כל
הגט פרק
שלישי גיטין
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השולח. גט שנתתי לך בטל הוא. לרבי דאמר בטלו מבוטל
שופתא. בית יד: קופינא. חור שבראש המרא שקורין פושוי"ר ועל
א
ד)
ה)
א
ב
ג
א) קדושין נט., ב) (ב"ב
א מיי' פ"ו מהל'
קלז:) כריתות כד. [וע'
גירושין הלכה טז
שם שדחוק בין שני צדי החור קרי ליה בין אחים שמדובקין: סיכתא
נקט הגיע בשליח אורחא דמלתא דאז מותר לבטלו
תוס' מנחות נח: ד"ה ואיכא
[והלכה י"ז] סמג עשין נ
בדפנא. יתד שבדופן: רפיא. שמתייבש מחמת החום ורפה:
ורגיל הוא לבטלו אבל בפני ב"ד שלא בפני השליח אסור לבטלו
דאמרי כתבו דזה מסוגיות
טוש"ע אה"ע סי' קמא
הפוכות], ג) בכת"י אבין, קניא בכופתא. קנה הארוג בכפיפה: רפיא. כמו יפריא:
מדרבנן משום תקנת ר"ג ועוד נקט הגיע בשליח דהשתא אין צריך
סעי' נט:
ב ב מיי' שם טוש"ע שם
ד) [עי' רש"י שבת קב: ד"ה
בית דין אי נמי היא גופה אתא
הדרן עלך כל הגט
שופתא ובע"ז כח: ד"ה
סעי' ס:
לאשמועי' דלא אמרינן לצעורה קא
שופתא בקופינא דמרא רפיא רב יוסף אמר
ג ג מיי' שם טוש"ע שם
שופתא], ה) [עי' רש"י ב"ק
השולח.
והגיע. והשיג: אינו
מיכוין כדאמרינן בגמרא ולא לומר
כז: ד"ה קופינא],
סעי' סב:
אפילו סיכתא בדפנא רפיא רב אחא בר
ד ד מיי' שם הלכ"ב
ו) בדפו"ר מכופין, ועי'
יכול לבטלו. בגמרא
דדוקא בכי האי גוונא בטל:
רש"ש, ז) [וע"ע תוס' ב"ב
יעקב אמר אפילו קניא בכופתא רפיא:
[והלכ"ג] טוש"ע שם
ולא אמרינן לצעורה קא מיכוין.
פריך פשיטא: בראשונה. לא היה
קלח. ד"ה כאן בצווח כו' גם
סעי' סג:
הדרן עלך כל הגט
ה ה מיי' פ"ד מהל' זכייה
סוף דבריהם], ח) כן הוא
מבטלו בפני השליח ולא בפני האשה
וא"ת פשיטא שהוא בטל היאך
ד
בתוס' רי"ד לפנינו וכן הוא
הל"א סמג עשין פב
אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו
היה לנו לומר שאינו בטל והוא עומד
ברבינו גרשום בכריתות,
❖
השולח א) אגט לאשתו והגיע בשליח או
טוש"ע חו"מ סי' רמה
❖
בפני שלשה: מפני תיקון העולם.
וצווח ה וי"ל דהוה אמינא כיון שאינו
סעי' י ובהג"ה וע"ש:
ששלח אחריו שליח ואמר לו גט
שהשליח שאינו יודע בדבר מוליכו לה
מביא עדים על כך א"כ אינו רוצה
והיא ניסת בו: גמ' הגיעו. הוי
הגהות הב"ח
שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל קידם
לבטלו א"נ ו הוה חיישינן להחמיר ז
מוסף תוספות
משמע שרדף אחריו והשיגו: ואפילו
משום דלמא לצעורה קא מיכוין קמ"ל
(א) משנה ב"ד במקום
אצל אשתו או ששלח אצלה שליח ואמר
דלא חיישינן: איהו דלא טרח
אחר: (ב) גמ' מבוטלת
א. לר"ג דאמר דאם
ממילא. שנשתהה שליח בדרך והיה
לה גט ששלחתי לך בטל הוא הרי זה בטל
❖
היא תיבטל:
ביטלו אינו מבוטל ניחא
אדעתא לצעורה. משמע דקידם
לו לזה דרך לשם וראהו ואפ"ה בטל:
אם משהגיע גט לידה שוב אינו יכול לבטלו
דנקט והגיע בשליח. תוס'
ולא אמרינן. אין בדעתו לבטלו אלא
אצל אשתו לא הוי ממילא אלא
הרא"ש. ב. נמי. תוס'
בראשונה היה עושה ב"ד (א) ממקום אחר
הרא"ש. ג. שלא בפני
לצעורה בעלמא חדש או חדשים
בטירחא ותימה דאמאי לא נקט
ח
לעזי רש"י
ומבטלו ב התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו
השליח והאשה. רשב"א.
שאם היה בדעתו לבטלו היה רודף
רבותא טפי נזדמן אצל אשתו ממילא
❖
ד. מה צריך להשמיענו
עושין כן מפני תיקון העולם: גמ' הגיעו לא
פושוי"ר. מעדר.
אחריו לבטולי: שליחותא דקמא.
או שלוחו דלא אמרינן לצעורה קא
זה. תוס' הרא"ש.
ה. שהוא מבטלו. תוס'
קתני אלא הגיע ואפי' ממילא ולא אמרינן
דאמרינן ליה לא עדיפת מיניה:
מיכוין דתימה הוא לומר שאז אין
מועיל ביטול : מהו דתימא איגלאי
הרא"ש. ו. אפי' יש עדים
מוסף רש"י
איהו הוא דלא טרח. כי בטליה הוא
לצעורה הוא דקא מיכוין או ששלח אחריו
ט
סד"א. תוס' הרא"ש.
מילתא למפרע דבטולי בטליה
בעצמו בטל וליכא למימר לצעורה
שופתא. לשון אחיזה (ע"ז
ז. אם נתנו לה נחוש
שליח ל"ל מהו דתימא לא אלימא שליחותיה
כח:).
מיהא לפוסלה מן הכהונה
קמ"ל. ורבא דאמר לקמן (דף לד.)
מיכוין דלא הוה מטרח נפשיה משום
דבתרא משליחותיה דקמא דלבטליה קמ"ל
הדרן עלך כל הגט
בגט זה וא"נ פשטה ידה
לצערה: אבל שליח. כי שלח שליח
דגלוי דעתא בגיטא מלתא היא היינו
והגיע בשליח. רבותא
וקיבלה קידושין מאחר
קדם הוא אצל אשתו למה לי מהו דתימא
לבטל אמרינן לצעורה מיכוין ומשום
שנודע י קודם שהגיע גט לידה אבל
אשמועינן אע"פ שלא יצא
תהא צריכה גט משני.
כי לא אמרינן לצעורה קא מיכוין ה"מ
אחריו לשם כך, אלא שפגע
רשב"א. ח. לילך אליה.
טירחא דשליח אחרון לא איכפת
אם לא נודע אותו גילוי דעתא עד
בו ואמר לו הרי בטל, ולא
תוס' הרא"ש. ט. דלא גרע
לשליח אבל לדידה ודאי לצעורה קא
ליה: בטל הוא. משמע בטל יהא
אחר שהגיע לידה לאו כלום הוא
אמרינן לצעורי בעלמא קא
ממילא דידיה משליחותיה
מיכוין קמ"ל או ששלח אצלה שליח למה
מכוין (קדושין נט.).
וכן אי אפשי בו: פסול הוא. לא
כגון דהוה רהיט בתר שליח לבטוליה
דשליח אע"ג דמטרח לי'.
בראשונה היה עושה
ר"ן. ועי' תוס' הרא"ש ובר"ן
לי מהו דתימא איהו הוא דלא טרח אדעתא
משמע דאיהו מבטל ליה אלא מוציא
וסבר שליח דהא דרהיט בתריה דבעי
ב"ד כו'. ולא היה מודיע
שמתרצים. י. לנו גילוי
עליו שם פסול והא ליכא: לא אמר
למימר אשור הב לה כדאמר לקמן
לצעורה אבל שליח דלא איכפת ליה כי
לה (יבמות צ:). מקבל
דעתו. תוס' הרא"ש.
מתנה. שטר מתנת קרקע,
יא. שהוא היה יכול
כלום. וזכה בה על כרחו ואם יש
(שם) וכי מבטל ליה אחר שבא לידה
טרח ודאי לצעורה קא מיכוין קמ"ל אם
שאמר. המקבל לאחר
לפרשם, וכיון דלא
לו בעל חוב גובה אותה בשבילו לפי
לפי שסבור שעדיין הוא ביד השליח
שבא שטר המתנה לידו.
משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו פשיטא
פירשם. תוס' הרא"ש.
שכל הלשונות הללו לשון עתיד הן
ולא בא לידה אגלאי מילתא למפרע
ה"ג תיבטל מבוטלת אי
יב. כדי לגלות דברים
לא צריכא דמהדר עליה מעיקרא לבטולי
ג
אפשי בה לא אמר כלום,
שבלבו ונאנס ולא היה
והואיל וקבלה אינו יכול לחזור בו:
דלבטולי הוה רהיט קמ"ל מתני'
בטלה היא אינה מתנה
יכול. תוס' הרא"ש.
מהו דתימא איגלאי מלתא למפרע דבטולי
בטלה היא. משמע בטלה היתה
דלאו כלום הוא וטעמא משום
דבריו קיימין, ה"ג לה
יג. אלמא אע"ג דידעי'
בטליה קמ"ל: ת"ר בטל הוא אי איפשי בו
מקודם שקיבלתי הודאת בעל דין
דבאותה שעה שהוא רץ לא נודע
ד
בהשולח גט, וטעמא מפרש
שיש בלבו דעת אחרת אין
התם משום דתבטל
אנו הולכים אחר דברים
דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר
כמאה עדים דמי והרי אומר שלא
דעתו לא לשליח ולא לאשה ולא
מבוטלת אי אפשי בה להבא
שבלבו. תוס' הרא"ש.
זכה בה וחוזרת לנותן והכי נמי תניא
לב"ד והוו להו דברים שבלב דאינן
כלום למימרא דבטל לישנא דלבטיל משמע
משמע והיא כבר קבלה,
יד. וא"א לגרוס הכא כי
לקמן בפירקין (דף מ:) כתבתי ונתתי
דברים אע"פ שנאמן לומר כך היה
לפיכך לא אמר כלום, ואם
התם דהא פריך אלמא בטל
והאמר רבה בר איבו אמר רב ששת
ב)
ג)
יש עליו בעל חוב גובה
מעיקרא משמע, פי' ולכך
שדה פלונית לפלוני והוא אומר
בלבי ואף ע"ג דבעלמא גבי ההוא
❖
ואמרי לה אמר רבה בר אבוה מקבל מתנה
אותה הימנו
.
ה
בטלה היא דבריו קיימין
(כריתות כד.)
לא כתב ונתן לי הודאת בעל
דזבין אדעתא למיסק לארץ ישראל
שהרי בטלה היא קודם
שאמר לאחר שבאתה מתנה
לידו מתנה
דין כמאה עדים והאי נמי דאמר
בדין הוא דלא הוו
לכן, אבל אי גרסי' לא אמר
(קדושין דף מט:)
זו מבוטלת תיבטל אי
איפשי בה
כלום היכי דייק דמעיקרא
(ב)
פסקי רי"ד
בטלה היתה מקודם לכן נאמן:
דברים כיון שלא חשש לפרש רוצה
יא
משמע. תוס' הרא"ש.
שתי לא אמר כלום בטלה
היא אינה
הוא שיתקיים הדבר בכל ענין אבל
השולח גט לאשתו והגיע
טו. כלומר,
והיאך
מתנה דבריו קיימין אלמא
בטל מעיקרא משמע אמר
אביי בטל
אמרת דכל המחזיק בה
בשליח או ששלח אחריו
כאן עושה כל מה שיכול לעשות מ"מ
יב
זכה וכו' וכיון דדייק
שליח ואמר לו גט שנתתי
שתי
עשאום כדברים שבלב ואין להקשות
לישנא דדבריו קיימין
לך בטל הוא הרי זה בטל
דמי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גט ומדרבנן הוה גט דכיון שקצת דומה לדברים שבלב לא חשיבא עקירת דבר מן התורה ועדיפא
משמע דגבי אי אפשי בה
קדם אצל אשתו או ששלח
גריס התם דבריו קיימין.
אצלה [שליח] ואמר לה גט
מינה אמרינן בבטול שלא בב"ד בלא ידיעת שליח ואשה דמשמע פשט הלכה דלא הוי בטול וצ"ע כי שמא בטול שלא בב"ד אינו מועיל
רבנו קרשקש. טז. והו"ל
ששלחתי לך בטל הוא הרי
להקל אבל יועיל להחמיר ועוד נראה לר"י כי דברים שבלב אינן דברים אפי' היכא דקי"ל שנאנס מלפרשם כמו שרוצה להוכיח בפ"ב
למימר למימרא דבטל
זה בטל אם משיגיע גט
דקדושין (דף נ.) דדברים שבלב אינן דברים וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דגט ודכפרה ולא מהני דברים שבלב להיות דברים אלא
ו)
יג
וא"א בה דליבטל משמע,
לידה אינו יכול לבטלו:
היכא שבלא גילוי דעתו יש לנו לדעת דעתו מעצמנו: והאמר רבה בר איבו א"ר ששת ואמרי לה רבה בר אבוה כו'. ול"ג רבה בר
ולא היה יכול לתרץ דאי
ת"ר בטל הוא אי איפשי
אבוה א"ר ששת דרבה בר אבוה היה רבו של רב נחמן ורב נחמן חבירו של רב ששת: מבוטלת היא תיבטל אי אפשי בה לא
אפשי ב' לשונות משמע
בו דבריו קיימין. פי'
כדמתרץ על בטל הוא.
שמשמע לשונות אלו
אמר כלום. תימה דבפרק בתרא דכריתות (דף כד.) גרסי' איפכא מבוטלת היא תיבטל אי אפשי בה דבריו קיימים בטלה היא אינה
וי"ל דלכך לא הקשה מאי
לשון ביטול. פסול הוא
אפשי. תוס' הרא"ש.
אינו גט לא אמר כלום פי'
מתנה לא אמר כלום יד ז)ואי אפשר למיגרס התם כדהכא דהתם פריך מינה אדריש לקיש דאמר הנותן מתנה לחברו ואמר הלה אי אפשי בה
יז. דאחר שבאתה לידו
שמשמע שמוציא עליו
כל הקודם בה זכה ורב ששת קאמר דאי אפשי בה דבריו קיימים מאי לאו דבריו קיימים והדרה למרה ומיהו לספרים דגרסי התם
ח)
טו
אינו נאמן לומר שלא
לעז שהוא גט פסול והרי
והכא אי אפשי בה בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימים אתי שפיר והא דלא מקשה מאי אפשי בה כמו שמקשה אבטלה משום שפשוט
קבלה מעיקרא כדי לזכות
אנו רואים שהוא כשר מ"ה
טז
בה. רשב"א. יח. שיהו
לא אמר כלום אבל אם
לו דהאי דדבריו קיימים באי אפשי בה היינו משום דהוי לשון הפקר כדמתרץ בכריתות לריש לקיש ומיהו גירסא זו אינה ברוב ספרים ור"י
דבריו קיימין. תוס' הרא"ש.
אמר פסול יהיה לא יהיה
אומר שיש ליישב כאן גירסא דכריתות ודייק דבטל מעיקרא משמע מדקתני בטלה היא אינה מתנה לא אמר כלום דאי ליבטל משמע להבא
גט הרי הכי נמי דהוי לשון
א"כ היו דבריו קיימין והוי הפקר וכל המחזיק בה זכה אבל השתא דמעיקרא משמע הרי הוא כאומר על כל מתנות שאדם נותן לחברו
ביטול והגט בטל:
וזוכה בהן שאינן מתנות דכאן נמי זוכה בהו ולכך לא אמר כלום יז והאי דקאמר שתי לשונות משמע ולישנא דמהני בה קאמר לאו דמהני דבריו
במתנות קאמר יח אלא דמהני היינו לשון הטוב לו דטוב לו שיתבטל הגט וטוב לו שלא יתבטל המתנה והא דמשמע בריש פ' האומנים
(ב"מ דף עו:) דחשיב
עילוי לבעל מה שממהר
הגט לחול דאמרינן
בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גיטי ואשתך
אמרה הבא לי גיטי
והוא