הניזקין
פרק
חמישי גיטין
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או
קצובין ואע"פ שאין כתובין. ואית ליה דמלוה על פה שהיא קצובה
דילמא קצובין אע"פ שאין כתובין. פי' בקונטרס ואית ליה דמלוה
כב א מיי' פ"כ מהל'
א) כתובות סט., ב) כתובות
קא: קב:, ג) [ביצה י:],
אישות הלכה ט סמג
טרפה ממשעבדי: ונטלה עישור נכסים. שזה משפט הבנות $בשעת
על פה גובה ממשעבדי ואין נראה דבהדיא תנן בפרק גט פשוט
ד) [לעיל מח:], ה) [בדפו"ר
לאוין פא טוש"ע אה"ע
בגרות או נישואין ליטול עישור נכסים בהכנסת פרנסת נדונייתן לבד
(ב"ב דף קעה.) דגובה מנכסים בני חורין א ומפרש ר"ת דהכא לא איירי
אמר], ו) [ב"ב מ.],
סי' קיג סעי' ח ט:
❖
מה שניזונו מזונות עד אותה שעה: ולא הספיקה שניה לגבות. פרנסתה
כג ב מיי' שם הלכה ז
במלוה אלא בשאר מילי דקצבה כגון פסק לזון את בתה חמש שנים
ז) [טעות הדפוס],
ב
טוש"ע שם סעי' ה:
שלא ניסת: עד שמת הבן. ונפלה
דדוקא במלוה על פה לא גבי
כד ג טוש"ע אה"ע סי'
כל הירושה לפני שתיהן: שניה
ממשעבדי משום דמאן דיזיף בצנעא
או דלמא קצובין ואע"פ שאינן כתובים ת"ש
קיב סעיף ז:
גליון הש"ס
כה ד מיי' פכ"ג מהל'
ויתרה. איבדה עישור נכסים שלה
יזיף אבל שאר מילי הוו כמכר ג דאמרי'
א) דאיתמר מי שמת והניח שתי בנות ובן
רש"י ד"ה ונטלה וכו'
אישות הלכה יח
ולא אמרינן תיגבי עישור נכסים
(ב"ב דף מא:) המוכר שדהו בעדים ד
❖
וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא
בשעת בגרות. זה צל"ע מאד:
טוש"ע אה"ע סימן קיד
ברישא והשאר יחלקו בשוה דטעמא
גובה מנכסים משועבדים דמאן דמזבן
❖
סעיף ד:
הספיקה שניה לגבות עד שמת הבן א"ר יוחנן
אמר
ר' חנינא
דתקינו עישור נכסים כדי שתהא
בפרהסיא מזבן ה:
שניה ויתרה וא"ל ר' חנינא גדולה מזו
א
(א)
גדולה מזו כו'. למאי דמסיק בפרק
לבנות פרנסת נישואין והא איכא טפי:
הגהות הב"ח
אמרו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות
פסקי רי"ד
ב
ג
ואמר לו ר' חנינא. וכי מפני שקדמה
מציאת האשה (כתובות דף סט.) דרבי
ה)
(א) גמ' שניה ויתרה א"ל
❖
ואת אמרת שניה ויתרה והא פרנסה דמיקץ
כצ"ל ואות ו נמחק:
זו איבדה זו: גדולה מזו אמרו.
יוחנן קיבלה מרבי (חנינא) הוה מצי
והפירות בפירוש יכולים
הלקוחות לטעון לא סברנו
קייצא מיכתב לא כתיבא וקא מוציאה שאני
למיפרך השתא דבעי למידק דקצובין
שאפילו מכר האח את הנכסים:
שקבל עליו באחריות אלא
מוציאין. מיד הלקוחות העישור
לחודיה מהני ארבי יוחנן דאמר לעיל
פרנסה כיון דאית לה קלא כמאן דכתיבא
גוף השדה ולא הפירות
מוסף רש"י
והשבח אבל אם כתב לו
לפי שאין כתובין ומיהו התם דחויא
לפרנסה ואע"פ שאין מוציאין
דמי מתיב רב הונא בר מנוח מתו בנותיהן
ב)
עד שמת הבן. ונפלה
בפירוש אנא אקום וכו' הכי
למזונות ממשעבדי: ואת אמרת
בעלמא הוא ובמסקנא דהכא ניחא:
נזונות מנכסים בני חורין והיא נזונת מנכסים
הירושה לפני הבנות (כתובות
נמי דגבי הכל ממשעבדי:
בשקנו מידו.
שניה ויתרה. מפני שלא הספיקה
פי' בקונטרס דהוו
סט.). שניה ויתרה. עישור
א"ל רבי אבא לעולא והא
משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב הכא
נכסים ולא אמרינן תטול
מזון האשה והבנות כמאן
והלא בשעבוד של אחרים שהיא
ככתובין דסתם קנין
עישור נכסים תחלה כמו
במאי עסקינן ד בשקנו מידו אי הכי בנות נמי
דכתיבי דמי וקתני אין
גדולה מזו לא אמרו שתפסיד ועכשיו
לכתיבה עומד וקשה דא"כ אמאי
שנטלה זו ואח"כ יחלוקו, אלא
מוציאין פי' שהן תנאי ב"ד
בשקנו לזו ולא קנו לזו מאי פסקא בת אשתו
שהן בפנינו תפסיד. אלמא שמעינן לר'
פריך אי הכי בנות נמי הא לא מהני
זו שקדמה ונשאת זכתה ובת
הנכתבים בכתובה ואע"ג דלא
על הבת אין עישור נכסים,
כתב לה ככתובים דמי כדתנן
דהואי בשעת קנין מהני לה קנין בתו דלא
חנינא קצובים טרפי ממשעבדי אף
כתיבה דבנות כדאמר לעיל לכך נראה
ו
שהרי שתיהן שוות בירושה
בפ' נערה שנתפתתה (כתובות
על פי שאין כתובין כגון זו: מיקץ
דקנין אלים טפי מכתיבה ז לכך פריך
הואי בשעת קנין לא מהני לה קנין מי לא
(שם). גדולה מזו. שאפילו
נב:) א"ל התם מעיקרא הכי
קייצא. עישור: דאית לה קלא.
בנות נמי נהי דכתיבה לא מהני קנין
שיעבדו אחין את הנכסים יפה
איתקון כתובים הם אצל
ח
עסקינן דהוו תרוייהו בשעת קנין והיכי דמי
ליתהני: אימר צררי אתפסה.
כח פרנסה לטרוף לקוחות וזו
נכסים בני חורין ואין כתובים
משעה שמת האב הכל יודעין שהבת
דגרשה ואהדרה אלא בתו דבתנאי בית דין
שהנכסים בעין אמרת ויתרה
אצל משועבדים על כך היתה
נוטלת עישור נכסים: מתו בנותיהן
דוקא לגבי משועבדים חיישינן אבל
ט
. פרנסה. נדוניא.
תיקון ב"ד מעיקרא שלא יהו
(שם)
קאכלה לא מהני לה קנין בת אשתו דלאו
ניזונות כו'. הנושא את האשה ופסקה
(כתובות סח:). בנותיהן
גבי בני חרי לא דאמרינן בפרק שני
ניזונות אלא מנכסים בני חרי
בתנאי בית דין קאכלה מהני לה קנין וכי מיגרע
נזונות מנכסים בני חורין.
ולא ממשעבדי שא"כ אין לך
עמו לזון את בתה חמש שנים וגירשה
דייני גזירות (כתובות קז:) צררי לקטנה
ולא ממשועבדים, דתנן אין
אדם שיקנה שדה מחבירו אם
גרעה אלא בתו כיון דבתנאי בית דין קאכלה
בתוך חמש שנים ונשאת לאחר ופסקה
לא מתפיס וצריך עיון דלענין משעבדי
מוציאין לאכילת פירות ולשבח
מזון אשתו ובניו עולמית
אימר צררי אתפסה ת"ש א"ר נתן אימתי בזמן
קרקעות ולמזון האשה והבנות
עמו כמו כן חייב לזונה חמש שנים
חיישינן במזונות טפי לצררי מבכתובה
חוזרין עליו. ורבי חנינא אמר
מנכסים משועבדים, והיא
לפי שאין קצובים. פי' פליג
שקדם מקחו של שני לשבחו של ראשון אבל
אחד זנה וא' נותן לה דמי מזונות
דכתובה נפרעת בשבועה מנכסים
נזונת. אותה הבת, מנכסים
אדעולא ואמר אע"ג דכתב
מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני
משועבדים ומזונות לא גבי כלל אפילו
י
קדם שבחו של ראשון למקחו של שני גובה
משועבדים מפני שהיא
ליה הכי כיון שאינן קצובים
כבעלת חוב. שיש לה עליהן
לא גבו ממשועבדים ואין
בשבועה ולענין בני חרי הוי איפכא
חורין כדקתני מתניתין אין מוציאין
יא
מנכסים משועבדים אלמא משום דלא קדים
שטר מזונות (כתובות קא:).
הלקוחות יכולין להזהר
דלענין מזונות גבי בלא שבועה
למזון האשה והבנות מנכסים
מאי פסקא. בתמיה, וכי
הוא תנאי היא דתניא אין מוציאין לאכילת
ולהניח לו מקום לגבות ממנו
משועבדים: והיא. אותה בת אשתו:
ולכתובה בעי שבועה כדתנן בפ' שני
דבר פסוק הוא לחכמים
ומסתברא דהלכה כר' חנינא
פירות ולשבח קרקעות ולמזון אשה והבנות
שקונין לבת האשה ולא לבנות,
דאע"ג דכתב ליה אחריות
ניזונת מנכסים משועבדים כו'.
דייני גזירות (שם דף קד:) מי שהלך
ששנו סתם במשנה בנותיהן
בפירוש אפירות ואשבח אינם
מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם לפי
אלמא כיון דקייצי חמש שנים אע"ג
למדינת הים ואשתו תובעת מזונות
גובים ממשועבדים: מתני'
ניזונות מבני חורין והיא ניזונת
שאין כתובין אמר ר' יוסי וכי מה תיקון העולם
דלא כתיבא גביא ממשעבדי כר' חנינא
חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע
ממשועבדים (שם קב:). מי
המוצא מציאה וכו' אמר ר'
בתחילה יב: אלמא משום דלא קדים
לא עסקינן כו'. וכי אי
יצחק שני כיסים קשורים
יש בזו והלא אין קצובין: והמוצא מציאה לא
וקשיא לעולא: בשקנו מידו. וסתם
אפשר שיהו אף הבנות בשעת
מצאת לי והוא אומר לא
הוא. פי' בקונטרס ולאו משום דקצובין
קנין לכתיבה עומד ו): אי הכי בנות
ישבע: אמר ר' יצחק שני כיסין קשורין מצאת
קנין, כגון דגרשה ואהדרה
מצאתי אלא אחד ישבע מפני
נמי. דהויא לה מיניה ליתזנו ממשעבדי
וכתובין וק' דא"כ כי משני תנאי היא
וכתב לה התנאים הללו,
שהוא טוענו טענת ודאי (בזה
לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד נשבע
ואפילו הכי תנן סתמא
שפירש הרב הגדול חולק
הואיל ובקנו מידו קא מיירי: מאי
לא הוי רבי נתן לא כמר ולא כמר
שני שוורים קשורין מצאת לי והלה אומר לא
בנותיהן ניזונות מבני חורין
עליו שאדרבה אם החזיר
פסקא. מאי דעתיה דתנא וכי פסקא
ונראה דלעולא פריך דוקא ולמפשט
יג
ולא ממשועבדים . בתו
הכיס האחד פטור לגמרי
(שם)
היה אלא אחד אינו נשבע מ"ט שוורין מנתחי
דבתנאי בית דין. בנן נוקבן
למילתיה דסתם מאן דפסיק הכי קנו
נמי דרבי חנינא קצובין אע"פ שאין
לישבע) וכגון שטענו אחר
מהדדי כיסין לא מנתחי מהדדי שני שוורין
דיהויין ליכי מינאי כו' (שם).
שהחזיר לו הכיס האחד ואמר
ג)
מידו לבת אשתו ולא קנו לבתו: דלא
כתובין דבזמן שקדם שבחו של ראשון
יד
צררי אתפסה. לפני מותו
שנים היו קשורים וכיון
קשורין מצאת והלה אומר מצאתי והחזרתי
הואי. שעדיין לא נולדה: מי לא
היינו קצובין ואין כתובין דכתיבה לא
מסר להם צרורות כספים
שמצאת האחד גם השני אתה
לך אחד מהן הרי זה נשבע ור' יצחק לית ליה
למזונותיהן (שם). המוצא
עסקינן כו'. כלומר ומי לא משמע
מצאתה ששניהם היו קשורים
מהניא אע"ג שכבר בא השבח כיון
מציאה. ומחזירה ובעלים
ביחד זו היא טענת ודאי
ד)המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם
נמי ממתני' כגון דהוו בנתיה בשעת
דבשעת הכתיבה אכתי לא הוה טו:
אומרים שלא החזיר כולה, לא
שנשבע עליה אבל אם
❖
הוא וכי
מה תקון העולם יש בזה והלא
קנין: והיכי דמי. כגון דגירשה לאחר
ישבע (לעיל מח:).
היתה הטענה קודם שישיב לו
האבידה ואמר לו שני כיסים
אין קצובין. פי' בקונטרס ומן
שנולדו לו ממנה בנות: ואהדרה.
קשורים מצאת לי והוא אומר
ופסקה עמו תנאים הללו דהא מתני' סתמא תנן: וכי מגרע גרעה.
הדין בלא תיקון העולם אין לגבות ממשעבדי כיון דאין קצובין וקשה
אחד מצאתי ולא יותר פטור
מוסף תוספות
בתמיה: כיון דבתנאי ב"ד קאכלה. והוא נמי קנו מידו נותן לב
דהא ר' חנינא דאמר לפי שאין קצובין קאי לפרושי מפני תיקון העולם
מלהשבע ע"י מיגו מיגו דאי
בעי אמר לא מצאתי כלום
א. ור"ח מי פליג אמתני'.
להשלים חוקה: אימא צררי. של מעות התפיסה במותו להיות בידה
דמתני' לכך נראה דה"פ קא תלית טעמא מפני תיקון העולם בכתיבה
טז
אבל אחרי שהחזיר לו תחילה
רשב"א. ב. וקבל עליו
לזון מהם: אימתי. אמרו אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים
מה תיקון העולם יש בזה דאפילו הוו כתובין לא גבי ממשעבדי דאין
הכיס האחד ועכשיו טוענו
אחריות עד כדי אותה קצבה.
תיקון העולם תלוי בכתיבה אלא בקציבה : כיסין לא מינתחי מהדדי.
משועבדים: בזמן שקדם מקחו. של לוקח שני זה שהראשון שלקח
טענת ברי כי שנים היו חייב
רשב"א. ג. ויש לו קול.
יז
לישבע ומפני שכבר החזיר לו
רשב"א. ד. וקבל עליו
שדה הגזולה בא לחזור עליו: לשבחו של לוקח ראשון. שכשלקח זה
ואפילו רבי ז) (מאיר) בפ"ק דביצה (דף י:) דאמר גבי כיסין זימנין
מקודם לכן אינו נפטר
אחריות. רשב"ם ב"ב שם.
השני מן המוכר עדיין לא השביח הלוקח הראשון את הקרקע הגזולה:
דמיתעכל קיטרייהו היינו משום דאיכא הוכחא שהניח מאתים ולא מצא
שעכשיו בעת הטענה אין לו
ה. והלכך נפיק קלא בין
אבל קדם שבחו של ראשון כו'. דמשהשביחה והכל יודעים שבאחריות
אלא מנה אבל הכא מי יימר דלא מצא אלא אחד :
שום מיגו שיפטרנו. שני
אגוף המכר בין אפירות, או
יח
תניא נמי הכי. פי' בקונטרס דל"ג תנ"ה והך סיפא נמי ר' יצחק
שורים קשורים מצאת לי
דלמא כתובין וקצובין בעינן.
מכרה לו יצא כל אחריות הקרקע עם שבחו ופירותיה על נכסי
והלה אומר לא מצאתי אלא
רשב"א. ו. [דהא] כד
הגזלן: אלמא משום דלא קדים הוא. ולאו משום קצובין וכתובין:
אמרה וגרס בסיפא דהך שני שוורים קשורים מצאת לי
אחד אינו נשבע פי' ואע"פ
מתרצינן הב"ע בשקנו מידו
מפני תיקון העולם לפי שאין כתובין. ואם באת לטרוף לקוחות אף
והלה אומר מצאתי והחזרתי לך אחד מהם הרי זה נשבע וקשה
שהחזיר לו תחלה האחד
עולא נמי הוא דמתרץ הכי וכי
ואח"כ טען לו זה כי שנים היו
הדרינן לאקשויי אי הכי בנים
במלוה על פה אין לך אדם לוקח שדה מחבירו לפי שירא שמא יש
דליהמניה במגו דאי בעי אמר לא מצאתי אלא אחד ועוד יט לפי המסקנא כ
קשורים: מאי טעמא שוורים
נמי לעולא נמי אקשינן ומאי
עליו מלוה: והלא אין קצובין. ובמה יש ללקוחות להזהר ובלאו תיקון
ר' יצחק דאמר כמאן אלא הכי גרסינן תניא נמי הכי שני שוורים מצאת
מינתחי אהדדי ואין זו טענת
קושיא והא עולא הוא דאמר
ודאית כיסים לא מינתחי
כתובין הן אצל בני חורין
העולם נמי אין הדין לטרוף: והלה אומר לא מצאתי אלא אחד
לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד אינו נשבע שני כיסין קשורין מצאת
אהדדי והויא לה טענת ודאית.
ואינן כתובין אצל משועבדים
נשבע. כדמפרש טעמא דלא מנתחי מהדדי והוה ליה טענתו של
לי תניא נמי הכי שני שורים
אלמא לאו משום דלא כתיבא
שוורין מנתחי מהדדי. וטענת שמא הוא: שני שוורים קשורים מצאת
זה טענת ברי אחרי שאחד מהם ביד זה והרי הודה לו במקצת:
קשורים מצאת לי והלה אומר
אלא משום דעיקר תקנתן הכי
לא מצאתי אלא אחד פטור
הויא. רשב"א. אמנם בתוס'
לי והלה אומר מצאתי והחזרתי לך אחד מהן הרי זה נשבע. שכן הוא שהחזיר לו האחד דהויא ליה נמי טענה ודאית ואף על פי שלא
ואינו נשבע. שני שוורים
הרא"ש הנוסח כאן כדפירשתי. וכן
ראה כשמצאם שהרי גם זה אומר כן והוה ליה האיך מודה במקצת טענה ברורה. והך סיפא נמי ר' יצחק אמרה ולא גרסינן בה תניא נמי הכי:
קשורים מצאתי לך והחזרתי
הוא במרדכי וז"ל: הא לא מהני
הוא לך אחד מהן והלה אומר לא
כתיבה בבנות דליתנהו
החזרת לי כל עיקר הרי זה נשבע פי' או לא היתה הטענה על המציאה כגון שנתברר בעדים שמצא שניהם אלא הם טוענים על
בעולם בשעת כתיבה. (ועי' רש"ש). ז. וכדאיתא בב"ב (מג.) הב"ע בשכתב לו דו"ד אין לי על שדה זו, והתניא דו"ד אין לי על
החזרה שזה אומר החזרתי לך אחד מהן ואיני חייב אלא אחד וזה אומר לא החזרת לי כלום מחזיר לו הא' שמודה שלא החזיר
שדה זו וידי מסולקת הימנה לא אמר ולא כלום, ומשני הב"ע בשקנו מידו, כלומר דאלים טפי, ואמרינן במציעא (יג.) בשטרא
ועל האחד שאומר כי החזירו נשבע לו מפני שהוא מודה במקצת והוא טוענו טענה ודאית שאומר לא החזרת לי כלום ואילו היה
אקנייתא דהא שעבד נפשיה. רשב"א. ח. דמעיקר תקנתין לא גביא ממשעבדא. רשב"א. ט. שגם היא בעלת חוב, ומשום חששא
זה כופר בכל שהיה אומר החזרתי לך את שניהם היה פטור משבועה כדין כל האומר פרעתי אבל עכשיו שמודה במקצת ואינו
דצררי לא תפסיד חובה שהוא מוקדם. תוס' הרא"ש. י. משום פסידא דלקוחות חשו טפי לצררי. תוס' הרא"ש. יא. דחששת צררי
כופר אלא במקצת חייב לישבע במה שכופר. ומקשה ולית ליה לר' יצחק המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם פי' מדקתני
דכתובה אינה גדולה כחששת צררי דמזונות בתו, דאין אדם רוצה שתחזור בתו על הפתחים וודאי צררי אתפסה ולא גביא
מפני תיקון העולם ש"מ הא לאו הכי הוה מן דינא לאשבועיה וה"ד אי דקא טעין טענת ספק כגון שמצא חמורו והחזירו לו ואמר
ממשעבדי אפי' בשבועה. רמ"ה הו"ד בשיט"ק. יב. ואפשר דקיל הוא שהקלו במזונות [לענין בני חרי. רבנו קרשקש] משום כדי חייה.
דיסקיא מליאה דינרים הייתה לי עליו ושמא אתה מצאתה והא אין נשבעין על הספק כדתנן בשבועות (מה.) ואלו נשבעין על
רשב"א. [תי' נוסף:] וכ"ת א"ה מבנ"ח נמי לא תגבי, התם איהו דאפסיד אנפשיה דאתפסה צררי. שיט"ק. יג. ולר' יוחנן. רבנו קרשקש.
הספק שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופוס וכו' ומפרש בגמ' (שם מח:) שלא בטענת ודאי אלא בטענת ספק ודוקא
דאמר[י] משום כתיבה. רשב"א. יד. למקחו של שני, גובה מנכסים משועבדים, לפי שבשעה שלקח לוקח שני כבר היה קצוב שבחו
אותם נשבעי' בטענת ספק מפני תיקון העולם אבל מידי אחרינא לא והכא ספק הוא לו דשמא אדם אחר לקח הדיסקיא והניח
של ראשון, ואע"פ שלא היה קול לשבח זה בשעת מכירה, מ"מ בשעה שנקצב יצא לו קול. ר"ן. טו. שכל כתיבה שאין לה קול
החמור אלא ודאי דקא טעין ליה טענת ודאי כגון שמצא כיסו קשור והחזירו לו והוא טוענו כ' דינרים היו לי שם והוא
בשעתה שוב אינה כלום. ר"ן. [וא"כ] לעולא דאמר לפי שאינן כתובין, מה לי קדים מה לי לא קדים. שיט"ק. אלא משום קצבה
הוא, ואע"פ שבשעת המקח לא היה קצוב [ולא היה לו קול, מ"מ. רבנו קרשקש] כיון שעכשיו הוא קצוב קול יוצא עליו שקרקע
זה שוה כך וכך והכל יודעין שקבל עליו אחריות השבח כענין שאמרו בפרנסת הבת. ועכשיו הוכיח דר"ח [קצובין. רבנו קרשקש] אע"פ שאינן כתובין קאמר, והוכיח ג"כ טעמא דמתני' דלא כעולא. רשב"א. טז. [וא"כ הוא יוצא] דלא כר' יוסי. שיט"ק. יז. וממילא
קם לי' עולא כרבנן, ור"ח כר' יוסי ור' נתן. שיט"ק. יח.
[ו]כל מלתא דלא שכיחא טענת בריא מקריא. ר"ן. יט. כי פריך לר' יצחק ממתני' ומשני הוא דאמר כר"א בן יעקב. תוס' הרא"ש. כ. דר"א ב"י מיירי בטוענו גדול ול"ש תקון העולם. תוס' הרא"ש.