לב:
השולח פרק
רביעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שתי לשונות משמע. וכיון דהכי הוא סתמא דמילתא כי טעין איניש
והוא אומר הילך כמה שאמרה ואמר רב נחמן כיון שהגיע גט לידו
ו א ב מיי' פ"ד מהל'
א) [עי' פרש"י עירובין ה.],
ב) [לעיל יד. לקמן סב:],
זכייה הל"ד סמג עשין
מילתא דמהניא במילתיה קא טעין: הרי הוא כשליח הגט. ואם
מגורשת אלמא אעילויא דידיה סמיך התם ודאי שרוצה לגרשה חשוב
,
ג) בכת"י לרבה בר יצחק
פב טוש"ע חו"מ סי' רמג
ליד המקבל הרי היא בטלה: ה"ג נפקא
ליה עילויא אבל כאן שמגלה דעתו שחפץ בביטולו היינו עילויא דידיה
ביטלה הנותן קודם שתגיע
ד) קדושין נט:, ה) שם נט.,
סעי' ב [וברב אלפס פ"ו
מינה להולך לאו כזכי דמי.
ורש"י פי' בכריתות (דף כד.) דגרסינן התם כמו בשמעתין ולא פריך
ואע"ג דמתנה זכות הוא מצי למיהדר
ו) שביעית פ"י מ"ד [לקמן
דמכילתין דף קעב.
לו.], ז) [נדרים מג. ושם:
וברא"ש דמכילתין פרק
דהולך לאו כזכי דמי: דתלי. נשען:
מאי אפשי דלא אמר כלום דכי אמר
שיחפוץ], ח) [דברים טו],
האומר סימן ד']:
בטל מהו. אם אמר בטל ולא
ר"ל במתנת מטלטלין דכיון דאתו
שתי לשונות משמע
משמע דבטל ומשמע
ז ג ד ה מיי' פ"ו מהל'
ט) [שם ע"ב ד"ה שמא],
לידיה הוי אי אפשי לשון הפקר
אמר הוא מהו לשעבר משמע ואין
י) [וע"ע תוס' ב"ב מ.
גירושין הלכ"ב סמג
דליבטיל גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר
❖
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
ד"ה קיום],
ומפקירם אבל זה לא הפקיר את
בדבריו כלום כיון דלא אמר הוא או
גבי מתנה לישנא דמהני בה קאמר אמר
קמא סעי' סג:
השדה אלא אומר איני חפץ שתהא
דילמא בלא הוא נמי ב' לשונות משמע
ח ו מיי' שם הל' כא
אביי א)אנקיטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח
ולישנא דאהני ביה קאמר: אינו
המתנה קיימת אלא מסיפא פריך
טוש"ע שם סעי' סו:
גליון הש"ס
הגט נפקא מינה להולך לאו כזכי דמי
ט ז מיי' פ"ז מהל' אישות
ב) ב
מועיל. משמע דהוא אינו מבטלו
דקתני בטלה היא אינה מתנה דבריו
תוס' ד"ה התם דיבור
הל' י סמג עשין מח
רבינא אשכחיה ג) לרב נחמן בר יצחק דתלי
קיימים דלשעבר משמע ומודה שלא
אלא מעיד בו שהוא פסול והא לא
טוש"ע שם סי' מ סעי' א:
ודיבור וכו' דאם ביטלו
י ח מיי' פ"ז מהל'
וקאי בעיברא דדשא וקא מיבעיא ליה בטל
בפירוש. וכן נראה דעת
קיבלה לשם מתנה והודאת בעל דין
חזינן ביה פסול ויתקיים בחותמיו:
גירושין הל' כא סמג
הרשב"ם ב"ב ד' מ ע"ב
חרס הוא כחרס הוא לא אמר
מהו תיקו אמר רב ששת ואמרי לה במתניתא
כמאה עדים דמי מאי לאו דבריו
ג
עשין נ טוש"ע שם סי'
ד"ה גילוי מלתא בסוף
כלום. דכל לשונות הללו לשעבר
קיימים והדרה למרה אלמא היכא
הדיבור: בא"ד בסופו לא
תנא גט זה לא יועיל לא יתיר לא יעזיב לא
קמא סעי' סו:
ד
יא ט מיי' שם הל' טז
חשיב גמר מעשה. ועי'
הוא: הרי הוא חרס מהו. להבא
דאהני דבריו הדרה למרה ומשני לא
ישלח ולא יגרש יהא חרס יהא כחרס דבריו
טוש"ע שם סעי' ס:
לקמן ד' פב ע"א תד"ה צא
משמע או לשעבר משמע: מאי שנא
דבריו קיימים ולא הדרה למרה והוא
יב י מיי' פ"ט מהל'
קיימין אינו מועיל אינו מתיר אינו מעזיב
והשלם וד' פח ע"א תוס'
❖
מהרי הוא הקדש. דקי"ל דהוי הקדש
הדין דהוה מצי לתרוצי דההיא דריש
שמיטה הלי"ח סמג
ד"ה ודלמא אמלוכי:
אינו משלח אינו מגרש חרס הוא כחרס הוא
לאוין רעא [טוש"ע חו"מ
לקיש כיון שכבר זכה הוי הפקר אבל
בכמה דוכתי דתנן בנדרים (דף מח.)
❖
סי' סז סעי' יט]:
לא אמר כלום איבעיא להו הרי הוא חרס
בההיא דרב ששת דמודה שלא זכה
אם שלי הן הרי הן מוקדשים לשמים
מוסף רש"י
מהו א"ל רבינא לרב אחא בריה דרבא
בה מעולם הוי דמרה דכי יהיב אינש
ובהפקר נמי תנן בה הרי הוא מופקר
נקיטינן.
מסורת
ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי
אדעתא דמקבלי לה מיניה ואי לא
לכל מי שאחפוץז) אלמא להבא משמע:
פסקי רי"ד
מאבותינו, מנהג מרבותינו
חוזר ומגרש בו. אם נמלך הבעל
לא הוה מתנה דהכי משני התם
מאי שנא מהרי הוא הקדש הרי הוא
(ערובין ה.). תלא נפשיה.
ה
אמר רב ששת ואמרי לה
לחזור ולגרש בגט שביטלו: או אינו
אקושיא אחריתי ומיהו השתא משני
נשען על בריח הדלת כאדם
במתניתא תנא גט זה לא
הפקר חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש
❖
שמחשב. (סוכה נד.).
יועיל לא יתיר לא יעזיב
חוזר ומגרש. מי אמרינן בטל גיטא
שפיר בלאו הכי ובתר הכי פריך
בו רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו ורב ששת
ד)
לא ישלח לא יגרש יהי
מאומר לחברו דין ודברים אין לי על
והוה ליה כחספא או דילמא שליחותא
חרש יהי כחרש דבריו
אמר אינו חוזר ומגרש בו ו והלכתא כוותיה
שדה זו וידי מסולקת הימנה לא אמר
דשליח הוא דבטיל ליה עד דהדר
קיימין אינו מועיל אינו
מוסף תוספות
דרב נחמן איני והא קי"ל הלכתא כוותיה
מתיר אינו מעזיב אינו
ז
כלום פריך שפיר משדה אמטלטלין
ומשוי ליה שליח אבל גיטא לא בטיל:
משלח אינו מגרש חרש
א. כדתניא לעיל (יא:)
דר' יוחנן ה) דאמר חוזרת הכי השתא התם
כר' יוחנן דאמר חוזרת. בקדושין בפרק
דבשדה שהיא שלו איירי כדפי'
הוא כחרש הוא לא אמר
חוזר הוא באשה שאין
דיבור ודיבור הוא אתי דיבור ומבטל דיבור
בקונט' האומר לחברו שהוא שותף
האומר לחברו אמר לאשה התקדשי לי
כלום. פי' אותן שהן לשון
חבין לאדם שלא מדעתו
ביטול הן לעתיד ואלה
אלא בפניו. רשב"א.
והכא נהי דבטליה לשליחותא דשליח גיטא
עמו דלא שייך למימר דעתו שלא
במעות הללו לאחר שלשים וחזרה בה
ח
שאינן לשון ביטול אינן
ב. ולאו מחד טעמא
תהא המתנה קיימת כמו בההיא
בתוך שלשים בטלו הקדושין הואיל
גופיה מי קא בטיל: בראשונה היה עושה:
לעתיד אלא כמוציא עליו
נינהו וכו', אלא דטעמא
לעז שאינו כשר והרי אנו
דמתנה הוא דמפרש משום
דרב ששת ואי לשון אי אפשי הוי
ובטלתן קודם שיהו חלין ה"נ ליבטיל
איתמר בפני כמה הוא מבטלו רב נחמן
רואים שהוא כשר הילכך
דהולך לאו כזכה. רשב"א.
גיטא: דיבור ודיבור הוא. מתחילה
הפקר במטלטלים א"כ ידי מסולקת
אמר ט בפני ב' רב ששת אמר בפני ג' רב
לא אמר כלום איבעיא
ג. היכי יליף מהקדש,
הימנה בשדה שלו הוי נמי הפקר שאי
היתה מתקדשת על ידי הדיבור
להו הרי הוא כחרש מהו
והא. תוס' הרא"ש.
ששת אמר בפני ג' ב"ד קתני ורב נחמן אמר
פי' האי לישנא להבא
ד. כגון שאמר גט זה
אפשר לומר שרוצה לומר בענין אחר
שנתרצתה בקדושין אתי דיבור של חזרה
משמע או לשעבר א"ל
יהא גופו כחרס או גופו
בפני ב' לבי תרי נמי
ב"ד קרי להו אמר רב
ואמאי לא אמר כלום:
ומבטל דיבור ומיהו המעות לא בטלו
רבינא לרב אחא מ"ש
של גט זה יהא בטל,
להולך לאו כזכי דמי. בגט לא
דתנן מוסרני לפניכם
נחמן מנא אמינא לה
ו)
י
שאם חזר וקדשה בהן מדעתה מקודשת:
מהרי הוא הקדש הרי
אפ"ה. רשב"א. ה. [ו]לא
הוא הפקר פי' דמשמע
אתי דבורו שמבטל את
פלוני
והכא נהי. האי דאמר בטל הוא
שייך לומר הולך לאו
להבא כאילו אמר יהא
הגט בדבור בעלמא,
כזכי דאפילו זכי נמי לא מהני א ולא נקטיה אלא לסימנא בעלמא
לשליח הוא דבטליה שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה דאתי דיבור ומבטל
הקדש יהא הפקר ודבריו
ומבטל מעשה דהיינו גופו
דיבור אבל גט שהוא בעין אינו נפסל: בפני כמה הוא מבטלו. קודם
לומר כי היכי דלא מהניא הולך בגט לא מהני נמי במתנה :
קיימין וה"ה הכא נמי הרי
של גט שנכתב לשמו
ב
מאי שנא מהרי הוא הקדש. תימה ג דבריש אין בין המודר (נדרים
הוא כחרש להבא משמע
ולשמה. רשב"א. ו. אלא
תקנת רבן גמליאל: בפני שנים. דבשלמא גבי דינא דממונא בעי' שלשה
ודבריו קיימין: אמר רב
שנקראין ב"ד חצוף וכו'
אבל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגי: מוסרני לכם. לקמן (דף לו.)
דף לד:) משמע דככר זה הקדש מועיל וגט זה חרס ודאי
ששת מקבל מתנה שאמר
דא"כ קשה דרבא אדרבא.
לא אמר כלום דגרע מגט זה חרס הוא דאמר דלא אמר כלום דהא
הוא בפרקין גבי פרוזבול שהוא מוסר שטרותיו לב"ד דאיהו לא
לאחר שבאת מתנה זו
תוס' הרא"ש. ז. אלא
לידו מתנה זו מבוטלת
אע"פ שדנו אין דיניהן דין.
בטל הוא דבריו קיימין וכי אמר גט זה בטל ולא אמר הוא מיבעיא
תבע ליה לב"ח אלא הב"ד והן יורדין לנכסיו ולא קרינא ביה לא יגושח):
תבטל לא אמר כלום פי'
רשב"א. ח. דאינן צריכין
רב
❖
לן ועמד בתיקו: ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו. תימה
פלוני
דהני לישני להבא משמע
לישא וליתן בדבר. רשב"א.
וכיון שכבר זכה בה שלו
והא ריש לקיש ור' יוחנן דפליגי בריש האומר בקידושין (דף נט.) משמע דמודו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה כמו שמוכיח שם ממתני'
היא ואינו יכול להוציאה
דכל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה כו' וכתיבת גט לשמה הוי מעשה דאם כתב אדם ס"ת לשמה אינו יכול לחזור ולבטל וי"ל דכל
מרשותו עד שיקננה לאחר
זמן שלא הגיע ליד האשה לא חשיב גמר מעשה: התם דיבור ודיבור הוא. מתוך הלשון משמע דאפי' ביטלו בפירוש אינו מבוטל
פסקי רי"ד (המשך)
ד
ואם יש לו בעל חוב
לבטל מתנתו כמו שיכול
גובה ממנה בטלה היא
מדקאמר התם דיבור ודיבור הוא משמע דהכא לאו דיבור ודיבור הוא אלא דיבור ומעשה וגם מדקאמר גט גופיה מי קא בטיל משמע
ה
אינה מתנה אי אפשי בה
לבטל הגט עד שיגיע ליד
דאין לו כח לבטל אבל בקידושין בריש האומר (דף נט.) אין שם כל זה האריכות וכתוב בכל הספרים נהי דבטליה מתורת שליחות
אשתו: איבעיא להו חוזר
דבריו קיימין פי' שלשונות
מתורת גט לא בטליה משמע $ דאם ביטלו בפירוש מודה רב נחמן דבטל וכן צריך לומר דגט לא חשיב מעשה כל זמן שלא הגיע ליד
ומגרש בו או אינו חוזר
לשעבר משמע שהיא
ומגרש בו. פי' השולח
בטלה מקודם לכן משעה
האשה דאי לאו הכי תקשי לרב ששת כדפירשנו לעיל ומדקאמר בפ"ב (לעיל דף יח.) גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דלא הכשיר ר"ש מיכן עד
גט לאשתו ובטלו קודם
שקבלת' אינה מתנה ואי
עשרה ימים דחיישינן שמא פייס פי' שמא ביטל את הגט כדפי' ר"ת אין ראיה כדפרי' בפ"בט) ועוד דשמא התם לא נחתם $ לא חשיב גמר מעשה:
שיגיע לידה ועכשיו נמלך
(אתנהו) אפשי לקבלה
ורב נחמן אמר בפני שנים דלתרי נמי ב"ד קרי להו. אין לומר דרב נחמן לטעמיה דאמר בפ"ק דסנהדרין (דף ה:) משמיה דשמואל
ורוצה לגרשה באותו גט
וכגון שהיה צווח מעיקרו
עצמו חוזר ומגרש או
אבל אם שתק ולבסוף
שנים שדנו דיניהם דין ו דהא רבא לית ליה התם (דף ג.) דשמואל ז ועל כרחך רבא אית ליה הכא כרב נחמן דאמר בפני שנים דהא פליגי
לא מי אמרי' בטל גיטא
צווח נמלך הוא וכבר
ר' יוחנן ור"ל בסמוך בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת ורבא פסיק בריש החולץ (יבמות דף לו.) בכולי הש"ס כר' יוחנן לגבי דר"ל לבר מתלת
וה"ל כחספא בעלמא או
קנה המקבל ואינו יכול
ור' יוחנן קאי כרב נחמן ועוד אמר בירושלמי דסנהדרין רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו שנים שדנו אין דיניהם דין ובהחולץ (שם דף
דלמא שליחותא דשליח
להוציאה מרשותו כ"א
הוא דבטל עד דהדר
שיקננה לאחרים בקנין
מו:) נמי א"ר יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה וע"כ צריך לומר אף ע"ג דתרי אין דיניהם דין כיון דפרוזבול ח סגי בתרי קרי להו
ומשוי שליחא אחרינא
גמור וב"ח גובה ממנה
בית דין ואם תאמר בפ' זה בורר (סנהדרין דף ל.) דפריך גבי אודיתא דילמא ב"ד חצוף כדשמואל דאמר שנים שדנו כו' בלאו שמואל נמי
אבל גיטא לא ביטל רב
אמר אביי נקיטי' שליח
איכא למיפרך דהא ר' יוחנן ורבא לית להו דשמואל וקא סברי דלתרי בית דין קרי להו וכי האי גוונא נמי פריך גבי קיום שטרות בפ"ב
מתנה כשליח הגט למאי
נחמן אמר חוזר ומגרש בו
רב ששת אמר אינו חוזר
נפקא מינה להולך לאו
דכתובות (דף כב.) וי"ל דהתם כיון דבעינן שלשה באודיתא וקיום שטרות אין שייך לגבי ההוא מילתא לקרות לתרי ב"ד מש"ה קאמר דלמא
ומגרש בו והלכתא דחוזר
כזכה דמי פי' והנותן מתנה
לא בעי התם ג' כדשמואל י) ואם תאמר ומאי נפקא מינה השתא בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת בפני כמה מבטלו הא תיקן רבן גמליאל
יכול לבטלה עד שלא
ומגרש בו דנהי דבטליה
לשליחותיה דשליח גט
תגיע ליד המקבל ואע"ג
שלא יהו עושין כן ואומר ר"י דנ"מ לרבי דאמר לקמן אם ביטלו מבוטל ופסק לקמן רב נחמן כוותיה ומודה רבי דאם ביטלו בפני ב'
גופיה מי קבטיל פי'
דמתנה זכות היא לו וזכין
לרב ששת או בפני אחד אפי' לרב נחמן דאינו מבוטל דאפילו קודם תקנת רבן גמליאל לא היה מבוטל דדוקא בפני ג' לרב ששת מבוטל
לו לאדם שלא בפניו הולך
שליחות השליח בטל
דליכא למיחש לממזרות אבל בפני שנים דאיכא למיחש לממזרות לא ולרב נחמן אע"ג דבפני שנים איכא למיחש לממזרות כדאמרינן
דאתי דבור ומבטל דבור
לאו כזכה דמי דדוקא
אבל הגט שהוא בעין
במנה שחייב לחבירו או
בסמוך ואפ"ה הוי מבוטל מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה:
לתרי נמי ב"ד קרי להו. וא"ת דבספ"ב דיבמות (דף כה:) גבי מיאנה או חלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ודייק טעמא דב"ד הוא הא
שהיה פקדון בידו אמרי'
וכשר אינו מתבטל ועי'
בפ' האומר בקידושין:
בפ"ק דהולך או תן כזכה
מתני' בראשונה היה
בי תרי לא והא אמר הכא דלתרי נמי ב"ד קרי להו ואור"י דהתם דייק מדלא קאמר מפני שהם שנים אלא תלי טעמא בב"ד ש"מ דלא
דמי אבל במנה מתנה
הולך לאו כזכה דמי ועד
עושה ב"ד במקום אחר
סגי התם בתרי א"נ מיאון דומיא דחליצה וב"ד דחליצה היינו ג' ולא אתי כמאן דמכשיר חליצה ביחיד דחד לא מקרי ב"ד ואיכא נמי רננה:
שלא בא ליד המקבל יכול
ומבטלו התקין ר"ג הזקן
לא שלא יהא עושה כן מפני
תיקון העולם: איתמר בפני כמה מבטלו. פי' השולח גט לאשתו ומבטלו שלא בפני השליח קודם תקנת ר"ג בפני