לט:
השולח פרק
רביעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
אשה איסורא ולא ממונא. וא"ת היאך עבד משתחרר בשטר
בפירוש שמיע לך. מרבי יהושע בן לוי: מאי כללא. מאיזה כלל יש
עא א ב מיי' פ"ה מהל'
א) [שבת לט: וע' ברכות ט.
וש"נ], ב) [לקמן מא:
עבדים הל' א סמג
לי ללמוד דקבעית מינאי מכללא שמיע לך: נתייאשתי. לשון הפקר הוא:
לאבא שאול אם לא יפקירנו תחלה דמה אשה איסורא ולא ממונא
עשין פז טוש"ע י"ד סימן
חגיגה ד. קדושין כג.],
אין לו תקנה. בבת ישראל ולא בשפחה שהרי משוחרר הוא קצת ואינו
אף כו' וכי תימא דלשון הכתוב בשטר כגון הרי את בן חורין הרי את
ג) [לעיל לח: לקמן נב.],
רסז סעיף [מא] מב:
גמור: מה אשה. אם הפקירה בעלה לא התירה לינשא לאחר בכך עד
עב ג טוש"ע שם סעיף
לעצמך הוי לשון הפקר אם כן לשמואל למה לי שטרא יפקירנו ועוד
ד) [לקמן מא:], ה) [ויקרא
א
יט], ו) צ"ל ובהא אף.
כו:
שיתן גט: וקא דייקת מינה. כיון
דאפי' על ידי הפקר היאך משתחרר
רש"ש, ז) נ"ב או חופשה
עג ד שם בהג"ה וע"ש
לא ניתן לה. מלא הרועים,
דרבי מאשה יליף לא איירי רבי אלא
קטן לאבא שאול ב ואור"י דדוקא בקנין
❖
בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך מאי
א)
בב"י:
במפקיר עבד גדול שיש לו יד לקנות
דמיתה דילפינן מאשה אמרי' איסורא
ח) [רש"ל ל"ג רבא ועי'
כללא דאמר ר' יהושע בן לוי $ אמרו לפני רבי
❖
לקמן פה: מ"ש עה"ג],
עצמו ומשהפקירו אין לו עליו אלא
ולא ממונא דומיא דאשה אבל שטר
אמר נתייאשתי מפלוני עבדי מהו אמר להם
מוסף תוספות
איסור אבל לא ממון כאשה זו שגט
שכתוב בהדיא בקרא או חופשה לא
אומר אני אין לו תקנה א אלא בשטר ואמר
שלה אינו בא להפקיע ממון שיש לו
ניתן לה
משוחררת בשטר
א. [ו]ממונא ממילא
(ויקרא יט)
תורה אור השלם
ג רבי יוחנן מאי טעמא דרבי גמר לה לה
פקע דכי יהיב לי' גט
ב)
עליה אלא איסור. אבל בעבד קטן לא
לחודיה דמקרא מלא דיבר הכתוב ועוד
1. וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת
מסלק עצמו ממנו ומפקירו
מאשה מה אשה בשטר אף עבד נמי בשטר
איירי רבי דלאו דומיא דאשה הוא
דאיתקש שטר לקנין כסף דכתיב
וזכי עבד לנפשיה. תוס'
אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא
וקא דייקת מינה כאשה מה אשה איסורא
דאיכא דררא דממונא עליה ובדידיה
(שם) והפדה לא נפדתה ועיקר קנין
הרא"ש. ב. דאינו זוכה
ז)
שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ
בעצמו ע"י הפקר
וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ
ולא ממונא אף עבד נמי איסורא ולא ממונא
סבירא ליה דיש לו תקנה בשפחה דלא
כסף מפקיע ממון כדאמר הכא
[וממילא] לא ישתחרר
חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת
קנה עצמו בהפקר: ואי מכללא. ילפינא
נתייאשתי מפלוני עבדי אין לו תקנה
ואי מכללא מאי א"ל אדרב' דוק מינה לאידך
בגט שחרור וכו' ולא
תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא
❖
אשכחן בשום דוכתא
ויקרא יט כ
אלא בשטר אבל בכסף לא דפקע ליה
מאי קשיא לך בגוה דאצטריך לך
חֻפָּשָׁה:
גיסא מה אשה בין גדולה בין קטנה אף עבד
הפרש זה ביניהם. שיט"ק
למיבעי בפירוש או מכללא: אמר
כספיה מכי אפקריה:
נמי בין גדול בין קטן אמר ליה בפירוש שמיע
בשם רבנו יונה. ג. ומשמע
אמר להן לא עשה ולא כלום.
ליה. אי מכללא שמיע לך לאו שפיר
שחרור גמור שהוא מפקיע
גליון הש"ס
לי ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אין
בין ממון בין איסור. שיט"ק
דייקת: דוק מינה להאי גיסא מה
פירש בקונט' משום דדברי
❖
גמ' אמרו לפני רבי אמר
הלכה כאבא שאול אמר ליה ר' זירא לר'
בשם רבנו יונה.
אשה בין גדולה בין קטנה. התרתה
שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו
נתייאשתי. ע' ב"ק דף סו
חייא בר אבא בפירוש שמיע לך או מכללא
ליכא שהרי לא צוה כמוסר לבניו
בגט אף מפקיר עבדו דאיירי ביה
ע"א תוס' ד"ה כיון
❖
דבאיסורא:
שמיע לך מאי כללא דאמר ר' יהושע בן לוי
להקנותה לעצמה אלא בקנין זה נתכוון
רבי בין גדול בין קטן קאמר ודומיא
פסקי רי"ד
דאשה הוא להך גיסא: אין לו תקנה
לשחררה והרי הוא טעות ולא שייך
אמרו לפני רבי נתייאשתי מפלוני עבדי מהו
תניא ר"ש בן אלעזר אומר
אלא בשטר. כאשה. השתא משמע דעבד
להזכיר כאן מתנת שכיב מרע דהויא
משום ר' עקיבא יכול יהא
אמר להם אומר אני אין לו תקנה אלא בשטר
הגהות הב"ח
כסף גומר בה כשם
אינו ניתר אפי' בפדיון: או בכסף או
ליה במקצת ולמצוה לקיים דברי המת
ואמר ר' יוחנן מאי טעמא דרבי גמר לה לה
(א) גמ' אשכחיה רב נחמן
שהשטר גומר בה ת"ל
בשטר. תקנתו של עבד דהא איתקוש
איכא לדמויי אם היה כמוסר לבניו:
בר יצחק לרבה בר שילת
והפדה לא נפדתה או
מאשה מה אשה בשטר אף עבד נמי בשטר
משום
❖
דהוה ליה כליו של
דהוה קאי:
פדיון כסף לשטרד) דכתיבה) והפדה לא
חופשה לא נתן לה בקורת
וקא דייקת מינה כאשה מה אשה בין גדולה
תהיה לא יומתו כי לא
מקנה. אבל אם היה
נפדתה או חופשה וגו': והאי.
חופשה אורעה כל הפרשה
בין קטנה אף עבד נמי בין גדול בין קטן ואי
דאפקריה: פקע ליה כספיה.
כליו של קונה היתה זוכה עצמה
כולה ללא חופשה לומר
מוסף רש"י
מכללא מאי אדרבה דוק מינה להך גיסא מה
בחליפין דתני' בהדיא בפ"ק דקידושין
ומעתה אין לו תקנה אלא בשטר:
לך שטר גומר בה ואין
לה לה מאשה. כתיב
כסף גומר בה פי' שהפודה
ולאפוקי מהאי תנא. הא דאמרינן
אשה איסורא ולא ממונא אף עבד נמי איסור'
(דף כב:) דעבד כנעני נקנה
הכא (דברים כד) וכתב לה,
את עבדו של חבירו ע"מ
בחליפין משום דחליפין דמו לכסף
עבד ניתר בכסף לאפוקי מהאי תנא:
ולא ממונא אמר ליה בפירוש שמיע לי אמר
וכתיב התם (ויקרא יט) או
להוציאו ב"ח אין כסף
חפשה לא ניתן לה (חגיגה
גומר בו פי' שחרורו
יכול יהא כסף גומר. שחרורה אף
וכל היכא דכסף קני חליפין נמי
מר אמר להם אומר אני אין לו תקנה אלא
ד.). אף הוא נותן דמי
להתירו בבת ישראל אלא
להפקיע מידי איסור: אורעה כל
קני לבר מאשה משום דבפחות
עצמו ויוצא. אם ימצא
בשטר והתניא ג)רבי אומר אומר אני אף הוא
הכסף מפקיע מעליו קנין
הפרשה. כל מקרא הפרשה אורעה
משוה פרוטה לא מקניא נפשה
אדם שיהא נותן לו כסף על
הדמים שהיה לו עליו
נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו
מנת שאין לבעליו רשות בו
ואסור להשתעבד בו אבל
כדאמר בריש קדושין (דף ג.) ומכאן
וסויימ' ללא חופשה מדלא כתי' בסיפא
(לעיל לח:) כשם שרשאין
אינו מותר בבת ישראל עד
הכי קאמר ב או בכסף או בשטר והאי פקע
יש להוכיח דהלכה כרב דאמר
לא יומתו כי לא נפדתה או חופשה
למוכרן לאחרים כך הם
שיכתוב לו שטר שחרור:
ליה כספיה ולאפוקי מהאי תנא דתניא ר'
בכליו של קונה בפרק הזהב (ב"מ
אלא כי לא חופשה ש"מ כי נפדתה
רשאים לקבל הכסף מיד
איתמר אמר רמי בר חמא
העבד עצמו בתורת מכירה
אמר רב נחמן הלכה כר"ש
שמעון אומר משום רבי עקיבא יכול יהא
מז:) ועוד אמרינן התם במנא דכשר
נמי לא יומתו דאין בקידושין משום
(לקמן נב.). מפני שהוא
ור' זירא אמר רב נחמן אין
למקנייה ביה לאפוקי מדלוי ולא דמי
אשת איש הואיל ולא נכתב לה גט
כסף גומר בה כדרך ששטר גומר בה ת"ל
כמוכרו לו. לעבד עצמו
הלכה כר' שמעון ומסיק
להא דאמר בפרק המגרש (לקמן פה:)
שחרור וה"ק קרא והפדה לא נפדתה
(שם) כשם שהוא יכול
תלמודא ואין הלכה כר'
והפדה לא נפדתה אורעה כל הפרשה כולה
1
למכור לאחרים ובלבד
שמעון הלכך גם הכסף
דאתקין ח) רבא מיומא דנן ולעלם
פדויה ואינה פדויה הנחרפת לאיש
ללא חופשה לומר לך שטר גומר בה ואין
שיתנם דרך מקח וממכר
גומר בעבד ואינו צריך גט
כגון שפחה כנענית חציה שפחה
לאפוקי
ולא דרך פדיון (לעיל לח:).
שחרור:
הכסף גומר בה אמר רמי בר חמא א"ר נחמן
וחציה בת חורין המאורסת לעבד
הלכה כר' שמעון ורב יוסף בר חמא א"ר יוחנן גאין הלכה כר' שמעון אשכחיה
עברי שהוא מותר בשפחה ובבת
רב נחמן בר יצחק (א) לרבא בר שאילתא דהוה קאי אפיתחא דבי תפלה
חורין הבא עליה באשם דאי לא
א"ל הלכה או אין הלכה א"ל אני אומר אין הלכה ורבנן דאתו ממחוזא
נפדתה כלל אין כאן אשם ולכך
אמרי אמר רבי זירא משמיה דרב נחמן הלכה וכי אתאי לסורא אשכחתיה
הוזכרה פדיה ולא משום דאי נפדתה
לגמרי יהו קידושיה קדושין והבא
לר' חייא בר אבין אמרי לי' אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר לי דההיא
עליה במיתה דמדכתב סיפא לא
אמתא דהוה מרה שכיב מרע אתיא בכיא קמיה אמרה ליה עד אימת תשתעביד
יומתו כי לא חופשה משמע אורעה
ותיזיל ההיא איתתא שקל כומתיה שדא בה אמר לה זיל קני הא וקני
דין מיתתה בחיפוש השטר ואפילו
נפשיך אתו לקמיה דרב נחמן אמר להו לא עשה ולא כלום מאן דחזא סבר
נפדתה כולה בלא שטר אין בה מיתה
משום דהלכה כר' שמעון דולא היא אלא משום דהוה ליה כליו של מקנה אמר
והא דכתיב לא נפדתה רבותא
רב שמואל בר אחיתאי אמר רב המנונא סבא אמר ר' יצחק בר אשיאן אמר רב
אשמעינן דאע"ג דלא נפדתה כולה
הונא אמר רב המנונא הלכה כר' שמעון ולא היא אין הלכה כר' שמעון אמר ר'
אלא חציה איכא אשם: גומר בה.
מוציאה לגמרי בין משעבוד בין
זירא אמר ר' חנינא אמר רב אשי אמר רבי עבד שנשא את בת חורין בפני רבו
מאיסור: ואין כסף גומר בה. דאינו
יצא
מוציא אלא מידי שעבוד אבל לא מידי
איסור שפחה שיהו קדושין תופסין בה: דבי תפלה. בית הכנסת: אמר לו אני הייתי אומר אין הלכה ורבנן דאתו כו'. נחלקו עלי
ואמרו דר' זירא משמיה דרב נחמן אמר הלכה: וכי אתאי. אנא לסורא אשכחתיה כו': אימא לי איזי גופא דעובדא. דרב נחמן
דשמעינן מינה דאמר הלכה היכי הוה: שקל כומתיה. כובעו: מאן דחזא. סבר משום דהלכה כרבי שמעון שהיו סבורין שאלו
חליפין הן בקנין סודר דקונה ככסף דכתיב שלף איש נעלו (רות ד) ולא אמר כלום דרב נחמן להתירה לישראל קאמר כר' שמעון אבל
מידי שעבוד יצאת: ולא היא. האי דאמר לי דרב נחמן אמר הלכה אלא אין הלכה קאמר כדאמינא מדעתאי ו) אף מידי שעבוד
לא יצאת: דהוה
ליה כליו של מקנה. וקי"ל בפרק הזהב (ב"מ מז:) דהלכתא כרב דאמר בכליו של קונה. ומשום דברי שכיב
מרע ליכא שהרי
לא צוה כמוסר לבניו להקנותה לעצמה במתנת
שכיב מרע אלא בקנין זה
נתכוין לשחררה
והרי הוא טעות:
יצא