לג:
השולח פרק
רביעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא בטלה כולה. הלכך לא חש רבן גמליאל להושיב ב"ד ולימנות על
מפני תקנת עגונות לא דמו אהדדי ולפירושו שמשוה אותם מה
טז א ב מיי' פ"ו מהל'
א) [תוספתא פ"ג], ב) שם,
ג) [כתובות כו: ב"ב לב.
גירושין הלכה יח סמג
שמסתפק הש"ס הי כרבי והי כרשב"ג היינו דוקא לפי מה דמוקי
כך שאין בזו מפני תיקון העולם דאי אזלי הנך דלא בטיל קמייהו
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
קסה: סנהדרין ל. תוספתא
וכתבי ויהבי לה ואזלא ומינסבא שפיר קא מינסבא: בטלה כולה.
פלוגתייהו בצריכי בי עשרה למשלפה אבל למאי דמוקי פלוגתייהו
קמא סעי' סא:
דסנהדרין
פ"ה],
בעדות שבטלה מקצתה אין להסתפק
דאי קי"ל בביטלו מבוטל
ואפי' נשתיירו שנים שעדותן
עדות וזה לא בטל בפניהם בטלו אף
ד) כתובות ק., ה) [וב"ב
ג [מיי' פ"ד מהל' עדות
❖
לב.], ו) [דף ק.],
ה"ב טוש"ע חו"מ סי' ל
הן: והנך לא ידעי. דבטל ואזלי
כרבי תו לא מצי למיפסק באומר
❖
סעי' ו]:
לעשרה לגמרי כרבן שמעון בן
וכתבי ויהבי לה ומינסבא בגט פסול:
לא בטלה כולה ואי
אזלי הנך כתבי ויהבי
ואי בעית אימא לא בטלה כולה.
גמליאל דאפי' קי"ל כוותיה דבטלה
ליכתבו וליתבו רשב"ג סבר עדות שבטלה
הגהות הב"ח
כולה במאי דקאמר שאין הביטול
ואין כאן גזירה אלא טעמא דרשב"ג
פסקי רי"ד
מקצתה בטלה כולה והנך לא ידעי ואזלי
(א) גמ' אמר להו זילו
מועיל אפי' דיעבד לא קי"ל כוותיה
לא משום תקנה הוא אלא קסבר אין
אטמורו: (ב) תוס' ד"ה
בטלה כולה והנך לא ידעי
וכתבי ויהבי ושרו אשת איש לעלמא ואב"א
ומיהו אם משמעות דאינו יכול
ביטולו ביטול עד שיבטל בפני כולן
וחזר וכו' כדפי' לעיל. נ"ב
ואי אזלי הנך וכתבי
דכולי עלמא עדות שבטלה מקצתה לא
בדף ל"ב בסוף ד"ה ורב
ליכתבו וליתנו א) על
דקאמר רשב"ג לא משמע דיעבד
והאי אינו יכול דקאמר לאו איסורא
❖
נחמן:
כשאמר לעשרה כתבו גט
בטלה כולה והכא היינו טעמא דרשב"ג
אלא דאתא לאפוקי מדרבי דשרי
הוא משום עובר על תקנה אלא הכי
לאשתי כיון שלא אמר
קסבר מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכא
אפי' לכתחילה אתי שפיר דמסתפק
קאמר אין בו כח לבטל אלא בפני
כולכם אחד כותב וב'
חותמים כל שנים מהם
כולן: למישלפה. לחלצה ולהסירה:
מוסף רש"י
בי עשרה למישלפה איבעיא להו כולכם
אפי' ללישנא דפליגי בעדות שבטלה
שרוצים יכולים ליכתב
כולכם. חתומו דקי"ל (סו:) דאינו גט עד
מקצתה ומ"מ לרשב"ג אפי' בדיעבד
מהו טעמא דרשב"ג משום דקסבר עדות
עד שיראו שניהם
וליתן וכשביטל מקצת
כאחד. את העדות,
מהן לא בטל כולם והילכך
שיחתמו כולן: מהו. מי אסר רבן
אינו מבוטל כדפירש בקונטרס מכח
שבטלה מקצתה בטלה כולה והני כיון
לאפוקי אחד אומר בפני
אם לא ידעו ביטולו
ההיא דלעיל דקאמר א"כ מה כח
שמעון [ב"ג] שלא יבטל את אחד או
דאמר להו כולכם לא מצו כתבי ויהבי או
הלווהו ואחד אומר בפני
והולכים וכותבים ונותנים
צריכי בי עשרה
את שנים שלא בפני חבריהם: טעמא
ב"ד יפה:
הודה לו עליו (כתובות
הגט לאשה כשר הוא ולא
דלמא טעמא דרשב"ג משום דקסבר כל
כו:). וחזר רבי ועשה
נפיק מיניה חורבא ורשב"ג
למשלפה. ואפי' אותם שנים שביטל
דרשב"ג. היכא דלא אמר כולכם:
כרבן שמעון בן
מלתא דמתעבדא באפי בי עשרה צריכא בי
סבר עדות שבטל' מקצתה
משום דקסבר בטלה כולה. וחייש
יכולין לכתוב ותימה כיון דמדאורייתא
גמליאל. דנראה בעיניו
בטלה כולה (והתם) [והנך]
עשרה למישלפה והילכך אפילו כולכם נמי
יכול לבטל אפי' שלא בפניהם אמאי
דלמא אזלי הני דלא ידעי בביטולא
טעם הגון מה ששנינו
דלא ידעי אי אזלי וכתבי
במשנתנו א"כ מה כח ב"ד
ויהבי שרו א"א לעלמא
ת"ש אמר לשנים תנו גט לאשתי יכול
תקנו חכמים שלא יועיל ביטול לגבי
ויהבי לה והכא ליכא למיחש להכי
א)א
❖
יפה (כתובות ק.).
הילכך אין מבטל אלא זה
אותם שנים עצמם וי"ל כיון שהוצרכו
דמידע ידעי דכולן צריכין לחתום
לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי רשב"ג אומר
בפני זה: אמר רבא אמר
לתקן שאין ביטול מועיל לגבי אחרים
וכל כמה דלא חתימו כולהו לא יהבי
רב נחמן הלכה כר'
אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה והא שנים
בשתיהן ולית ליה לרב
לה: או דלמא משום דקסבר כו'.
תיקנו נמי שלא יהא לו כח לבטל
מוסף תוספות
דכי כולכם דמו ופליגי אמר רב אשי אי בעדי
נחמן מה כח ב"ד יפה
אמר
רב יוסף
בזה הגט כלל:
והלכך לאו בטל הוא לגמרי וחתמי
והאמר רב נחמן אמר
א. ומכוער
הדבר
כתיבה הכי נמי הכא במאי עסקינן בעדי
ניחזי אנן. אע"ג דרב יוסף אית ליה
ביה אפי' הני דבטיל קמייהו עם
לעשות כן. תוס' הרא"ש.
הולכה הכי נמי מיסתברא דקתני סיפא
א) נראה דצ"ל דקי"ל דאם
חבריהם ויהבי לה: יכול לבטל. והוי
הכא דביטלו אינו מבוטל קאמר רב
אמר לעשרה וכו'.
ב) אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו
יוסף בפ"ק דקידושין (דף יב:) דרב
ביטול ואין זה כשר להיות עוד עד
יכול לבטל זה שלא בפני זה אי אמרת
בדבר עד שיצוהו: אינו יכול לבטל.
מנגיד אמאן דמבטל גיטא אע"ג
והלה עצמו כשר לחתום: והא שנים.
בשלמא בעדי הולכה שפיר אלא אי אמרת
דאינו מבוטל דמ"מ הרי מוציא לעז
על הגט א כי היכי דמנגיד אמאן
דכולם צריכין לחתום וליכא למיחש
בעדי כתיבה מי מצטרפי הא אמר מר ג) אין
דמקדש בשוקא או בביאה אע"ג
דלמא אזיל חד וחתים בלא חבריה
עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד
דליכא איסורא: וחזר רבי ועשה
וקאמר אינו יכול לבטל אלמא רבן
דלמא כר' יהושע בן קרחה ב סבירא ליה
כרשב"ג. וא"ת מנא ליה משום
שמעון לאו איסורא קאמר אלא אינו
אמר רב שמואל בר יהודה שמעית מיניה דר'
ביטול קאמר: אמר רב אשי אי. הני
דחזר בו התם דחזר בו נמי ממאי
אבא תרתי חדא כרבי וחדא כרשב"ג ולא
שנים עדי כתיבה וחתימה הם: הכי נמי.
דאמר ביטלו מבוטל דלמא ההיא
ידענא הי כרבי והי כרשב"ג אמר רב יוסף
דשום הדיינים דמי טפי לביטלו שלא
דמודה רבן שמעון [ב"ג] דיכול לבטל
ניחזי אנן דכי אתא רב דימי אמר מעשה ועשה
בב"ד דהתם מודה רבי דאינו מבוטל
וביטולו ביטול דטעמא משום גזירה
הוא והכא ליכא למיגזר מידי: בעדי
דאמרי' מה כח ב"ד יפה (ב) כדפרישית
רבי כדברי חכמים אמר לפניו רבי פרטא בנו
ד)
הולכה. דהאי תנו דקאמר הכא
לעיל וי"ל דרב יוסף מדמה להו משום
של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של ר'
דלא איפלגו רבי ורשב"ג אלא בהני
לשנים הגט ניתן להם להיות שלוחים
פרטא הגדול אם כן מה כח בית דין יפה
תרי מילי במה כח ב"ד יפה בשום
ולמוסרו לה דהכא כי קאמר לחד
וחזר רבי ועשה כרבן שמעון בן גמליאל
הדיינין ובביטול הגט בב"ד ולכך
אזיל אידך דלא ידע ומסר לה לפי
ומדהא כרבן שמעון בן גמליאל הך כרבי
מדמה להו אהדדי ומסתמא כשחזר
שאין זה עדות שיהו שניהם צריכין
ואף ר' יאשיה דמן אושא סבר חדא כרבי
מזה חזר נמי מזה:
להיות שם אלא שליחות ולא ידע
ליבדרו איבדורי. אפי' למאן
וחדא כרשב"ג דאמר רבה בר בר חנה חמשה
דבטלה שליחותא דשליחות שבטלה
סבי הוינן קמיה דר' יאשיה דמן אושא אתא
מקצתה בטלה כולה דכי היכי
דמוקי פלוגתייהו בעדות
דבטליה להאי בטליה להאי: ה"נ
שבטלה מקצתה דייק שפיר דבהא
ההוא גברא קמיה ואשקליה גיטא על
מסתברא. דבעדי הולכה קאמר
קי"ל כרבי דלדידיה ליכא למימר
כורחיה אמר (א) לן זילו אטמורו וכתבו לה
דלבדורי איבדור דכיון שיכול לבטל
וטעמא משום חששא דלמא אזל האי
ואי ס"ד כרבי כי מיטמרי מאי הוי אלא שמע
דלא ידע ויהיב לה: אמר לזה בפני
זה שלא בפני זה לא יועיל פיזור
מינה כרשב"ג סבירא ליה ואי סלקא דעתך
עצמו כו'. אי מתחלה כשעשאן
דיבטל כל אחד שימצא בפני עצמו
אידך נמי כרבן שמעון בן גמליאל למה
עד שיבטל כולן אבל לרשב"ג דאין
שלוחים לא אמר לשניהם יחד אלא
להו אטמורי ליבדרו איבדורי אלא שמע
יכול לבטל זה שלא בפני זה אין
לאחד מהן וחזר ואמר לחבירו הנה
מינה חדא כרבי וחדא כרבן שמעון בן
בביטולו כלום אפי' מבטל כולם
מסרתי גט לפלוני לתתו לאשתי ואם
תרצה גם אתה הוי שליח לגרשה: יכול
כל אחד בפני עצמו אע"ג דהשתא
גמליאל ורבא אמר רב נחמן הלכה כרבי
ג
לבטל. ובטל זה מתורת השליחות שאם
ליכא למיחש דלמא אזלי הנך דלא
בשתיהן ולית ליה לרב נחמן מה כח בית
ידעי וכתבי ויהבי לה לא הוי ביטול
גרשה זה אינה מגורשת אבל השני
דין יפה והאמר רב נחמן אמר שמואל
עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה:
יכול לגרש דכיון דמתחלה לא בבת
יתומין
אחת הוי אין כאן לומר שליחות
יתומין
שבטלה מקצתה בטלה כולה ואי אזיל האי דלא ידע בביטולא ויהיב לה שפיר קיהיב לה: שפיר. איכא למימר אמר לזה בפני עצמו שאין
זה עדות שיצטרכו לראות או לשמוע העדות תחילה כאחד: אלא אי אמרת עדי חתימה. הא עדות גמורה בעינן ומי מצטרפי כי אמר לזה
בפני עצמו ולזה בפני עצמו: עד שיראו שניהם כאחד. את העדות: כר' יהושע בן קרחה. דפליג עלה בפרק שני דכתובות (דף כו:)
ובסנהדרין (דף ל.) ה) ואמר אפי' בזה אחר זה: שמעית מיניה דר' אבא תרתי. כלומר בהנך תרתי פלוגתא דרבי ורשב"ג בביטלו
מבוטל וביכול לבטל זה שלא בפני זה שמעית מיניה דרבי אבא דקבע הלכתא בתרווייהו חדא כרבי וחדא כרבן שמעון [ב"ג]: מעשה ועשה
רבי. בכתובות בפרק אלמנה ניזוניתו): כדברי חכמים. שהיו אומרים שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל: והחזיר רבי את
המעשה. אלמא הדר ביה וקם בשיטתיה דרבן שמעון [ב"ג] ליפות כח בית דין אלמא בהא הלכה כרבן שמעון [ב"ג]: ואשקליה גיטא על כרחיה.
השיאו בעל כרחיה לגרש את אשתו כגון בהנך דאמרינן בהו (כתובות ע.) יוציא ויתן כתובה: ואמר להו. רבי יאשיה לסהדי: זילו איטמורו. לאחר
שכפאוהו עד שיאמר רוצה אני הסתירו עצמכם כדי שלא יבטל אתכם מן העדות: ואי ס"ד. בקמייתא הלכתא כרבי שאם ביטלו בפני
שנים אחרים מבוטל כי מיטמרי הני מאי הוי: ליבדרו איבדורי. שלא ימצאם ביחד ואינו
יכול לבטל זה שלא בפני זה:
יתומין