לה:
השולח פרק
רביעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גט
יבמין הוה. פי' בקונטרס שנתן לה גט לפוסלה על האחין
ושמנום בחמשה מנה. הביאתם לפנינו ושמנו דמיהן חמשה מנה:
כט א מיי' פט"ז מהל'
א) [נדרים סז. עב. פט.],
ב) מכות טז., ג) [עי' תוס'
אישות הל' יב סמג
גט יבמין הוה. יבמה היה זה שנתן לה גט לפוסלה על האחין
וכתובתה על נכסי בעלה הראשון וקשה דלא היה להם להזכיר
עשין עח טוש"ע אה"ע סי'
בכורות מה: ד"ה הניחא],
גט דלא ניתנה כתובה ליגבות עד שתחלוץ והיה להם לכתוב שחלצה
והיא באה לגבות כתובה מנכסי בעלה הראשון שנתארמלה הימנו:
ד) בכורות מה:, ה) לפנינו
צו סעי' יט:
לא שנו. דגביא בהדרה: אלא בשלא ניסת. לאחר בשעת גביית
ל ב מיי' פי"א מהל'
ואמר ר"י גט יבמין הוה דלאחר שנתייבמה גרשה היבם וכתובתה
הגירסא בירושלמי: ר' יודן
בר שלום., ו) [טעות
נדרים הל' כב סמג
כתובה: דמיפר לה בעל. והיא
על נכסי בעלה הראשון ומוריא
הדפוס], ז) [צ"ל ולא שייך.
לאוין רמב טוש"ע יו"ד סי'
היתירא משום דקא טרחה קמי
סומכת על כך ונודרת וגובה על
❖
ושמנום בחמשה מנה לכשתבא לידכם
רלד סעי' לה:
רש"ל],
אבל
לא ג מיי' פ"ו מהל'
נשאת אין מדירין
שקר: בקודמין. בנדרים שקדמו
אחיו:
הגבוה את השאר אמר רב אשי ההוא גט
שבועות הל"ה ופ"ד
אותה. וא"ת וידירוה א] שלא תאכל
לנשואין: צריך לפרט את הנדר.
יבמין הוה: התקין רבן גמליאל הזקן שתהא
מהל' נדרים הל"ה סמג
הגהות הב"ח
ככר זה אם נהנית משל בעלה ותאכל
הנשאל לחכם על נדרו צריך לפרט
לאוין רמא טוש"ע יו"ד סי'
נודרת כו': אמר רב הונא א לא שנו אלא
(א) גמ' מאי טעמא לא
לאלתר בפנינו א וכן קשה בסמוך
היאך נדר הנדר הזה וכי מפרטה
רכח סעי' יד:
❖
בשלא ניסת אבל $ ניסת אין מדירין אותה
לב ד ה מיי' פ"ו מהל'
דמיפר:
דפריך וליחוש דלמא אזלה לגבי חכם
קמיה דליתומים נדרה וכך נדרה אם
❖
ביאת מקדש הל"ט:
ניסת מאי טעמא (א) דמיפר לה בעל כי
ושרי לה ולרבי אליעזר דאמר בפרק
נהניתי מכתובתי כלום לא שרו לה:
לא ניסת נמי לכי מנסבא מיפר לה בעל
ברבים. נודרת בפני עשרה וקסבר
נערה המאורסה (נדרים דף עה. ודף
מוסף תוספות
גליון הש"ס
אין הבעל מיפר בקודמין וניחוש דלמא
נדר שהודר ברבים אין לו הפרה:
עו.) שיכול להפר כל נדרים שעתידה
א) ב
א. ואע"ג דמפר לה בעל
מאי לאו נדרה השתא. בשעת גבייה
לידור אתי שפיר דאיכא למיחש שמא
גמ' ניסת אין מדירין
אזלה לגבי חכם ושרי לה קסבר צריך לפרט
לבסוף אין בכך כלום דהא
אותה. עיין משנה למלך
קי"ל (נדרים עא:) דחכם
כבר הפר לה כל מה שעתידה לידור
לאחר נשואין וקשיא לרב הונא:
❖
את הנדר רב נחמן אמר אפי' ניסת ניסת ודאי
פ"ב מהל' נזירות הל' יז:
עוקר את הנדר ובעל מיגז
מעיקרא. נדרה קודם נשואין גובה
אבל לשאר תנאי קשה וי"ל שאינה
מיפר לה בעל דמדרינן לה ברבים מיתיבי
גייז. רשב"א בע"א.
חוששת אלא בנדר שעל ידה היא
אף אחר נשואין דאינו מיפר בקודמים
ב. דכל כי האי נדרא
ניסת גובה כתובתה אם נדרה מאי לאו נדרה
הגהות מהר"ב
דאין בו איסור כי אם לשעה
דכתיב ואם בית אישה נדרה (במדבר
עומדת באיסור כל ימיה ב וא"ת ונדירה
השתא לא דנדרה מעיקרא והתניא ניסת
קלה לעבור יותר מנדר
רנשבורג
ל): נודרת וגובה. משמע נודרת
בפני בעלה ויאמר לה קיים ליכי
שהוא עליה לעולם.
נודרת וגובה כתובתה תנאי היא דאיכא
תנאי היא. לקמן פליגי בה
דאז אין יכול להפר כדאמר בפ'
השתא:
ב)
א] תוס' ד"ה אבל נישאת
ריטב"א. ג. או שמא
אין מדירין אותה וא"ת
ישאל על ההיקם ואח"כ
למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו
נערה המאורסה (שם דף עט.) וי"ל
בפרקין (דף מה:) איכא למ"ד יש לו
וידירוה וכו' וכן קשה
יפר לה. תוס' הרא"ש.
דחיישינן שמא יפר לה בלחש קודם
הפרה
ואליביה לא גביא משום
הפרה ואיכא למאן דאמר אין לו הפרה
בסמוך. עיין שו"ת שער
ד. משום דכל הנודרת
לה: ואיכא למ"ד אין לו
שיאמר קיים ליכי וא"ת וידירוה על
דמיפר
אפרים סי' ע"ג דף נא
על דעת בעלה היא נודרת
ג
איבעיא להו צריך לפרט את הנדר או
ע"א וע"ב כי רוח ד'
ואין לה כח לעקור דעת
הפרה. ואליביה מדרינן לה ברבים
דעת רבים דאין לו הפרה כדאמר
❖
אינו צריך רב נחמן אמר אינו צריך רב
דיבר בו:
ג)
בעלה ולתלות בדעת
דגאיז ליה לדיבוריה. ואינו
אמימר לקמן וי"ל דלענין נדרי אשתו
וגביא:
אחרים, ולא גרע
פפא אמר גצריך רב נחמן אמר אינו צריך דאי
הכל: וחכם. אינו מיפר
אין לחלק בין ברבים בין על דעת
מפרש
מכשאומרת איני רוצה
אמרת צריך זימנין דגייז ליה לדיבוריה וחכם
שיפר הבעל, ואפשר אפי'
רבים וכיון דלרב הונא ברבים יש
אלא לדעת מה שישמע הילכך לא
מוסף רש"י
יבטל הבעל דעתו ויתן לה
מאי דשמע מיפר רב פפא אמר צריך
לה הפרה ה"ה על דעת רבים דכיון
יפרט על מה נדר אלא יאמר כך
צריך לפרט. הבא להתיר
רשות לידור על דעת
משום מילתא דאיסורא תנן הנושא
נדרו צריך שיפרט על מה
שאינה תלויה בדעתה דיכול להפר
נדרתי ואסרתי עלי פירות מין פלוני:
אחרים אינו מועיל כיון
ד)
ד
נדר. (בכורות מה:). הנושא
דסתם אשה ע"ד בעלה
משום איסורא. שמא על דבר איסור
נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ותני
אפילו בלא חרטה כך יכול להפר
נשים בעבירה. גרושה
היא נודרת ותלה הכתוב
בלא דעת רבים וכי פריך ודלמא
נדרה כגון על גיבוי כתובה וכגון
ד
עלה ה נודר ועובד יורד ומגרש ואי אמרת
וחלוצה (בכורות מה:).
הפרתה בבעל ויכול הבעל
לחזור בו ממה שנתן לה
אזלה לגבי חכם ושרי לה הוה מצי
יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם
מכאן שייך לעמוד הבא:
אינו צריך לפרט
את הנדר ליחוש
על דעת רבים. ועל דעת
רשות ואינו דומה כמו
לשנויי דמדרינן לה על דעת רבים
אעבור עבירה פלוני ובא להתיר את
ב"ד (מכות טז.) שאומרים
דילמא אזיל לגבי
חכם ושרי ליה
קיים ליכי. תוס' הרא"ש.
אלא דבלאו הכי משני שפיר ועי"ל
נדרו סתם ורוצה לעבור העבירה:
לו נדור (ערכין כג.). והני
ה. וס"ל דבין ברבים בין
דמדרינן
מילי. דאין לו הפרה לנדר
על דעת רבים יש לו הפרה.
הנושא נשים בעבירה. כהן הנושא
דרב הונא לית ליה דאמימר והא
ה
שהודר על דעת רבים
רשב"א. ו. נדר שהודר
נשים פסולות לכהונה פסול לעבודה: עד שידור הנאה. ממנה
דאמר אמימר אפי' למאן דאמר ו יש לו הפרה ז לא קאי ארב
(בכורות מו.). דהוה פשע
ברבים. רשב"א. ז. על
לגרשה ומשנה היא בבכורות (דף מה:): נודר. הנאה: ועובד. עבודה
הונא אלא אדרבנן דרבי יהודה דמתניתין דתנן (לקמן דף מה:)
בינוקי מלקה אותן ומתים
דעת רבים אין לו הפרה.
(שם) מכה אותם יותר מדי
רשב"א. ח. דלכתחלה
ואע"פ שעדיין לא גרשה: יורד. מן העבודה לאחר שסיים ומגרשה:
ר' יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר משום פריצותא
(מכות טז:). רב צייר
ודאי אין להתיר, אבל. תוס'
שנדרה נדר שאין לו הפרה ושלא ידעו בו רבים יחזיר דלא חייש
על הרא"ש. ט. בלא התרה.
כורא. בחתימת ידו ולא
לקלקולא ורבנן פליגי ואמרי לא יחזיר משום קלקולא ולא מפלגי בין
ידעו רבים ללא ידעו בו רבים אלמא יש לו הפרה וכן משמע התם
היה כותב שמו (לקמן פז:)
תוס' הרא"ש. י. [ו]אם
צורת הדג היה עושה
יראו היתומים שתאכל
דקאמר לרבנן אטו התם מי חייל עלייהו שבועה כלל משמע דלרבנן יש לו הפרה וא"ת לאמימר והא על דעת רבים אין לו הפרה א"כ
בשטרות במקום חתימתו
מאותו מין שנדרה יאמרו
ע"כ לא בכל ענין אמרי רבנן דלא יחזיר דבעל דעת רבים ליכא קלקולא א"כ ברבים נמי מנא ליה דסברי דיש לו הפרה וי"ל דברבים
וכבר ידוע לעולם שזה הוא
כי לא נתקבלה כתובתה
חתימתו, ומועיל כחתימת
שהזכיר רבי יהודה אם איתא דלרבנן אין לו הפרה הוו להו לרבנן לפרושי ולחלק ולומר איפכא מדר' יהודה אבל בעל דעת רבים אין
בחיי בעלה ואין שום נדר
שמו, והמפרש טעם אמאי
חל עליה. שיט"ק.
לחוש דלא איירי בה רבנן דר' יהודה נמי לא הזכיר על דעת רבים ועוד דבעל דעת רבים לא פסיקא להו לרבנן למתני דיחזיר דלפעמים
צייר כוורא וחרותא, אינו
יא. [אלא
די"ל]
יש היתר בעל דעת רבים כגון מדעתם של אותם רבים או לדבר מצוה ואיכא קלקולא אבל ברבים אם איתא דאין לו הפרה הוי להו למתני
אלא טועה, ושמא על שם
ד[במתני'] אפשר שידירוה
מעשיהם, זה נהג לאכול
בככר ותאכלנה לאלתר.
דיחזיר דמילתא דפסיקא היא דבשום ענין אין לו הפרה למ"ד אין לו הפרה לא שנא לדבר מצוה ולא שנא לדבר הרשות תדע דמעשה
גבעונים לדבר מצוה היה: ליחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה. משמע דאדרב הונא פריך אבל אי לאו דרב הונא לא הוה קשיא
דגים וזה נהג בתמרים,
תוס' הרא"ש. [עוד] י"ל
וסימנא בעלמא היו עושים
דהא אלימא לי', משום
ליה אמתני' ולמאי דפרישית דרב הונא פליג אאמימר אתי שפיר דאמתני' ליכא למיפרך דהא איכא למימר דמדרינן לה על דעת רבים
(רשב"ם ב"ב קסא:). צייר
דגבי אשה דלמא חייש לה
חרותא. ענף של דקל
חכם, דשכיחא מילתא
אבל לרב הונא לא מצי לשנויי הכי אבל למאי דפי' דגבי חכם מודה רב הונא דאין לו הפרה בלא רב הונא הוה מצי למיפרך אמתני' וי"ל דלא
(לקמן פז:) חריות של דקל
שנודרת לגבות כתובתה,
מצי למיפרך אמתני' בלא רב הונא דאיכא למימר שנדיר אותה על זה הככר ותאכל לאלתר בפנינו אבל לרב הונא דקאמר ניסת אין מדירין
וענפים היה צר במקום
אבל בכהן לא מסיק
אותה ואין מועיל להדירה על הככר שאינה חוששת כיון דאינה באיסור כל ימיה כי לא ניסת נמי ניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה וא"ת
חתימת שמו (ב"ב שם). רב
אדעתיה. א"נ, דמתני'
חסדא סמך. חתים סמ"ך
יחידאה היא דקתני התקין
בין חכם בין בעל איך יכולין להפר שלא בפני היתומים הא אמרי' בנדרים בפ' ר"א (דף סה.) דהמודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא
משמו (שם). ורב
ר"ג, דלמא ס"ל כמ"ד נדר
בפניו ויליף ממשה וצדקיהו במדין נדרת במדין לך והתיר נדרך וי"ל ח דבדיעבד אם הפר מופר תדע מדסמיך צדקיהו שהיה חסיד גמור על
הושעיא עין. חתים עי"ן
שהודר ברבים אין לו
מה שהתירו לו סנהדרין שלא בפני נבוכדנצר ועוד דטעם דאין מתירין לו אלא בפניו מפרש בירושלמי דנדרים דאמר התם בפרק השותפין (ה"ד)
משמו (שם). מכותא. נס
הפרה, ולהכי עדיף לי'
שפורשין עליו וילון של
לאקשויי מהא, דסתמא
המודר הנאה מחבירו בפניו אין נשאל אלא בפניו שלא בפניו נשאל בין בפניו בין שלא בפניו ר' יוחנן אמר מפני הבושה ור' יהושע בן לוי
❖
ספינה (לקמן פז:) תורן של
היא. ר"ן.
אמר מפני החשד ואתא הדא פלוגתא כהלין פלוגתא דתניא יום הכפורים צריך לפרט את מעשיו דברי ר' יהודה בן בתירא ר"ע אומר אין
ספינה, משט"א בלע"ז
(ב"ב שם). שנמנעו
צריך לפרט את מעשיו פי' מפני הבושה שנתבייש לפניו במה שנדר הנאה ממנו וכן מפרט מעשיו כדי שיתבייש מחטאיו ומ"ד מפני החשד
מלהלוות זה את זה.
פי' שלא יחשדוהו שעבר על נדרו ט ולכך נמי לא יפרט מעשיו שלא יחשדוהו בשאר עבירות והשתא ניחא הכא דלא שייך לא בושה ולא חשד פסקי רי"ד
מפני השביעית המשמטת
דלא ידעי אם קבלה כלום מכתובתה והא דיליף ממשה וצדקיהו היינו כר' יהושע בן לוי דהתם מפני החשד איכא מפני בושה ליכא:
י
(ב"ב כז.). עמד והתקין
התקין ר"ג הזקן וכו' אמר
קסבר צריך לפרט את הנדר. בירושלמי משמע דהכי קיימא לן דההוא דאתא קמיה דר' בון אמר ליה התיר לי נדרי אמר ליה מאי
פרוסבול. התקין תקנה
רב הונא ל"ש אלא בשלא
ה)
שלא תשמט, שיהא מוסר
נשאת אבל נשאת אין
נדרת א"ל נדרית דלא מרווחנא אמר ליה וכי עבדין כדין אמר ליה לצחק בקוביא קאמינא אמר ליה ברוך שבחר בדברי חכמים
שטרותיו לב"ד וכותב
מדירין אותה נישאת מ"ט
שאמרו צריך לפרט את הנדר דאי לאו דפרטת לנדר התרתיהו לך וא"ת בפ' שום היתומין (ערכין דף כג.) גבי מקדיש נכסיו והי' עליו כתובה
עליהן פרוזבול (שם) פרוז,
לא דמיפר לה בעל כי לא
ריוח כמו שהפריז על
נשאת נמי לכי מינסבא
ו)(ובעל חוב) דקאמר ר' אליעזר כשהוא מגרשה ידור הנאה ור' יהושע אומר אינו צריך ומפרש דפליגי בנדר שהודר ברבים דרבי אליעזר
מדותיו דמס' נדה (ד:)
מיפר לה בעל אין הבעל
סבר דאין לו הפרה ור' יהושע סבר יש לו הפרה ואינו צריך דקאמר היינו דאינו מועיל וא"כ תקשי כדפריך התם לעיל לימא רב הונא
בול, עשירים, כלומר ריוח
מיפר בקודמין: וליחוש
כתנאי אמר לשמעתיה דכיון דרב הונא סבר צריך לפרט אמאי אינו מועיל וא"כ הא דרב הונא דצריך לפרט הויא כתנאי ומיהו לא
לעשירים שלא יפסידו
דלמא אזלא לגבי חכם
קיימא התם מסקנא הכי: תנן הנושא נשים כו'. ה"ה דמצי למיפרך ממתניתין דהכא :
שלהם (רשב"ם ב"ב סה:
ושרי לה קסבר לפרוט את
יא
ועי' לקמן לז.). מוסרני
ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש. קשה לר"י דאמאי הוצרך לאתויי ותני עלה לפרוך ממתניתין גופיה דקתני פסול עד שידור הנאה
הנדר הוא צריך פי' הנשאל
לכם פלוני ופלוני
לחכם על נדרו צריך
ואי אמרת אין צריך לפרט הנדר ליחוש דלמא כו' ונראה לי דאמתניתין הוה מצי למימר דפסול מלעבוד אפי' גרשה עד שידור
דיינין. שהוא מוסר
לפרוט לו למה נדר הנדר
שטרותיו לב"ד, דאיהו לא
הזה ואם לא יפרוט לו הכל
הנאה שלא יקח לעולם נשים פסולות יותר ז) ולכך לא שייך למיפרך ליחוש דלמא כו' כיון דכבר גירש תו ליכא למיחש דלמא ישאל על
תבע ליה לבעל חוב אלא
אינו מותר. ואם תפרש לו
נדרו כדי ליקח נשים פסולות אבל הא דתני ועובד ומגרש פריך שפיר כיון דעדיין לא גרשה יש לחוש דלמא אזל לגבי חכם ושרי ליה ולא יגרש:
הב"ד והן יורדין לנכסיו
הענין למה נדרה לא יתיר
ולא קרינא ביה לא יגוש
אמר
לה:
(לעיל לב:). שאגבנו כל
זמן שארצה. ותו לא משמטת ליה שביעית, דלא קרינא ביה לא יגוש שאין תובע חובו אלא ב"ד (ב"ב כז.). וזה דבר השמיטה שמוט. כתיב בהשמטת כספים, אמאי כתיב תרי זמני שמיטה שמוט (מו"ק ב:). בזמן שאי
אתה משמט קרקע. כגון במדבר ולאחר שגלו (קדושין לח:).