כל הגט פרק
שלישי
גיטין
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
תו לא חזו ליה זכותא. כלומר לא שכיח הלכך לא מספקינן בהכי:
בב"ד של ישראל כיון דגמר דיניה לקטלא מיקטל קטלי ליה.
לו א מיי' פ"ז מהל'
א) סנהדרין מה: מכות ז.,
מתני' המביא גט בא"י. שאין צריך לומר בפני נכתב ונחתם:
ב) לעיל יד. [ב"מ לו.],
גירושין ה"ד ופ"ט
אע"ג דאמר בסנהדרין (דף מב:) שהיה אחד רוכב על סוס
ג) לקמן סו., ד) [לקמן סו:
הל' לה סמג עשין נ טוש"ע
משלחו ביד אחר. ועושה שליח מאליו ושלא בב"ד: ואם אמר לו. בעל
וסודרין בידו מצאו לו זכות היה הלה מניף בסודרין מכל מקום לא
עא: עב.], ה) ב"מ כט:,
אה"ע סי' קמא סעי' לח:
שכיח: רשב"ג אומר בין כך ובין כך לא ישלחנו ביד אחר. והא
❖
לשליח: טול לי הימנה חפץ פלוני. כשתתן לה את הגט לא ישלחנו
לז ב מיי' פ"ט שם סמג
ו) [ברכות ה. וש"נ],
א
ביד אחר: גמ' חלה תנן. דאניס
שם טוש"ע שם סעיף
דדרשינן (קדושין דף מא.) ושלח ושלחה
נא:
וה"ה לכל אונסין אבל אי לא אניס לא
מלמד שהשליח עושה שליח היינו היכא
אבל בב"ד של ישראל כיון דנפק ליה דינא
לח ג ד מיי' שם טוש"ע
מוסף רש"י
משום
בזיון שם סעיף לח:
ישלחנו ביד אחר: אי דאמר ליה הולך.
דאין הבעל מקפיד ב:
לקטלא קטלי ליה א"ל אביי ב"ד של ישראל
לט ה מיי' פ"ד מהל'
אמר לשנים תנו גט
דבעל. פירש בקונטרס שעליו לכתוב
ולא אמר ליה אתה בעצמך הולך:
נמי אפשר דחזו ליה זכותא כי חזו ליה זכותא
לאשתי. אע"ג דלא אמר
זכייה הלכה י סמג
ואי. מתני' ר"ש: אפילו. לא אמר
את הגט ואינו רוצה שידעו רבים שאינו
כתבו ותנו, הרי אלו יחתמו
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
מקמי דליגמר דינא בתר גמר דינא תו לא חזו
ליה אתה הולך כי חלה נמי לא: ה"ז
יודע לכותבו והא דקאמר יכתבו ויתנו ג
בעצמן ולא יאמרו לעדים
רמד:
ליה זכותא לימא מסייעא ליה כ"מ שיעמדו
מ ו מיי' פ"א מהלכות
אחרים לחתום, דלאו בית
א)
משלחו כו'. ולא מפליג בין חלה ללא
אגב יכתבו נקט יתנו אי נמי על ידי
שכירות הלכה ד סמג
דין מנינהו לצוות על
שנים ויאמרו מעידים אנו את איש פלוני שנגמר
שיאמרו לאחר שיתן ירגיש בדבר
חלה ועושה שליח אחר דהולך לא משמע
עשין עד טוש"ע ח"מ סימן
אחרים אלא עדים שוינהו,
דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו
שמב [וברב אלפס ב"מ
ובגמרא מפרש על כתב
אלא טרח שיבא גט זה לידה: איבעית
שהבעל לא כתבו ומקפיד גם על הנתינה
פ"ב עה: ועוד שם פ"ג
הגט אם יכולין לצוות
אימא. מתני' דאמר ליה הולך ואפ"ה
ה"ז יהרג דלמא בורח שאני ת"ש שמע מב"ד
וא"ת מאי בזיון איכא והא תנן (לעיל דף
דף פ ע"א וברא"ש שם
לסופר אחר לכתוב או הם
כב:) האשה כותבת את גיטה אלמא אין פ"ב סימן יט]:
בעינן חלה דברייתא דקתני ה"ז משלחו
של ישראל שהיו אומרים איש פלוני מת איש
עצמם צריכין לכותבו (לקמן
מא ז מיי' פ"א מהלכות
סו.). או לשלשה כתבו
והוא דחלה: ואיבעית אימא. מתני'
על הבעל לכתוב וי"ל דלעולם על
פלוני נהרג ישיאו את אשתו מקומנטריסים
גט ותנו לאשתי. אע"פ
שכירות שם סמג שם
הבעל לכתוב אלא הא קא משמע לן
דאמר ליה את הולך וחלה שאני וברייתא
של עובדי כוכבים איש פלוני מת איש
טוש"ע ח"מ סימן שז סעיף
שהן ראויין ליעשות בית דין
דקתני לא ישלחנו בדלא חלה וכן נמי כי
דאפילו אשה כותבת כשר דידעת
ד:
כיון דבהדיא אמר להו
פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו מאי מת ומאי
לאקנויי: ומילי לא מימסרן לשליח.
מב ח מיי' פ"ט מהל'
כתבו, לא ב"ד שוינהו אלא
תוקמא כרבן שמעון חלה שאני ור"ש
עדים (לקמן סו:). כאן
גירושין הלכה לג
נהרג אילימא מת ממש ונהרג ממש דכוותיה
בשלא חלה: אמר לשנים תנו גט
ר"מ ור' יוסי פליגי לקמן בפ' התקבל
שנה רבי. במשנה זו
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
גבי עובדי כוכבים אמאי אל ישיאו את אשתו
לאשתי. ולא נתן להם גט עשאן עדים
(דף סו:) באומר לשלשה תנו דקסבר
למדנו רבי שסתם
סימן קמא סעיף מה:
מג ט מיי' שם הלכה לה
המשניות, אין השואל
הא קיי"ל כל מסיח לפי תומו הימוני מהימני
ואע"פ שלא אמר להם אתם עצמכם
ר"מ דעשאן ב"ד ור' יוסי פליג דאפי'
❖
רשאי להשאיל. דבכולהו
טוש"ע שם סעיף נא:
אמר לב"ד הגדול שבירושלים ילמדו
כתבוהו הרי אלו יכתבו ויתנו ולא יאמרו
ליה אלא לאו מת יוצא למות ונהרג יוצא
שייך למימר אין רצונו
לסופר ויכתוב כדמפרש לקמן: או
ויכתבו ויתנו לה אבל באומר לשנים
שיהא פקדונו ביד אחר
ליהרג וקתני בב"ד של ישראל ישיאו את
❖
(ב"מ כט:).
לשלשה כתבו גט כו' יכתבו. הם עצמם
תנו או לשלשה כתבו ותנו אפילו ר"מ
פסקי רי"ד (המשך)
אשתו לעולם מת ממש ונהרג ממש דכוותיה
שהרי אמר להם כתבו אבל אמר לשלשה
מודה דיכתבו ויתנו ולא מימסרי לשליח
רשאים לומר לאחרים
גבי עובדי כוכבים אמאי לא והא קיי"ל דכל
תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו
כדמוכח מתניתין דהתם והא דקאמר
לכתוב דמילי לא מימסרן
מוסף תוספות
מסיח לפי תומו הימוני מהימני הני מילי
לשליח: מאי בינייהו איכא
בגמ' שלחו ליה מבי רב לשמואל אמר
ויתנו מפני שעשאן ב"ד ורשאין לעשות
בינייהו שליח מתנה פי'
א. וקס"ד דרשב"ג אפי'
במילתא דלא שייכי בה אבל במילתא
שליח אלמא אין היחיד עושה שליח:
לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו
שאמר בעל הבית לשני בני
חלה קאמר. רשב"א.
דשייכי בה עבדי לאחזוקי שקרייהו: מתני'
בזיון דבעל. שעליו לכתוב את הגט
לסופר וכתב וחתמו הן מהו שלח להו
אדם כתבו שטר מתנה
ב. שגילה הבעל דעתו
לפלוני על שדה זו לאביי
שאינו מקפיד. רשב"א. ועי'
המביא גט בא"י וחלה הרי זה משלחו ביד
ואינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע
תצא והדבר צריך תלמוד ופריך מהא
א
דאמר משום בזיון דבעל
מהר"ם שי"ף. ג. דמשמע
לכתבו: הכא. גבי הולכה: לא קפיד.
דאמר שמואל הלכה כרבי יוסי דאמר
אחר ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני
הכא ליכא למימר הכי
שגם הנתינה צריכין
ב
שהרי אין עליו לכותבו
לעשות. מצינא למימר
דמאי קפידא איכא: רבא אמר. התם
מילי לא מימסרן לשליח הוה מצי
לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא
ב)
דתנן והמקבל נותן שכר
דלאו דוקא שיתנו הן
היינו טעמא דלא משוו שליח שלא מסר
למיפרך דבשנים אפילו ר"מ מודה דלא
פקדונו ביד אחר: גמ' אמר רב כהנא חלה
❖
הלכך אם ירצו יאמרו
עצמן, אלא. תוס' הרא"ש.
להם אלא דברים ואין בדברים כח
מימסרן אלא ניחא ליה לאקשויי שמואל
לאחרים ויכתבו ולרבא
תנן פשיטא חלה קתני מהו דתימא ה"ה
דאמר משום דמילי נינהו
להיות חוזרים ונמסרים לאחר אבל גט
אדשמואל ועוד דהוה מצי למימר
מתנה נמי מילי נינהו שהרי
אע"ג דלא חלה והאי דקתני חלה אורחא
פסקי רי"ד
דאית ביה מששא חוזר ונמסר: שליח
דטעמיה דר"מ משום בזיון דבעל
לא מסר להם כלום ואל
דמילתא קתני קמ"ל היכי דמי אי דא"ל הולך
מתנה. שאמר בעל הבית לב' עדים
וקסבר שמואל דבכתיבה ליכא בזיון
מתני' המביא גט בא"י
יאמרו לאחרים לכתוב
ואותן אחרים אינן רשאין
וחלה הרי זה משלחו ביד
אע"ג דלא חלה נמי ואי דא"ל את הולך אפי'
אבל בחתימה כשיחתמו אחרים הוא
כתבו שטר מתנה לפלוני אי טעמא דגט
לכתוב שהרי לא הרשם
אחר ואם אמר לו טול לי
משום בזיון הוא הכא ליכא למימר הכי
דאיכא בזיון דמיפרסמא מילתא בחתימה
חלה נמי לא ואי רשב"ג אפילו חלה נמי לא
בעל הבית: כפלוגתא רב
ממנה חפץ פלוני לא
שהרי אין עליו לכותבו דתנן (ב"ב דף
טפי ומיהו הוה מצי למיפרך מדשמואל
אמר מתנה אינה כגט
ישלחנו ביד אחר שאין
דתניא הולך גט זה לאשתי ה"ז משלחו ביד
ושמואל אמר הרי היא כגט
רצונו שיהא פקדונו ביד
קסז:) והמקבל נותן את השכר הלכך
דהכא דקסבר טעמא משום מילי
אחר את הולך גט זה לאשתי הרי זה לא
וקמו להו רבא ושמואל
אחר. פי' בא"י שאינו צ"ל
אם ירצו יאמרו לאחרים ויכתבו ולמ"ד
דאמר מתנה הרי היא כגט אלא כיון
(אמרה) [תרווייהו] בחדא
בפני נכתב ובפני נחתם
ישלחנו ביד אחר רשב"ג אומר ג בין כך ובין
מילי לא מימסרן הני נמי לא מימסרן:
שהיה צריך להביא משמואל דהכא ה"נ
שיטתא והלכתא כוותייהו
משלחו ביד אחר ועושה
כך אין השליח עושה שליח איבעית אימא
והכי נמי אמרינן בפרק
שליח מאליו שלא בב"ד.
אמר ריש לקיש כאן שנה רבי. במשנה
פריך מאידך דשמואל דהתם:
התקבל אמר שמואל הלכה
אמר רב כהנא חלה תנן.
כאן
הולך והוא דחלה ואי בעית אימא את הולך
שנה רבי אין השואל רשאי
זו שנה לנו רבי: אין השואל כו'. דהא
כר' יוסי דאמר מילי לא
פי' דוקא אם חלה שהוא
וחלה שאני ואי בעית אימא רשב"ג היא
להשאיל. אפילו למאן דאמר
מימסרן לשליח. ואם אמר
אנוס וה"ה נמי לכל
דתנן לא ישלחנו ביד אחר לא משום
ד
לו טול לי ממנה חפץ וכו':
האונסים אז משלחו ביד
וחלה שאני תנן המביא גט בא"י וחלה הרי
בטולי שליחות דגיטא נקט לה דאם
בהמפקיד (ב"מ דף לו.) שומר שמסר
אר"ל כאן שנה רבי אין
אחר אבל אם אין לו שום
שילח ביד אחר הגט גט דאע"ג דאין
לשומר פטור שהרי מסרו לבן דעת
זה משלחו ביד אחר ורמינהו אמר לשנים
השואל רשאי להשאיל
אונס לא ישלחנו ביד אחר.
ג)
ואין השוכר רשאי להשכיר
פשיטא חלה קתני מהו
רצונו שיהא פקדונו ביד אחר שליח
דאין יכול לומר לו אין רצוני שיהא
תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו
פי' שלא תאמר כבר קנאה
דתימא ה"ה אע"ג דלא
לגרש מיהא שויה אלא האי דתנן לא
פקדוני ביד אחר נהי דלא מיחייב מ"מ
לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אינהו אין אבל
בתוך ימי שאלתה או בתוך
חלה והאי דקתני חלה
ישלחנו לאשמועינן דאין השואל רשאי
לכתחלה אין לו לעשות:
ימי שכירותה ורשאי
אורחא דמילתא קתני
שליח לא אמר אביי התם טעמא מאי משום
היכא דנפקה לאפיה. נקט הכי
להשאיל ולהשכיר לכל מי
קמ"ל תנן אמר לשנים תנו
להשאיל: זו אפי' תינוקות יודעין אותה.
שירצה דלגבי דידיה
גט לאשתי או לג' כתבו גט
בזיון דבעל הכא בעל לא קפיד רבא אמר
דאם השאילה לו לא לצורך אחרים
משום דמתניתין איירי
השאיל והשכיר ולא
ותנו לאשתי הרי אלו
משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח
השאילה לו דאין השואל רשאי להשאיל
בחלה השליח הראשון ולא הגיע לעיר
ד)
לאחרים וה"ה נמי לשומר
יכתבו ויתנו אינהו אין
חנם אינו רשאי למסור
שליח לא. פי' אם אמר
מאי בינייהו איכא בינייהו שליח מתנה
ונמצא זה עובר על דעתו ומקניטו:
שהאשה שם:
לשומר אחר ומ"ה תני לא
לשנים תנו גט לאשתי ולא
אלא. משום שליחות דגט גופיה תנא
שקול ישלחנו ביד אחר ולא
ובפלוגתא דרב ושמואל רב אמר מתנה אינה
נתן להם גט עשאם עדים
לא ישלחנו דאם שלחו ביד אחר זימנין
משום ביטולי גיטא אתני
לכתוב גט וליתנו לאשתו
כגט ושמואל אמר מתנה הרי היא כגט:
ואם אמר לו טול לי הימנה
ה
דאע"ג דשלחו ביד אחר
ואע"פ שלא אמר להם
דגיטא נמי לא הוי גיטא ולקמן מפרש
חפץ פלוני: אמר ריש לקיש כאן שנה רבי
ה) ו אין השואל רשאי להשאיל
גיטא לא בטיל כל היכא
אתם עצמכם כתבוהו הרי
מאי זימנין: אל תגרשה אלא בימין
דמטי חפציו לידיה דבעל
אלו יכתבו ויתנו ולא
ז ואין השוכר רשאי להשכיר אמר לו רבי יוחנן ו) זו אפילו תינוקות של
וגרשה בשמאל. דלא שויה שליח להכי
בין ע"י שליח קמא בין ע"י
יאמרו לסופר ויכתוב או
בית רבן יודעים אותה אלא זימנין דגיטא נמי לא הוי דנעשה כמי שאמר
שליח בתרא: א"ל ר' יוחנן
אם אמר לג' כתבו גט ותנו
האי נמי פעמים ששליחות הגט תלוי
זו אפילו תינוקות של בית
לאשתי הרי אלו יכתבו
לו אל תגרשה אלא בבית וגירשה בעלייה אל תגרשה אלא בימין וגירשה
ח
בחפץ ואיכא קפידא לבעל: דכולי
רבן יודעין אותה שאין לו
ויתנו הם בעצמם ולא
בשמאל דכולי עלמא היכא דנפקה לאפיה ויהבה ליה חפץ והדר שקלה
לאדם לעבור על דעתו של
יאמרו לאחרים לכתוב
עלמא כו'. דמדאמר ר' יוחנן זימנין
ט
בעל למסור פקדונו ביד
שהרי אמר להן כתבו אבל
מיניה גיטא כולי עלמא לא פליגי דגיטא גיטא מעליא הוי כי פליגי היכא דא"ל
דגיטא נמי לא הוי משמע דרוב פעמים
אחר אלא זמנין דגיטא נמי
אם אמר לג' תנו גט לאשתי
הוי גיטא ואפי' שלחו ביד אחר: ויהבה
שקול
לא הוי נעשה כאומר לו אל
יאמרו לאחרים ויכתבו
תגרשה אלא בבית וגירשה
ויתנו מפני שעשאן ב"ד
ליה חפץ. לההוא שליח שני: דכ"ע לא
בעליה אל תגרשה אלא
ורשאין לעשות שליח אבל
פליגי דהוי גיטא. דאע"ג דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר שליחות דגיטא לא בטיל ככל שלוחי גיטא שיכולין לעשות שליח דאגט לא קפיד בעל לדבר
בימין וגירשה בשמאל פי'
אין השליח יחיד עושה
זה דגט אינו תלוי בחפץ דאפשר שילך ויטול החפץ וישלח הגט ביד אחר הלכך אפי' שינה בחפץ אין זה שינוי בגט שהרי קיבל החפץ ואח"כ נתן:
קסבר ר' יוחנן האי דתני
שליח ובמתני' הכי תנן הרי
לא ישלחנו ביד אחר
זה משלחו ביד אחר אמר
ואזל
משום ביטולי גיטא תניא
אביי התם משום בזיונא
דזימנין דגיטא בטיל אם שנה כדבעינן לפרושי ואע"ג שהגיע חפצו לידו ולא הפסיד כלום בטל גיטא דעבר על דעתו וקפיד
דבעל הכא בעל לא קפיד פי' התם שמינהו שליח לכתוב הגט מ"ה אינו רשאי לומר לאחר שיכתוב שהוא בזיון לבעל שעליו
דומיא דבית ועלייה דלא מפסיד בעל מידי ואפ"ה בטל גיטא וה"ה הכי נמי הכא והשתא אזיל ומפרש אימת הוי קפידא ובטל
מוטל לכתוב גט לאשתו דכתיב וכתב ונתן ואינו רוצה שידעו בו שאינו יודע לכתוב אבל הכא גבי הולכת גט ליכא משום
גיטא דמדקאמרינן זמנין דגיטא לא הוי משמע דלפעמים הוי גיטא ואפילו שלחו ביד אחר: היכא דנפקא לאפיה ויהבא ליה
בזיונא דבעל ולא קפיד. רבא אמר מילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח פי' התם היינו טעמא דלא משוי שליח שלא מסר
חפץ והדר שקלא גיטא מיניה דכ"ע לא פליגי דגיטא מעליא הוי: פי' כשאמר הבעל לשליח ראשון טול לי ממנה חפץ פלוני
להם אלא דברים ואין בדברים כח להיותם חוזרים ונמסרים לאחר אבל גט דאית ביה ממשא חוזר ונמסר ולקמן בפרק האומר
אע"פ שאמר לו טול חפץ ברישא והדר תן לה גט ואזל שליח ראשון ומינה שליח שני כיון דלא שינה שליח שני מדעתו
התקבל אמרינן כיון דמילי לא מימסרן לשליח אפילו אמר לג' תנו שעשאן ב"ד ואפילו אמר לב"ד הגדול שבירושלים אין