השולח פרק
רביעי גיטין
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
שנא כתוב בלשון דיינים וחתימי עדים. כמו שכתוב בפרוזבול
פלוני ופלוני. תרי משמע וקרי להו דיינים: רוכל. מוכר צרורות של
יג א מיי' פ"ט מהלכות
א) [נזיר כא. ב"ק לו: ערכין
כג:], ב) שביעית פ"י מ"ד,
שמיטה הלכה יח סמג
בשמים: חותמין למטה. גבי פרוזבול תנן לה במסכת שביעית (פ"י מ"ד):
בי דינא הוינא אנא פלוני בר פלוני ונזכרין שם הדיינים בתוך
ג) יבמות צ:, ד) [שם וקדושין
לאוין רעא [טוש"ע חו"מ סי'
למה לי למיתני דיינים או עדים. פשיטא דסגי בהני או בהני וליתני
התורף ולמטה חותמים עדים להעיד על הפרוזבול שהוא אמת וקמשמע סז סעי' יט כא]:
מב.], ה) יבמות צ: קי. לקמן
בלשון דיינים. כגון בי דינא
יד ב מיי' פ"ו מהל' גירושין
עדים והוא הדין אי חתמי דיינין:
לן דחשיב פרוזבול אע"פ שלא חתמו בו הדיינים עצמם לא שנא כתוב
עג. ב"ב מח: כתובות ג.,
ו) [דברים כד], ז) [קידושין
הלט"ז סמג עשין נ
הוינא ואתא פלוני ואמר לנא מוסרני
בלשון עדים שאין דיינין נזכרים בתוך
ד:], ח) [כריתות ה.], ט) [לב:
טוש"ע אה"ע סי' קמא סעי'
ד"ה ורב נחמן], לכם פלוני ופלוני כו': וחתמי עדים.
התורף של פרוזבול דכתיב ביה הכי
❖
פלוני ופלוני הדיינין
שבמקום פלוני ורב
ס:
טו ג ד מיי' שם הלי"ח
בלשון עדות כגון איש פלוני עד:
בי דינא הוינא ואתא פלוני ואמר
ששת אטו א) תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל
❖
טוש"ע שם סעי' סא:
ול"ש כתוב בלשון עדות. כגון דוכרן
לנא מוסרני לכם כל חוב שיש לי
אמר רב נחמן מנא אמינא לה דתנן
מוסף רש"י
סהדותא דהוה באנפנא כו' וחתמי
ביד פלוני ופלוני ופלוני עדים וחתומים
ב) א הדיינים חותמין למטה או העדים מאי
למטה אני פלוני דיין: ה"ג ל"ש כתוב
למטה הדיינים ובקונטרס פי' בענין
כי רוכלא. כסוחר זה שמונה
גליון הש"ס
אחר: ובי תרי לית להו קלא.
לאו דיינים דומיא דעדים מה עדים שנים
מעותיו (ערכין כג:)
או: כי
בלשון עדים וחתמי דיינים ול"ש כתוב
תוס' ד"ה ואפקעינהו וכו'
רוכלא דמחזר על העיירות
אף דיינים נמי שנים ורב ששת מידי איריא
בלשון דיינים וחתמי עדים: תקנת
וא"ת ולתקנו שיבטל בפני ג' וי"ל
דאל"כ נזיר. ע' שבת ד' ד
בפרגמטיה שלו והולך ומכריז
מפני תקנת עגונות : ובי תלתא
הא כדאיתא והא כדאיתא ל"ל למיתנא
ע"א תוס' ד"ה קודם ומכות
ומונה יש לי מחטין וכוסות
ממזרים. כלומר שלא יהו ממזרים
א
דף טו ע"ב תוס' ד"ה במאי
וקערות, ה"נ ליחשיב וליזיל
אית להו קלא. ואע"ג דמלוה על
בישראל: בפני שנים. היה מבטלו
דיינים ל"ל למיתנא עדים הא קמ"ל דלא
❖
. בטלו מבוטל.
קמיפלגי:
(נזיר כא.)
קודם תקנה: ה"ג ובי תרי לית
פה לא גבי ממשעבדי אפילו הלווהו
שנא כתוב בלשון דיינים וחתמי עדים ולא
בעל ששלח גט לאשתו וקדם
ובא אצלה או ששלח לה שליח
להו קלא ולא ידעה דבטליה ואזלה
בפני כמה עדים ב היינו משום דמאן
שנא כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים: מפני
ואמר לה גט ששלחתי לך
מוסף תוספות
ומינסבא: תקנת עגונות הוא דאיכא.
דיזיף בצנעא יזיף כדאמרינן בחזקת
תיקון העולם: מאי מפני תיקון העולם ר'
בטל הוא, הרי זה בטל, ותנן
דאצרכיניה לילך אחריו או לשלוח שליח
הבתים (ב"ב דף מב.) ואין רגילות
בראשונה היה עושה בית דין
א. דאית לי' נמי לר' יוחנן
יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים ריש לקיש
במקום אחר ומבטלו ולא היה
תקנת עגונות, אלא כיון דס"ל
והוא לא יטרח בכל אלה בשביל
להודות לבני אדם אלא כופר לכל
מודיע לה, התקין רבן גמליאל
אמר מפני תקנת עגונות ר' יוחנן אמר מפני
בפני שנים אף תקנת ממזרים
לעגנה: בטלו. לאחר תקנת ר"ג
השואלים ממנו והא דאמר הכא דבי
ג
הזקן שלא יהיו עושין כן
יש כאן. תוס' הרא"ש.
תקנת ממזרים סבר לה כרב נחמן דאמר
בפני ב"ד: מבוטל. דאף ע"ג דעבר
תרי לית להו קלא וגבי מוכר שדהו
מפני תיקון העולם, דזמנין
ב. וטעמא משום דלית לי'
דמבטל ולא ידעה ואינסבא
קלא. רשב"א. ג. משום דלא
בפני שנים ובי תרי לית להו קלא והיא לא
אתקנתא בטל שליחותא: להוסיף על
בעדים אמרינן בחזקת הבתים
ובניה ממזרים, ועלה תני
ליזלזלו נכסיה. תוס' הרא"ש.
תנאו. אם היה בו שום תנאי: מה
(שם דף מא:) דגובה מנכסים
שמעה ולא ידעה ואזלה ומינסבא ואיכא
בטלו לגט לפני בית דין
ואף המלוה אינו חושש
כח ב"ד. של תקנת ר"ג יפה אם
משועבדים ד הכא בעינן גילוי מילתא
במקום אחר, אחר תקנת רבן
לפרסם דסבר לא מזבין, ואי
ממזרים וריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות
טפי ה: ושמעה וידעה ולא
גמליאל, מבוטל (יבמות צ:).
מזבין, איהו טרח ופרע.
דבריהן בטלים ע"י זה: דמדאורייתא
סבר לה כרב ששת דאמר בפני ג' ובי
מה כח ב"ד יפה. שהתקינו
רשב"א. ד. לומר דשנים יש
בטל גיטא. שהרי לא בא לידה
מינסבא ותקנת עגונות הוא דאיכא.
שלא לעשות כן (שם). כל
להם קול. רשב"א. ה. משום
תלתא אית להו קלא ושמעה וידעה ולא
דמקדש אדעתא דרבנן
וזה ביטל את השליח מהיות שלוחו
אע"ג דבדין לא מינסבא חשיב עגון
תקנת ממזרין ובעינן קלא
מינסבא ותקנת עגונות הוא דאיכא ת"ר
מקדש. תולה בדעת חכמים,
סגי. רשב"א. ו. ע"י שליח.
לגירושין: אדעתא דרבנן מקדש.
דהכי נמי אמרינן בפ' כל הגט (לעיל
דהא כדת משה וישראל קאמר
רשב"א. ז. בתוס' הרא"ש
ג) בטלו ב מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר
להיות קדושין חלין כדת משה
דף כו:) ובדין הוא אפי' טופס לא
(שם) כל המקדש אשה על
כתוב: שהיתה. ח. כההיא
אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו
דעת שהנהיגו חכמי ישראל
וישראל שהנהיגו חכמי ישראל והרי
לכתוב אלא זימנין דבעי למיזל
דזמן (לעיל יז:) שלא יאמר
בישראל הוא מקדשה, שיהיו
הוא שכבר נתגרשה והיא לא
שא"כ מה כח ב"ד יפה ומי איכא מידי
הם אמרו שיפקיעו כל קדושין
למדינת הים ולא משכח ספרא שביק
ד)
קיימין קידושין לפי דברי
נתגרשה עד עתה. רשב"א.
שבישראל על ידי גט כזה הילכך
לה ואזיל ומיעגנה ויתבה: ט. א"ו, בתר השתא אזלינן
דמדאורייתא בטל גיטא ומשום מה כח ב"ד
חכמים ויהיו בטלים לפי
ה) כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש.
דברי חכמים על ידי גיטין
והשתא מיהא נזיר הוא.
פקעי שעל מנת כן קידשה: תינח
יפה שרינן אשת איש לעלמא אין כל
שהכשירו חכמים (כתובות ג.).
רשב"א. י. ומתוך כך אתרמי
דקדיש בכספא. איכא למימר
ולכך אומר בשעת קידושין כדת
ואפקעינהו רבנן. על ידי
דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו
דנטהרו ממזרין דידה או
אפקעינהו לקידושין בגט דדבריהן
משה וישראל:
גט זה, לקידושין מיניה.
שזנתה ונצלה בכך. רשב"א.
רבנן לקידושין מיניה אמר ליה רבינא לרב
ואפקעינהו רבנן לקידושין
ושוינהו למעות דקידושין
יא. לישנא דמילתא. תוס'
ואמרו ליהוי מעות למפרע מתנה
מתנה למפרע, דהפקר בית
הרא"ש. יב. ואין עמו לא
אשי תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי
מיניה. הקשה
וממילא פקעו שהרי כשקידש ע"מ
דין הפקר (יבמות צ:) כשיבא
אחד מחבריו ולא אדם אחר.
איכא למימר שויוה רבנן לבעילתו בעילת
כן קידש: קדיש בביאה. דקיימא לן
ה"ר שמואל אם כן יחפה על בת
גט כזה אחריהם (כתובות
תוס' הרא"ש. יג. הוה סבר.
ג.). תינח. למימר אפקעתא,
תוס' הרא"ש. יד. דביטול
זנות: ת"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי
בקידושין (דף ד:) מכי יקח איש
אחותו וכשיבואו עדים שזינתה ישלח
דקדיש בכספא. דנימא
בפני אחד אין לו קול כלל.
אשה ובעלה ו) דאשה מתקדשת נמי
לה גט ו ויבטל שלא בפני שליח ופקעי
יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי רשב"ג
גט זה עוקר הקדושין
ג
דעד כאן לא קאמר רבי
בביאה: מאי. אפקעתא איכא למימר
קידושין ונמצא שהיא פנויה ואומר
ועושה מעות מתנה מעיקרן
דבטלו מבוטל אלא. תוס'
ז
אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה במאי
(שם וכעי"ז יבמות שם) או:
הרא"ש. טו. אפי' בדיעבד.
בהא ביאה: שויוה רבנן. לההיא
ר"י דלא קשה דאין לחוש אלא
קמיפלגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה
דהפקר בית דין הפקר גבי
תוס' הרא"ש. טז. דאית לי'
ביאה למפרע ע"י גט זה: בעילת
כשמחפה עליה שלא כדין אבל הכא
ח
ממון וכאילו קידשה בגזל
דשלא בפני השליח דבטלו
קמיפלגי רבי סבר ד עדות שבטלה מקצתה
ובחמס דמיא, דלא הוו קדושין
זנות. דאפקעו שם קידושין מינה
כדין מחפה ומן התורה פטורה ועוד
מבוטל. תוס' הרא"ש.
לא
(רשב"ם ב"ב מח:). קדיש
יז. שאם בטל זה שלא בפני
ויש בהן כח לכך שהרי כשקידש על
הקשה רבי' שמואל דהיכי מחייבינן
❖
בביאה מאי איכא למימר.
זה, אם בטלו. תוס' הרא"ש.
מנהג חוק דתם קידש כך אני מפרש בכל מקום מלבי. ומרבותי קבלתי
לעולם מיתה אשת איש שזינתה והא התראת ספק היא דשמא ישלח
בשלמא על ידי גט כשר,
אע"פ שהקידושין קיימים עד
כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דקדושי כסף דרבנן דלא כתיב
לה גט ויבטלנו ועוד יכולין ממזרים ליטהר ואומר ר"ת דכי האי
עכשיו, גזירת הכתוב הוא
גוונא לא הוי התראת ספק דאזלינן בתר רובא ורוב אין מגרשין פסקי רי"ד
בהדיא אלא גמרינן קיחה קיחה משדה עפרוןז) והיינו דקפריך תינח
שהגט כורתו ומתיר איסורו
דקדיש בכספא קדיש בביאה דכתיב בהדיא (דברים כד) כי יקח
נשותיהן וכששולחין גט אין מבטלין ועוד דאוקמינן אחזקתה שהיא
מכאן ולהבא, אבל זה שאינו
כמה מבטלו רב ששת אמר
גט מן התורה ואתה מכשירו
בפני ג' ורב נחמן אמר בפני
איש אשה ובעלה מאי איכא למימר היאך יכלו לעקור דבר מן התורה
עכשיו נשואה $ דאם לא כן נזיר שהיה שותה יין או מטמא למתים
מפני דעתו של זה שקידשה
שנים רב ששת אמר בפני ג'
ומשני שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות של כל מקדש בביאה כדאמר
אמאי לוקה דאם אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת
על דעת חכמים ושביטלו על
ב"ד קתני ורב נחמן אמר
התם (קידושין דף יב:) רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה משום
ואחת (נזיר דף מב.) והא התראת ספק היא שמא ישאל על נזירותו
פי חכמים, צריך אתה לומר
ט
בפני ב' בי תרי נמי ב"ד קרי
שמעיקרן לא יהו קידושין,
להו: מאי מפני תקון העולם
פריצותא. ותשובות קשות יש בדבר חדא דגזירה שוה גופה תורה
ומה שהקשה אם כן יחפה על בת אחותו ויכולין ממזרין ליטהר אי
ואי קדיש בביאה ואתה עוקר
ר' יוחנן אמר מפני תקון
היא שהרי לא למדו נסקלין ח) אלא בגזירה שוה ונותר שהוא בכרת
ידעינן שלכך מתכוין לא מפקעינן קדושין מיניה דלתקנה עשו חכמים
קידושין למפרע מה תהא
ממזרים וסבר ליה כרב נחמן
מגזירה שוה למדנו ונערה המאורסה נהרגת בקדושי כסף ואי דרבנן
ולא לתקלה שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות אבל אם
על ביאתו (כתובות ג.) מאי
דאמר בפני שנים מבטלו ובי
אפקעתא איכא למימר, האי
תרי לית להו קלא ולא שמעה
מי מיקטלא ועוד דקמשני שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות היכי
ברור לנו שלא נתכוין לכך י לא חיישינן אם יכולים ליטהר:
ביאה מאי שויה (יבמות
ואזלה ומינסבא ואיכא תקון
רבי
סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה. וא"ת מנא ליה
מצי לשוייה בעילת זנות הא דאורייתא היא וכי אמרן רב מנגיד אמאן
צ:). שויוה רבנן לבעילתו
ממזרים. ור"ל אמר מפני
בעילת זנות. כיון דבדעתא
דמקדש בביאה קידושין מיהא לא בטלי אלא הא והא דאורייתא והא
להש"ס דסבר לא בטלה כולה ויכול לבטל היינו אפי' לכתחילה
תקון עגונות סבר לה כרב
דרבנן תלה, ורבנן אמור
ששת דאמר בפני ג' ובג' אית
דאית ברבנן כח לבטל מפני שבשעת קידושין תלה בדעתם לקדש
דלמא סבר בטלה כולה ואפילו הכי יכול לבטל בדיעבד דהא לעיל
דכי יהיב לה גט כי האי
להו קלא ושמעה וידעה ולא
כדת שהנהיגו חכמים בישראל: אמר לעשרה כתבו גט לאשתי.
אית ליה בטלו מבוטל דמלשון יכול לא מצי למידק שיהא מותר לבטל
תבטל ביאה דתיהוי בעילת
מינסבא ומיעגנה ויתבה.
זנות. ואית דאמרי תינח
וקיימא לן (לקמן דף סו:) כל כמה דלא אמר כולכם אחד כותב
לכתחילה כדמוכח בפרק הזהב (ב"מ דף מט.) דאמר האומר לחבירו
וקי"ל ר"ל ור' יוחנן הלכה
קדיש בכספא, דקידושי כסף
כר' יוחנן: ת"ר בטלו מבוטל
ושנים חותמין: יכול לבטל. מותר לבטל ולומר לשנים מהם אל
מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו ופריך יכול פשיטא אלא אימא
דרבנן, קדיש בביאה דקידושין
דברי רבי רשב"ג אומר אינו
תכתבוהו ואין זה לעקור תקנת רבן גמליאל: אינו יכול. שאף זו
מותר לחזור בו וי"ל דמשמע ליה מילתא דרבי דיכול לבטל אפי'
יא
דמדאורייתא נינהו מאי איכא
יכול לבטלו ולא להוסיף על
למימר, וטעות גדול הוא
תנאו א"כ מה כח ב"ד יפה
מן התקנה ואם בטלו אינו מבוטל דאם כן מה כח בית דין יפה:
בפני אחד אע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים כיון שלשליח
יב
בידם, דקידושי כסף דאורייתא
פי' אם בטלו לאחר תקון ר"ג
עצמו אומר שהוא מבטלו הוא מבוטל א"נ אפי' לא מהני בלא שנים
לא
נינהו ומגזרה שוה דקיחה
בפני עדים שלא בפני השליח
מ"מ יכול לבטל בפני ב' זה שלא בפני זה ואי בטלה כולה אפילו רבי מודה דאינו מבוטל אפילו בדיעבד כדפרישי' לעיל דדוקא בפני ג'
ט) יד
יג
קיחה משדה עפרון גמר לה
מבוטל הוא דאע"ג דעבר
במסכת קדושין (ב.) וג"ש
אתקנתא בטל שליחות
לרב ששת או בפני שנים ביחד לרב נחמן הוא דמבוטל א"נ אע"ג דביטלו בב"ד אומר [רבי] דמבוטל היינו משום דהתם ליכא למיחש כולי
בסיני נאמרה וכל י"ג מדות,
השליח ורשב"ג אומר אינו
האי לממזרות שאם יוודע לשליח קודם הנתינה לא יתננו לה או לאשה קודם שתנשא לא תנשא אבל כאן אפי' כשידעו כולם וגם האשה
ואי קידושי כסף מדרבנן
יכול לבטלו שלא בפני
שביטל הבעל מקצת מן העשרה פעמים יטעו ויהיו סבורים שאחרים לא נתבטלו ותנשא ע"י גיטה ולכך אם היה סובר בטלה כולה היה
מי קטלינן נפשא עלייהו,
השליח ולא להוסיף על תנאו
דבעל ארוסה בסקילה, ועוד
אם יש בו שום תנאי: ת"ר
מודה טו דאינו מבוטל ולפ"ז אתי שפיר מה שמסתפק הש"ס הי כרבי והי כרשב"ג אפילו למאי דמוקמינן פלוגתייהו בעדות שבטלה מקצתה
מאי שינויא דשני שויוה רבנן
אמר לעשרה כתבו גט
דאפי' קי"ל כרבי בביטלו מבוטל בזה שלא בפני זה מצי שפיר לפסוק כרשב"ג דאינו מבוטל דאפילו רבי טז אי הוה סבר בטלה כולה הוה
כו', הא קשיא ליה היכי
לאשתי יכול לבטל זה שלא
מודה באומר לעשרה שאינו מבוטל אבל מתוך פירוש הקונטרס משמע דלרשב"ג דבטלה כולה אף זה מתקנת רבן גמליאל ועל כרחך למ"ד
מצו רבנן לאפקועי מידי
בפני זה דברי רבי רשב"ג
יז
דאורייתא, ומשני ליה שויוה
אומר אינו יכול לבטל אלא
מפני זה בפני זה במאי קמיפלגי
רבנן, הא נמי אפקעתא היא
בעדות שבטלה מקצתה
(יבמות צ: וכעי"ז כתובות ג.)
וסוף סוף כי קא משנינן שויוהו רבנן לבעילתו בעילת זנות, על כרחך צריך אתה לפרש כמו שפירשתי, שהקידושין נעקרין מעיקרן ולא מכאן ולהבא, והמפרש לומר שויוה רבנן לכל מקדשי בביאה בעילת זנות, טעות גמור הוא, ובא
בטלה כולה דרבי סבר עדות
להתיר אשת איש המתקדשת בביאה בלא גט מן הטעם הזה, ולא מצינו זאת בהתלמוד (כתובות ג.).
שבטלה מקצתה לא