בעיר א' אי אמרו
אע"ג דחיישינן שמא ימות
אמרינן דלמא שכיבא סבתא דלמא שכיבא ברתא ואומר ר"י דלענין יתמי החמירו טפי למיחש ו כדקאמר נמי התם לא שנא עבוד עיטרא לא שנא
❖
עדים מעולם לא חתמנו
לאלתר. תוס' הרא"ש.
לא עבוד חיישינן ובחזקת הבתים (ב"ב דף כט:) מפלגינן בין עבוד עיטרא ללא עבוד דאמר עיטרא קלא אית לה ועוד דבשבויות חיישינן טפי
ז
על גט אחר אלא על זה
למיתה: תרומה אפשר. תימה וכי לא היה יודע המתרץ מתניתין דתרומה ואיכא לאקשויי תרומה אתרומה כדבסמוך וי"ל דכן דרך
ששמו יוסף בן שמעון
הש"ס שאינו חושש אלא מתרץ קושיא שמקשה לו: שאני התם שהרי אסרה עליו שעה אחת מחיים. פירוש הלך בעלה למדינת הים אוכלת
אי נמי נקב יש בצד
פסקי רי"ד
אות פלונית נותנין ואפילו
בתרומה דהעמד בעלה בחזקת חי אבל הכא אפילו נעמידנו בחזקת חי אסרה מחיים ופריך דלמא איהי מייתא ברישא ולא תאסר מחיים:
לזמן מרובה והלכתא
או שמצאו בין כליו
הא רבי מאיר דלא חייש למיתה כו'. השתא דמדמה שמא מת לשמא ימות לא לגמרי מדמה דהא ר' מאיר דמוקי מתניתין כותיה ולא חייש
כרבה והלכתא כרב ירמיה
ואפילו לזמן מרובה
והלכתא כרב אשי: מאי
כשר פי' אם מצא
לשמא מת אפילו לזמן מרובה חייש לשמא ימות לזמן מרובה דתנן בפרק ד' אחין (יבמות דף כו.) ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות
חפישה אמר רבה בר
הגט קשור בכליו בארץ
ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ומפרש בגמ' משום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין ודלמא אדמייבם חד מיית אידך
בר חנה חמת קטנה מאי
ומכירם בטביעות עין שהן
דלוסקמא אמר רבב"ח
שלו אע"פ שאין מכיר
וקא מבטל מצות יבמין וההיא משנה מוקי לה כר"מ בפ"ב דיבמות (דף יח.) ח ולקמן בפרק בתרא (דף פה.) נמי אמר לכולי עלמא גירות לא
שליקא דסכי פי' כיס גדול
הגט כשר ואין לחוש
שכיחא מיתה שכיחא ולרבי יהודה נמי דחייש לשמא ימות לאלתר לא חייש לשמא מת לאלתר דאם לא כן אשת כהן שיצא בעלה מפתח ביתו
של עור: מתני' המביא
לאדם אחר כיון שמצאו
לא תאכל בתרומה ולא תאכל כי אם בשעה שרואה בעלה בפניה אלא ודאי לא מדמה אלא שמא מת לזמן מרובה לשמא ימות לאלתר:
קשור בכליו או שמצאו
גט והניחו זקן או חולה
ט
בתוך כליו שבביתו כשר
ינתנו לה בחזקת שהוא
והא קיים בת ישראל שנשאת
שבודאי זהו שנפל ממנו
שלא בא אדם אחר והניחו שם בתוך כליו שבביתו: איתמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כל שלא שהה אדם שם ורבב"ח
לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת
אמר ר' יוחנן הלכה כל שלא עבר אדם שם וקי"ל דשמואל ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן אבל מיהו כל זה במקום שהשיירות
שהוא קיים פירוש נותן לה בחזקת שהוא קיים ולא אמרי' דלמא מית ואין גט לאחר מיתה וכן מי שהלך בעלה למדינת
מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר א' התם בעי' (שומר) שלא עבר אדם שם אבל אם היה מקום שאין השיירות
הים לא חיישינן דלמא מיית ולא אמרינן דלמא מית והויא לה זרה וכגון שאין לה זרע ממנו ולגבי חטאת נמי לא
מצויות אפילו לזמן מרובה כשר ואף על פי שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר א' אי נמי אם לא הוחזקו אע"פ שהשיירות
אמרינן דלמא מית והויא לה חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא: אמר רבא ל"ש אלא זקן שלא הגיע לגבורות פי'
מצויות כשר אפילו לזמן מרובה ולא חיישינן מסתמא לשני יוסף בן שמעון דהלכתא כרבה דבעי תרתי שיירות מצויות
שמונים שנה כדכתיב ואם בגבורות שמונים וחולה שרוב חולים לחיים אבל זקן שהגיע לגבורות וגוסס שרוב גוססין
וחזקה ואע"ג דאמרינן בגמ' ר' זירא רמי מתני' אבריי' תנן המביא גט ואבד ממנו אם מצאו לאלתר כשר ואם לאו
למיתה לא אלא חיישינן דלמא מית ולא תנשא בגט זה עד שיתברר אם היה חי בעת מסירתו ליד האשה: איתיביה
המביא גט והניחו זקן בן ק' שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים תיובתא ואיבעית אימא כיון דאפלוג איפלוג פי' כיון
פסול ורמינהו מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה בזמן
שהבעל מודה מיהא יחזיר לאשה ואפילו לזמן מרובה ומשני כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום וכו' א"ד אפילו
דאפלג מדרך שאר כל בני אדם שהאריך עד ק' שנה איפליג ואינו נחשב כל כך זקן שהוא קרוב למיתה אבל בן פ"א או
במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו וכו' והיינו דרבה וא"ד אע"פ שלא הוחזקו ופליגי דרבה ואפ"ה הלכתא כרבה
יותר עד צ' קרוב למות: היא אוכלת בתרומה בחזקת וכו' ורמינהו הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול
בתרומה מיד אלמא חיישינן למיתה אמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן פירוש לשמא מת לא חיישינן
וכך היה פסק גם ר"י ז"ל (יד. מדפי הרי"ף) שלא עבר אדם שם אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף בן שמעון
בעיר א' חיישינן שמא ממנו נפל אבל בפרק שנים אוחזין (י. מדפי הרי"ף) כתיב א)
הא מילתא כיון דלא איפסקא בה
דאוקמי ליה אחזקיה שהניחו חי אבל זה שנתן לה גט על מנת שיחול שעה א' קודם למיתתו לשמא ימות ודאי חיישינן
א) עי' בבעל המאור ומלחמות ור"ן על הרי"ף במסכתין.