השולח פרק
רביעי גיטין
מח.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
לא
דכ"ע קנין פירות כקנין הגוף דמי. דיחויא בעלמא הוא דרבי
בזמן שהיובל נוהג. כל מכירת קרקע לפירות שהרי חוזר הגוף ביובל:
קסא א מיי' פ"ד מהל'
א) בכורים פ"א מי"א,
ב) ב"ב [כז.] פא. בכורים
בכורים הלכה ז
אדעתא דפירא נחית. ולאו אדעתא למקנייה לארעא אפילו שעה
יהודה אית ליה בהחובל (ב"ק דף צ.) גבי דין יום או יומים דלאו
פ"א מ"ו, ג) נ"א אפילו
כקנין הגוף דמי אי): אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כו'. הקשה
סמג עשין קלט קמ:
אחת: הקונה שני אילנות בתוך שדהו של חבירו. דקי"ל בבבא בתרא
קסב
ב מיי' שם פ"ב
תימא בזמן שהיובל
(דף פא.) דלא קנה קרקע הלכך אינו קורא דלא מצי למימר פרי האדמה
רבינו תם ואנו איך מצאנו ידינו ורגלינו דקיימא לן כריש לקיש דלאו
נוהג ול"ק, ד) ב"ב עב:
הלכה יג:
קסג
ערכין יד. [כו:], ה) [ערכין
ג מיי' שם פ"ד
אשר נתתה לי: הא שלשה. דקיימא לן
כקנין הגוף דמי כדאמרינן בריש
כו:], ו) [יבמות עז:],
הלכה ד:
דקנה קרקע תחתיהן וביניהןח) כמלא
החולץ (יבמות דף לו:) וקיימא לן נמי
בזמן שהיובל נוהג ר' יוחנן אמר מביא וקורא
קסד
ז) בכורות נב: ב"ק סט:
ד מיי' שם פ"ב
אורה וסלו: מביא וקורא. ואע"ג
דבדאורייתא אין ברירה דבסוף מסכת
ביצה לז: לעיל כה.,
הלכה יג:
ר"ל אמר א מביא ואינו קורא רבי יוחנן אמר
קסה
ח) [רש"ש מוסיף: וחוצה
ה מיי' שם פ"ד
דהדרא ביובל: מחלוקת. דריש לקיש
ביצה (דף לח.) פסקינן כרבי אושעיא ב
מביא וקורא קנין פירות כקנין הגוף דמי ר"ל
להן], ט) [ויקרא כז],
הלכה ז:
ורבי יוחנן: ביובל שני. שמנו ישראל
ורב נחמן דקיימא לן (כתובות יג.)
קסו ו ז מיי' פ"ד מהל'
י) [וע"ע תוס' ב"ב נ: ד"ה
אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין
❖
קנין], יא) יפה. רש"ל, ועי'
שכבר הורגלו להחזיר קרקעות בההיא
כוותיה בדיני קאמר בריש ג פרק ב' ערכין הלכה כח:
הגוף דמי וצריכא דאי איתמר בההיא בההיא
מהרש"א, יב) [וע"ע תוס'
קאמר ריש לקיש מביא ואינו קורא
דקדושין (דף מב:) האחים שחלקו הרי
סוכה כד. ד"ה ר' יהודה
קאמר ריש לקיש דכי קא נחית אדעתא
דסמכא דעתיה דמוכר דודאי הדרא
הן כלקוחות פחות משתות נקנה
ותוס' ב"ק פח: ד"ה הכי
תורה אור השלם
דפירא קא נחית אבל בהך דאדעתא דגופיה
ותוס' בכורות נב: ד"ה אמר
ליה וזה בטוח שיחזירנה: [ביובל
מקח ופסקינן נמי בהמוכר את הבית
❖
1. וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ
ר' יוסי],
ראשון]. כל הני מתנייתא ביובל
קא נחית אימא מודי ליה לר' יוחנן ואי איתמר
(ב"ב דף סה.) דאין להן דרך זה על
אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ
❖
ראשון: כתנאי. קנין פירות אי
זה דמוכר בעין יא) רעה מוכר אלמא
בהא בהא קאמר רבי יוחנן אבל בהך אימא
יַקְדִּישׁ לַיְיָ: ויקרא כז כב
כקנין הגוף דמי אי לא: שדה אחוזה.
לקוחות הן והא דפסקינן בפ' בית
מוסף רש"י
מודי ליה לריש לקיש צריכא ת"ש הקונה
א)ב
אם הקדישה ולא גאלה קודם היובל
כור (שם דף קז.) כרב דאמר בטלה
הקונה שני אילנות
אילן וקרקעו מביא וקורא הכא במאי עסקינן
מוסף תוספות
ומכרה גיזבר לאחר אינה נגאלת עוד
מחלוקת לאו משום דיורשין הוו אלא
בתוך שדהו של חבירו
בזמן שאין היובל נוהג ת"ש הקונה שני
ב) ג
מביא ואינו קורא. תנן
א. [ו]לא קאמר אלא
וכשהיא יוצאה ביובל מיד הלוקחה מן
משום דהוו כלקוחות באחריות ויורשין
בהמוכר את הספינה (ב"ב
אילנות בתוך שדהו של חבירו מביא ואינו
דמהכא ליכא למילף מינה.
הגזבר מתחלקת לכהנים שנא' (ויקרא
דקאמר רב לאו יורשין ממש אלא
פא.) המוכר שתי אילנות
תוס' ב"ב נ: ד"ה קנין.
קורא הא שלשה מביא וקורא ה"נ בזמן שאין
כז) ואם לא יגאל את השדה וגו'
כלומר כיורשין וברוב ספרים גרסינן
ד
לחבירו ולא פירש לו קרקע,
ב. דאמר בדאורייתא אין
לא קנה קרקע, אבל קנה
ברירה ובדרבנן יש ברירה.
היובל נוהג והשתא דאמר רב חסדא מחלוקת
והיה השדה בצאתו וגו'. ושדה מקנה
הכי בפרק קמא דבבא קמא (דף ט.)
ד
ה
שלשה קנה קרקע ואף על
תוס' הרא"ש. ג. גי' תוס'
כשהקדישה ולא גאלה ומכרה הגזבר
ומיהו רב אסי דאמר יחלוקו ומספקא
ביובל שני אבל ביובל ראשון דברי הכל מביא
פי שלא פירש, הלכך גבי
הרא"ש:
קאמר.
כשהיא יוצאה ביובל חוזרת לבעלים
ליה אי יורשין הוו היינו יורשין ממש
ביכורים נמי שתי אילנות
ד. 'כיורשין'.
תוס'
וקורא דאכתי לא סמך דעתייהו ל"ק הא
ג)
מביא ואינו קורא, דלא מצי
הרא"ש.
ה. ואע"ג
הראשונים שמכרוה למקדיש שנאמרט)
כדמוכח בפרק יש בכור (בכורות דף
ביובל ראשון הא ביובל שני לימא כתנאי
למימר פרי האדמה אשר
דמשנת ר"א בן יעקב קב
בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו
מח.) גבי חמש ולא חצי חמש ורבי
נתתה לי, הא שלשה.
ונקי, היכא דמוכח לא
ד) ו מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ
מאתו וגו': מניין ללוקח שדה מאביו
אסי אמר רבי יוחנן האחין שחלקו
דקנה קרקע, מביא וקורא
סמכינן עלה. תוס' הרא"ש.
מת אביו מניין שתהא לפניו כשדה אחוזה
(ב"ב כז.). והקדישה
ועיי"ש שהביא תירוצו של ר"ת
והקדישה. בחיי אביו בעודה בידו
לקוחות הן לאו היינו רב אסי אי
ואח"כ מת אביו. אע"ג
עצמו לקושיתו, ודחה דבריו
ת"ל 1 אם את שדה מקנתו אשר לא משדה
שדה מקנה: ואחר כך מת אביו.
נמי הא דידיה הא דרביה והא
דבשעת הקדש הואי שדה
[וכ"ה ברשב"א], ותי' בדרך
אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה
מקנה, הואיל ולאחר שמת
ונעשית לו אחוזה: מניין שתהא לפניו
דפסקינן בנדרים בפרק השותפין
אחרת. ו. להכי דייק עלה
אביו הוי שדה אחוזה
רבי יוחנן דלא מצא ידיו
כשדה אחוזה. אם לא גאלה ומכרה
אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה
(דף מו:) כר"א בן יעקב בשותפין
וכל שכן אם מת
ורגליו. תוס' ב"ק פח: ד"ה
(ערכין יד.)
הגזבר שיוצאה לכהנים ביובל: אשר
שנדרו הנאה זה מזה דמותר ליכנס
דברי ר' יהודה ור"ש ר"מ אומר מניין ללוקח
אביו תחלה ואחר כך
הכי. ועע"ש סברת הפלוגתא
הקדישה, דבשעת הקדשה
בין ר' יוחנן לבין שאר אמוראים
לא משדה אחוזתו. קרא יתירא הוא:
לחצר לאו מטעמיה דטעמיה משום
שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדישה מניין
כבר היתה שדה אחוזה
בדרך אחרת, וכ"ה כ'אי נמי'
שדה שאינה ראויה. בשעה שהקדישה
ברירה כדמוכח בפרק הפרה (ב"ק
ממש (רשב"ם ב"ב עב:).
שתהא לפניו כשדה אחוזה ת"ל אם את שדה
בתוס' בכורות נב:, וכן ביאר
להיות לו שדה אחוזה לעולם: יצתה זו
דף נא:) אלא משום דויתור הוא
מנין שתהא לפניו
בתוס' הרא"ש כאן. ז. אלא
מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה
❖
כשדה אחוזה. ונפדית
חד בר חד. תוס' הרא"ש.
כו'. וכל שכן מת אביו ואחר כך
כרבינא בחזקת הבתים (ב"ב דף נז:)
בחמישים שקלים ולא בשויה
שדה אחוזה יצתה זו שהיא שדה אחוזה ואילו
הקדישה דבשעת הקדש כבר היתה
ומותר במודר הנאה וי"ל דדוקא
ה
(ערכין יד.). אם את שדה
לרבי יהודה ור"ש מת אביו ואח"כ הקדישה
אחוזה: ר' מאיר אומר. זו אינה
בההיא לחודה בהכותב לבנו מהיום
מקנתו. וסיפיה דקרא
פסקי רי"ד
ונתן את הערכך (ב"ב שם)
.
לא צריכא קרא מאי לאו בהא קמיפלגי דר"מ
שדה אחוזה וחוזרת לו מחמת אביו
ולאחר מיתה קיימא לן כריש לקיש
ז
שדה שאינה ראויה.
בכורים כי יאמרו כיון
שמכרה לו וקרא כי אתא למת אביו
דלאו כקנין הגוף דמי משום דאבא
סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ובהא במיתת
בשעת הקדש, להיות
שהשדה היתה תחלה של
ואחר כך הקדישה אתא: הכי גרסינן
לגבי ברא אחולי מחיל דהכי מצריך
שדה אחוזה. היום
ישראל והיא עכשיו ביד
אביו הוא דלא ירית ולא מידי והלכך מת אביו
ולמחר, כגון שלקחו מאחר,
ישראל היאך אינו מביא
ואילו לר' יהודה ור' שמעון מת אביו
להו בפרק יש נוחלין (שם דף קלו:)
ואח"כ הקדישה צריך קרא רבי יהודה ור"ש
אי נמי מאביו ולא מת
בכורים ולא ידעו כי מפני
ואח"כ הקדישה לא צריך קרא מאי
לתרי מילי דריש לקיש דהכא ודהתם
קודם היובל (שם) יש לה
שהיתה יד עובד כוכבים
סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ובהא
דין שדה מקנה לפדות
לאו בהא קמיפלגי כו'. ולא גרסינן
אבל בעלמא קיימא לן דכקנין הגוף
באמצע וחנטו ברשותו
במיתת אביו השתא הוא דקא ירית והלכך
בשוויה יצתה זו כו' (ערכין
אינו מביא. לפיכך חייבוהו
הכא אלא לאו דאזלי בתר פדיון ובמס'
דמי ואף על גב דקאמר הכא רבא
יד:). ואח"כ הקדישה.
להביא ודוקא בבכורים
מת אביו ואח"כ הקדישה לא צריכא קרא וכי
ערכין (דף יד:) גרסינן לה: לא צריכא
קרא ומתניתא מסייעי ליה לריש
דבשעת הקדש הויא שדה
חייבוהו מפני שצריכים
איצטריך קרא להקדישה ואח"כ מת אביו הוא
אחוזה, אבל הקדישה
קרא. דאי צריכא קרא הקדישה
הבאת מקום ואם יראו
לקיש לרבא לא סבירא ליה הכי
ואח"כ מת אביו אינה אלא
שלא יביא נפיק מיניה
ואח"כ מת אביו מנא להו: קנין
דאיצטריך אמר רב נחמן בר יצחק לעולם
דאם לא כן לא מצא ידיו ורגליו דרבא
. יצתה
כשדה מקנה (שם)
חורבא אבל תרומות
פירות. שהיתה קנויה לו מאביו בשעה
סבר לקוחות הן בפרק ב' דקדושין
זו שהיא שדה אחוזה.
אימא לך בעלמא קסברי ר' יהודה ור"ש קנין
ומעשרות שאדם מפריש
ה)
בשעה שהקדישה, דאילו לא
ונותן בתוך ביתו לא
שמת אביו וקנין פירות הוא שהרי
(דף מב:) ובפרק הזהב (ב"מ דף מח.)
פירות כקנין הגוף דמי והכא רבי יהודה ור"ש
מת אביו היתה חוזרת
חייבוהו דלא נפיק מיניה
היובל נוהג: כקנין הגוף דמי. וכי
קאמר רבא נמי גבי משיכה מפורשת
ביובל לאביו, כדכתיב בשנת
קרא אשכחו ודרוש לכתוב רחמנא אם את
חורבא שמי יודע מה
מיית אביו לא ירית מידי ולא הויא ליה
מן התורה קרא ומתניתא מסייעי
היובל ישוב השדה לאשר
שעשה זה האיש בתוך
שדה מקנתו אשר לא אחוזתו מאי משדה
קנהו מאתו, ועתה כשמת
ביתו הלכך אוקימנא
אחוזה הלכך אי לאו דרבייה קרא לא
ליה לריש לקיש אף על גב דרבא
אביו הרי היא לו שדה
אדאורייתא
ודוקא
אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה
הוה אמינא דתיהוי כשדה אחוזה
קאי כר' יוחנן בר מתלת (יבמות דף לו.)
אחוזה (ויחזור לו ביובל)
כשהיתה תחלה של ישראל
אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה
ואצטריך קרא למת אביו ואחר כך
ועי"ל דדוקא רבי יוחנן אית ליה
אבל הקדישה ואח"כ מת
ומכרה לעובד כוכבים
אביו ס"ל לר"מ דאינה
וחזר ישראל ולקחה ממנו
א"ר יוסף אי לאו דא"ר יוחנן קנין פירות כקנין
הקדישה: לאו כקנין הגוף דמי. וכי
דמחזירין זה לזה ביובל ו אבל שאר
כשדה אחוזה (ב"ב שם).
מליאה פירות גזרו רבן
מית אביו ירית גופא הלכך מת אביו
אמוראים סברי אע"ג דלקוחות הן
הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש
דר"מ סבר קנין פירות.
ו)
שיביא אבל אם היתה
ואחר כך כו': כקנין הגוף דמי.
שהיתה קנויה לו לבן בחיי
אין מחזירין דמכר הוא דאמר רחמנא
נחלת אבותיו של גוי
דא"ר אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות
ז)
אביו לפירות לאכול הפירות
ולקחה ישראל ממנו מלאה
ומודו דמת אביו ואחר כך הקדישה
דליהדר ירושה ומתנה לא והשתא אתי
הן ומחזירין זה לזה ביובל ואי ס"ד לאו
ולא לגופה, שהרי עתיד
פירות לא גזרו עליו שיביא
צריכא קרא: והכא קרא אשכחו
שפיר יב)וא"ת לרבי יוחנן דמחזירין זה
לחזור ביובל, כקנין הגוף
דלא נפיק מיניה חורבא
כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי ביכורים
דמי. הלכך כי מת אביו עד
ודרוש. לרבויי מינה אף הקדישה
לזה ביובל תו לא משכחת שדה אחוזה
דמידע ידעי דהך שדה של
ז
אלא חד בר חד עד יהושע בן נון אמר
שלא הקדישה אי לא
עובד כוכבים היתה ולא
ואחר כך מת אביו דאם כן דלא מרבי
דכולהו הוו שדה מקנה ולא תתחלק
אשמועינן קרא דתיהוי
תימא דוקא אם חזר
רבא קרא ומתניתא מסייעי ליה לר"ל קרא
אלא מת אביו ואחר כך הקדישה:
לכהנים וגם יפדוה בשוויה ולא בית
כשדה אחוזה הוה אמינא
ולקחה ממנו מי שמכרה
במספר
לאו שדה אחוזה היא,
לו הוא דחייבוה רבנן אבל
לכתוב קרא אשר לא אחוזתו. ולא
זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף
דבלאו מיתת אביו היתה
ישראל אחרינא לא דמדתני
לכתוב משדה: לקוחות הן. דאין ברירה
וי"ל כיון דתחת זו תחזור לו אחרת
קנויה לו, הלכך איצטריך
וחזר ולקחה ממנו ישראל
הדרן עלך השולח
והוי כמו שהחליפו חלקיהן: ומחזירין
ביובל. משום מצות יובל לא קרינן בה שדה מקנה אלא שדה אחוזה:
קרא להכי, אבל הקדישה
(תני) ותו תני הלוקח מביא
בעודה שדה מקנה ואח"כ
בכורים ש"מ דבכל אדם
וכיון דאמר ירושה המתחלקת הויא לקיחה אם אית ליה קנין
מת אביו לא רביא לן קרא
קאמר דאילו כן הוי ליה
פירות דהיינו כל לקיחה שבשעת יובל לאו כקנין הגוף דמי ואין מביא וקורא: לא משכחת. מביא וקורא אלא בירושה שלא נחלקה
דתיהוי אחוזה אלא שדה
למתני הכי וחזר ולקחה
משנפלה בימי יהושע דהיינו חד בר חד שלא היו לו ולאביו ולכל
הדורות למפרע עד יהושע שני בנים לאיש אחד שיחלקו ירושה:
מקנה היא (ערכין כו:). ור'
ממנו מביא בכורים מפני
יהודה ור"ש סברי כו'
תיקון העולם אלא לאו
במספר
לאו כקנין הגוף דמי.
ש"מ בכל אדם קאמר
וכי מת אביו קודם שהקדישה הוא דקא ירית לה לגופה ושדה אחוזה היא, והלכך להאי לא איצטריך קרא לרבויי דהא אחוזה
ואפ"ה תני וחזר כלומר תחלה היתה של ישראל ומכרה לעובד כוכבים ועוד חזר ישראל ולקחה ממנו אמר רבה אין קנין
גמורה היא, שבחיי אביו לא היתה קנויה לו, וכי אתי קרא להקדישה ואח"כ מת אביו, דאע"ג דבשעת הקדש הואי שדה מקנה,
לכנעני בא"י להפקיע מיד מעשר שנא' כי לי הארץ לי קדושת הארץ ור' אלעזר אמר יש קנין לכנעני בא"י להפקיע מיד
השתא דמת אביו קודם פדיון שדה אחוזה היא (שם). בעלמא כו' כקנין הגוף דמי. ולמת אביו ואח"כ הקדישה נמי אצטריך
מעשר שנא' דגנך ולא דגן כנעני במאי קמיפלגי מר סבר דגנך ולא דגן כנעני ומר סבר דיגונך ולא דיגון כנעני פי' שאם
קרא (שם). קרא אשכחו ודרוש. דהקדישה ואח"כ מת אביו תיהוי אחוזה, דאל"כ דלא רבי לן קרא אלא מת אביו ואח"כ
מירח הכנעני כריו של ישראל פטור מן המעשרות עיין כל אלו הדינין בהלכות י"ב בספר הלקט:
הקדישה, לכתוב רחמנא כו' אשר לא אחוזתו. ומתרביא הא דר' מאיר דדריש יצתה זו שהיא כבר אחוזה, משדה למה לי,
ש"מ לכדאמרינן למדרש הקדישה ואח"כ מת אביו, יצתה זו. שבשעת הקדש היתה ראויה להיות שדה אחוזה (ערכין כז.). לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש. כלומר לא היה יכול לעמוד בדבריו (יבמות עז:). האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין
זה לזה ביובל. ולא אמרינן הוברר הדבר שזה חלק המגיע לכל אחד וירושה לא קאמר דתיהדר, אלא אמרינן חלקו של זה היה ראוי לזה והחליפו והרי היא כמקח וחוזרין ומחליפין ביובל (ב"ק סט: וכעי"ז ביצה לז: ולעיל כה.) וחוזרין וחולקין (בכורות נז.).