השולח פרק
רביעי גיטין
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
אמימר הלכתא אפי' למ"ד כו'. במכות (דף טז.) גרסי' ברוב
על דעת רבים. כך יאמרו לו הרי אנו מדירין אותך על דעתינו:
לג א מיי' פ"ו מהלכות
א) [מכות טז. בכורות מו.
ערכין כג.], ב) מכות טז:,
שבועות הל' ח סמג
וה"מ. דאין לו הפרה: לדבר הרשות. שאין צריכים להפרתו לצורך
ספרים אמר אמימר הילכתא נדר שהודר ברבים יש לו
ג) [צ"ל אלא לר"א כו' ועי'
לאוין רמא טוש"ע י"ד סימן
דבר מצוה: דאדריה. שלא ילמד עוד תינוקות: דהוה פשע בינוקי.
הפרה על דעת רבים אין לו הפרה ולפי גירסא זו משמע דכן הלכה
לעיל ד. תד"ה דקיימא ולקמן
רכח סעי' כג:
חובטן יותר מדאי: לר"א דאמר. בפ' בתרא (לקמן פו.) עדי מסירה כרתי
לד ב מיי' פ"ו מהל' ביאת
דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה ולמאי דגרס נמי אפי' למ"ד כו' שלא
סד. ד"ה רבי], ד) [לעיל ט:
וש"נ], ה) [תוספתא ספ"ז],
מקדש הל' ט:
בא לפסוק בהודר ברבים מ"מ
דקתני ר' אלעזר אומר אפילו אין עליו
לה ג ד מיי' פ"ו מהל'
ו) עי' הגהו"ח, ר"י חבר
מדפסק בעל דעת רבים דאין לו
עדים אלא שנתנו לה בפני עדים
דמדרינן ליה ברבים הניחא למאן דאמר נדר
יעב"ץ, ורש"ש על רש"י ד"ה
שבועות הל' ח סמג
מפרשי שמותיהן, ז) ב"ב
הפרה מכלל שסובר דברבים יש לו
כשר והאי קרא עצה טובה קמ"ל:
לאוין רמא טוש"ע י"ד סימן
שהודר ברבים אין לו הפרה אלא למאן
קסא: לקמן פז:, ח) שביעית
רכח סעי' כא:
מפני תיקון העולם. דלמא מייתי
הפרה דאי אין לו כ"ש על דעת רבים
דאמר יש לו הפרה מאי איכא למימר
לו ה ו מיי' פ"א מהל'
פ"י מ"ג, ט) [שם מ"ד],
א
ומה הוצרך לפסוק הלכתא בעל
עדי מסירה ומערער בעל לומר לא
י) [לעיל לב:], יא) [צ"ל
גירושין הל' טו כד סמג
בדמדרינן ליה על דעת רבים דאמר א)אמימר
ופלוני דיינין], יב) תיבות
גירשתיה: מפרשי שמותיהן. ראובן
דעת רבים כיון דאפילו ברבים אין לו
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
הלכתא אפילו למאן דאמר נדר שהודר
אצל פלוני ליתא במשנה. נימוקי
קל סעיף יא:
ג
הפרה ושלא בלשון פסק היה לו
או שמעון. מעיקרא לא היו חותמים
הגרי"ב, יג) מ"ק ב: קדושין
לז ז מיי' פ"ט מהל' שמיטה
ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו
לומר אפי' למ"ד ברבים יש לו הפרה
אלא אני פלוני חתמתי עד ולא היה
לח:, יד) [ע"ב], טו) [פ"ד
הלכה טז טוש"ע ח"מ
הפרה והני מילי לדבר הרשות אבל לדבר
ה"ג], טז) [דברים טו],
סימן סז סעיף יח:
נוקב שמו: כדתניא כו' אם היה כתב
כו' אע"ג דקאמר לעיל דמדרינן ליה
יח)
ב)ד
לח ח מיי' שם הל' יח
יז) [בהר פרשה ב ב], יח) צ"ל
ידו יוצא ממקום אחר כשר. דמתוך
מצוה יש לו הפרה כי ההוא מקרי דרדקי
ברבים אליבא דרב נחמן דקי"ל
ואע"ג. רש"ש., יט) ס"א
טוש"ע שם סעיף יט:
שלא היה מפרש שמו לא היו יודעין
כוותיה בדיני ולענין דינא יט) איתשיל
לט ט י מיי' שם הל' טז
אתמר, כ) [שייך לעיל במשנה
דאדריה רב אחא על דעת רבים דהוה פשע
❖
לד:], כא) [בספרי פסקא קכז],
טוש"ע שם סעיף א:
לבקש עדים מכירים ויודעים שיעידו
לענין פרעון כתובה הא פריך בתר
בינוקי ואהדריה רבינא דלא אישתכח דדייק
כב) צ"ל דהלל. רש"ש,
❖
על כתב ידו והיו צריכין לחזר אחר
הכי הניחא למ"ד א ואיכא למימר ב
כוותיה: והעדים חותמין על הגט מפני
שטרות אחרים שחתימתם דומה לזו
דאדרב נחמן נמי קאי ומדאדרי' רב
ג
מוסף רש"י
תיקון העולם: מפני תיקון העולם דאורייתא
ונתקיימו בב"ד על ידי העדאת
אחא נמי לההוא מקרי דרדקי על
תורה אור השלם
❖
הוא דכתיב 1וכתוב בספר וחתום אמר רבה
הובא בעמוד הקודם
החתומים עצמן כדקי"ל בכתובות
דעת רבים משמע דקסבר דברבים
1. שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב
לא צריכא לרבי אלעזר דאמר עדי
(דף כ.) אין מקיימין את השטר אלא
יש לו הפרה ורב יוסף דאמר בערבי
ג)
ד)
ד
בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים
מסירה כרתי תקינו רבנן עדי חתימה מפני
בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי
משטר שקרא עליו ערער והוחזק
פסחים (פסחים קז.) אדור ברבים דלא
פסקי רי"ד
ה
יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה
בב"ד: מפני תיקון העולם. שמאחר
אישתי שיכרא משמע דקסבר דברבים
תיקון העולם דזמנין דמייתי סהדי אי נמי
אמר אמימר אפי' למ"ד נדר
וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה
שיתפרשו שמותם יחזרו אחר
אין לו הפרה לא קי"ל הכי:
שהודר ברבים יש לו הפרה
וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת
זימנין דאזלי למדינת הים רב יוסף אמר אפי'
אבל לדבר מצוה יש לו הפרה.
ע"ד רבים אין לו הפרה פי'
שְׁבוּתָם נְאֻם יְיָ:
יודעיהם ומכיריהם להעיד על כתב
תימא לר' מאיר התקינו שיהא עדים מפרשין
ירמיהו לב מד
שאמרו לו תדור על דעתינו
ידם: צייר כורא. ולא היה חותם
אומר ר"ת משום דמסתמא
ה
2. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר
וה"מ לדבר הרשות אבל
שמותיהן בגיטין מפני תיקון העולם כדתניא
שמו: חרותא. ענף של דקל:
ניחא להו לרבים משום מצוה ו ועוד
לדבר מצוה יש לו התרה
עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר
בראשונה היה כותב אני פלוני חתמתי עד
דההוא מקרי דרדקי דאדריה
ה)
ו)
קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת
מכותא. וילון ספינה: מעיקרא
אומר ר"ת דעל דעת היינו כשאומר
ר' אבא דהוה פשע בינוקי
הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ
אם כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר ואם לאו
במאי אפקעינהו. במה הודיעו
על דעת פלוני ופלוני אפי' שלא
פי' היה מייסרן יותר מדאי
הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא
פסול אמר רבן גמליאל $ תקנה גדולה
לבריות שאלה חותמיהן. בשטרות
בפניהם אבל על דעת רבים סתם
ואהדריה רבינא דלא אשכח
עָלֶיךָ אֶל יְיָ וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
דדייק כותיה. והסכימו כל
דברים טו ט
התקינו שיהיו מפרשין שמותיהן בגיטין
ליכא למימר מעיקרא דהא אמרת
לאו כלום הוא ועל דעת יחיד ז אע"פ
ו
3. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט
גאוני הישיבות שאין סומכין
התקינו: בדיסקי. שטרי שאלות
שפרט על דעתו יכול חכם להתיר :
ח
מפני תיקון העולם ובסימנא לא והא ז) רב
על זו המשנה ועל זו ההלכה
כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר
והעדים
חותמין על הגט כו'.
ואין אלמנה נפרעת כתובתה
ותשובות ושלומות: אינו משמט.
יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת
כ)
צייר כורא ורבי חנינא צייר חרותא רב
אלא בשבועה בפני ב"ד וכך
רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא
מאחר שכתב פרוסבול אינו משמט
ר"ת מחק מספרו וי"ו
❖
חסדא סמך ורב הושעיא עין רבה בר רב
הלכה רווחת בישראל: העדים
שְׁמִטָּה לַיְיָ: דברים טו ב
חובו בשביעית: מוסרני לכם. את
מוהעדים ושמא משום דהוה משמע
חותמין על הגט מפני תיקון
הונא צייר מכותא שאני רבנן דבקיאין
העולם מפני תקון העולם
שטרותי שאתם תהיו נוגשים ואני
דר"ג תיקן ובגמרא אמר ר"ג
דאורייתא הוא דכתיב (ירמיה
סימנייהו מעיקרא במאי אפקעינהו בדיסקי:
גליון הש"ס
לא אגוש. ולקמןיד) מוקי דיש כח בידם
תקנה גדולה התקינו משמע דמקודם
לב) וכתוב בספר וחתום והעד
נתקנה: מי איכא מידי דמדאוריית'
הלל התקין פרוסבול וכו': תנן התם
להפקיע ממונו של זה וליתן לזה
גמ' תקנה גדולה התקינו.
ח)
עדים אמר רבא לא צריכא
עיין שבועות מה ע"א תד"ה
[אלא] לר' אלעזר דאמר עדי
פרוסבול אינו משמט זה אחד מן
משמט שביעית ותיקן הלל דלא
במקום שיש סייג ותקנה: והתקין
ז
גדולו': תד"ה בזמן וכו'
מסירה כרתי ותקנו רבנן עדי
משמט. השתא לא בעי רבא לשנויי
הלל. דלא תשמט ועקר דבר מן
הדברים שהתקין הלל הזקן שראה את העם
כדאמרי' בהדיא. עיין ר"ה
חתימה דזימנין דמייתי סהדי.
❖
התורה: בשביעית בזמן הזה. והלל
אהך קושיא דהפקר ב"ד הפקר
כט ע"א תד"ה קמ"ל:
אי נמי דזמנין דאזלי למדינת
שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה
הים פי' והכי תנן לקמן
כרבי סבירא ליה דאמר שביעית
כדמשני בתר הכי משום דקשיא ליה
שכתוב בתורה 2 השמר לך פן יהיה דבר
בשלהי מסכתין ר' אלעזר
להשמטת מלוה בזמן הזה דרבנן הוא.
דלא היה לו להלל לעקור שביעית
הגהות מהר"ב
אומר אע"פ שאין עליו עדים
עם לבבך בליעל וגו' עמד והתקין פרוסבול
ואע"ג דהלל בבית שני הוה סבירא
שהיא דאורייתא ואע"ג ט דדרשינן
אלא שנתנו לה בפני עדים
רנשבורג
וזה הוא גופו של פרוסבול מוסרני לכם
כשר שאין העדים חותמין על
ט)ח
י)
ליה לאביי דבבית שני הואיל ולא
בספרי ואשר יהיה לך את אחיך
א] תוד"ה בזמן וכו'
הגט אלא מפני תיקון העולם
פלוני יא) דיינין שבמקום פלוני שכל חוב
היה יובל נוהג לא נהגו שמיטין
תשמט ידך (דברים טו) ולא של אחיך
ונראה לר"ת וכו' דשמיטה
פי' ר' אלעזר לא בעי עדי
שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה
משמטת וכו'. נ"ב עי'
חתימה כלל אלא עדי מסירה
מדאורייתא ודאמרינן בערכין (דף לב:)
בידך מכאן אמרו המלוה חבירו על
יב)
בר"ה דף כט ע"א בתוס'
ואם אין שם עדי מסירה
והדיינים חותמים למטה או העדים ומי איכא
מנו יובלות לקדש שמיטין מדרבנן
המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין
ד"ה קמ"ל וכו' ושם כתבו
כגון שנתנו לה בינו לבינה
קאמר. ומצאתי בתלמידי רבינו יצחק
משמיטין מ"מ לא היה לו לעשות
מידי דמדאורייתא משמטא שביעית והתקין
בסה"ד דלרבי נקטה סוגיא
אע"פ שיש שם עדי חתימה
דהתם יעו"ש ודו"ק. שוב
אינו כלום דעדי מסירה כרתי
הלוי שכתב במסכת גיטין בירושלמיטו)
תקנה ללמד לעשות כן שביטל בכך
י
הלל דלא משמטא אמר אביי בשביעית
ט
ראיתי בירושלמי פ"ג דר"ה
ולמה נהגו העולם לחתום
מנין שאין השמיטה נוהגת אלא בזמן
השמטת כספים שצותה תורה ובקונט'
הל' ה דאמר ר"י משום
בזמן הזה ורבי היא דתניא יג)רבי אומר 3 וזה
עדים בגט מפני תיקון העולם
פירש דרבא קאי נמי לשנויי פרכא
שיובל נוהג שנאמרטז) וזה דבר השמיטה
חכמים דיובל משמט נמי
שמא האשה לא תינשא
דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב
כספים וא"כ י"ל קו'
עכשיו ועדי מסירה ימותו או
שמוט אחת שמיטת יובל ואחת
דהכא ודרשא דספרי עיקרה אמלוה
❖
התוס' דר"ה הנ"ל ודו"ק:
ילכו למדינת הים וכשתבא
מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת
שמיטת שביעית. אבל בת"כ ראיתי
על המשכון דמוסר שטרותיו הוי
יז)
יא
האשה לינשא בגט זה שאינו
כספים בזמן
שאתה משמט קרקע
דשביעית נוהג בזמן שאין יובל נוהג
מטעם דהפקר ב"ד היה הפקר אלא
י
חתום לא נאמין לה שהבעל
דאקרא קסמיך לה יב: בזמן שאתה
כתבו ונתנו לה דדילמא איהי
אתה משמט
כספים בזמן שאי אתה
ואומר אני שהוא מחלוקת: בזמן
מוסף תוספות
כתבת ליה אבל אם הגט
משמט כו'. פירש בקונט' דהשמטת
שאי אתה משמט קרקע.
משמט קרקע
אי אתה משמט כספים
חתום עדי הגט מוכיחים
א. נדר שהודר ברבים אין
כגון עכשיו שבטלה קדושת הארץ:
קרקע לא נהגא בבית שני כדאמרי'
שהבעל כתבו וחתמו שבלא
לו הפרה, אלא למ"ד יש לו
ותקינו
רשותו לא היו חותמים העדים
הפרה מאי איכא למימר.
אי אתה משמט כספים. ואף על פי שהשמטת כספים חובת בירושלמי בפרקין (פ"ג) מנין שאין שמיטה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג
ובודאי ברשות הבעל חתמוהו
רשב"א. ב. [ד]לאו אמתני'
הגוף היא ואינה תלויה בארץ ילפינן בהיקישא דלא נהגא: שנאמר וזה דבר השמיטה שמוט אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת
וכיון שעכשיו יוצא מתחת
דבכורות לחודי' קאי, אלא.
שביעית כו' ובבית שני הואיל ולא נהג יובל שלא היו כל יושביה עליה
יד האשה בודאי כי הבעל
תוס' הרא"ש. ג. אלמא לא
ואמור
נתנו לה ולא חיישינן ככל
איברירה להו סברתי' דר"נ
לא נהגא שמיטה מדאורייתא והא דאמרי' בערכין (דף לב:) מנו יובלות לקדש שמיטין היינו מדרבנן וקשה לר"ת דהיה לו להביא ההיא דירושלמי יג
שטר מלוה דנפיק מתותיה
בהא. רשב"א. ד. ולא
ואפי' נאמר דסמיך אההיא והך דהכא מייתי משום כספים אכתי קשה בריש מועד קטן (דף ב:) דפריך חרישה וזריעה בשביעית מי
מלוה או שטר מכר דנפיק
מסתבר למימר לפי שלא היו
מתותיה לוקח שמא מיד הלוה
רבים מצויין אצלו הוצרך
שרי ומייתי הך דהכא והתם לא שייך כלל לאתויי אלא ההיא דירושלמי ונראה לר"ת דהשמטת קרקע דהכא ודהתם לא איירי בחרישה
יד
טו
או מיד (הלוקח) [המוכר]
להדירו ע"ד רבים. תוס'
וזריעה אלא בשדות החוזרות לבעלים ביובל והשמטת קרקע קרי ליובל ולשביעית השמטת כספים א] דשמיטה משמטת כספים ולא יובל
נפל ומצאוהו המלוה והלוקח
הרא"ש. ה. הטעם דע"ד
$ כדאמרינן בהדיא בפרשת ראה אנכי ודריש לה מדבר השמיטה שמוט וה"ק בזמן שאתה משמט יובל אתה משמט שביעית כי ההיא
כא)
טז
יז
וה"ה הכא נמי לא חיישינן
רבים אין לו הפרה משום
אלא ודאי הבעל נתנו לה
דצריך דעת רבים להפר
דירושלמי ואר"ת דבבית שני נהג יובל דאמרינן בפרק ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) ואשמים איל צאן על אשמתם מלמד שכולן
יח
יט
וכשנתנו לה בכשרות נתנו
הואיל ונדר על דעתם, וסתמא
שפחות חרופות בעלו ושפחה חרופה היינו חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי ועבד עברי אינו נוהג אלא בזמן
לה בפני עדי מסירה והלכך
אין דעתם להפר, אבל משום
שהיובל נוהג כדאמר בס"פ המקדיש שדהו (ערכין דף כט.) ולא מסתבר לומר שהביאו על שבעלו שפחות חרופות בבית ראשון כדאשכחן
נאמנת האשה לומר בפני
דבר מצוה. מרדכי.
פלוני ופלוני נתנו לי והלכו
ו. שיתירו. מרדכי. ז. או
בספ"ק דהוריות (דף ו.) שהביאו על ע"ז שעבדו בימי צדקיהו דבע"ז אשכחן דנחשדו אבל על שפחה חרופה לא אשכחן דנחשדו
להם למדינת הים אבל אם
על דעת שנים. תוס' הרא"ש.
ועוד דהא נהג בתי ערי חומה בבית שני כדתנן במסכת ערכין (דף לא:) ומייתי לה לקמן במי שאחזו (דף עד:) בראשונה
מכיון שנתן לה בעלה הגט
(ועי' תוס' לקמן מו. ד"ה רב
היה נטמן התקינו כו' ואמרינן נמי בסוף המקדיש שדהו (ערכין כט.) דבתי ערי חומה אין נוהגין אלא בזמן שיובל נוהג ולא תיקון
אינה מוציאה עידי מסירה
נחמן). ח. בלא דעתם. תוס'
כ
כא כב
אינה מגורשת דאמרינן בינו
הרא"ש. דה[א] אשה על דעת
הלל פרוסבול לדורו שהרי היה בזמן הבית כב)ודהלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית ק' שנה (שבת טו.) אלא לאחר חורבן
לבינה נתנו לה ובלא עדי
בעלה היא נודרת ו[מ"מ]
דהוו
מסירה לא מיגרשה כלל ור"י
יכול החכם להתיר את נדרה
ז"ל (הרי"ף דף יח:) כתב
בלא דעת בעלה. רא"ש.
שמעי' מיהא דלא צריכים לעדי מסירה אלא היכא דליכא עדי חתימה אבל היכא דאיכא עדי חתימה סגי בלא עדי מסירה ואינו
ט. [ד]מדאורייתא לא משמטא כיון דמסר חובותיו לב"ד. תוס' הרא"ש. י. לכל. תוס' הרא"ש. יא. דקרינן בי' של אחיך בידך,
נ"ל. רב יוסף אמר אפילו תימא ר"מ דאמר עדי חתימה כרתי התקינו שיהיו מפרשים שמותיהן בגט מפני תקון העולם כדתניא
אבל. תוס' הרא"ש. יב. וכן מוכח לקמן דאמר בשלמא מוסר שטרותיו לב"ד דתפסי להו בי דינא. תוס' הרא"ש. יג. כי הוא עיקר
בראשונה היו כותבין אני פלוני חתמתי עד אם היה כתב ידן יוצא ממקום אחר כשר ואם לאו פסול התקינו שיהו כותבים שמותיהן
הדרשא. תוס' הרא"ש. דבר מינה אכתי לא ידעינן לשמיטת זריעה וחרישה שאינ[ה] נוהגת. רשב"א. יד. ומשני בשביעית בזמה"ז
מפני תיקון העולם ובסימנא לא והא רב צייר כוורא ור' חנינא צייר חרותא פי' כענף של דקל רבה בר רב הונא צייר מכותא
ורבי היא. תוס' הרא"ש. טו. [ד]התם ודאי דמהדרי' אזריעה וחרישה שהיא מותרת. רשב"א. טז. קרקע, שנוהג אותו דבר שמשמט
שאני רבנן דבקיעי בסימנייהו ומעיקרא במאי אפקעינהו בדיסקי פי' אגרות של שאלות שלום שהיו שולחים זה לזה: הלל התקין
קרקע לבעלים, דהיינו. תוס' הרא"ש. יז. כספים, נוהג אותו דבר דמשמט כספים, דהיינו. תוס' הרא"ש. יח. וה"ה חרישה וזריעה
פרוזבול וכו' תנן התם פרוזבול אינו משמט וזה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלות זה את זה
אלא נקט השמטת כספים שהוא כעין השמטת קרקע, וקרי להפקעת קרקע יובל משום דאינו נוהג אלא ביובל. תוס' הרא"ש.
ועוברים על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר התקין הלל פרוזבול וזה גופו של פרוזבול מוסרני
יט. שהרי נהג בו עבד עברי. תוס' הרא"ש. כ. לי"ב חודש כדי שיהא חולט לו. רשב"א. כא. שיהא חולש מעותיו ללשכה והלה
לפניכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני ופלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין חותמין מלמטה או העדים:
שובר הדלת ונכנס. רשב"א. כב. וש"מ דדין בתי ער"ח נוהג הי' בימי הלל. רשב"א.