מז:
השולח פרק
רביעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טבל
וחולין מעורבין זה בזה. פי' בקונטרס אין לך כל חטה וחטה
טבל וחולין מעורבין. אין לך כל חטה וחטה שאין חציה טבל וחציה
קנח א מיי' פ"א מהל'
א) [לעיל ח: וש"נ], ב) ב"מ
צו. ב"ב קלו:, ג) [שם ושבת
תרומות הלכה כ
שאין חציה טבל וחציה חולין וצריך לעשר מיניה וביה ולא
חולין שחלק העובד כוכבים פטור ואף לאחר שחלקו התבואה הלוקח
וע"ש בכ"מ [טוש"ע יו"ד סי'
קלה: יבמות לו: ב"ק פח: צ.
שלא סעי' יא]: ממנו על טבל גמור ולא מטבל גמור עליו מפני שמפריש מן החיוב
מן העובד כוכבים צריך לעשר וישראל צריך לעשר את שלו מיניה
ב"ב נ. ערכין כו:], ד) ב"ב
קנט ב ג ד ה מיי' פ"ד
על הפטור ומן הפטור על החיוב אבל כי מפריש מיניה וביה מעשר מן
וביה ולא ממנו על טבל גמור ולא מטבל גמור עליו מפני שמפריש מן
פא:, ה) [עי' פי' הרשב"ם
בב"ב], ו) [דברים כו],
מהל' ביכורים הל' ו
החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור
הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור
❖
ז) [בכורים פ"א מ"ה],
סמג עשין קלט קמ:
שבו על הפטור שבו ואפילו חלקו
אבל כי מעשר מיניה וביה מעשר שלם
❖
טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רבן
קס ו מיי' שם הל' ח:
א
נמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב
בספקן הן עומדים דאין ברירה א וקשה
שמעון בן גמליאל אומר של עובד כוכבים
הגהות מהר"ב
שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו:
דאמר לקמן דאי קנין פירות לאו
פטור ושל ישראל חייב עד כאן לא פליגי אלא
תורה אור השלם
רנשבורג
של ישראל חייב. לאחר שחלקו הוי של
כקנין הגוף דמי והאחים שחלקו
דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה אבל
א] תוס' ד"ה מתה אין לא
ישראל טבל גמור ומעשר ממנו על
1. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר
לקוחות הן ב לא משכחת דמייתי בכורים
דכולי עלמא יש קנין לעובד כוכבים בא"י
מתה לא וכו' וי"ל וכו'
נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ
אלא חד בר חד הא אפילו למ"ד אין
אחר ומאחר עליו דיש ברירה ושל
ג
כדאמרינן במסכת ביכורים.
אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר
להפקיע מיד מעשר הכא נמי בסוריא וקסבר
עובד כוכבים פטור לגמרי ולת"ק אין
ברירה ד יש לו בודאי חלק בו דמחייב
בירושלמי כצ"ל ועי' רמב"ם
דברים כו יא
בְּקִרְבֶּךָ:
כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש אמר רב
2. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי
פ"ב מהל' ביכורים הלכה יד
ברירה ואפילו חלקו בספיקא הן
בבכורים והמותר שהוא חולין מצי
א)
ובכ"מ שם ושם הובא דמביא
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא
עומדין: מדאורייתא לא. ואי אין
חייא בר אבין ת"ש המוכר שדהו לעובד
מקדיש ליה כדאמרינן בפרק הספינה
❖
ולא נזכר דקורא ודו"ק:
מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
(ב"ב דף פא:) ודוחק לומר דלא משכחת
קנין לעובד כוכבים להפקיעה
כוכבים לוקח ומביא ביכורים מפני תיקון
לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל
דמייתי בכורים כהלכתן שלא יצטרך
מקדושתה הויא לה לענין קדושתה
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
העולם מפני תיקון העולם אין מדאורייתא לא
אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
ברשות ישראל כאילו משכנה וכיון מוסף רש"י
להקדיש קאמר דלישנא משמע דלא
❖
אמר רב אשי שתי תקנות הוו מעיקרא הוו
דברים כו ב
מייתי כלל קאמר ועוד בפ' יש בכור
דביכורים מצוה דרמיא עליה היא ולא
ה
המוכר שדהו לפירות.
מייתי מדאורייתא כיון דחזו דקא מקרי ומזבני
שיאכל לוקח פירותיה ב' ג'
(בכורות דף מח:) גבי ו חמש סלעים ולא
טבלי לאסור פירות באכילה מיחייב
שנים ואחר זמן תחזור לבעלים
דסברי בקדושתייהו קיימן תקינו להו דלא
פסקי רי"ד
חצי חמש קאמר דכו"ע אית להו דרב
ליקח ולהביא. ולא דמי למעשר דאפילו
ז
(ב"מ צו.). מביא וקורא.
ליתו כיון דחזו דמאן דלא סגי ליה מזבן וקא
אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין
למאן דאמר אין קנין לא מיחייב לעשר
מביא בכורים וקורא ארמי
בן כ' ותברר לנו שאינה
אובד אבי וכל הפרשה, וקורא
אילונית בוודאי אלא א"כ
משתקען ביד עובדי כוכבים הדר תקינו להו
על חלקו של עובד כוכבים דמעשר
ומחצה לקוחות משמע אבל אי לקוחות
ח
אני בו הנה הבאתי את ראשית
הגיעה לכ' שנה ונולדו בה
הן פטורין אפי' למ"ד חמש ואפילו
טביל ואסר ליה באכילה ולאו מצוה
דליתו איתמר המוכר שדהו לפירות ר' יוחנן
ב)
פרי האדמה אשר נתתה לי,
סימני אילונית ולא הביאה
חצי חמש דאפי' חצי חמש ליכא ט לכך
דרמיא עליה היא אלא אם כן אוכלן
דקנין פירות כקנין הגוף
שתי שערות ואפילו אם
אמר מביא וקורא ריש לקיש אמר במביא ואינו
(שם). מביא ואינו קורא.
תביאם לאחר מיכן כיון
נראה דאין תקנה לטבל זה דכיון דאין
או מוכרן דקא משתרשי ליה אבל
קורא רבי יוחנן אמר מביא וקורא קנין פירות
שאינו יכול לקרות האדמה
ג)
שנולדו בה סימני אילונית
ברירה שמא הגיע לו כל חלקו של
ביכורים מצוה דרמיא עליה היא:
אשר נתתה לי, ומיהו בהבאה
ועברו כ' שנה אינן כלום ואם
כקנין הגוף דמי ר"ל אמר מביא ואינו קורא
שתי תקנות הוו. כלומר לעולם
עובד כוכבים או חציו ולא ידעי' כמה
חייב, דכתיב אשר תביא
הגיעה לכ' שנה ולא הביאה
קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי איתיביה ר'
מארצך, שהרי שיעבד לו יניקת
שתי שערות ולא נולדו בה
ג
ואי מעשר מיניה וביה שמא מעשר
מדאורייתא מיחייב והא דקתני מפני
הקרקע לפירותיו (רשב"ם
סימני אילונית היא בספק עד
יוחנן לר"ל 1 ולביתך ד מלמד שאדם מביא
מחלקו והשאר חלקו של עובד כוכבים
תיקון העולם משום דמעיקרא משום
ב"ב קלו:). בצרן ושגרן
ל"ו שנה שהיא רוב שנותיה
ביכורי אשתו וקורא א"ל שאני התם דכתיב
ביד שליח. או שמת שליח
או איפכא או מקצתו ומיהו יכול לתקנן
סייג תקנו שלא ליקח ולהביא כדמפרש
אם תביא שתי שערות הרי
בדרך, שהשליח עצמו בצרן
היא ככל הנשים ואם יולדו
ולביתך ואיכא דאמרי איתיביה ר"ש בן לקיש
שיפריש עליו ממקום אחר י ויפריש גם
ואזיל לפיכך הוצרכו לחזור ולתקן
ומת בחצי הדרך ומינה שליח
בה סימני אילונית או תשהה
ולהעמידה כדין תורה: וסברי
עליו ממקום אחר ואחרון אחרון
לר' יוחנן ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורי
אחר תחתיו עד לירושלים, או
עד רוב שנותיה ולא תביא
שהביאוהו הבעלים עצמן משם
שתי שערות היא אילונית
בקדושתייהו קיימין. אין אנו נענשין
מקולקל עד שלא ישאר כי אם מעט
אשתו וקורא התם הוא דכתיב ולביתך אבל
ואילך, מביא ואינו קורא.
גמורה ומתני' בפ"ק ביבמות
בדבר: משתקען ביד עובדי כוכבים.
וכל המעשרות והתרומות יתנם לכהן
אין הבעלים קורין כדמפרש
בעלמא לא אמר ליה טעמא דידי נמי מהכא
(כ:) דתנן וצרתה מותרת כגון
וללוי: ולביתך מלמד שאדם
שלא היה חוזר ופודה אותה: תקינו
טעמא (רשב"ם ב"ב פא:).
שנמצאת אילונית גמורה
קאמינא איתיביה היה בא בדרך וביכורי
ה
ולקחת והבאת. דכתיב
שהיא בת כ' ולא הביאה שתי
מביא בכורי אשתו. וא"ת יא והא מן
דלייתו. כדי שיטרח ויפדנו: המוכר
ולקחת מראשית כל פרי
שערות ונולדו בה סימני
אשתו בידו ושמע שמתה אשתו מביא וקורא
שדהו לפירות. שיאכל הלוקח פירות
התורה אין לבעל פירות בנכסי אשתו
האדמה אשר תביא, והאי
אילונית או שהיא בת ל"ו
מתה אין לא מתה לא ה"ה דאע"ג דלא מתה
אלא תקנתא דרבנן בעלמא היא א"כ
עד עשר שנים ותחזור הקרקע לבעליה
ולקחת קרא יתירא הוא, דמצי
שנה ולא הביאה שתי שערות
למיכתב והבאת מארצך,
זו היא אילונית גמורה
ומתה אצטריכא ליה סד"א ליגזור משום
ע"כ גזירת הכתוב הוא ויש לומר דרך
ובזמן שאין היובל נוהג קאמר דהיינו
ודרשינן ביה מי שלקח, דהיינו
שקדושיה קדושי טעות
משגלו שבט ראובן ושבט גד שגלו
נשים שנותנות פירות לבעליהן יב וכי האי
דרבי יוסי בר חנינא דאמר ר' יוסי בר חנינא
בוצר, הוא מביא, דבעינן
ד)
וצרתה מותרת ומתני' דהכא
גוונא איירי קרא וכענין זה אמרינן
תחילה מעבר הירדן ע"י סנחריב עד
הבצירה וההבאה עד ירושלים
בספק אילונית כגון שהיא בת
בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך
ו
כולה באדם אחד, הלכך היכא
כ' ולא הביא' שתי שערות
בריש קידושין (דף ד.) אי כתב רחמנא
חרבות ירושלים דאי בזמן שיובל נוהג
מביא ואינו קורא שנאמר 2 ולקחת ה) והבאת
דבצרן איהו והשליח הביאן לא
ועדיין לא נולדו בה סימני
מעשה ידיה לאביה דקא מיתזנא מיניה
סתם מכירה לפירות היא שהרי סופה
הויא לקיחה והבאה באחד
אילונית ובעלה חושש שמא
עד שתהא לקיחה והבאה באחד קמ"ל
אלא בשנים, וכן היכא דמית
לחזור ביובל: כקנין הגוף דמי.
ואע"ג דמדאורייתא אינו חייב במזונות
תהיה אילונית ומוציאה בגט
ואזדו לטעמייהו דאיתמר המוכר שדהו
בדרך לא הויא לקיחה וגמר
מפני שעדיין לא הוחזקה
בתו אלא דאורחא דמילתא הוא שהוא
ויכול לומר מראשית פרי האדמה
הבאה באחד, אבל היכא דבצרן
אילונית גמורה או בסימנין או
מתה
בזמן
אין לא מתה לא.
אשר נתתה ליו): ולביתך. גבי ביכורים
זן אותה:
שליח והביאן לירושלים אז
ברוב שנים שיהו קידושיה
קורין הבעלים, דשלוחו של
כתיב ושמחת בכל הטוב וגו': ביכורי אשתו. שגדלו בקרקע מלוג
קידושי טעות לצאת בלי גט
וא"ת מאי קושיא דרבי יוחנן דאמר כתנא דלביתך דמה נפשך פליג
אדם כמותו ויכול לקרות הנה
ר' יהודה אומר לא יחזיר פי'
שהכניסה לו אשתו לפירות: שאני התם דכתיב ולביתך. ומדאיצטריך
וי"ל דאיכא לאוקמה במתה כי הך וא"ת ולישני דהך דמתה בשלא
הבאתי וגו', ומיהו שליח עצמו
שמא תנשא לאחר ותלד
לרבויי ש"מ קנין פירות לאו כקנין הגוף: מהכא. דכי היכי דאשמועינן
זכתה האשה פירות נכסיה לבעל וי"ל דברייתא קתני אף בתר דתקון
לא בר קרייה הוא כדתנן
ויאמר אילו הייתי יודע שכן
במס' בכורים שאין יכול לומר
אפילו נותנים לי ק' מנה לא
דהכא כקנין הגוף דמי הוא הדין בעלמא: ושמע שמתה אשתו. וירשה
רבנן פירות לבעל ועוד דהוה ליה כקונה פירות בשוק ואח"כ קנה
יג
אשר נתתה לי ה' וה"נ בצרן
הייתי מגרשך לפיכך אומרים
הוא וקנה גוף הקרקע: ליגזור משום דרבי יוסי בר חנינא. דאמר בעינן
שדה דאינו קורא כדאמרי' א] במסכת בכורים (פ"א) אבל לריש לקיש
ושלחן ע"י שליח דפטר להו
לו קודם גירושין הוי יודע
לקיחה והבאה באחד וה"נ לבעי לקיחה והבאה באחד קמ"ל: ומת שליח
שהיו לו פירות תחילה אתי שפיר דבמתה מביא וקורא כיון דמעיקרא
מקרייה, והא ליכא למיפרך
שהמוציא את אשתו משום
אגיד בה לפירות : בצרן ושיגרן ביד שליח. פי' רבינו שמואל
דמהבאה נמי יפטר, שהרי
אילונית לעולם הוא אסור
בדרך. וחזר והביאן הוא בעצמו: מביא ואינו קורא. וא"א לומר שהביאו
יד
בקרקע קדשו כדתנן במס'
להחזירה ואע"פ שמתברר
בהספינה (ב"ב פא:) בצרן הבעל ושגרן ביד שליח דאם בצרן
שליח אחר דאפי' לא מת שליח ראשון אינו קורא דתנןז) האשה וטומטום
❖
בכורים (שם).
שאינה אילונית כדי שלא
שליח והביאן השליח בירושלים שליח ודאי אין יכול לקרות כדתנן
ואנדרוגינוס והשליח מביאין ולא קוראין שאין יכולין לומר אשר נתתה לי:
יוכל לקלקלה וחכ"א יחזיר
דלא חיישי' לקלקולא
במסכת בכורים (פ"א מ"ה) אבל הבעלים קורין דיכולין לומר הנה
בזמן
וכשמגרשה אינו נותן לה
מוסף תוספות
הבאתי דשלוחו של אדם כמותו וקשה לרבינו תם למאי דחשיב לבצירה לקיחה למה ליה למימר ומת שליח הוה ליה למתני בצרן הוא
כתובה מפני שהיא ספק
ושגרן ביד השליח או שבצרן שליח והביאן הוא וי"ל דאשמועינן רבותא דאע"ג דמת שליח וגמרו הבעלים הבאה דאיכא לקיחה ומקצת הבאה
אילונית והמע"ה הילכך אם
א. משמע לפירושו דלמ"ד
נישאת לאחר והיו לה בנים
אין ברירה שותפין ואחין
בבעלים אפי' הכי אינו קורא דבעינן לקיחה וכל הבאה באחד ואי גרסינן או מת אתי נמי שפיר וזו אף זו קתני ור"ת מפרש דבצירה לאו
והיא תובעת כתובתה מן
שחלקו יש לכאו"א חצי חלק
היינו לקיחה ובצרן אורחא דמילתא נקט שבעלים בוצרים כדי לעשות בעין יפה לפי שאין שיעור לבכורים ולקיחה היינו לקיחה מתוך הבית וחדא
הראשון מפני שכבר נתברר
הראוי לו וחצי חלק לחברו,
קתני בצרן ושגרן ביד השליח ומת שליח בדרך דאז הוא רגילות שמביאן אחר ולא הוי לקיחה והבאה באחד: מביא ואינו קורא. וא"ת ונימא
שאינה אילונית א"ר יהודה
מדפי' דכל חטה חציה טבל
אומר לה שתיקותיך יפה
וחציה חולין, דאי לא תימא
ירקבו כדאמרינן בפרק בתרא דמכות (דף יח:) הפריש בכורים קודם החג ועבר עליהן החג ירקבו משום דנראו לקריאה ונדחו וכל שאין
מדיבוריך שלא יקלקלך
הכי היאך מעשר מיניה וביה
ראוי לבילה בילה מעכבת בו והכא נמי כשבצרן נראו לקריאה וכששיגרן נדחו ויש לומר דאמר בירושלמי דמסכת בכורים (פ"א ה"ה) רבי אסי אמר
טו
שאע"פ שהודענו לו שאף אם
דלמא מה שנתן לכהן זהו
לא תמצא אילונית לא יחזיר
מחלק הגוי וקא אכיל טבל,
ריש לקיש בשם רבי אושעיא כשליקטן לשלחן ביד אחר אבל אם לקטן להביאן הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הבכורים שנראו לקריאה
יכול לומר מפני הספק
או איפכא וקא אכיל כהן
אין ניתרין אלא בקריאה ואמרינן התם מתניתין פליגא הפריש בכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא קיימנוה כשנתן דעתו למכור
גרשתיה ולא חשתי בחזירתה
טבל, ולפי פירושו גם יכול
משעה ראשונה ולפי זה אם הפריש בכורים קודם החג על מנת
להביאן אחר החג לא ירקבו אלא אחר החג מביא ואינו קורא:
ונתתי לה גט בכל לב אבל לא
לעשר ממקום אחר כגון
ידעתי שתלד ואתחייב
שיפריש על י"ח סאין סאה
בכתובת' שאילולי כן לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים. עיין בערך ל"ד בספר המכריע: ומקשה למימרא (מאי)
אחת. תוס' הרא"ש. ב. ומחזירין זה לזה ביובל. רשב"א. ג. עד יהושע בן נון. תוס' הרא"ש. ואם כדברי רש"י ז"ל. רשב"א.
דר' יהודה חייש לקלקולא ורבנן לא חיישי לקלקולא והא איפכא שמענא להו דתנן המוציא את אשתו משום ש"ר לא יחזיר
ד. ולקוחות הוו ומחזירין ביובל, מ"מ. רשב"א. ה. אלא ש"מ דלמ"ד אין ברירה ולקוחות הן לא חשבינן לי' במה שהגיע לחלקו
משום נדר לא יחזיר ר' יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר אלמא דר' יהודה לא חייש
עכשיו כיורש כלל לא בכולו ולא במחציתו. רשב"א. ו. [הא] דתנן מי שלא ביכרה אשתו וילדה שני זכרים וכו' מת האב והבנים
לקלקולא ורבנן חיישי לקלקולא ואסיק רבא דר' יהודה חייש לקלקולא והתם בנדר אם לא הודר ברבים א) הוא דאמרינן שאם
קיימין, ר"מ אומר אם נתנו עד שלא חלקו נתנו, ואם לאו פטורין, ר' יהודה אומר נתחייבו הנכסים, ומוקי פלוגתייהו כגון דליכא
הוא צריך חקירת חכם להתירו ואין הבעל יכול להפר ס"ל כר' אלעזר דאמר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד והלכך לא
אלא ה' סלעים וכו' והכא. תוס' הרא"ש. ז. קא מפלגי. תוס' הרא"ש. ח. ומלוה ע"פ גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות
מצי מקלקל לה ובאינו צריך שהבעל יכול להפר ס"ל כר' מאיר דאמר יחזיר דכיון דהוא יכול להפר למה לא הפר ולא מהימן
וכו' ר' יהודה סבר גובה חצי חמש דיורשין ומחצה דלקוחות אינו גובה מטעם דאין ברירה ואין כאן ירושה. תוס' הרא"ש.
לומר לא ידעתי שהייתי יכול להפר: מאן חכמים דאמרי יחזיר ר' מאיר הוא דאמר בעינן תנאי כפול והכא במאי עסקינן בדלא
ט. ולפירש"י אע"ג דאין ברירה מ"מ יש לכ"א חצי חלקו בודאי א"כ לר' יהודה יגבה חצי חמש. תוס' הרא"ש. י. ואיהו מתוקן
כפליה לתנאיה פי' שלא אמר לה אלא משום אילונית אני מוציאך ולא אמר לה אילולי כן לא הייתי מוציאך דכמאן דלא אמר
ממ"נ, אבל המעשרות מקולקלין, ואותן המעשרות יש להן כמו"כ תקנה. רשב"א. יא. מה ראיה מכאן למוכר שדהו לפירות. תוס'
לה מידי דמי דאפילו בתנאי גמור אינו כלום דלית ליה מכלל הן אתה שומע לאו שאם אמר לה הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי
הרא"ש. יב. כדי שיעבוד וישמור שדותיהן. תוס' הרא"ש. יג. דא"כ אפי' מתה נמי לא. תוס' הרא"ש. יד. אע"ג דלאו כקנה"ג
ר' זוז עד ל' יום אע"פ שלא נתנה לו היא מגורשת מפני שלא כפל ואמר ואם לא תתני לי לא יהא גט ולא אמרי' מכלל לאו
דמי, מ"מ לא הוה כקונה פירות ואח"כ קנה השדה. תוס' הרא"ש. טו. דהכא כשבצרן תחלה עמ"נ לשגרן. תוס' הרא"ש. דאז יכול
אתה שומע הן והכי נמי בגילוי דעתיה אע"פ שאמר לה משום אילונית אני מוציאך כיון שלא אמר לה ואילולי כן לא הייתי
לשגרן ביד אחר כאילו לא נראו לקריאה מעולם. תוס' ב"ב פא: ד"ה בצרן.
מוציאך כמאן דלא אמר לה מידי דמי: מתני' המוכר עצמו ובניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר
מיתת אביהן הנהו בני מכסי דיזפי זוזי מעובדי כוכבים ולא הוה להו למיפרעינהו אתו וקא גרבי להו פי' היו שובים אותם לעבדים בעבור חובם אתו לקמיה דרב הונא אמר להו הא תנן המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותם א"ל ר' אבא
למדתנו רבינו והוא שמכר ושנה ושלש א"ל הני מרגל רגילי דעבדי הכי. ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי אתא לקמיה דר' אמי א"ל (ע"כ שייך לדף מו ע"ב) פירקן אמר להו תנן המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותם אבל פודין את הבנים
משום קלקולא וכ"ש הכא דאיכא קטלא אמרי ליה רבנן לר' אמי האי ישראל מומר דקא חזי ליה דאכיל נבילות אמר להו אימור לתיאבון הוא דאכליה והא זמנין דאיכא איסורא והתירא קמיה ושביק התירא ואכיל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי לי דאפרקינך
פי' וס"ל כמאן דאמר בריש פרק אין מעמידין (כו:) מומר לאכול נבלה לתיאבון מחזירין לו אבידה: מתני' המוכר שדהו לעובד כוכבים וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא בכורים מפני תיקון העולם. פי' כגון שחזר ישראל ולקחה ממנו מליאה פירות
ופשטה דמתני' משמע דמדאורייתא לא מיחייב האי לוקח להביא ממנו בכורים שכיון שחנטו הפירות ברשות עובד כוכבים כאילו חנטו בח"ל דמי דיש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מיד מעשר אבל מפני תיקון העולם שלא ילמדו ממנו וימנעו מלהביא
א) אולי צ"ל דאמר דיחזיר הוא דאמרינן: