לא:
כל הגט פרק
שלישי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בקידום
של מוצאי החג של תקופה. של תקופת תשרי אבל משכה
של הנחה. הרי זה חושש למפרע כל הימים עד מעת לעת של הנחה
סב א מיי' פ"ז מהל'
א) קדושין עט. נדה ב:
[מקואות פ"ב מ"ב], ב) פי'
מעשר הלכה ד
ראשונה. יום אחד שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין בידוע ומשם עד
תקופת תמוז עד כאן לא וא"ת והא אי אפשר שתמשוך
[ופ"ה מהל' תרומות הכ"ו
ט"ו ימים לפני הרגל קרוי
כאן ספק ויחזור ויתרום: חושש מעת לעת. משמע יום אחד הוא
עד כאן כדאמרי' בפרק קמא דסנהדרין (דף יג.) דבעינן מקצת החג
פרוס, ג) לקמן סב.,
ופ"ד מהל' מע"ש הי"ג]:
דקאי בחששא היינו כמ"ד מעת לעת של בדיקה: אלא למ"ד. כולהו
סג ב מיי' פ"י מהל'
בתקופה חדשה וי"ל דאמר התם (יא:) דעל תקופה לבדה אין מעברין:
ד) [פי' בן תורה כ"כ רש"י
לפני הזרע ובשעת הזרע. תימה
לקמן סב.], ה) ב"ב כה.,
מקואות הלכה ו טור
יומי קאי בחששא בר מיומא קמא
ו) [צ"ל רב אחא בר יעקב
וש"ע י"ד סימן רא סעיף
דכל זה הוא פרק א' דאין
חושש למפרע עד מעת לעת מיבעי
ערוך ערך גהרק], ז) נ"א
עא:
מעת לעת של הנחה תנן אם אבדו הרי זה
סד ג מיי' פ"ד מהל'
ליה: ר"א בן פדת דגמרא ור"א
הפסק בין לפני הזרע לשעת הזרע וי"ל
רב אחא בר יעקב אמר
א
מ"ד, ח) [עי' פרש"י לקמן
חושש מעת לעת בשלמא למ"ד מעת לעת
שותפין הלכה ד
בן שמוע דמתניתין וברייתא: חלוקין.
דבשעת הזרע הוא סוף הזרע שכבר
מה. ד"ה עדי אלו כמו עדא
[ופ"ה שם ה"ה] סמג
של בדיקה שפיר אלא למ"ד מעת לעת של
זרעו כל מה שהיה להם ב ונתחסר להם
ואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו
אמרה], ט) [סוטה כח:],
עשין פב טור וש"ע ח"מ
י) [דברים לב], יא) וברכות
אבודין וכל פירות שתקנו ע"י אותן
סימן קעו סעיף יד [וסעי'
שלא היה להם כל הצורך : הנחה האי מעת לעת עד מעת לעת מיבעי
ג
❖ הא דאמר בריש
לשותפין. פירש ר"ח ור"ת כי
סא., יב) [וע"ע תוס'
יז]:
פירות צריך לחזור ולהפריש: מקוה.
ליה קשיא: דברי ר' אלעזר: אמר ר' אלעזר
עירובין יח: ד"ה מתקיף
שהיה בחזקת שלם ונמדד לאחר זמן
עוד שם מג: ד"ה יתיב
א חלוקין עליו חביריו על רבי אלעזר דתנן
❖
ובב"ב מו: ד"ה שלח],
ונמצא חסר: כל טהרות שנעשו על
המקבל (ב"מ דף קה.) הני בי תרי
פסקי רי"ד
א) ב מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות
גביו. כל תרומות וטהרות שנשתמשו
דעבוד עיסקא בהדי הדדי [ורווח] וא"ל
סמכינן אחזקה: א"ר
שנעשו על גביו למפרע בין ברשות היחיד
חד לחבריה תא ונפלוג ואמר ליה אידך
בהן בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן
אלעזר בן פדת חולקין
תורה אור השלם
בין ברה"ר טמאות פשיטא דחלוקין מהו
עליו חביריו על רבי אלעזר
באותו מקוה מעולם: בין שהמקוה
נרויח טפי דינא הוא דמעכב והשתא
1. וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ
בן שמוע דתנן מקוה
דתימא מאי למפרע מעת לעת קמ"ל: רבי
ברשות היחיד. דקי"ל ספק טומאה
עד זה הזמן יכולין לעכב ואז ימכרו
שנמדד ונמצא חסר כל
וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים
יהודה אומר בג' פרקים כו': תנא בקידום
ברשות היחיד ספיקו טמא ט): בין
טהרות שנעשו על גביו ויחלוקו וכן לכל דבר יש זמן:
חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל
אי הכי היינו דכתיב ותך השמש.
למפרע בין ברשות היחיד
ברה"ר. דקי"ל ספיקו טהור הכא
רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף
של מוצאי החג של תקופה תניא ר' יהודה
בין ברשות הרבים טמאות
וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת
פי' מקוה שנמדד בא' אהאי קרא קאמר שלא בא
טמא. דכי אמרינן ספק טומאה ברה"ר
אומר בג' פרקים מוכרין את התבואה לפני
וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:
לספר בכח גבורת סערתה שהיתה
טהור היינו ספק נגע ספק לא נגע
בניסן והיה שלם ועומד
יונה ד ח
הזרע ובשעת הזרע ב)ובפרוס הפסח ובשלשה
2. אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים
בחזקת שלם ולאחר זמן
עושה תלמים בים אלא להעיד
דאיכא למימר לא נגע אבל זה שהיה
פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס
בא' באייר נמדד ונמצא
בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם:
שהשתיקה שאר כל הרוחות ונתחמם
טמא ודאי ואתה בא לטהרו בטבילת
חסר כל תרומות וטהרות
איוב לז יז
עצרת ובפרוס החג ושמן מעצרת ואילך למאי
ספק אל תטהרנו מספק: פשיטא
העולם ומכל מקום אמת הוא שהוא
3. הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ
שנתעסקו בכלים ואנשים
הלכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא
שטבלו מטומאתן באותו
יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו לְתֵימָן:
דחלוקין. מהא מתני' ור"א בן פדת
רוח חזק מאד כדכתיב (שמות יד)
מקוה מא' בניסן שהיה
איוב לט כו
לשותפין מכאן ואילך מאי אמר רבא כל
ברוח קדים עזה כל הלילה וברוח
מאי אשמעינן הא מתני' בהדיא תנן
ג
4. כִּי הוּא בֵּן אַחִים
שלם ועד א' באייר ונמצא
טמאות: של תקופה. אם כבר נכנסה
קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים
יומא פירקיה הוא ויהי כזרוח השמש וימן
חסר הן טמאות דחיישי'
יַפְרִיא יָבוֹא קָדִים רוּחַ יְיָ
1
שמא באחד בניסן לאחר
מִמִּדְבָּר עֹלֶה וְיֵבוֹשׁ
מח) דלפעמים שולחה הקב"ה לעולם
תקופת תשרי אבל אם משכה תקופת
אלהים רוח קדים חרישית מאי חרישית אמר
בדיקתו חסר מיד ואע"ג
מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ הוּא
אנא
עזה וקשה: לא צריכנא להו.
תמוז עד כאן לא: לשותפין. שאין
דהוא ברשות הרבים
רב יהודה בשעה שמנשבת עושה תלמים
יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל כְּלִי
❖
פירש בקונטרס דרב נחמן בר יצחק
הא' יכול למכור שלא מדעת חבירו
דקיימא לן ספק טומאה
הושע יג טו
חֶמְדָּה:
תלמים בים א"ל רבה אי הכי היינו דכתיב
ברה"ר טהור היינו דאיכא
חתניה דבי נשיאה הוה כדאמר
חוץ לפרקים הללו אבל בפרקים הללו
למימר לא נגע אבל זה
1 ותך השמש על ראש יונה ויתעלף אלא
בהעור והרוטב (חולין קכד.) ולפירושו
אין צריך לימלך ואם מכר ונתייקר
שהוא טמא ודאי ואתה בא
גליון הש"ס
אמר רבה בשעה שמנשבת משתקת כל
לטהרו בטבילת ספק אל
רב נחמן סתם שבגמ' $ הוא רב
השער לאחר זמן אין עליו כלום:
תוס' ד"ה אנא וכו' הוא
תטהרנו מספק אלמא מעת
הרוחות מפניה והיינו דכתיב 2 אשר בגדיך
פירקיה. זמנו למכור: בשעה
נחמן בר יצחק דבהעור והרוטב
ר"נ בר יצחק. וכן מבואר
בדיקה הראשונה אנו
חמים בהשקט ארץ מדרום א"ר תחליפא
שמנשבת עושה תלמים בים. כתלם
משמע דסתם רב נחמן הוא חתניה
ברש"י מגילה דף כח ע"ב
חוששין ולא מעת לעת
(א)
ד"ה ר"נ: בא"ד וכן לאו
בלבד כמו שאמר ר'
דבי ריש גלותא ואין נראה דבפרק
של מענית המחרישה דהיינו חרישית
בר רב חסדא א"ר חסדא אימתי בגדיך חמים
היינו ר"נ. בעירובין יב
אלעזר ומאי דאמרי'
לשון חרישה לפי שחזקה היא: היינו
מי שהוציאוהו (עירובין דף מג:) אמרי'
❖
בשעה שהשקיט ארץ מדרום שבשעה
ע"א:
(בפסחים) [בקידושין דף
דכתיב. בתמיה: ותך השמש. הכתוב
יתיב רב נחמן בר יצחק אחוריה דרבא
עט.] תניא המפריש חבית
שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה רב
להיות מפריש עליה
ויתיב רבא קמיה דרב נחמן ד וכן
בא להעיד שנתחמם העולם ואתה
הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא
תרומה ומעשר כל ג' ימים
ג)
הגהות הב"ח
אומר שסיפר הכתוב בכח גבורת
בפ' עושין פסין (שם דף יח:) גבי מנוח
יא)
ודאי מכאן ואילך ספק
עלייהו אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דבר
ד)
(א) גמ' ואמר רב
סערותיה ולכך שינה בלשונו: משתקת
עם הארץ היה משמע דרב נחמן
דמשמע שכל למפרע אנו
תחליפא: (ב) רש"י ד"ה
אוריין הוא א"ל אידך מקמי פלגאה ניקום
חוששין רבנן הוא דפליגי
כל הרוחות מפניה. כשהיא מנשבת
סתם $ לאו היינו רב נחמן בר יצחק
אנא וכו' דרב נחמן בר
על ר' אלעזר: ר' יהודה
אדהכי אתא איהו לגבייהו אמר להו במאי
❖
וכן בפ' השולח (לקמן לט:) גבי אשכחיה
בשעת החום היא חמה מאוד ומבטלת יצחק חתניה:
אומר בג' זמנים צריך
רב נחמן בר יצחק לרבה בר שילת
צינת כל הרוחות ולכך שינה הכתוב
לבדוק את היין (אבל)
עסקיתו אמרו ליה ברוחות אמר להו הכי
[ואם] הניחו להיות מפריש
לקרותה חרישית: כשמשקיט ארץ
דהוה קאי אפיתחא דבי תפלה וכן
אמר רב חנן בר רבא אמר רב ה) ד' רוחות
עליו חיישינן שמא החמיץ
מדרום. כשצינת רוח דרומית שוקטת מוסף רש"י
בכמה דוכתי אלא רב נחמן סתם
ואין תורמין מחומץ על יין
מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם
א)
כל טהרות שנעשו על
מפני [שאינו מינו] ואם
הוא רב נחמן בר יעקב דהא רב
ומי הוא המשקיטה רוח מזרחית
כולן שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו
גביו. טהרות שנשתמשו
תרם אין תרומתו תרומה:
נחמן סתם הוא חברו של רב ששת
משתיקתה שבשעה שמנשבת רוח
בכלים שטבלו בו (נדה ב:
ברוח קדים המנשבת
שעה אחת ורוח דרומית קשה מכולן
מזרחית משתקת כל הרוחות: פלגאה.
ובירושלמי מוכח בדוכתי טובא דרב
וכעי"ז קדושין עט.). בין
במוצאי חג הסוכות
ואלמלא בן נץ מעמידה מחרבת כל העולם
ברשות היחיד. שספק
ובהוצאת סמדר כשיפול
נחמן בר יעקב הוא חברו של רב
בעל מריבה שהיתה לו מריבה עם
טומאה טמא בו, בין
הפרח והענבים נראים
כולו מפניה שנאמר 3 המבינתך יאבר נץ
ששת וגם בש"ס שלנו אינו מזכיר בשו'
מר עוקבא שהיה אב ב"ד כדאמרי'
ברה"ר. שספק טומאה
מסודרים באשכול יקראו
יפרש כנפיו לתימן רבא ורב נחמן בר יצחק
מקום רב נחמן בר יעקב אלא
בפ"ק (לעיל דף ז.) בני אדם העומדים
טהור בו (קדושין שם) בין
סמדר. ובעת כניסת מים
שהמקוה עומד ברה"ר
לבוסר אחר שגדלו
כשמזכיר אצלו רב נחמן אחר רב
עלי ובידי למוסרם למלכות והוא היה
הוו יתבי הוה חליף ואזיל רב נחמן בר יעקב
ו)
דקיימא לן ספק טומאה
הענבים ונעשו כפול הלבן
גניבא כדמפרש התם: רוח צפונית.
נחמן בר יצחק או רב נחמן בר רב
דיתיב בגוהרקא דדהבא ופריס עליה סרבלא
ברה"ר ספקו טהור, הכא
נקראים בוסר וכשתכנס
חסדא והא דקאמר הכא רב נחמן
נוחה היא לא חמה ולא צוננת וממתקת
טמא, דלאו ספק הוא אלא
בתוכן לחלוחית שאם
דכרתי רבא אזל לגביה רב נחמן בר יצחק
ודאי (נדה ב: וכעי"ז קדושין
תעצרם תוציא מהם משקה
את שאר הרוחות: בן נץ. מלאך
בר יצחק לא צריכנא להו עשיר היה
יב) שדיא לא אזל לגביה אמר דלמא מאינשי דבי ריש
שם). פרוס הפסח. בגמ'
נקרא כניסת מים לבוסר
נשיב.
העשוי כנץ: מעמידה. בכנפיו:
ולא היה צריך להם :
מפרש טו' יום קודם הפסח
ובאלו ג' פרקים רגיל
גלותא נינהו רבא צריך להו אנא לא צריכנא
יאבר. לשון אברתו י). יגדיל כנף:
דהיינו יום אחרון של אדר,
ארוח מזרחית קאמר כדמוכח סוגיא
להיות מתקלקל היין
וכן פרוס עצרת טו' יום
להו כדחזא דרב נחמן בר יעקב הוה אזיל
שסופו להחמיץ: תנא
גוהרקא. עגלה עשויה כשידה
ולא ששמה שדיא אלא לפי שהיתה
קודם, וכן פרוס החג דהיינו
בקדים של מוצאי החג של
לגביה גלי לדרעיה אמר שדיא נשיב אמר
ומנהיגים בה שרים: סרבלא דכרתי.
קשה קראה כך ורוח דרומית שמה
יום אחרון של אלול. (רש"י
תקופה אם כבר נכנסה
כת"י בכורות נז:). דבר
צבע תכלת דומה לכרתי: אנא לא צריכנא
שדיא כדאמר בערוך בערך אסתנא
תשרי. אבל אם משכה
רבא הכי אמר רב אשה מפלת בו ושמואל
אוריין הוא. בן תורה
תקופת תמוז עד מוצאי
להו. דרב נחמן (ב) חתניה דנשיאה
וזהו לשונו לד' רוחות יש להן שמות
אמר אפי' מרגלית שבים מרקבת בו ר' יוחנן
(לקמן סב.). פלגאה. חולק
החג אין זמן היין
רוח מזרחית שותא רוח מערבית
הוה בהעור והרוטב (חולין דף קכד.):
על החכמים, שהיה מצערו
להתקלקל עד שתכנס
אמר אפי' שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת
למר עוקבא שהיה אב בית
תקופת תשרי:
גלייה. רב נחמן בר יעקב לדרעיה
אוריא רוח צפונית אסתנא רוח
בו אמר רב נחמן [בר יצחק] ושלשתן מקרא
סליק פירקא
דין כדאמרינן בפרק קמא
ז)
שהיתה רוח מזרחית מנשבת והוחם
דרומית שדיא:
❖
(לקמן סב.).
אחד דרשו 4כי הוא בין אחים יפריא יבוא
לו: שדיא נשיב. השידה מנשבת:
א) עיין תוס' נדה דף ב ע"ב
הדרן עלך כל הגט
קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו
ד"ה היה בודק דאף לרבנן
שכבת זרע. תוך שלשה ימים:
דס"ל דיין וחומץ מין אחד
וגו' יבוש מקורו זו מקורה של אשה ויחרב מעיינו זה שכבת זרע
מוסף תוספות
מקורה של אשה. עובר שבמעיה:
הוא מ"מ בכאן אין תרומתו
שבמעי אשה הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה זו מרגלית שבים אמר רבא
עדי סוראה הוא. הדבר הזה
תרומה ע"ש:
א. דקודם זריעה קונין
העולם שיהא מוכן להם
מבני סורא הוא דדייקי קראי:
עדי סוראה
הוא דדייקי קראי מאי כי הוא בין אחים יפריא אמר רבא אפילו
ח)
בשעת הזרע. תוס' הרא"ש.
שופתא
שופתא
ב. לפני הזרע. תוס'
הרא"ש. ג. וצריך לקנות
מה שחסר לו. תוס' הרא"ש. ד. משמע דר"נ בר יצחק לאו היינו ר"נ סתם. תוס' עירובין מג: ד"ה יתיב.