השולח פרק
רביעי גיטין
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ר"ל זבין נפשיה ללודאי. קודם שחזר למוטב דמסתמא לא היה מזלזל
פירקן. פדני: משום קלקולא. שלא יוטמעו בעובדי כוכבים וילמדו
קנב א מיי' פ"ח מהל' מ"ע
א) [גי' הערוך ערך גלל ב
א
בעצמו כל כך: כריסי כרי. דרכן היה לשכב על בטנם
חייתא וגללא פי' נוד ובתוכו
הל' יג סמג עשין קסב
ממעשיהם ובחיי אביהן ליכא למיחש להכי דמנטר להון אבוהון: אימא
יג)
אבן גלל], ב) [פי' כיון שעושין
טוש"ע י"ד סי' רנב סעיף ו:
לתיאבון הוא דקאכיל. ולא הוי מין אלא מומרי) ובמינים הוא דאמרינן
כדאמרי' בזבחים (דף ה.) ריש לקיש רמי אמעוהי ב ומקשה:
קנג ב מיי' פ"ב מהל'
לו רצונו מתמתק דמו ויש להן
לוקח
ומביא בכורים. זו גירסת הקונט' דקנסינן ליה לחזור וליקח
יא) מורידים אבל לא מעלין אבל מומר אמרי' התם סמי מכאן מומר: ואכיל
בו טעם. ערוך ערך חל ד],
בכורים הלכה טו סמג
ג) ס"א וחזר ולקחה ממנו
עשין קלט:
איסורא. עדים העידו עליו כן והוי אוכל
ממנו אבל כולי האי לא קנסינן ליקח
קנד ג מיי' שם ופ"א מהל'
ישראל, ד) [ב"מ קא. מנחות
נבילות להכעיס: חייתא וגלגלתא. שק
ממנו להפריש תרומות ומעשרות
פירקן אמר (א) ליה תנן המוכר עצמו ואת בניו
לא. בכורות יא:], ה) [עי'
תרומות הל' י:
קנה ד מיי' פ"ב מהל'
קשור ופקיע ועיגול של אבן או של
ומיהו קשה לר"ת דבגמ' מייתי ראיה
תוס' יבמות סא. ד"ה ואין],
לעובדי כוכבים אין פודין אותו אבל פודין את
ו) [ב"מ שם מנחות שם],
תרומות הלכה י:
עופרת בתוכו: דיומא בתרא. כשהורגין
מהא דיש קנין לעובד כוכבים דמפני
הבנים משום קלקולא וכ"ש הכא דאיכא
קנו ה ו מיי' שם פ"א הלכה
ז) פאה פ"ד מ"ט, ח) [לעיל
א
(ב)
אותו: דליחול אדמיה. שימחול על
תיקון העולם אין דאורייתא לא מנא
ח: ע"ז כא.], ט) חולין קלה:
יח [טוש"ע שם סימן
קטלא אמרו לי' רבנן לר' אמי האי ישראל מומר
דמו: איקמטינכו ואותבינכו. לקשור
ליה דילמא ג תיקון העולם קאי אהא
(עירובין מ) [תוספתא תרומות
שלא סעי' ט]:
הוא דקא חזו ליה דקאכיל נבילות וטריפות
קנז ז מיי' שם הל' ב והלכה
פ"ב], י) בס"א: משומד, וכן
אתכם ולהושיבכם: חייתא ופלגא.
דחייבוהו ליקח ואומר ר"ת דברוב
ד
❖
לקמן, יא) [מס' ע"ז דף כו:],
ג:
אמר להו אימא לתיאבון הוא דקאכיל אמרו
כלומר מכה וחצי מכה: יתיב קאכיל
ספרים לא גרסינן ומביא בוי"ו והכי
יב) [ספרי ראה], יג) צ"ל דרכו.
עץ יוסף,
❖
ליה והא זמנין דאיכא היתירא ואיסורא קמיה
ושתי. כל ימיו כל מה שהיה משתכר
קאמר כל אדם הלוקח ממנו מביא
ה
מוסף תוספות
ושביק היתירא ואכיל איסורא א"ל זיל לא קא
לא היה מצמצם להצניע ליום מחר:
בכורים ו לא שנא מוכר לא שנא אחר ז
למזגא עליה. כר או כסת לישן עליו:
ורבינו חננאל גרס הלוקח מביא כו'
ח
ט
שבקי לי דאפרקינך: ריש לקיש זבין נפשיה
א. אח"כ. תוס' הרא"ש.
תורה אור השלם
וכן בירושל' (ה"ט) י: אמר רבה אע"פ
ב. בי מדרשא. תוס' הרא"ש.
כריסי כרי. בטני ושומן שבמעי הוא
ללודאי שקל בהדיה חייתא וגלגלתא אמר
א)
1. כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ
ג. לעולם אין קנין, ומ"מ.
שאין קנין כו'. והא דתניא לעיל
לי כר וכסת: מוריקא. כרכום:
גמירי דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי
רשב"א. ד. ולהביא, [ד]הא
יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ
מתני' הכי גרסינן לוקח ומביא
(דף מג:) אע"פ שעשה ישראל נימוסו
יא
ודאי לאו דאורייתא. רשב"א.
וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם:
ליה כי היכי דליחול אדמיה יומא בתרא
ב)
ה. דאע"פ שמן התורה לא
תהלים מט יא
בכורים. בכל שנה צריך ליקח מן העובד
פטורה מן המעשר אלמא יש קנין
2. וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר
אמרו ליה מאי ניחא לך אמר להו בעינא
היה לו להביא בכורים, דיש
כוכבים ביכורי פירותיה בדמים יקרים
איכא לאוקמא בסוריא כדמשני לקמיה
יב
קנין לגוי להפקיע מיד תרומה
לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי
אקמטינכו ואותבינכו וכל חד מינייכו אמחי'
ומביאם לירושלים: מפני תיקון העולם.
וההיא דהשואל (ב"מ דף קא.) דהמקבל
ומעשר וכל שאר קדושות,
גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם
מ"מ תקנ"ח היא ד. שיט"ק.
ויקרא כה כג
חייתא ופלגא קמטינהו ואותבינהו כל חד
עִמָּדִי:
שלא יהא רגיל למכור קרקע בא"י
שדה אבותיו מן העובד כוכבים
3. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ
ו. אע"פ שגדלו ברשות
לעובד כוכבים וגם אם מכר יטריח
דמעשר ונותן לו ודחי לה התם דלעולם
מינייהו כד מחייה חד חייתא נפק נשמתיה
הגוי. תוס' הרא"ש. ז. כדי
וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:
לחזור אחריה ולפדות: גמ' שאין קנין
יש קנין אע"פ שהדיחוי אמת כדדייק
שיהא חביב להם ביותר ליקח
תהלים קטו טז
חרקיניה לשיניה א"ל אחוכי קא מחייכת בי
4. לְדָוִד מִזְמוֹר לַידֹוָד
שדות המכורים לגוי מתוך
כו'. אם קנה עובד כוכבים קרקע בארץ
מדנקט מציק מ"מ ראיה גמורה ליכא
אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא קטלינהו
שיכולים להביא בכורים
הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי
❖
אין קניינו קנוי להפקיעה מקדושתה
ולעולם מצי למימר רבה דסבר אין
מפירות של אותה שנה.
תהלים כד א
בָהּ:
כולהו נפק ואתא יתיב קאכיל ושתי אמרה
שלא תתחייב במעשר וישראל הקונה
קנין ומיהו אשכחן ר"מ דסבר יש
שיט"ק. ח. וחזר ישראל
ליה ברתיה לא בעית מידי למזגא עליה
ולקחה ממנו. רשב"א.
ממנו מן הפירות צריך לעשר: לבני
קנין בספ"ק דע"ז (דף כא.) דאמר
ט. והכל עולה לענין אחד.
אמר לה בתי כריסי כרי כי נח נפשיה שבק
הגהות הב"ח
אדם. לכל צרכיהן: דיגונך ולא
אין משכירין להן שדות משום דמפקע
רשב"א. י. והיינו דדייקי'
קבא דמוריקא קרא אנפשיה ועזבו לאחרים
(א) גמ' אמר תנן כצ"ל ותיבת
דיגון של עובד כוכבים. שאם מירחן
להו ממעשרות דכל זמן שהיא של
עלה בגמ' מפני תקון העולם
1
חילם: מתני' המוכר את שדהו לעובד
ליה נמחק: (ב) שם אבל
אין, דאוריי' לא, אלמא יש
עובד כוכבים והן שלו בשעת מירוח
ישראל כל מי שזורעה חייב במעשר
ב
פודין את הבנים לאחר
קנין. שיט"ק. דאי אין קנין,
שהוא גמר מלאכתן למעשר מירוח
וכי זבנה לעובד כוכבים הזורעה פטור
כוכבים לוקח ומביא ממנו בכורים מפני
מיתת אביהן משום
מדאורייתא צריך להביא.
ג)
❖
קלקולא:
גמ'
תוס' הרא"ש. יא. האריסין
העובד כוכבים פוטרן ואפי' לקחן
דיש קנין דאי אין קנין אין זו הפקעה
תיקון העולם: אמר רבה אע"פ שאין
ד)ג
והחכירין ואריסי בתי אבות
מישראל בשבולין אבל אם הגדילו
מה שאין עובד כוכבים מעשר קרקע
קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע
וגוי שמשכן שדהו לישראל.
בקרקע העובד כוכבים ולקחן ישראל
החייבת דהתם פריך בית נמי מפקיע
חי' הר"ן. יב. ואקשויי לא
מוסף רש"י
מידי מעשר שנאמר 2כי לי הארץ לי קדושת
מקשו להו לכולהו, דאטו כי
ממזוזה ומשני מזוזה חובת הדר היא
בשבולין ומירחן חייבין במעשר דקרקע
כיבוש יחיד. דדוד, שלא היו
רוכלא ליקשי וליזיל. חי'
הארץ אבל ה) יש קנין לעובד כוכבים בא"י
א"י ביד עובד כוכבים לא הופקעה
ואין זה הפקעה יג והא דאמר ר' מאיר
כל ישראל ביחד כדרך שהיו
הר"ן. יג. דאפי' לא ימכרנו
לחפור בה בורות שיחין ומערות שנאמר
קדושתה: לקט שכחה ופאה. סתמן
בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סו:)
בכיבוש יהושע שהיו כולם
לעכו"ם אלא שלא ידור בו
וכבשוה לצורך כל ישראל קודם
ישראל אין כאן חיוב מזוזה
השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם
תורמין משל עובד כוכבים על של
הפקר ופטורין מן המעשר שנאמר ובא
3
חלוקה, אבל דוד לא כבש אלא
מן התורה וכו' תוס' ע"ז דף
הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך (דברים
ישראל יד התם איירי כשגדלו ביד ישראל
ור"א אומר אע"פ שיש קנין לעובד כוכבים
לצורכו (לעיל ח:). ישראל
ו)
כא. ד"ה הא אמר. יד. אלמא
יד) במי שאין לו חלק ונחלה עמך יצאו
ולהכי מוקי פלוגתייהו במירוח העובד
ועובד כוכבים וגו' טבל
דר"מ ור' יהודה דאמרו
בא"י להפקיע מידי מעשר שנאמר דגנך ולא
וחולין מעורבין זה בזה.
דתורמין משל כל על של כל
כוכבים ולא ביש קנין וכי פריך הכא
אלו שיש לו בהן חלק ונחלה עמךיב) שהרי
דגן עובד כוכבים אבל אין קנין לעובד
ואפילו לאחר שחלקו לא
סברי דאין קנין לגוי. איכא
אף לו הן מופקרין והלקט והשכחה
לרבי אלעזר הוה מצי למימר אנא
אמרינן יש ברירה וחלקו של
למימר הא לא קשיא. רבנו
כוכבים בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות
עכו"ם הלך לו וזה חלק
והפאה של עובד כוכבי' חייבין במעשר
דאמרי כר"מ אלא דמשני שפיר:
קרשקש. טו. [ד]לא דריש
מר סבר דיגונך ולא דיגון עובד
שנאמר לה' הארץ במאי קמיפלגי מ"ס דגנך
המגיע לישראל וטבל גמור
דיגונך. תוס' הרא"ש.
4
כו'. והשתא מפרש לה ואזיל: ה"ד אילימא
הוא, אלא אין ברירה וגם זה
טז. אלא אהא דנפיק ליה
ולא דגן עובד כוכבים ומר סבר דיגונך ולא
כוכבים. מתוך פי' הקונטרס
דישראל. שהניחן ישראל בשדהו
שנשאר חציו טבל וחציו חולין,
משינוי משמעות הלשון
דיגון עובד כוכבים אמר רבה מנא אמינא לה
דיש קנין לעכו"ם בא"י
דהיינו דיגון. ועוד דמסתבר
ולקטינהו עובד כוכבים וקאמר דאם
משמע דהא בהא תליא דלרבה דאמר
להפקיע חלקו מיד מעשר,
לי' לאוקמי חיובא בתבואה
דתנן הלקט והשכחה והפאה של עובד
חזר עובד כוכבים ומכרן לישראל חייב
אין קנין ודריש דיגונך ולא דיגון
ז)
ד
ואני שמעתי שאין לו תקנה,
שגדלה ברשות ישראל. תוס'
❖
עובד כוכבים אית ליה מירוח העובד
לעשרן אלא א"כ הפקירן ישראל ראשון
כוכבים חייבין במעשר אלא א"כ הפקיר היכי
לפי שאם בא להפריש נמצא
הרא"ש.
מפריש מן הפטור על החיוב,
בשדהו: הא מיפקרי וקיימי. דכל לקט
כוכבים פוטר ולר"א דאמר יש קנין
דמי אילימא דישראל וליקטינהו עובד כוכבים
ולי נראה שיש לו תקנה בשני
ושכחה ופאה הפקר הן: אלא דעובד
ודריש דגנך ולא דגן עובד כוכבים
צדדין, אם יש לו טבל ממקום
אלא א"כ הפקיר הא מפקרי וקיימי אלא לאו
פסקי רי"ד
כוכבים. שהיו משדה העובד כוכבים
אית ליה דמירוח העובד כוכבים אינו
אחר מפריש על זה לפי חציו,
דעובד כוכבים וליקטינהו ישראל טעמא
שאין חייב אלא חציו, ואם אין
שיחזירנה שאין לאוסרה
והניחן כישראל: וליקטינהו. עניי ישראל
פוטר טו וקשה דכמה תנאים נחלקו
לו טבל אחר מפריש מניה
מפני תיקון העולם ולקונסו
דהפקיר הא לא הפקיר חייב לא לעולם
וכיון דעובד כוכבים לא מיפקד להניח
במירוח העובד כוכבים ואם כן כל
וביה לפי כולו, כגון אם יש לו
כדרך שאסרנו אותה עליו
דישראל וליקטינהו עובד כוכבים ודקא אמרת
פאה ולקט לא חייל עלייהו שמא אא"כ
אותם תנאים נמי נחלקו ביש קנין
עשרים מפריש שנים מהן,
כשנדרה היא מפני תיקון
שאם אין מפריש אלא אחד לא
העולם הכא לא שייך שום
הא מפקרי וקיימי נהי דמפקרי אדעתא
ואין קנין וזהו דוחק דרבה ור' אלעזר
הפקירן עובד כוכבים ממש לשם הפקר
נפטר, לפי שזה שהפריש יש
תיקון העולם לאוסרה עליו:
ולא לשם פאה להניח סתם: הא לא
נחלקו בפלוגתא דכל הנהו תנאי ועוד
דישראל אדעתא דעובד כוכבים מי מפקרי
מתני' המוציא את אשתו
חציו שאין שם מעשר חל עליו
הפקיר חייב. במעשר אלמא שדה
לפי שפטור ועומד, אבל
דמשמע במנחות בפרק רבי ישמעאל
משום אילונית ר' יהודה
ת"ש ישראל שלקח שדה מעובד כוכבים
ה
כשמפריש שנים הרי השם חל
אומר לא יחזיר וחכ"א יחזיר
העובד כוכבים חייבת במעשר: ישראל
(דף סז.) דכולהו תנאי דרשי דיגונך
עד שלא הביאה שליש וחזר ומכרה לו
על האחד ופוטר את העשרה
נישאת לאחר והיו לה בנים
שלקח שדה. זרועה מן העובד כוכבים
ולא דיגון עובד כוכבים ואפילו מאן
המחוייבין, והא ליכא למימר
ממנה והיא תובעת כתובתה
משהביאה שליש חייבת במעשר שכבר
דילמא שניהם המופרשין
והשהה אצלו עד שהביאה שליש וחזר
דמחייב מירוח העובד כוכבים אלא
ר' יהודה אומר אומר לה
נתחייבה נתחייבה אין לא נתחייבה לא הכא
בחלקו של עכו"ם גדלו ואין
שתיקותיך יפה מדיבוריך פי'
ומכרה לעובד כוכבים: חייבת
דדריש מיעוט אחר מיעוט דתרי דגנך
שם מעשר חל עליהם, דתניא
מתני' מיירי בספק אילונית
בסוריא וקסבר כיבוש
במאי עסקינן
ו
ח) ז
במעשר. אם בא ישראל ולקח מן
כתיבי לכך נראה דרבה ורבי אלעזר
בגמרא דראש השנה (יב:) גבי
ולא באילונית ודאית דאילוני'
יחיד לא שמיה
כיבוש תא שמע ישראל
חדש וישן המעורבין, דקי"ל
ודאית לא ילדה והיכי תני
אתו ככולי עלמא ודריש נמי ר' אלעזר
העובד כוכבים מאותן הפירות ומירחן:
ט)
אין תורמין מזה על זה וקתני
בסיפא נישאת לאחר והיו
שכבר נתחייבה. כשהביאה שליש ביד
ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות
דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים מדכתיב
צובר את גרנו לתוכו ונמצא
לה בנים אלא ודאי בספק
ישראל דקי"ל לענין מעשר במסכת
דגנך ולא כתיב תבואתך דאי הוה
תורם מן החדש שבו על
טבל
אילונית מיירי וזהו משום
החדש שבו ומן הישן שבו על
אילונית משום חשש אילונית
ר"ה (דף יב:) תבואה וזיתים אחר
כתיב תבואתך הוה דרשינן שפיר נמי
הישן שבו, וכי היכי דפריש
שהוא ירא שמא תהיה
שליש: לא נתחייבה לא. אם הביאה שליש ביד עובד כוכבים פטורה:
תבואתך ולא תבואת עובד כוכבים ומ"מ דריש נמי דגנך ולא דגן עובד
חדש וישן בחולין איכא נמי
אילונית ודומיא דש"ר קתני
בסוריא. דמעשר דידה מדרבנן ושם יש קנין ביד עובד כוכבים להפקיע:
כוכבים מדלא כתיב דיגונך בהדיא וא"ת כי היכי דדרשי' גבי דיגונך למאן
חדש וישן במעשר, הכא נמי
שאינו ברור לעולם שזינתה
נמצא תורם מן החיוב שבו על
אלא הוא מסופק שמא זינתה
כיבוש יחיד. דוד כיבשה ולא היו כל ישראל שם והיא ארם צובה:
דמחייב מירוח העובד כוכבים אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות הכי
החיוב שבו ומן הפטור שבו
וכן משום נדר שאינו ידוע
נמי נדרוש גבי דגנך וי"ל דלא מיסתבר לאוקמי מיעוט אחר מיעוט
טבל
על הפטור שבו, ואפילו למאן
שיזקק לה חכם או לא
לכל מילי : אדעתא דעובד כוכבים מי מפקרי. והא דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש בירושלמי דפ"ו דמסכת פאה בהפקיר לישראל ולא
דפליג עליה דההוא, הכא
יזקק והוא מסופק שמא לא
טז
מודי, דהתם הוא דאיכא
יזקק ומ"ה מגרש לה והכא
לעובדי כוכבים דרבי יוחנן אמר הפקר הני מילי כי שקיל ליה ישראל אבל כי שקיל ליה עובד כוכבים הפקר בטעות הוא ואינו הפקר:
למימר אין בילה לא נבללו יפה
נמי הוא מסופק שמא תהיה
טבל אילונית ומ"ה מגרש לה
ושמא אין חדש במעשר לפי
חשבון הנותר בחולין וישן במעשר לפי חשבון הנותר בחולין, אבל הכא יש בילה דהא בכל חטה וחטה יש לעכו"ם ולישראל חלק,
והיכי דמיא ודאי אילונית והיכי דמיא ספק אילונית כדתנן בסוף פרק יוצא דופן (מז:) בן עשרים שנה שלא הביא שתי
דאין ברירה וכי אפריש מניה וביה יש במעשר מן החיוב כפי החיוב ומן הפטור כפי הפטור, ובתוספתא דדמאי (פ"ה) מצאתי
שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם ואקשי' בגמ' [והתניא] א' בן ט' שנה ויום א' וא'
דטבל וחולין שנתערבו, אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון, כלומר מפריש ממקום אחר לפי חשבון טבל זה המעורב,
בן כ' שנה שלא הביא שתי שערות. פי' אלמא אע"פ שהוא בן כ' ולא הביא שתי שערות כקטן חשבינן ליה ומחמת קטנות
ואם לאו נוטל מן החולין כפי תרומת מעשר שבטבל ואיני יודע מהו, ורבי ורשב"ג הכי פליגי, רבי סבר אם יש לו טבל אחר מפריש
הוא שלא הביא שתי שערות והיאך אתה מחשבתו סריס והוא גדול ומחמת שהוא סריס לא הביאם אמר רב שמואל בר
על זה לפי חציו ואם הפריש לפי כולו דנמצא מרבה במעשרות ומעשרותיו מקולקלים וזה מתוקן, ועוד נ"מ שאין מפרישין מזה
רב יצחק והוא שנולדו בו סימני סריס פי' מאי דתנן בפרק יוצא דופן דחשבינן ליה סריס ויצא מכלל קטנות כגון שנולדו
על טבל אחר, ורשב"ג סבר יש ברירה וכיון שחלקו הרי חלקו של ישראל כולו חייב ואפילו הוא בא להפריש עליו ממקום אחר
בו סימני סריס וסימני הסריס הם מפורשים ביבמות בפרק הערל (פ:) אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס ש"מ וכי
מפריש לפי כולו והשם חל על מעשרותיו ומתוקנים הם ואם רצה להפריש מזה על מקום אחר מותר (חולין קלה:).
לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תני ר' חייא עד רוב שנותיו וכי היכי דמתרצינן גבי סריס ה"ה נמי גבי אילונית אע"ג
דהיא בת כ' ולא הביאה שתי שערות אינה אילונית גמורה שפטורה מן החליצה ומן הייבום עד שיולדו בה סימני אילונית
או עד רוב שנותיה שהם ל"ו שנה וסימני אילונית הם מפורשים ביבמות בפ' הערל דאמרי' התם ת"ר איזו היא אילונית כל שהיא בת כ' ולא הביאה שתי שערות ואפילו הביאה לאחר מיכן הרי היא כאילונית לכל דבריה ואלו הן סימניה כל
שאין לה דדים ומתקשה בשעת תשמיש רשב"ג אומר כל שאין לה שפולי מעים כנשים ר"ש בן אלעזר אומר כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין איש לאשה ואמרי' נמי התם (פ.) א"ר אבהו סימני סריס ואילונית אין עושים בהם מעשה עד שיהו