הניזקין פרק
חמישי גיטין
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון
שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק. ואיפכא לא מצי
הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק. ולרבי
ט א ב טוש"ע ח"מ סי'
א) בב"ק נוסף: דידיה דלא
מצי אמר ליה תא את גבי
תיט סעיף א:
ישמעאל נמי אין שמין אכילת ערוגה אלא לפי מה שהיתה אם שמינה
למימר דכ"ע מודו דאינו נותן אלא מעידית שיש לו ואינו חייב
א
מזיבורית אלא גבי ממיטב,
י ג מיי' פ"ח מהל' נזקי
שמינה אם כחושה כחושה ולאחר שנישומה בבית דין ואמר אין לי
לקנות ב כדאמרינן בפ"ק דבבא קמא (דף ז:) אין לו אלא זיבורית כולן
ב) ב"ק לז:, ג) [כמיטב
ממון הלכה א סמג עשין
רש"ש], ד) [ב"ק ז:],
❖
מעות לפורעו יטול קרקע בדמי מעות נזקו ובא להגבותו מזיבורית
גובין מן הזיבורית ומיהו אי
בשל עולם הן שמין ד) לר"ע הוה מצי
סו:
ה) [ב"ק ט.], ו) [ב"ק
שלו והיא טובה כעידית של ניזק והלה
למימר כגון דאית ליה למזיק עידית
ה.], ז) [ב"מ נז:],
ח) [ב"ק נג:],
אומר מעידית שלך הגביני לפי דמי
בינונית וזיבורית וזיבורית דידיה
הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עידית
א
מוסף רש"י
נזקי שכן אמרה תורה מיטב שדהו
כעידית דעלמא ועידית דידיה כעידית
ט) [תוספתא דב"ק פ"ד
דניזק כזיבורית דמזיק רבי ישמעאל סבר
ה"ג], י) [ב"ק ג:],
ר' ישמעאל סבר
וגו': רבי ישמעאל סבר בדניזק
דניזק ג ואפילו למאן דאמר בשלו הן
יא) [מעילה יט.], יב) [ב"מ
בדניזק שיימינן ור"ע סבר בדמזיק שיימינן
בדניזק שיימינן. דהא
ב
צט:], יג) בדפו"ר: דמזיק,
שיימינן. ומיטב שאמרה תורה שאם
שמין הוה מצי למימר דאיכא בינייהו
דכתיב בקרא שישלם לו
מ"ט דרבי ישמעאל נאמרה 1 שדה למטה
יד) [ב"ק נג.], טו) [כן הוא
בא להגבותו קרקע גרוע מעידיתו של
כגון דעידית דמזיק כזיבורית דניזק ד
בדמי נזקו מקרקע מיטב,
לשון רש"י בב"ק ז.],
❖
ונאמרה 1 שדה למעלה מה שדה האמורה
אשדות דניזק קאי ומשלם
ניזק ויש לו להגבותו ערוגה במיטב ג)
דלמ"דה) או כסף או מיטב משלם כסף
ליה מזיק דמי נזקו קרקע
למעלה דניזק אף שדה האמורה למטה דניזק
של ניזק על כרחו יגבהו ממיטב אבל
לר' ישמעאל ולר"ע משלם מיטב שלו ה:
מזיבורית שלו בשוה נזקו,
שור רעהו אמר רחמנא ולא שור
ור"ע סבר מיטב שדהו ישלם דהאיך דקא
שהרי הוא כמיטב שדהו של
טובה מעידיתו של ניזק אין לנו לכוף
תורה אור השלם
ניזק (ב"ק ו:). ור"ע סבר
של הקדש. תימה אמאי
משלם ור' ישמעאל אהני גז"ש ואהני קרא
את המזיק לפרוע ואפילו יש לו:
1. כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ
בדמזיק שיימינן. למיטב
בדמזיק שיימינן. ממיטב שדותיו אמרה
לא מוקי לה בשן ורגל שהזיק את
אהני גז"ש לכדאמרן אהני קרא דאי אית ליה
דקרא, דיהיב ליה מעידית
כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ
דידיה (שם). אף שדה
תורה שיגבנו: נאמרה שדה למעלה.
ההקדש דהתם לא כתיב רעהו
וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב
למזיק עידית וזיבורית וזיבורית דידיה לא שויא
האמורה למטה של
שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ
לענין נזק ובער בשדה אחר: ונאמרה
ומקרן ליכא למילף ו שכן אינה מועדת
ניזק.
כעידית דניזק דמשלם ליה ממיטבא) רע"א לא
והכי קאמר קרא
שמות כב ד
יְשַׁלֵּם:
שדה למטה. לענין תשלומין מיטב
מתחילתה וגזירה שוה ו)דתחת נתינה
2. וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת
שאם יש למזיק קרקע
בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית
הדומה לעידית דניזק ישלם
שדהו וגו': ורבי עקיבא. שדהו ישלם
ישלם כסף ז לא נתקבלה אלא לענין
שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ
לו הימנה שיעור דמי נזקו
וק"ו להקדש מאי ק"ו להקדש אילימא דנגחיה
אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת
כתיב במשלם הכתוב מדבר דהיינו
מיטב דוקא ולא לענין תשלומין דאי
(שם). מיטב שדהו
כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת
תורא דידן לתורא דהקדש $ שור רעהו אמר
❖
מזיק. והכי קאמר ר"ע לא בא הכתוב
לכל מילי א"כ נפטרו כולהו ברשות
2
ישלם דהאיך דקא
יֶחֱצוּן: שמות כא לה
משלם. דהיינו שדה של
רחמנא ולא שור של הקדש אלא לאומר הרי
להקל על המזיק להפטר בזיבורית שלו
הרבים וכלים ושור פסולי המוקדשים
ג
מזיק ולא אתי גזרה שוה
אם היא כעידית של ניזק אלא להגבות
וטמון וי"ל כיון דכתיב רעהו תו
עלי מנה לבדק הבית דאתי גזבר ושקיל
ועקר ליה לקרא (שם).
גליון הש"ס
לניזקין מן העידית של מזיק: ורבי
ליכא למילף מיטב בשן ורגל שהזיק
ואהני קרא. דמשלם
מעידית לא יהא אלא בעל חוב ובעל חוב
גמ' שור רעהו אמר
מיטב דהאיך דקא משלם
ישמעאל. אמר לך: אהני גזירה שוה.
את ההקדש מק"ו דהדיוט דאיכא
דינו בבינונית וכ"ת קסבר ר"ע בעל חוב שקיל
. דמשלם ליה
רחמנא. ע' תשובת רשד"ם
(שם)
❖
דשדה שדה דבניזק שיימינן: ואהני
למיפרך מה להדיוט שכן יפה כחו
ממיטב. דידיה, הואיל
חלק י"ד סימן רמט:
בעידית כניזקין איכא למיפרך מה לבעל חוב
קרא. דשדהו ישלם דמשמע דבמזיק
לענין קרן וכה"ג פריך בסמוך שכן
וזבורית שלו לא הויא
שכן יפה כחו בניזקין תאמר בהקדש שכן
כעידית דניזק (שם). ולא
שיימינן: וזיבורית דידיה לא שויא
יפה כחו בניזקין וכי קאמר אלא
שור של הקדש. דאם
הורע כחו בניזקין לעולם דנגחיה תורא דידן
מוסף תוספות
כעידית דניזק. אהני קרא לשלומי
באומר הרי עלי מנה וכו' לא בעי
נגח שור של הקדש פטור,
לתורא דהקדש ור"ע סבר לה כר"ש בן מנסיא
והוא הדין לכל שאר נזקין
מעידית דידיה דאי לאו קרא הוה
לאוקמא בשן ורגל משום דמנזקין
א. כגון שהיתה עדית
שאם מזיק את ההקדש
דמזיק כזיבורית דניזק
דתניא ר"ש בן מנסיא אומר שור של הקדש
אמינא לא חייביה רחמנא טפי ממיטב
אנזקין אסיק אדעתיה שפיר דאיכא
ב)
פטור, לישנא אחרינא להכי
ולימא ר"ע בדמזיק
דניזק ולא רמי דיניה דניזק אעידית
למיפרך שכן יפה כחו אבל מנזקין
שנגח לשור של הדיוט פטור ושל הדיוט שנגח
נקט שור הקדש ולא מוקי
שיימי', ור' ישמעאל לימא
לה באכילת בהמתו שדה
בדניזק שיימינן וצריך
דמזיק ולישקול מאי דמשכח גביה
אמלוה לא הוה סלקא דעתיה למיפרך
לשור של הקדש בין תם ובין מועד משלם נזק
הקדש, משום דלא משכחת
המזיק לשלם לו לניזק
כאילו לא הוה ליה עידית: וק"ו
דהא כי מוקי לה כר"ש בן מנסיא לא
לה, דאי שדה חרם לכהנים
שלם אי הכי ממאי דבעידית דניזק כזיבורית
עדית כמו העדית שיש לו
להקדש. וקא סלקא דעתך בניזקין
פרכינן מה להדיוט שכן יפה כחו
הוי וכשדה הדיוט דמי,
לניזק. שיט"ק. ב. לו
דמזיק פליגי דלמא דכ"ע בדניזק שיימינן והכא
וליכא למימר ק"ו להקדש,
עידית מעלמא. תוס'
נמי קאי: לא יהא אלא בעל חוב.
לענין ריבית ואונאה ז) אנזקין ועוד
ושדה הקדש נמי דהוי
הרא"ש. ג. לר' ישמעאל
בפלוגתא דר"ש בן מנסיא ורבנן קמיפלגי
בדבורא בעלמא דקביל עליה מי עדיף
יש לומר דכולהו נזקין פטורין בהקדש
לצורך בדק הבית, או
יהיב ליה עידית ולר"ע
דר"ע סבר לה כר"ש בן
מנסיא ור' ישמעאל
מחוב דתנן בבינונית דאם החמירה
כדמוכח בירושלמי בריש פרקא דאמר
המקדיש פודהו לאלתר או
ח
יהיב לי' זיבורית. תוס'
מוכרין אותו לאלתר לאחר,
הרא"ש. ד. דלית ליה
סבר לה כרבנן א"כ מאי
לא בא הכתוב ועוד
תורה בניזקין לא ילפינן חוב מיניה:
במה אנן קיימין אי בהכשר נזקין הא
וכשיוצא ביובל לכהנים הוי,
למזיק עידית כשל ניזק.
איכא למיפרך. כלומר אפילו סבירא
תנינאח) שור רעהו ולא שור של הקדש ט
מאי ק"ו להקדש ועוד
הא אמר רב אשי
דכתיב (ויקרא כז) והיה
תוס' הרא"ש. ה. אלא
ליה הכי לא ילפינן הקדש מיניה
ואי בנזקי גופו הא תני רבי חייא
השדה בצאתו ביובל וגו',
ט)
דניחא לי' לאוקומי
תניא
דלכהנים הוי ואי קודם
פלוגתייהו
כדקתני
דאיכא למיפרך מה לבעל חוב שהוא
נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה אלא
פדייה אין מעילה
בברייתא דמייתי בסמוך
הדיוט דינא הוא דלישקול בעידית: שכן יפה הכתוב כחו בניזקין.
באומר הרי עלי מנה כו' משמע דלא משכח נזקין להקדש לא בשן
י
בקרקעות, דכל המחובר
דלר' ישמעאל משלם
לקרקע כקרקע דמי (ב"ק
שחברו חייב בנזקו: משלם נזק שלם. ודריש רעהו הכי רעהו הוא דמשלם
ורגל ולא באדם המזיק ובפ"ק דבבא קמא (דף ט:) נמי תנן נכסים שאין
ממיטב דניזק ולר"ע
יא
ו:). וכי תימא קסבר
ממיטב דמזיק. תוס'
חצי נזק אבל להקדש נזק שלם ולגבי היזק הקדש דריש הכי לרעהו הוא
בהן מעילה ואכולהו ד' אבות קאי ואפילו אנזקי אדם למ"די) מבעה
ר"ע בעל חוב שקיל
הרא"ש. ו. דמה לקרן.
דמחייב אבל הקדש שהזיקה פטור: אי הכי. דר"ע כר"ש אוקמת ליה
זה אדם והא דמשמע בפרק השואל (ב"מ דף צט:) דאדם המזיק את
בעידית כניזקין. אפילו
תוס' הרא"ש. ז. נמי לא
הכי לא גמרינן הקדש
ילפינן דלא. תוס' ב"ק ו:
מאי דוחקיך דאוקמת פלוגתא דרישא בשומא דניזק ומזיק דלמא לגבות
ההקדש חייב לשלם קרן היינו מדרבנן וא"ת והא הקדש יליף מתרומה
יא)
יב
יג
מיניה, דאיכא למפרך מה
ד"ה שור. ח. הנזיקין
דכתיב בה (ויקרא כב) כי יאכל פרט למזיקיב) והתם בתרומה חייב לשלם
מן העידית דקאמר ר"ע נמי מעידית דניזק קאמר דהיא זיבורית דמזיק
לב"ח שכן יפה כחו
שמין להם בעידית, ק"ו
כר' ישמעאל ואמינא לא פליג עליה אלא בק"ו להקדש דר' ישמעאל לא
קרן דמזיק ממון כהן הוא וי"ל דאע"ג דבתרומה חייב לשלם מ"מ
יד
בניזקין. שההדיוט הוא
להקדש, אמר ר' אבא בר
נוטל בהזיקו מן העידית,
פפי. רבנו קרשקש. ט. פי',
סבירא ליה דר"ש בן מנסיא: אם כן. דלא פליג עליה דרישא מאי
לא מהאי קרא מפיק אלא מקרא אחרינא דהוי כגוזל חבירו ומזיקו
טו
טז
תאמר בהקדש שכן
אם בהכשר נזיקין דהיינו
לא בא הכתוב דקאמר דמשמע לא בא לכך אלא לכך: ועוד. אי ר"ע
והשתא כולהו נזקין דפטירי בו בהקדש ילפינן מאדם יז דיותר ראוי
הורע כחו בניזקין. דלא
נזקי ממון, וקרי להו הכשר
קולא קאמר לגבי מזיק כר' ישמעאל: מאי קל וחומר להקדש. דקאמר
לחייב אדם יג) המזיק בידים ממזיק ע"י כריית בור או שולח בעירו
שקיל נזק מידי (שם ז.). בין
נזיקין משום דע"י הכשרו
תם בין מועד משלם
אתיין, דהא אפי' בשמירה
הואיל וקולא היא היכי מצי למימר וק"ו דמקילינן נמי גבי הקדש:
וא"ת א"כ רעהו דכתב רחמנא למה לי וי"ל דאי לאו דאשכחן בחד
נזק שלם. וקדריש ליה
פחותה סגי בהו, וכדאמרי'
דוכתא דפטר רחמנא להדיוט בהקדש לגמרי לא הוה דרשינן כי
תניא
לרעהו הכי, שור של רעהו
התם (ב"ק מה:), וכיון
יאכל פרט למזיק אלא לפטור מחומש לחודיה: ורבי עקיבא סבר לה כר"ש בן מנסיא. ואם תאמר בפ"ק דבבא קמא (דף ה.)
הוא דכי הוי מזיק תם לא
דלא שמרן הרי הוא כאילו
משלם אלא חצי נזק, אבל אי
הכשירן הוא, ובגמ' דילן
דפרכינן וליתני תרי גווני שור ומשני הא תבריה ר"ע לגזיזיה אכתי תיקשי לו דליתני שור דאזיק הדיוט ושור דאזיק הקדש דדינייהו
מזיק שור של הקדש משלם
קרי להו הכי התם (שם ט:)
חלוקין אליביה וי"ל דבהקדש לא קמיירי וא"ת אכתי איכא למיפרך מה להדיוט שכן יפה כחו בנזקי אדם ובור תאמר בהקדש שהורע
מזיק נזק שלם ואפילו תם,
הכשרתי את נזקו. רבנו
וקאמר ר"ע דשקל הקדש
כחו באדם המזיק דכי יאכל פרט למזיק ובור דכתיב (שמות כא) והמת יהיה לו שהמת שלו וי"ל דאיכא למיעבד ק"ו הכי מה קרן הדיוט
קרשקש. י. לבדק הבית.
יד)
ועוד
שיעור דמי שורו מעידית
תוס' ב"ק ו: ד"ה שור.
מאי ק"ו להקדש. פי' בקונטרס טו)הואיל ומן
דקיל דתם אינו משלם אלא ח"נ גובה במועד מן העידית קרן הקדש דחמיר לא כ"ש:
קרקעות של מזיק (שם).
יא. אלא באומר הרי
העידית דקאמר ר"ע אניזק קאי ולאקולי אתא דיהיב ליה מזיק מזיבורית אם כן מאי ק"ו להקדש גריעותא הוא וקשה דמ"מ איצטריך ק"ו
דלמא דכ"ע בדניזק
עלי מנה. תוס' ב"ק ו: ד"ה
שיימינן. ולא משלם ליה
דמשלם ממיטב דניזק ולא מזיבורית דניזק ונראה דה"פ מאי קל וחומר להקדש דלענין לחיובי מזיק בהקדש לא קאמר דהא מרעהו נפקא
שור. יב. גבי האי מאן
מזיק אלא זיבורית, הואיל
דגזל חביצא דתמרי
כדדריש ר"ש בן מנסיא אלא לענין מיטב קאמר ולא הוה ליה לר"ע לאהדורי לרבי ישמעאל ק"ו כיון שר' ישמעאל עצמו היה מודה בכך אי
והוא כעידית דניזק דמודה
מחבריה דלא ממעט מכי
לאו משום דפטר ליה לגמרי וה"ר שלמה מרודוש תירץ דה"פ מאי ק"ו להקדש דשיימינן בעידית דניזק ולא בדמזיק מי ידעינן עידית
ר"ע לר' ישמעאל דאמר
יאכל פרט למזיק אלא
מיטב שדהו של ניזק,
חומש, דמשמע הא קרן
דהקדש שמא יש להקדש עידית בסוף העולם טובה שאין כמוה ועל כרחיך בדמזיק שיימינן דלא שייך כלל למישם בדניזק:
ועידית דקאמר ר"ע עידית
חייב. תוס' הרא"ש.
ורבי דניזק קאמר ולא אתי
יג. אבל מדאורייתא
לאיפלוגי עליה אלא בהקדש (שם). בפלוגתא דר"ש בן מנסיא ורבנן קמיפלגי. דשמעיה ר"ע לר' ישמעאל דלא איירי אלא
פטור לגמרי. תוס' הרא"ש. יד. ומאי שנא משאר ממונו. תוס' הרא"ש. טו. דכתיב 'כי יאכל'. תוס' הרא"ש. טז. אבל קרא ד'כי
בהדיוט, אבל בנזקי הקדש פטר ליה, ואתי ר"ע לפלוגי עליה (שם). א"כ מאי לא בא הכתוב. דמשמע דבקרא גופיא פליגי
יאכל' בא לפטור מזיק את התרומה שפטור לגמרי, דאי הוה מחויב בקרן מיחייב נמי בחומש, וקרן דמיחייב משום דלא גרע
דלא בא הכתוב להכי, אלמא בהדיוט נמי פליגי (שם). ועוד מאי ק"ו להקדש. הואיל ומן העידית דקאמר ר"ע אניזק קאי
ממזיק חולין של חברו, הלכך ילפי' שפיר הקדש מהיקישא לפטור מזיק הקדש לגמרי. תוס' הרא"ש. יז. במה הצד. מיהו קשה
ולאקולי אתא דיהיב ליה מזיק בזיבורית, מאי ק"ו להקדש, גריעותא הוי ולר"ע יפה כחו דהקדש בנזקין, דאמר דאפילו הוי מזיק
היאך אתי שן מינייהו שיש הנאה להיזקה ובור שתחלת עשייתו לנזק, מיהו בבור נמי איכא קרא דבור פטר בו פסולי המוקדשין
תם שקיל הקדש נזק שלם ונפקא ליה מרעהו (שם).
וכ"ש הקדש, אבל משן קשה, וי"ל דמאדם לחודיה ידעינן כולהו. תוס' הרא"ש.