כל הגט פרק
שלישי
גיטין
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא. אע"ג דלית ליה אין
כי משוו ב"ד שליח. מי בעי בפניו דשליח קמא או אפילו שלא בפניו
נ א מיי' פ"ז מהלכות
א) כתובות ב: לקמן לד:
נדרים כז:, ב) [כתובות ב:
גירושין הלכה כב סמג
כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כאן וילך לדרכו: מברא. מעבר
טענת אונס בגיטין והוי גט וא"ת וכי יהב לה נמי תרקבא
לקמן לד.], ג) בכורות יח.
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
המים שלא מצא את המעבורת: לא שמיה מתיא. דלא מטי עד הכא
דדינרי אמאי לא הוי גיטא הא לא איפייסא ואור"י דאי לא פייסנא לה קמב סעיף י:
ב"מ יב:, ד) [תוספתא
נא ב ג מיי' פ"ט שם
משמע אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול ואי יהב לה הרי טרח לפייסה
ואין טענת אונס בתנאי גיטין למימר אניסנא. א"נ יש אונס בגיטין הא
פ"ג], ה) ב"מ מד.,
ו) [תענית יט. ע"ש בתוס'
הלכה ח סמג שם
וקיים תנאו אע"פ שלא נתפייסה:
אוקימנא בשמעתא קמייתא דכתובותח)
ופרש"י צ"ע], ז) [תוספתא
במכרי לא קתני. אע"ג דמזכה
טוש"ע אה"ע סימן קמד
דהאי אונסא דשכיח הוא ואיבעי ליה
כי משוו ב"ד שליח בפניו או שלא בפניו הדר
ריש פ"ג ע"ש], ח) [דף
סעיף א:
נב ד מיי' פ"ז מהל'
לאתנויי: ליהוי גיטא. מעכשיו ט)אמסור
נמי לא קתני מ"מ ניחא
ב:], ט) ומסר. רש"ל,
פשטה אבין בפניו בין שלא בפניו שלחו מתם
י) [דף ב:], יא) במ"א:
מעשר הלכה ה סמג
ליה לאוקמי במזכה דאיירי בכל כהנים
לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה:
בין בפניו בין שלא בפניו: ההוא דאמר אי
שיהא, יב) [ועיין היטב
עשין קלה:
א)
פייסה. בדברים והרבה עליה ריעים
ומאן דמוקי לה במכרי משום דמזכה
נג ה מיי' שם הל' ז:
תוספות ב"מ יב. ד"ה ואמר
לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא אתא
נד ו ז מיי' שם הל' ו:
ולא נתרצתה להשלים אתו: מי יהב לה
לא קתני אע"ג דמכרי נמי לא קתני
שמואל ותוספות בכורות יח.
❖
ופסקיה מברא אמר להו חזו דאתאי חזו
ח [מיי' פ"ט מהל'
ד"ה עשו],
תרקבא דדינרי ולא איפייסא. וכיון
משמע ליה מפרישין עליהן סתם בלא
ביכורים הלכה ג']:
שום זיכוי: כיחידאה לא
דאתאי אמר שמואל בלא שמיה מתיא ההוא
שלא עשה כן נמצא שלא פייסה ואע"פ
נה ט י כ מיי' שם הלכה
דאמר להו אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין
מוקמינן. אע"ג דשמואל פסיק בפ"ק
ז:
שאין לו לא אמרינן אניס דאין אדם
תורה אור השלם
נו ל מיי' פ"ג מהלכות
ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסא אמר רב
יכול לטעון אונס בתנאי של גט והוי
דב"מ (דף יב.) כרבי יוסי דעשו את
1. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה
מכירה הלכה ד ופ"ז
גיטא: אטו תרקבא דדינרי בעי למיתב
שאינו זוכה כזוכה מכל מקום מסתבר
יוסף מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא
הלכה א סמג עשין פב
שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ
טוש"ע ח"מ סימן קצח
לה. והרי אין לו ואנוס הוא דהא פייסה
ליה לאוקמי מתניתין $ אפילו כרבנן :
אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא
יב)
איכא דאמרי אמר רב יוסף מידי תרקבא
❖
סעיף א וסי' רד סע"א:
ופוסק
יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו
עמהן כשער הזול. כדמפ'
במה שבידו לעשות ולא איפייסא ולא
דדינרי בעי למיתב לה הא פייסה ולא
כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיְיָ:
❖
הוי גיטא דיש אונס בגיטין: הא כמאן
דאע"ג דלא פסק כמי
דברים טו ב
איפייסא הא כמאן דאמר יש אונס בגיטין
דאמר כו'. פלוגתא דתרי לישני ואליבא
שפסק דמי ואין בו משום רבית אפילו
הא כמאן דאמר ב)ג אין אונס בגיטין: מתני'
פסקי רי"ד (המשך)
דרבא היא במסכת כתובות בשמעתא
פוסק הרבה פחות משער הזול:
לו לפייסה עד שתתפייס
גליון הש"ס
הא
דהמלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני
מתני'
קמ"ל אע"ג דלא פסק כו'.
להיות מפריש
קמייתא י):
והיא לא נתפייסה בדברים
גמ' כיחידאה לא
אי הוי יהיב לה תרקבא
להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן
עליהן מחלקן. המלוה הזה כשיפריש
וא"ת הא נמי פשיטא דבפרק
מוקמינן. עי' פאה פ"ה
דדינרי הוה מיפייסה א"כ
איזהו נשך (שם דף עב:) אמר ר' יהודה
תרומותיו ימכור התרומה ויעכב הדמים
בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת
מ"ב ובר"ש שם: שם ואין
נמצא שלא פייסה והגט גט
לעצמו בפרעון החוב זה בשביל הכהן
שיכול לומר לו תן לי כזה או תן לי
שביעית משמטתו. עי'
הוא ואי אמרת אונס הוא
הכהן או הלוי או העשיר העני מתו צריך
ה
ברא"ש פ"ק דמכות סימן
שהרי אין לו תרקבא דדנרי
וכן המעשר ראשון בשביל לוי ומעשר
מעותי וי"ל דהתם שאומר לו בשעת
ליטול רשות מן היורשים אם הלוון בפני ב"ד
ג: תוס' ד"ה כיחידאה
אין טענת אונס בגיטין
עני בשביל עני והמעשרות יעכב
הזול אבל הכא אפילו שתק עד שהוקר
אינו צריך ליטול רשות מן היורשין: גמ' ואף
וכו' אפי' כרבנן. עיין לעיל
הלכך כיון שלא פייסה
❖
כיון
השער: דכי לית ליה לא יהיב
ויאכל אלא שמפריש מעשר מן המעשר
דף יג ע"א תוס' ד"ה והא:
עד שתתרצה ותתפייס
על גב דלא אתו לידיה אמר רב במכרי
עמו [הוי] גט ואינו יכול
ו
ליה כו'. והא דאסר רב בפרדיסא
לכהן שהןיא) מותרין לזרים מכיון שאין
לטעון בכל כחי פייסתיה
כהונה ולויה ושמואל אמר זבמזכה להם ע"י
כאן גזל מתנות שכבר נתן דמיהם
באיזהו נשך (שם דף עג.) אע"ג דאית
ואנוס אני: מתני' המלוה
מוסף רש"י
אחרים עולא אמר הא מני ר' יוסי היא דאמר
לכהן זה ובשעת ההלואה פסק להם
ביה תיוהא הכא התירו משום תקנת
מעות את הכהן ואת הלוי
ופסקיה מברא. הנהר
ואת העני להיות מפריש
לא
דמים: ליטול רשות מן היורשין. מפני
כהן: שנו אלא בעל הבית בכהן.
עשו את שאינו זוכה כזוכה כולהו כרב לא
ג)ח
הפסיקו שהיתה המעבורת
עליהן מחלקן מפריש
שאין חוב זה מוטל עליהן לפרוע יטול
אפילו לרבנן דפליגי ארבי שמעון בפ'
אמרי במכרי לא קתני כשמואל לא קאמרי
מצד העיר ולא יכול לעבור
עליהן בחזקת שהן קיימין
(כתובות ב:). חזו דאתאי.
אין חוששין שמא מת
הזהב (שם דף מד.) ולית להו כל שהכסף
מהם רשות אם רוצים שיתקבל חובו
במזכה לא קתני כעולא נמי לא אמרי
שבאתי (שם). לא שמיה
כהן או לוי או שמא
בשבילם יעכבם ממעשרות עצמו: אינו
בידו ידו על העליונה הכא לא גרע
מתיא. והוי גיטא ואם
$ כיחידאה לא מוקמינן ת"ר ד)טהמלוה מעות
העשיר העני ואם מתו
צריך ליטול רשות. דיש כח לב"ד להטיל
מכי לית ליה לא יהיב אי נמי כדפירש
רצתה תינשא לאחר וגם
צריך ליטול רשות מן
את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש
לכהונה נפסלת מהיום
היורשין ואם הלוה לפני
חוב זה על כל הכהונה והלויה לפי
בקונטרס דהכא דאין לו למשוך ממנו
תרקבא. חצי סאה תרי
ב"ד אין צריך ליטול רשות
עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן
שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה:
כלום לא מצי הדר ביה:
וקב. (יומא יח.). דינר.
מן היורשין פי' הלוה
קיימין ופוסק עמהן כשער הזול ואין בו משום
גמ'
ואע"ג דלא אתו לידיה. בתמיה
איכא
זהובים. (שם). (שם). אין
מעות לכהן ע"מ להפריש
אונס בגיטין. אין טענת
תרומותיו ולהפרע מהן
רבית $ ואין שביעית משמטתו ואם בא לחזור אינו חוזר נתייאשו הבעלים
אע"פ שאינו נותנן לכהן ויחזירם לו
אונס בגיטין (שם).
חוב זה שיפרישם כדי
קתני מתני' דיפריש עליהן וכיון דלא
אין מפריש עליהם לפי שאין מפרישין על האבוד אמר מר פוסק עמהם כשער
במכירי כהונה. שאנשי
לתקן פירותיו וימכרם
מטו לידיה מאן זכי ליה להאי כהן הך
העיר קרוביו ומכירין כהן
לכהנים והדמים יעכב
הזול פשיטא הא קא משמע לן אף על פי שלא פסק כמי שפסק דמי ואין
י
זה ומזכין לו זיכוי במתנות
לעצמו בשביל חוב זה
תרומה שיקבלנה זה בחובו והיאך יצא
בו משום רבית מאי טעמא כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי
בהמותהן מיד כשנשחטו
וכן הלוה ללוי להפריש
ידי נתינה: במכרי כהונה. כמו איש
קודם שהופרש מן הבהמה.
מעשר ראשון ולעכבו
אין בו משום רבית ואין שביעית משמטתו דלא קרינא ביה 1לא יגוש ואם
(רשב"ם ב"ב קכג:). עשו
מאת מכרו (מ"ב יב)
שהם מכיריו
לעצמו בפרעון חוב זה
בא לחזור אינו חוזר אמר רב פפא לא שנו אלא בעל הבית בכהן אבל
שאינו זוכה כזוכה.
ויפריש ממנו תרומת
כ
ואוהביו דאינו רגיל לתת תרומות
אע"פ שלא זכה כהן בהאיך
מעשר שטובלת ואסורה
כהן בבעל הבית אם בא לחזור חוזר דתנן ה) ל נתן לו מעות ולא משך הימנו
ומעשרות אלא לכהן זה הלכך כיון
דהא לא מטא לידיה מעולם
לזרים ויתביה לכהנים
פירות יכול לחזור בו: נתייאשו הבעלים אין מפריש עליהן לפי שאין
עשאוהו כאילו זכה.
ושאר המעשר יאכל הוא
דמלתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו
(בכורות יח.) נתן לו
[בעצמו] וכן הלוה מעות
מפרישין על האבוד: פשיטא לא צריכא דאקון מהו דתימא אקנתא מילתא
אסחי להו שאר כהני דעתייהו והוה
ו)
מעות כו' יכול לחזור
לעני אחד להיות מפריש
כמאן דמטו לידייהו דהני: במזכה להן
בו. זה וזה (ב"מ מד.).
היא קמ"ל: תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר המלוה מעות את הכהן ואת
עליו מעשר עני ויפרישנו
ז)
דאקון. שעלו בקנה
ויתקן פירותיו שגם מעשר
ע"י אחרים. כשהוא מפריש מוסרו
הלוי בב"ד ומתו מפריש עליהן בחזקת אותו השבט ואת העני בבית דין ומת
שנתקנו מעט לאחר
עני טובל ויעכבנו לעצמו
למעשרות ביד אוהבו ואומר זכי
❖
שנתייבשו. (תענית יט.).
מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ר' אחי אומר בחזקת עניי עולם מאי בינייהו
בפרעון חובו ואין כאן
במעשר זה לפלוני לוי והוה ליה כמאן
גזל מתנות שכבר הקדים
איכא
ונתן להם דמיהן ופסק
דמטא לידיה וחוזר ומחזירן לו: עשו
עמהן בשעת ההלואה
פסקי רי"ד
את שאינו זוכה כזוכה. במקומות הרבה מפני תקנה עשו כן לרבי יוסי. בהניזקין (לקמן דף נט:) עני המנקף בראש הזית ומצודות חיות ועופות
שיפרע ממתנותיהם ואם
ומציאת חרש ובבכורות (דף יח:) כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ובגמרא דשנים אוחזין (ב"מ דף יב.) השוכר את הפועל ילקט בנו
אינם לפניו מפריש עליהן
פייסתי' הריני מאמינה
בחזקת שהן קיימין ואינו
לומר שלא באתי בתוך
אחריו דאף על פי שאין זכיה לקטן עשאוהו כזוכה ובכולן י"ל מפני תקנה עשו: כשער הזול. שאם יוזלו חיטין בשעת הפרשת תרומות
חושש שמא מתו ושוב
זה הזמן אצלה וכיון
אקבלם באותו השער של שעת הפרשה: ואין בו משום רבית. בשאר פוסקין בעינן עד שיצא השער וכאן פוסק בשעת הלואה בכך וכך
אינו יכול להפרע מהן
דמעיקרא הימנה תו לא
אף על פי שלא יצא השער: ואם בא לחזור. לקמן מפרש: נתייאשו הבעלים. כגון שהלוהו כדי שיעור תרומות שנה זו ועל מנת לקבלם
וחייב לאחרים או שמא
מהימן לערער וכ"ש דאנן
העשיר העני ואינו ראוי
לא ניקום ונערער אלמא
בשנה זו וראה שנשתדפו שדותיו ונתייאש מאותה הלואה ואמר ווי לחסרון כיס ואחר כך חזרו ונתקנו אין מפריש עליהם דיאוש דבר
ליטול (מיורשיהן) מעשר
טעמא דאמר הכי אבל
האבד הוא: פוסק עמהם כשער הזול פשיטא. בכל תנאי נמי אם בא לפסוק כשער הזול מי ימחה בידו גבי שאר פוסקין על הפירות נמי
עני וחייב ליתנו לאחרים:
האי דלא אמר הכי
הכי תניא באיזהו נשך (ב"מ דף עב:): כמי שפסק דמי. וה"ק הפיסוק שהוא פוסק עמהן כשער הזול הוא שאם יוזלו מדמים הללו שהוא פוסק
ואם מתו צריך וכו' אם
ליחוש איכסיף לסוף איגלי
רוצים לפרוע חוב אביהן
מילתא דארוסה הות אמר
בשעת הלוואה יקבלם כשער הזול: דכי לית ליה. כגון אם נשתדפו שדותיו: לא קרינא ביה לא יגוש. שאינו יכול לתובעו כלום: בעל הבית.
כענין זה מפני שאין חוב
רבא אם אמרו בנשואה
אם בא לחזור בכהן אין יכול שהרי כספו בידו וזה לא היה לו למשוך ממנו כלום דלימא ליה לא משכתי: אבל כהן חוזר בו. דכיון דעשאוהו
זה מוטל עליהן לפורעו
דחביבה עליו ומחזר
הלכך אם יתרצו יפרעו
לפייס יאמרו בארוסה
כזוכה יכול לטעון לא משכת ממני פירות: לא צריכא דאקון. בשעה שייבשו ונתייאש כבר עלו בקנה: מהו דתימא אקנתא מילתא היא. דמשעלו
חוב זה בענין זה יעכב
שאינה חביבה עליו כ"כ
בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקנים ומלתא דלא שכיחא הוא שיהו מתקלקלין לגמרי ולא הוי יאוש מעליא קמ"ל: אותו השבט. שהקרוב
אלו המתנות לעצמו ואם
אמר רבא אי קשיא לי הא
להם באותו השבט ראוי ליורשם וכל לויים זוכין במעשרות לפיכך יעכב זה את המעשרות בשביל הקרוב להם בלוייה: בחזקת עניי ישראל.
לא יתרצו חייב ליתנם
קשיא לי כי משוו ב"ד
לכהן ולוי ועני אחרים:
שליח שני בפניו או דלמא
הכא ליכא למימר בחזקת יורשין שמא יורשים עשירים הם אבל בחזקת שאר עניים יפריש ויעכבם דהואיל ותקנת עניים הוא ניחא להו
ואם הלוה אותם בפני ב"ד
שלא בפניו פי' כי משוו
לכל עניי ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו הלכך כי גבי משאר עניים לאו גוזל את העניים הוא:
וכו' שכח יש לב"ד להטיל
ב"ד שליח שני בפניו של
עניי
חוב זה על יורשיהן לפי
השליח ראשון משוו ליה
שתקנתם היא זו שימצאו
או דלמא שלא בפניו נמי
מעות להלואה בשעת דוחקם ומקשי ואע"ג דלא אתו לידיה פי' אע"פ שלא באו התרומות והמעשרות ליד כהן
מצי משוו ליה כגון זה שאינו יכול להתעכב וילך לדרכו בתר דבעיא הדר פשטה בין בפניו בין שלא בפניו שלחו
מעכבן לעצמו בתמיה כיון דלא אתו לידיה מאן זכי ליה להאי כהן שיהא שלו ויתפשם זה בחובו ונמצא שלא
מתם בין בפניו בין שלא בפניו: ההוא דאמר להו אי דלא אתינא עד לתלתין יומין ליהוי גיטא אתא ופסקיה מעברא
קיים מצות נתינה אמר רב במכירי כהונה ולויה פי' כמו איש מאת מכרו שהם מכיריו ואוהביו ואינו רגיל ליתן
אמר להו חזו דאתאי חזו דאתאי אמר שמואל לא שמיה מתיא פי' לא מצא המעבורת לעבור והיה אנוס וקי"ל אין
תרומותיו ומעשרותיו אלא להם הלכך כיון דמילתא פשיטא היא דלדידהו יהיב להו אם הלוהו שאר כהנים ולוים
אונס בגיטין כדאמרינן לקמן מ"ה אמר שמואל לא שמיה מתיא והגט גט ולא מצי למימר אנוס אני: ההוא דאמר
אסחו דעתא עלייהו והוי כמאן דמטו לידייהו דהני אבל לשאר כהנים ולויים שאינן מכיריו אסור לעשות כן ושמואל
להו אי לא מיפייסנא לה עד תלתין יום ליהוי גיטא מעכשיו פייסה ולא איפייסה פי' התנה עמו שאם לא יפייס
אמר במזכה להן ע"י אחר פי' מפרישם ומזכה להן על ידי אוהביו ואומר להן זכה בעבורם וזכין לאדם שלא בפניו
אותה עד ל' יום שיהא גט מעכשיו וחזר אחריה והרבה עליה ריעים כדי שתתפייס עמו ולא נתרצת והיה טוען ואומר
וקיים בה מצות נתינה וחוזר ונוטל בעבור חובו: תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי
בכל כחי פייסתיה וכל מה שהיה לי לעשות עשיתי והגט הוא בטל שהרי כך אמרתי אם לא אפייסנה יהא גט והרי
בפני ב"ד ומתו מפריש עליהן בחזקת
אותו השבט ואת
העני בפני ב"ד ומת מפרישין עליהן בחזקת עניי ישראל
פייסתיה והיא לא נתרצית אמר רב יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה פי' כיון שאמר אם לא אפייסנה יש