השולח
פרק
רביעי גיטין
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מידי דהוה אמקדש אחותו. ולפי האמת יש לחלק דלא שייך
ורב ענן. דלא ידע בהי מנייהו אמר ברייתא דלעיל לא הוה שמיע
קלב א מיי' פ"ו מהל'
א
א) [שבת יט: וש"נ],
ב) בבא מציעא טו: ערכין ל.
זכייה ומתנה הל' כ
ליה דלפשוט מינה: ואי מדשמואל. וא"ת לפשוט מדשמואל דאמר
התם למימר אדם יודע כמו במקדש אחותו דהא רב קאמר
ב
דמכורה ויוצאה: דלא ליגרבו ולייתו. $ והא דתניא בפ' נערה
קדושין מו:, ג) [ערכין ל.
טוש"ע אה"ע סימן נ סעיף
אינה מכורה כל עיקר אלמא כיון דלאו מכר הוא מעות חוזרין:
קדושין נו: ע"ש היטב],
א ב:
ממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין
דילמא אינה מכורה. לענין
קלג ב מיי' פ"ח מהל'
(כתובות נב.) נשבית והיו מבקשין ממנה עד עשרה בדמיה פעם ראשון
ד) [עי' תוס' כתובות קי:
ד"ה ה"ג], ה) ס"א אלהיו
עבדים הלכה ו:
דפרישית לעיל ומעות מתנה: רב
פודה שאני אשתו דהויא כגופו יותר
ג
קלד ג מיי' פ"י מהל'
[וכן איתא בילקוט],
אמר מעות. של קידושין חוזרין דאדם
מבתו דהכא ועל עצמו לא תיקנו שלא
$ ורב ענן ברייתא לא שמיע ליה ואי
ו) יבמות צג: קדושין סג.,
א)
עבודת כוכבים הל'
יתן כל אשר לו בעד נפשו ור' יהושע
יודע שאין קידושין תופסין באחותו
ז) ס"א ל"ג, ח) [הטעם
ו סמג לאוין מז מט:
מדשמואל ממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין
קלה ד מיי' פ"ח מהל'
דנקרא אביי נחמני עי'
וגמר ונתן לשם פקדון: מאי חזית.
בן חנניא דפרקיה לההוא תינוק ד בממון
דילמא אינה מכורה ומעות מתנה נינהו מידי
עבדים הלכה [י] יא
ברש"י לעיל לד: ד"ה
במכירת העבד דקנסת ללוקח:
הרבה בהניזקין (לקמן דף נח.) לפי
והלכתא], ט) [כתובות נב:
סמג עשין פז טור שו"ע
דהוה אמקדש את אחותו דאיתמר ב)המקדש שהיה מופלג בחכמה ה אי נמי בשעת
ע"ש], י) [תוספתא פ"ג],
חורא. חור הכותל שהעכבר נכנס
י"ד סימן רסז סעיף פה:
קלו ה מיי' פ"ח מהל'
את אחותו רב אמר מעות חוזרין ושמואל חורבן הבית לא שייך דלא ליגרבו יב):
יא) [ברכות נג: שבת מט.
לתוכו וניצול מפני רודפיו: חורא מנא
קל. סנהדרין צה.], יב) [ועי'
מתנות עניים הל' יב
אמר אמעות מתנה ג)אמר ליה אביי לרב יוסף
ליה. הגניבה: היכא דאיכא איסורא.
אמרי סמג עשין קסב טור ש"ע
תוס' לקמן נח. ד"ה כל
❖
מאי חזית דקנסינן ללוקח נקנסיה למוכר א"ל לאו עכברא גנב אלא חורא
ממון],
י"ד סימן רנב סעיף ד:
והנה העבד ביד הלוקח: אבתריה.
קלז ו מיי' שם טוש"ע
להשיבו בחזקה: ה"ג מפקענא ליה
גנב א"ל אי לאו עכברא חורא מנא ליה מסתברא היכא דאיכא איסורא
ב
שם סעיף ה:
מינך מדרבי אחי ברבי יאשיה: לא
קלח ז מיי' וסמג שם
התם קנסינן: ההוא עבדא דערק מחוצה לארץ לארץ אזל מריה אבתריה
מוסף רש"י
טוש"ע שם סעי"ד:
ישבו בארצך. בשבעה אומות כתיב:
אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה נכתוב לך שטרא אדמיה וכתוב ליה
ד)
קלט ח טוש"ע שם סעיף
ורב ענן. דהוה מספקא
אל אדוניו. אל תוציאוהו מביניכם
גיטא דחירותא ואי לא מפקנא ליה מינך מדרבי אחי ברבי יאשיה דתניא
ליה בהי הדרי ובהי לא
ה:
קמ ט מיי' פ"א מהל'
להשיבו לעבודת כוכבים שלו: הכי
הדרי, ברייתא לא שמיע
לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וגו' יכול בעובד כוכבים שקיבל
1
ליה. הך ברייתא דצריך גט
תפילין הל' יג סמג
גרסינן וקשיא ליה לרבי יאשיה: במוכר
שחרור לא הוה שמיעא
עשין קסב טוש"ע י"ד סי'
עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים הכתוב מדבר ת"ל 2לא תסגיר עבד אל
עבדו לחוצה לארץ. כאן הזהיר הכתוב
ליה, ואי מדשמואל.
רפא סעיף א וטוש"ע
אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו מאי תקנתו עמך ישב בקרבך וגו'
❖
לבית דין שאם מכרו לא יסגירנו
ג
או"ח סי' לט סעיף ז:
ומהא דאמר שמואל אינה
מכורה, לא הוה מצי
וקשיא ליה לר' יאשיה האי מעם אדוניו מעם אביו מיבעי ליה אלא
ללוקח אלא יצא לחירות: הכי גרסינן
ה)
למשמע מידי, דממאי
קשיא ליה לרבי אחי ברבי יאשיה:
אמר רבי יאשיה במוכר עבדו לחוצה לארץ הכתוב מדבר וקשיא ליה לרבי
דאינה מכורה ומעות
תורה אור השלם
מעמך מיבעי ליה. אשר יתפרש
חוזרין דלמא מעות שנתן
אחי ברבי יאשיה האי אשר ינצל אליך אשר ינצל מעמך מיבעי ליה אלא
1. לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן
לוקח למוכר מתנה הן ביד
מעמך מן ארץ ישראל להוציאו לחו"ל
אמר רבי אחי בר' יאשיה בעבד שברח מחו"ל לארץ הכתוב מדבר תניא
מוכר, ואיכא בין לרב
ד
יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד
כמו אשר הציל אלהים מאבינו (בראשית
לשמואל הך דפרישית לעיל
אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ
אידך ו) לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד ע"מ לשחררו
שברח מחו"ל לארץ. דהיינו
(ערכין ל.). רב אמר
לְמוֹקֵשׁ: שמות כג לג
לא):
הכתוב מדבר היכי דמי אמר רב נחמן בר יצחק דכתב ליה הכי לכשאקחך
מעות חוזרין. הקדושין
2. לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל
אשר ינצל אליך לארץ: ע"מ לשחררו.
חוזרין לו (ב"מ טו:) דאדם
אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ
הרי עצמך קנוי לך מעכשיו רב חסדא ערק ליה עבדא לבי כותאי שלח
והזהיר הכתוב לבית דין שיכפוהו שלא
יודע שאין קדושין תופסין
מֵעִם אֲדֹנָיו: עִמְּךָ יֵשֵׁב
להו הדרוה ניהלי שלחו ליה לא תסגיר עבד אל אדוניו (שלח להו
באחותו וגמר ונתן לשם
להשתעבד בו: הרי עצמך קנוי לך
ז)
בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
פקדון, ולשמואל גמר ונתן
יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ
מעכשיו. לכשאקחך וכי זבין ליה הו"ל
וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך
3
לשם מתנה (ערכין ל.).
בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ:
משוחרר למפרע. ומהכא אמרי' ביבמות
שלחו ליה והכתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו) שלח להו ההוא בעבד
מאי חזית דקנסינן
דברים כג טז-יז
ללוקח. גבי מוכר עבדו
3. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן
(דף צג:) דרבי כרבי מאיר סבירא ליה
שברח מחו"ל לארץ וכדרבי אחי ברבי יאשיה $ ומאי שנא דשלח להו
בחוצה לארץ דאמרינן לא
תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן
דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:
הדרי זביני ויוצא עבד
כדר' אחי בר' יאשיה משום דמשמע להו קראי אביי אירכס ליה חמרא
תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ
לבי כותאי. חו"ל היא ורב חסדא נמי
לחירות ומפסיד לוקח,
אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ
בי כותאי שלח להו שדרוה לי שלחו ליה שלח סימנא שלח להו דחיוורא
נקנסיה למוכר. שיהו
בבבל הוה: שלח להו כן תעשה לכל
וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל
מעות חוזרין ויוציאו מוכר
לְהִתְעַלֵּם: דברים כב ג
כריסיה שלחו ליה אי לאו ח) דנחמני את לא הוה משדרנא ליה ניהלך
אבידת אחיך: דמשמע להו קראי.
לחירות (שם). לאו
4. אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה
אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו: מתני' אין פודין את השבויין
פשטיה דקרא הכי משמע להו טפי והן
ט)ה
עכברא גנב אלא חורא
נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם
גנב. עכבר הגונב ומניח
יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם ואין מבריחין את השבויין מפני
אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי
אינן שומעין לדברי חכמים להכי לא
ו
בחור, אם לא היה לו חור
תיקון העולם רשב"ג אומר מפני תקנת השבויין: גמ' איבעיא להו האי
וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא
שלח להו כרבי: דנחמני את. כלומר
❖
להניח בו לא היה גונב,
י)
מָצָאתִי: קהלת ז כח
מכירין אנו בך שחסיד אתה ולא תשקר:
הלכך חורא קא גניב ליה,
מפני תיקון העולם משום דוחקא דצבורא הוא או דילמא משום דלא לגרבו
ז
ה"נ אם לא היה מוצא
מתני' מפני תקנת שבויין. בגמ'
ולייתו טפי ת"ש דלוי בר דרגא פרקא לברתיה בתליסר אלפי דינרי זהב אמר
לוקח לא היה מוכרו .
(שם)
מפרש לה: גמ' מפני דוחקא דציבורא
גליון הש"ס
חורא מנא ליה. החור
אביי ומאן לימא לן דברצון חכמים עבד דילמא שלא ברצון חכמים עבד: ואין
גמ' ורב ענן ברייתא לא
מאין לו הגניבה (שם).
הוא. אין לנו לדחוק הצבור ולהביאו
מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם רשב"ג אומר מפני תקנת שבויין:
היכא דאיכא איסורא.
שמיע ליה. עיין עירובין
ח
לידי עניות בשביל אלו: או דילמא.
דף יט ע"ב: שם ומ"ש
דהיינו לוקח שהעבד אצלו
מאי בינייהו איכא בינייהו דליכא אלא חד: בנתיה דרב נחמן בחשן קדרא
דלא ימסרו עובדי כוכבים נפשייהו
(שם). לא תסגיר עבד
דשלח. קשה לי הא י"ל
בידייהו קשיא ליה לרב עיליש כתיב אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל
אל אדוניו. אזהרה לב"ד
דס"ל כפי ההלכה דאין
וליגרבו ולייתו טפי מפני שמוכרין
4
אדם מקנה דבר שלא בא
שלא יסגירוהו לבעליו
אלה לא מצאתי הא איכא בנתיה דרב נחמן גרמא להו מילתא ואשתביין
אותן ביוקר. ונפקא מינה אם יש לו אב
לעולם וא"א לפרש הקרא
להשתעבד בו (קדושין סג.)
.
עשיר או קרוב שרוצה לפדותו בדמים
לכדדרש רבי: שם אתא
בלוקח עבד ע"מ
ואישתבאי איהו נמי בהדייהו יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע
לשחררו. ומוזהר שלא
עורבא וקא קרי. בערוך
הרבה ולא יפילהו על הצבור:
בלישנא דציפורי $ אתא עורבא וקא קרי ליה אמר ליה מאי קאמר אמר ליה
ערך מל ח' הביא מסוגיא זו
להשתעבד בו (יבמות צג:)
בתליסר אלפי דינרי. אלמא משום
דרב עיליש ידע שיחת
דאי בשחררו ובא להשתעבד
עיליש ברח עיליש ברח אמר עורבא שיקרא הוא ולא סמיכנא עליה אדהכי
דוחקא דציבורא הוא: דליכא אלא חד.
העופות וכבר השיגו בסדר
בו לא קרי ליה קרא עבד
אתא יונה וקא קריא אמר ליה מאי קאמרה א"ל עיליש ברח עיליש ברח אמר
(קדושין סג.). דנחמני
הדורות דכאן משמע
שבוי ת"ק חייש לתיקון העולם כולו
בהיפוך: תוד"ה דלא
את. נראה בעיני דעל שם
יא)כנסת ישראל כיונה מתילא ש"מ מתרחיש לי ניסא אמר איזיל אחזי בנתיה
שמא יקצפו על השבויים העתידים
שרבה בר נחמני גידל אביי
ליגרבו וכו'. עיין במלחמות
דרב נחמן אי קיימן בהימנותייהו אהדרינהו אמר נשי כל מילי דאית להו סדרן
לבא ויתנום בשלשלאות ובחריצים ורבי
בביתו ולמדו תורה שהיה
פ"ג דברכות באיבעיא
❖
יתום, השיאו את שם אביו
דנשים בבהמ"ז דאורייתא:
להדדי בבית הכסא שמעינהו דקאמרן עדי גוברין ונהרדעי גוברין לימא להו
שמעון לא חייש אלא אם כן יש שבויין
נחמני, רבה סתם הוא רבה
אחרים עמו שמא יקצפו השבאין לייסרן
לשבוייהו דלירחקינהו מהכא דלא ליתו אינשין ולישמעי וליפרקינן קם ערק אתא
בר נחמני (לעיל לד:). אין
פודין כו' מפני תיקון
ביסורין: בחשן קידרא בידייהו.
איהו וההוא גברא לדידיה איתרחיש ליה ניסא עבר במברא וההוא גברא
פסקי רי"ד
העולם. שלא ירגילו
אשכחוה וקטלוה כי הדרן ואתן אמר הוו קא בחשן קידרא בכשפים: מתני'
מגיסות הקדרה בידיהן כשהיא רותחת
להעלות על דמיהן (כתובות
א"ל אביי לרב יוסף מאי
❖
והרואה סבור שאין האור שולטת בהן
נב:).
חזית דקנסית ליה ללוקח
ט ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים יותר על כדי דמיהן
שצדקניות הן: אחד מאלף מצאתי.
להפסיד דמיו ליקנסיה
מפני
למוכר שיחזיר לו מעותיו
שהוא צדיק: אמר ליה. רב עיליש
א"ל מסתברא היכא דאיכא
מוסף תוספות
לההוא גברא: מאי קאמר. ההוא עורבא: כיונה מתילא. כיונה נמשלה דכתיב יונתי תמתי (שיר השירים ה): סדרן להדדי. נועצות יחד
איסורא התם קנסי' א"ר
אבהו שנה לי ר' יוחנן עבד
א. [ד]מעות חוזרין.
בבית הכסא: עדי גוברין. אלו השבאין בעלינו הן: ונהרדעי גוברין. ישראלים אנשינו שבנהרדעא בעלינו היו. כלומר כשם שהם היו
שיצא אחר רבו לסוריא
תוס' הרא"ש. ב. גבי
בעלינו כך אלו בעלינו אין אנו צריכין עוד להם: עדי. אלו כמו עדא אמרה זאת אומרת (פסחים דף נג:): לרחקינהו מהכא. שירחיקונו
ומכרו שם יצא לחירות פי'
המוכר שדהו בשנת היובל.
מכאן: איהו וההוא גברא. רב עיליש ואותו האיש המבין בלשון העופות: עבר מברא. מעבר המים ולא יכלו להשיגו עוד:
דהכי אמרן בפ"ק (ח.)
תוס' ב"מ טו: ד"ה ונתן.
המוכר עבדו בסוריא
ג. מכאן ואילך רצה
מתני'
כמוכר בחו"ל וסוריא
פודה רצה אינו פודה.
אלמא משום דוחקא דצבורא הוא. רשב"א. ד. בכרך גדול שברומי. רשב"א. ה. ולא אמר בת"ח שאין פודין אותו אלא בדמיו, נקרא ארם צובה דמשק ודמשק בכלל והתני ר' חייא אבד את זכותו מפני שהיה לו שלא לצאת לא קשיא כאן שדעת רבו
דת"ח שמת אין לו תמורתו (ב"ר צ"א, י"א), והלכך פודין אותו עד י' בדמיו. רשב"א. ובת"ח לא חיישינן לטעמא דמיגרי בהו לחזור פי' לא אבד את זכותו וכאן שאין דעת רבו לחזור איבד זכותו: ההוא עבדא דערק מחו"ל לארץ אתא מריה ואשכחיה
אתא לקמיה דר' אמי א"ל ליכתוב לך שטרא אדמיה וכתוב ליה גיטא דחירותא ואי לא מפקענא ליה מינך מדר' אחי בר'
ופודין אותם לעולם בכל ממון שיפסקו. רבנו קרשקש.
יאשיה דאמר לא תסגיר עבד אל אדוניו בעבד שברח מחו"ל הכתוב מדבר ואי קשה ליפקעיה לגמרי כר' אחי ואמאי כתיב
ליה שטר אדמיה משום דמצי אמר ליה רביה אנא דיירנא הכא בא"י ומישתעבדת לי אי נמי מצי אמר ליה מזביננא לך לאחריני דקיימי הכא מ"ה עבד ניחא ליה בהכי לכתוב ליה שטרא אדמיה וליפוק לחירותא לגמרי: אין פודים את השבויים וכו' מפני
תיקון העולם. פי' כדי שלא יתנו לבם לתופשם וגם מפני טורח הצבור ואין מבריחין את השבויים מפני תיקון העולם פי' שלא ישימו האחרים בכבלי ברזל אם יתפשום היום [או] למחר רבי שמעון בן גמליאל אומר מפני תיקון השבויים מאי בינייהו
איכא בינייהו דליכא אלא חד לרבי שמעון בן גמליאל דאמר מפני תיקון השבויים טעמא דאיכא שבויים אחריני דאיכא למיחש שמא ישימו אותם בכבלי ברזל אבל היכא דליכא אלא חד מותר להבריחו ות"ק חייש לשבויים דעלמא לפיכך אין מבריחין
וכו': אין לוקחין ספרים וכו'