לד:
השולח פרק
רביעי
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכל
שום שיש לו. בטופסי גיטין של ה"ג כתוב שצריך לכתוב בגט
והלכתא כנחמני. אביי דאמר גלוי דעתיה בגיטא לאו מלתא היא וזו
כ א ב ג מיי' פ"ג מהל'
א) [תוספתא פ"ו ע"ש],
ב) [עיין תוס' לקמן לו. ד"ה
גירושין הל' יג סמג עשין
וכל שום וחניכה דאית לי ולאתראי משמע שלשון זה היו
היא אחת מהלכות של סימן יע"ל קג"ם דהלכתא כאביי. ונראה בעיני
ה)
והעדים], ג) [וע' תוס' ב"ב
נ טוש"ע אה"ע סי' קכט
כותבין בגט ואין נראה לר"ת דזימנין דאתי לידי תקלה כשאין לו אלא
$דעל שם שרבה בר נחמני גידל אביי בביתו ולמדו תורה שהיה יתום
ה: ד"ה אע"ג], ד) [כתובות
סעי' א:
כא ד מיי' פט"ז מהל'
אותו שם הכתוב בגט ואין לו חניכה וכשכותב בגט וכל שום וחניכה
השיאו את שם אביו נחמני. רבה סתם הוא רבה בר נחמני:
פז. ב"ב ה: לג.], ה) [קידושין
מתני' בראשונה היה משנה שמו
נב.], ו) בס"א: עירה,
אישות הל"ד סמג
נראה זה הגט של אדם אחר שיש לו
ז) [לקמן לה.], ח) [לקמן לו.],
עשין מח טוש"ע אה"ע סי' צו
והלכתא כנחמני: מתני' בראשונה היה
ושמה. כשהיו לו שני שמות
ט) עי' רש"ש, י) [לקמן לה.],
שם וחניכה א לכך נראה לר"ת וכל
סעי' א:
יא) כשר בדעבד. כצ"ל יעב"ץ,
כב ה מיי' שם הלי"א
שום שיש לו דקתני במתני' היינו כל
אחד כאן ואחד במדינת הים היה
משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אהתקין
יב) [דף פז:], יג) [בערך חנך
טוש"ע שם סעי' יט:
שמותיו בפירוש א] ותיקן ר"ת לכתוב
מגרשה בשם הנוהג במקום כתיבת
ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום
כג ו מיי' פ"א מהל' גירושין
א], יד) צ"ל ובה"ג. רש"א,
הגט ולא היה מקפיד לכתוב שניהם:
בגט אני פלוני דמיתקרי כך וכך
טו) [פ"ו ה"ז ע"ש לפנינו איתא
הל' טו סמג עשין נ
שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני
מפני תיקון העולם. שלא יוציאו לעז
כדאמרי' בגמרא ב שרה דמיתקריא
קצת בסיגנון אחר],
טוש"ע אה"ע סי' קלג סעי'
תיקון העולם: גמ' אמר רב יהודה אמר
❖
טז) [כתובות פא.],
א:
ט)מרים אחא בר הדיא דמיתקרי איה
על בניה מן השני לאמר לא גירשה
כד ז מיי' פ"ט מהל' שמטה
שמואל שלחו ליה בני מדינת הים לרבן
בעלה שאין זה שמו: גמ' והוא
מרי גי) והא דקתני בגמ' בשמו שביהודה
הל' טז:
כה ח מיי' פי"ד מהלכות
גמליאל בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף
דאתחזק. אבל לא אתחזק כאן שיש
ושם דגליל עמו משמע קצת כפי' ר"ת:
גליון הש"ס
והוא דאתחזק בתרי שמי. שאלו
מלוה הל' א ופי"ז שם
וקוראין לו יוחנן יוחנן וקוראין לו יוסף היאך
לו שני שמות אין צריך לכתוב וכל
רש"י ד"ה והילכתא
הלכה ב [ופי"ח מהל' אישות
שום שיש לו ואפי' נודע לאחר זמן
לר"ת על מומר לעבודת כוכבים
מגרשין נשותיהן עמד ר"ג והתקין שיהו כותבין
הי"ט] סמג עשין פד טוש"ע
כנחמני כו' דעל שם
❖
חו"מ סי' קח סעי' ג:
שרבה. ובערוך ערך אביי
שיש לו שם אחר הוי הגט כשר שאין
שגירש את אשתו ולא נכתב בגט אלא
איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית
כתב בשם הגאונים דנחמני
לנו אלא שם שקרא הוא לעצמו
שם של יהדות ולא שם של עובד כוכבים
וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם אמר רב
שמו והיה בר אחוה דרבה
בפנינו והוחזק בו: יצא למקום אחר.
והשיב ר"ת חלילה להזכיר שם עובד
בר נחמני ותלמידיה וכיון
פסקי רי"ד
אשי בוהוא דאתחזק בתרי שמי אמר ליה רבי
דהוה שמיה נחמני כשם
שאינו ביהודה וגליל: מגורשת. משום
כוכבים בתורת משה וישראל ד והביא ראיה
אבוה דרבה בר נחמני לא
אבא לרב אשי רבי מרי ורבי אלעזר קיימי
משנה שמו ושמה התקין
דבאותו מקום לא היו מוחזקין שיהיו
מדאמר בתוספתא (פ"ו ה"ו) גר ששינה
הוה קרי ליה בכל שעה
ר"ג הזקן שיהא כותב איש
כוותך תניא כוותיה דרב אשי היו לו שתי
לו שני שמות אבל ביהודה היו יודעים
שמו לשם עובדי כוכבים וגרש בו כשר
א)
נחמני (עיין ברמב"ם פרק
יא)
פלוני וכל שם שיש לו אשה
ו מהל' ממרים) והי' קורא
פלונית וכל שם שיש לה
נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שני
וה"ה במומר דשם יהדות כשר אף
שיש לו שם אחר לפיכך הוצרכו כל
ה
ליה אביי בלשון ארמית
כו' ולא שהיה מתכוין לשנות
לכתחלה וכתב חניכתו וחניכתה אמרי'
שמותיו שהחזיק עצמו בהם לפניהם
שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וגרש את
כאדם שקורא אבי וסליק
שמו בעת כתיבת הגט שאם
❖
דבתר חזקה אזלינן: ופורתא שרה.
לקמןיב) דכשר ופי' בערוךיג) אע"פ שלא
ליה אביי:
לא יכירו שמו אין רשאים
אשתו שביהודה בשמו שביהודה ואת אשתו
לכתוב לו גט כדתנן בגט
נכתב שם מובהק וכה"ג מפרש
מיעוט בני עירם היו קוראין את שמה
ו יד)
ו)
ז
שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד
פשוט (קסז.) כותבין גט
שרה: מרים. צריך לכתוב בגט שהוא
מתני' דבפרק בתרא (לקמן דף פז:)
הגהות מהר"ב
לאיש אע"פ שאין אשתו עמו
שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה
וכך היו נקיי הדעת שבירושלים
עיקר והדר וכל שום דאית לה:
ושובר לאשה אע"פ שאין
רנשבורג
ושם דגליל עמו ואת אשתו שבגליל בשמו
מתני' אין אלמנה נפרעת מנכסי
בעלה עמה ובלבד שיהא
עושים כן היינו שהיו כותבין חניכתו
א] תוס' ד"ה וכל שום
מכירן פי' שיכיר שם האיש
שבגליל ושם דיהודה עמו יצא למקום אחר
יתומים. את כתובתה: אלא
וחניכתה והא דקתני בברייתא דבסמוך
ח
שיש לו וכו' ותיקן ר"ת
ושם האשה וההכרה היא
וגרש באחד מהן מגורשת והאמרת שם דגליל
לכתוב בגט אני פלוני
בשבועה. שלא נתקבלה כלום: נמנעו
דאינה מגורשת עד שיכתוב שם
כדאמרי' התם כל שהוחזק
דמיתקרי כך וכך כדאמרינן
שמו בעיר ל' יום אין חוששין
מלהשביעה. והיתה מפסדת כתובתה
עמו אלא שמע מינה הא דאתחזק הא דלא
דיהודה ושם דגליל עמו היינו דוקא
בגמרא. עי' יש"ש סי' טו
לו אלא כגון שנסע מא"י
❖
ובגמרא ז) מפרש מאי טעמא: שתהא
דאיתחזק בשני שמות בב' המקומות
אתחזק שמע מינה ההיא דהוו קרו לה מרים
בהעתקתו לשון ר"ת זה:
והלך למדינת הים ובא"י היו
ג
קורין אותו יוחנן ובמדינת
נודרת ליתומים כל מה שירצו. יבחרו
חד במקום הכתיבה וחד במקום
ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום
הים החזיק שמו יוסף וכמו
להם דבר קשה להדירה בו כגון קונם
הנתינה דהא לא קתני היו לו שני
שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה:
שהיה הוחזק כך כתבוהו
מוסף רש"י
מיני מזונות עלי אם נהניתי
שמות ביהודה או שני שמות סתם
מתני' אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים
ואע"פ שבא"י היו קורין לו
ד
והלל התקין פרוזבול. כדי
יוחנן לא היו חוששים לכתוב
מכתובתי: וגובה כתובתה. ואם
שיגרש בשני שמותיו אלא כשיש לו
שלא תשמט שביעית, שמוסר
יוסף הנקרא יוחנן אלא יוסף
אלא בשבועה נמנעו מלהשביעה ההתקין ר"ג
נתקבלה תחילה הרי היא נאסרת
שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל ט
שטרותיו לבית דין שיגבו מן
לבדו וכיון שהוא החזיק שמו
הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו
דאז צריך לכתוב שניהם מקום
בכל מזון הילכך לא הות הדרה ושקלה
הלוה חובו כל זמן שיתבענו,
במדינת הים יוסף ל' יום
דהשתא לא קרינן ביה לא
אין כאן משום שינה שמו
וגובה כתובתה העדים חותמין על הגט
דלא חשידא לעבור על נדרה: העדים
הכתיבה ומקום הנתינה דאותן שבגליל
ב) ו
יגוש, שאינו תובעו כלום
ושמה שהרי שם זה היה
חותמין על הגט. כל אלו מתקנות
לא יכירו שם דיהודה ויאמרו שלא
מפני תיקון העולם והלל התקין פרוזבול
אלא הב"ד תובעו, שהפקירם
ז
החזיק לעצמו וכשהיה שולח
מפני תיקון העולם: גמ' מאי איריא אלמנה
רבן גמליאל הזקן: מפני תיקון
גירש ויוציאו לעז על בניה מן השני
הפקר והם יורדין לנכסיו
גט זה לאשתו בא"י שהיו
קורין אותו יוחנן היו צריכים
(כתובות פט. וכעי"ז לעיל לב:
העולם. אכולהו קאי גבי אלמנה
אבל בהוחזק בשני שמות במקום אחד
❖
אפילו כולי עלמא נמי דהא קיימא
.
ג) ח
עדים להעיד שאנו מכירין
וב"ב כז.)
כשר בדיעבד אפי' באחד מהן ואפי'
שיהו נשים נשאות לבעלים ולא
יוחנן בעלה של אשה זו והוא
לן הבא ליפרע מנכסי יתומין ד) לא יפרע
בחניכה ומיהו לכתחילה צריך לכתוב
תדאגנה להפסיד כתובתן וגבי חותמין
כתב זה הגט ונתנו לנו וזה
אלא בשבועה אלמנה אצטריכא ליה סד"א
שכתב יוסף מפני שבמדינת
מוסף תוספות
שניהם אפילו כתיבה ונתינה במקום
מפרש בגמרא ח) מאי תיקון איכא:
הים החזיק שמו יוסף והאשה
משום
אחד כדאמר בסמוך רובא מרים
גמ'
נתרת בגט זה: התקין ר"ג
א. כי הכל יודעים שאין
וכו' פי' כשהיו כותבים יוסף
לאיש זה חניכה אחרת. תוס'
ומיעוט שרה מרים וכל שום שיש לה משמע דבחד מקום קרו לה הכי והכי וכן משמע בירושלמי (פ"ד ה"ה) על הך ברייתא דהכא מתני' כשהיה
בלבד ושולחי' בא"י היו
הרא"ש. ויוציאו לעז על הגט.
ביהודה וכתב לגרש את אשתו שבגליל או שהיה בגליל וכתב לגרש את אשתו שביהודה אבל אם היה ביהודה וכתב לגרש אשתו שביהודה
צריכים עדים להעיד שזהו
מרדכי. ב. רובא קרו לה
כו' הרי זו מגורשת אמר רבי יוסי הדא דתימא בדיעבד אבל לכתחלה צריך לכתוב שניהם והכא עושה שם מקום הנתינה עיקר ושל מקום
יוחנן כמו שפירשנו ויש
מרים ופורתא שרה דכותב
לחוש שמא ימותו העדים או
מרים דאתקריא שרה. הג"א.
הכתיבה טפל כדקתני עד שיגרש אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו כו' אבל בתוספתא טו) עושה מקום כתיבת הגט עיקר
י
יא
ילכו להם למדינת הים ואח"כ
ג. ואם אין לו שום וחניכה
וכן איתא התם יש לו ב' נשים אחת בגליל ואחת ביהודה גירש אשתו שביהודה בשם שבגליל ואשתו שבגליל בשם שביהודה פסול ואם אמר
יבא הבעל ממדינת הים
לא יכתוב כלל. רא"ש.
אני פלוני שביהודה עם השם שיש לי בגליל או שהיה במקום אחר וכתב אחד מהן כשר רשב"ג אומר אפי' כתב שם דיהודה בגליל ושם
יב
ויערער ויאמר לא גרשתיה
ד. גי' פי' הר"ן: שם עכו"ם
אני שהרי שמי יוחנן והם
עם 'כדת משה וישראל': ואין
דגליל ביהודה כשר ומהתם נמי משמע דבמגרש בגליל אותה שביהודה מיירי והשתא בראשונה היה משנה שמו ושמה קורא שינוי מה שאינו
לא ידעו שבמדינת הים היו
לחוש לשם נכרית. רשב"א.
כותב אלא שם אחד משני המקומות לפי שאין מכירין בו במקום אחר ודומה להם שינוי שמו ושמה וכן יש לפרש שם עירו ושם עירה והא
קורין לו יוסף ויוציא לעז
אלא שמו שבישראל הנתון
דקאמר בהמגרש (לקמן דף פז:) כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים כן משמע אפילו לכתחלה אין צריך
על בניה מן השני לפיכך
לו בכניסת ברית, וכל
התקינו שיהא כותב איש
האחרים נכללים ב'כל שום
לכתוב שניהם אע"ג דגבי מרים שבסמוך ובירושלמי אמרינן דדוקא בדיעבד כשר צ"ל דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהן ידועים יג וליכא
לעז אי נמי כשהשמות דומין זה לזה שהכנוי דומה לשם לכתחילה כשר אף בכינוי: אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומין אלא בשבועה. וא"ת
פלוני וכל שם שיש לו. ונ"ל
דאית לי'. מאירי. ה. ששינה
יד
שאין זה פתרון כמו שאנו
שמו. מרדכי. ו. [ו]שם
והא לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ואמר ריש לקיש בפ"ק דבבא בתרא (דף ה.) חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו ואמרינן התם הלכתא
עושים וכותבים בגט וכל
ישראל לא גרע מחניכה, וכיון
טז)
שום וחניכה דאית לי שאם
שכתב 'וכל שום' בשביל שם
כוותיה ואפילו מיתמי ליפרע בלא שבועה וי"ל דהני מילי ב"ח אבל אלמנה דאית לה בתנאי בית דין מתפיס לה צררי אפי' בתוך זמנה
כך התקין לכתוב לא הועיל
של עכשיו, סגי, וטפי עדיף
כדאשכחן בפרק הנושא (כתובות דף קב:) דחיישינן בבנותיו טפי לצררי מבנות אשתו משום דכיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אתפסינהו צררי וא"ת
כלום. שאם כתב במדינת
מלכתוב שם עכו"ם עם כדת
הא דפריך בגמרא מאי איריא אלמנה כו' לימא דנקט אלמנה אע"פ שהוא תוך זמנה וי"ל דטפי ה"ל לאשמועינן בדבר שאינו תנאי ב"ד
הים יוסף וחניכה דאית לי
משה וישראל. פי' הר"ן. אך
טו
כגון בבעל חוב לאחר זמנו מבאלמנה טז אע"ג שהיא תוך זמנה כיון דאית לה בתנאי בית דין: מאי איריא אלמנה אפי' כ"ע נמי.
עדיין יכול לערער אם אין
יש לכוללו בהדי כל שום
עדים שיכירוהו שיכול לומר
וחניכה. תשו' ר"ת סי' כ"ה. אבל
ואי משום דבעי למיתני סיפא דנמנעו מלהשביעה הוה ליה למיתני אין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה ונמנעו מלהשביע את אלמנה
אני לא כתבתי זה הגט שמה
עי' בתוס' הרא"ש שמובא לקמן
ומשני אלמנה איצטריכא ליה והוי חידוש באלמנה טפי מבבעל חוב ולכך נקט רישא נמי באלמנה: אלמנה איצטריכא ליה. וא"ת
מועיל וכל שום דאית לי
בסוף התוס'. ז. במרדכי:
להוכיח כי זה כתבו שהרי
ומפרש
בה"ג.
אלמנה נמי תנינא בהכותב (כתובות דף פז.) הנפרעת מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה וי"ל דאיכא לאוקמא בגרושה אע"ג
שמו יוחנן ובגט כתוב יוסף
ח. לכתחילה, ולא יותר.
דבכתובות פ' אלמנה (דף צז:) אמרינן דגרושה נמי בעי חן מ"מ לא שמעינן מינה אלמנה דגרושה נהי דאיכא חינא הויא אחר
יז
לפי' נ"ל לפרש שכך התקין
מרדכי. ט. ואין שם דגליל
שיהו כותבים איש פלוני וכל
ניכר לבנ[י] יהודה ושם
זמנה אבל אלמנה אית בה תרתי דתוך זמנה ואיכא נמי חינא ועוד דדרך תנא להשמיענו כשאין צריך להאריך בשביל כך יותר
יח
שם שיש לו כלומר שיכתבו
דיהודה אין ניכר בגליל.
אע"פ שכבר השמיענו במקום אחר כדאשכחן בריש ברכות (דף ב.) יט ובשאר דוכתי:
שני שמותיו ויכתבו כך יוסף
מרדכי. י. דאלמא שם של
לא מקום הנתינה עיקר. ר"ן.
הנקרא יוחנן ואם לא כתבו
שני שמותיו אלא יוסף בלבד כאשר היו קורין אותו במדינת הים ה"ל שינה שמו ופסול. ואע"פ שהעדים מעידים עליו
יא. מ"ט שמא דשעת כתיבה עיקר, דליכתוב גיטא לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת דאי שני אישתכח דלאו לשמה
ומכירין אותו הוא פסול מפני שיש בו שינוי השם שקורין לו בא"י ולא תקן שיכתבו בגט וכל שום שיש לו אלא שיכתבו
איכתיב, וכיון דבשעת כתיבה תליא מילתא, ע"כ בתר שמא דאתחזק בדוכתא דאיכתיב בי' גיטא אזלינן. שיט"ק בשם הרמ"ה.
כל שמותיו בפירוש פלוני הנקרא פלוני ואם היו לו ג' וד' שמות צריך להזכיר את כולן בפירוש ומסתייע פתרון זה
יב. ונשוי אני אשה בגליל. ר"ן. יג. והכל קורין אותו בשם זה אלא כשהוא חותם בשטר או כשקורין אותו לקרות בתורה קורין
ממאי דאמרי' היו לו שתי נשים א' ביהודה וא' בגליל וגירש את אשתו [ביהודה] בשמו שביהודה ואת אשתו בגליל
אותו בשם המובהק, להכי סגי בשם חניכה לחוד. תוס' הרא"ש. יד. ומה"ט נמי משומד א"צ לכתוב אלא שם יהדות בגט שהוא
בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה ושם הגליל עמו ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם
עיקר וכל ישראל קורין אותו בשם הזה. תוס' הרא"ש. ועי' לעיל בשם הר"ן ותשובת ר"ת. טו. צריכה לישבע. תוס' הרא"ש.
שביהודה עמו אלמא שצריך לכתוב שני שמות פי' פלוני הנקרא פלוני ואע"פ שביהודה מגרש את אשתו צריך לכתוב
טז. [ד]הו"א. תוס' הרא"ש. יז. הוא דבעיא שבועה. תוס' הרא"ש. יח. י"ל דאפי' שמעי' לה מהתם. תוס' הרא"ש. יט. גבי הא
שם דבגליל כי יש לחוש שמא תלך אשתו ותנשא בגליל והוא ילך שם ויערער עליה ויאמר להם זה שמי ולא כתבתי
דפריך וניתני משעת צאה"כ. תוס' הרא"ש.
לה אני זה הגט לכך צריך לכתוב שני השמות ואם לא כתב את שניהם אינה מגורשת ואע"פ שידענו בבירור כי הוא
הוא שכתב לה מפני שהוא דומה לשינה שמו ופסול כיון שחסר אחד מן השמות שכך התקין ר"ג הזקן ולקמן נמי אמרי' שלחו מתם איך פלונית בת פלונית קבילת גיטא מיד רב אחא בר חיורא דמיתקרי אבא מרי אלמא בפירוש צריך
לכתוב פלוני הנקרא פלוני ולא שיכתוב פלוני וכל שום דאית ליה. אמר רב [אשי] והוא דאיתחזק בתרי שמי פי' אם ידעו במדינת הים שיש לו שני שמות א' כאן וא' בא"י צריך לכתוב יוסף הנקרא יוחנן ואם לא כתב אלא יוסף פסול
דה"ל שינה שמו אבל אם לא הוחזק להן ולא ידעו לו שם אחר אלא יוסף וכתבו יוסף ושלחו בארץ שהיו קורים לו יוחנן הגט כשר ע"י עדים המכירים כי הוא יוחנן כפי מה שפי' לעיל אין כאן משום שינה שמו אחרי שלא ידעו לו זה
השם שלא התקין ר"ג אלא בשיודעים בבירור שיש לו שני שמות אבל אם לא ידעו ואיגלי מילתא שיש לו אינו נפסל בכך תניא כותיה דרב אשי היו לו שתי נשים א' ביהודה וא' בגליל וגירש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ואת אשתו
שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו ואם יצא למקום אחר וגירש בא' מהן מגורשת והאמרת עד שיגרש בשמו שביהודה
ושם דגליל עמו אלא לאו ש"מ הא דאיתחזק הא דלא
איתחזק ש"מ: ההוא דהוו קרי לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שם שיש לה ולא שרה וכל שם
שיש לה פי' כיון שהיו קורין לה בשני שמות צריך לכתוב את