מב:
השולח פרק
רביעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושור
אינו
משלם אלא נזק. יש
וחצי כופר. דצד חירות: ליורשיו. ולקמן ח) פריך
רוצים לפטור את השוכר או
יורשין מנא ליה:
צח א מיי' פ"ב מהל'
א) קדושין כד: [ב"ק פו.],
ב) [ב"ב מח.], ג) [קדושין
חובל ומזיק הלכה יא
וצמתה. יבשה: וסופה לחזור. ושיימינן ליה כמה דמיו פחותים
שואל סוס מחבירו אפי' הוזק בפשיעה ונתבטל הרבה
כד:], ד) [צ"ל שמעון כך
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
ממלאכתו כיון דסופו לחזור להתרפאות דכי היכי דדרשינן יא) איש
בכך לימכר עכשיו בשוק ואם יום של רבו היה ינתן הכל לרבו ואם
איתא בקדושין וכן מוכח
סי' תכ סעי' יז:
יום של עצמו היה הכל לעצמו: הניחא לאביי. דאמר בב"ק (דף פו.)
צט ב מיי' שם פ"ד הל'
בעמיתו ולא שור בעמיתו ה"נ דרשינן איש בעמיתו ולא איש בשור ואין
מתוס' ב"מ מח. ד"ה
יב סמג עשין ע
תשומת] וכן מתוס' כתובות
באדם שחבל בחברו בענין זה: נותן
לחלק בין שומרים לאדם המזיק מדפריך
א
מב. ד"ה הפלת, ה) יבמות
טוש"ע י"ד סי' רסז סעי'
לו שבת גדולה ושבת קטנה. שבת
בב"ק (דף ד:) יב)ותו שומר חנם והשואל
וחצי כופר ליורשיו אמאי הכי נמי לימא יום
סב:
צט. [וע"ע תמורה ח.],
ק ג מיי' פי"א מהל' נזקי
כו' אדם דאזיק שור הוא והא דפריך
גדולה הן פחת דמיו לימכר עכשיו
ו) [הך דכהנת שנתערב וכו'
ב
של רבו לרבו יום של עצמו לעצמו שאני
ממון הלכה א סמג
מתני' היא ביבמות צט.
בשוק והוא נזק ולהכי קרי ליה שבת
בריש הנחנקין (סנהדרין פד:) הכחישה
הכא דקא כליא קרנא ואלא ה"ד דלא קא
עשין סז:
וע"ע תמורה ח. ובכן פליאה
שפחת דמיו של עכשיו אינו אלא
באבנים ה"נ דלא מיחייב היינו בהכחשה
קא ד ה מיי' פ"ה מהל'
דמייתי לה משמיה דרב
כליא קרנא כגון א)שהכהו על ידו וצמתה ידו
משום שבת שאינו ראוי לעשות
עבדים הלכה יד ופ"ד
משרשיא ת"ש כהנת
דלא הדרא ור"ח ג אומר ד דלא שייך שבת
וסופה לחזור הניחא לאביי דאמר נותן לו
שנתערב וכו'], ז) [לעיל יג:
מהל' חובל ומזיק הלכה יא
מלאכה בשתי ידיו עד זמן שתחזור
אלא באדם דשבתו לא הוי בכלל נזק
וש"נ], ח) [דף מג.],
טוש"ע י"ד סי' רסז סעי'
שבת גדולה ושבת קטנה שפיר אלא לרבא
ט) (ב"ק כו.), י) [יבמות
ידו אלא לשמור קישואים יהא ראוי
דמשום שבת לא פחתי דמיו כל כך אבל
לט ועי' בכ"מ:
קב ו מיי' פ"ה מהל'
דאמר אינו נותן לו אלא שבתו שבכל יום
צג.], יא) [ב"ק כו.], יב)[צ"ל
לאחר שיקל ממנו כאב המכה קצת
שור פשיטא דשבתו בכלל נזק הוא
א
והא], יג) [צ"ל דת"ק
עבדים הל' ד טור
ויום האי שור הוא ושור אינו משלם אלא
ושבת קטנה היינו כאילו הוא שומר
דפחתי דמיו ומתחלה כשהוזק שמין
דרשב"ג], יד) נ"י לדקל
ש"ע שם סעי' כז:
❖
קישואין שנותן לו כל ימי חליו שישכב
אותו כמה דמיו פחותים לימכר :
קג ז מיי' פ"ט מהלכות
ה
נזק אב"א ב כשהכהו אדם ואי בעית אימא
לפירותיו,
מאי לאו כמשנה אחרונה. ולעיל
תרומות הלכה ה:
במטה מחמת חולי זה שאינו יכול
ו
מימרא היא ומימרא לרבא לא סבירא ליה
ב)
קד ח מיי' פכ"ג מהל'
לשמור קישואים: שפיר. דכיון דשייך
לא בעי לאוקומי הא דנותן
ג איבעיא להו מעוכב גט שחרור יש לו קנס
מכירה הלכ' ג טור
תורה אור השלם
❖
חצי קנס לרבו למשנה אחרונה דקנסא
דין נזק במכה זו מיחייב שור עלה
י"ד סי' רסז:
או אין לו קנס כסף שלשים שקלים יתן
1
1. אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ
לרבו מעשה ידיו לעצמו והא דנגחו
וכיון דלא כליא קרנא לגמרי יום של
לאדוניו אמר רחמנא והאי לאו אדון הוא או
אָמָה כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים
שור יום של רבו לרבו הוי למשנה
רבו לרבו יום של עצמו לעצמו:
שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו
מוסף רש"י
דלמא כיון דמחוסר גט שחרור $
אדון קרינא
שבתו של כל יום ויום. ואין כאן
ראשונה כדפרישית לעיל ז כי היכי דלא
וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל:
לפשוט בעיא דהכא: חבלי ביה
וצמתה ידו. יבשה
שמות כא לב
ביה ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו בן
פחת דמים הואיל וסופו לחזור אלא
(קדושין כד:). נותן לו
2. וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ
אחריני יהבי ליה לרביה. אע"ג
לפי שבת של כל יום יתן לו כל
חורין נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו
שבת גדולה. דמי ידו,
קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
ימי נפילתו למטה יתן שכר אדם
דמעשה ידיו לעצמו כיון דקנסא לרבו
ושבת קטנה. כל ימים
ח
וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ
מאי לאו כמשנה אחרונה לא כמשנה ראשונה
❖
שיפול למשכב רואין אותו
בְלַחְמוֹ: ויקרא כב יא
חבלה נמי לרבו דמה לי קטליה
שלם לפי מלאכה שהיה רגיל בה
ת"ש ד הפיל את שינו וסימא את עינו יוצא
כאילו הוא שומר קישואין
כולו ומה לי קטליה פלגא:
וכשיעמוד ויהא ראוי לשמור קישואין
(ב"ק פו.). שבתו שבכל
בשינו ונותן דמי עינו ואי אמרת יש לו קנס
הואיל
ומדרש חכמים הוא. אומר
יום ויום. עד שיחזור
ישמור קישואין וזה יתן לו פחת השכר:
גליון הש"ס
וקנס לרבו השתא חבלי ביה אחריני יהבי
לקדמותו נותן לו בכל יום
האי שור הוא. כלומר הואיל ואדם
ר"ת דחיישי' שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו
ט
גמ' אדון קרינא ביה. עי'
כמו שנשכרים פועלים בשוק
ליה לרביה חבל ביה רביה גופיה יהיב ליה
עבדי אתה אבל בשן ועין לא חיישי'
החובל כך אינו משלם נזק אלא שבת
ולא כשומר קישואין, דהא
חגיגה ד' ד ע"א תד"ה לא
דזיל קרי בי רב הוא : $ מעוכב גט
לדידיה דלמא כמ"ד אינו צריך דתניא
נצרכא: תד"ה מעוכב
לרבא לא יהיב ליה דמי ידו
שור פטור לגמרי דה' דברים גבי
ה
ג)
י
(שם). בכולן. אראשי
וכו'. עי' ברמב"ן במלחמות
שחרור אוכל כו'. הך בעיא לא אתיא
בכולן עבד יוצא בהן לחירות וצריך גט
אדם כתיב ולא גבי שור דכתיב
ו
אברים קאי, עבד יוצא
פ"ג דברכות (יב. מדפי
(ויקרא כד) איש כי יתן מום בעמיתו
אליבא דר"ל דריש פרק בתרא דכריתות
שחרור מרבו דברי ר' ישמעאל ר"מ אומר
בהן לחירות וצריך גט
הרי"ף) באיבעיא דנשים
ד)
בבהמ"ז דאורייתא: ד"ה
שחרור. להתירו בבת
ולא שור בעמיתו : איבעית אימא.
(כד:) דמסקינן אליבא דרשב"ג
יא (א)
יג)
ט)
אינו צריך ר"א אומר צריך רבי טרפון
חורין (קדושין כד:). הואיל
עבד וכו' ועבידי דאתו. ע'
דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה
הא דאמרן לעיל יום של רבו לרבו
ותורה זכתה לו. דכתיב
ב"מ ד' לג ע"ב תד"ה
אומר אינו צריך ר"ע אומר צריך המכריעין
❖
כשהכהו אדם: ואיבעית אימא.
אי נמי יש לחלק דהתם במעוכב גט
בהדיא (שם). כהנת
כגון:
לפני חכמים אומרים נראים דברי ר' טרפון
שנתערב ולדה בולד
שחרור ע"י הפקר אוכל בתרומה
לעולם בשור וכאביי דאמר שייך בה
שפחתה. ואין ידוע אי זה
בשן ועין הואיל ותורה זכתה לו ודברי ר"ע
דין נזק ודקמקשית מינה לרבא: הך
כמו שמותר בשפחה כדפרישית לעיל
יב (ב)
כהן ואי זה עבד (תמורה
הגהות הב"ח
בשאר אברים הואיל וקנס חכמים הוא קנס
מימרא. בעלמא היא ואינה לא משנה
והכא איירי בחציו עבד וחציו בן חורין :
ח.). הרי אלו אוכלין
יג
הרי אלו אוכלים בתרומה. והא
(א) תוס' ד"ה מעוכב וכו'
בתרומה. אחד כהן ואחד
הא קראי קא דרשינן אלא אימא הואיל
ולא ברייתא: ומימרא. רבא אמר
דמסיק אליבא דרשב"ג
עבד כהן (יבמות צט.).
לך דהא מימרא לא ס"ל: מעוכב
דאמרינן בפ"ק דכתובות (דף
ומדרש חכמים הוא איבעיא להו מעוכב
וכו': (ב) בא"ד כדפרישי'
וחולקין חלק אחד על
ז
גט שחרור. מחוסר גט שחרור. כל
יג:) גבי עשרה כהנים ופי' אחד מהם
הגורן. כלומר כששניהן
לעיל נ"ב בדף מ ע"א
גט שחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל
❖
ביחד נותנין להן תרומה
בד"ה אותו העבד:
ובעל הולד שתוקי שמשתיקין אותו
הנך דאמרי' בהו דיצאו לחירות ואין
2קנין כספו אמר רחמנא והאי לאו קנין כספו
בבית הגרנות, אבל לאחד
מדין כהונה מדכתיב והיתה לו ולזרעו
לרבו עליהם אלא שצריכין גט שחרור
מהן אין חולקין עד שיבוא
הוא או דלמא כיון דמחוסר גט שחרור
חבירו, דשמא זה הוא העבד
אחריו שיהא זרעו מיוחס אחריו הא
כגון מקדיש ומפקיר ומי שחציו בן
מוסף תוספות
קנין כספו קרינא ביה ת"ש דאמר רב
וסבירא ליה להאי תנא דאין
ה)
חורין דתנן כופין את רבו: יש לו
אמרינן בפ' נושאין על האנוסה (יבמות
חולקין תרומה לעבד אלא
א. דנהי דבאדם המזיק
משרשיא כהנת שנתערב ולדה בולד
ו)
קנס. שלשים כסף לרבו אם נגחו
דף ק:) דזרעו מיוחס אחריו דרבנן
אם כן רבו עמו, דילמא אתי
דרשי' ולא איש בשור,
שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה וחולקין
לאסוקיה ליוחסין (תמורה
שור: מאי לאו כמשנה אחרונה.
שומרין מיהא חייבין. תוס'
וכי גזור רבנן בזנות בנישואין לא גזרו
ח.). משחררין זה את
הרא"ש. ב. אלמא דין
חלק אחד על הגורן הגדילו התערובות
אי נמי הכא לאחר שנולדו נתערבו:
לאחר שחזרו בית הלל להורות דכופין
זה. כל אחד ואחד כותב אם
אחד להם. תוס' הרא"ש.
עבד שמכרו רבו לקנס כו'. משחררין זה את זה הכי השתא התם אם
מכר
את רבו ואפי' הכי שקיל קנס דצד
אני הרב ואתה העבד הרי
ג. כהן. תוס' הרא"ש.
אתה בן חורין ויהיו מותרים
ד. דלא דמי. תוס'
קנס של עבד לא מיבעיא
עבדות כל זמן שלא נכתב הגט:
יבא אליהו ויאמר בחד מינייהו דעבד הוא
❖
שניהן בבת ישראל (שם).
הרא"ש. ה. שבכל שעה
כמשנה ראשונה. דלית ליה כופין
ליה דאפי' לר"מ לא קני דהא לא
קנין כספו קרינא ביה הכא לאו קנין כספו
ערך דמיו ידועים בכמה
ואדון גמור הוא: הפיל. רבו שינו
עבידי דאתי כדקאמרי' וכ"ש לרבנן
הוא ראוי לימכר עתה. תוס'
הוא כלל איבעיא להו עבד שמכרו רבו לקנס
ח
הרא"ש. ו. וא"ת אמאי
אלא במכרו רבו לקנס מיבעיא ליה
של עבד כנעני ואח"כ סימא את עינו:
פסקי רי"ד
איצטריך לעיל למימר
מכור או אינו מכור תיבעי לר"מ תיבעי לרבנן
יוצא בשינו. לחירות וקס"ד צריך גט
דדילמא אפי' לרבנן קני להו כמו דקל
מימרא לרבא לא ס"ל,
תניא כל כ"ד ראשי אברים
תיבעי לר"מ עד כאן לא קאמר ר"מ אדם
לפירותיו כדאמרי' הא קאי שור והא
שחרור וכי סימא עינו קודם גט נותן
ז)
לימא דהיינו למשנה
עבד יוצא בהן לחירות
יד
אחרונה דקנסו לרבו
וצריך גט שחרור דברי
מקנה דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות
לו דמי עינו כבן חורין: בכולן.
קאי עבד או דלמא אפי' לר"מ לא
דאע"פ שמעשה ידיו
ר"ש ר"מ אומר אינו צריך
עשרים וארבעה ראשי אברים האמורין
קני דלא דמי יד)[לפירות דקל] שהפירות
דקל דעבידי דאתו אבל הכא מי יימר דמינגח
לעצמו, אדון קרינן בי',
ר' אלעזר אומר צריך ר'
במס' נגעים (פ"ו מ"ז) לענין שאינן
יוצאים מגוף הדקל $ ועבידי דאתו אבל
ונגחו שור, יום של רבו
טרפון אומר אינו צריך
ואם תמצא לומר דמינגח ממאי דמשלם
לרבו, הוי למשנה ראשונה
רבי עקיבא אומר צריך
קנסא מעלמא אתי ולא עבידי דאתי:
מטמאין משום מחיה ראשי אצבעות
דלמא
כדפרישית לעיל. תוס'
המכריעים לפני חכמים
של ידים ורגלים וראש החוטם וראשי
מי
הרא"ש. ז. וי"ל דלא בעי
אומרים נראים דברי ר'
האזנים וראש הגוויה שהן משופעין לכאן ולכאן ואין נגען נראה לכהן בבת אחת ולא קרינא ביה לכל מראה עיני הכהן (ויקרא יג):
לשנויי הכי. תוס' הרא"ש.
טרפון בשן ועין הואיל
ח. מ"מ הנזק יש לו
והתורה זיכתה לו ודברי
עבד יוצא בהן לחירות. דמומין שבגלוי הן ואינן חוזרין כשן ועין ואתרבו בכלל ופרט וכלל בפ"ק דקדושין (דף כד:): המכריעין. דעת
להיות לרב, ואפי' שבת
ר' עקיבא בשאר איברים
חכמים איזו נראה. ולא אתפרש מאן נינהו: והא קראי דרשינן. בקידושין (שם): אוכל בתרומה. אם עבד כהן הוא: קנין כספו אמר
נמי אע"פ שהוא בטל
הואיל וקנס חכמים הוא
ממעשה ידיו. תוס' הרא"ש.
קנס הא קראי קדרשי' אלא
רחמנא. לענין תרומה: אוכלין בתרומה. שניהם ממה נפשך דחד כהן וחד עבד כהן: וחולקין חלק א'. ביבמות (דף צט:) מפרשים חלק
ט. רבו. תוס' הרא"ש.
הואיל והוא מדרש חכמים.
כאחד שאין נותנין להם תרומה בגורן לזה בלא זה דקסבר אין חולקין תרומה לעבד כנעני בגורן אלא א"כ רבו עמו דלמא אתי
י. עי' תוס' הרא"ש שמקשה
פי' בפ"ק דקידושין (כד:)
למימר כהן הוא ומסקו ליה ליוחסין והשתא לא אתי לאסוקינהו והאי מעוכב גט שחרור הוא ואין לרבו רשות עליו דלא ידע הי
על ר"ת וחולק. יא. דאמר
ילפינן כלל ופרט וכלל
וכו' ד'אי איפשי' לשון
כי יכה כלל שן ועין
מינייהו עבד וצריכין שישחררו זה את זה וקתני סיפא הגדילו התערובות משחררין זה את זה וקתני אוכלין בתרומה: שמכרו רבו.
הפקר. תוס' הרא"ש.
פרט לחפשי ישלחנו חזר
לאחר: לקנס. שאם יגחנו שור יהא קנסו שלו אבל לשאר דברים לא מכרו: מכור. לקנס מיהא: או לא מכור. ואם נגחו קנסו לרבו
יב. במילתיה דאמימר.
וכלל. כלל ופרט וכלל
ראשון דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם: תיבעי לר"מ.
דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם האומר לאשה הרי את מקודשת לי
תוס' הרא"ש. יג. ולא
אי אתה דן אלא כעין
נהירא לי, דהיאך יאכל צד
הפרט מה הפרט מפורש
לכשאתגייר כו' (קדושין דף סג.): פירות דקל. המוכר פירות
דקל עד שלא חנטו דפליגי בה י) רב הונא ורב נחמן אליבא דר' מאיר:
חירות בתרומה, דעד כאן
מומין שבגלוי ואינן חוזרין
דלמא לא קא מיבעיא לי' לעיל
אף כל מומין שבגלוי
אלא להתחייב חצי קנס,
ואינן חוזרין ורבה כל כ"ד
אבל קנס שלם פשיטא דלא מחייב. תוס' הרא"ש ועי' מהרש"א ומהר"ם. יד. אע"ג דלא עבידי דאתו, מטעמא. תוס' הרא"ש.
ראשי אברים והם כ'
אצבעות
ידיו ורגליו
שתי
אזנים וראש החוטם
וראש הגוייה וראשי דדים
באשה: