הניזקין פרק
חמישי גיטין
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מצוה
הוא דעבד ולא מידי חסרה. תרתי בעינן אבל היכא דלאו
קבלן דבעל חוב. תרתי לחיובא איכא חדא דקבלן הוא ועוד דחסריה
יג א מיי' פכ"ה מהל'
א) ב"ק ח. [ב"ב קעה:],
ב) [לעיל מח:], ג) בכת"י
מלוה ולוה הל' ג ד
ממונא: מעיקרא דתקנתא. משורש טעם התקנה דקתני מפני מה
מצוה עבד ולא חסרה כגון שנעשה ערב אחר הנישואין או
א
ליתא תיבת רבי, ד) כתובות
עבד מצוה וחסרה משתעבד: פחות שבכלים. וה"ה כשבא ליתן
ופי"ז מהל' אישות הל' ט
כתובה בזיבורית יותר משהאיש כו': היוצא על היתומים. שלוה
צד. שבועות מב:, ה) [ב"ב
סמג עשין צד ומח טוש"ע
אביהם: שכתוב בו שבח. שהתנה עם המלוה לגבות מעידית: תדע.
לו קרקע נותן לו פחות שבקרקעותיו דהיינו זיבורית אבל פחות שבכלים
קעג:], ו) צ"ל מהא.
ח"מ סי' קכט סעיף א ב
רש"ש, ז) בדפו"ר אדתני
וטוש"ע אה"ע סימן קב
דלא מהני תנאה לגבי יתומים דהא
היינו מיטב כדאמרינן בפ"ק דב"ק
אלעזר, ח) [כתובות פז.],
סעיף ו:
סתם בעל חוב בבינונית ולגבי יתמי
(דף ז:) דכל מילי מיטב הוא:
קבלן דבעל חוב דברי
הכל משתעבד ערב
יד ב מיי' שם סמג עשין
ט) עי' או"ז למסכת בב"ק
כיון
דדיניה מדאורייתא בעידית.
משתנה דינו: מה דרכו של לוה
פרק א' אות לט' ונתיבות
מח טוש"ע אה"ע שם:
דבעל חוב וקבלן דכתובה פליגי איכא למ"ד
טו ג טוש"ע ח"מ סימן
המשפט סי' קב ביאורים
להוציא. לפרוע: פחות שבכלים.
נראה $ דסבר ב שעבודא
סק"א,
❖
אע"ג דלית ליה נכסי ללוה משתעבד ואיכא
קח סעיף יח:
שמרצונו לא יפרע עידית: כיון
דאורייתא דאי דרבנן אע"ג דמיניה
טז ד מיי' פ"ח מהל' נזקי
למאן דאמר אי אית ליה משתעבד אי לית
דדיניה מדאורייתא בעידית. שהרי
דידיה דיניה מדאורייתא בעידית
ממון הל' יא סמג
ליה לא משתעבד והילכתא בכולהו אע"ג
עשין סו טוש"ע ח"מ סי'
א
שיעבדה לו ונעשה קרקע זו ערב
מיתמי יהא בזיבורית כיון דמדאורייתא
תורה אור השלם
קח סעיף כא וסימן תיט
דלית ליה משתעבד ב בר מערב דכתובה
❖
למלוה וערב משתעבד מה"תה) דכתיב
לא גבי כלל ומר זוטרא ואביי דסברי
1. בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ
סעיף ג:
דאע"ג דאית ליה לא משתעבד מאי טעמא
אנכי אערבנו (בראשית מג): כגון
מיתמי מזיבורית צריך לומר דקסברי
אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא
אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט
שהיתה זיבורית זו של מזיק כעידית
מצוה הוא דעבד ולא מידי חסרה אמר רבינא
שעבודא לאו דאורייתא כדפרשינן
❖
הַחוּצָה: דברים כד יא
פסקי רי"ד
של ניזק. דמדאורייתא ו)מיהא גבי: ור'
במתניתין דאי לאו הכי ג מאי טעמא
ת"ש מעיקרא דתקנתין יותר ממה שהאיש
קבלן (דמלו' היה) [דבעל]
ישמעאל היא. דאמר מדאורייתא
אפקעוה רבנן אי נמי לא פלוג רבנן
ד
רוצה לישא אשה רוצה לינשא ואי ס"ד
ביתמי ה: מאי עידית שפאי עידית.
חוב דברי הכל משתעבד
גליון הש"ס
בדניזק שיימינן ומפני תיקון העולם
מיתמי האי משום דיתמי הוא תיובתא דמר
קבלן דכתובה וערב
אמור רבנן בדמזיק שיימינן כדתנן
פירש בקונטרס מאי עידית דקתני
תוס' ד"ה כיון וכו' דסבר
דמלוה אתפליגו איכא
זוטרא תיובתא: אמר מר זוטרא בריה דרב
שעבודא דאורייתא. עי'
למ"ד אע"ג דלית ליה
הכא דאע"פ שכתבה בשטר הלואה
במתני' וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא:
פסחים דף סא ע"א תוס'
נחמן משמיה דרב נחמן ג שט"ח היוצא על
נכסים ללוה משתעבד
לאו אף על גב דכתיב עידית בשטרא.
אינו גובה ממנה כגון דשפאי עידית
❖
ד"ה וישנו:
איכא למאן דאמר אי אית
היתומין אע"פ שכתוב בו שבח אינו גובה
ותיובתא דרבא: מאי עידית. דקתני
אחר הלואה קפצה מלפניו שאינו יכול
ליה נכסים ללוה משתעבד
ואי לית ליה לא משתעבד
אלא מן הזיבורית אמר אביי תדע דבע"ח
הכא דאע"ג דכתבה בשטר הלואה
לגבות הימנה כגון שנטלוה מסיקין או
והלכתא בכלהו משתעבד
מוסף רש"י
אינו גובה ממנה כגון דשפאי עידית
נשדפה או שטפה נהר דבטל ליה
דיניה בבינונית ומיתמי בזיבורית א"ל רבא
אע"ג דלית ליה לבר מערב
לאחר הלואה קפצה מלפניו שאינו
תנאיה ומהשתא הוה ליה להאי בעל חוב
יתומים שאמרו. הבא
דכתובה דאע"ג דאית ליה
הכי השתא בעל חוב דיניה מדאורייתא
ליפרע מהם לא יפרע אלא
לא משתעבד מ"ט מצוה
יכול לגבות הימנה כגון שנטלוה
לאגבויי זיבורית מדאורייתא ומשום
בזיבורית כדעולא דאמר עולא דבר תורה
בשבועה, אף בגדולים
א)
הוא דעביד ולאו מידי
מסיקין או נשדפה או שטפה נהר
נעילת דלת אמרו בבינונית וגבי יתמי
אמרו (כתובות צד.). איכא
אחסריה: אמר מר זוטרא
בעל חוב בזיבורית שנאמר 1 בחוץ תעמוד
למ"ד. איכא למימר
אוקמוה אדאורייתא וכדרבא דאמר
דבטיל ליה תנאיה דמהשתא הו"ל להאי
בר רב נחמן משמיה דרב
והאיש וגו' מה דרכו של איש להוציא פחות
אמוראי פלגי בהא מילתא
נחמן שטר חוב היוצא על
בעל חוב לגבויי זיבורית מדאורייתא
היכא דשפאי עידית לאחר היזק ועדיין
ושמעתייהו לא אתפרש בגמ'
היתומים אע"ג שכתיב בו
שבכלים ומה טעם אמרו בע"ח בבינונית
ומשום שלא תנעול דלת אמור רבנן
יש לו עידית בינונית וזיבורית אלא
(רשב"ם ב"ב קעד:). כי לית
שבח אינו גובה אלא מן
כדי שלא תנעול דלת בפני לוין וגבי יתמי
ליה נכסי לא משתעבד.
שזו היתה יפה מאד גובה מבינונית
הזיבורית והכי נמי סבר
בינונית וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא:
דלא גמר בלבו לשעבד
אביי ורבא פליג עליה
וכדרבא. דאמר דהיכא דשפאי עידית
אוקמוה רבנן אדאורייתא אלא הכא כיון
דאזל ליה דיניה דאמר ליה האיך
נפשיה ואינו אלא פטומי
ואמר גובה מן השבח כפי
אזל ליה דיניה: הזיק זיבורית גובה.
נסתחפה שדך ומזלך גרם וקשה
דדיניה מדאורייתא בעידית אפילו מיתמי נמי
מילי שירא להפסיד. (שם).
תנאו ועד כאן לא פליגי
מצוה הוא דעבד.
אלא כשהתנה זה התנאי
דמי נזקו מן העידית של מזיק ואפילו
לר"ת דמאי עידית שפאי עידית משמע
בעידית ולרבא והתני אברם חוזאה אין נפרעין
המשדך בזיווגן אין דעתו
על עצמו בחייו דרב נחמן
עידי עידית לר"ע מדאורייתא ולרבי
שסותר הא דקא אמר מאי לאו
לפרוע הערבות אבל מתכוין
מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית ד ואפילו הן
סבר על עצמו הועיל תנאו
ישמעאל מדרבנן: שפאי עידית.
דכתב עידית בשטר ולפי' הקונטרס
לזווגן שע"י ערבות זו
אבל מיתמי לא גבי אלא
ניזקין והא ניזקין דינן מדאורייתא בעידית
מתרצין ולא מידי חסריה
בדינייהו מן הזיבורית
לאחר היזק ועדיין יש לו עידית
הוה ליה למימר הכא במאי עסקינן
לאשה דהא טב למיתב טן דו
ורבא סבר כיון דמיניה גבי
הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עידית דניזק
ובינונית וזיבורית אלא שזו היתה יפה
בשפאי עידית ועוד עידי עידית מאן
ו
ולטובתה נתכוין. (שם).
עידית מדאורייתא כפי
כזיבורית דמזיק ורבי ישמעאל היא דאמר
מאוד: גובה מן הבינונית. דאזל ליה
דכר שמיה ועוד דפירש הקונטרס
ולאו מידי חסריה. שלא
תנאו ה"ה הכי נמי (גבה)
הוציאה כלום משלה. (לעיל
מן היתומים אבל אם כתב
מדאורייתא בדניזק שיימינן ומפני תיקון
דיניה דא"ל האיך נסתחפה שדך
שאם נתקלקל עידי עידית לא יגבה
ב)
❖
לו שיגבה ממנו מן העידית
מט:).
ומזלך גרם ובדין הוא דנדחייה אצל
מן העידית הנשארת אם כן הורעת
העולם תקינו רבנן בדמזיק וגבי יתמי אוקמוה
בחייו ובמותו הכל לפי
זיבורית אלא מפני תיקון העולם הוא:
כחן של ניזקין אצל בינונית דכי האי
תנאו וליכא מאן דפליג
רבנן אדאורייתא איני והתני רבי אליעזר
ג)
בהא שכיון ששיעבד לו
וגבי יתמי אוקמוה כו'. לאו אדרבא
גוונא פריך בפ"ק דב"ק (דף ז:) ועוד
מוסף תוספות
ניותאה אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן
העידית בפירוש בין בחייו
קאי אלא ז) אדתנא ר"א ניותאה:
דרבא משמע התם (דף ח:) דאית ליה
בין במותו היאך מפקע
א. אם נעשה ערב לנכסי
הזיבורית ואפילו הן עידית מאי אפילו הן
תקנתא הוא דעבוד רבנן. לחוס
בשל עולם הן שמין גבי ראובן שמכר
עכשיו אחרי מותו: ובדין
צאן ברזל בשעת נישואין,
עידית לאו אע"ג דכתיב עידית בשטרא לא
זה משנה הרב שיטתו.
[דהיינו]. תוס' הרא"ש.
על היתומים להעמידם על דין תורה
כל שדותיו לשמעון ט)ואם כן מאי עידי
והלכתא כרבא דקי"ל כל
ב. רבא. תוס' הרא"ש.
מאי עידית שפאי עידית כדרבא דאמר רבא
שיהא זה טורח ומוכר את הזיבורית
עידית שייך הכא דמעידי עידית
אביי ורבא הלכה כרבא בר
ג. [אלא] שיעבודא
הזיק זיבורית גובה מן העידית שפאי עידית
שאין להם מי יטרח בשבילם: או
מיע"ל קג"ם: אין נפרעין
דאורייתא וכל תנאי
דעלמא לא גבי מיניה ומפרש רבינו
מן היתומים וכו' בעי רבי
שבממון קיים. רא"ש סימן
דילמא. לאו תקנתא הוא אלא דינא
גובה מן הבינונית וגבי יתמי אוקמוה רבנן
תם מאי עידית שפאי עידית כמו ובכל
איבו בר אמי יתומים
ב. ד. זכות המלוה. רא"ש
הואי לאוקמינהו אדאורייתא שדינו
שפיים מרעיתם (ישעיה מט) דדרך
אדאורייתא: אין נפרעין מנכסי יתומין אלא
שאמרו קטנים או אפילו
שם. ה. בין בח"ח לנזיקין.
גדולים ואסיק תלמודא
תוס' לעיל שם והשוו
בזיבורית דטעמא מאי אמרי דיניה
שדות הטובות שאצל הנהר שסוף השדה
מן הזיבורית: בעי רב אחדבוי בר אמי יתומים
והלכתא
דיניהם בכל מקום לגבות
בבינונית משום נעילת דלת הלכך
שעל שפת הנהר ממש עומד למרעה
שאמרו קטנים או אפילו גדולים תקנתא היא
מהן מן הזיבורית. רא"ש
אי נמי לא מיתקני רבנן למיגבי
בהמות וגריע מזיבורית מפני שהנהר
שם. ו. [ד]הזיק זיבורית
דעבוד רבנן גבי יתמי לקטנים עבוד רבנן
גובה מן העידית פירש
מיתמי בינונית אין כאן נעילת דלת
שוטף תמיד מה שזורעים שם ואפילו
רש"י עידי עידית וקרה.
לגדולים לא עבוד רבנן או דלמא משום דלא
דלא מסיק אדעתיה האי מלוה
הן עידית דקתני בברייתא היינו אפילו
תוס' הרא"ש. ז. [ד]גבי
מסיק אדעתא דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי
לנעול דלת וליחוש דילמא מיית לוה
הן שפאי עידית אותה קרקע שמגבין
יתמי אוקמוה רבנן
אדאורייתא דמדאורייתא
קמי יתמי דהוה ליה נועל דלת הלכך אפילו
ונפלי קמי יתמי ומגבו ליה זיבורית
יתומין אף על גב דגריעי מזיבורית ז
דרכן להוציא פחות
ואי טעמא הכי הוא אפילו גדולים
וכדרבא דאמר הזיק זיבורית גובה
גדולים נמי ת"ש דתני אביי קשישא יתומין
ד)
שבכלים ואפי' זיבורי
נמי דינן כן: לשבועה. לענין שאמרו
מן העידית אבל הזיק שפאי עידית
זיבורית ולא מייתי מרבא
שאמרו גדולים וא"צ לומר קטנים ודלמא
אלא לפרש לשון 'שפאי'.
חכמים ח) הבא ליפרע מנכסי יתומים
שהעמיד שם בהמותיו לרעות גובה
הני מילי לענין שבועה דגדול במילי דאבוה
תוס' הרא"ש. ח. לרעות
לא יפרע אלא בשבועה ואפילו הוציא
מן הבינונית דלא חשיב נזקין דלהכי
שם בהמות של כל אדם
כקטן דמי אבל לענין זיבורית לא והלכתא
קיימי אלא הוה ליה כבעל חוב
שטר דאי הוה אבוהון דיתמי קיים
והבעלים נוטלין שכר
ח
יתומין
ולהכי לא קתני שפאי
דלמא הוה טעין ואמר אשתבע לי
אע"ג דהעמיד שלא מדעת הבעלים:
עידית דאפי' הוליך שם
דלא פרעתיך ומשבעינן ליה כדאמרינן
יתומין
בהמות שלא ברשות
הבעלים לא מקרי מזיק.
מילתא אפילו גדולים נמי: דגדול לגבי
מילי דאביו כקטן הוא. ולא ידע אי
בשבועות (דף מא.) והשתא אנן טענינן בשביל יתמי ולהא
תוס' הרא"ש.
פרעיה אבוה אי לא
אבל לענין זיבורית
אימא לך דטעמא
משום
דחסו
רבנן עלייהו להעמידם על
דין תורה הוא וקטנים ולא גדולים:
במקום