ו:
המביא גט פרק ראשון
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי
עבדת אהנית. משמע דבפני נכתב מועיל בא"י והא דאמר
דאי אתי בעל כו'. אבל אי לא אמרת ואתי בעל ומערער מיפסיל:
כא א מיי' פ"ז מהלכות
א) [תוספתא פ"א ה"ז],
ב) [מכאן עד כפר סיסאי
גירושין הלכה ו סמג
כדתניא. דאף מי שאינו צריך לומר אם אמר מהני: כפר סיסאי.
בספ"ב (לקמן דף כג:) בארץ דלאו אדיבורה סמכינן מהימנא
(א)
א
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
דמקרבא לא. ליתא
שם מקום: שלא תיזקק. האשה לעדים אם יקרא עליו ערער:
היינו משום דאיירי בלא יא) אמר בפני נכתב כסתם מביאי גט
בתוספתא], ג) [לעיל ב.],
קמב סעיף א:
ד) בכת"י איתא, רבנן,
והא איהו נמי כו'. ולאו משום דצריך ומאי קשיא ליה לר' אלעאי:
כב ב מיי' פ"ז מהל' ספר
בארץ ישראל אבל אי יב) אמר סמכינן
אדבוריה כדאמרינן הכא:
ויתנו (את) הילד בזונה. לפי שהן
ה) [בע"י הגירסא דהא
תורה הלט"ז ופ"ד
לא סיימוה קמיה. דר' אלעאי
מהל' יבום הלכה לה סמג
שלח לו רבי אביתר לרב
משתהין בארץ ישראל היו
לסיומא דמילתיה דר' ישמעאל:
ואי עבדת אהנית מאי אי עבדת אהנית
יהודה כו'], ו) [ברכות
עשין כב טוש"ע יו"ד סי'
משם לכאן. מבבל לא"י: דסמכא
בניהם ובנותיהם משתעבדים בשביל
ג:], ז) [עירובין יג:],
רפד סעי' ב:
א דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה
כג ג מיי' פט"ו מהל'
ח) גרסת הרי"ף בסוף פ"ב
הוא. ראוי לסמוך עליו: ויתנו (את)
מזונות והיינו בזונה בשביל מזונות
כדתניא מעשה באדם אחד שהביא גט
אישות הלי"ט:
דשבת אמר רב יהודה אמר
א)
שמואל, ט) שבת לד. ע"ש,
הילד כו'. שהיו משתהין בא"י
יג)ועוד מפ' ב כדאמר בירושלמי עובדא
כד ד מיי' פ"ה מהל'
לפני רבי ישמעאל אמר לו צריך אני לומר
י) [צ"ל מגשר], יא) בדפו"ר
הוה בחד שמכר בתו ללמוד תורה ג
ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים
שבת הל"ג סמג
אמרה, יב) אי אמרה
והלך ולמד: א"ר יצחק שתים
בפני נכתב ובפני נחתם או איני צריך אמר לו
עשין יא טוש"ע או"ח סי'
מפריה ורביה שנקל בעיניהם ילדים
❖
רס סעי' ב:
סמכינן אדבורה. ועי'
בני מהיכן אתה אמר לו רבי מכפר סיסאי
מהר"ם, יג) צ"ל ועוד
כותבין. בה"ג פוסק כר' יצחק ואע"ג
וילדות: שתים. שתי תיבות כותבין
אני אמר לו צריך אתה לומר בפני נכתב
מפרש ר"ת או ר"י או שצריך
מן המקרא בלא שרטוט: בשלמא
דפליג אמתניתא דיודע היה שאינה
למחוק מלת כדאמר.
מילתא דתליא בסברא. אי לא הוה
תורה אור השלם
ובפני נחתם שלא תיזקק לעדים לאחר שיצא
עיקר ואומר ר"ת וכן פי' ריב"א
[מהר"ם], יד) [צ"ל פ"ג
סבר לה מדעתו: לחיי. כלומר שפיר
בשם רבינו אליהו דדוקא שמתכוין
נכנס לפניו רבי אלעאי אמר לו רבי והלא
1. וְאֶל עַמִּי יַדּוּ גוֹרָל
ה"ב שהוא פרק בני העיר
שהפרק בתרא בירושלמי
לכתוב הפסוק לדרשה כי הכא אבל
מצית למימר דלאו גברא רבה הוא:
וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה
כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל
הוא הקורא עומד], טו)[צ"ל
וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן
וגמרא לא שמיע ליה. הא גמרא
כשאדם שולח איגרת לחבירו מותר
וקרובה לציפורי יותר מעכו ב)ג)ותנן רבי מאיר
בפ"ק דשבת הלכה ב וכ"א
יואל ד ג
וַיִּשְׁתּוּ:
דר' יצחק: דאסכים מריה על ידיה.
שיכתוב לשון המקרא כדי לכתוב לשון
בתוס' מנחות לב:], טז) [וע'
2. וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ
אומר עכו כארץ ישראל לגיטין ואפי' רבנן
תוס' מנחות לב: ד"ה הא
לגלות לו סוד לכוין דברים הסתומים
צח ד בלא שירטוט ה מיהו בירושלמי יד)פ'
וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית
ובסוטה יז: ד"ה כתבה],
לא פליגי עליה דר"מ אלא בעכו דמרחקא
אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם
על אמיתתם: ותזנה עליו פילגשו.
בתרא דמגילה משמע קצת דאסור
ו
יז) [שמואל ב טז], יח) [שם
יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים
אבל כפר סיסאי דמקרבא לא אמר לו
דקאמר התם מהו לכתוב תרתין
בפילגש בגבעה כתיב. ותזנה סרחה
כ], יט) [עי' ברי"ף פ"ב
אַרְבָּעָה ח¢ דָשִׁים:
❖
דשבת סוף גמ' למשנה ג'
שופטים יט ב
שתוק בני שתוק הואיל ויצא הדבר בהיתר
עליו: זבוב מצא לה. בקערה:
תלת מילין מן פסוקא ומייתי ר' מונא
דברים], כ) [וע' תוס' שבת
נימא מצא לה. לקמיה מפרש:
שלח כתב לר' אושעיא בר שימי
❖
יצא הא איהו נמי שלא תיזקק לעדים
לד. ד"ה לא קשיא],
ואשכחיה גרסי': נימא מצא והקפיד.
ראשיתך מצער היה מאד ישגא (איוב ח ז)
קאמר ליה לא סיימוה קמיה שלח ליה ר'
הגהות הב"ח
כדמפרש טעמא ואזיל: נימא באותו
אחריתך משמע שלא היה כותב אלא
אביתר לרב חסדא גיטין הבאים משם
(א) תוס' ד"ה ואי עבדת
גליון הש"ס
מקום. ודרכן היה להשיר את השער
לשם איגרת שלומים ולא לדרשה
וכו' דלאו אדיבורה דידה
לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני
❖
תוס' ד"ה אמר ר"י
ולא ליסכן בועלה ליעשות כרות
סמכינן:
ואעפ"כ היה מקפיד שלא לכותבו כסדר
נחתם לימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה
וכו' אל תשמח אל גיל
ומיהו הרבה מביא שם שנראה שהיו
שפכה ומשום דסכנתא הוא הקפיד
בעמים. בעמים אל גיל
והני גמירי ותסברא והא רבה אית ליה
עליה וברחה מפני אימתו: גילוי
כותבין לדרשה דקאמר מר עוקבא
כצ"ל וכן הוא בירושלמי:
מוסף רש"י
דרבא אלא דכ"ע בעינן לקיימו וכיון דאיכא
בא"ד דאין לשרטט. עי'
עריות. כשמגיע זמן טבילתה בעת
שלח כתב לריש גלותא דהוה קאי
ערב שבת עם חשיכה.
סוטה יז ע"ב תוד"ה
רבים דסלקי ונחתי מישכח שכיחי אמר רב
ודמיך בזמרא פירוש כשהיה שוכב
צינה והיא יראה לומר לא טבלתי
❖
ד)
כתבה:
שאם ימהר להזכירם מבעוד
ומשמשתו נדה: שפיכות דמים.
וקם היו מזמרין לפניו ישראל $ אל
יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא
יום יפשעו ויאמרו עדיין
יש שהות (שבת לד.).
כי הכא או פעמים שבורחת מפניו
תשמח אל גיל בעמים ז (הושע ט א) וכן הרבה
הוא ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודה
ה)
עשרתם. פירות האילן
מוסף תוספות
ונופלת באחת הפחתים או י) בגשר:
מביא שם וא"ת דאמר בהקומץ רבה
לסעודת שבת, שאף אכילת
בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן
וחילול שבת. פעמים שמדלקת
(מנחות דף לב:) ובפ"ב דמגילה (ד' יח:)
עראי של שבת קובעת
א. אף הנשים שאין
ויתנו (את) הילד בזונה והילדה מכרו ביין
1
נאמנות לומר מת בעליך
למעשר כדאמרינן במסכת
דתפילין אין צריכין שירטוט והלא
נר או מבשלת משחשיכה מפני
[נאמנות להביא גיטה,
ביצה (לד:) דשבת עונג
וישתו וכתב ליה בלא שירטוט וא"ר יצחק
אפי' שלש או ארבע תיבות צריכין
אימתו והוא אינו יודע:
ופריך והתניא כשם שאין
איקרי, מכל שהוא הוי
שתים כותבין שלש אין כותבין במתניתא
נאמנות לומר מת בעלה]
עשרתם. פירות שנאכל למחר:
שרטוט ואור"ת דתפילין לא בעי
ב
עונג (שבת שם). ערבתם.
כך אין נאמנות להביא
ערובי תחומין וחצרות,
תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין א"ל
ערבתם. עירובי חצירות:
שרטוט על כל שיטה ושיטה אבל
גיטה, ומשני כאן בא"י
והני תרי שייכי למימרינהו
כאן בחו"ל. תוס' הרא"ש.
עושה שרטוט אחת למעלה וכותב
בהמתן
אביי אטו כל דלא ידע הא דר' יצחק לאו
ח
בלשון שאלה, דשמא כבר
ב. דמוכרין
בניהם
תחתיו כמה שיטין ואור"ת $ דאין
עשו, אבל בנר לא שייך
גברא רבה הוא בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי הא גמרא היא וגמרא
ובנותיהן
לצורך
הדלקתם, דדבר הנראה
לשרטט תפילין על כל שיטה ושיטה
מזונותיהן. תוס' הרא"ש.
❖
לא שמיע ליה ועוד הא ר' אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה דכתיב ותזנה
לעין הוא .
2
(שם)
ג. בדמים. תוס' הרא"ש.
כדאמר עלה בירושלמי בפ' במה
ד. כמה תיבות. תוס'
עליו פילגשו רבי אביתר אמר זבוב מצא לה ר' יונתן אמר נימא מצא לה
מדליקיןטו) כל הפטור מדבר ועושהו
הרא"ש. ה. דאין זה
ואשכחיה ר' אביתר לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל עסיק בפילגש
קדוש, שלא נתכוון
פסקי רי"ד
נקרא הדיוט וכן משמע בהקומץ רבה
לפסוק. רמב"ן. אלא דברים
בגבעה ומאי קאמר אמר ליה אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא
(שם דף לב:) דקאמר התם תפילין אין
בעלמא בלשון המקראות.
ואי עבדת א) מהימנין מאי
רשב"א. ו. בכל ענין,
אומר א"ל ח"ו ומי איכא ספיקא קמי שמיא א"ל אלו ואלו דברי אלהים חיים
אי עבדת מהימנין דאי אתי
צריכין שרטוט ופריך מהא דתניא
ו)
ז)
שאפי' באגרת שלומים היו
בעל ומערער ופסיל ליה
הן זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד אמר רב יהודה זבוב בקערה ונימא
ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין
מהפכים הפסוק ולא היו
לא משגחינן ביה שכבר
כותבים אותו ככתבו. תוס'
מהן מזוזות לפי שאין מורידין מקדושה
באותו מקום זבוב מאיסותא ונימא סכנתא איכא דאמרי אידי ואידי בקערה
מקויים הוא: אמר רב
מנחות לב: ד"ה הא. ז. גי'
חסדא לעולם אל יטיל
חמורה לקדושה קלה הא מורידין
ט
זבוב אונסא ונימא פשיעותא אמר רב חסדא לעולם אל יטיל אדם אימה
תוס' הרא"ש: ישראל אל
ג
אימה יתירה בתוך ביתו
עושין והא מזוזה בעי שרטוט ומשני
תשמח כעמים אל גיל.
יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה
שהרי פלגש בגבעה הטיל
ח. כדי להדריך את כל
תנאי היא ומדלא משני הכא במאי
עליה בעלה אימה יתירה
האחרות על הסדר
והפילה כמה רבבות מישראל אמר רב יהודה אמר רב כל המטיל אימה יתירה
ח)
והפילה כמה רבבות
עסקינן במשורטטין משמע דאין
ונמשכים בה. מאירי.
מישראל. אמר רב יהודה
בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול
ט. טעמא דאין מורידין.
רגילות לשרטט כלל לא ס"ת ולא תפילין
אמר רב כל המטיל אימה
תוס' סוטה יז: ד"ה כתבה.
שבת אמר רבה בר בר חנה הא דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר
והיינו משום דנקרא הדיוט ומיהו אם
ט)
ד
יתירה בתוך ביתו בא לידי
י. אבל תפילין דמכוסין
ג' עבירות גילוי עריות
בעור לא בעו שרטוט דלא
בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר צריך
אין הסופר יכול לכתוב יפה בלא
שייך בהו נוי. תוס' מנחות
ושפיכות דמים וחילול
שרטוט צריך לשרטט על כל שיטה
למימרינהו
לב: ד"ה הא. [מצד שני]:
שבת. פי' שמשמשתו נדה
ותפילין נמי אם אינו יכול
ושיטה משום זה אלי ואנוהו והא דאמר בפ"ק דמגילה (דף טז:) דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה אור"ת דלאו
בימי הצינה ואומרת
י
לכוין וליישר כתיבתו
טבלתי מפני אימתו או
היינו ס"ת דהא לא בעי שרטוט אלא היינו מזוזה וקרי ליה אמיתה של תורה על שם שיש בו שם יחוד מלכות שמים וכן פירש ר"ח וכן
יא
אא"כ משרטט על כל
תברח מלפניו למקום
שיטה ושיטה צריך
נראה דאי בס"ת כדפי' שם בקונטרס הא דפסלינן התם בפ"ב דמגילה (דף יט.) אדיפתרא ושלא בדיו דאתיא כתיבה כתיבה מדכתיב (ירמיה
המסוכן ותפול בא' מן
לשרטט משום זה אלי
לו) ואני כותב על הספר בדיו ואמאי לא ילפי מאמיתה של תורה ואי במזוזה מיירי ניחא דאם כן הייתי מצריך דוכסוסטוס כמו במזוזה והא
הפחתים או מגשר או שמא
ואנוהו ולא שייך כאן פטור
תדליק לו הנר ותבשל לו
דאמר במסכת סופרים (פ"א הל' א') אינו רשאי לכתוב אא"כ סירגל ויריעה שאינה מסורגלת פסולה היינו ד' שרטוטין מלמעלה ולמטה ומצדדין
מן הדבר ועושהו. תוס'
בשבת:
ודוחק : זבוב מצא לה נימא מצא לה. מותזנה עליו דריש לשון זנות ולשון מזון וא"ת ומנלן דלא הוי זנות ממש ואמר ר"ח מדרצה
הרא"ש.
יא. שעיקר
טז)
יב
יג
האמונה תלוי בה. ריטב"א.
א) צ"ל אהנית מאי אי עבדת
להחזירה כדמוכח קראי דאפי' פילגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם כדכתיב יז)בא אל פילגשי אביך וכתיביח) ותהיינה צרורות עד יום
יב. תרוייהו.
תוס'
מותן אלמנות חיות: נימא מצא לה. וא"ת והא אמר בסנהדרין בפ' כ"ג (דף כא.) שאין להם לבנות ישראל שער לא בית השחי
אהנית וכו' או דצ"ל אי עבדת
הרא"ש. יג. גי' תוס'
מהימנית כו'צ.
הרא"ש ור"ן: ר"ת.
ולא בית הערוה וי"ל דבת יפת תואר היתה כדמשני התם גבי תמר: שלש עבירות.
בסדר עולם אמר דאותו יום דפילגש בגבעה
יד. [עי' ח"א מהרש"א].
טו. ושלשתן.
תוס'
יט) שבת היה ור"ח כתב ג' עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול השם וג' היו בפילגש בגבעה ולהכי לא חשיב אבר מן החי:
יד
טו
ערבתם. פי' בקונטרס עירובי חצירות ואין נראה אלא כמו שפי' בקונט' בבמה מדליקין (שבת דף לד.) דפריך התם הא גופא קשיא אמרת
הרא"ש.
עם חשיכה ערבתם הא ספק חשיכה לא והדר תני ספק חשיכה מערבין ומשני כאן בעירובי תחומין פי' בקונט' דרישא בעירובי
תחומין דבספק חשיכה אין מערבין וכן פר"ח והיינו משום דבעירובי תחומין מחמירין טפי שיש לה סמך מן הפסוק וכן משמע בפ' מי
שהוציאוהו (עירובין דף מו:) גבי הלכה כדברי המיקל בעירוב רב פפא אמר אצטריך סד"א ה"מ בעירובי חצירות אבל בעירובי תחומין אימא לאכ):
השתא