כט:
כל הגט פרק
שלישי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא. משמע דוקא שהקפיד על
ואזל איהו ויהיב לה גיטא. ברישא דכי אמר ליה שקול חפץ ברישא
מד א מיי' פ"ט מהל'
א
א) ס"א עושה ב"ד
ומשלחו, ב) בכת"י הא נמי
גירושין הלכה לה לו
לקיחת החפץ תחלה פליגי אבל הב לה גיטא ושקול מינה
קפיד איהו שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ ולרדותה
לא, ג) [נדרים כז. ע"ז לז.]
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
בעיגונא עד שתתן הלכך הגט תלה בחפץ בדבר זה וזה אם שינה נעשה
חפץ לא ותימה דבפרק הכותב (כתובות דף פה.) אמרי' דלא שנא א"ל
לקמן עו: כתובות ב:, ד) לקמן
סימן קמא סעיף נא:
עז:, ה) ועי' רש"ש, ו) נראה
מה ב מיי' שם פ"ז הל' כ
כמי שאמר לו אל תגרשנה אלא בבית וגירשה בעלייה הלכך ר' יוחנן
שקול שטרא והב ליה זוזי ולא שנא אמר ליה הב ליה זוזי ושקול שטרא
שצ"ל דברי רב אשי. יעב"ץ,
❖
סמג שם טוש"ע שם
פוסל בו בשליח ראשון וכ"ש בשלוחו
משלם דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא
סעיף מ וסימן קמב סימן ט:
והיינו דקאמר זימנין דגיטא נמי לא
לעוותי כיון שהזכיר לקיחת השטר
שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא ואזל איהו
מו ג ד ה מיי' שם הל' ד
הוי הלכך תנא במתני' לא ישלחנו ביד
אע"פ שהזכיר לבסוף ויש לומר דשאני
[וכ"א] סמג שם טוש"ע
ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ רבי
גליון הש"ס
אה"ע סימן קמא סעי' מ:
אחר שמא כשימסור ראשון שליחות
התם שפרעון המעות תלוין בשטר
יוחנן פוסל בו וכ"ש בשלוחו וריש לקיש
מז ו מיי' שם טוש"ע שם
גמ' והא שליח שלא ניתן
א
לשני לא ימסור לו דברים כהוייתן או
ובהזכרת לקיחת השטר גלי דעתיה
מכשיר בשלוחו וכ"ש בו: מתני' ב המביא
לגירושין. עיין לעיל דף כד
סעיף מא:
מח ז מיי' פ"ט מהלכות
ע"א תד"ה וכי מטית: שם
השני לא ידקדק בהן ויהא משנה
שירא שלא יאמרו סיטראי נינהו ב:
גט ממדינת הים וחלה עושה שליח בב"ד
רבי יוחנן פוסל בו וכ"ש בשלוחו.
גירושין הלכה [לא] לט
איכסיף לסוף איגלאי. עיין
א)
ומיפסיל גיטא וריש לקיש מכשר כו'
סמג עשין נ טוש"ע שם סעיף
לקמן עז ע"ב ב"מ צז ע"א
ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני
❖
קסבר לאו קפידא הוא אלא אורחא
פי' בקונט' דקפידת הבעל אינו
לו:
ע"ז דף כב ע"א:
דמילתא קאמר ליה: מתני' עושה
מט ח ט י מיי' שם הלכה
נחתם ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני
אלא שלא ישאר החפץ ביד האשה אבל
מ [מא] טוש"ע שם
בב"ד שליח ומשלחו. שצריך הראשון
נכתב ובפני נחתם אלא אומר שליח ב"ד אני:
במה שאמר ליה שיטול הימנה חפץ
סעיף לז:
לעזי רש"י
גמ' אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דר' אבהו
❖
והוא משלח ביד אחר אין הגט נפסל
לומר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם
כ [מיי' שם הלכה יא]:
❖
דיטרונציי"ר. לקטוע.
לפי שהאחרון לא יוכל לומר: שליח
ולא ישלחנו ביד אחר דקתני במתניתין
בעי מיניה מרבי אבהו שליח דשליח משוי
ב"ד אני. ומסתמא ב"ד עשו הדבר
היינו טעמא שמא לא ימסור לשני
שליח או לא אמר להו הא לא תיבעי לכו
פסקי רי"ד
בהכשירו: גמ' שליח דשליח. השליח
דברים כהוייתן או השני לא ידקדק
מוסף תוספות
מדקתני אין השליח האחרון ג מכלל דמשוי
של בעל הבית אלא תחלה
השני שנעשה בב"ד: האחרון. ולא תנן
בהן ויפסול הגט ולפי זה הא דקתני
שליח אלא כי תיבעי לכו כי משוי שליח
קבל החפץ ואחר נתן לה הגט
א. דא"ל הכי, דגלי דעתי'.
השני: ה"ג אלא כי תבעי לכו בב"ד או
שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר
גט מעליא הוי אלא כי פליגי
תוס' הרא"ש. ב. אבל הכא זה
בב"ד או אפילו שלא בב"ד אמרו ליה הא לא
אפי' שלא בב"ד: עושה כמה שלוחין.
היינו ביד אשתו וזה נראה דוחק וגם
ב)
היכא דא"ל שקיל מינה חפץ
אינו תלוי בזה, החפץ בגט
והדר הב לה גיטה וזה מינה
והגט בחפץ. ריטב"א. ד. ורב
מבעיא לן מדקתני אלא אומר שליח ב"ד אני
זה דוחק דלא ישלחנו ביד אחר שלא
ראשון לשני ושני לשלישי וכן לעולם
שליח שני ואזל שליח שני
אשי בין לל"ק בין לל"ב ס"ל
ישכח לומר כאשר אמר הבעל ונראה
ואין צריך ב"ד הואיל ואין הראשון
רב נחמן בר יצחק מתני הכי אמרו ליה רבנן
ויהב לה גיטה והדר שקיל
דבטעות קפחינהו ושליח
לריב"א דכשאמר שקול מינה חפץ
צריך לומר בפני נכתב האחרון נמי
מינה חפץ ר' יוחנן פוסל בו
שניתן לגירושין הוא, דמי
לאבימי בריה דר' אבהו בעי מיניה מר' אבהו
וכ"ש בשלוחו דקפידא הוי
קאמר ליה אבא בר מניומי
א"צ לומר שליח ב"ד אני: אם מת
והדר הב לה גיטא שתולה שליחות
❖
שליח דשליח כי משוי שליח בב"ד או שלא
ומעביר על דעתו הוי שהוא
ולא את. רשב"א.
ראשון. עד שלא הגיע הגט לידה:
הגט בחפץ פוסל ר' יוחנן נמי כשמשלח
סבר לעכבה בענין הגט עד
בב"ד אמר להו ותיבעי לכו אי משוי שליח
בטלו כולן. קסבר מכחו באו: דקטנותא
ביד אחר אפי' לא שינה שליח השני
שתתן לו החפץ ודוקא קא"ל
בעלמא אמרו ליה הא לא קא מיבעיא לן
הכי שלא יעבור על דבריו
היא. בקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש
מדעת הבעל ונטל ממנה החפץ קודם
פסקי רי"ד (המשך)
הלכך היכא דשינה אע"ג
דתנן אין השליח האחרון מכלל דשליח משוי
להשיב עליה: לא ידענא לה. איני
נתינת הגט דכיון שתולה שליחות הגט
להמתין עד שימצא אבא בר
שהגיע חפצו לידו קפידא
שליח אלא כי קא מיבעיא לן בב"ד או שלא
מכירה: מסור מילך קמן. אמור דברי
בחפץ כל מה שמשנה מדעת הבעל
מניומי ואמרי ליה מסור דברי
הוי ולא הוי גיטא מפני
שליחותך בפנינו ואמור בפני
שעבר על דעתו ומ"ה קתני
בבית דין אמר להו הא נמי לא תיבעי לכו
בחפץ נפסל הגט והכי פי' רבי יוחנן
שליחותך בפנינו ותן לנו הגט ואמור
נכתב ובפני נחתם ואע"פ
לא ישלחנו ביד אחר שמא
פוסל בו בשליח ראשון כששינה וכ"ש
בפני נכתב ובפני נחתם ואנו נמסרנו
דקתני אלא אומר שליח ב"ד אני אמר רבה
שאיננו כאן כדאמרינן לקמן
ישנה שליח שני מדברי הבעל
ד
שיכול ב"ד למנותו בין בפני
הבית ור"ל מכשיר בשלוחו
לו ויהיה שליח ב"ד: והא שליח שלא
בשלוחו ואפי' בלא שינוי ולא ישלחנו
שליח בא"י עושה כמה שלוחין אמר רב אשי
ה
שליח ראשון בין שלא בפניו
וכ"ש בו דקסבר ר"ל אין
ניתן לגירושין הוא. השליח הזה לא
ביד אחר אפי' לא ישנה דקפיד הבעל
אם מת ראשון בטלו כולן אמר מר בר רב
תן לנו הגט (שיתנהו לו) ואנו
דעתו של בעל אלא שיגיע
שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר פי'
נעשה שליח לגרשה אלא למוסרו לאבא
ניתן לו והוא ימסרנו לאשה
חפץ לידו ולא תעכבנו האשה
אשי הא דאבא דקטנותא היא אילו מת בעל
ויהיה שליח ב"ד אמר להו
וכיון שהגיע חפצו לידו אע"ג
בר מניומי הלכך לאו במקום בעל קאי
ביד השליח השני ור"ל כו' כדפי' בקונט':
רב ספרא והא שליח שלא
דיהב לה גיטא ברישא לא הוי
מידי מששא אית בהו כולהו מכח מאן קאתו
הכי
למוסרו ליד אחר: קפחינהו. קטע
גר' ר"ת א"ר אשי מאי טעותא
ניתן לגירושין הוא איכסופו
שינוי ומעביר על דעתו וקי"ל
מכח דבעל קאתו איתיה לבעל איתנהו
מי קאמר ליה אבא בר מניומי
רגליהם שלא ימצאו רגלים לדבריהם:
ו
פי' זה השליח לא נעשה
דכל ר"ל ור' יוחנן הלכה
כר' יוחנן: מתני' המביא
שליח לגרשה אלא למוסרו
לכולהו ליתיה לבעל ליתנהו לכולהו ההוא
ולא את. וקאתי רב אשי לפרש מאי
מאי קפחותא. הלא אינה תשובה דמי
לאבא בר מניומי והלכך
גט ממדינת הים וחלה עושה
אמר ליה בעל אבא בר מניומי יגרשנה
טעותא ולב' הלשונות ו)רב אשי מכוונים ד
גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר שליח
לאו במקום בעל קאי שיהא
ב"ד ומשלחו ואומר לפניהם
ולא קאי א"ד אלא אמילתא דרבא:
ולא אתה אי הוה האי ידע לה הרי
רשאי למוסרו אלא על יד
בפני נכתב ובפני נחתם ואין
לא ידענא לה אמר ליה זיל יהביה לאבא בר
אבא בר מניומי יכול למוסרו
השליח האחר צריך שיאמר
צוהו תחלה לגרשה. לשון קיפוח
מי
מניומי דאיהו ידע לה וליזיל וליתביה ניהלה
שכך הרשהו הבעל אבל אינו
בפני נכתב ובפני נחתם אלא
דטרונציי"ר שמקצרו מלמטה: איכא
רשאי שיתנהו לאדם אחר
אומר שליח ב"ד אני. פי'
אתא ולא אשכח לאבא בר מניומי אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא
דאמרי. דרבא אמר שאינה תשובה
שיתנהו לאבא בר מניומי ולא
אם חלה או נאנס ואינו יכול
ור' יצחק נפחא ויתיב רב ספרא גבייהו אמרו ליה מסור מילך קמי דידן דכי
דמי לשליח שניתן לגירושין
ללכת ורוצה למנות שליח
אלא בטעות קפחם ואמר (ליה)ה) רב אשי
שידו כיד הבעל ומסתמא
צריך למנותו לפני ב"ד מפני
ייתי אבא בר מניומי ניתביניה ליה וליזיל וליתביניה לה אמר להו רב ספרא
מאי טעותא שפיר קפחינהו: מאי
שצריך לומר בפניהם בפני
עושה כמה שלוחים אבל זה
$ והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא איכסופו אמר רבא קפחינהו רב ספרא
קאמר ליה. בעל: אבא בר מניומי
שלא ניתן לגירושין ואין ידו
נכתב ובפני נחתם ולקיימו
ז
כיד הבעל מסתמא אין לו
וזה השליח האחרון אינו
יגרשנה ולא אתה. מאחר שאינך
לתלתא רבנן סמוכי א"ר אשי במאי קפחינהו מי קאמר ליה אבא בר מניומי
יכול לאומרו וכבר איפלגו ר'
למנות שליח אחר להגיעו
מכירה הוא יהא שליח מעתה ולאו את.
ולא את איכא דאמרי אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי
ליד אבא בר מניומי אך אם
יוחנן ורבי חנינא לעיל (ה:)
הרשהו הבעל בפירוש שיהא
ואמרינן התם דכ"ע שלשה
בלישנא קמא גרסינן מי אמר ליה
בטעותא א"ר אשי מאי טעותא מאי קא אמר ליה אבא בר מניומי ולא את
מידי דהוה אקיום שטרות
רשאי למנות שליח אחר עד
בלישנא בתרא גרסי' מאי קאמר ליה:
ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו א"ל לשליח לא תיתביה ניהלה עד
שיגיענו ליד אבא בר מניומי.
דעלמא ובצירוף השליח עם
איתניס. שליח: בגו תלתין. שלא יוכל
אמר רבא קפחינהו רב ספרא
שנים אמרינן פליגי והכא
תלתין יומין אתניס בגו תלתין יומין אתא לקמיה דרבא אמר רבא חלה טעמא
לתלתא רבנן סמיכי ואסיקנא
נמי מ"ד בפני שלשה מפרש
לילך אחר שלשים: שליח שלא ניתן
דהכי א"ל אבא בר מניומי
מתני' ב"ד עמו שיהו שנים
מאי משום דאנוס האי נמי אנוס הוא חאמר ליה מסור מילך קמי דידן דלבתר
לגירושין הוא. בתוך שלשים: וליחוש.
ולא את והוה ליה שליח
והוא הרי שלשה: אמרי ליה
תלתין יומין משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה א"ל רבנן לרבא והא שליח שלא
שמא בא בעל אצלה בתוך שלשים
שלא ניתן לגירושין פי' שאמר
רבנן לאבימי בריה דר' אבהו
לבעל לא ידענא לה לא עשאו
בעי מיניה מר' אבהו שליח
ניתן לגירושין הוא אמר להו כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש כשליח
ונתייחד עמה ופייסה ובעל והוי גט
ט
שליח אלא לתתו ליד אבא
[דשליח] משוי שליח או
ישן: ליחוש שמא פייס. בתוך י"ב
שניתן לגירושין הוא וליחוש שמא פייס מי לא תנן מעכשיו אם לא באתי
ג) י
בר מניומי וה"ל שליח שלא
לא א"ל הא לא תיבעי לכו
חדש שיש שהות הרבה לבא. ואין זה
ניתן לגירושין דסתמא אין
מדקתני אין השליח האחרון
מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח הרי זה גט והוינן בה וניחוש שמא פייס ואמר
לו כח למנות שליח אחר
מכלל דמשוי שליח פי' מדלא
דומה לשולח גט ממדינת הים ואינו
רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי
להגיעו ליד אבא בר מניומי
תני שליח שני ותני שליח
קובע זמן לשהותו בידו דהתם ליכא
רק אם היה הבעל מרשהו
האחרון ש"מ דמצי משוי כי
לומר שלא באתי $ איכסיף לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי אמר רבא
למיחש שמא פייס דמימר אמר
בפירוש: ההוא גברא דשדר
תיבעי לך בב"ד או שלא
אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה אמר רבא הא ודאי קא מיבעיא לן
גיטה לדביתהו א"ל לשליח
בב"ד. פי' מי אמרינן כיון
ד) כ
הבעל השליח קדמני וכבר הגיע
לא תיתביה ניהלה אלא לבתר
שאין צריך השני לומר בפני
כי
גט לידה ולא עקר נפשיה מספיקא:
תלתין יומין איתניס בגו
נכתב ובפני נחתם אינו צריך
תלתין יומין פי' אירע לו אונס
ב"ד או דלמא כיון דהוא צ"ל
הכי גרסינן ואמר רבה כו' באומר. בפני בית דין בשעה שמסרו לשליח הרי היא נאמנת עלי כמאה עדים לעולם אם אערער לומר
שלא היה יכול להמתין שם
שליח ב"ד אני שוה דבור זה
גט ישן הוא הריני מאמינה לאמר שלא באתי בתוך הזמן אצלה וכיון דמעיקרא הימנה תו לא מהימן לערער וכל שכן דאנן
ל' יום ולמוסרו ביד האשה
כמו בפני נכתב ובפני נחתם.
הכי ליחוש: אם אמרו בנשואה. שחביבה עליו ומחזר לפייסה:
לא ליקו ולערער אלמא טעמא דאמר הכי אבל האי דלא אמר
אתא לקמיה דרבא אמר רבא
אמרו ליה הא נמי לא תיבעי
חלה מ"ט משום דאנוס הכי
(לכו) [לך] דקתני אלא אומר
נמי הא אניס א"ל מסור מילך
שליח ב"ד אני (כר"ש) אלמא
קמן ולבתר תלתין יומין משוינן שליח וממטי ליה ניהליה ומכאן מוכיח שב"ד ממנין השליח השני ולא שליח ראשון ומ"ה תנן
צריך האחרון שבהם לומר שליח ב"ד אני וש"מ שאינו עושהו אלא בב"ד: אמר רבא שליח בא"י עושה כמה שלוחים פי'
שליח ב"ד אני אמרי ליה רבנן לרבא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא פי' בתוך ל' יום אמר להו רבא כיון דלבתר תלתין יומין
ראשון לשני ושני לשלישי עד לעולם ואין צריך ב"ד הואיל ואין הראשון צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם [אין] האחרון צ"ל
מגרש שליח שניתן לגירושין הוא: וליחוש שמא פייס פי' שמא בא הבעל אצלה בתוך ל' יום ונתייחד עמה ופייס ובעל ואם בעל
שליח ב"ד אני ובמדינת הים תנן במתני' דעושה כמה שלוחים מדתני אין שליח האחרון אבל בא"י לא תנן דשליח שני עושה
בתוך ל' יום בטלה שליחותו של שליח אחרי שנתפייס עמה ובא עליה ושוב אין שליח זה יכול לגרשה דבטלה שליחותו אבל בעל
שליח שלישי והוה אמינא דוקא במדינת הים שנתמנה שליח שני בפני ב"ד אלים לשוויי שליח שלישי אבל בא"י שלא נתמנה
בודאי יכול לגרשה בו דדוקא שליחות השליח בטלה אבל גט כדקאי קאי וכיון דיהביה ניהליה בתר דבא עליה מפקיע קדושיה
אלא בינו לבינו הוה אמינא דלא [יכול] למיעבד שליח שלישי קמ"ל רבא דעושה כמה שלוחים: אמר רב אשי ואם מת ראשון
אבל מיהו גט ישן הוי דאיכא למיחש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה אבל אם גירשה בו תינשא לכתחלה. מי לא תנן מעכשיו אם
בטלו כולם פי' אם מת שליח ראשון קודם שיגיע הגט ליד האשה בטלו כולם דמכח קמא קאתו: אמר מר בר רב אשי הא
לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט והוינן בה וליחוש שמא בא עליה פי' אחרי שיש שהות הרבה לבא
דאבא דקטנותא הוא אילו מית בעל מידי אית בהו מששא כולהו מכח בעל קאתו איתיה לבעל איתנהו לכולהו ליתנהו לבעל
ליחוש שמא בא וביטל תנאו ולא דמי לשולח גט ממדינת הים ואינו קובע זמן לשהותו בידם דהתם ליכא למיחש שמא בא ופייס
ליתנהו לכולהו וכן הלכה: ההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו אמר ליה שליח לא ידענא לה א"ל זיל יהביה לאבא בר מניומי
דהוא ידע בה וליתביה ניהלה אתא ולא אשכחיה לאבא בר מניומי יתיב ר' אבהו ור' חנינא ור' יצחק נפחא ויתיב רב ספרא
דמימר אמר השליח קידמני וכבר הגיע הגט לידה ולא עקר נפשיה מספיקא: ואמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב
באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי פי' באומר בפני ב"ד בשעה שמסרו לשליח הרי היא נאמנת עלי כק' עדים אם אערער לומר
גבייהו אמרי ליה מסור מילך קמן דכי אתי אבא בר מניומי ניתביה ניהלה פירוש השליח היה אנוס לילך לדרכו ולא היה יכול