השולח פרק
רביעי גיטין
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יתומין
שבאו לחלוק כו'. אומר ר"ת דוקא שניהם רוצים אבל
יתומין. קטנים: אפוטרופוס. לכל אחד: ובוררין להן. כל
יז א ב מיי' פ"י מהל' נחלות
א) יבמות סז: כתובות ק.
קדושין מב., ב) נ"א ובורר,
הל"ד סמג עשין צו טוש"ע
אפוטרופוס יברור חלק יפה שלו שמתוך כך יהיו החלקים שוים:
אחד רוצה ואחד אינו רוצה לא והיכא שלא באו שניהם
ו)
ג) [פי' מן הכא], ד) כתובות
חו"מ סי' רפט סעי' א:
כח ב"ד. שמינו להם האפוטרופוס: התם ממונא. והפקר ב"ד
אלא אחד והשני אינו בפנינו אמר ר"י דחולקין דהא בריש פרק ב'
יח ג ד מיי' פ"ו מהל'
ב: לעיל ל. נדרים כז:,
הפקר: הכא איסורא. דא"א ומשום מה כח ב"ד יפה לא אפקעו
דקידושין (דף מב.) מייתי לה
אחלוקת הארץ שהיו שם כמה יונקי
ה) [כתובות ב: לעיל ל.],
גירושין הל' כה סמג
ו) במ"א: לתינוק שלו, ז) [וכן
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
רבנן קידושין: גידול בר רעילאי:
שדים ומיהו אין ראיה גמורה משם
בכתובות ק.], ח) בדפו"ר
קמא סעי' סב:
ונוולה. אורגת: הא גיטך. הראהו
הכא משמע, ט) [וע"ע תוס'
דלאו לגמרי מדמי לה דחלוקת הארץ
יתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן בית
יט ה מיי' פ"ט מהל'
א)
א
לה ולא מסרו לה: ברוך הטוב
היתה על פי הדיבור והיו שם אורים
כתובות ק. ד"ה בוררין ותוס'
גירושין הל"ח סמג שם
דין מעמידין להן אפוטרופוס ב) ובוררים להן
קדושין מב. ד"ה ובוררין ותוס'
טוש"ע אה"ע סי' קמד סעי'
והמטיב. שלא מסרת לה: ולא בטל
ותומים [משום הכי] הגדילו אין
❖
חלק יפה הגדילו יכולין למחות ורב נחמן
ב"ב קו: ד"ה ושמואל],
א:
גיטא. ואם בא שליח זה ומסרו
יכולין למחות ובפרק אלמנה ביבמות
י) ס"א דרב נחמן עי' רש"ל,
דידיה אמר בהגדילו אין יכולין למחות דאם
יא)בדפו"ר אע"ג דבממונה
לה למחר מגורשת: גלוי דעתא.
דאמר (כולם) זכרים יאכלו
(דף סז:)
טעו,
❖
כן מה כח בית דין יפה התם ממונא הכא
שאינו חפץ עוד בשליחות זה: אמר
אע"ג דשמא ימצא עובר זכר דעבדינן
פסקי רי"ד
איסורא גידול בר רעילאי שדר לה גיטא
לכו רב ששת. רב ששת אמר לכם
תקנתא כדרב נחמן נמי אין ראיה
שמואל יתומים שבאו לחלוק
לדביתהו אזל שליחא אשכחה דהוה יתבה
ואני שמעתי דלבטיל גיטא: ואצרכיה
דהתם שאני דאע"פ שלא בא כי
בנכסי אביהן ב"ד מעמידין
הגהות הב"ח
להן אפוטרופוס ובוררין להן
רב ששת גיטא אחרינא. אלמא
ונוולה אמר לה הא גיטיך אמרה ליה זיל
אם האחד עבדינן להו תקנתא לפי
(א) גמ' קרי באודנייכו:
חלק יפה ואם הגדילו יכולים
משום דגליא דעתיה בביטולא: אטו
שיש תקנה גם לעובר (ב) ומתעלה
(ב) תוס' ד"ה יתומין וכו'
השתא מיהא ותא למחר אזל לגביה וא"ל
למחות ורב נחמן דידיה אמר
ג)
❖
לעובר דמתעלה חלקו:
אם הגדילו אין יכולין למחות
רב ששת מבטל גיטא דאינשי הוה.
חלקו בכך במה שיאכלו עבדים של
פתח ואמר ברוך הטוב והמטיב אביי אמר
א"כ מה כח ב"ד יפה: התם
אפילו גלוי דעתא ליכא דהא לא
אלו בתרומה שלא ימותו ברעב:
ג ברוך הטוב והמטיב ולא בטל גיטא רבא
ממונא הכא איסורא פי'
בית
דין מעמידין להם אפוטרופוס
אמר אנא בטלתיה אלא רב ששת
בממונא הפקר ב"ד היה
מוסף רש"י
אמר ברוך הטוב והמטיב ובטל גיטא במאי
הפקר אבל איסור א"א משום
ובוררים להם כו'. אר"ת וכן
והכא ליכא גלוי דעתא דידיה: איהו
בית דין מעמידין להן
קמיפלגי בגלוי דעתא בגיטא קמיפלגי דאביי
מה כח ב"ד יפה לא אפקעו
בטליה. ואמר בהדיא ליבטיל:
ר"ח דבוררים להם ב"ד דצריך שומת
אפוטרופוס. לכל אחד ואחד
קידושיו. גידול בר עילאי
סבר גלוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא
משום דפנוי. בני אדם המכין
ב"ד ואפוטרופוס מעמידין להן לשמור
ד
מן הקטנים (כתובות ק.).
שדר לה גיטא לדביתהו אתא
ובוררים להן חלק יפה.
שליח אשכחה דקיתבה
ורבא סבר גלוי דעתא בגיטא מילתא היא
וחובטין אותו במצות רב ששת ואומר
לכל אחד חלקו בפני עצמו דעד
ובורר כל אפוטרופוס חלק
ונוולה. פי' היתה אורגת
לו למה אתה מבטלו אמר להו הכי
עתה היה שומר הכל ביחד ובוררין
אמר רבא מנא אמינא לה דרב ששת
אחד יפה לחלקו (יבמות סז:)
והראה לה גיטא ולא נתנו לה
רב ששת צוה כן: ירמיה ביראה.
ע"י גורל דאין טריחותא להטיל
לכל אחד, יפה לזה ויפה לזה
ואמר לה הא גיטך אמרה ליה
אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כרחיה
(קדושין מב.) כל אפוטרופוס
זיל השתא (ברי) [מיהא] אתא
כך שמו: תנא אשקליה. שנה שנית
גורלות א ואפילו בגורל שייך לברור
ואמר להו לסהדי הכי אמר לכו רב ששת
לתינוק שלו (כתובות ק.).
לגביה בעל א"ל ברוך הטוב
וכפהו לצוות לכתוב אחר: אותיבו
חלק יפה כגון אם יש שלש שדות
הגדילו. היתומים, יכולין
והמטיב אביי אמר ברוך
לבטל גיטא ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא
קרי באודנייכו. שימו קניבת ירק
למחות. ומהניא חלוקה
דטוב שיטול כל אחד ואחד שדה אחת
הטוב והמטיב ולא בטיל
ואביי אטו רב ששת מבטל גיטא דאינשי
לפירות דעד מחאה (יבמות
גיטא ורבא אמר ברוך הטוב
דק של דלועין באזניכם שלא תשמעו
ויהיה חלקו בבת אחת ממה שיחלוקו
סז:). נוולה. טווה. (סנהדרין
והמטיב ובטיל גיטא במאי
הוה איהו בטלה והאי דקאמר להו הכי משום
ביטולו: אשור הבו לה הייא. התחזקו
כל שדה לג' חלקים וכמה ענייני
צה.). הייא. מהר. (שבת קיט.)
קמיפלגי בגלויי דעתא בגיטא
דפנוי ואמר אביי מנא אמינא לה דרב יהודה
ופסקיה מברא. מעבר
לתתו מהר: אשור. כמו אשרתא
ברירות יש בו בחלונות וסולמות
קמיפלגי אביי סבר גלויי
המים שלא מצא את המעבורת
דעתא בגיטא לאו מילתא היא
אשקליה גיטא לחתניה דר' ירמיה ביראה
דדייני (לעיל דף כו.) וכמו אשרו
ודרך ודוקא בדבר שאין שייך בו גוד
הנהר הפסיקו,
ורבא סבר גלויי דעתא בגיטא
(לעיל ל.)
חמוץ (ישעיה א) לשון חיזוק: אטו
או איגוד חולקין ומדקדק ר"ת דאי
ובטליה תנא אשקליה ובטליה הדר תנא
שהיתה המעבורת מצד העיר
מילתא היא פי' המבטל
ולא יכול לעבור (כתובות ב:).
שליחות הגט צריך שיבטל
לבטולי גיטא בעי. זה שגילה בדעתו
חולקין אפילו בדבר ששייך בו גוד או
ואשקליה על כרחיה ואמר להו לסהדי
חזו דאתאי. שבאתי (שם).
בפיו ואם היה לבו שלם
שאינו חפץ בגירושין הללו כלום גילה
איגוד אמאי דחיק בריש האיש מקדש
לא שמיא מתיא. דלא מטי
אותיבו קרי (א) באוניכו וכתובו ליה
ואי
לבטל ולא הוציא מפיו אינו
שהוא בא להפקיען על ידי ביטול
(קידושין דף מב: ז)) יכולין למחות
עד הכא ואין טענת אונס
כלום דדברים שבלב אינן
סלקא דעתך גלוי דעתא בגיטא מילתא היא
בתנאי גיטין למימר אניסנא,
דברים הילכך כל זמן שלא
גט: לקיומי תנאה בעי. על ידי
ברוחות הוה ליה למימר דיכולין למחות ב
אי נמי יש אונס בגיטין, הא
הוציא מפיו הביטול אע"ג
הא חזו ליה דקא רהיט בתרייהו ורבא
האי
קיום תנאי הוא בא להפקיע לומר
בגוד או איגוד והא דלא קאמר יכולין
אוקימנא בשמעתא קמייתא
שגילה דעתו לא הוי כלום
דקא רהיט בתרייהו דאמר להו אשור הבו
התניתי לבא עד שלשים ואם לאו יהא
למחות אם טעו בפחות משתות דמכרן
דכתובות דהאי אונסא דשכיח
ורבא סבר אע"ג דקי"ל
הוא ואיבעי ליה לאתנויי
דדברים שבלב אינן דברים
לה הייא כי היכא דמשלם צערא דההוא
גט והרי באתי וקיימתי תנאי: אי לא
קיים משום דלא מסתבר שיאמר
(לעיל ל.) והוי גיטא ואם
היכא דאיכא גלויי דעתא
נסיבנא. כתב גט ונתן לארוסתו
שמואל אם הגדילו יכולין למחות בשביל
גברא ואמר אביי מנא אמינא לה דההוא
רצתה תינשא לאחר וגם
ד)
כאילו גילה בפיו דמי אמר
ע"מ שאם לא יכנס עד שלשים יום
טעות דפחות משתות דמודה שמואל
לכהונה נפסלת מהיום
רבא מנא אמינא לה דרב
דאמר להו אי לא אתינא עד תלתין יומין
(כתובות ב:). אין אונס
ששת אשקליה גיטא לההוא
יהא גט: קטרחנא. בצרכי חופה ואנוס
ויש ליפות בכך כח ב"ד דהוי כמאן
ליהוי גיטא אתא ופסקיה מברא אמר להו
בגיטין. אין טענת אונס
גברא בעל כרחיה אמר להו
אני: אין טענת אונס. והוי גיטא:
דלא טעו כלל אע"ג שיכולין למחות
בגיטין (כתובות ב:) אין אדם
לשהדי אמר לכו רב ששת
חזו דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לא
יכול לטעון אונס בתנאי של
והלכתא כנחמן. דאמר לעיל ביטול
ברוחות בזה אין ליפות כח ב"ד
ליבטיל גיטא ואצרכיה רב
❖
שמיה מתיא ורבא אטו התם לבטולי גיטא
גט (לעיל ל.).
ששת גיטא אחרינא: ואביי
בפני שנים: והלכתא כנחמן. נמי
דאין זה תלוי בשומא וכ"ש דאם נפרש
אטו רב ששת מבטל גיטא
בעי התם לקיומי תנאיה קא בעי והא לא
בהא דאמר הלכה כרבי בשתיהן:
דמכרן קיים ומחזיר האונאה דאתי
דאינשי הוא ההוא איהו
והלכתא איקיים תנאיה ההוא דאמר להו אי לא
בטליה וההוא דאמר להו הכי
שפיר ומיהו יש לדחות דחדא מינייהו
מוסף תוספות
משום דמחמת דפנוי הוא
נסיבנא עד תלתין יומין ליהוי
גיטא כי מטו תלתין יומין אמר להו הא טרחנא
נקט ומההוא דיבמות דפרק אלמנה
דקמירתת. אמר אביי מנא
א. וכיון דאפשר לחלוק
(דף סז:) דמשמע שעושים
ג
למאי ניחוש לה אי משום אונסא ה)ה אין אונס בגיטין אי משום גלויי דעתא
אמינא לה דרב יהודה
בדרך שאר החלוקות ע"פ
אשקליה גיטא לחתניה דרב
הגורל מפני מה מקילין על
תקנה לכל העבדים שיאכלו בתרומה
בגיטא פלוגתא דאביי ורבא הוא ההוא דאמר להו אי לא נסיבנא לריש ירחא
ירמיה ביראה. פי' בעל
אלו כ"כ לחלוק בלא גורל
שנותנין לבנים כל העבדים וחלק
דאדר ליהוי גיטא כי מטא ריש ירחא דאדר אמר להו
אנא לריש ירחא
כרחיה. ובטליה. הדור
ובלא שומת ב"ד. רשב"א.
אחד נותנים לעובר כנגדן אין להוכיח
אשקליה ובטליה ואמר להו
ב. במילתא דשייכא ביה.
דניסן אמרי למאי ניחוש לה אי משום אונס אין אונס בגיטין אי משום
לשהדי איתיבו קירי
תוס' כתובות ק. ד"ה ובוררין.
דחולקין אפילו בדבר ששייך בו גוד
באודנייכו כי היכי דלא
ג. העובר פוסל ואינו
גלויי דעתא פלוגתא דאביי ורבא והלכתא כנחמן
והלכתא כנחמן
או איגוד כגון העבדים דשאני התם
תשמעון מיליה וכתבו ליה
מאכיל, ת"ר הניח בנים אלו
והלכתא
דמתעלה חלק העובר בכך במה
ואי ס"ד גלויי דעתא בגיטא
ואלו אוכלין רשב"י אומר
מילתא היא הא קא חזו ליה
זכרים יאכלו נקבות לא יאכלו
שעבדים אוכלים בתרומה ויש לעובר בכך חלק יפה יותר ד ועוד לא לכל העבדים באנו לעשות תקנה אלא לחלק הבנים שנולדו ועוד ח)[ה"מ]
דקא רהיט בתרייהו וק' לי
וכו' ואסיק טעמא משום
שיש שדות שיכולין ליתן לעובר כנגד העבדים שיש כח לב"ד לעשות כן כדאמרי' בהניזקין (לקמן דף נב.) ושותף הבא לחלוק שלא בדעת חברו
ה
טובא דאפילו לאביי דאמר
דעבדי' להו תקנתא כדרב
מספקא לר"י אם יכול לחלוק הקרקעות ששייכא קפידא ברוחות ואין לדקדק מהא דאמר בפ' בית כור (ב"ב דף קו:) אלא מעתה הני בי תלתא
גלויי דעתא בגיטא לאו
נחמן, דאר"נ אמר שמואל
ו
מילתא היא היכא דבטלו
יתומים שבאו לחלוק בנכסי
אחי דקיימי ואזול תרי מינייהו ופלוג הכי נמי דבטלה מחלוקת דמשמע שהחלוקה קיימת אע"ג דבקרקע מיירי שהחלוקה שבקרקע קיימת איכא
מפיו מי לא בטיל והיכי אמר
אביהן וכו' כלומר ונותנין
למימר היינו כשחזר וחלקו עמו נפל לו בגורל אותו חלק עצמו שנפל לו בתחילה כשחלקו השנים בלעדיו דאז קיימת חלוקתם אבל מ"מ חוזר ומטיל גורל
דליתבי קירא באזנייהו (דלא
העבדים לחלק הנולדים
עם שניהם כאילו באים לחלק בתחילה : התם ממונא הכא איסורא. וא"ת א"כ היכי דייק לעיל ממה שחזר רבי ועשה כרשב"ג בההיא דכתובות
לאשמועי') [שלא ישמעו
ונותנין לעובר כנגדן משאר
ט)
ביטולו] אטו בשמיעת העדים
נכסים. רשב"א. ד. שאילו
(דף ק.) ז דחזר בו נמי ממאי דאמר ביטלו מבוטל הא איכא לחלק בין איסורא לממונא וי"ל דרב נחמן דאמר הלכה כרבי בשתיהן הוא דמפליג בין
תליא מילתא אי בטליה מי
היה לו חלק בעבדים לא היו
איסורא לממונא אע"ג י)דרבי גופיה לא מפליג בין איסורא לממונא היכא דטעו מ"מ רב נחמן מפליג אליבא דרבי אפי' יא)בממונא דטעו דהא רבי
לא בטיל ונמצא גט בטל
אוכלים בתרומה ושמא היו
ובניה ממזרים ועדים אינן
מכחישין, ועכשיו שאוכלין
גופיה חזר בו בכתובות והכא פסיק רב נחמן כוותיה אבל הנהו דלעיל לא מפליג וכי פריך הכא דרב נחמן אדרב נחמן היה יכול להקשות
אלא לברר העדות שבטלו
ע"י חלוקה זו יטול העובר
והא רבי גופיה הדר ביה מביטלו מבוטל כדמוכח ההיא דכתובות אלא דניחא ליה לאקשויי דרב נחמן אדרב נחמן גופיה ועי"ל דהכא מחלק בין
אבל שלא יתקיים הבטול
חלק יפה בנכסים כנגדן
איסורא לממונא דלא טעו אבל לעיל מדמה ממונא דטעו לאיסורא ובפ"ב דקדושין (ד' מב.) ובכתובות בפ' אלמנה (דף ק.) פריך ארב נחמן דפסיק
בלא עדים שאלו שניהם
ודטבא להו עבדי' להו.
מודים הבעל והאשה מי לא
רשב"א. ה. ומוכרין עבדים
התם הלכה כחכמים מההיא דיתומים שבאו לחלוק דאית ליה לרב נחמן מה כח ב"ד יפה ומשני הא דטעו הא דלא טעו ורבי ודאי כשחזר בו מההיא
דכתובות חזר בו גם מביטלו מבוטל והא דפסיק רב נחמן כרבי בביטלו מבוטל משום דאיהו פוסק בההיא דכתובות כחכמים: ואי משום גלויי
בטיל וי"ל לפי הדחק
ליקח שדות. רשב"א. ו. ב'
שהביטול בלי עדים אינו
אחין שחלקו ובא להם אח
דעתא פלוגתא דאביי ורבא. היינו לפי סברת אביי אבל רבא קאמר לעיל אטו לבטולי גיטא קבעי לקיומי תנאי קא בעי ולא פליג רבא הכא:
ח
ט
מועיל ואע"פ ששניהם
ממדה"י רב אמר בטלה
מודים. ומתני' דתנן הגיע
מחלוקת ושמואל אמר
וכל
השליח וקדם אצל אשתו
מקמצין ומפ' רבנו שמואל
מקמצין שכל אחד יתן לו שליש מחלקו, ופריך לרב דאמר בטלה מחלוקת. תוס' כתובות ק. ד"ה ובוררין. ז. דאית לי' לרבי מה כח כולה בעדים קמיירי ומ"ה אמר להם שיסתמו אזניהם שלא ישמעו בטולו ויהיה בטול בלא עדים ולא יועיל כלום ואע"פ שרואים
ב"ד יפה. תוס' הרא"ש. ח. וא"ת ומאי שנא דהכא איתא גלויי דעתא טפי מעובדא דלעיל דאמרי' דלקיומיה תנאי קא אתי. י"ל אה"נ גילוי דעתו שרץ אחריהם כדי לבטלו גלויי דעתא לאו מילתא הוא והנכון בעיני לומר דרב יהודה ס"ל דהלכה כרשב"ג ולית
ליה דרב נחמן ומסיק תלמודא והלכתא כרב נחמן דאמר לעיל בטול הגט בשני עדים והלכתא כרב נחמן דאמר הלכה כר'
דאיכא למימר הכי, אלא הכא. ר"ן. ט. דקי"ל כוותיה קאמרי', דאפי' מקרי גלויי דעתא אפ"ה לאו מילתא היא. ר"ן.
בשתיהן והלכתא כנחמני הוא אביי דאמר גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא וזו היא א' מיע"ל קג"ם שהלכה כאביי: ההוא
דאמר להו אי לא נסיבנא מכאן ועד תלתין יומין ליהוי גיטא פי' ארוסתו היתה ונתן לה גט והתנה עמה שאם לא יכנסנה לחופה עד ל' יום יהא גט כי מטי יום תלתין אמר להו קטרחנא פי' בצרכי הסעודה אני טורח ומכין אמרי למאי ניחוש לה אי משום
אונסא שיאמר אנוס אני ואיני מוצא צרכי סעודה קי"ל בשמעתא קמייתא דכתובות אין אונס בגיטין ואי משום גלויי דעתא פלוגתא דאביי ורבא הוא וקי"ל כאביי: ההוא דאמר להו אי לא (יהיבנא) [נסיבנא] מהכא לריש ירחא דאדר ליהוי גיטא כי מטא רישא
מתני' בראשונה היה
ירחא דאדר אמר אנא
ריש
ירחא דניסן אמרי
למאי
ניחוש לה אי משום
אונסא אין
אונס
בגיטין אי משום
גלויי
דעתא הלכה כאביי
מהכא
מוכח דקים ליה לתלמודא
דאין טענת אונס בגיטין: