כח:
כל הגט פרק
שלישי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
בעי סמיכה. אע"ג דסמיכה לא מעכבא מ"מ אין לעשות
שמא מת לא חיישינן. דאוקמינן אחזקה שהניחו חי וגבי כהן שהלך
כט א ב מיי' פ"ד מהל'
א) [סוכה כו.], ב) [מלת
פסולי מוקדשין הלכה
העוף מיותר עי' תוספות
בלא סמיכה לכתחלה וכן פריך בפ' התערובות (זבחים דף עד:)
למדינת הים כיון שלא גירשה אינה נאסרת אא"כ מת. אבל זו שנותן
יד:
נדה ע. ד"ה ומביא],
לה גט על מנת שיחול שעה א' קודם למיתתו לשמא ימות מיד ודאי
אהא דתנן התם קדשים בקדשים יקרב לשם מי שהוא והא בעינא
ל ג מיי' פ"ו מהלכות
ג) סנהדרין מה: מכות ז.,
בהכי: והא נוד. לדידך דבעית לאוקמי
חיישינן דלא מרע לה לחזקה
סמיכה ומשני בקרבן נשים וכן בפסחים פרק האשה (דף פט.) גבי
ד) [יבמות קכא: ב"ק קיד.
גירושין הלכה כח כט
לעיל יט:], ה) [ויקרא פרק
ופ"ט מהלכות תרומות
לדברי הכל והא נוד דהאי דאסרי ליה
חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא
ד ב], ו) [ויקרא א],
הלכה כ סמג עשין נ
יבלת באחד מהן דפטורין מלעשות
לשתות משום שמא ימות הוא ופליג ר"מ
שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן
ז) [ועי' מנחות צג:],
טוש"ע אה"ע סימן קמא
ואמר לא חיישינן: ערביך ערבא
פסח שני אף על פי שיכולים להביא
ח) [ויקרא א], ט) [עי'
סעיף סט:
אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא והא נוד
ד [טוש"ע שם סימן יז
רש"י כתובות כז. וצע"ק],
צריך. שמא השומר עצמו יפשע: שמא
ולהתנות במותר הפסח אפ"ה פטורין
דכשמא ימות הוא ופליגי אמר רב יהודה
י) [סנהדרין פא:], יא) עי'
סעיף לו]:
מהרש"ל, יב) [וע"ע תוס'
מת לא חיישינן. ומתני' דברי הכל
משום דפסח לא בעי סמיכה ומותר
לא ה מיי' פי"ג מהל'
מדסקרתא שאני נוד דאפשר דמסר ליה
פסח בעי סמיכה ולא אמרינן יעשו
וברייתא דהרי זה גיטך תנאי היא
סנהדרין הלכה ז
יבמות קד: ד"ה דאמר ומה
❖
לשומר מתקיף לה רב משרשיא ערביך
סמג לאוין רצ:
שנרשם שם בצדו],
א)
פלוגתא דר"מ וחבריו: והא בעינא
בלא סמיכה דלכתחלה אין לעשות בלא
לב ו מיי' פי"ג מהלכות
ערבא צריך אלא אמר רבא שמא מת לא
סמיכה. ותניא בת"כה) ידוו) ולא יד בנו
סמיכה כדפרישית וקשה דבפרק תמיד
גירושין הלכה יג סמג
חיישינן שמא ימות תנאי היא: השולח
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
ידו ולא יד שלוחו : בקרבן נשים.
נשחט (שם דף סב.) אמרינן דכל
ז)
גליון הש"ס
יז סעיף י:
חטאתו ממדינת הים וכו': והא בעינא סמיכה
אשה ששגגה בכרת ושלחה חטאתה
הזבחים ערל וטמא משלחין קרבנותיהם
לג ז מיי' שם הלכה יא
תוס' ד"ה והא בעי
דגבי סמיכה תניא (קדושין דף לו.)
ולא קפיד אסמיכה וליכא למימר דסמיך
אמר רב יוסף בקרבן נשים רב פפא אמר
סמג שם טוש"ע שם
סמיכה כו' דבהבאת קרבן
א
סעיף ג:
איירי. עיין מו"ק דף טו
אבראי דבפ' כל הפסולין (זבחים דף לג.)
דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל
ח)
בחטאת העוף וצריכא דאי אשמועינן גט
ב
לד ח מיי' שם הלכה יג
ע"ב תוס' ד"ה אחרי. ועיין
סומכין ואין בנות ישראל סומכות:
מסקינן דתכף לסמיכה שחיטה דאורייתא
משום דלא אפשר אבל תרומה דאפשר אימא
בטורי אבן מגילה דף ח
טוש"ע שם סעיף יד:
❖
וצריכא. למיתני תלתא בבי במתניתין
לה ט מיי' שם ופ"ט
ואפילו למ"ד (שם לב:) ביאה במקצת
ע"א ד"ה מזובו:
לא ואי אשמועינן תרומה דזמנין דלא אפשר
מהלכות תרומות
בחזקת שהוא קיים: דזימנין דלא
לא שמיה ביאה ליכא למימר אפשר
הלכה ב סמג שם טוש"ע
אבל חטאת ב)העוף מספיקא לא ליעול חולין
אפשר. שהיא עניה וצריכה פרנסה
דמעייל ידיה וסמיך דהא בפרק כל
❖
אה"ע סי' קמא סעיף סט:
לעזרה צריכא: מתני' שלשה דברים אמר
מוסף תוספות
מתני'
הפסולין (גז"ש)
אמרינן כל הסומך
ותטול תרומה בבית הגרנות:
ג
א. אין לעשות בלא
רבי אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את
כרקום. מצור מתרגמינן ט) כרקומין
ראשו ורובו הוא מכניס דכל כחו בעינן
סמיכה. תוס' זבחים עד: ד"ה
פסקי רי"ד
(דברים כ): המוטרפת. ועדיין לא
וליכא לאוקמי בעוף דעוף לאו זבח
דבריו על עיר שהקיפה כרקום ועל הספינה
ד
והא. ב. מלעשות פסח.
טבעה: לידון. בדיני נפשות: חומרי
הוא ובבכור ומעשר נמי ליכא לאוקמי
דלא מרע לחזקה דהכי:
תוס' זבחים עד: ד"ה והא.
המוטרפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת
השולח חטאתו כו' והא
ג. (ו)יש לתמוה וכו' הא
חיים כו'. כדמפרש ואזיל: בת ישראל
דהא כל הזבחים קאמר ולא בקרבן
קיימין אבל עיר שכבשה כרקום וספינה
בעינא סמיכה ותניא בת"כ
אפשר לערל עד שימול
לכהן. חומרי מתים: בת כהן לישראל.
נשים משום ערל ויש לומר דהכא כיון
וסמך ידו ולא יד בנו ולא
ולטמא עד שיטהר, ויעשו
שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליהן
שיכול לקיים מצות סמיכה שיביאנו
חומרי חיים ולא תאכל בתרומת אביה:
יד שלוחו ואע"ג דקי"ל
סמיכה. ונראה לומר. תוס'
חומרי חיים וחומרי מתים בת ישראל לכהן
גמ' לא שנו. דיוצא ליהרג נותנין
דסמיכה לא מעכבא ה"מ
זבחים עד: ד"ה והא.
הוא עצמו אין לו לעשות בלא סמיכה
ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה: גמ'
דחזי לסמיכה אבל האי
ד. ואפשר שלא יתרפא
עליו חומרי חיים: אלא בבית דין של
וכן בפרק התערובות (שם דף עד:) יש
דלא חזי לסמיכה מעכבא
לעולם והו"ל מחוייב
אמר רב יוסף לא שנו אלא בב"ד של ישראל
ישראל. שלאחר גמר דין זימנין דחזו
כדאמרינן גבי בילה דכל
קרבן, הלכך טוב לנו
לו תקנה ברעייה דהכי נמי מפליג התם
א
שאינו ראוי לבילה בילה
שיביא בלא סמיכה. תוס'
אבל בב"ד של עובדי כוכבים כיון דגמיר ליה
(עו.) גבי אשם משום דאית ליה תקנה
ליה זכותא ומחזירין אותו כדאמרינן
מעכבת בו עי' בקדושין
חגיגה ד: ד"ה דכתיב.
ברעייה ובפרק האשה נמי כיון שהוא
בנגמר הדין (סנהדרין דף מב:) הסוס
דינא לקטלא מיקטל קטלי ליה אמר ליה
בפ"ק (כה.): אמר רב יוסף
ה. והתם, הא בעי
בחטאת נשים עסקינן
סמיכה. תוס' זבחים עד: ד"ה
רץ ומעמידו: פורסי שנמג. לשון
ספק דשמא פטור הוא לא עשו חכמים
ב
אביי בית דין של עובדי כוכבים נמי
דלאו בני סמיכה נינהו
והא. ו. וטוב להקריב
פרסי הוא פסק דין: כל מקום כו'.
תקנה דאי אפשר לתקן אם לא יעבור
דמקבלי שוחדא אמר ליה כי שקלי מקמי
דהכי תניא התם דבר אל
בלא סמיכה ממה שנאמר
רישא הכי איתא מי שנגמר דינו וברח
מצות סמיכה אבל ערל וטמא מיירי
ג
בני ישראל וסמך בני
ימותו. תוס' זבחים עד: ד"ה
דלחתום פורסי שנמג לבתר דמיחתם פורסי
ישראל סומכין ולא בנות
והא. ז. בתוס' בזבחים
כו' בפ"ק דמכות (דף ז.): הרי זה
כגון שאין לו תקנה להמתין כגון שמתו
ישראל סומכות רב פפא
דף עה. נוסף: אחר שהוא
שנמג לא שקלי מיתיבי ג)הכל מקום שיעמדו
יהרג. אלמא לא אמרינן שמא מצאו
אחיו מחמת מילה דאי אפשר לימול
אמר בחטאת העוף עסקינן
מחויב סמיכה וכו'. (וכ"ה
שנים ויאמרו מעידין אנו את איש פלוני
בשום ענין וטמא כגון זב ומצורע שאין
לו זכות אחרי כן ש"מ לא שכיחא ולא
דלא בעי סמיכה: מתני'
ברש"ש כאן). ח. אמאי
משלחין קרבנותיהן. תוס'
ג' דברים א"ר אלעזר בן
שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני
מספקינן בהכי: איש פלוני מת. בבית
רפואתו תלויה בעצמו ד אי נמי כגון
יבמות קד: ד"ה דאמר.
פרטא לפני חכמים וקיימו
שהיה עובר בבל תאחר אם היה
דין מיתת עצמו כגון מי שלקה ושנה
עדיו הרי זה יהרג דלמא בורח שאני ת"ש
ט. משמע דאם יטהר
את דבריו על עיר שהקיפה
בב"ד כונסין אותו לכיפה : נהרג.
ממתין וכן ההיא דתנן בשקלים (פ"ז מ"ד)
י)
מזובו יביא קרבן אע"פ
כרקום ועל ספינה
שמע מב"ד של ישראל שהיו אומרים איש
ו
שהוא מצורע. תוס' מו"ק
המטורפת בים ועל היוצא
ומייתי לה בפ"ב דקדושין (דף נה.)
א' מארבע מיתות וגבי עובדי כוכבים
פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו
טו: ד"ה ואחרי. י. גבי שני
לידון שהן בחזקת קיימין
בהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל
מת כמו לקמוניא חלילא דקטיעא בר
מצורעים
שנתערבו
אבל עיר שכבשה כרקום
מקומנטריסין של עובדי כוכבים איש פלוני
: קומנטריסין.
שלום במס' ע"ז (דף י:)
עדר זכרים עולות נקבות זבחי שלמים
קרבנותיהם. תוס' הרא"ש.
וספינה שאבדה בים
ה
מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו
יא. דבר חיובא. תוס'
והיוצא לידון נותנין עליהן
ממונין ליהרג: אמאי אל ישיאו אשתו.
התם נמי אין תקנה אחרת לאותם
הרא"ש.
יב. דהלכה
חומרי חיים וחומרי מתים
מאי מת ומאי נהרג אילימא מת מת ממש
קרבנות אלא שיקריב בלא סמיכה וכן
הא קי"ל בפ' בתרא דיבמות (דף קכא:)
ו
בת ישראל לכהן ובת כהן
למשה מסיני דחטאת
ונהרג נהרג ממש דכוותיה גבי עובדי כוכבים
העוף בא על הספק. תוס'
לישראל לא תאכל
יורש שמביא קרבן אביו אע"פ שאינו
עובד כוכבים מסיח לפי תומו כשר
הרא"ש. יג. שהבעלים
בתרומה: תניא שמע מב"ד
לעדות אשה: וקתני. גבי ישראל
אמאי אל ישיאו את אשתו הא קיימא לן
סומך וא"ת והא דתנן בפ' דם שחיטה
ז
של ישראל שהיו אומרים
במדה"י. תוס' הרא"ש.
ישיאו וקשיא לרב יוסף: דלא שייכי בה.
(כריתות כג.) ושניהם מביאים חטאת
דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה
איש פלוני מת איש פלוני
ד)
נהרג ישיאו את אשתו
שאינה תפארת להם: דשייכי בה.
אחת ובפרק שני נזירים (נזיר דף נז.)
אלא לאו מת יוצא למות נהרג יוצא ליהרג
שמע מבית דין (ס"א
שמביאים קרבן אחד בתנאי אלמא
כי הכא שמתפארים שהרגו בדין:
וקתני בב"ד ישראל ישיאו את אשתו לעולם
מקומונטריסין) של אומות
עבידי לשקר. ולומר נהרג ואף על פי
מייתי קרבן בלא סמיכה כדי
העולם איש פלוני מת איש
מת ממש ונהרג ממש ודקאמרת דכוותיה
פלוני נהרג אל ישיאו את
שלא ראוהו אלא יוצא לידון: לא שנו.
לפטור עצמו מאי שנא מההיא דפרק
אשתו פי' ממונים להרוג
גבי עובדי כוכבים אמאי לא והא קי"ל דכל
האשה ויש לומר דודאי תקנו חכמים
דנותנין עליו חומרי חיים אלא בדיני
מת הוא שמת מאליו
מסיח לפי תומו הימוני מהימני ה"מ במילתא
שמביאים קרבן אחד מספק בלא
עובדי כוכבים
דשקלי שוחדא:
בכיפה ששם הכניסוהו
נהרג ע"י אחר ואע"ג
דלא שייכי בה אבל במילתא דשייכי בה
סמיכה כדי לפטור עצמו אבל להביא
תו
ח
דקי"ל מסיח לפי תומו
קרבן ודאי כגון מותר הפסח לא התירו
עבדי לאחזוקי שיקרייהו א"ד א"ר יוסף ל"ש
אלא בב"ד של
עובדי כוכבים
ז
ט
הימוני מהימן הרי זה
חכמים להביאו בלא סמיכה כדי לפטור
במילתא דלא שייכי בה
אבל
אבל במילתא דשייכי בה
את עצמויא) וא"ת בפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף סב:) אמרינן השולח קרבנותיו ממדינת הים כהן מניף על ידו והיכי עביד הכי והא בעי
עבידי לאחזוקי שיקרייהו:
סמיכה דמדקתני מניף משמע דאיירי בשלמים ובקרבן נשים ליכא לאוקמי דהא תנא ליה רישא והאשה כהן מניף על ידה ודוחק לאוקמי בערל
וטמא וי"ל דמיירי ביורש וכרבי יהודה דאמר יורש אינו סומך והכא דלא משני ביורש משום דחטאת תנן ובהתערובות (זבחים ע:) תנן כל הזבחים
דמשמע אפילו חטאת וא"ת ערל וטמא וכל הנהו דאין ראויין לסמוך ח נהי דסמיכה לא מעכבא נימא כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו (מנחות קג.)
ויש לומר מדדרשינן בתורת כהנים (ויקרא טו) וכי יטהר הזב מזובו יב)ולא מנגעו ט שמע מינה דטמא משלח קרבנותיו $ דבהבאת קרבן איירי ועוד
מדממעטינן בפרק קמא דחגיגה (דף ד:) טמא מראיה מובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה ש"מ דשאר קרבנות משלח
ולא חיישינן שיהא ראוי לסמיכה: אבל חטאת לא ליעול חולין לעזרה. וא"ת והלא חטאת העוף באה על הספק כדאמרינן בפרק בתרא
דנדה (דף ע.) ויש לומר דאדם עצמו בדין הוא שמביא על הספק כדי לפטור עצמו אבל הכא לשליח אין להביא חולין לעזרה מספק:
י
יא
יב
יג
פורסי שנמג. פירש ר"ח דיין גדול שלהם: וקתני ישיאו את אשתו. מהא דקתני קומנטריסין של עובדי כוכבים אל ישיאו את אשתו
ורב יוסף קאמר דמיקטל קטלי ליה לא מצי לאקשויי דאיכא לאוקמי לברייתא מיקמי דליחתם פורסי שנמג ועוד אומר ר"י דדלמא
הא דעובד כוכבים מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה היינו כשמעיד שכבר מת דלא טעי בין מת ללא מת אבל יוצא למות או ליהרג לא מהימן:
אבל