מח:
השולח פרק
רביעי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הניזקין
שמין להן בעידית. אין ענין נזקין אצל גיטין אלא משום
במספר שני תבואות. ובשעת היובל משתעי כדכתיב במספר שנים
קסז א מיי' פ"ג מהל'
א) [עי' פרש"י עירובין ה.],
ב) ב"מ עז:, ג) כתובות צה.
שלוחין הלכה ד
אחר היובל וגו' אלמא אין גוף הקרקע מכור אלא תבואות של כל
דתנא לעיל בהשולח מילי דתיקון העולם תנא ליה הכא
טו)
ב"ק ח:, ד) [עי' פרש"י על
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
שנה: בכור נוטל כו' בשדה החוזרת לאביו ביובל. כלומר בשדה
וגט פשוט דתנא בבבא בתרא ולא תנאה הכא במכילתין משום דאיירי
זה לקמן נ:], ה) ערכין כב.
סי' קכב סעיף ח [וברב
וכתובת
אשה
התם במילי שטרות כיצד נעשין תנא
התם:
החוזרת לאחים מחמת שמכרה אביהן דאי דחזרה בחיי האב פשיטא
[לקמן מט: כתובות קי.],
אלפס ב"ק פ"ט דף מ.
ו) [עי' תוספות לקמן נ:
וברא"ש שם סימן כג]:
בזיבורית. בגמ' מפרש טעמא משום
ואשמועינן דגוף הקרקע לא היה
א ב מיי' פ"א מהל' נזקי
ד"ה אין מוציאין], ז) ב"מ
דיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה
קנוי ללוקח והוה ליה מוחזק לאביו
במספר שני תבואות ימכר לך מתניתא
יד:, ח) [לקמן נא.],
ממון הלכה [ב] ז ופ"ח
1
לפני מותו דאי כקנין הגוף דמי הוה
רוצה להנשא $ וקשה דלמאן דאמר
ט) [לקמן נ.], י) ב"ק ו:
הלכה י סמג עשין סז
דתניא בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת
[כל הסוגיא עד תכליתו]
טוש"ע ח"מ סימן שפט
ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי
כתובה דאורייתא דיליף לה בפ' קמא
לאביו ביובל אמר אביי נקטינן בעל בנכסי
נט., יא) בב"ק שם הגירסא
סעיף ב וסי' תיט סעי' א:
א)א
דכתובות (דף י.) מכמוהר הבתולות
דכתיב (דברים כא) בכל אשר ימצא
ב ג מיי' פי"ט מהל' מלוה
דמשלם שמינה וכצ"ל.
אשתו צריך הרשאה ולא אמרן אלא דלא
רש"ש, יב) [לקמן נ:],
לו במוחזק בידו: צריך הרשאה.
שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר
ולוה הלכה א סמג עשין
נחית אפירי אבל נחית אפירי מיגו דמשתעי
יג) [עי' רש"ל], יד) [דף
צד טוש"ע ח"מ סי' קב
מאשתו אם בא לדון עם שום אדם
הבתולות כזה מדאורייתא דינה בעידית
א
ב
מט.], טו) מדף מ: ואילך,
סעיף א:
דינא אפירי משתעי דינא אגופא:
טז) [קדושיןיג:], יז) [לקמן
בגוף הקרקע דאי ליכא הרשאה מצי
ואמאי הפקיעו חכמים דינה מהאי
ג ד מיי' שם הלכה ד
נ.],
❖
ופט"ז מהל' אישות
א"ל לאו בעל דברים דידי את דקנין
טעמא ג ור"מ נמי דאמר דינה בבינונית
הדרן עלך השולח
הלכה ג סמג עשין מח
פירות לאו כקנין הגוף הוא: דלא
קסבר כתובה דאורייתא בפ' אע"פ
טוש"ע אה"ע סימן ק
הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב
נחית. לדון לפירא שאין לו לדון עמו
(כתובות דף נו:) וי"ל דטעמא דהפקיעו
סעיף ב:
ב
ב) ג
מוסף רש"י
ד ה מיי' פי"ח מהל' מלוה
כלום בפירות שאין לו טענה עם
חכמים דינה כדאמר בגמ' (לקמן מט.) גבי
בבינונית וכתובת אשה בזיבורית
ד
נקטינן. מסורת מאבותינו
הלכה א ופי"ט הלכה ב
בעל חוב שלא יראה אדם לחבירו שדה
אותו האיש בפירות כלל:
ר"מ אומר אף כתובת אשה בבינונית ג)ה אין
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
מנהג מרבותינו (ערובין
נאה ויאמר אקפוץ ואלוונו הכי נמי
סימן קיא סעיף ח:
ה.).
הדרן עלך השולח
נפרעין מנכסים משועבדים ד)במקום שיש נכסי'
ה ו מיי' שם פי"ט ה"א
הדרן עלך השולח
חשו חכמים באשה שמא תקניטנו כדי
אין נפרעין מנכסים
ופ"ח מהל' נזקי ממון
בני חורין ואפילו הן זיבורית ה) ו אין נפרעין
הניזקין שמין להן. ניזקן וגובין
שיגרשנה ותגבה כתובה ד וטעמא דיותר
משועבדים במקום
הל' יא סמג שם טוש"ע
מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית אין מוציאין
דמי ניזקן: בעידית.
משהאיש רוצה לישא אשה רוצה
ו)ז
שיש בני חורין. דאתו
ח"מ סי' קח סעיף כא
וסעיף יח וסי' תיט סעיף
לקוחות לאינצויי ולמימר
לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון
להנשא לא הוי אלא משום דלא
שבנכסי המזיק שנוח לו לאדם לגבות
ז)
ח
ג:
מיניה גבי שהרי יש לך
תימא ה כמו שבעל חוב בבינונית
מועט מקרקע עידית ולא לגבות
האשה והבנות מנכסים משועבדין מפני תיקון
ו ז מיי' פכ"א מהל' מלוה
מקום (לקמן נ:). והמוצא
משום נעילת דלת אשה נמי משום
הרבה מזיבורית. וכולהו מפני תיקון
מציאה לא ישבע מפני
הל' א ופ"ט מהל' גזילה
העולם ח)טוהמוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון
תקון העולם. דאם כן
הל' ה ז סמג שם וסי' עג
העולם: גמ' מפני תיקון העולם דאורייתא
העולם כדמפרש בגמ': אין מוציאין
חינא תהא בבינונית:
טוש"ע ח"מ סימן קטו
שביק לה ואזיל (לקמן נא:)
.
אין
לאכילת פירות ולשבח קרקעות.
סעי' א וסי' שעג סעי' א: נפרעין מנכסים משועבדין כו'.
מיטב שדהו של ניזק.
היא דכתיב 2 מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם
ז ח מיי' פכ"א מהל' מלוה ואע"ג דלמאן דאמרטז) שעבודא
הגוזל שדה ומכרה לאחר וזרעה וצמחה
שאם אכלה ערוגה בשדהו,
אמר אביי לא צריכא אלא לרבי ישמעאל
הלכה א ופי"ח מהל'
שמין ערוגה משובחת של
לאו דאורייתא מדאורייתא נמי בלא
ועשתה פירות ובא נגזל וגבאה עם
אישות הל' יג סמג עשין
ניזק כמה יפה עכשיו
ט) דאמר מדאורייתא בדניזק שיימינן קמ"ל
תיקון העולם לא גבי ממשעבדי ואפילו
פירותיה מן הלוקח ואינו משלם ללוקח
מח טוש"ע אה"ע סי' צג
עם פירותיה וכמה תהא
מפני תיקון העולם שיימינן בדמזיק מאי רבי
סעי' [כ] כא וסי' קיב סעי'
יפה בלא פירות ונותן לו
למ"ד שעבודא דאורייתא מכל מקום
כי אם היציאה חוזר הלוקח על
(ב"ק ו:). לא בא הכתוב
ז:
ישמעאל דתניא מיטב שדהו ומיטב כרמו
בע"ח דינו בזיבורית מן התורהיז) מ"מ
המוכר וגובה דמי הקרקע מנכסים
י)
ח ט מיי' פי"ג מהל'
אלא לגבות לניזקין מן
אי לאו משום תיקון העולם היה גובה
משועבדים שמכרה לו באחריות וכתב
ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של
העדית. של מזיק, דשמין
אבידה הלכה כ סמג
עשין שם טוש"ע ח"מ
ערוגה של ניזק לפי מה
אפילו ממשעבדי בבינונית משום
לו שטר מכירה והרי היא מלוה בשטר
ניזק דברי רבי ישמעאל רע"א לא בא הכתוב
❖
סימן רסז סעיף כז:
שהיא ואם מזיק בא ליתן
נעילת דלת להכי קאמר שפיר משום
ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא
לו קרקע בדמי נזקו נותן
אלא לגבות לניזקין מן העידית וק"ו להקדש
אין
תיקון העולם: נפרעין מנכסי
ממשועבדים ובגמ'יב) מפרש טעמא. וכן
לו מיטב שדותיו שוה
ולר' ישמעאל אכל שמנה משלם שמנה אכל
אותן דמים (שם) אותה
יתומים כו'. בבעל חוב ניחא דלא
לשבח קרקעות אם השביחה הלוקח
תורה אור השלם
שומא ששמו ב"ד מאה
כחושה משלם שמנה אמר רב אידי בר אבין
חיישינן לנעילת דלת כדאמרינן בגמרא
בנטיעת אילנות או טייבה בזבל
1. בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר
או מאתים, יגבה קרקע
הכא במאי עסקינן כגון שאכלה ערוגה בין
ודיירה: והמוצא מציאה. ומחזירה
(לקמן דף נ.) דלא מסיק מלוה אדעתיה
במאה או במאתים מן
הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת
העדית שבנכסיו (שם נט.).
הערוגות ולא ידעינן אי כחושה אכל אי שמנה
עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי
ובעלים אומרים שלא החזיר כולה לא
דמית לוה אבל ניזקין דדינן מדאורייתא
ור' ישמעאל
וקפריך
תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ:
ישבע: מפני תיקון העולם. יג)אכולהו
בעידית איך הפקיעו חכמים דינן
אכל דמשלם ליה ממיטב אמר רבא אילו
אכל ערוגה שמנה ודאי
יא)
ויקרא כה טו
קאי: גמ' בדניזק שיימינן. מדאורייתא
משום יתומים ובגמרא אמר דמיתמי
2. כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ
דין הוא שמשלם שמנה,
ידעינן דכחושה אכל משלם כחושה השתא
אכל כחושה מי משלם
כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ
בזיבורית אפילו הן ניזקין ולרבא ניחא
שאם היתה זיבורית של מזיק כעידית
דלא ידעינן משלם שמנה המוציא מחברו
שמנה, בתמיה (שם ו:).
וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב
דמוקי לה כגון שהיתה עידית דניזק
של ניזק אינו מגבהו אלא מזיבורית
כגון שאכלה ערוגה
שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ
עליו הראיה אלא אמר רב אחא בר יעקב
❖
בין הערוגות. ויש שם
שלו: קמשמע לן. מדרבנן מפני
כזיבורית דמזיק כו' ולאביי ולמר זוטרא
שמות כב ד
יְשַׁלֵּם:
ערוגות שמנות וטעונות
הכא תיקון העולם שיהו נזהרין מלהזיק
דפליגי עליה איכא למימר דסברי
פירות הרבה, וכחושות
דבמזיק שיימינן: מיטב שדהו. של ניזק. השתא משמע שאם שילח בעירו
שעבודא לאו דאורייתא אי נמי לא פלוג רבנן בין בעל חוב לנזקין:
וטעונות מעט, ולא ידעינן
גליון הש"ס
אמר אביי לא צריכא אלא לר' ישמעאל דאמר מדאורייתא בדניזק
הך ערוגה הנאכלת מהי
ואכלה ערוגה של בית סאה בשדה חבירו שמין ערוגה יפה שבכל שדה
תוס' ד"ה וכתובת אשה
ניהו (שם). השתא דלא
כו'. הקשה ר"ת דהכא משמע לאביי דפליגי ר' ישמעאל ור'
הניזק ונותן לו דמיה ואפילו היתה זו כחושה ולקמן פריך אכל כחושה
ידעינן משלם שמנה.
כו'. וקשה דלמ"ד. עי'
משלם שמנה: לא בא הכתוב. להחמיר עליו לשלם יותר ממה שהזיק:
עקיבא אי שיימינן בדניזק או בדמזיק וכן תנא בהדיא לקמן ובפ' הכונס
כתובות דף י ע"א תד"ה
בתמיה, הא ניזק הוא
הואיל:
מוציא מחבירו ועליו הראיה
אלא לגבות לנזקין. שיעור דמי נזקו כמות שהוא: מן העידית. שאם
(ב"ק דף נט.) מוקי אביי פלוגתייהו בנידון במשוייר שבו ונראה לפרש
(שם). אלא אמר רב
דאע"ג דפליגי אי שיימינן בדניזק או בדמזיק מ"מ משמע ליה לאביי
אין לו מעות ורוצה לפרוע לו קרקע בשומא צריך ליתן לו מקרקע מעולה
תוספות רי"ד
אחא בר יעקב. מודה
שלו: וקל וחומר להקדש. לקמן יד) מפרש: אכל כחושה משלם שמנה.
דבנידון במשוייר שבו נמי פליגי מדקאמר ר"ע לא בא הכתוב משמע
ר' ישמעאל דלא משלם
אלא דמי ערוגה לפי
בתמיה: ערוגה בין הערוגות. והיו בהן כחושות ושמנות מעורבות
מתוך תשובתו שכך ר"ל לא בא הכתוב להחמיר על המזיק כמו שאמרת
אמר אביי נקטינן בעל
מה שהיא, ובהא פליג כגון
בנכסי אשתו צריך הרשאה
זו אצל זו: ולא ידעינן. איזו: המוציא מחברו עליו הראיה.
אלא ו לענין עידית לבד בא הכתוב ואי לא פליגי בנידון במשוייר שבו
שהיתה עדית דניזק
דקנין פירות לאו כקנין
❖
אלא בעידית לחודיה לא היה מחמיר ר' ישמעאל על המזיק בשום דבר
עליו להביא עדים לברר את הספק. ודאורייתא היא בבבא קמא
כזיבורית דמזיק (שם).
הגוף דמי כר"ל ולא אמרן
אלא דליכא פירא אבל
טפי מר' עקיבא אלא אדרבה ר"ע דאמר בדמזיק שיימינן מחמיר טפי
(דף מו:) מי בעל דברים יגש אליהם (שמות כד) יגיש ראיה אליהם:
איכא פירא מיגו דמשתעי
כמו שאפרש בסמוך ולהכי טעי טפי במילתיה דר' ישמעאל מדברי רבי
הכא
דינא אפירא משתעי נמי
מוסף תוספות
עקיבא דקאמר ולר' ישמעאל אכל כחושה משלם שמנה ז דמתוך תשובתו של ר"ע משמע ששמע מרבי ישמעאל שבא הכתוב להחמיר על המזיק יותר
דינא אגופא:
ממה שהזיק כדפירשנו: ורבי ישמעאל אכל שמנה כו'. פירוש בשלמא אכל שמנה משלם שמנה אלא אכל כחושה אמאי משלם שמנה א"נ הכי פירושו
סליק פירקא
א. א"כ כיון דמאונס
הניזקין שמין להן בעידית
גמרינן לה. רשב"א.
כיון דבאכל שמנה אינו משלם אלא שמנה כמו שהזיקה ולא קנסינן ליה לשלם יותר ממה שהזיק אם כן כשאכל כחושה נמי לא לקנסיה לשלם שמנה:
ב. כדנפקא לן בריש ב"ק
וב"ח בבינונית וכתובת
כגון
(ה.) וכולן כאבות לשלם
אשה בזיבורית רבי מאיר
ממיטב, דאתיא תחת נתינה
אומר אף כתובת אשה
בבינונית אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים ב"ח אפילו הן זיבורית אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן ישלם כסף. תוס' כתובות י. ד"ה הואיל. ג. וכ"ת דמתני' כמ"ד דרבנן, והא. תוס' הרא"ש. ד. מן העידית. והא דקאמר בגמ'. תוס'
הזיבורית. פי' אם אינו רוצה המזיק להגבותו מטלטלים דמי נזקו אלא קרקע מגבהו כשומת נזקו מן העידית שבנכסיו הרא"ש. ה. אע"פ שהפקיעו חכמים כחה. תוס' הרא"ש. ו. לדבר זה להחמיר עליו. תוס' הרא"ש. ז. דלמא רע"ק נמי קאמר שאם
אכל כחושה משלם מזיק נמי שמנה שבשדותיו. תוס' הרא"ש.
כדכתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ועידית היא הנאה שבכל קרקעותיו את כל נאות יעקב (איכה ב' ב') תרגומא
ית כל עידית יעקב וכל מה שגובה בשומא גובה אלא שיותר אדם רוצה מעט עידית מהרבה זיבורית אבל אם רוצה
להגבותו מטלטלין מגבהו ממה שהוא רוצה ואפילו סובין כדאמרינן בפ' ארבעה אבות נזיקין (ב"ק ז.) כסף ישיב ואפילו שוה כסף ואפילו סובין וזהו במטלטלין אבל בקרקע נותן לו מן העידית והרשות ביד המזיק ליתן לו או קרקע או
מטלטלין: וב"ח בבינונית פי' בדלית ליה זוזי אבל אי אית ליה זוזי לא מצי פטר נפשיה לא בקרקע ולא במטלטלין אלא בזוזי דדוקא גבי מזיק הוא דאקיל רחמנא ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין אבל גבי ב"ח עבד לוה לאיש מלוה
כדכתבינן בכתובות בפ' הכותב (פו.) ובבבא בתרא בפ' המוכר בית כור עפר ואי לית ליה זוזי ואית ליה מטלטלין ה"נ דלא מצי מגבי ליה קרקע אבל (אית) [אי לית] ליה זוזי ולא מטלטלין מגבהו מן הקרקע ומן הבינונית: וכתובת אשה
בזיבורית. פי' כתובת אשה לא גביא אלא מן הקרקע ואי לא משכחא קרקע מפסדא ואפילו מיניה ולא אמרינן מיניה ואפילו מן גלימא דעל כתפיה אלא גבי ב"ח אבל אשה אין דינה אלא מן הקרקע ואפילו מיניה כדכתבינן בפ' הכותב וזיבורית