השולח פרק
רביעי גיטין
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
על הקרקע. משום דמלתא דשכיחא היא שמלוה למי שיש לו
יא) בולי ובוטי. עשירים ועניים. עשירים שלא יפסידו ועניים שלא
מד
א) ב"ק לו:, ב) [שם לז. ע"ש
א מיי' פ"ט מהל'
בתוס' ד"ה אין צריכין],
שמטה הל' כד סמג
ינעלו דלת בפניהם: בולאות. עשירים: העבט. ומי הן הלווים
קרקע לפי שאין יכול לכלותו ועומדת בפניו ואע"ג דעציץ
ג) שביעית פ"י מ"ו,
לאוין רעא טוש"ע ח"מ סימן
עניים: ללעוזא. שאינו מדבר בלשון עברי הוא לעוזא ואותו ששאל
נקוב יכול לכלותו לא פלוג רבנן במקרקעי והא דכתבינן אקרקע כל
ד) פסחים לא. קדושין טו.
סז סעיף כח:
מה ב ג מיי' שם הל' יט
רבא הימנו זאת היה מדבר בלשון פרוזבול ופי' לו שבלשונו פרוז
שהוא פי' בקונטרס משום דראוי לגבות בו כל החוב כמעשה דקטינא
א
ב
כתובות יט. פב. ב"ק ט:,
ה) שביעית פ"י מ"א, ו) [ע'
טוש"ע שם סעיף כב:
פורסא תקנה: אין צריכין פרוסבול.
דאביי ורבינו שמואל פי' משום דקרקע
מו ד מיי' שם טוש"ע שם
תוס' שבועות לז: ד"ה ואין],
שאין שביעית משמטת חוב של אביהן
כל שהוא שוה כל החוב דאין אונאה
בולי אלו עשירים דכתיב ושברתי את גאון
ז) [לעיל יט.], ח) יבמות לח:
סעי' כג:
1
מז ה מיי' שם טוש"ע שם
המת: ר"ג ובית דינו. כלומר נשיאי
לקרקעות וקשה דהא אמרי' (כתובות
כתובות פא. סוטה כה.
ג
עוזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה
שבועות מח:, ט) שביעית פ"י
סעי' כב:
ישראל שבכל דור ודור: אביהן של
דף ק: טו)) דביטול מקח יש להם עד
בוטי אלו העניים דכתיב העבט תעביטנו
מח ו מיי' שם הל' כז
מ"ב מכות ג:, י) פסחים לא:
פלגא ד: מדרבי נתן. הלכה כר'
2
יתומין הן. וממונים עליהן ועל
ב"מ פב. שבועות מד. קדושין
טוש"ע שם סעי' כ:
אמר ליה רבא ללעוזא מאי פרוסבול א"ל
מט ז מיי' שם הל' כ
ח:, יא) [שייך לדף לו:],
נתן דרבא בפרק כל שעה (פסחים לא.)
ממונם יב)והיו שטרותיהן כמסורים לב"ד.
יב) צ"ל והוו. רש"ש, יג) [לעיל
פורסא דמילתא אמר רב יהודה אמר
טוש"ע שם סעי' כב:
א)
הא דנקט רבן גמליאל שהיה בית
לא מתוקמא מלתיה אלא כרבי נתן
נ ח מיי' פ"ב מהל' מלוה
ל:], יד) [דברים טו], טו) [עי'
שמואל יתומין אין צריכין פרוסבול ב) וכן
דינו קיים ונוהג כשנשנית משנה זו
גבי פלוגתא דלמפרע הוא גובה ה
תוס' ב"מ נז. ד"ה אמר ר"נ],
הל' ו סמג עשין צד טור
תני רמי בר חמא יתומין אין צריכין
טז) ועי' בקדושין טו. תד"ה
ש"ע ח"מ סימן פו סעי' א:
והא דרמי בר חמא ברייתא היא:
דאביי ורבא וקיימא לן כרבא בר
א
ו
ז
ואידך,
❖
נא ט י כ מיי' פ"ט מהל'
אלא על הקרקע. אם יש קרקע
פרוסבול דר"ג ובית דינו אביהן של יתומין
מיע"ל קג"ם ח ור"ת בתחלה ר"ל
שמטה הל' ו סמג לאוין
ללוה דלא תקנו אלא בזמן שהחוב
דאין הלכה כרבי נתן ושוב חזר בו
תנן התם אין כותבין פרוסבול אלא על
רעא טוש"ע ח"מ סימן סז
ג)
ב
סעיף ב:
כשאר רוב שטרות שהן נגבין מן
ואין להאריך כאן :
טז) ט
תורה אור השלם
הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל
ג
נב
ל מיי' שם הל' יד
שטר
שיש בו אחריות נכסים
הקרקע דהוי מלתא דשכיחא
1. וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם
שהו וכמה כל שהו אמר רב חייא בר אשי
טוש"ע שם סעי' יב:
אינו משמט. הא דאמרינן
נג מ מיי' שם הל' טו
כדאמרינן בכמה דוכתי דבמילתא
וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל
אמר רב אפילו קלח של כרוב אמר רב
טוש"ע שם סעי' יא:
דלא שכיחא לא עבוד רבנן תקנתא
לעיל בפ"ב (דף יח.) דאונס קנס ופיתוי
וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה:
נד
נ מיי' פ"י מהלכות
יהודה אפי' ד השאילו מקום לתנור ולכירים
ויקרא כו יט
ואע"פ שאינו שוה כל החוב כדקתני
שזקפן במלוה משמטין ומפרש
2. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ
שכירות הל' א [ופ"ה
כותבין עליו פרוסבול איני והתני הלל אין
לקמיה קרקע כל שהוא האמרן
דהיינו משעת העמדה בדין אע"ג
מהל' אישות הכ"ג] סמג
לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי
עשין צד טוש"ע ח"מ סי' עב
כותבין פרוסבול אלא על עציץ נקוב בלבד
מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:
אפילו מלא מחט גובה מלא קרדוםיג)
דמשעמד בדין גבי ממשעבדי
❖
סעיף ב:
דברים טו ח
כמעשה דקטינא דאביי (כתובות דף
כדמוכח בכמה דוכתי וכן כתובה
נקוב אין שאינו נקוב לא אמאי והא איכא
3. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם
צא:): ואם אין לו. קרקע ללוה:
משתפגום ותזקוף משמטת אע"ג
אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת
מקומו לא צריכא $ דמנח אסיכי רב אשי
ה
אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ
מזכהו. המלוה קרקע כל שהוא בתוך
דגבי ממשעבדי $ מ"מ אלים טפי
פסקי רי"ד
מקני ליה גידמא דדיקלא וכתב עליה
יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם
כשמפורש שיעבוד בשטר: אמר רב יהודה אמר רב יתומים
שדהו: לתנור. להניח בו תנור או
במדבר ה ז
לוֹ:
פרוסבול רבנן דבי רב אשי ו מסרי
דתפיס
ליה. פי' בתורת
כיריים המטלטלין: הא תני הלל.
4. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת
אין צריכין פרוזבול וכן תני
מילייהו להדדי רבי יונתן מסר מילי לר'
רמי בר חמא יתומים אין
הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב
אמורא הוה: אלא על עציץ נקוב.
משכון ודרשי' בספרי
צריכין פרוזבול תנן התם אין
בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶJָ וּלְךָ תִּהְיֶה
אלא
חייא בר אבא אמר
ליה צריכנא מידי
מעתה
שהוא מחובר וכל שכן על קרקע
ולא של אחיך בידך:
כותבין פרוזבול אלא על
צְדָקָה לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ:
❖
אחרינא אמר ליה לא צריכת ת"ר אין לו
הלוהו ודר בחצרו. אין לפרש
עצמו אם שלו היא: האיכא מקומו.
הקרקע ואם אין לו קרקע
דברים כד יג
ז
מזכהו בתוך שדהו כל שהוא
קרקע ולערב יש לו קרקע כותבין עליו
דהא מקומו או שלו הוא או השאילוהו
דפריך מהלוהו שלא על חצרו
פי' אם אין לו קרקע ללוה
לו הואיל ועציץ שלו הוא: דמנח
מדלא נקט הלוהו ויש לו משכון בידו
י
פרוסבול לו ולערב אין
להן קרקע ולחייב לו
מזכהו המלוה בתוך שדהו
גליון הש"ס
מתנה כל שהוא וסומכין עליו
אסיכי. על גבי יתדות ואין הקרקע
אלא פריך הלוהו על חצירו ודר
יש לו קרקע כותבין עליו פרוסבול מדרבי
גמ' דמנח אסיכי. עיין לעיל
לכתוב לו פרוזבול וכמה כל
שלו הלכך נקוב הוי כמחובר ושאינו
בחצירו דאפ"ה משמט כדמוכח בפ'
דף ז ע"ב תד"ה דלמא: שם
נתן ד) דתניא רבי נתן אומר ח מנין לנושה
שהוא אמר חייא בר רב אשי
נקוב אין כאן קרקע: גידמא. גזע
איזהו נשך (ב"מ דף סז:) דאמרינן
וכי מפני שאנו מדמין. לעיל
אמר רב אפילו קלח של כרוב:
בחברו מנה וחברו בחברו מנין שמוציאין
יט ע"א: תוס' ד"ה שטר
אמר רב יהודה השאילו מקום
דקל קצוץ והגזע מחובר בארץ:
האי משכנתא באתרא דמסלקי
שיש בו וכו' מ"מ אלים טפי.
לתנור או לכירה כותבין עליו
מזה ונותנין לזה ת"ל 3 ונתן לאשר אשם לו
מסרי מילייהו. בלא כתיבת פרוזבול
שביעית משמטת יא:
עיין שבועות דף לז ע"ב תד"ה
פרוזבול: רב אשי מקני ליה
שאני משכון דקני ליה מדרבי
❖
תנן התם השביעית משמטת את המלוה
אלא כך אמר לחברים הרי אתם בית
ה)
ט
ואין מביאין:
גידמא דדיקלא פי' דקל קצוץ
מחובר לקרקע וכתב עליה
בין בשטר בין שלא בשטר רב ושמואל
יצחק. ואם תאמר והא
דין וחובי מסור לכם לגבותו כל זמן
פרוזבול: רבנן דבי רב אשי
שארצה: ולחייב לו יש לו. לאדם אחר
דר' יצחק שלא בשעת הלואתו
דאמרי תרוייהו בשטר שטר שיש בו
י
מסרי מילייהו להדדי פי' כל א'
מוסף רש"י
שחייב ללוה זה מנה: מדרבי נתן.
כדאמרינן בהאומנים (ב"מ פב.) ובשלהי
אומר לחבירו הריני מוסר לכם
אחריות נכסים שלא בשטר שאין בו
❖
שטרותיי דהיו גובים אותם
הובא בעמוד הקודם
הוי קרקע לוי החייב לשמעון
פרק הדיינין (שבועות מד.) והכא המלוה
אחריות נכסים כל שכן מלוה על פה רבי
בשביעית. ואע"ג דרב אשי
משועבד לפרוזבול של ראובן המלוה
על המשכון קתני דמשמע בשעת
הוה בבבל ואין שביעית נוהגת
יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו
את שמעון: שיש בו אחריות נכסים.
הלואתו יב כדאמרי' התם והא אידי
בחוצה לארץ ואפילו מדרבנן
מוסף תוספות
בשטר שטר שאין בו אחריות נכסים שלא
כדאמרי' הרבה כרכים כבשום
ששיעבד לו קרקעותיו: אינו משמט.
ואידי הלוהו על המשכון קתני ואין
עולי מצרים ולא כבשום עולי
א. ואע"פ שאינו שוה ככל
בשטר ו) מלוה על פה אבל שטר שיש בו
דכגבוי דמי וכמו שהקרקעות בחזקת
סברא לחלק בין המלוה להלוהו ועוד
בבל והניחום כדי שיסמכו
החוב. רשב"א. ב. [ד]הא
אחריות נכסים אינו משמט תניא כותיה דר'
עליהן עניים בשביעית דאלמא
אמרי' (לעיל ל:) אפי' מלא
המלוה הן וגבויות ממש ואין כאן
בפרק הזהב (ב"מ דף מח:) ובפ' הדיינין
אין שביעית נוהגת בח"ל
מחט גובה מלא קרדום.
חוב: סיים לו. הלוה למלוה: שדה
יוחנן ורבי שמעון בן לקיש שטר חוב
(שבועות מד:) משמע נמי דאפי' בשעת
אפ"ה השמטת כספים נוהגת
רשב"א. ג. וראוי לגבות
אחת בהלואתו. יחדה לו לגבות
הלואתו אינו משמט גבי מלוה על
משמט ואם יש בו אחריות נכסים אינו
שהיא חובת הגוף א) דלא ס"ל
ממנו ממון הרבה בפעם
כר' דמקיש השמטת כספים
אחת. רשב"א. ד. [ו]י"ל דלא
הימנה: סיים. הראה בסימניה ובמצריה
המשכון ואינו שוה אלא פלגא דקאמר
משמט תניא אידך סיים לו שדה אחת
כ
להשמט' קרקעות ב) ואפילו
קי"ל כוותיה אלא כר"נ דס"ל
דכגבוי ממש דמי: אפילו כתב כל
רשב"ג דאינו משמט פי' מה שכנגד
בהלוואתו אינו משמט ולא עוד אלא אפילו
בזמן שאתה משמט כספים
דאפי' בטול מקח אין להם,
נכסיי אחראין. דלא דמי לגבוי כל כך
המשכון ורבי יהודה הנשיא סבר
אתה משמט קרקע אלא כרבנן
כדמוכח (ב"מ קח:) גבי בר
כתב כל נכסיי אחראין וערבאין לך אינו
דלא מקשי: ר' יוחנן מסר
מצרא דזבין במאתים ולא
כסיים אפ"ה אינו משמט: קריביה
דמשמט יג משום דלא תפיס ליה אלא
מיליה לר' חייא בר אבא א"ל
שוי אלא מאה. רשב"א.
משמט קריביה דר' אסי הוה ליה ההוא
דרבי אסי. הוא היה המלוה: מדמין.
לזכרון דברים בעלמא והיינו ע"כ
מי צריכנא מידי אחרינא א"ל
ה. או מכאן ולהבא הוא
שטרא דהוה כתיב ביה אחריות נכסים
נראה בעינינו וכמדומין אנו כן
במשכון בשעת הלוואתו דשלא
לא. פי' צריך אני לכתוב
גובה. רשב"א. ו. דפרכי'
פרוזבול וא"ל אינך צריך די לך
עליה דרבא דאמר מכאן
אתא לקמיה דר' אסי אמר ליה משמט
ולא שמענו מרבותינו: נעשה מעשה.
בשעת הלוואתו יד מאי דמשכן שקיל
שמסרת שטרותיך לפנינו
ולהבא הוא גובה מדר"נ
להוציא ממונו בידים: דבית שמאי
לגוביינא ואפילו הכי אם היה שוה
או אינו משמט א"ל אינו משמט שבקיה
בדברים בעלמא: ת"ר אין לו
דאמר (כתובות צב.) יתומים
במסכת סוטה (דף כה.) מתו
המשכון כנגד ההלואה אינו משמט
קרקע ללוה ולערב יש לו
שגבו קרקע בחובת אביהם
ואתא לקמיה דר' יוחנן א"ל משמט אתא ר'
קרקע כותבין עליו פרוזבול לו
בע"ח גובה אותה מהם,
בעליהן עד שלא שתו בית שמאי
וי"ל דמסתבר ליה להש"ס מאחר
אסי לקמיה דר' יוחנן א"ל משמט או אינו
ולערב אין להם קרקע ולחייב
ומשני לה כדר' נתן דאמר
אומרים נוטלות כתובתן ולא שותות
דקני ליה מדרבי יצחק שלא בשעת
לו יש לו קרקע כותבין עליו
מוציאין מזה ונותנין לזה.
משמט אמר ליה משמט והא מר הוא דאמר
כו': העומד לגבות. מאחר
הלוואתו אלים נמי שיעבודיה בשעת
פרוזבול מדר' נתן דתניא ר'
רשב"א. ז. אביי ורבא הלכה.
אינו משמט א"ל $ וכי מפני שאנו מדמין
נתן אומר מנין לנושה בחבירו
תוס' הרא"ש. ח. ש"מ
ז)
ששטר כשר הוא והקרקע משועבד
הלואה דלא משמט דקרינן ביה ולא
מנה וחבירו בחבירו מנין
הלכתא כר' נתן. רשב"א.
נעשה מעשה א"ל והתני' כוותיה דמר א"ל
בו: דתפסי להו בי דינא. והפקרן
של אחיך בידך וכן צריך לפרש בפרק
שמוציאים מזה ונותנים לזה
ט. ועי' תוס' הרא"ש שמאריך
דלמא ההיא בית שמאי היא דאמרי שטר
שנאמר ונתן לאשר אשם לו:
בזה. י. וכבר. תוס' הרא"ש.
הפקר וגבי מלוה
לא קרינן ביה
כל שעה (פסחים לא:) דמייתי דר' יצחק
ח)
תנן התם שביעית משמטת את
יא. ולא קרינא בי' של
לא יגוש יד): דתפיס ליה. ואינו נוגשו
העומד לגבות כגבוי דמי תנן התם המלוה
גבי ישראל שהלוה לעובד כוכבים
ט)
ל
המלוה בשטר ושלא בשטר רב
אחיך בידך. תוס' הרא"ש.
ותובעו כלום: שאני משכון.
על חמצו דאלים שיעבודיה אפילו
טו
את חבירו מעות על המשכון מ והמוסר
ושמואל דאמרי תרוייהו
יב. כדמשמע בהאומנין
בשטר שטר שיש בו אחריות
דקתני הלווהו על המשכון
דמטלטלי: דקני ליה. למלוה
בשעת הלוואתו דמיקרי שלך לעבור
שטרותיו לבית דין אין משמטין בשלמא
ג)
נכסים ושלא בשטר שאין בו
שומר שכר והתניא שומר
ואם אבד חייב באחריותו הלכך
בבל
יראה הואיל שלא בשעת הלוואה
אחריות נכסים ושלא בשטר
חינם ומשני הא דמשכנו
מוסר שטרותיו לב"ד דתפסי להו בי דינא
כגבוי נמי דמי לענין שביעית:
קני
לגמרי דאפילו מקבל פקדון
מלוה על פה אבל יש בו
בשעת הלואתו והא שלא
המחזיר אלא מלוה על המשכון מאי טעמא אמר
אחריות נכסים אינו משמט פי'
בשעת הלואתו ופריך והא
מעובדי
דכמאן דגבוי דמי. תניא כותיה
אידי וכו'. תוס' פסחים לא: ד"ה
רבא משום דתפס ליה אמר ליה אביי אלא מעתה הלוהו ודר בחצרו
דתפיס ליה הכי נמי
דר' יוחנן ור"ל ש"ח משמט
בדרבי יצחק. יג. אפי' כנגד
דלא משמט אמר ליה שאני משכון דקני ליה מדרבי יצחק דאמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה
י)
נ
ואם יש בו אחריות נכסים אינו
המשכון. תוס' הרא"ש.
משמט: תניא אידך סיים לו
יד. שהוא ע"י שליח ב"ד.
משכון שנאמר 4 ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מנין מכאן לבעל חוב שקונה משכון תנן התם
שדה בהלואתו אינו משמט
תוס' הרא"ש. טו. דמשמע
המחזיר
ולא עוד אפי' כתב לו כל נכסיי
בשעת הלואה. תוס' פסחים
אחראין וערבאין לך אינו משמט. קריביה דר' אסי הוה ליה ההוא שטרא דהוה ביה אחריות נכסים אתא לקמיה דר' אסי א"ל אינו משמט א"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה א"ל והתניא כותיה דמר אמר דלמא ב"ש הוא
לא: ד"ה בדרבי יצחק.
א) עי' קדושין דף לח ע"ב וצע"ג:
ב) צ"ל דבזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים אלא כרבנן דלא מקשי:
ג) וכ"ש מלוה על פה ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוויהו בשטר שטר שאין בו אחריות נכסים: