השולח פרק
רביעי גיטין
מג.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא. וא"ת כי אמר נמי דאינו מכור
דלמא מודה. בב"ד קודם העדאת עדים ומודה בקנס פטור: ויליד
קה א מיי' פכ"ב מהל'
א) קדושין ז., ב) ג"ז שם,
א
ג) [שבת קיט. חגיגה יד.],
מכירה הלכה א סמג
בית מה ת"ל. לענין אכילת תרומה ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו. יליד
תקשי ליה מי איכא עבדא דלא מזדבן לקנסא שיוכל למכרו
ד) [כריתות יא.], ה) [צ"ל
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
בית בן שפחתו: אילו כן. דלא כתיב אלא קנין כספו הוא יאכל בו:
כולו לגמרי ב וי"ל דלא ימצא קונים שיקנוהו לגמרי אפי' לא יצטרכו
ומאורסה כך איתא
רט סעי' ד:
אף קנין כסף אע"פ שאינו שוה כלום.
קו ב מיי' פ"ו מהל'
לפרנסו שיוכל לומר עשה עמי ואיני זנך מ"מ מימנעי אינשי לקנותו
כגון שנעשה מוכה שחין:
בכריתות], ו) [כריתות
שם], ז) [קדושין ז.],
תרומות הלכה א
מי איכא עבדא דלא מזדבן. בפרוטה:
שלא יהא רגיל אצלם אבל אם מכרו
❖
ח) [קדושין סח.],
סמג לאוין רכד רכה טור
לקנסא. שאם יגחנו שור יטול שלשים
לקנס מכור זמנין דזבני ליה ועי"ל
דלמא מודה ומיפטר
ותבעי לרבנן עד כאן
י"ד סי' שלא:
קז ג מיי' פ"ד מהל'
כסף: בטרפה. שאין משלמין עליו
דאפי' מוכרו כולו לגמרי אינו מכור
לא קאמרי רבנן א אין אדם מקנה דבר שלא
אישות הלכה יז סמג
קנס דגברא קטילא הוא: והא חזי למיקם
דהא אינו שוה כלום ואינו מוכרו
גליון הש"ס
בא לעולם אלא כגון פירות דקל דהשתא
עשין מח טוש"ע אה"ע
קמיה. לשרתו אע"פ שנחתכה רגלו
אלא לקנס ולקנס אינו מכור ג:
גמ' מי איכא עבדא כו'.
סימן מד סעי' יא:
מיהא ליתנהו אבל הכא הא קאי שור והא
אם
קח ד ה מיי' שם פ"ג
תמצא לומר התקדשי לחציי
למעלה מן הארכובה או ניקב קרום
עי' ערכין ד' ב ע"א
קאי עבד מאי אמר ר' אבא ת"ש ויליד
תד"ה לאתויי מנוול: שם
הלכה ט סמג שם
1
מקודשת. וגבי אשה קאמר
המוח ראוי לשירות קל: במנוול.
טוש"ע אה"ע סי' לא סעי'
מי שחציו עבד וחציו בן
בית מה תלמוד לומר אם קנין כסף אוכל
אם תמצא לומר חצייך מקודשת לי
דמאיס והוי נמי טרפה דלאו בר קנסא
חורין. ע' ירושלמי פ"ח
ח:
קט ו ז מיי' פי"א מהל'
יליד בית לא כ"ש אילו כן הייתי אומר מה
דפסחים הלכה א: שם
הוא: בקדושין אמרינן התקדשי לחציי
אינה מקודשת והוי מצי למימר איפכא
ז)
ד
נזקי ממון הלכה ב
ומאי יורשיו נפשיה. עי'
קנין כסף שיש בו שוה כסף אוכל אף יליד
מקודשת חצייך מקודשת לי אינה
אלא האמת נקט דהכי מסיק בפ"ק
סמג עשין סז טוש"ע י"ד
פר"ח בספרו מים חיים
דקידושין (דף ז.) : ואי אמרת
מקודשת הכא מי הוי קדושין או לא:
ה
בתשובותיו סימן ב: שם
בית שיש בו שוה כסף אוכל ומנין שאע"פ
סי' רסז סעי' סב:
קי ח מיי' פ"ד מהל'
אמר רבא שתי תשובות.
אם תמצא לומר. כלומר אי בעית
קדושיו לאו קדושין יורשין מנא ליה.
שאינו שוה כלום ת"ל יליד בית מכל מקום
אישות הלכה טז סמג
עי' פסחים ד' עא ע"א
למפשט מדקיימא לן התקדשי לחציי
תימה דמה תולה יורשין בקידושין ו
וש"נ: שם ואמר ר"ל
ועדיין אני אומר יליד בית בין שיש בו
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
מקודשת לא דמי דהתם בר חורין הוא
והלא בנו מן הפנויה יורשו כדאמר
מד סעי' יב:
כופר. עי' ב"ק ד' מב
שוה כסף בין שאין בו שוה כסף אוכל קנין
❖
קיא ט מיי' שם הלכה
ע"ב:
וחזיא לכוליה והכי קאמר לה אי
(יבמות דף ק:) גבי עשרה כהנים
י"ז ופ"ג מהלכות
כסף יש בו שוה כסף אוכל אין בו שוה
בעינא נסיבנא אחריתי בהדיך אבל
שפירש אחד מהן ובעל דהולד שתוקי
איסורי ביאה הלכ' יג סמג
כסף אינו אוכל ת"ל קנין כספו ויליד ביתו
הא לא חזיא לפלגא דעבדות דידיה:
שמשתקין אותו מנכסי אביו משום
1
לאוין קכה:
מוסף רש"י
קיב י מיי' פ"ז מהל'
מה יליד בית אע"פ שאינו שוה כלום אוכל
ואם תמצא לומר חצייך מקודשת לי
דלא ידעי' אבוה מנו ואפי' בנו ממזר
ב
אין אדם עומד על
יבום הלכה לא סמג
אינה מקודשת. ובעית למפשט הא
מערוה דלא תפסי בה קידושין תנן
אף קנין כספו אע"פ שאינו שוה כלום אוכל
דברי תורה. על בוריין
עשין נא נב טוש"ע אה"ע
❖
מינה דכי היכי דמקדש חצי אשה
בפרק שני דיבמות (דף כב.) דהוי בנו
לאומרין כהלכתן (שבת
סי' קעד סעי' ז:
ואי סלקא דעתך עבד שמכרו רבו לקנס
קכ.). אלא אם כן נכשל
לכל דבר והיינו ליורשו והכא אי
אינה מקודשת הואיל דלא מצינן למימר
מכור $ מי איכא עבדא דלא מזדבין לקנסא
בהן. עד שאומרן ב' וג'
דהכי קאמר לה דתנסיב אחרינא
תפסי בה קידושין גרע טפי דאתי צד
ז
פעמים בשיבוש דהיינו
אין איכא עבד טרפה והא חזי למיקם קמיה
תורה אור השלם
בהדי דאיתתא לא חזיא לתרי ואשתכח
עבדות ומשתמש בא"א כדאמרינן
טעמי תורה המסותרין
במנוול ומוכה שחין איבעיא להו $ מי שחציו
1. וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ
(שם) כשהתלמיד נכשל
ג
דפלגא הוא דקדיש הכא נמי חצי
[בהחולץ] (שם דף מה.) וי"ל דסבר
בשמועתו פעם ראשונה
קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין מהו
איש שקידש לא הוו קידושין לא דמי
הש"ס דאם איתא דלאו בר קדושין הוא
ושניה הוא נותן לב לעמוד
וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ
❖
אם תמצא לומר בן ישראל שאמר לבת
על שמועתו (חגיגה יד.).
דהתם שייר בקנינו דהוה ליה לקדשה
אין בנו מתייחס אחריו ולא דמי
בְלַחְמוֹ: ויקרא כב יא
ד
ח
2. כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו
ישראל התקדשי לחציי מקודשת דחזיא
לכולה אבל האי לא שייר מידי דכל
לעריות דתפסי בה קדושין לעלמא
א)
בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה
עבד: כשעשאו
מה דחזי למעבד
אבל האי דלאו בר קדושין הוא בשום
ט
לכוליה הא לא חזיא לכוליה ואם תמצא
קָצִין
תִּהְיֶה
לָּנוּ
מוסף תוספות
טריפה. דהוה ליה כמאן דקטליה
מקום אין הבן מתייחס אחריו:
וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת
י
לומר בן ישראל המקדש חצי אשה אינה
❖
ה
ב)
א. לקנס. תוס' הרא"ש.
ישעיהו ג ו
יָדֶךָ:
ויהב ליה לנפשיה: ועוד כופר הוא
ואין
מקודשת דשייר בקנינו והא עבד לא שייר
ב. ויהיה הקנס לקונה
כו'. דבשלמא קנס
דלא כתיב ביה
אותו. תוס' הרא"ש.
בקנינו מאי ת"ש המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין נותן חצי קנס
ו
ג. אשתכח דלאו מידי
מיתה אלא נגיחה שנאמר אם עבד
פסקי רי"ד
קא זבין. ומה"ט נמי ניחא
לרבו וחצי כופר ליורשיו ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשין מנא ליה
יגח השור וגו' (שמות כא) איכא
מי שחציו עבד וחציו בן
אמאי אינו שו"כ, דנהי
אמר רב אדא בר אהבה כשעשאו טרפה $ ומאי יורשיו נפשיה $ אמר רבא
לאוקמיה כשעשאו טריפה אבל בכופר
חורין שקדש בת חורין
דלא מזדבין לקנס, מ"מ
מקודשת היא משום צד
הוא יכול להשהותו לקנס
שתי תשובות בדבר חדא דיורשיו קתני ועוד כופר הוא $ ואמר ריש לקיש
של בן חורין כתיב (שם) והמית איש או
חירות שבו ואפילו אם
ושוה לו כסף. אלא כיון
אשה: ראוי ליטול. דפלגא לאו בר
כופר אין משתלם אלא לאחר מיתה אלא אמר רבא ראוי ליטול ואין
ז
תמצא לומר המקדש אשה
דהשתא לא שוה לי' מידי
קנסא הוא אלא בר כופר: ואין לו.
לחציו אינה מקודשת התם
קודם שיבא הקנס לא מקרי
לו אמר רבא כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה
משום דשייר בקנינו הכא
קנין כספו. תוס' הרא"ש.
שהרי מת ויורשים אין לו שיגבו וזה
שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קדושיה קדושין דרש רבה בר רב
לא שייר בקניינו וכן נמי
ד. את"ל
[התקדשי
המזיק זכה במה שבידו ולעולם בשמת
שפחה שחציה שפחה
לחציי] אינה מקודשת
הונא כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה בת
וה"ק נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר
וחציה בת חורין שנתקדשה
משום דשייר בקניינו, וגבי
חורין שנתקדשה אינה מקודשת א"ל רב חסדא מי דמי התם שייר בקנינו
מישראל קדושיה קדושין
אשה הוה מצי למימר
ראוי לינתן ליורשיו אם היו לו יורשין:
משום צד חירות שבה.
חצייך מקודשת לי
הכא לא שייר בקנינו הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עליה ודרש
אוקי אמורא עליה. העמיד מתורגמן
ואפילו אם תמצא לומר
מקודשת משום דחזיא
והמכשלה הזאת תחת ידיך אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל
לפניו לחזור ולדרוש: והמכשלה
המקדש חצי אשה אינה
לכולה. תוס' הרא"ש.
2ג)
מקודשת התם שייר בקנינה
ה. ונקט את"ל משום
הזאת. כלומר כך התחיל בדרשא
בהן אע"פ שאמרו המקדש חצי אשה אינה מקודשת אבל חציה שפחה וחציה
ח
הכא לא
שייר בקנינה
דתלמודא שקיל וטרי בה.
מקרא כתוב והמכשלה הזאת תחת
בת חורין שנתקדשה קדושיה קדושין מ"ט התם שייר בקנינו הכא לא שייר
תוס' הרא"ש. ו. כ"ש.
תוס' הרא"ש. ז. הבן. תוס'
ידיך באנשי ירושלים שפסקה תורה
בקנינו אמר רב ששת כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה
הרא"ש. ח. אפי' אחר צד
מהם והיו שואלין לחבריהם שמלה
שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אין קידושיה קידושין ואם לחשך אדם
חירות שבו. תוס' הרא"ש.
לך קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת
ט. צד חירות. תוס'
לומר איזו היא שפחה חרופה זו שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה
ד)ט
ה)
הרא"ש. י. והו"ל כגוי
תחת ידיך כלומר דברים שמכוסין
ועבד הבא על בת ישראל
לעבד עברי אלמא בת איתרוסי היא אמור לו כלך אצל ר' ישמעאל ו)שהוא
כשמלה שלך הן שאתה בקי בהן אמור
דלא תפסי בה קידושין.
אומר בשפחה כנענית המאורסה לעבד עברי ושפחה כנענית בת איתרוסי
לנו ותהיה קצין והמכשלה הזאת דברי
תוס' הרא"ש.
היא אלא מאי אית לך למימר מאי מאורסת מיוחדת הכא נמי מאי
תורה שאין אדם עומד על אמיתתן
עד שיכשל בהן להורות טעות
מאורסת מיוחדת אמר רב חסדא חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה
י
ויכלימוהו והוא נותן לב ומבין תחת
לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם מתייבמת ללוי
ידיך הן אף אני נכשלתי בהוראתי
ואין
וחוזרני בי: ואם לחשך אדם לומר.
תשובה לדבר זה מאותה ששנינו במס' כריתות (יא.) והפדה לא נפדתה דשפחה חרופה איזו זו זו פדויה ואינה פדויה חציה שפחה וחציה בת חורין
המאורסה לעבד עברי. והוא הדין לכל ישראל אלא אורחא דמלתא נקט משום דעבד עברי מותר בשפחה: אלמא בת אתרוסי היא. מדקתני מאורסת:
אמור לו. וכי סבור אתה שהן אירוסין ממש: כלך אצל רבי ישמעאל. דאמר התם דברה תורה כלשון בני אדם ובשפחה כנענית שלא נפדית כלל
קמשתעי קרא: המאורסה לעבד עברי. וכי שפחה כנענית גמורה בת קדושין היא הא חמורה בעלמא היא עם הדומה לחמורח): מיוחדת. וגזירת
וחזרה ונתקדשה
לשמעון.
הכתוב היא דמחייב
עלה אשם
הואיל
וייחדוה לעבד עברי
המותר
בה:
אחיו ובחיי ראובן
וראובן לא גירשה:
ואין