ל:
כל הגט פרק
שלישי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא
בינייהו עניי כותיים. אומר ר"י דלא תקינו אלא בחזקת
עניי כותיים. שאם אין עניי ישראל בעיר ויש עניי כותיים
נז א ב ג מיי' פ"ז מהל'
א) [לקמן פה. כתובות
פג:], ב) [צ"ל רבא וכן
מעשר הלכה ז:
מפריש לצורכם ויעכבם לעצמו שאף הם זוכים בהן דכותיים
עניי העיר ולא כמו שפירש הקונטרס דלתנא קמא גרי
א
נח ד מיי' פ"ג מהל'
איתא בערוך ערך אשר ב'],
גרי אמת הם. ולתנא קמא גרי אריות הם ולא יפריש בשבילם אלא
אריות הם ולא יפריש בשבילם אלא בשביל עניי ישראל מפריש בכל
ג) [תוספתא רפ"ג],
תרומות הלכה טו
תניא
רבי
בשביל עניי ישראל יפריש בכל מקום שהם: וזכה הלה במה שבידו.
מקום שהם דא"כ לא נפקא מינה מידי
מאי בינייהו:
ד) [יומא ו. וש"נ],
וע"ש ובכ"מ:
❖
נט ה מיי' שם הל' יב:
ה) [עירובין ל: וש"נ],
אומר יורשין שירשו. מפריש עליהם
הלוה הזה אינו חייב ח) לפרוש משלו
ו) במיי' פ"ג מהלכות
אבל לא ירשו לא מפריש עליהן ואסיפא
שהרי הלוהו ע"מ שלא ליפרע הימנו:
איכא בינייהו עניי כותיים העשיר העני
א
תרומות משמע דלא גרס
דעבוד תקנתא. דקאמר מפריש עליו
קאי ואם הלוה בפני ב"ד אין צריך
בזה מעשר לאביך כו',
אין מפריש עליו וזכה הלה במה שבידו
מוסף תוספות
ז) ביצה יג: ע"ש בכורות
ליטול רשות מן היורשים ב אבל ארישא
בחזקת עניי ישראל ובהעשיר קתני אין
ורבנן מאי שנא למיתה דעבוד תקנתא ומאי
נח: ע"ש מנחות נד:,
א. ולת"ק כיון שאין
מפרישין עליו: לא שכיחא. הלכך לא
דקתני מת צריך ליטול רשות מן
ח) [צ"ל לפרוע], ט) [ב"ב
עניי ישראל בעיר לא
שנא לעשירות דלא עבוד תקנתא א) מיתה
קס:], י) בס"א: טרפה,
חשו לה: אשר. האמן והחזק הדבר
היורשים לא מצי קאי דכ"ש אם לא
יפריש כלום. תוס' הרא"ש.
שכיחא עשירות לא שכיחא אמר רב פפא
יא) צ"ל תרומה ומעשר. ר"ש
ב. וקאמר דוקא שירשו
ב)
לשון שריר וקיים ט): לא תאשר. לא
ירשו שצריך ליטול רשות יותר שאין
מדסוי ועי' רש"ש, יב) סוף
קרקע, [כלומר דבכענין זה
היינו דאמרי אינשי חברך מית אשר
תאמן: שירשו קרקע. שעליהם מוטל
עליהן מוטל לפרוע חוב אביהן:
פ"א ופ"ב דחלה. נמוקי
הוא דתקון רבנן לגבות
וכמעשה דקטינא דאביי. ואע"ג
איתעשר לא תאשר: מת צריך ליטול רשות
הגרי"ב, ועי' רשב"א
המצוה לפרוע חובת אביהן: מלא
בחזקתן. רשב"א.], אבל
שמביא מקור מטבול יום
ירשו כספים [בכי הא לא
מחט. כלומר הניח קרקע מועט אין
וכו': תניא רבי אומר יורשין שירשו ומי
דאמר התם במי שהיה
,
❖
ג)
פ"ד מ"א
תקון רבנן. רשב"א.] צריך
נשוי (כתובות דף צא:) דאי אמרו ליה
זה מפריש בחזקת יורשין אלא כשיעור
איכא יורשין דלא ירתי אלא אמר ר' יוחנן
ליטול רשות. תוס' הרא"ש.
ג. דלהכי נקט הילך
דמי הקרקע: מלא קרדום. כלומר
הני חמשין דמי קטינא סלוקי סלקוהו
שירשו קרקע ולא שירשו כספים א"ר יונתן
ב
דמיו, דאם לא מכרו היה
תורה אור השלם
קרקע הרבה: אפי' הניח מלא מחט
הכא תקנתא דרבנן היא:
הניח מלא מחט גובה מלא מחט מלא קרדום
מותר לאכלו. תוס' הרא"ש.
הילך
גובה מלא קרדום. כלומר כל חובו
דמיו חוששין שמא עשאו כו'.
1. וְנֶחְשַׁב
ד. וחיישינן שמא שכח
לָכֶם
גובה מלא קרדום ור' יוחנן אמר אפילו הניח
ג
מה שא"ל אביו שעשאו
פירש בקונט' לאחר שקיבל
לפי שהוא יכול לטרוף ולחזור ולטרוף
תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן
מלא מחט גובה מלא קרדום וכמעשה
תרומת מעשר על מקום
וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב:
כל שעה שיפדוהו ממנו: כי ההוא
המעות עשאו תרומת מעשר וקשה
❖
אחר. תוס' הרא"ש.
במדבר יח כז
דקטינא דאביי: ת"ר ישראל שאמר ללוי
מעשה דקטינא דאביי. במי שהיה
לר"י דלאחר שמכרו איך יכול לעשותו
ה. דדרשי' בתרומת
מעשר מכל מעשרותיכם
מעשר יש לך בידי אין חוששין לתרומת
הא לא מיחסר משיכה שהרי ברשות
נשוי בכתובות (דף צא:) דההוא דהוו
תרימו אפי' אחד ביהודה
מסקי ביה מאה זוזי ושכיב ושביק מוסף רש"י
ישראל קאי אלא י"ל דשמא עשאו קודם
מעשר שבו כור מעשר יש לך בידי חוששין
ואחד בגליל. תוס' הרא"ש.
קבלת הדמים קאמר ופריך אטו
קטינא שוי חמשים אתא בעל חוב
וקטינא דארעא. שדות
ו. אלמא לא בעינן מוקף
לתרומת מעשר שבו מאי קאמר אמר אביי
קטנות. (כתובות צא:).
בתרומת מעשר. תוס'
ברשיעי עסקינן דשקלי דמי ומשוו ליה
טרפוה י) אתו יתמי יהבי ליה חמשין
ה"ק ישראל שאמר ללוי מעשר יש לך בידי
שלא מן המוקף. מדבר
הרא"ש. ז. לתרום שלא
וסלקוהו הדר אתא טרפה כו': ישראל
תרומת מעשר פירוש ומשוו ליה כבר
שאינו סמוך לו באותו כלי
מן המוקף. תוס' הרא"ש.
והילך דמיו אין חוששין שמא עשאו תרומת
שאמר ללוי. כולה מפרש ואזיל לה:
תרומת מעשר מעיקרא:
דליהוי מיניה וביה (ערובין
ח. אבל הכא אין תולין
מעשר לאביך בידי הילך דמיו.
מעשר על מקום אחר כור מעשר יש לך
ל:) מן שאינו סמוך לו, כגון
הדבר להחמיר שמא תרם
מעשר יש לך בידי. שהפרשתי מתבואתי
(ביצה לב:) אין מקיפין
בהיתר שלא מן המוקף.
בידי והילך דמיו חוששין שמא עשאו תרומת
לצורכך: והילך דמיו. ומוכרהו לי ונטל
תימה אמאי נקט השתא
שתי חביות, וכמו (נדה
תוס' הרא"ש. וכ"ה במהרש"א
מעשר על מקום אחר אטו ברשיעי עסקינן
עא:) מקפת וקורא לה שם,
זה את דמיו: אין חושש. ישראל זה
הילך דמיו ועוד אמאי חוששין כלל
בד"ה וכי נחשדו. ט. שלא
ד)
לשון מקריב ומגיעין זה
יהא שולח יד בפיקדון ר"פ
דשקלי דמי ומשוו ליה תרומת מעשר אלא
שעשאו אביו תרומת מעשר והא
שמא לאחר שמכרו לוי עשאו לוי זה
לזה, ואסור לחבר להפריש
ב"מ לח. [ד]למא יגע
אדרבה חזקה על חבר שאינו מוציא
תרומת מעשר על מעשר אחר שהיה
אמר רב משרשיא בריה דרב אידי הכי קאמר
ממה שאין לפניו על מה
כשאינו שלו ולא יניחם
שלפניו, דשמא אותו שהוא
ויסתלק מן הספק. רמב"ן
דבר שאינו מתוקן מתחת ידו כדאמרי'
לו בביתו דכיון דלא ידע כמה יש לו
ישראל שאמר לבן לוי מעשר לאביך בידי
❖
סומך עליו אינו בעין,
לקמן לא. ד"ה המניח.
(פסחים דף ט.) בחבר שמת והניח
בידו לא עביד ליה תרומת מעשר. אבל
שנאבד או נרקב, ונמצא
הילך דמיו אין חוששין שמא עשאו אביו
מגורה מליאה פירות וי"ל בדוחק
אמר כור מעשר יש לך בידי ונתן לו
ג
שאין אומר כלום ואוכל
תרומת מעשר על מקום אחר כור מעשר
טבלים (חולין ז.). ונחשב
דקסבר דמסתמא אביו אמר לו אם
הדמים אסור ישראל זה לאכול הימנו
פסקי רי"ד
לכם תרומתכם. בלוים
לאביך בידי והילך דמיו חוששין שמא עשאו
ואפי' הפריש תרומת מעשר לכהן לפי
הוא מתוקן או אינו מתוקן ואם לא נטל
כתיב (ביצה יג:).
העשיר העני אין מפרישין
אביו תרומת מעשר על מקום אחר וכי
דמיו רמי אנפשיה לצורך עצמו ומדכר
חשבונו חיישינן שמא לאחר שקיבל
עליו וזכה הלה במה
שבידו: מ"ט דלמיתה
נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף אלא
שאמר לו אביו ואם לא מדכר חשבינן
הדמים עשאו לכולן תרומת מעשר על
ה)
עבוד רבנן תקנתא ומ"ט
ליה בחזקת מתוקן אבל כשנוטל דמיו
תשעה כורין שיש לו בביתו מעשר הטבול
אמר רב אשי ה"ק בן ישראל שאמר ללוי כך
ד
דלעשירות לא עבוד
לתרומת מעשר דכיון דלא משך יכול
לצורך אחרים לא רמי אנפשיה ומדכר :
תקנתא: מיתה שכיחא
ד
אמר לי אבא מעשר לך בידי או מעשר
ו)
וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן
עשירות לא שכיחא אמר
לחזור הלוי ואע"פ שהוא ברשותו של
לאביך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו
רב פפא היינו דאמרי
אינשי מיית חברך אשר המוקף. תימה דתנן במסכת
ישראל לא קנו לו מעותיו דאימת קנייה
כיון דלא קיץ לא הוה מתקן ליה בעל הבית
ביכורים (פ"ב מ"ה)
תרומת מעשר שוה
האי לוי דלקנייה לישראל בקבלת מעות
איעתר לא אשר:
כור מעשר לך בידי או כור מעשר לאביך
לביכורים בשני דרכים ניטלת מן
הלכך כי חזר בו ועשאהו תרומת מעשר
בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו כיון
חל עליו השם: מעשר לאביך בידי.
הטהור על הטמא ושלא מן המוקף
דקיץ תקוני תקניה בעל הבית וכי יש לו
בחיי אביך הודעתיו שהיה לו מעשר
ואמר נמי בירושלמי בפ' ב' דתרומות (ה"א)
בידי: מוקף. סמוך כמו אין מקיפין
רשות לבעה"ב לתרום תרומת מעשר אין
דכל התורה כולה למידה ומלמדה חוץ
ה
שתי חביות (ביצה דף לב:). אסור לחבר
מתרומת מעשר שמלמדה ואינה למידה
אבא אלעזר בן גמלא היא דתניא אבא אלעזר
דבתרומת מעשר כתיב (במדבר יח)
לומר תבואה שיש לי במקום פלוני תהא
בן גמלא אומר ונחשב לכם תרומתכם
ז)
1
תרומה על זו שמא אותה שעה אינה
ממנו מן המוקף ומוקמי' ליה בתרומה
בשתי
בעין ואם עשה עשוי: כך אמר לי אבא.
גדולה ולא בתרומת מעשר ה ובפ' הזהב
לפני מותו מעשר לך בידי: חושש. הלוי הזה: לתרומת מעשר. הראויה
(ב"מ דף מט.) אמרינן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי
רשאי בן לוי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר ו והכא פריך
לינטל הימנו. ואע"פ שחזקה על חבר שאינו נפטר מן העולם עד שיתקן
אתרומת מעשר וכי נחשדו כו' וי"ל מדרבנן אף תרומת מעשר בעי
כל פירות טבלים שבידו הכא איכא למיחש דכיון שלא הזכיר בצואתו
סכום מדה שמא לא היה יודע כמה יש: אין חוששין. שמוחזק ישראל זה
מוקף והא דקאמר רשאי בן לוי היינו בשבתות ויו"ט דשרי ז כדאמרי'
שתיקנו קודם שמת ואע"פ שאין מוטל עליו: לתרום תרומת מעשר.
בהאשה רבה (יבמות דף צג.) ח וקשה דבפ' המפקיד (ב"מ דף לח.) תנן
המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן ומפרש רב
הלא אין המעשר שלו אלא של לוי והוה ליה תורם שלא מדעת:
נחמן בר יצחק בגמרא דחיישינן שמא עשאו יא)תרומת מעשר על מקום
בשתי
אחר ואמאי וכי נחשדו לתרום שלא מן המוקף ואומר ר"ת דגבי פקדון חיישינן טפי ט ובחששא מועטת תולין הדבר להחמיר שלא ליגע בו
וחיישינן שמא בשבתות ויו"ט עשאו דשרי שלא מן המוקף כדאמר בהאשה רבה (יבמות דף צג.) אבל בשאר מקומות לא חיישינן דלא שכיחא
שיהא לו פירות בביתו ולא יהא לו די לשבת אם לא יעשרו ממקום אחר וי"מ דדוקא חברים לא נחשדו לתרום שלא מן המוקף דהכא איירי בבן
לוי שניתן לו מעשר ואין נותנין אלא לחבר כדאיתא בהזרוע (חולין דף קל:) אין נותנין מתנות לכהן עם הארץ אבל המפקיד כל אדם מפקיד אף
שאינן בקיאין בהלכות מוקף וא"ת ההיא דביכורים דנטילתה שלא מן המוקף היכי מצי למימר דמדאורייתא איירי הא קתני וצריכה שיעור כתרומה
ומדאורייתא לתרומה גדולה אין לה שיעור דחטה אחת פוטרת את הכרי וי"ל דאין לה שיעור למטה אבל יש לה שיעור למעלה דאין יכול לעשות
כל גורנו תרומה דבעינן ראשית ששיריה ניכרים וכי האי גוונא איכא בריש מסכת פאה (פ"א מ"א) גבי אלו דברים שאין להם שיעור:
לתרום שלא מן המוקף. פי' בקונטרס דשמא באותה שעה אינה בעין ואין נראה דתרומה גדולה מדאורייתא בעי מוקף וא"כ אפילו שתיהן
לפניו ובתרומת מעשר נמי דלא בעינן מוקף אלא מדרבנן נראה דהיינו משום גזירה אטו תרומה גדולה ובעינן מוקף אפילו שתיהן
כיון
לפניו כמו בתרומה גדולה וגבי חלה נמי תנןיב) מוקף אפילו שתיהן לפניו: דלא קייץ כו'. וא"ת והא מוקי לה כאבא אלעזר בן גמלא דאמר
ניטלת מאומד וא"כ כי לא קייץ נמי ליחוש דלמא תקוניה תקניה בעה"ב מאומד וי"ל דאינו תורם מאומד דבר שאינו שלו שאינו רוצה להפסיד לא
ללוי ולא לכהן: אין אבא אלעזר בן גמלא היא. וא"ת נהי שיש לו רשות לתרום שמא לא חשש לתרום מעשר שעתיד ליתן ללוי והיאך נתיר
מספק וי"ל דכיון שהרשות בידו ושהה זמן גדול בביתו
ומצוה עליה רמיא סתמא דמילתא דתקוניה תקניה:
כשם