מג:
השולח פרק
רביעי
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
אני קורא בה אשת שני מתים. וא"ת והכא מאי נפקא מינה
ואין אני קורא בה אשת שני מתים. לומר חציה
היתה לזה וחציה
קיג א מיי' פ"ד מהל'
א) [לקמן פב:], ב) יבמות
סו. לעיל לח., ג) שבת קיא.
אישות הלכה טז
אם היא אשת שני מתים הא אמרינן בפ' ד' אחין (יבמות
לזה ומכח שניהם היא באה ואמרי' ביבמות (דף לא:) ג' אחין נשואין
סמג עשין מח טור ש"ע
יבמות סה: [קדושין לה.],
דף לא:) דזיקת שני יבמין דרבנן גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות
ג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת חולצת
ד) [לעיל לח: יבמות סו.],
אה"ע סי' מד סעי' יב
מבית אחד מתיבמות וזה לא שייך הכא
וי"ל דהתם במאמר דרבנן
ולא מתיבמת שנאמר ומת
אחד מהם וגו' (דברים כה) מי שעליה
ה) [ערכין כט:], ו) [עי'
וע"ש:
קיד ב מיי' פ"ג מהלכ'
תוספתא לקמן מד ע"ב ד"ה
זיקת יבם א' ולא שעליה זיקת שני
הויא זיקת ב' יבמין דרבנן אבל בעלמא
א
לח"ל], ז) לקמן פה:
איסורי ביאה הלכ'
מה
נפשך אי
הוי דאורייתא:
יבמין וזו ע"י מאמר לא יצתה מזיקת
ואין אני קורא בה אשת שני מתים מה
א)
יג סמג לאוין קכה:
קדושין ו. [תוס' ע"ז פ"ד],
קטו ג מיי' פ"ח מהל'
קידושי ראובן כו'. פי' בקונטרס
יבום הראשון כולה ובמקצתה חל עליה
ח) [עי' תוס' ב"ב מג. ד"ה
נפשך אי קדושי דראובן קדושין קדושי
אין לי], ט) והרי משכון
עבדים הלכה א
דמשום פלוגתא דאמוראי דלעיל
זיקת יבום השני אבל הכא לא זיקת
דשמעון לאו קדושין ואי קדושי דשמעון
דלפירא וזמן לגופיה
סמג עשין פז טוש"ע י"ד
מספקא ליה הי מינייהו הוו קידושין
שנים עלה דחד מנייהו קדושין גמורים
הכא במאי עסקי'
סי' רסז סעיף פ:
קדושין קדושי דראובן לאו קדושין א איתמר
קטז ד מיי' שם הלכה ב
ודאידך לאו כלום ומיהו משום פלוגתא
וקשה דרב חסדא גופיה ב פשיטא ליה ג
בשלוה. ס"א מג"ד,
חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה
י) [דף מד.], יא) [לקמן
טוש"ע שם בהג"ה:
דאמוראי דלעיל מספקא לן הי מנייהו
דהוו קידושין ורבה בר רב הונא נמי
❖
קיז ה מיי' פ"א מהל'
מה.], יב) [לקמן מז.],
לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון
חזר בו מכח דברי רב חסדא ונראה
הוו קדושין והשתא דמתו להו מתיבמת
תרומות הלכה יז:
קיח ו מיי' פ"ח מהל'
רב יוסף בר חמא אמר ר"נ פקעו קדושי
ללוי ממה נפשך כו': וחזרה ונתקדשה
דמספקא ליה אי גמרי קדושי ראשון
אי פקעי: גמרו קידושי ראשון.
עבדים הלכה ב
לשמעון. ולאו משום אחיו נקט ליה:
תורה אור השלם
ראשון ר' זירא אמר רב נחמן גמרו קדושי
סמג עשין פז טוש"ע י"ד
❖
פקעו קדושי ראשון. אפי' למ"ד
והא דאמרי' בפ"ק דקידושין (דף ז.)
ראשון א"ר זירא כוותיה דידי מסתברא
1. וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת
סי' רסז סעי' פ בהגה"ה:
בהמה של שני שותפין הקדיש חציה
מקודשת בא השחרור והפקיעה
אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא
דכתיב לא יומתו כי לא חופשה הא חופשה
ב
1
שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ
וחזר ולקחה והקדיש חציה ד כו' הא לא
ומקודשת לשני שהרי נשתנה גופה
יומתו א"ל אביי ולתנא דבי ר' ישמעאל
וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ
הגהות הב"ח
והויא לה כקטן שנולד: גמרו קדושי
הקדישה לא גמרי שאני התם דאפשר
ה
חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת
דאמר בשפחה כנענית המאורסת לעבד
(א) גמ' כמאן כר"י בן
ראשון. ע"י השחרור גמרו דעד
שתרעה ויהיו חציה דמיה הקדש וחציה
תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא
ברוקה. נ"ב עיין תוס' לעיל
עברי הכי נמי דכי חופשה יומתו אלא מאי
ויקרא יט כ
חֻפָּשָׁה:
חולין אבל הכא דאי אפשר שתהא
עכשיו הבא עליה באשם ומלקות
2. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים
דף מא ע"ב (ד"ה כופין)
אית לך למימר שחופשה וחזרה ונתקדשה
חציה מקודשת דכי יקח איש אשה
היה אפילו מזיד ומכאן ואילך הבא
דמשחררין אותה משום
וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ
שהיא מצוה רבה וכן
הכא נמי שחופשה וחזרה ונתקדשה אמר
עליה במיתה: לא יומתו כי לא וגו'.
וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ
כתיב לא חצי אשה מסתבר למימר או
ב)
בברכות ד' מז ע"ב
וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם
גמרי או פקעי ואע"ג דהתם מדמי
ומוקמינן לה בחציה שפחה וחציה בת
רב הונא בר קטינא א"ר יצחק מעשה באשה
ששיחרר ר"א עבדו להשלים
וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה
חורין וס"ל דה"ק אינן חייבין מיתה
למקדש חצי אשה לא קשה מידי דמייתי
לעשרה ופריך מצוה הבאה
הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:
אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו
❖
בעבירה היא ומשני מצוה
בראשית א כח
שפיר דהיכא דאיכא דעת אחרת לא
משום א"א כי לא חופשה לאחר
את רבה ועשאה בת חורין (א) כמאן כר' יוחנן
דרבים שאני וכ"כ התוס'
פשטי בכולה אי נמי איכא למימר
קידושין הא חופשה לבתר הכי יומתו
ו
שבת דף ד. (ד"ה וכי)
בן ברוקה ג) דאמר על שניהם הוא אומר
❖
דהוי לה אשת איש גמורה: ה"נ.
דבהמה של שני שותפין ששייר בקניינו
[והשאר חסר]:
מוסף רש"י
ויברך אותם אלהים ויאמר וגו' פרו ורבו
2
קצת שהרי בהמה היתה בת הקדש
הא חופשה בתר אירוסין יומתו וכי
וכפו את רבה ועשאה
ומלאו וגו' ד) אמר רב נחמן בר יצחק לא
קידושין ראשונים כלום היו: אלא
לפיכך לא גמרי אבל הכא חציה
בת חורין. כדי שתהא
מוסף תוספות
מנהג הפקר נהגו בה: מתני' המוכר
מותרת לינשא (יבמות סו.)
מאי אית לך למימר. דוקיא דקרא
שפחה לא היתה בכלל קידושין:
ה)
מפני שלא היתה ראויה לא
אבל
א. בקדושין דאורייתא.
אם כתב עליו אונו זהו
הכי משמע: הא חופשה וחזרה
עבדו לעובדי כוכבים או לחוצה לארץ יצא
ו)
לעבד ולא לבן חורין (לעיל
תוס' הרא"ש לקמן (פב:) ד"ה
בן חורין: גמ' ת"ר המוכר עבדו לעובדי
שחרורו. וא"ת הא דאמר אמימר
ונתקדשה. יומתו אם ניאפה עם
לח:). מנהג הפקר נהגו
אלא. ב. קאמר לעיל מי
ז)
ג
בה. לאו משום דאיתתא
דמי התם שייר בקניינו וכו'
אחר: כר' יוחנן בן ברוקה. במס'
לעיל (דף מ.) המפקיר עבדו אין לו
כוכבים יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו
מיפקדא אפריה ורביה,
אלמא. תוס' הרא"ש.
יבמות: על שניהם הוא אומר כו'.
תקנה דאיסורא דאיכא גביה לא מצי
אלא מתוך שלא היתה
ראשון אמר רשב"ג בד"א שלא כתב עליו
ג. דקידושי קמא. תוס'
מקני ליה וכאן משמע דיש לו תקנה
דאשה נמי מיפקדה אפריה ורביה:
ז
ראויה לא היתה מיוחדת
הרא"ש. ד. קדושה ואינה
אונו אבל כתב עליו אונו זהו שחרורו מאי
לאיש והיו נוהגין בה הפקר
קריבה. תוס' הרא"ש.
מנהג הפקר היו נוהגין בה. בזנות
בשטר ועל כרחך לא משחרר ליה עד
בזנות (שם) לפי שלא היתה
ה. ולא פקעי. תוס'
אונו אמר רב ששת ח) דכתב ליה הכי
דלא היתה מיוחדת לאדם ולא היתה
שיברח דאי לאלתר חייל השחרור ח היכי
יכולה לינשא היתה מפקרת
הרא"ש. ו. דבהמה כיון
משמרת עצמה: מתני' יצא לחירות.
לכשתברח ממנו אין לי עסק בך: ת"ר לוה
מזבין ליה ומסר ליה לעובד כוכבים
ד
עצמה וחוטאים בה, לפיכך
דדידיה הוא ובידו להקדיש
כפו את רבה לשחררה
כולה, פשטה בכולה, אבל
עליו מן העובד כוכבים כיון שעשה לו עובד
להשתעבד בו ט וי"ל דלא דמי למפקיר
אם ברח מן העובד כוכבים או שקנסוהו
(יבמות סו.). יצא בן
אשה לאו בדידיה תליא
ב"ד לפדותו כדאמר לקמןי) דקונסים
דעובד כוכבים לא י קני ליה אלא למעשה
כוכבים נמוסו יצא לחירות מאי נמוסו אמר
חורין. דהמוכר עבדו
מילתא ואין לו כח לקדש
אותו לפדותו וכשיפדנו לא ישתעבד לו
ידיו ואכתי פש ליה גבי ישראל ממונא
לעובד כוכבים קונסין אותו
אלא כפי דעתה והויא לה
יא
רב הונא בר יהודה נשקי מתיב רב ששת
לפדותו ויפטרנו לחירות
כבהמה של שני שותפין.
דקני ליה לקנס ולוולדות ולא הפקיעו
וקנס חכמים הוא הואיל והפקיעו מן
ה האריסין והחכירות ואריסי בתי אבות
משום דאפקעיה ממצות,
תוס' הרא"ש. ז. נמי כיון
ממנו חכמים עד אחר שיכתוב לו גט
המצות. וכן לח"ל יצא לחירות מפני
וכן המוכר עבדו אפילו
דמכרו לגוי פקע מיניה
ועובד כוכבים שמשכן שדהו לישראל אע"פ
הא
שחרור: לגופא. פי' בקונט'
לישראל בחוצה לארץ יצא
שהוציאו מארץ לחוצה לארץ ובגמראיא)
ממונא, ולא שייך למימר
שעשה לו נמוסו פטורה מן המעשר ואי
לחירות (ערכין כט:).
הכא צריך ואין לו תקנה
גבי עבד קבע לו זמן שאם לא יפדהו
מפרש את מי קנסו אם את הלוקח
וצריך גט שחרור.
מדקאמר רשב"ג שאם
ס"ד נשקי שדה בת נשקי היא אלא א"ר
גמ'
או את המוכר: אונו. שטר:
יהא גופו חלוט לעובד כוכבים ומעכשיו
להתירו בבת חורין, משום
כתב עליו אונו זהו
ששת זמן קשיא זמן אזמן ל"ק הא דמטא
דעובד כוכבים גופו לא קני
לכשתברח. מן העובד כוכבים אין
שחרורו. תוס' הרא"ש.
משתעבד בו וכיון דמזלזל בתקנתא
דכתיב מהם תקנו, אתם
ח. וה"ק לכשתברח
לי עסק בך: נמוסו. לקמן מפרש:
זמניה הא דלא מטא זמניה אלא גבי עבד
דרבנן קנסוה אע"ג דלא מטא זימניה
קונין מהם ולא הם קונים
ממנו תהיה משוחרר
יצא לחירות. דהויא כמכירה וקנסוהו
וגבי שדה איירי דקבע ליה זמן לפירי
דמטא זמניה צריכא למימר אלא אידי ואידי
מכם ולא הם קונים זה את
מעתה, והאי דקאמר
ו
❖
זה (קדושין ו:).
לכשתברח ממנו משום
רבנן: נשקי. חותם וסי' עבדות שתולין
שאם לא יפדהו עד הזמן יאכל
דלא מטא זמניה ול"ק הא לגופא והא לפירא
ט)
דאין ניכר בו שחרור כל
לעבדים בצואריהם: האריסין. ישראל
הפירות משם ואילך עד שיפרע הלכך
ואי
זמן שהוא מסור ביד הגוי
אפי' מטא זימניה אין לו אלא פירות
שנעשה אריס לעובד כוכבים בקרקע
אבל הוא משחררו
פסקי רי"ד
מעכשיו, א"כ קשה. תוס'
ותימה כיון דעד דלא מטא זימניה אין לו פירות מה שייך לומר
העובד כוכבים וקסבר יש קנין לעובד כוכבים בארץ להפקיע מיד
הרא"ש.
ט. אחר
אמר רב (חנה) [הונא]
מעשר יב): אריס. למחצה לשליש ולרביע: חכירות. שקבלה מן
פטור מן המעשר ועוד דהוה ליה למימר אידי ואידי בין מטא
ששחררו. תוס' הרא"ש.
בר קטינא אמר רב
העובד כוכבים בכך וכך חטין לשנה: ואריסי בתי אבות.
זמניה בין לא מטא זמניה ומדנקט לא מטא זמניה משמע דלא
י. מצי. תוס' הרא"ש.
יב
יצחק מעשה בשפחה אחת
יא. ומה דאפשר לגוי
שחציה שפחה וחציה בת
מתוקמא ההיא דמעשר אלא בלא מטא זמניה ונראה לפרש הא
כלומר אריסות קבועה ועומדת מאבות שהיו אבותיו של ישראל
למזבן קא מזבין ליה. תוס'
חורין וכפו את רבה ועשו
לגופא הא לפירא כמו הא גופא והא פירא דגבי עבד אע"ג דלא מטא
אריסין בקרקע זה לאבותיו של עובד כוכבים זה אפ"ה לא הוי
יג
הרא"ש. יב. דבעבד אפי'
אותה בת חורין כמאן כר'
כקנוי לישראל אלא של עובד כוכבים הוא ופטור מן המעשר
זמניה הגוף בבית העובד כוכבים ומפקיעו מן המצות ומש"ה יוצא לחירות
לא מטא זמניה יצא
יוחנן בן ברוקה דאמר על
לחירות וכ"ש בדמטא,
שניהם הוא אומר ויברך
ישראל זה בחלקו: אף על פי שעשה לו. לישראל נמוסו: זמן.
אבל בשדה אין לו לישראל אלא פירות והשדה ברשות העובד כוכבים ופטור יד:
וגבי שדה אפי' מטא אינה
אותם אלהים ויאמר להם
אם לא פרעתיך לזמן פלוני יהא חלוט לך: קשיא זמן אזמן. דגבי
בשלוה
כשל ישראל ופטורה מן
פרו ורבו אמר רב נחמן
עבד חשיב לה מכירה וגבי שדה לאו מכירה היא: הא דמטא זימניה. הך דגבי עבד: אלא גבי עבד דמטא זימניה. בלשון קשיא הוא:
המעשר וכ"ש בדלא מטא.
בר יצחק לא התם מנהג
הפקר נהגו בה: מתני'
רשב"א.
יג. ומיירי
הא לגופא. גבי עבד דקבע בו זמן לגופו שאם לא יתן לו עד אותו זמן יהא גופו חלוט לעובד כוכבים ומעכשיו היה משתעבד בו וכיון
דבשניהם אוכל המלוה
המוכר את עבדו לכנענים
דזלזל בתקנתא דרבנן דאסרו למכור עבד לעובד כוכבים קנסוהו ואע"ג דלא מטא זימניה. וגבי שדה דקבע לו זמן לפירות עכשיו לא תאכל
הפירות, ואם לא יפרע לו
או לח"ל יצא ב"ח. אין
בזמנו שיהא הגוף חלוט
פודים את השבויים יתר
הפירות ואם לא אפרע לך ליום פלוני אכול פירות עד שאפרע מעותיך הלכך אפי' מטא זימניה לאו מכירה היא וכ"ש בדלא מטא זימניה:
לו. תוס' הרא"ש. יד. כל
על דמיהם מפני תקון
הכי העולם. אין מבריחים את
היכא דלא מטא זמניה.
רשב"א.
השבויים מפני תקון
העולם רשב"ג אומר מפני תקון שבויים.
אין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן עובדי כוכבים יתר על דמיהן מפני תקון העולם. פי'
כשמכרום אותו לכנענים
הפקיעוהו מן המצות
אי נמי כשמכרוהו לח"ל
הפקיעו ממצות
הנוהגות בא"י
לפיכך קונסים אותו
שיצא לחירות:
ת"ר המוכר עבדו לכנעני
יצא לחירות וצריך
גט שחרור מרבו ראשון