השולח פרק
רביעי גיטין
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
א) בכת"י קונה ישראל,
בחזקה לא. פי' בקונטרס חזקה של עבדות כגון הלבישו
ולא הם קונים. את אחד מכם: לגופו. שיהא צריך הימנו
גט או
נט א מיי' פ"א מהל' עבדים
ב) [חולין ס: סנהדרין צד:],
הלכה ג:
אם יברח ממנו ויתגייר מותר בבת ישראל שאין גופו קנוי
לחברו:
הנעילו והרחיצו לרבו כדתניא בפ"ק דקדושין (דף כב:) וקשה
ס ב ג מיי' פ"ח שם הל' יד
ג) ב"ק סט. ב"ב קעד. כתובות
עובד כוכבים קונה ישראל. למעשה ידיו שנאמר וכי תשיג יד גר וגו'
דאפילו ישראל מישראל לא קני עבד עברי אלא בכסף ושטר כדאמר
עז. סנהדרין לא. לקמן עה.
טוש"ע י"ד סי' רסז סעי'
או לעקר משפחת גר (ויקרא כה): ה"מ. דעובד כוכבים קונה חברו:
בפ"ק דקדושין (דף יד:) כ"ש עובד כוכבים ועוד דאמר התם אשכחן עברי
ב"מ לח: [בכורות כד.],
סו:
סא ד מיי' שם פ"ט הל' ו
ד) קדושין עב: נזיר סב: יבמות
בכספא. דומיא דעובד כוכבים קונה
הנמכר לעובד כוכבים הואיל וכל קניינו
מח., ה) ע"ז כב:, ו) ברכות
סמג עשין פב טוש"ע
ישראל בכסף דכתיב מכסף מקנתו ח)
של עובד כוכבים בכסף א ופר"ת הואיל
❖
ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה
מז: ע"ש, ושם ליתא שמואל,
י"ד סימן רסז סעיף עט:
בעברי הנמכר לעובד כוכבים וקניית
ז) יבמות סו. לקמן מג:,
וכל קניינו של עובד כוכבים בע"ע אבל
ב
יכול לא יקנו זה את זה יכול לא יקנו זה
ח) [ויקרא כה], ט) [קידושין
עובד כוכבים בעובד כוכבים הא ילפת
בעלמא קניינו של עובד כוכבים
את זה האמרת לא הם קונים זה מזה ה"ק
כב:], י) [במדבר כא],
פסקי רי"ד
יא) בד"ה בין כך,
ליה מקניית עובד כוכבים בישראל:
במשיכה לר' יוחנן דקיי"ל כוותיה לגבי
❖
ולא הם קונים זה מזה לגופו יכול לא יקנו זה
בחזקה. כגון שבאי שהחזיק בו וקנאו
ריש לקיש וכיון דאמר ר' יוחנן דבר
שקנה את הכנעני למעש' ידיו
את זה למעשה ידיו אמרת ק"ו עובד כוכבים
שנאמר וגם מבני התושבים
א
בחזקת יאוש כשהפקירו רבו כשנתייאש
תורה מעות קונות א"כ לעובד כוכבים
ג
הגרים עמכם מהם תקנו אתם
ישראל קונה עובד כוכבים עובד כוכבים לא
תורה אור השלם
א)
הימנו (ולא בכסף) חזקה שעבד
במשיכה כדמוכח בפ"ב דבכורות (דף
(א)
קונים מהם ולא הם קונים
כ"ש ואימא הני מילי בכספא אבל בחזקה לא
1. וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ
כנעני נקנה בו היינו חזקה של עבדות
יג.) אלא צריך לפרש דהכא בחזקה
מכם ולא הם קונים זה את זה
לגופיה יכול כשם שלא יקנו
עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא
אמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון
הלבישו הנעילו הרחיצו לרבו כדתני'
של כבוש מלחמה איירי ד וכן פר"ח:
ב)
זה את זה לגופיה כך לא יקנו
יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים
עמון
ומואב טהרו בסיחון. וכי
בהאשה נקנית (קדושין כב:) נהי דישראל
אשכחן עובד כוכבים עובד כוכבים עובד
זה את זה למעשה ידיו אמרת
וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ
כנעני ישראל קונה למעשה
מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: במדבר כא א
קני ליה לעובד כוכבים בחזקה
היכי דקנו ארצם בחזקה
כוכבים ישראל מנלן דכתיב וישב ממנו שבי
1
2 וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף
ידיו כדכתיב ונמכר לגר
קנו נמי גופם בחזקה:
דאיתקוש עבדים לקרקעותט) אבל עובד
אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן עבד שברח
תושב או לעקר משפחת גר
וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ:
דכתיב וישב ממנו שבי.
ב
❖
כוכבים לא קני קרקע בחזקה כישראל
וא"ת
גר זה הכנעני כנעני לא כ"ש:
שמות יב מד
מבית האסורים יצא לחירות ולא עוד אלא
ואימא ה"מ דקני ליה בכספא
אלא כל קניינו בכסף: עמון ומואב
למה לי השתא הא דעמון
שכופין את רבו וכותב לו גט שיחרור תנן
אבל בחזקה לא פי' בכנעני
טהרו בסיחון. אלמא עובד כוכבים
ומואב טהרו בסיחון השתא עובד
דקני ישראל דילפת מיניה
גליון הש"ס
רשב"ג אומר בין כך ובין כך ישתעבד ואמר
כוכבים ישראל קני עובד כוכבים לעוב'
קונה מחבירו קרקע בחזקה. והאי עבד
ק"ו לכנעני בכספא מיירי
גמ' שדר לה גיטא דחירותא.
אבל בחזקה שגוזלו בכח
רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה
נמי כיון דאפקריה ישראל ביאוש קנה
כוכבים לא כל שכן וי"ל דמוישב ממנו
ג)
קשה לי הא כיון דלא
מחבירו מי [יימר] לן דקני לי'
ליה עובד כוכבים בחזקה: טהרו
שבי לא הוה ילפינן מיניה שום קנין אי
רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב
היה כח ביד ב"ד להוציאו
כגון זה עבד שנשבה שלקחו
בסיחון. דכתיב (דברים ב) אל תצר את
לאו דאשכחן דטיהרו ולהכי מייתי לעיל
מעובד כוכבים אין כח ביד
השבאי בכח ובחזקה
ה
וצידן וראיה אחרונה בשלמא לאביי מוקי
הבעלים להקדישו ולהפקירו
מישראל מנלן דקני ליה
מואב וכן בבני עמון אל תצורם (שם)
מדריש לקיש דמוישב ממנו שבי לחודיה
לה להאי לפני יאוש והאי לאחר יאוש אלא
דאף אם עבדא כמקרקעי הא
ג
למעשה ידיו אמר רב פפא
וכתיב (במדבר כא) כי חשבון עיר סיחון
לא הוה ידעינן ומיהו איצטריך לאתויי
ו
בגזל קרקע אם אינו יכול
עמון ומואב טהרו בסיחון פי'
לרבא דאמר לאחר יאוש קשיא דרבי יוחנן לאשמועינן דלא קנוי גופו:
וגו' אלמא טהר מואב בסיחון ובני
להוציאו בדיינים א"י להקדיש
עמון ומואב היתה ארצם
ואינהו סבור לפני יאוש הוה.
אדרבי יוחנן אמר לך רבא טעמא מאי משום
כדאיתא בפ"ק דמציעא (ז.)
אסורה לישראל ובעבור שבא
עמון אשכחן ביפתח (שופטים יא) שאמרו
גבי מסותא וא"כ היאך יכול
סיחון ונטלה מהם הותרה
דחזקיה בורח שאני השתא לקטלא מסר
לו מלאכי בני עמון כי לקח ישראל את
תימה דלמא ידעי שפיר
לשחררו ועי': תד"ה כל
לישראל שקנאה סיחון בכח
נפשיה אפולי אפיל נפשיה לגייסות אמתיה
המשחרר וכו' התם כיון
ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד
דלאחר יאוש הוה וסברי כרבא דלעיל
ובחזקה שנתייאשו עמון
ז
דאין היורשין. עי' בתשובת
ומואב ממנה וחזרו ישראל
דמר שמואל אשתבאי פרקוה לשום אמהתא
היבוק ואשכחן כשכבשו את ארץ סיחון
ולמאי דפרישנאיא) דלרבא מודה רשב"ג
מהר"י לבית לוי כלל ד
ולקחוה מסיחון אלמא כנעני
❖
ויירש את ארצו מארנון עד יבוק וגו'י)
לרבנן דלשם עבד ישתעבד לרבו שני
ושדרוה ליה שלחו ליה אנן כרשב"ג סבירא
סימן כו:
קונה מחבירו בחזקה:
אשכחן כנעני כנעני כנעני
אלמא מבני עמון כבשה והדור ישראל
ניחא דא"כ היתה שלהם ולא מסתבר
לן את אי נמי כרבנן סבירא לך אנן לשום
ישראל מנין שנאמר וישב
שהיו באים לתתה לו במתנה ח:
וכבשו מיניה וטהרה להם על ידו אלמא
אמהתא פרקינן לה ניהלה ואינהו סבור
ממנו שבי פי' מדקרי ליה
הגהות הב"ח
אלא
אפי' גיטא דחירותא נמי לא
קנייה בחזקה: עובד כוכבים מישראל
שבי ש"מ קנייה. ומכאן
לפני יאוש הוה ולא היא לאחר יאוש הוה
(א) רש"י ד"ה בחזקה וכו'
מוכיח שנכסי ישראל
אצרכה. כאביי ס"ל ט דלרבא י
מנלן. כגון עבד זה דשייך במצות:
ולא בכסף (חזקה) תז"מ ונ"ב
שאנסום כנענים ונתייאשו
ושמואל לא מיבעי' דאשתעבודי לא משתעבד
וישב ממנו שבי. מדקרי ליה שבי
כיון דאמר ישתעבד בעי' גט שיחרור :
יא
לשון הר"ן ולא בכסף ולא
הבעלים וקנאם ישראל אחר
המפקיר עבדו יצא לחירות
❖
בה אלא גיטא דחירותא נמי לא אצרכה
דידיה ש"מ קנייה בחזקה: מן האסורין.
בחזקה:
הרי הם שלו ואין הראשון
יכול להוציאם מיד השני
שמואל לטעמיה דאמר שמואל המפקיר
וא"צ גט שיחרור.
עבד כנעני של ישראל שנשבה וברח
ד)
ואפי' בדמים וע"כ לא פליגי
מן האסורין של עובדי כוכבים: יצא
אין להקשות א"כ לשמואל למה לי
עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שיחרור
רשב"ג אלא בעבדים
מוסף רש"י
לחירות. מלהשתעבד לרבו עוד: וכותב
שטרא בעבד כנעני לימא ליה באפי
וכחזקיה אבל בשאר נכסים
שנאמר וכל עבד איש מקנת כסף עבד
2
עמון ומואב טהרו
מודה ואי ק' מאי קסבר רבא
לו גט. להתירו בבת ישראל: א"ר
תרי זיל כדאמרינן בפ"ק דקידושין (דף
איש ולא עבד אשה אלא עבד שיש לו רשות
בסיחון. ע"י סיחון טהרו
דאמר ישתעבד לרבו שני
יוחנן כל מקום כו'. וקשיא דר' יוחנן
טז. ושם) גבי עבד עברי ומאי משני
ארצם לישראל, במואב כתיב
אע"פ שהוא לאחר יאוש והא
לרבו עליו קרוי עבד שאין לו רשות לרבו
(במדבר כא) כי חשבון עיר
אדר"י: לקטלא מסר נפשיה. כדי
נמי התם דעבד עברי גופו קנוי אכתי
כיון דייאש מיניה מריה ה"ל
עליו אין קרוי עבד אמתיה דרבי אבא בר
סיחון מלך האמורי היא
כאילו הפקירו ואי קסבר
לצאת מידי גייסות שהרי בורח מן
יפקירנו דאפי' מאן דצריך בעבד כנעני
והוא נלחם במלך מואב וגו',
המפקיר עבדו יצא לחירות
זוטרא אישתבאי פרקה ההוא תרמודאה לשום
האסורין ויודע שאם ישיגוהו יהרג:
גט שיחרור היינו כדי להתירו בבת
ובעמון מפורש בנחלת בני גד
ואינו צריך גט שחרור א"כ
איתתא שלחו ליה לדידיה אי יאות עבדת
בספר יהושע (יג) ויהי להם
ואינהו. דפרקוה לשום אמהתא: סבור.
משעה שנתייאש נשתחרר
חורין אבל בעבד עברי בלאו הכי
הגבול יעזר וכל ארץ הגלעד
והרי הוא בן חורין והיאך
דלא נתייאש מר שמואל הימנה: יאוש.
$ שדר לה גיטא דחירותא היכי דמי אי דמצו
מותר בה דהתם בקדושין (ג"ז שם)
וחצי ערי בני עמון, וקא
רשאי השני לשעבדו ואי
הוי הפקר: איש. יתירא הוא:
לא קאמר אלא משום דס"ד דעבד
פרקי לה למה לי גיטא דחירותא אי דלא מצו
חשיב ואזיל, וכתיב בסיפיה
אמרי' דקסבר דצרי' גט
יתר ממלכות סיחון, אלמא
שחרור א"כ כיון שרבו
תרמודאה. עובד כוכבים היה מתרמוד:
עברי אין גופו קנוי ולהכי פריך למה
פרקי לה כי שדר לה גיטא דחירותא מאי הוי
סיחון כבש ארץ בני עמון,
[ראשון] אדוק בו היאך יכול
שלחו ליה לדידיה. לר' אבא: אי דמצו
לי שטר דאותו לשון עצמו שכותב
ועוד מצינו במלך בני עמון
לעולם דמצו פרקי לה וכיון דמשדר לה
רבו [שני] לשעבדו והרי רבו
פרקי לה. שהעובד כוכבים רוצה
בשטר כגון הרי את בן חורין הרי את
שאמר למלאכי יפתח (שופטים
ראשון יכול לכתוב לו גט
גיטא דחירותא חבורי מחברי אהדדי ופרקי
יא) כי לקח ישראל את ארצי
שחרור להפקיעו מידו
לתתה בדמים: למה לי גיטא דחירותא.
לעצמך יאמר לו בעל פה ומשני דגופו
מארנון ועד היבוק, אלמא
תשובה בודאי המפקיר עבדו
לה ואב"א לעולם דלא מצו פרקי לה
יפדוה לו לשם עבדות: מאי הוי.
קנוי ולא מהני הרי את לעצמך שהוא
ארץ בני עמון הוא והם
ואינו עומד תחת שום אדם
וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא מיתזלא
הרי כבושה היא ביד העובד כוכבים:
לשון קנין או לשון מחילה בלא שטר
מסיחון כבשוה, דכתיב בו
יצא לחירות אבל זה שעומד
וירשו את ארצו מארנון ועד
ביד השבאי שקנאו בחזקה
באפיה ומפריק לה והאמר מר חביבה להן
חבורי מחברי. בני העיר אהדדי
ולאותן לשונות צריך שטר אבל הפקר
ה)
היבוק, אבל מהנשאר בידם לא
כדאמרן אין כח בידינו
ופרקי לה אבל לשם עבדות לא היו
שמסלק רשותו מעליו מהני לשמואל
בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן הני מילי
לקחו כלום (חולין ס:). חוץ
לשחררו ולא מיבעיא בהפקר
אפי' בלא שטר: כל המשחרר
מערב. בגט פשוט (ב"ב
רוצין לפדותה לו דלית להו דר"ש
בלחוד אלא אע"ג דכתב ליה
בצינעא אבל בפרהסיא זילא בהו מילתא
קעג:) וצידן. במסכת גיטין
גיטא דחירותא אינו יכול
עבדו עובר בעשה. והא דאמר לקמן
[ב"ג]: מיתזלא באפיה. מפני שיגלה
ההיא אמתא דהות בפומבדיתא דהוו קא
(עד.) וראיה אחרונה.
להוציאו מתחת רשות אחרים
לכל ששפחת ישראל היתה: ומפריק
(דף מ.) במי שאמר בשעת מיתתו
בדיני ממונות השני (סנהדרין
ונהי שהועילו הפקירו
מעבדי בה אינשי איסורא אמר אביי אי לאו
לא.) שנחלקו בשני מחלוקות
לה. נותנה בכדי פדיונה: ואמר מר.
פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה
ושחרורו שאם יברח מיד
דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר
במביא שטר ראיה לסתור
השבאי שאין רבו הראשון
ו)
ד
במס' ע"ז (ד' כב:): בעשה. לעולם בהם
ומסקינן דאי אמר לשון שיחרור כופין
את הדין, בראשונה הלכה
יכול להחזיק בו אלא הרי הוא
עבדו עובר בעשה הוה כייפנא ליה
תעבודו (ויקרא כה): וכתב לה גיטא
את היורשין לכתוב לה גט שיחרור וכן
יב
כמותו ובאחרונה אין הלכה
משוחרר אבל אם מכרו שבאי
למרה וכתיב לה גיטא דחירותא רבינא
כמותו (ב"מ לח:). ואינו
לישראל קנאו מיד השבאי
דחירות'. ונסיב לה ישראל ומינטר לה:
בירושלמי אמרי' בהדיא דאי אמר
צריך גט שחרור. להיות
למעשה ידיו ואין כח לרבו
וכפו אמר כי הא מודה רב יהודה משום
שחררו משחררין $ התם יג כיון דאין
❖
מותר בישראל (קדושין עב:).
ראשון להפקיעו מתחת ידו
היורשין רשאין להשתעבד בה משום
מילתא דאיסורא ואביי משום איסורא לא האמר רב חנינא בר רב קטינא
לא בהפקר ולא בשחרור
וה"ה אם מכר ראובן עבדו
מצוה לקיים דברי המת לא קרינן בה
אמר ר' יצחק מעשה
באשה אחת שחציה שפחה
וחציה בת חורין
ז)
לשמעון למעשה ידיו שלא
מוסף תוספות
לעולם בהם תעבודו ומשום נתינת גט
וכפו
מכר לו אלא קנין הדמים
לחודיה ליכא איסור עשה וחציו
וקנין האסור שייר לעצמו
א. משמע דבענין אחר לא
אינו יכול ראובן לשחררו
קני. תוס' הרא"ש. ב. בכסף,
בן חורין (לקמן מא:) דכופין
את רבו התם משום דאיכא מצוה
רבה יד דלשבת יצרה
כדשרינן הכא משום מצוה דרבים:
ולהפקיעו מתחת רשותו של
דכתיב בי' 'מכסף מקנתו'.
גופיה שמעון והילכך ישתעבד
תוס' הרא"ש. ג. דריש 'מיד
לרבו שני ומיהו אע"ג דאמר רבא ישתעבד לרבו שני אין רבו שני יכול לשחררו ולהתירו בבת ישראל עד שיחפץ רבו ראשון
עמיתך' בכסף, הא. תוס' הרא"ש. ד. שקנאו הגוי במה ששבאו והיה כבוש תחת ידו בשעה שנתייאשו הבעלים דומיא דעמון
שהרי השבאי לא קנאו אלא למעשה ידיו שהוא קנין דמים אבל קנין האסור שהוא קנין הגוף שצריך גט נשאר אצל רבו ראשון
ומואב טהרו בסיחון. תוס' הרא"ש. ה. חזקה דכיבוש דהוי קנין. תוס' הרא"ש. ו. בלאו הכי. תוס' הרא"ש. ז. דמוקי פלוגתייהו
ומה שיש לשבאי מכר לישראל ולא יכול למכור לו כ"א קנין דמים אבל קנין האסור אצל רבו ראשון נשאר הילכך אין כח
לאחר יאוש. וה"ק, אנן כרשב"ג סבירא לן, ואפי' לשם עבד ישתעבד לרבו ראשון, ואת אי נמי כרבנן סבירא לך, אנן לשם אמהותא
לרבו שני לשחררו ולהתירו בבת ישראל כ"א רבו ראשון ורבו ראשון נמי בלא רבו שני אינו מועיל שהרי קנין דמים אינו שלו
פרקנוה ניהלך. רשב"א. ח. אלא מן הדין היו רוצין להחזיר לו וגם לפירש"י ניחא דלרבנן לא היו נותנין לו מתנה. תוס' הרא"ש.
אלא משחרר ראשון ושני אם רוצה מתייאש ממנו ומפקירו והוא מותר בבת ישראל. וכן נמי המוכר עבדו לכנעני וחזר הכנעני
ט. דמוקי פלוגתייהו בלפני יאוש, אבל לאחר יאוש לכו"ע אפי' לשם עבד לא ישתעבד בו לא רבו ראשון ולא רבו שני, דמשעת
ומכרו לישראל קנין האסור אצל רבו הראשון נשאר שהכנעני לא קנה קנין האסור כי אם קנין דמים ומה שקנה הוא יכול
יאוש זכה עבד בעצמו ויצא לחירות וישראל גמור הוא ואפי' גט שחרור אינו צריך. אבל. רשב"א. י. דמוקי פלוגתייהו בלאחר
להקנות לישראל ולא יותר והלכך רבו ראשון צריך לשחררו ולהתירו בבת ישראל ולא רבו שני ורבו שני מתייאש ממעשה
יאוש ואפ"ה לשם עבד ישתעבד לרבו שני. רשב"א. יא. ואפי' פדאוה לשם בן חורין לא הי"ל לשחררה בלא גט רבו שני דכיון
ידיו. וכן נמי אם מכרו רבו ראשון לישראל למעשה ידיו שקנין האסור נשאר אצלו שיחרור ראשון מתירו בבת ישראל ולא
דאלו פדאוה לשם עבדות ישתעבד בה רבו שני א"כ לרבה שני היתה והוא הוא שמוציאה לחירות והיתה צריכה גט חירות ממנו.
שיחרור השני אלא משחרר ראשון ומפקיר שני ואז הוא ב"ח גמור: אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן עבד שברח מבית
רשב"א. יב. וכי אמרי' מצוה לקיים דברי המת לעבור עשה שבתורה. רשב"א. יג. שכבר פקע ממנה שעבוד. תוס' הרא"ש. ועי'
האסורים יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט חירות ופריך תנן רשב"ג אומר בין כך ובין כך ישתעבד
בביאור על המהר"ם שי"ף אות ז', ולפי דברי התוס' הרא"ש אין צריך להגיה בתוס'. יד. מצות פרי' דכתיב לא תוהו בראה. רשב"א.
ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה בשלמא
לאביי דמוקי לה לפני יאוש הא לאחר יאוש אלא לרבא דמוקי לה לאחר יאוש ואפ"ה ישתעבד לרבו ראשון ק' דר' יוחנן אדר' יוחנן. ומהדר אמר לך רבא טעמא מאי משום דחזקיה בורח שאני השתא לקטלא מסר נפשיה אפולי אפיל נפשיה לגייסות: א)
אמר אביי אי לאו דאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפנא ליה למרה וכתיב לה גיטא דחירותא רבינא אמר כי הא מודה רב יהודה משום איסורא:
א) ההיא אמתא דהואי בפומבדיתא דהוו קמעבדי בה אינשי איסורא. אמר אביי כצ"ל.