כל
הגט פרק
שלישי גיטין
לא.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כשם
שתרומה גדולה ניטלת באומד. ומיהו אין להקיש תרומת
בשתי תרומות. דהאי קרא בלוים כתיב תרומתכם היינו תרומת מעשר
ס
א) [בסדר המשנה אית'
א מיי' פ"ג מהלכות
ר"א בן שמוע],
תרומות הלכה ד:
כדגן מן הגורן היינו תרומה גדולה ראשית דגן שישראל מפריש
מעשר לתרומה גדולה שיועיל במתכוין חיטה אחת לפטור
סא ב מיי' פ"ז מהל'
ב) [בערוך ערך בסר א
מגורנו והקיש הכתוב תרומת מעשר לתרומה גדולה: באומד. אחד
הכרי דהא מעשר אמר רחמנא ומיהו אם במתכוין מוסיף נראה
איתא לבוסר וכן איתא
מעשר הלכה ד
דמועיל דמקשינן להכי לתרומה גדולה כדמוכח בפרק כל המנחות
מחמשים שאמרו חכמיםג) מפריש באומד דאם טעה אין כאן איסור
ברש"י ותוס' וכן איתא
[ופ"ה מהל' תרומות הל'
בתוס' דע"ז כט: ד"ה אי
כו] סמג עשין קלה:
באות מצה (מנחות דף נה.) דקתני תורמין
דמדאורייתא חטה אחת פוטרת הכריד)
ג [מיי' פ"ה מהל' תרומות
וכן ברש"י פסחים נג. ד"ה
דלא נתנה בה תורה שיעור אלא
תאנים על הגרוגרות במנין ופריך
❖
בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה
הל' כה]:
הוא בוסר] וכן איתא
ראשית דגנך ה): אף תרומת מעשר.
דהוי מרבה במעשרות ומיירי במרבה
בירושלמי, ג) [תרומות פ"ד
גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה
מ"ג], ד) [חולין קלז:],
בתרומת מעשר כדמוכח סיפא ומוקי
אע"פ ששיעורה קצוב מן התורה ו)
גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרומת
ה) [דברים יח], ו) במדבר
א
מוסף תוספות
יח כו, ז) דבפ"ד [מ"ה]
לה לרישא כאבא אלעזר בן גמלא
מעשר מן המעשר ניטלת באומד:
מעשר ניטלת באומד ובמחשבה וכשם שיש
ובמחשבה. נותן עיניו בצד זה לשם
והתם מרבה במתכוין ונראה דלית
דתרומות תנן כצ"ל
א. דמשובח משמע
לו רשות לבעל הבית לתרום תרומה גדולה
מהרש"א, ח) בירושלמי
משובח מאחר. ריטב"א.
ליה כלל לאבא אלעזר בן גמלא מרבה
תרומה ואוכל בצד זה ואע"פ שלא
הגירסא ממי, ט) ברש"י
ב. מדקאמר 'משלשתן'
כך יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת
הגירסא זה, י) [דף קמב.],
במעשרות מעשרותיו מקולקלין
הפריש ותרוייהו נפקי מונחשב והאי
ולא 'מהן'. ריטב"א.
מעשר: מתני' המניח פירות להיות
יא) [ועי' תוס' חולין ז. ד"ה
דבמעשר [ראשון] נמי שרי מאומד
דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה
ג. והיינו אומד. ריטב"א.
ב
ודלמא ותוס' מנחות נה.
ד. כלומר,
דהאי
לענין אומד הוא דיליף: מתני'
מפריש עליהן תרומה ומעשרות מעות להיות
כדאמרי' בסוף בכורות יכול היה לו
ותוספות בכורות נט. ד"ה
'משלשתן' לאו דוקא אלא
המניח פירות להיות מפריש עליהן
מאה טלאים ונטל עשרה או עשרה
במחשבה], יב) [ועי' היטב
מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן
הרי הוא כאילו אומר
תוס' יבמות צג: ד"ה אלא
'מכולם'.
ריטב"א.
כו'. סומך על אלו ואוכל טבלים
ונטל אחד יהיו מעושרים ת"ל עשירי
בחזקת שהן קיימין אם אבדו הרי זה חושש
❖
לאו כה"ג וכו'],
ה. דכיון דקרא תלי
ואין זה עשירי ר' יוסי בר' יהודה
אחרים שיש לו ואומר הרי תרומתן
מעת לעת דברי ר' א)אלעזר רבי יהודה אומר
תרומת מעשר בתרומ"ג
אומר מעשר ומפרש התם דטעמא
באותן פירות שהקציתי לכך וכן עושה
וכו' דאלמא דלקרא
בשלשה פרקים בודקין את היין בקידום של
ג
פשיטא לי' טפי מחשבה
תמיד: ואם אבדו. הלך לבדקן ומצאן
דר' יוסי בר' יהודה דסבר כאבא
מוסף רש"י
מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת
בתרומ"ג מ[ב]תרומת
שאבדו: הרי זה חושש. לאותן
אלעזר בן גמלא ומעשר קרייה
בשתי תרומות הכתוב
מעשר, אבא אלעזר בן
מים בבוסר: גמ' מאי מעת לעת ר' יוחנן
רחמנא תרומה דכתיב כי את מעשר
טבלים שתיקן בהבטחתן של אלו ואם
ב)
מדבר. דכתיב כדגן מן
[גמלא] נמי תלי תרומת
הגורן, זו תרומה גדולה,
מעשר בתרומ"ג לענין
אמר מעת לעת של בדיקה רבי אלעזר בן
בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה
לא אכלן צריך להפריש מהם דשמא
תרומתכם זו תרומת מעשר
מחשבה נמי. ר"ן.
ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן
כשאמר הרי תרומתן בפירות שהקציתי
אנטיגנוס אומר משום
רבי אלעזר בר' ינאי
(ביצה יג:) דהכי משמע
ו. ואוכל בצד אחר. תוס'
כבר היו אבודין: מעת לעת. בגמ'
כדאמר התם בריש פירקין מה מעשר
קרא דכתיב בתרומת
מנחות נה. ד"ה במחשבה.
מעת
מעשר דלוים ונחשב לכם,
ז. משמע דאי מברך,
מפרש: בודקין את היין. שהניחו להיות מפריש עליו צריך לבודקו שמא
דגן ניטל מאומד ובמחשבה כו' ובמעשר ראשון איירי דכתיב בסיפא
כלומר במחשבה תטלו
אע"פ שלא ידבר בהרמה,
החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין: בקידום של מוצאי החג.
דקרא נתתי ללוים לנחלה וא"ת ואמאי אצטריך התם לאוקמי כאבא
תרומת מעשר, כדגן מן
שפיר דמי. שם. ח. דאין.
כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג: הוצאת סמדר. כתום פרח וענביו
אלעזר לא הוה ליה למימר אלא דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן
הגורן, כאותה תרומה
שם. ט. משום דחיישי'.
שניטלת מן הגורן, דהיינו
שם. י. תמיה לי האיך
נראין באשכול כסדרן: ובשעת כניסת מים לבוסר. כשהן כפול
מה מעשר דגן ניטל אחד מעשרה אף מעשר בהמה כן אפי' בלא
תרומה גדולה, אלמא שתי
יפריש שלא מן המוקף, הא
העברת שבט וי"ל דמשמע ליה דלרבי יוסי ברבי יהודה בנטל אחד
הלבן נקראין בוסר וכשלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן
תרומות כתיבי בהאי קרא,
בעינן נגיעה, ואם אבדו הא
ומהאי קרא נפקא לן
מעשרה הוי מעשר אפי' אינם שוים כמו במכניס לדיר להתעשר
כל שהוא היינו כניסת מים. ל"א היו כותשין הענבים כשהן בוסר ונותנין
חזי לי'. י"ל. תוס' הרא"ש.
אתרוייהו
דניטלות
יא. אבל הכא, מילתא
לתוכן מים ונעשין חומץ לטיבול: גמ' מעת לעת של בדיקה.
דמסתמא אין דרכן להיות שוין הלכך צריך לאוקמי כאבא אלעזר בן
במחשבה ובאומד, דונחשב
דפשיטא היא דסמכי'
גמלא דאי לאו דאבא אלעזר ה"א דבנטל אחד מי' בעינן שוין כמו
כשבדקן מצאן אבודין חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו ואם עשאן
אתרוייהו קאי (מנחות נד:
אחזקה דאוקי פירות
בחזקתייהו והשתא הוא
במעשר דגן אע"ג דבמכניס לא בעינן שוין וקשה כיון דשרי אפי' מעשר
מעשר תוך מעת לעת זה על פירות אחרים צריך להפריש עליהם
וכעי"ז בכורות נח: מכת"י)
ואע"ג דלא כתיב האי קרא
דאבדו, וחכמים עבוד
מאומד אמאי איצטריך במנחות לאוקמי בתרומת מעשר הא דאמר
מספק וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש אלא סמכי' אחזקה:
דתרומתכם אלא בתרומת
הרחקה מעל"ע, והתרומה
ר' אלעזר ברבי יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע על
של
מעשר, נפקא לן דמיירי
ומעשר שמפריש צריך
בתרומה גדולה מדכתיב
לתקן פעם אחרת כי שמא
תשעים שבכלכלה לוקמה במעשר גופיה וי"ל דנהי דרבי יוסי ברבי יהודה סבר דאפילו מעשר ניטל מאומד דלמא אבא אלעזר לית ליה הך
סברא ועוד דניחא ליה לאוקמיה בתרומת מעשר משום דברישא קתני תורמין: ניטלת מאומד. מצוה לתרום מאומד דמתוך שירא לצמצם
כדגן מן הגורן, כלומר
טבל הם. תוס' הרא"ש.
❖
כתרומה גדולה שנוטל
יב. גוי. תוס' הרא"ש.
שלא יטול פחות נוטל בעין יפה כדתנן בפ' קמא דתרומות (מ"ז) אין תורמין לא במדה לא במשקל ולא במנין וכן תרומת מעשר ובתוספתא גרסינן
ישראל מגרנו, והשתא
איתקש תרומת מעשר
מה תרומה גדולה אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה אף תרומת מעשר אינה ניטלת אלא באומד כו' ואם תאמר ז)דבפ"ק דתרומות תנן
לתרומה גדולה להאי
פסקי רי"ד
המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן בירושלמי מקשה לה בפ"ק דתרומות ומשני כאן בתרומה גדולה וכאן בתרומת
מילתא
.
(בכורות שם)
מתני' המניח פירות
מעשר דתניא אלעזר בן גמלא אומר מנין שאין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין תלמוד לומר ונחשב לכם תרומתכם במחשבה אתה
באומד. שאם יש לו פירות
הרבה אין צריך למדוד,
להיות מפריש עליהן
תורם ואי אתה תורם במדה במשקל במנין פירוש ההיא דאין תורמין בתרומה גדולה דלכולי עלמא מצותה מאומד וההיא דהמונה משובח
אלא באומד יטול אחד
תרומה ומעשר מפריש
בתרומת מעשר וכרבנן והא דמייתי ברייתא דאבא אלעזר בן גמלא לאשמועי' דפליגי בתרומת מעשר וא"ת דבירושלמי אההיא דהמונה משובח
מחמישים (מנחות נד:)
עליהן בחזקת שהן קיימין
שמאמד בדעתו כך וכך יש
ממאי הוא משובח אמר רב הונא מן התורם מאומד משמע דמאומד הוי תרומה אלא דמונה משובח וקאמר נמי התם אמר רבי הלל מתני' אמרה
ואם אבדו הרי זה חושש
ח)
א
לי בכרי הזה ולפי אומדנותו
מעת לעת דברי ר' אלעזר
כן השוקל משובח משלשתן פירוש ב מכלל דאיכא שלשה בר ממשקל ג ובתר הכי קאמר אמר ר' חנינא תיפתר בשלשתן ולית את שמע מינה כלום ד
נוטל תרומה (בכורות נט.)
ר' יהודה אומר בג'
ואי לרבנן לדידהו אין תרומת מעשר מאומד ולאבא אלעזר בן גמלא מצותה לעשות מאומד דקתני בתוספתא אף תרומת מעשר אינה ניטלת
דלא כתיב בה שיעור (ביצה
פרקים בודקין את היין
יג:). ובמחשבה. שמחשב
בקידום של מוצאי החג
אלא באומד ובמחשבה ויש לומר דרבנן מודו דמאומד הוי תרומה אבל אין מצוה לעשות מאומד ולא חשיב מרבה במעשרות במתכוין לאמוד
ואומר שני לוגין שאני עתיד
ובהוצאת סמדר ובשעת
יפה אלא במתכוין להרבות ומרבה במתכוין וההיא דבכורות דמוקי לה ר' יוסי כאבא אלעזר בן גמלא ולא כרבנן שמא התם מרבה במתכוין:
להפריש הרי הן תרומה,
כניסת המים בבוסר.
כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה.
פירש בקונטרס דלענין אומד הוא דיליף אבל מחשבה בתרווייהו נפקא מונחשב אי נמי
כדאמרינן גבי לוקח יין
פי' הניח פירות של
מבין הכותים, ולהכי קרי
טבל להיות סומך עליהן
מחשבה נמי יליף אף על גב דכתב ביה משום דכתיב ביה כדגן מן הגורן דהיינו תרומה גדולה ראשית דגן שישראל מפריש מגורנו
ליה מחשבה משום דאינו
ואוכל טבלים אחרים שיש
דקרא גופיה מקיש ליה לתרומה גדולה לענין מחשבה ה ונראה דלא פליגי רבנן עליה דאבא אלעזר בן גמלא אלא לענין מאומד אבל במחשבה
מונה אותן (בכורות נט.)
לו ואומר הרי תרומתן
לא פליגי דהא קרא כתיב ובריש האיש מקדש (קדושין דף מא:) נמי פריך מה לתרומה שכן ניטלת במחשבה משמע דלכ"ע פריך והיינו תרומת
או: נותן עיניו בצד זה
ומעשר שלהן באותן
ואוכל בצד אחר, דכתיב
פירות שהקציתי לכך
מעשר דכתיב בה אתם גם אתם ודלא כפי' הקונטרס דפי' בבכורות (נט.) דמשום מחשבה מוקי ר' יוסי בר' יהודה כאבא אלעזר בן גמלא ואין פשט
ונחשב ואתרוייהו קאי, והא
שמשער כמה קבין צריך
במחשבה.
הסוגיא מתיישבת כפירושו דמה לנו להזכיר מחשבה בדברי ר' יוסי בר' יהודה:
פי' בקונטרס שנותן עיניו בצד ט)בזה לשם
דקא יליף לה מתרומה
להפריש מאלה תרומה
תרומה ואוכל מצד זה ואע"פ שלא הפריש משמע שרוצה לומר משום דכתיב ונחשב שרי לאכול בלא הפרשה ושרינן נמי בשתיקה ע"י שנותן
גדולה משום אומד נקט לה
וכמה קבין מעשר ואומר
מאותן הטבלים שהקצתי
(ביצה יג: וכעי"ז בכורות
עיניו בצד זה ו וכל זה נפקא מונחשב וכן ודאי דבלא דיבור נמי הוי תרומה מדתנן במס' תרומות (פ"א מ"ו) חמשה לא יתרומו ואם תרמו
שם). סמדר. ענבים כיון
במקום פלוני שלא אקחם
תרומתן תרומה וקא חשיב אלם ומפרש בירושלמי (פ"א מ"ד) טעמא משום ברכה ובפרק ג' דשבועות (דף כו:) נמי אמרי' גבי כל נדיב לב דהוו תרומה
ז
שנפל הפרח וכל גרגיר
וכן הוא עושה תמיד
נראה לעצמו קרוי סמדר.
וקדשים שני כתובין הבאין כאחד לענין גמר בלבו אע"פ שלא הוציא בשפתיו ולא ילפינן מנייהו שבועה ולענין לאכול בלא הפרשה אין קפידא
ומפריש עליהן בחזקת
(ברכות לו:). ענבים דקין
שהן קיימין אותן פירות
לכ"ע אפילו בכל המעשרות דלא כתיב בהו ונחשב דשרי בכל מקום אע"פ שעתה אין מפריש כלום כדמוכח ההיא דהלוקח יין מבין הכותים
בהתחלתן לאחר שפרחו
שהקצה ואוכל את אלו
(לעיל דף כה.) דשרי לכ"ע אי לאו משום ברירה או בקיעת הנוד ובמעשר שני שרינן כשאומר בצפונו או בדרומו וא"ת כיון דשרי תרומה
ח
ט
מיד. (ב"ק נט.).
ואין חוששין שמא אבודים
כשנותן עיניו בצד זה אמאי אין מגביהין תרומות בשבת דהא תנן במס' שבת בפרק נוטל (דף קמא:) ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע
הן בשעה שהוא מפריש
עליהן ואומר תרומתן של
בא' ומאה ופריך בגמ' י)והא קמתקן ומשני דסבר כר"ש בן אלעזר דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ולהכי לא חשיב מתקן בשבת כשמעלהו
אלו באותן הפירות ונמצא
כיון דאפשר במחשבה והכא נמי אפשר במחשבה וי"ל דשאני מדומע שכבר הוא מתוקן אבל תחלת תיקונו של טבל לא שרינן משום דאפשר
שאין בדבריו כלום ואוכל
טבלים אלו בחזקת שהן
במחשבה ואפי' דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח בפ' במה מדליקין (שם דף לד.) אע"ג דשרי ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר כדאמרי'
בפ"ק דחולין (דף ו:) גבי ר' מאיר שאכל עלה של ירקיא): המניח פירות להיות מפריש עליהן כו'. י בערבי שבתות וי"ט איירי דשרי שלא מן
קיימים ומפריש עליהן
ואף על פי שאינו רואה
המוקף : מעת לעת.
בנדה (דף ד:) דייק מאי טעמא שנתנו רבנן שיעור בנדה מעת לעת ותימה דהכא (נמי) מ"ט וי"ל דדוקא התם
יב)
אותן: ואם הלך לבודקן
ומצאן שאבדן הרי זה
דייק משום דאשה מרגשת בעצמה ובדין הוא דדיה שעתה כשמאי ואי בעו רבנן למיקנסה לקנסוה מפקידה לפקידה כהלל :
יא
ובשעת כניסת מים לבוסר. נראה לר"י כלשון ראשון שפירש בקונטרס כשנכנסה בו לחלוחית שיכול לעצור מהן כל שהוא היינו כניסת
חושש לאותן טבלים
שתקן בהבטחתן של אלו
מים מדתנן במס' שביעית בפ"ד (מ"ח) הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה הבאיש כונס לתוך ביתו כו' ויש שאין
מעת לעת ואם לא אכלן
צריך להפריש מהם דשמא
נזהרין בו על מגע יב לפי שאינו קרוי יין אלא מים ור"ת אומר שאין להקל לפי שאין אנו בקיאין עד מתי קרוי מים ולא יין וכתב ר"ת
כי אמר הרי תרומתם על
ששנה אחת לא נתבשלו היינות יפה והיו בוסר וכי באותה שנה לא נהגו יין נסך: [ועיין תוס' ע"ז כט: ד"ה אי]
אותם שהקצתי כבר היו
בקידום
אבודין. אבל אותן שתקן
קודם מעת לעת כתקון
מתוקנת ואע"פ שהן בעולם שלא אכלן אוכלן
בחזקת מתוקנות ואינו מפריש
עליהן כלום: ואמרינן מאי מעת לעת אמר ר' יוחנן מעת לעת של בדיקה פי' אם בדקם היום בשחרית
ומצאם אבודים חושש שמא מאתמול בשחרית
אבדו
ואם עשאן מעשר תוך
מעת
לעת זה על פירות אחרים
צריך להפריש עליהם מספק וטפי מהכי לא אחמור
רבנן
למיחש אלא