מו:
השולח פרק
רביעי
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי קונם. הלא קונם לשון הקדש הוא שאוסר הדבר עליו בהקדש
משביע אתכם וכו' ופירש שם בקונטרס דהיינו על דעת רבים ומיהו
קמט א מיי' פי"ג מהל'
ו)
א
א) יבמות קט: נדרים כב. נט.
ס: ע"ש, ב) [תוספתא פ"ג
נדרים הלכה כה סמג
ומה אסר זה עליו: באומר יאסרו כו'. והכי קאמר קונם פירות עלי
לפ"ז לא היה היתר לחרמות בזמן הזה ונראה דלא אמר משה כן
ב
ע"ש], ג) [לעיל מה: וש"נ],
לאוין רמב טוש"ע י"ד סי' רג
אם איני מגרשיך: פשיטא. מאי ניחוש לה: במה. בשעת איסור הבמות:
אלא שלא יערימו כדמפרש התם ג ז) משום קניא דרבא וכן עתה אין
ד) רש"ל, ה) [עירובין פג.
סעיף ג:
והמקיימו. ולא נשאל עליו
לחכם להתירו: כאילו הקריב קרבן. על
קנ ב ג מיי' פ"י מהל'
עושין אלא בשביל כך וא"ת על דעת יחיד נמי לא יהא לו הפרה כיון
וש"נ], ו) (דף כט: ד"ה אלא
ד
וע"ש בתוס' ד"ה כי),
גירושין הלכה יג סמג
דתלה בו נדרו וי"ל דמבטל דעתו
הבמה וגמר עונו שלם לפי שע"י כן
ז) [שבועות כט. לט:],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי' י
הוא מרגיל עצמו בנדרים. והאי כיון
משום רבים ולא משום יחיד: מאי קונם אמר רב הונא $ באומר יאסרו כל
ח) [ברכות יד.], ט) צ"ל ר"ע
סעיף ג:
הנודר כאילו בנה במה. מפרש
ור' אליעזר. רש"ש,
❖
קנא ד ה מיי' פ"ח מהל'
דקיים נדרו ניקנסיה מלהחזיר קמ"ל:
פירות שבעולם עלי אם איני מגרשך: והתירו
מתנות עניים הלכה יג
ארישא. קאי דקאמר לעיל לא יחזיר
רבינו אליהו משום דאתיא
לו שיחזירנה: פשיטא מהו דתימא ליגזור
סמג עשין קסב טור ש"ע י"ד
בגזירה שוה דחדלה כתיב הכא (דברים
ומסיק הכא מפני תיקון העולם אי
❖
סי' רנב סעיף ו:
משום דר' נתן דתניא ר' נתן אומר הנודר
גליון הש"ס
א)
א
משום קלקולא אי משום שלא יהו
כג) כי תחדל לנדור וכתי' התם (ישעיה ב)
כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב
גמ' באומר יאסרו כל
פרוצות: אין בזו וכו'. הכי קאמר
חדלו לכם מן האדם וגו' כי במה
פירות. עי' לעיל דף לה ע"א
עליה קרבן קמ"ל: מפני תיקון העולם: מאי
❖
פסקי רי"ד נחשב הוא ודרשינןח) אל תיקרי במה
והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני
תוד"ה ונודרת:
תיקון העולם איכא אמר רב ששת ארישא
תיקון העולם שלא נמצא כאן לאסור:
אלא במה ובריש פרק ארבעה נדרים
שאלה לחכם יכול הוא
לקלקלה שאם יזקק לה חכם
מתני' המוציא את אשתו. בגט:
רבינא אמר לעולם אסיפא והכי קתני אין בזו
(נדרים כב.) יליף בהאי גזירה שוה ה דנקרא
להתיר לה נדרה יאמר הוא
מוסף רש"י
מפני תיקון העולם: מתני' ב המוציא את
משום אילונית. שלא הכיר בה כשכנסה
רשע דכתיב ו שם רשעים חדלו רוגז
אילו הייתי יודע שיזקק לה
(איוב ג): המוציא אשתו משום
כאילו בנה במה. בשעת
חכם אם היו נותנים לי אפי'
ומכל מקום צריכה גט דאין אדם עושה
אשתו משום אילונית רבי יהודה אומר לא
איסור הבמות, דחוטא הוא
ק' מנה לא הייתי מגרשך
אילונית. משמע הכא דאילונית בעיא
בעילתו בעילת זנות ובעל לשם
יחזיר וחכמים אומרים יחזיר ב) נישאת לאחר
דכתיב (דברים כג) וכי תחדל
ונמצא גט בטל ובניה ממזרים
קדושין: ר' יהודה אומר לא יחזיר.
גט ותימה דבריש יבמות (דף ב:) משמע
ז
לנדור וגו' הא לא תחדל יהיה
ושאינו צריך חקירת חכם
והיו לה בנים הימנו והיא תובעת כתובתה
בך חטא (יבמות קט:) או:
אלא הוא יכול להפר כגון
דלא בעיא גט דהוו קדושי טעות דתנן
שמא תנשא ותלד ויאמר אילו הייתי
כאילו בנה במה לעבודת
אמר רבי יהודה אומר לה שתיקותיך יפה
שהיה מנדרי עינוי נפש לא
וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו
יודע שכן אפילו נותנין לי ק' מנה לא
כוכבים (נדרים כב.). כאילו
הוצרכו חכמים לאסור עליו
מדיבוריך: גמ' למימרא דרבי יהודה
אילונית צרותיהן מותרות ויש לומר
הייתי מגרשיך ולדעת כן גרשתיך שאם
הקריב עליה קרבן. שעבר
ח
מלהחזירה לפי שאינו יכול
עליו שתי עבירות אלא ילך
לקלקלה ולומר אילו הייתי
חייש לקלקולא ורבנן לא חיישי לקלקולא
דהכא מיירי בספק אילונית ומוציאה
יבאו לך סימנים שאחזיריך ואם ידעתי
ט
אצל חכם ויתירנו, כדי שלא
יודע וכו' שהרי הוא יכול
משום חשש אילונית תדע מדקתני
שלא תשובי אלי ואת ראויה לילד לא
והא איפכא שמעינן להו דתנן המוציא
ג)
יהא רגיל בכך (יבמות קט:).
להפר ולמה לא הפר אלא
סיפא נישאת לאחר והיו לה בנים
גרשתיך לפיכך אומרים לו קודם
המוציא את אשתו משום
ודאי גמר בלבו לגרשה ר'
את אשתו משום שם רע לא יחזיר ומשום
❖
שם רע. ראה לעיל מה ע"ב.
אלעזר אומר לא אסרו זה
ואילו ודאי אילונית אין לה רפואה י
גירושין הוי יודע שהמוציא את אשתו
נדר לא יחזיר רבי יהודה אומר כל נדר
אלא מפני זה. תניא ר'
מדפליגי ט) רבי יהושע ורבי עקיבא
משום אילונית לא יחזירנה עולמית:
אלעזר אומר לא אסרו צריך
שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו
וחכמים אומרים יחזיר. דלא חיישינן
בהערל (שם דף עט:)
בסריס חמה
אלא מפני שאינו צריך במאי
מוסף תוספות
בו רבים יחזיר אלמא [רבנן חיישי לקלקולא]
קמיפלגי ר"מ סבר אדם רוצה
ד)
לקלקולא: והיא תובעת כתובתה. מן
דיש לו רפואה וחולץ וחולצין לאשתו
שתתבזה אשתו בב"ד ור'
א. אלא על דעת המקום
ורבי יהודה לא חייש לקלקולא אמר
ובאילונית לא פליגי ודרשינן בפ"ק
הראשון שהוציאה בלא כתובה משום
אלעזר סבר אין אדם רוצה
ועל דעתי. תוס' הרא"ש.
שמואל איפוך והא מדקתני סיפא נישאת
דיבמות (דף יב.) אשר תלד פרט
מקח טעות ועכשיו נודע שלא הטעתו:
שתתבזה אשתו בב"ד. פי'
ב. שעושין על דעת המקום
ר' מאיר סבר בנדר שצריך
ועל דעת הקהל. תוס' הרא"ש.
שתיקותיך יפה ליך. שיאמר אילו
לאחר והיו לה בנים הימנו והיא תובעת
לאילונית והא דאמר (שם דף סד:) שרה
חקירת חכם ואינו מנדרי עינוי
ג. גבי שבועת ב"ד. תוס'
ידעתי בסופי ליתן ליך כתובה לא
אמנו אילונית היתה אין מזכירין מעשה
כתובתה אמר ר' יהודה אומר לה שתיקותיך
נפש שיכול הבעל להפר איכא
הרא"ש. ד. אלא נראה ודאי
גירשתיך: גמ' מכלל דרבי יהודה
למיחש לקלקולא כדאמרן
דפחות מג' לא מקרי רבים כי
נסים כדאמרינן גבי איוב בריש אלו
יפה מדיבוריך מכלל דרבי יהודה חייש
שיכול לומר אילו הייתי יודע
הכא. תוס' הרא"ש.
חייש לקלקולא. שמדבריו למדנו שאם
טריפות (חולין דף מג.) והא דפליגי
לקלקולא הא נמי איפוך אביי אמר לעולם לא
שחכם יכול להתירה לא הייתי
ה. דחדלה חדלה. תוס'
בהמדיר (כתובות דף עג.) בקדשה על
ירצה לומר על מנת אילונית גירשתיך
מגרש דניחא לי שתתבזה
הרא"ש. ו. הכא כי תחדל
תיפוך ור' יהודה בההיא סבר לה כר' מאיר
אשתי בב"ד ולהשאל על
לנדור, וכתיב. תוס' הרא"ש.
היה מקלקלה: לא תיפוך. ור' יהודה
תנאי וכנסה סתם דבעי' גט משום
נדרה ואע"פ שמחזקת עצמה
ז. מדר"י דאמר לא יחזיר
וסבר לה כרבי אלעזר בצריך סבר לה כרבי
דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות
ודאי חייש לקלקולא וגבי נדר היינו
נדרנית בפניהם והוא זילותא
משום דאפשר ליה לקלקל לה
אלעזר בשאינו צריך סבר לה כר' מאיר אמר
טעמא דלא חייש דקסבר ליכא קלקולא.
היינו בשאר מומין דמחיל אבל באילונית
לה. אבל אם אינו צריך
ואם איתא דבלא גט קאמר
חקירת חכם אינו יכול לקלקל
ונצאת שאינה אילונית לאו
רבא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן
לא מחיל ועוד דמומין מסיק אדעתיה
דבנדר הצריך חקירת חכם סבר לה
ולומר אילו הייתי יודע שאני
איהו מקלקל לה. ריטב"א.
כר' אלעזר דאין אדם רוצה שתתבזה
שמא לא יתקיים התנאי דשכיחי יא ובועל
אדרבנן לא קשיא אלא אמר רבא דר' יהודה
יכול להפר לא הייתי מגרשך
ח. דאי בעיא היתה צרתה
לשם קדושין אבל אילונית דלא שכיח
אשתו בב"ד הילכך לא מצי למימר
שדבר זה ידוע הוא לכל
חולצת ולא מיתיבמת וכו'.
אדר' יהודה לא קשיא כדשנינן דרבנן אדרבנן
שהבעל מפר [נדרי] עינוי
תוס' יבמות דף ב: ד"ה או
לא מסיק לבעול לשם קדושין והא
אילו הייתי יודע כו' ובשאינו צריך סבר
לא קשיא ה)מאן חכמים ר' מאיר דאמר בעינן
נפש של אשתו. ור' אלעזר
שנמצאו. ט. שלא היה להם
דתנן פרק אלמנה ניזונת (שם ק:)
לה כרבי מאיר דאמר אין הבעל טועה
סבר איפכא בנדר שצריך
כח לברר אם הם סימנין
תנאי כפול והכא במאי עסקינן גבדלא כפליה
הממאנת והשניה והאילונית אין להן
בנדר שבידו להפר ואינו יכול לומר
חקירת חכם אינו יכול לקלקל
גמורים אם לאו. תוס' כתובות
לתנאיה: מתני' המוכר את עצמו ואת
דאנן סהדי שאין אדם רוצה
עב: ד"ה על מנת. [פי' אחר:]
ד
כתובה דמשמע אבל גיטא בעי דהכי
לאחר זמן אילו הייתי יודע שאני יכול
שתתבזה אשתו בב"ד אבל
בשנולדו בה קצת סימני
בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו אבל
להפר לא גירשתיך: מאן חכמים.
דייק בהמדיר (שם דף עג.) גבי
בנדר שאינו צריך חקירת
אילונית. רמב"ן. י. דלעולם
פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן:
דאמרי הכא יחזיר: רבי מאיר היא.
חכם יכול לקלקל ולומר
לא יהיו לה בנים. תוס' כתובות
כנסה סתם ונמצאו כו' משום שניה
גמ' אמר רב אסי והוא שמכר ושנה ושילש
שאין כל אדם בקי שיכול
עב: ד"ה על מנת.
נקט הכי דעל כרחך ממאנת לא בעיא
דאמר במסכת קידושין (דף סא.) כל
ה
להפר נדרי אשתו הלכך לא
יא. ובדעתו אפי' יהיו בה
גט אי נמי בהמדיר לא דייק אלא
תנאי שאינו כפול כתנאי בני גד ובני
הנהו בני בי מיכסי דיזפי זוזי מעובדי
אסרו צריך אלא מפני שאינו
מומין. תוס' יבמות ב: ד"ה או.
צריך שעיקר הקלקול תלוי
יב. דאם אינה אילונית
משום דתני ברישא אינה מקודשת
ראובן אם יעברו אם לא יעברו
כוכבים ולא הוה להו למפרעינהו אתו וקא
בו א"ר יוסי ב"ר יהודה
שפיר מייבם. תוס' יבמות ב:
אינו תנאי: והכא בדלא כפליה.
ובסיפא תצא שלא בכתובה והא
גרבי להו אתו לקמיה דרב הונא אמר להו
מעשה בצידן וכו' מאן תנא
ד"ה או. יג. דלא היתה אשת
דאמרינן (יבמות סא:) קטן וקטנה לא
שלא אמר בשעת גירושין אלא
דקתני מעשה. פי' דרך התנא
אחיו. שם. יד. מהו
מאי איעביד לכו דתנן המוכר את עצמו ואת
כשאומר מעשה מביא ראיה
דליתבעה לשלישי, אמרי' לה
חולצין כו' קטנה שמא תמצא אילונית
הוי יודעת שמשום אילונית אני
לדבריו הראשונים וזה אינו
שתיקותיך יפה מדבוריך,
יב בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו אמר
ולא אמרינן תתייבם ממה נפשך דאי
מוציאך ולא אמר לה ואם אי את
כך דברישא מיירינן כשנדרה
ואקשי' ואי איהי שתקה אנן
ליה רבי אבא לימדתני רבינו והוא שמכר
אילונית היא הרי הן קדושי טעות
אילונית לא יהא גט דהשתא הוי גט
איהי ומעשה דסיפא מיירי
מי שתקינן. רשב"א.
כשנדר איהו חסורי מחסרא
טו. פריך לבטל הגט. תוס'
ושנה ושילש אמר ליה הני מרגל רגילי
אפילו אינה אילונית ולא מצי לקלקלה:
ושריא לשני יג אומר ר"ת דהתם בדקבלה
והכי קתני בד"א שנדרה היא
הרא"ש. טז. לא יחזיר כדי
מתני' אין פודין. הואיל
עילויה וכה"ג משני בפ' בן סורר
ורגיל
דעבדי הכי ההוא
גברא דזבין נפשיה
אבל נדר הוא יחזיר וא"ר יוסי
שלא יהא אפי'. תוס' הרא"ש.
(סנהדרין דף סט:): אומר לה
בכך כדמוקי בגמרא והוא
שמכר
בר ר' יהודה מעשה נמי בצידן
יז. דאי אילונית היא אין
ללודאי אתא לקמיה
דרבי אמי אמר ליה
ושנה ושילש: גמ' בני בי מיכסי.
בא' שאמר לאשתו קונם אם
לה רפואה. תוס' הרא"ש.
שתיקותיך יפה מדבוריך. ואם תאמר
פירקן
איני מגרשך וגירשה והתירו
יח. דמוכחא מילתא. תוס'
❖
מקום: גרבי להו. היו
ואם היא שתקה אנן מי שתקינן דהכי
שובין
לו חכמים שיחזירנה א) מאי
הרא"ש.
אותם לעבדים: ללודאי. אומה שאוכלין בני אדם:
פריך רב פפא בס"פ הבא על יבמתו (יבמות דף סה.) גבי נשאת
קונם. פי' קונם הוא לשון
כינוי לקרבן כדתנן בנדרים
לרביעי והיו לה בנים יד ויש לומר דהתם נמי לא הוי טו אלא טז לעז דהא
פירקן
(י.) ומשמע שאסר עליו
פסקי רי"ד (המשך)
סתם גירשה ולא התנה כדפרישית הכא ופריך רב פפא דהוה לן לתקן נמי התם דלא יחזיר שלא יהא לעז כדתקין הכא ומשני אלא
דבר כקרבן והכא דאמר
כאילו בנה במה בשעת איסור
קונם אם איני מגרשך מאי
ודאי בלאו הכי אפילו לעז ליכא דהשתא הוא דברית ומהאי טעמא לא מצי למתבע כתובה אבל הכא אם היא שתקה אנן נמי שתקינן
הבמות שסבר לעשות מצוה
אסר עילויה אמר רב הונא
דליכא לעז כיון דתקון דלא יחזיר ואי אתיא למתבע כתובה מצי אמר לה אדעתא דיהיבנא כתובה לא גירשתיך והתם דאיירי בעקרה
ועושה עבירה כך זה סבור
באומר יאסרו עלי כל פירות
דוקא שייך השתא הוא דברית אבל הכא דאיירי בספק אילונית כדפירשנו לא שייך לומר השתא הוא דברית ואפילו לרבנן דלא חיישי
יז
לעשות מצוה ועשה עבירה
שבעולם כקונם אם איני
(הגה"ה. מפרש רבינו אליהו
מגרשך והתירו לו חכמים
הכא לקלקולא פריך התם שפיר אנן מי שתקינן דמודו רבנן התם דמשום דאין לה בנים גירשה שכבר נשאת לשנים ולא היו לה בנים
יח
זצ"ל משום דאתיא בג"ש
שיגרשנה (ס"א שיחזירנה):
ואם תאמר בסוף פרק קמא דנדה (דף יב:) גבי אשה שאין לה וסת פריך פשיטא דלא יחזיר ומשני לא צריכא דהדר איתקן מהו
כתיב הכא כי תחדל לנדור
פשיטא. פי' פשיטא ודאי
דתימא ליהדרה קמ"ל זימנין דאזלה ומינסבה כו' ואמאי לא אמרינן התם השתא הוא דברית וי"ל דהתם כיון שנתרפאת הרי היה
וכתיב התם חדלו לכם מן
יכול להחזירה דמאי קלקול
האדם אשר נשמה באפו וכו'
שייך למימר דבעי' למיסרה
מועיל לה סם רפואה ולהכי מצי מקלקל לה דאומר אילו
הייתי יודע שיש רפואה לזו הייתי מבקש לה סם לרפואה:
כי במה נחשב הוא ודרשי' אל
ואי קשה ואמאי פשיטא הכא
ר"ל תקרי במה אלא במה ובריש
דמותר להחזירה ואין בזה
פ"ג דנדרים יליף בהאי ג"ש דנק' רשע דכתיב שם רשעים חדלו רוגז) ב) כדתנן בנדרים (ט.) כנדרי כשרים לא אמר כלום שאין
מפני תקון העולם והא כי היכי דבנדרת איהי מצי לקלקולה (הם) הכי נמי כי נדר איהו מצי לקלקולה ולמימר אילו הייתי יודע
דרכם של כשרים לידור אלא להביא בנדבה ויש לו להשאל על נדרו ולא יקיימנו וזה שלא נשאל וקיים נדרו וגירש אימא
שיש פתח לנדרי אם היו נותנים לי ק' מנה לא הייתי מגרשך אין זה כלום דבודאי אם היה מודר ממנה הנאה מתחלה כגון
ניגזור וניקנסיניה שלא יחזירנה קמ"ל דלא קנסי' לזה. ואתיא כמ"ד טעמא דמתני' משום קנסא ודוקא כשנדרה היא קנסוה
שאמר הנאת תשמישך עלי כקונם ומחמת נדר זה היה מגרשה היה צ"ל לא יחזיר שמא יקלקלנה ויאמר אילו הייתי יודע שיש
שלא תהיה פרוצה בנדרים אבל כשנדר הוא אין לקונסו שהנדרים באשה הם פריצות ולא באיש: מפני תיקון העולם ומתמה
פתח לנדרי לא הייתי מגרשך דומיא דנדרה היא אבל זה שרצה לגרש את אשתו וקשר עצמו בנדר שלא יכול להתחרט הרי
מאי תיקון העולם איכא פי' דמשמע התירו לו שיחזירנה מפני תיקון העולם ומאי תיקון העולם יש בחזרתה אמר רב ששת
אנו רואים שבכל לב הוא מגרשה ואינו חפץ בה כלל שהרי נדר בכל כחו ע"י נדר שלא יתרצה עמה הלכך שום קלקול אינו
ארישא פי' האי מפני תיקון העולם ארישא קאי דקתני משום ש"ר לא יחזיר משום נדר לא יחזיר ומסיק הכא מ"ט לא יחזיר
יכול לעשות ומ"ה מתמה תלמודא פשיטא ודאי שיכול להחזירה. ומהדר מהו דתימא ליגזור משום דר' נתן דתניא ר' נתן אומר
מפני תיקון העולם אי משום קלקולא אי משום קנסא רבינא אמר אסיפא וה"ק אין בזו מפני תיקון העולם פי' התירו לו
כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן וגמר עוונו לפי שהוא מרגיל עצמו בנדרים קמ"ל. פי' הנודר
א) ע"כ שייך לע"א. ב) עי' תוס' ד"ה הנודר.