השולח פרק
רביעי גיטין
מד.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
בשלוה
על מנת למשכנו כו'. פירש בקונטרס שאם לא אפרע
הכי גרסינן ואיבעית אימא בשלוה על מנת למשכנו ולא משכנו. הא
קיט א ב ג ד ה מיי'
א) [חולין קלא.], ב) [פי'
שלקח אנס עובד כוכבים
פרק ח מהל' עבדים
דשדה כגון שלוה העובד כוכבים מישראל על מנת שאם לא אפרע
עד זמן פלוני בא ומשכנני מקרקע זו ותהא שלך וכל
באונס שלא כדין. ערוך ועי'
מהלכה ב עד הלכה ו סמג
לזמן פלוני בא ומשכנני מקרקע זו ותהא שלך והא דקתני פטורה מן
זמן שלא בא ישראל ומשכנו הוי בחזקת עובד כוכבים וגבי עבד כי
פרש"י לקמן נח: ד"ה או
עשין פז טור ש"ע י"ד
המעשר כל זמן שלא בא ישראל ומשכנו
דאע"ג דמטא זמניה הויא
האי גוונא קנסוה רבנן לישראל הואיל ועבר הזמן ולא פרע ואע"פ שלא
מחמת אנפרות], ג) בכת"י
סימן רסז סעיף פ בהג"ה
לר' זירא, ד) [בכורות ג.],
וע"ש:
בחזקת העובד כוכבים ואם היה ישראל
משכנו עדיין וקשה דהוה ליה למימר
א
ה) שם, ו) [ג"ז שם],
ו [מיי' פ"ו מהל' מעשר
נוטל חלק בפירות פטורה מן המעשר.
אידי ואידי דמטא זמניה לכך נראה
ואי בעית אימא בשלוה על מנת למשכנו
ז) [עירובין סג: וש"נ],
הלכה י שו"ע יו"ד סי' שלא
וגבי עבד כי האי גוונא קנסוה רבנן
דאתא לשנויי שנויא קמא הא דמטא
ח) [עי' תוספות בכורות לד:
סעי' קיט]:
ולא משכנו: ת"ר א גבאו בחובו או שלקחו
קכ ז מיי' פ"ט מהל' ע"ז
ד"ה בעא דגר' מר' זירא
לישראל ואע"פ שלא משכנו העובד
זמניה והא דלא מטא זמניה והא
סיקריקון לא יצא לחירות ובחובו לא ורמינהי
וכ"ה בכת"י], ט) מ"ק יג.
הלכה יג סמג לאוין
כוכבים עדיין בעבד זה קנסוהו הואיל
דאקשינן גבי עבד דמטא זמניה צריכא
בכורות לד:, י) [דברים ז],
מח:
א)בהרי שאנסו בית המלך גורנו אם בחובו חייב
יא) [ויקרא כב], יב) [לעיל
ועבר זמנו ולא פרע: גבאו. העובד
למימר ב בשלוה על מנת למשכנו ולא
ח מיי' פ"ח מהל' עבדים
❖
לעשר אם באנפרות פטור מלעשר שאני
י:],
הלכה יב טוש"ע י"ד סי'
ב)
כוכבים לעבד: בחובו. שהיה לו על
משכנו דס"ד כיון דלא משכנו עדיין
ג
רסז סעיף פא:
התם דקא משתרשי ליה תא שמע דאמר רב
ישראל והוא לא מכרו לו ולא לוה
לא יצא לחירות קא משמע לן דהואיל
קכא ט מיי' פרק כ
המוכר עבדו לפרהנג עובד כוכבים יצא
מהל' שבת הל' ג
עליו: סיקריקון. בשעה שישראל
ובידו למשכנו דיוצא לחירות:
ג
ד
מוסף רש"י
המוכר
סמג לאוין סה טוש"ע י"ד
עבדו לפרהנג עובד
לחירות התם הוה ליה לפייס ולא פייס גופא
מופקרין להריגה ואמר לעובד כוכבים
ד
אם בחובו. שהיה חייב לו
סי' קנא סעיף ד:
כוכבים. פי' בקונטרס
שא קרקע זו או עבד זה והניחני:
קכב י מיי' פ"ח מהל'
אמר רב המוכר עבדו לפרהנג עובד כוכבים
דבר קצוב ממון, חייב
לעשר. ממקום אחר וליתן
עבדים הלכה א
לא יצא לחירות. דאונס הוא וליכא
מציק ושם עלילות ומכרו לו באותן
יצא לחירות מאי הוה ליה למעבד הוה ליה
לכהן, שהרי הוא כמוכר
סמג עשין פז טוש"ע י"ד
למקנסיה: חייב לעשר. עליה דהוי
דמים שהעליל וקשה דלא שייך על
. אם
לפייס ולא פייס הבעי ר' ירמיה מכרו לשלשים
סי' רסז סעיף פ:
(חולין קלא.)
כמוכר: באנפרות. הפסד: דקא
קכג כ מיי' פ"ב מהל'
זה לשון מכירה ולישנא שהיה לו לפייס
ה
באנפרות. בהפסד ועל
יום מהו תא שמע דאמר רב המוכר עבדו
חנם (שם) גזל בעלמא
בכורות הלכה ז
משתרשי ליה. הרי נהנה מהם שפורע
ולא פייס לא משמע הכי ו ועוד דמדמי
❖
(לקמן נח:). דוקא או לאו
טוש"ע י"ד סי' שיג ס"א:
לפרהנג עובד כוכבים יצא לחירות התם
חובו הילכך לענין עישור חייב במעשר
למוכרו לשלשים יום ונראה דהפרהנג
דוקא. דלא קנסינן ליה
בפרהנג עובד כוכבים שאינה חוזרת מכרו
ומיהו גבי עבד קנסא משום מכירה
נוטל עבדו על כורחו אלא שנותן לו
כולי האי, אי נמי טפי מהכי
קנסינן ליה אם אין
חוץ ממלאכתו מהו חוץ מן המצות מהו חוץ
היא וזה לא מכר מדעתו אלא שלא
דמים לכך פריך דאמאי יצא לחירות
ז
גליון הש"ס
העכו"ם מתרצה בכך
לרצונו גבאו ואמאי נקנסיה: פרהנג.
כיון דהוי בעל כורחו כמו גבאו בחובו
משבתות וימים טובים מהו לגר תושב
גמ' מכר עבדו ומת. עיין
(בכורות ג. עי"ש). ת"ש
מציק ושם עלילות ומכרו לו בדמי
ומשני דהיה לו לפייס דכיון דנותן
כו' עד עשרה בדמיה.
תבואות שור סימן לט
לישראל מומר מהו לכותי מהו פשוט מיהא
❖
מדגבי עבד תני מאה והכא
סק"ז:
אנפרותו שהעליל עליו: היה לו
דמים ודאי היה מתפייס בדבר מועט ח
חדא ו גר תושב הרי הוא כעובד כוכבים
עשרה, שמע מינה דוקא
לפייס. בדבר אחר: ולא פייס. ומסרו
ומדמי לו נמי למוכרו לשלשים יום דאחר
קאמר, דאי לאו דוקא ליתני
כותי וישראל מומר אמרי לה כעובד כוכבים
לו מדעתו: לשלשים יום. ולאחר
שגומר מלאכתו דרכו להחזירו לישראל
תרוייהו מאה או תרוייהו
פסקי רי"ד
ואמרי לה כישראל: בעו מיניה מרבי אמי
. הצורם.
עשרה
(שם)
שלשים יחזור אליו: לפרהנג עובד
וישראל מחזיר לו הדמים:
הפוגם ובכהן קא מיירי.
שלח ר' אמי מיני אמי בר
עבד שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול
וכותב
ומעלה בערכאות שלהם.
כוכבים. וקס"ד לעבוד עבודת המלך
(בכורות לד.). צרם אוזן
נתן תורה תצא לישראל
להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני עובדי
בכור. צרם כהן אוזן בכור
עד זמן פלוני ולשוב: חוץ ממלאכתו.
פירש בקונטרס אף על פי
עבד שהפיל עצמו לגייסות
לפסלו במום, דבכור נוהג
ואין רבו יכול להוציאו לא
כוכבים מהו שיטול את דמיו א"ל ר' ירמיה
גופו קנוי לך ובלבד שלא תשתעבד
דחשיבות הוא להן וקשה דשטרות
בזמן הזה ומי שיש לו בכור
בדיני ישראל ולא בדיני
בו שלא מכרו אלא להשיאו לשפחתו
העולין בערכאות של עובדי כוכבים
לרבי זריקא פוק עיין במכילתיך נפק דק
נותנו לכהן וכהן מיטפל בו
אומות העולם מותר ליטול
ג)
עד שיומם מאליו ויאכלנו,
דמיו וכותב ומעלה
מכשרינןיב) ולא מפלגינן בין לכתחילה
לולדות דהשתא לא מפקע ממצות
ואשכח דתניא המוכר ביתו לעובד כוכבים
ז
דאינו רשאי לאכלו כל זמן
בערכאות שלהם מפני
לחלל שבתות. א"נ מכרו למלאכתו חוץ
בין לדיעבד ט ומפרש רבינו תם דאע"ג
שלא הומם, דקדשים בחוץ
דמיו אסורין ועובד כוכבים שאנס ביתו של
שהוא כמציל מידם:
משבתות וימים טובים מהו: לגר
דנראה כמקיים המקח שרי הכא
י
הוא, ואם צרם אוזן בכור
אריב"ל המוכר עבדו
ישראל ואין בעליו יכול להוציאו לא בדיני
להתירו קנסוהו רבנן,
לכנעני קונסין אותו
תושב. שקבל עליו שלא לעבוד עבודת
וההיא דפרק קמא דע"ז (דף יג.) הולכין
כדאמרינן בבכורות (לד.)
לפדותו עד עשרה בדמיו
ישראל ולא בדיני עובדי כוכבים מותר
כוכבים ואוכל נבילות: פשוט מיהא.
ליריד של עובדי כוכבים ולוקחים מהן
הצורם אוזן בכור הרי זה
ולשחררו: דוקא אי לאו
ליטול את דמיו וכותב ומעלה בערכאות
מתניתא: חדא. מהנך בעיא: עיין
בהמה ועבדים מפני שהוא כמציל מידם
לא ישחוט עולמית, דקנסינן
דוקא ולא איפשיט. אר"ל
ליה על דעבד איסורא,
המוכר בהמה גסה לכנעני
שלהן מפני שהוא כמציל מידם ודילמא ה"מ
במכילתיך. במשנה הסדורה לך לידע
ומעלה בערכאות של עובדי כוכבים
כדכתיב כל מום לא יהיה
קונסין אותו לפדותה עד
מה נשיב: המוכר ביתו לעובד כוכבים.
התם נמי מקיים המקח ומתפרסם הדבר
בית דכיון דלא סגי ליה בלא בית לא אתי
בו, קרי ביה לא יÀ הÇ Æיה,
מאה בדמיה בעא מיניה ר'
בארץ ישראל דאמר קרא לא תחנם
שמהנה לעבודת כוכבי' ואפי' הכי שרי:
להטיל בו מום, והיינו
י)
ירמיה מרבי אמי מכר
לזבוניה אבל עבדא דסגי ליה בלא עבדא
או לאו דוקא. פירש בקונטרס דלא
דקאמר אם תמצי לומר
עבדו לכנעני ומת מהו
לא תתן להם חנייה בקרקע (ע"ז
אתי לזבוניה או לא שלח להו ר' אמי מיני
וכו', דקא מיבעיא ליה
שיקנסו בנו אחריו לדידיה
דף כ.): וכותב. לו שטר: ומעלהו
קנסינן ליה כולי האי וגוזמא
התם צרם אוזן בכור ומת
קנסוהו רבנן והא ליתיה או
אמי בר נתן תורה יוצאה לכל ישראל עבד
מהו שיקנסו בנו אחריו וכו'
בערכאות שלהן. לחותמו אף על פי
קאמר וקשה דאם כן איזה שיעור יהיב יא
דלמא לממוניה קנסוה והא
❖
שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו
(מו"ק יג. מכת"י).
איתיה ופשט ליה לדידיה
שחשיבות הוא להם: ודילמא. הא
דאכתי לא ידע ההיא דקונסין אותו
קנסוה לבריה לא קנסוה
לא בדיני ישראל ולא בדיני עובדי כוכבים
דלא גזור רבנן בהך דילמא אתי לזבוני
עד עשרה דנימא ביה יב ההוא שיעורא
ח מותר ליטול את דמיו וכותב ומעלה
מדעתו: הני מילי בית. דלא סגי ליה
ונראה לפרש יג או לאו דוקא אלא אפילו
מוסף תוספות
בערכאות של עובדי כוכבים מפני שהוא
לאינש בלא בית ולא עבידי אינשי
ביותר ממאה קנסינן ליה עד דפריק
א. כיון דשינויא אחרינא
דמזבני: אתי לזבוני. וגזרינן בהא
כענין שפי' בקונטרס באיכא דאמרי
כמציל מידם א"ר יהושע בן לוי המוכר עבדו
הוא. תוס'
הרא"ש.
ד)
ב. הב"ע.
רשב"א.
אטו מכירה דעלמא ולא תפשוט:
ומייתי מבהמה דקונסין אותו עד
לעובד כוכבים קונסים אותו עד מאה בדמיו
ג. ואינו
מופקע
שלח להו רבי אמי. להנך דבעו מיניה:
עשרה בדמיה יד אלמא לאו דוקא דהוא
דוקא או לאו דוקא ת"ש ה)דאמר ריש לקיש
ממצוות.
רשב"א.
מיני אמי בר נתן תצא תורה. הוראה
הדין טפי כדקאמר הכא עד מאה
ד. עכשיו, וכשיחפוץ
המוכר בהמה גסה לעובד כוכבים קונסים
ט
למשכנו ימשכננו, ולא
זו לישראל: קונסים אותו. לפדות
גבי עבדים והוא הדין טו דהכא לאו דוקא טז:
חשש זה לפרוע חובו
אותו עד עשר' בדמיה ודלמא שאני עבד דכל
התם
דאיסורא דאורייתא. ובפרק
מיד העובד כוכבים: דוקא או לאו
קודם שיגיע זמנו, ה"ה
יומא ויומא מפקע ליה ממצות ואיכא דאמרי
דוקא. דלא קנסינן ליה כולי האי
כל פסולי המוקדשין (בכורות
כאילו משכנו והפקיעו
ממצות. רשב"א. ה. כיון
אמר רבי יהושע בן לוי המוכר עבדו לעובד
וגוזמא קאמר: עד עשרה. אלמא
לד:) גבי צרם אוזן הבכור קאמר דליכא
י
שאינו מקבל דמים. תוס'
בהנך דקנוס רבנן במכירה דידהו לא
למיפשט מהכא דשאני עבד דמפקע ליה
כוכבים קונסין אותו עד עשרה בדמיו דוקא
הרא"ש.
ו. כיון
קנוס כולי האי: אין מוכרין בהמה גסה
ממצות אם כן הוה מצי למימר הכא אם
דבאנפרות לקחו. תוס'
או לאו דוקא תא שמע דאמר ריש לקיש
ו)
הרא"ש. ז. כי כן צוה לו
גזירה משום שאלה ושכירות ונסיוני
תימצי לומר דהתם לא קנסו הכא קנסו
המוכר בהמה גסה לעובד כוכבים קונסין
המלך.
שיט"ק.
במסכת ע"ז (דף טו.): שאני עבד.
משום דמפקע ליה ממצות וכן התם
ח. ול[ו]קח לו ממקום
אותו עד מאה בדמיה שאני עבד דלא הדר
כלומר לעולם אימא לך דעבד דוקא
הוה מצי למימר איפכא כי הכא:
אחר. רשב"א. ט. ולא
ליה אלא בהמה טעמא מאי משום דהדרא
חיישינן בהא דמחשיבן.
ושאני עבד כו': או לאו דוקא. דאי
נטייבה
תוס' הרא"ש. י. מדעתו
ליה לקנסיה טפי חד אלא עבד מילתא דלא שכיחא ומלתא דלא שכיחא לא
ז)
בעו מיניה טפי קנסינן ליה עד דפריק
ולרצונו.
שיט"ק.
גזרי בה רבנן בעא מיניה רבי ירמיה מרבי אסי $ מכר עבדו ומת מהו
יא. ריב"ל. תוס' הרא"ש.
ואורחא דמלתא הוא דנקט: עד מאה.
ח)
יב. לאו דוקא מאה אלא
וקס"ד ה"ה לעבד: שאני עבד דלא
שיקנסו את בנו אחריו אם תימצי לומר צרם אוזן בכור ומת קנסו בנו
ט)
כ
כי. תוס' הרא"ש. יג. דעד
הדר ליה. כלומר דילמא תרוייהו
אחריו משום דאיסורא דאורייתא היא אבל הכא איסורא דרבנן
מאה פשיטא דיהיב, והאי
דקאמר. תוס' הרא"ש.
דוקא ועבד היינו טעמא דלא קנסוהו
ואם
יד. וקס"ד דעבד ובהמה
כולי האי דלא הדר למריה בתר דפריק
חד דינא אית להו, ואפ"ה
ליה דהא תנן יצא לחירות: ופרכינן אלא בהמה מ"ט קנסינן ליה כולי האי משום דהדרה ליה ליקנסיה טפי חד. מכדי דמיה היה לך לקונסו
קתני עד עשרה בדמיה.
רשב"א. טו. מאה. תוס'
יותר מן העבד ותו לא הואיל וטעמא משום דהדרה ליה הוא אין כאן אלא כדי דמיה ואתה קונסו מי' עד ק' אוי לו בחזרה זו: מילתא דלא
הרא"ש. טז. דה"ה טפי
שכיחא היא. שימכרוהו לעובד כוכבים: מהו שיקנסו את בנו. לפדותו: אם תימצי לומר. הך דמבעיא לן בבכורות כהן הצורם אוזן הבכור
נמי. תוס' הרא"ש.
ועבר משום כל מום לא יהיה בו יא) דאמרי' התם לא ישחט עולמית ומבעיא לן צרם ומת מהו שיקנסו בנו אחריו ואם תימצי לומר בההיא
דקנסוהו הא דהכא לא מיפשט לן מינה דהתם קא עבד אבוה איסורא דאורייתא אבל מוכר עבדו לעובד כוכבים איסורא דרבנן הוא דעבד:
ואם