ה:
המביא גט פרק ראשון
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
יג א מיי' פ"ז מהל' בעית אימא טעמא מאי כו'. רש"י לא גריס איבעית אימא
טעמא מאי כו' דילמא אתי בעל מערער. דטעמא מאי אמור רבנן
א) [דוגמתו ר"ה כב:],
ב) לעיל ג., ג) קדושין מג.,
גירושין הלכה ה סמג
דבעי למימר דילמא אתי בעל ומערער הילכך אם לא ניסת לא
דסיומא דמילתא הוא ולר"י נראה דשפיר גריס ליה ומוקי לה השתא
א
ד) כתובות כא: סנהדרין
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
תינשא אבל השתא דניסת אמאי ליפקה אכתי לא אתי בעל ומערער
קודם שלמדו דכיון דניסת לא תצא כיון דלזיוף ליכא למיחש דנתקיים
לד: ר"ה כו. ב"ק צ: ב"ב
קמב סעיף א:
אנן ניקום ונערער: ט)ואיבעית אימא לא גרסינן. אלא הכי גרסינן אלא
יד ב מיי' שם [ופ"ג מהל'
בחותמיו וליכא אלא לעז בעלמא דשלא לשמה אפי' אי אתי בעל ומערער
קיד., ה) ב"מ נה: לקמן
פו., ו) [עי' תוס' ב"מ נה:
אישות הלט"ז] טוש"ע
להקל עליה טעמא מאי וכו': בפלוגתא.
כדפרישית לעיל (ע"א ד"ה א"ה בעל):
ד"ה ולא אמר], ז) לקמן פ.
ותסברא והא רבה אית ליה
ח"מ סימן קכא סעיף ט
כי הך פלוגתא דרבה ורבא איפליגו
טעמא מאי דילמא אתי בעל מערער ופסיל
ב"מ נה:, ח) לקמן טו.
וטוש"ע אה"ע סימן לה
דרבא. לא גרסינן
נמי אמוראי קמאי: אייתי גיטא.
[ע"ש פרש"י ד"ה שיטה
סעיף ב:
ליה השתא בעל לא קא מערער אנן ניקום
טו ג מיי' פ"ה מהל'
אחת וכו'], ט) [שייך
ממדינת הים: ותסברא לא גרסינן.
ותסברא כדפירש בקונטרס ב ובסמוך
ונערער עלה בפלוגתא דר' יוחנן ור' יהושע
לע"א], י) [ע"א], יא) [ע"ש
עדות הלכה ט סמג
דקאמר אלא ר' שמעון בר אבא איניש
ואי נמי גרסינן ליה לאו לאורועי
עשין קט טוש"ע ח"מ סי'
דליתא הכי ושוב מצאתי
בן לוי חד אמר לפי שאין בקיאין לשמה וחד
הערה במהרש"א], יב) צ"ל
אחרינא הוה בהדיה לא גרסינן אלא
תסתיים קאתי דשפיר תסתיים דרבי
ז סעיף ה בהג"ה:
ככל. פור"י,
❖
אמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו תסתיים
טז ד מיי' פ"ז מהל'
דאינו בא לסתור תסתיים ובסמוך
יהושע הוא דאמר לפי שאין בקיאין
גירושין הלכה יז סמג
דר"י בן לוי הוא דאמר לפי שאין בקיאין
נמי קאמר הא מדריב"ל סבר לפי שאין
אלא הכי פריך ותסברא הא דאמר
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
בקיאין לשמה כו': הא מדר' יהושע
לשמה דר' שמעון בר אבא אייתי גיטא לקמיה
קמב סעי' ז:
דיחידי הוה: והא רבה אית ליה דרבא.
מוסף רש"י
יז ה ו מיי' שם הל' יב
כו' רבי יוחנן סבר לפי שאין עדים
ובעינן לקיימו: הוה בהדיה. ואמרינן
דר' יהושע בן לוי וא"ל צריכנא למימר בפני
❖
בפני כמה נותנו לה.
טוש"ע שם סעיף טו:
מצויין לקיימו. לא בעי לשנויי דסבר
לעילי) בי תרי דמייתו גיטא מילתא דלא
נכתב ובפני נחתם או לא א"ל לא צריכת לא
שליח זה לאשתו ואומר
בפניהם בפני נכתב (לעיל
שכיחא: בפני כמה נותנו לה. השליח:
כאידך לישנא דפ"ב (לקמן דף יז.) דההוא
אמרו אלא בדורות הראשונים שאין בקיאין
ג.). שליח נעשה עד.
גליון הש"ס
לפי שאין בקיאין. הלכך בתרי סגי
לישנא דהתם דקאמר שנים אין צריכין
לשמה אבל בדורות האחרונים דבקיאין
בין לקידושין בין ששלח
לומר בפני נכתב הוא עיקר דקאמר
דלהוו סהדי דאמר שליח בפני נכתב
גמ' כיצד יעשה. עי' לקמן
ממון לבעל חובו מצורף
לשמה לא תסתיים ותסברא והא רבה אית
פד ע"ב תד"ה אמר
שליח עם עד להיות שנים,
עלה יתד הוא שלא תמוט ועוד
ואי אתי בעל תו ומערער לא
❖
חזקיה:
או אם שנים שלוחים היו
ליה דרבא ועוד הא אמרינן שמא יחזור דבר
משגחינן ביה: לפי שאין עדים כו'.
דבההיא שינויא לא הוה משני הא
ביחד שניהם מעידים בדבר
לקלקולו אלא ר"ש בר אבא איניש אחרינא
דפריך והא רבה אית ליה דרבא:
וכיון דלקיומי הוא בעינן תלתא
א)
(קדושין מג.). ואין עד
והא קיימא לן דאין עד נעשה דיין
נעשה דיין. המעיד על
הוה בהדיה והא דלא חשיב ליה משום כבודו
כדאמרינן בכתובות בפ' שני (דף כא:)
פסקי רי"ד
הדבר אין נעשה עוד דיין
ה"מ בדאורייתא ג כו'. רש"י
דקיום שטרות בשלשה: ותסברא.
דר"ש: איתמר בפני כמה נותנו לה רבי
ב)
באותו דבר, וגם אם רואה
שכבר מקויים הוא: איתמר
דהכי הוא: והא. מדסיימינן לעיל
לא גריס ליה ד והדין עמו דכיון דפשיטא
את הדבר ונעשה עד, אין
בפני כמה נותנו לה ר'
יוחנן ור' חנינא חד אמר אבפני שנים וחד אמר
נעשה עליה עוד דיין
יוחנן ור' חנינא חד אמר
דבדרבנן עד נעשה דיין כדפריך
דריב"ל הוא דאמר לפי שאין בקיאין
בפני שלשה תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר
בעדות עצמו אלא א"כ
בפני שנים וח"א בפני ג'
לבסוף היכי פריך מעיקרא הא קיימא
מכלל דרבי יוחנן בר פלוגתיה דלעיל
מעידין אחרים בפניו.
ואסיקנא דמשום הכי צריך
בפני שנים דרבין בר רב חסדא אייתי גיטא
לן דאין עד נעשה דיין דהא פשיטא
אמר משום לקיימו והכא סיימינן דר'
ונראה בעיני דגזירת הכתוב
שיאמר בפני נכתב ובפני
לקמיה דר' יוחנן ואמר ליה זיל הב לה באפי
הוא, דכתיב ועמדו שני
נחתם כדי לקיימו דכ"ע
יוחנן הוא דאמר בפני שנים: ועוד
דלא ס"ד דהכא הוי דאורייתא ומיהו
האנשים וגו', בעדים
בעינן לקיימו דר' יוחנן
תרי ואימא להו בפ"נ ובפני נחתם תסתיים
הא רבה אית ליה דרבא. ואפילו למ"ד
בפרק קמא דכתובות (דף יא.) יא) יש
הכתוב מדבר, לפני ה'
הוא דאמר בפני שנים
לימא בהא קמיפלגי דמאן דאמר בפני שנים
היינו לפני הדיינין, אבל
קצת כענין זה גבי גר קטן מטבילין
לפי שאין בקיאין לשמה אית ליה נמי
(ומשניהם) צריך שיאמר
העדים אינן חוזרין ויושבין
בפני נכתב כדי לקיימו
לקיימו וניבעי תלתא: בשליח נעשה
קסבר לפי שאין בקיאין לשמה ומאן דאמר
אותו על דעת ב"ד ופריך מאי קמ"ל
ודנין
.
שאם יבא הבעל היום
(רשב"ם ב"ב קיד.)
עד ועד נעשה דיין קמיפלגי. כלומר
תנינא זכין לאדם שלא בפניו כו' והדר
בפני שלשה קסבר לפי שאין עדים מצויין
המביא גט ממדינת
ומחר ומערער לא משגחינן
הים. לאשה שעשאו בעלה
ביה וקיום שטרות לכ"ע
פריך והא קי"ל דודאי עבד בהפקירא
אי אמרינן כי היכי דשליח נעשה עד
לקיימו ותסברא הא מדר' יהושע בן לוי אמר
ניחא ליה: הכי גריס ר"ת כיון
שליח להוליכו לגרש
בעי שלשה מפני שהוא
הכי נמי עד נעשה דיין קמיפלגי:
הצריכוהו לומר בפני נכתב
לפי שאין בקיאין לשמה רבי יוחנן אמר לפי
מעשה ב"ד כדאמרן בפ"ב
מ"ד בפני שנים קסבר. כי היכי דשליח
דאשה כשירה להביא את הגט זימנין
ובפני נחתם (ב"מ נה:).
דכתובות והכא בשליח
שאין עדים מצויין לקיימו והכא היכי קאמר
יוציא. מי שנשאה על ידי
נעשה עד ועד נעשה דיין
נעשה עד ה"נ עד נעשה דיין הלכך
דמייתי ליה איתתא ה וכן פירש רבינו
גט זה (שם). שיטה אחת
קמיפלגי מ"ד בפני שנים
ר' יוחנן בפני שנים ועוד הא רבה אית ליה
מצטרף בהדייהו והוו תלתא: ומ"ד
חננאל וה"ה דהוה מצי למימר זימנין
לשמה. שיטה ראשונה
קסבר שליח נעשה עד ועד
דמייתי ליה קרוב: כיצד יעשה.
דרבא אלא דכ"ע בעינן עדים מצויין לקיימו
בפני שלשה קסבר. אף ששליח נעשה
שבה שם האיש והאשה
נעשה דיין. ומ"ד בפני ג'
❖
והזמן (לקמן טו.).
קסבר שליח נעשה עד ואין
והכא בשליח נעשה עד ועד נעשה דיין
עד אין עד נעשה דיין: הכי גרסינן
פי' כיצד יעשה לרבנן שתינשא לכתחילה
נעשה דיין. פי' בריש פ'
והא קיימא לן בדרבנן דעד נעשה דיין.
או אם נישאת שלא תצא אבל לולד
קמיפלגי מ"ד בפני שנים קסבר שליח נעשה
ג)ב
האיש מקדש (מג.) אמרינן
אין צריך תקנה דבלא תקנה לא הוי
כגון גבי קיום שטרות אמרינן בכתובות
אמר רבא אמר רב נחמן
עד ועד נעשה דיין ומאן דאמר בפני ג'
מוסף תוספות
ד)
האומר לשנים צאו וקדשו
ממזר דלית להו כל המשנה כו' ולר"מ
(שם) שלשה שישבו לקיים את השטר
קסבר שליח נעשה עד ואין עד נעשה דיין
א. אפי'. תוס' הרא"ש.
לי אשה הן הן שלוחיו הן
כיצד יעשה קודם נישואין אבל לאחר
וקרא ערעור על אחד מהם כו' והוינן
ו
ב. דאינו בא לסתור הא
הן עדיו וכן בגירושין וכן
והא קיימא לן בדרבנן דעד נעשה דיין אלא
ג
דקאמר תסתיים. תוס'
נישואין מסתבר דלר"מ אין תקנה
בה למימרא דעד נעשה דיין כו'
בדיני ממונות ומסקנא
הרא"ש. ג. אבל בדרבנן
הכא בהא קמיפלגי דמר סבר כיון דאשה
התם והלכתא שליח נעשה
דכיון דהולד ממזר א"כ כל הדרכים
ומותבינן ומשנינן ה"מ בעדות החדש
נעשה דיין, והא ודאי קי"ל
עד והכא בהא קמיפלגי
כשירה להביא את הגט זמנין דמייתא ליה
בדרבנן נעשה דיין, אלא
האלו בה ותצא מזה ומזה יב)וכל הנהו
דאורייתא אבל בדרבנן עד נעשה
מאן דאמר בפני שנים
הכא בהא קמיפלגי. תוס'
דתנן לקמן בהזורק (דף פ.): איתתא וסמכי עלה ואידך אשה מידע ידעי
דיין: כיון דאשה כשירה כו'. אי
קסבר כי היכי דשליח
הרא"ש. ד. אלא מעיקרא
יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה
נעשה עד הכי נמי עד
ולא סמכי עלה תניא כוותיה דרבי יוחנן
מכשרת בשנים זמנין דמייתא ליה אשה
גרס והא בדרבנן עד נעשה
נעשה דיין והלכך מצטרף
דיין. תוס' הרא"ש.
ויאמר כו'.
מכאן משמע
וסמכינן עלה לאכשורי נמי בשנים
ה)המביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר
זה עם השנים וה"ל קיום
ה. [ולא גרס] 'זמנין
הגט בג'. ומ"ד בפני ג'
דצריך לומר בשעת נתינה בפני נכתב
ואשה לא חזיא לאצטרופי בהדייהו
דמייתי ליה איהי' וכו'
לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד
ו)
קסבר דוקא שליח נעשה
דכיון דמצי למימר בכל
לתלתא: יוציא. מי שנשאה בגט זה:
מדקאמר יטלנו הימנה ז וה"ה לאחר
ממזר דברי רבי מאיר וחכ"א אין הולד ממזר
עד ואין עד נעשה דיין
הנשים אמאי קאמר באשה
משום דלא אמר (לה) יוציא. בתמיה
נתינה תוך כדי דיבור דמהני מדקאמר
ומקשה והא קי"ל בדרבנן
דמביאה את גיטה דמלתא
$ כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה
ד
דלא שכיחא היא. תוס'
דעד נעשה דיין פי' כגון
לעיל שנתנו לה כשהיה פיקח ולא
והא גט כשר הוא ובפניו נכתב ומשום
הרא"ש. ו. ולא יצטרך גט
גבי קיום שטרות אמרינן
בפני שנים ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם
דלא אמר הוי ולד ממזר: אתא
הספיק לומר בפני נכתב עד שנתחרש
אחר. תוס' ב"מ נה: ד"ה
בפ"ב דכתובות ג' שישבו
ור"מ משום דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם
כיצד. ז. ויחזור ויתננו
לקמיה דרבי אחי. באותה העיר שהיו
אבל לאחר כדי דיבור מספקא לר"י
לקיים את השטר וכו'
לה. תוס' הרא"ש. ולא אמר
והוינן בה למימר דעד
יוציא והולד ממזר אין ר"מ לטעמיה דאמר
כותבין אותו: ממונה אגיטי. דקי"ל
אי מהני כל זמן שעסוקים באותו
ז)
דאפי' בעוד שהגט בידה
נעשה דיין וכו' ומשנינן
ענין או לאו וקודם נתינה מספקא
(קידושין דף ו.) כל שאינו יודע בטיב
[יאמר בפ"נ ובפ"נ].
רב המנונא משמיה דעולא אומר היה ר"מ
ח
ט
ה"מ בעדות החדש
ריטב"א. ח. כדאמרינן
לר"י נמי אי מהני ומדתנן בפרק כל
גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן
דאורייתא וכו' אבל
כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין
בעלמא (קידושין ו.) כל
בדרבנן עד נעשה דיין
הגט (לקמן דף כט:) המביא גט ממדינת
והוו ממנו גברא רבה לאורויי היכי
זמן שעסוקין באותו ענין
יוציא והולד ממזר בר הדיא בעי לאתויי גיטא
ומהדר אלא הכא בהא
בשעת נתינה. רשב"א.
נעביד: לא צריכת. אלא בשיטה אחת:
הים וחלה עושה בבית דין שליח ואומר
קמיפלגי מר סבר כיון
אתא לקמיה דרבי אחי דהוה ממונה אגיטי
ט. [ובתוס' ב"מ נה: (ד"ה
כו' אין ראיה דהרי אומר כשהגט יוצא
דאשה עצמה מביאה גיטה
אפילו
יטלנו) כתבו בפשיטות דמהני].
א"ל צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא
מתחת ידו: אפילו לא כתב בו אלא
ובלבד שתהא צריכה לומר
י. כמו שהתחיל לשמה,
❖
בפני נכתב ובפני נחתם
כך. מרדכי לקמן ריש פ"ב.
לקמיה דרבי אמי ור' אסי אמרי ליה לא צריכת וכי תימא אעביד לחומרא
שיטה אחת כו'.
פירוש שלא ראה אלא
זמנין דמתיא לה איהי
נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים רבה בר בר חנה אייתי
וסמכינן עלה פי' אם
שיטה ראשונה דמסתמא סיימו לשמה:
ה
י
תכשיר עתה בשנים יכשירו
גיטא פלגא איכתב קמיה ופלגא לא איכתב קמיה אתא לקמיה דרבי
אפילו
פסקי רי"ד (המשך)
גם באשה בשנים ואשה לא
אלעזר אמר ליה אפילו לא
כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך רב אשי אמר
חזיא לאצטרופי מ"ה תקנו
קאי) ומערער ואמאי יוציא
ח)
ו
בג' ואידך אשה מידע ידיע
והולד ממזר אין ר' מאיר
אפי' לטעמיה דאמר רב המנונא
ולא סמכי עלוהי פי'
להכשיר בשנים: תניא כותיה דר' יוחנן המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד
משמיה דעולא אומר היה ר' מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ואין הלכה כרבי מאיר דיחיד ורבים
ממזר דברי ר' מאיר וחכ"א אין הולד ממזר אלא כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב
הלכה כרבים. תניא בפ"ב דתוספתא (ה"א) גיטין המביא גט ממדינת הים ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם הרי זה נוטלו
ובפני נחתם פי' זה שהצריכו ליטלו ממנה ולתתו לה פעם אחרת כדי שיראה שהוא שליח בדבר דדוקא לשליח המנוה רבנן
ממנה אפילו לאחר ג' שנים ונותנו לה ואומר לה בפני נכתב ובפני נחתם: בר הדיא בעא לאתויי גיטא אתא לקמיה דר' אחאי
כבי תרי אבל לא לאינש אחרינא ור' מאיר סבר כיון שכבר נתנו לה יצא מתורת שליח ותו לא מהימן הילכך לא סגי ליה בהך
דהוה ממונה אגיטין פי' דאמרן כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק בהן והיו ממנים אדם גדול עליהן
תקנתא וכיון דתניא כותיה דר' יוחנן הלכתא כותיה. ולר' מאיר משום דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר
להורות להן היאך יעשום א"ל צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמיה דר' אמי ור' אסי א"ל לא צריכית וכ"ת איעביד
פי' כיון דקאי השתא ואמר הכי משום דלא אמר לה בההיא שעתא ואמר הכי יוציא והולד ממזר אי נמי [לא] אתי בעל (לא
לחומרא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים רבה בר בר חנה אייתי גיטא פלגיה איכתיב קמיה ופלגיה לא איכתיב קמיה אתא