נא:
הניזקין פרק
חמישי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוא דאמר כר"א בן יעקב. דהיכא דקא תבעי ליה בטענת ברי לא
לי והלה אומר מצאתי לך והחזרתי לך אחד מהן הרי זה נשבע וה"ה
כו א מיי' פ"ד מהלכות
א
א) כתובות יח. [שבועות מב.],
ב) שבועות לח:, ג) כתובות
טוען ונטען הל' ה סמג
חשיב ליה משיב אבידה: על טענת עצמו. השתא משמע שאין אדם
דאם אמר לא מצאתי אלא אחד דנשבע מדלא מיפטר כי אמר החזרתי
עשין צה טוש"ע ח"מ
סימן
יח. ב"ק קז. שבועות מב: ב"מ
לך אחד מהן במיגו והיינו כר' יצחק ב והא דנקט החזרתי לך אחד
תובעו ולקמן מפרש לה בטוענו זה בן המת דדמיא לדרבי יצחק:
ג., ד) [דף לח:], ה) צ"ל
עה סעיף ג [וסי' פח
סעי'
ואע"ג רש"ש, ו) לקמן סז,
והאכלתיו פרס. והחזרתי לו
חציו: ורבי אליעזר לית ליה כו'. כמו
מהן בברייתא ולא נקט ולא מצאתי אלא אחד לרבותא נקט דלא מפטר
ג
לב]:
כז ב מיי' פ"ה שם ה"ט
ז) [וע"ע תוס' כתובות יח.
במיגו דאי בעי הוה טעין טענה
והוינן בה ור"א לית ליה חששא דתיקון
ד"ה ור"א], ח) צ"ל דהא
סמג שם טוש"ע
ח"מ
רש"ש וכ"ה בדפו"ר,
מעלייתא לא מצאתי אלא אחד ד קמ"ל
העולם דמשיב אבידה פטור משבועה
הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב דתניא ר'
א)
סי' צו סעיף א:
כח ג מיי' פי"א מהל'
דאערומי קא מערים דסבר אי אמינא
דא"כ שביק לה ואזיל והאי נמי כיון
ט) בדפו"ר ר' יעקב וכן יש
אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע
ספרים דגורסים כן בב"מ,
שבועות הל' ה [ופ"א
דלא תבעו כמשיב אבידה הוא: אי
לא מצאתי אלא אחד בעינן אישתבועי
י) [שמות כב], יא) [ד"ה
על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי
מהל' טו"נ ה"ב] סמג עשין
כדרבה], יב) [שמות כג],
הכי. דטוענו גדול טענת עצמו קרי
אימא החזרתי ולא בעינא אישתבועי
עא טוש"ע ח"מ סי' פז סעיף
והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזה הוא שנשבע
❖
❖
לה טענת אחרים היא: והודאת יג) [בב"מ ה.],
דכי האי גוונא אמרינן בפ"ק דבבא
א:
על טענת עצמו וחכ"א א אינו אלא כמשיב
עצמו. על שהודה לו שאמת כדבריו
מציעא (דף ד:) ה)דאע"ג דמסייעא ליה
אבידה ופטור ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה
ומודה שעדיין חייב לו פרס הוא
ברייתא ה פריך ליה ממתני' דהיכי
גליון הש"ס
מוסף רש"י
משיב אבידה פטור אמר רב בטוענו קטן קטן
נשבע: כולהו טענתא נמי טענת
שביק מתני' ו מקמי ברייתא ומשני הוא
תוס' ד"ה (בע"א) תניא
והאכלתיו פרס. והחזרתי לו
אחרים והודאת עצמו נינהו. ולכך
מידי מששא אית ביה והתנן אין נשבעין
דאמר כר"א בן יעקב שהוא קב ונקיו)
ב)
ב
חצי והחציו בידי, הרי זה
בסה"ד ולבסוף דלא קאי
$ ולבסוף דלא קאי יאמר על כרחו
נשבעין עליה ובכי האי גוונא מי
ז
על טענת חרש שוטה וקטן מאי קטן גדול
נשבע. על השאר (שבועות
יאמר. וכיוצא בזה ב"ב דף ק
❖
מב.). ור' אליעזר בן יעקב
ע"א עיי"ש בתד"ה כגון:
אנא דאמרי כברייתא לפיכך לא קאמר
פליגי רבנן עליה ומי הוה קאמר
ואמאי קרי ליה קטן דלגבי מילי דאביו קטן
תיובתא: ורבי אליעזר בן יעקב
לית ליה משיב אבדה
פעמים שאדם נשבע כל שעתא כי האי
פטור. מן השבועה, בתמיה,
הוא אי הכי טענת עצמו טענת אחרים הוא
לית ליה משיב אבידה פטור. פירש
גוונא משתבע: אלא. לא תימא בטוענו
הא תקנתא דרבנן היא,
מוסף תוספות
טענת אחרים והודאת עצמו כולהו טענתא
המוצא מציאה לא ישבע מפני
בקונטרס דמכח מתני' ח פריך וקשה
גדול אלא בטוענו קטן ודקשיא לך
תיקון העולם, וכיון דכי אינו
נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו אלא
א. ולפי גירסא זו יש לנו
דלא נקט לישנא דלעיל ולית ליה
אין נשבעין על טענת קטן הני מילי
תובעו נמי מחייב ליה שבועה,
לפרש שלא אמר תוך כד"ד
בדרבה קמיפלגי דאמר רבה מפני מה אמרה
המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון
בשטוענו הפקדתי לך דגבי שבועה
ג)
הרי אין לך משיב אבדה גדולה
מצאתי והחזרתי, אלא א"ל
מזו וחייב (כתובות יח.).
מצאתי ואחר זמן תבעו זה על
תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין
העולם ועוד דאין הכי נמי דלית ליה
כתיב (שמות כב) כי יתן איש ולא
ג
בטוענו קטן. יתום קטן
שני כיסיו שא"ל שמצא,
מתני' דהא הכי שני ליה הוא דאמר
קטן אבל בא בטענת אביו נשבעין
אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכוליה
תובע (שבועות מב.). על
והשיב שהחזיר לו אחד מהן.
כר' אליעזר בן יעקב דפליג אמתני'
אפילו לקטן ולרבנן אפילו לגדול אין
טענת חרש שוטה וקטן.
רשב"א. ב. דמחייב בשני
בעי למכפריה ליה והאי דלא כפריה משום
כגון שטוענו ברמיזה, דחרש
כיסין וכו'. שיט"ק. ג. בלא
לכך נראה דפריך אמאי לא מהימן
נשבעין כדתנן בשבועות ד) מנה לאבא
דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ובכוליה
שדברו חכמים בכל מקום לא
שבועה. תוס' הרא"ש.
במיגו דאי בעי שתיק דמיגו הוי מן
בידך אין לו בידי אלא חמשים דינר
מדבר ולא שומע (שם). טענת
ד. שלא היה יכול
בעי דלודי ליה והאי דלא אודי ליה אישתמוטי
מאי
קטן גדול. הא
פטור ובדרבה פליגי: חזקה אין אדם
אחרים הוא. ומאי פעמים
התורה ז):
להכחישו. שיט"ק. ה. לר'
הוא דקא משתמיט ליה סבר עד דהוו לי זוזי
דקאמר ומאי טענת עצמו
יצחק. תוס' הרא"ש.
מעיז פניו. לכפור את הכל הלכך
דלא אמר אלא גדול משום דבעי לשנויי
(שם). אלא בדרבה
ו. דהמוצא מציאה. רשב"א.
ופרענא ליה ואמר רחמנא רמי שבועה עילויה
דלא תקשי לרב וכי לא ידע מתני'
בשביל הודאת המקצת אינו נאמן על
קמיפלגי. אלא לעולם
ז. ברשב"א כתוב: לא קם
כי היכי דלודי ליה בכוליה ר' אליעזר בן יעקב
בטוענו קטן ודקשיא לך אין
ועוד משום מתני' דשבועת הדיינין
השאר דהאי בכוליה בעי דלכפריה
ראב"י כוותיה. ח. המוצא
נשבעין על טענת קטן, הני
מציאה לא ישבע מפני תיקון
סבר ל"ש בו ול"ש בבנו אינו מעיז והילכך לאו
(שבועות דף לח:) דקתני אבל נשבעין
כו'. וכי תימא לא נשבעיה אשארא
מילי בשטוענו קטן אני נתתיו
העולם. תוס' כתובות יח. ד"ה
אלא
בדרבה קא מיפלגי.
לקטן:
דמיגו דחשוד אממונא חשוד נמי
משיב אבידה הוא ורבנן סברי בו הוא דאינו מעיז
לך וקרא כתיב כי יתן איש אל
ורבי אליעזר (ועע"ש בדבריהם).
רעהו ולא קטן, ומהכא יליף
ט. וכ"ת מ"ט דרבנן, דאין
פי' בקונטרס לעולם בטוענו קטן
אשבועתא אממונא לא חשוד מדלא
אבל בבנו מעיז ומדלא מעיז משיב אבידה הוא:
לה בשבועות, אבל הכא שבא
סברא לומר דסברי דאף בבא
ודקא קשיא לך דאין נשבעין על טענת
כפריה בכוליה דהאי כי אודי בפלגא
בטענת אביו אית ליה לר'
מתני'
בטענת אביו לית ביה מששא.
חרש שוטה וקטן היינו כשבא מכח
בכוליה נמי בעי דלודי והאי דלא אודי
אליעזר בן יעקב נשבעין,
תוס' כתובות יח. ד"ה אלא הכא.
ורבנן פליגי עליה אפילו
י. דהכי פירושו לעולם
עצמו דכתיב כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום אבל בא בטענת אביו ליה לאו דדעתו למיגזליה אלא אישתמוטי אישתמיט לדחויי השתא:
בטוענו גדול וקרו ליה משיב
בגדול מיירי אלא. (תוס' שם).
טענה חשובה היא ט וטעמא דרבנן כדרבה משום דבבנו מעיז וקשה
מתני'
אבדה ובדרבה קא מיפלגי
יא. [ו]לא תימא דקרי ליה
דעיקר התירוץ חסר מן הספר ועוד דבהגוזל קמא (ב"ק דף קו:) ממעט נתנו כשהוא קטן וטענו כשהוא גדול משום דבעינן תביעה ונתינה
(שם). מפני מה אמרה
טענת עצמו משום דהודאת
תורה מודה מקצת
עצמו היא אלא. (תוס' שם).
כאחת שוין וא"כ מהאי טעמא נמי נמעט נתנו כשהוא גדול ותבעו כשהוא קטן דהיינו בבא בטענת אביו לכך נראה לפרש י דקאי אמאי דקאמר
הטענה ישבע. ולא חשבו
יב. דחשבי[תו] לי' משיב
טענת עצמו טענת אחרים הוא יא הא דקרי לה טענת עצמו משום דבבנו מעיז ומעיז וכדרבנן אע"ג דראב"י סבר דבבנו נמי אינו מעיז הכי
כמשיב אבדה לפטרו שלא
אבדה. רמ"ה הו"ד בשיט"ק.
קאמר להו לרבנן פעמים שאדם נשבע על מה שאתם מחשיבין טענת עצמו : מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע. פי'
כפר בכולו (ב"מ ג.). אין
יג. דלדידי דאין אדם מעיז
יב
יג
אדם מעיז פניו בפני בעל
בבנו טענת אחרים היא,
למה לא יהא נאמן יד במיגו דאי בעי כופר הכל טו או נילף מהכא דלא אמרינן מיגו טז ומשני דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו וליכא מיגו דאין לו
חובו. אין אדם מעיז פניו
והשתא לא קאי הא דר' יצחק
פנים לכפור הכל אע"ג דבכופר הכל אמרינן נמי בפ' הדיינין (שבועות דף מ:) דאשתמוטי קא משתמיט דלכך נתקנה שבועת היסת בכופר הכל
יז
יח
בפני זה שעושה לו טובה,
ס"ל כראב"י. תוס' הרא"ש.
הלכך היכא דכפר הכל פטור
מ"מ יותר יש לו פנים לכפור מקצת מלכפור הכל וליכא מיגו אבל אין לפרש שבא ליתן טעם אמאי כופר הכל פטור וקאמר לפי שאין אדם
יד. בלא שבועה. תוס'
יט
משבועה, דאי לאו קושטא
הרא"ש. טו. והיה פטור
מעיז דהא כופר הכל פטור אפילו במקום שיכול להעיז ח) דהרי בבנו דמעיז פטרוהו רבנן אפילו מודה מקצת במיגו דאי בעי כופר הכל וכן
בהדיה לא הוה מצי למכפר
בלא שבועה. תוס' הרא"ש.
בפ"ק דב"מ (דף ד:) גבי סילעין דינרין פטר [ר"ע]ט) בלוה אומר ג' משום דמשיב אבידה דאי בעי אמר ב' והוי כופר הכל דהא דכתיב בשטר
ביה, והיכי דמודה מקצת
טז. בעלמא. תוס' ב"מ ג.
בכולה בעי למכפריה והא דלא
ד"ה מפני. יז. ואינו העזה.
כהילך דמי ופריך נמי מינה התם למאן דאמר הילך חייב אלמא כופר הכל פטור ואע"ג דיכול להעיז משום דמסייע ליה שטרא דהא פטור
כפריה משום דאין אדם מעיז
תוס' ב"מ ג: ד"ה בכוליה.
במודה במקצת במיגו דאי בעי כפר הכל וכופר הכל דפטור גזירת הכתוב דכתיב כי הוא זהי) משמע דוקא במודה במקצת ולא כופר הכל כדאמרינן
(ב"ק קז.). ובכוליה בעי
יח. אלמא בכופר בכל נמי
בפ"ק דב"מ (דף ה.) דתרי קראי כתיבי כתיב הוא וכתיב זה אבל מדחייביה רחמנא שבועה בעד אחד אין להוכיח דכופר הכל פטור דאי
כ
דלודי ליה. וכי תימא מגו
אדם מעיז לכפור כמו במודה
דחשיד אממונא חשיד
מקצת. תוס' כתובות יח. ד"ה
חייב מאי נפקא מינה מעד אחד כיון דבלאו הכי חייב שבועה דאיצטריך להיכא שאין הבעלים יודעין והעד מעיד שגנב לו או שהיה חייב לאביו:
אשבועתא ולא נרמי עליה
מפני. יט. דה"ק, מפני מה
אין
אדם מעיז. אין לפרש לפי שעשה לו טובה כדפי' בקונטרס בהגוזל קמא (ב"ק דף קז.)יא) דאם כן בפקדון שלא עשה לו טובה יפטר במודה
שבועתא, לא חשיד אממונא,
אמרה תורה מודה מקצת
במקצת במיגו דאי בעי כפר הכל ובכמה דוכתי מחייבינן מודה במקצת בפקדון אלא אין אדם מעיז כל מקום שאותו שכנגדו יודע
לפי שברצונו היה מודה בכולו
כא
הטענה ישבע, אבל לא כופר
שהוא משקר כדפי' ריב"א ואין להאריך כאן: ובכולי בעי דלודי ליה. פי' בקונטרס וכי תימא דלא נשבעיניה אשארא דמיגו דחשיד אממונא
אלא שאין בידו לפרוע וסבר
הכל. תוס' הרא"ש. כ. חד
עד דהוי לי זוזי ופרענא ליה
להודאה במקצת. תוס' הרא"ש
חשיד אשבועתא אממונא לא חשיד מדלא כפריה כוליה וכי היכי דמודה בפלגא בכוליה נמי בעי דלודי ליה וקשה דבפ"ק דב"מ (דף ו.) מסקינן
(ב"מ ג:). לא שנא בו ולא
(ועע"ש שכ' תי' נוסף).
דלא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא וליכא למימר דהתם מדרבנן הוא דלא חשיד לפי שראו דפריש משבועתא טפי מממונא דהא
שנא בבנו. ואפילו הוא קטן,
כא. גבי עשר גפנים
כב
אינו מעיז. ולהכי קרי ליה
טעונות מסרתי לך וכו'
משמע בחזקת הבתים (ב"ב דף לג:) גבי נסכא דרבי אבא דאי הוה אמר לא חטפי הוה נשבע להכחיש את העד אלמא לא אמרינן מיגו דחשוד
טענת עצמו, משום דטענת
(שבועות מב:) דמשמע
אממונא חשוד נמי אשבועתא וההיא שבועה דאורייתא דשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דתקנתא לתקנתא לא
קטן בעלמא לית בה מששא
דאיירי בפיקדון, וגבי סלע
(כתובות יח:). אבל בבנו
עבדינן כדאמרינן גבי ההוא רעיא בבבא מציעא בפ"ק (דף ה.) לכן נראה דאתא לפרש דלא תימא כיון דאין אדם מעיז פניו אם כן קושטא
הלויתני עליו ושתים היה
מעיז. ואפילו הוא גדול
שוה (שם מג.) וגבי מציאה
קאמר כג ויפטר משבועה מאותו מקצת שכופר מטעם חזקה דאין אדם מעיז כד ולהכי קאמר ובכולי הוא דבעי דלודי ליה דאינו ברצון מעיז אלא
❖
.
נמי אמרינן בהנזקין דמודה
(שם)
אישתמוטי קא מישתמיט ואם תאמר גזלן אמאי פסול לשבועה כיון דלא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא וי"ל דמדרבנן
כה
כו
מקצת חייב ולא מיהמן
פסול משום דפסלתו תורה לעדות דכתיב להיות עד חמס ולא גזרו רבנן אלא היכא דנודע פסולו דגנאי הוא להשביעו ואם תאמר מדאורייתא
במיגו. תוס' כתובות יח. ד"ה
יב)
חזקה. כב. לפי שהיתה
מאי שנא לאו דעדות מלאו דשבועה וי"ל דחמירא ליה שבועה לפי שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לא תשא כדאמרינן פסקי רי"ד
שבועה חמורה עליהם אבל
בריש פרק הדיינין (שבועות דף לט.) ועוד יש לחלק דעל אותו ממון דחשדינן ליה לא חשיד אשבועתא דעל ידי שבועה יפרוש אבל גזלן
מדאורייתא, חשוד לזה חשוד
אומר לא מצאתי אלא עשרה
לזה. תוס' ב"מ ג: ד"ה בכוליה.
ואפ"ה פטרינן ליה מפני
אממון אחר חשוד כמו שמממון אחר לא פירש כמו כן לא יפרוש משבועה ולא קשה מההוא רעיא יג) דאסהידו ביה דאכל תרי מנייהו אמאי
כג. שאין חייב לו יותר.
תיקון העולם דאי רמיית
פסול דהנך תרי צריך לשלם ומן השאר יפרוש על ידי שבועה דהא
מה שמשלם ע"י עדים אין זה השבה מעליא דעל כורחו הוא משלם:
תוס' ב"מ ג: ד"ה בכוליה.
עליה שבועה אתי לאימנועי
יט)יהבי ולא מיהדר ליה מידי והיאך
כד. אם היה חייב. תוס'
הרא"ש. כה. שכמו שאינו יכול לכפור הכל משום דאין אדם מעיז פניו, כמו כן אינו יכול עתה להודות בכל לפי שאין לו לפרוע, ר' יצחק מחייבו שבועה בטוענו טענת [ודאי] ומהדר הוא דאמר כר' אליעזר בן יעקב פי' ר' יצחק לא סבר כמתני'
ורמא רחמנא שבועה עליה כי היכי דלודי וכו' דאיכא למיחש כיון דהתחיל לכפור ויצא מב"ד זכאי הואיל ונדחה ידחה ולא יפרע
אלא כר' אליעזר בן יעקב דפליג אמתני' ומחייב ליה בכל היכא דטעין ליה טענת ברי ולית ליה תקנה דילמא אתי
עוד. תוס' הרא"ש. כו. דאמרינן (בשבועות מד:) שכנגדו נשבע ונוטל. תוס' ב"מ ה: ד"ה דחשיד.
לאימנועי דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי והאכלתיו
פרס הרי זה נשבע זהו שנשבע על טענת עצמו וחכ"א אינו אלא כמשיב אבידה ופטור ואסיקנא דבטוען גדול ואומר
לו בפני הלוה לך אבי מנה ובדרבה קמיפלגי דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני ב"ח ובכולהו בעי דליכפריה והאי דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו
ובכולהו בעי דלודי ליה והאי דלא אודי ליה אישתמוטי הוא דמישתמיט מיניה סבר עד דהוה לי זוזי ופרענא ליה ואמר רחמנא רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי בכולהו ר' אליעזר בן יעקב סבר ל"ש בו ול"ש בבנו אינו מעיז
והילכך לאו משיב אבידה הוא. ורבנן סברי בו הוא דאינו מעיז אבל בבנו מעיז ומעיז ומדלא העיז משיב אבידה הוא ומ"ה קרי ליה טענת עצמו שהיה יכול להעיז ולא העיז והוה לרבנן כאילו הודה מעצמו והוא משיב אבידה
ופטור משבועה ור' אליעזר ב"י מחייב ליה שבועה כיון דקא טעין טענת ודאי וקי"ל משנת ר' אליעזר ב"י קב ונקי והלכה כמותו בכל מקום וגם הלכה כר"י דקאי כותיה (ותניא) וליכא שום אמורא דפליג עליה ולית הלכתא כמתני'
(והרב משנה שיטתו ופוסק כמתני') דפטר ליה מפני
תיקון העולם דלמא מימנע מלמיעבד מצוה אבל ודאי היכא
דלא טעין ליה טענת ודאי אלא טענת ספק
כ"ע לא פליגי דפטור
מפני שהוא משיב אבידה ואע"פ שמודה לו במקצת: