האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האשה
האשה
נקנית. הכא תני בה"א וכן בכמה דוכתין גבי איש
נקנית. לבעלה: בשלש דרכים. כדמפרש ואזיל. והאי
א
א) עדיות פ"ד מ"ז בכורות
א מיי' פ"א מהל'
נ:, ב) ב"מ נה. [לקמן
אישות הל"ב סמג
שלש לשון נקבה הוא ובגמרא בעי אמאי תנא לשון
ואשה קתני בה"א כמו האשה שהלכה (יבמות דף קיד:)
ד)
יא:], ג) [לקמן ג. יא:],
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
נקבה: וקונה את עצמה בשתי דרכים
גרסי': וקונה את עצמה.
האשה שהלך בעלה (שם דף פז:) האשה שנתארמלה (כתובות דף טו:)
ד) [ע"ב], ה) [לקמן ט
כו סעי' ד:
להיות ברשותה להנשא לאחר: בכסף
ובשטר. מפרש בברייתא
ב ב מיי' שם פ"ג הל"א
האיש מקדש (לקמן דף מא.) וקשה דבההיא דתנן בתולה נשאת (כתובות
ע"א], ו) [ברש"י רי"ף
נוסף: ונותן לה ואומר
סמג שם טוש"ע אה"ע
בגמ' (לקמן ד' ה:) נותן לה כסף או שוה
דף ב.) י) אמאי לא תני הבתולה נשאת
כן], ז) [בדפו"ר וברש"ל:
סי' כז סעי' א:
כסף ואומר לה הרי את מקודשת לי
וי"ל דהכא אקרא קאי כלומר האשה
ג ג מיי' פ"ג מהל' טוען
לבעלה], ח) [ברש"י רי"ף:
המבוררת בפסוק דאשכחנא אשה
ה) שטר כותב לה על הנייר אע"פ שאינו
וליטמא לה אם הוא כהן],
ונטען הל"א סמג עשין
ט) [שם נוסף: ולהצריכה
צה טוש"ע אה"ע סי' כז
מבוררת בקרא גבי נשואין דכתיב כ) כי
שוה פרוטה הרי את מקודשת ו) לי
גט למאמרו וחליצה לזיקתו
סעי' י:
האשה
ביאה בא עליה ואמר התקדשי לי
יקח איש אשה אבל בתולה לא קאי
ד ד מיי' פ"א מהלכות
אם רוצה לפוטרה], י) [ושם
ד"ה בתולה], כ) [דברים
בביאה זו וכולהו יליף מקראי. טעמא
אקרא דלא אשכחנא בשום דוכתא
יבום הל"א ופ"ב שם
כד], ל) [כתובות ב ע"א],
הלכה ג סמג עשין נא
דב"ש מפרש בגמ' (דף יא.): פרוטה.
בתולה בקרא מפורש גבי נשואין
מ) [ביכורים פ"ב מ"ו],
טוש"ע אה"ע סי' קסו
של נחשת: איסר האיטלקי. של כסף
אבל קשה לקמן (דף יד:) דתנן עבד
נ) [ושם ד"ה שבעת],
סעי' ז:
ס) [וע"ע תוס' ע"ז ב.
ה [מיי' שם פ"א הלכה ב
ודמיו שמנה פרוטות: היבמה נקנית.
עברי עבד כנעני (דף כב:) אמה
ד"ה לפני], ע) [ויקרא
טוש"ע שם סי' קע סעיף
ז) ליבם: בביאה. להיות כאשתו לכל
עבריה (דף יד:) אמאי לא תני בהם
❖
כה], פ) [במדבר יח],
יב]:
נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי
דבר שאם בא לגרשה אח"כ אינה
ה' דהא מבוררין בפסוק נינהו א ושמא
צ) [ויקרא כז. ועי' סנהדרין
טו ע"א], ק) [עי' תוס'
צריכה הימנו חליצה אלא גט. אבל
בהני עבד ואמה אין נופל בהן לשון
דרכים א נקנית בכסף בשטר ובביאה בכסף
שבת קכח ע"א ד"ה
תורה אור השלם
שטר וכסף אין מועילין בה מן התורה
ה' שאין מבוררין כ"כ לפי שהוצרך
בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר ובית
ונתן], ר) [שמות כא],
א)
אלא מדרבנן דתקון דמהני בה מאמר
לפרש בהן בהי מינייהו אי בעברי
ש) [צ"ל מכ"ה], ת) [צ"ל
1. כִּי ›קַּח אִישׁ אִשָּׁה
הלל אומרים ב)בבפרוטה ובשוה פרוטה גוכמה
וזימנין (רש"ש, ע"ש)],
כדאמרי' ביבמות (דף נ.) אבל אינו
אי בכנעני או בעבריה או בכנענית
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי
א) [לקמן ג ע"א], ב) [צ"ל
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
גומר בה להיות יורשה ח) ומיטמא לה
(א) דהא גבי יבמה קתני היבמה ואין
גט רש"ש], ג) [לקמן יד:],
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל דהיבמה
ולא לפוטרה מן החליצה אלא לפוסלה
לחוש כל כך שבכ"מ שונה התנא
ד) [לקמן כב:],
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
ה) [בעמוד ב], ו) [צ"ל
נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה
על שאר אחיו ט): גמ' ומאי שנא
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
ה
לשון הרהוט לו בפה דכן מצינו שיש
❖
ובמיתת היבם: גמ' האשה נקנית מאי
ובביאה. (יעב"ץ)],
דברים כד א
התם. בפרק שני (לקמן דף מא.) דתנא
מקומות ששונה המעשה קודם המנין
2. וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן
האיש מקדש בו ובשלוחו ניתני הכא
כי האי דהכא וכן בתולה נשאת
שנא הכא דתני האשה נקנית ומ"ש התם
בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר
אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי
האשה מתקדשת: משום דקבעי
ליום ל) הרביעי אתרוג שוה לאילן בשלש
מוסף תוספות
דתני האיש מקדש משום דקא בעי למיתני
נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח
למיתני כסף. בהני קנינין ואמרינן
מ) דרכים והתורה נקנית במ"ח דברים
כסף וכסף מנ"ל ג)גמר קיחה קיחה משדה
א. דכתיב בקרא (שמות
מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי
לקמן (דף ד:) כסף מנלן דנקנית בו
(אבות פ"ו מ"ה) ויש מקומות ששונה
כא) כי תקנה עבד
שָׁמָּה: בראשית כג יג
עפרון כתיב הכא כי יקח איש אשה וכתיב
1
3. הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה
עברי. תוס' ריש כתובות.
ומפרשינן דגמרינן קיחה קיחה משדה
המנין קודם כמו בעשרה מאמרות
ב. דאם נתקדשה בפחות
התם 2 נתתי כסף השדה קח ממני וקיחה
אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת
עפרון דאיקרי קנין הלכך תנא הכא
(שם פ"ה מ"א) אור לי"ד בודקין
מדינר הויא לב"ה אשת
שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה
❖
איקרי קנין דכתיב השדה אשר קנה אברהם
איש ולב"ש פנויה. תוס'
3
קנין: וכסף מנלן. לאו הכא קא בעי לה
(פסחים דף ב.) ז' ימים קודם יו"כ
אִשְׁתּוֹ: בראשית כה י
הרא"ש. ג. בדינר. ריטב"א
אלא לקמן (ד' ג:) והכא האי מתרץ
(יומא ד' ב. נ)) בשבעה דרכים בודקין
לקמן יא.: ומת הראשון.
קאמר לה לכולא מילתא משום דקא בעי למיתני כסף וכסף מנלן ילפינן את הזב (זבין פ"ב מ"ב) בג' דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים
תוס' הרא"ש. ד. וב"ה
הגהות הב"ח
ליה לקמן (דף ד:) מקיחה וקיחה לשון קנין הוא הילכך תני האשה נקנית: (גיטין ד' ט.) ס): ב"ש אומרים בדינר. במס' עדיות (פ"ד מ"ז)
לקולא שב"ה אומרים
(א) תוס' ד"ה האשה וכו'
שקדושי השני אינם
תני ליה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ב ואע"ג דאי קבלה קדושין מאחרג
וניתני
דהא גבי יבמה. נ"ב עיין
קידושין וב"ש אומרים
הוו ב"ש לחומרא מיהו לאו להכי מיתשיל כדאמרינן ביומא (דף פ:) כי אתשיל לענין עוג מלך הבשן: בפרוטה ובשוה פרוטה.
❖
בשו"ת ב"ח סי' קפב:
קידושין. שם. ה. אלא
ד
ה
לענין קידושי הראשון.
תימה דלא הוה ליה למיתני אלא בשוה פרוטה כדתנן בהזהב (ב"מ ד' נה.) חמשה פרוטות הן ההודאה בשוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה
שם. ו. ובפרוטה ל"ל
פרוטהו וי"ל משום דתנא כאן בכסף מפרש באיזה כסף דינר לב"ש ופרוטה לב"ה ולפי שלא נטעה לומר כסף דוקא ולא שוה כסף כדיליף קיחה
למיתני דכיון דמתקדשת
תוס' ר"י הזקן
קיחה משדה עפרון דכתיב ביה כסף מפרש שוה כסף וא"ת ומנא לן דשוה כסף ככסף ז דהא לקמן (דף טז.) מיבעי ליה קרא גבי עבד עברי
בשוה פרוטה כ"ש
מתני'. האשה נקנית.
בפרוטה עצמה. תוס'
ע) ישיב לרבות שוה כסף ככסף ופדיון הבן דכתיב ביה פ)כסף ואמר לקמן (דף ח.) דרב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן ומנא לן דשוה כסף ככסף
הרא"ש. ז. וא"ת שוה
לבעל, באחד מג' דרכים.
ומיהוח בפרק קמא דשבועות (דף ד:) דריש כלל ופרט וכלל אבל גבי ערכין דכתיב ביה צ) כסף והקדש נמי דתנןט (ערכין דף כז.) גבי המקדיש
כסף בכלל כסף ליתא
וקונה את עצמה. מיד
שדהו שהקדש נפדה בכסף ובשוה כסף מנלן דשוה כסף ככסף מיהו בהקדשות נמי אפשר דדרשינן כלל ופרט וכלל דהא אין הקדש נפדה
דהא וכו'. רשב"א (ועי'
הבעל. וכולה מפרש
י
מהרש"א). ח. בפדיון
בגמ'. היבמה נקנית. ליבם
בקרקע כדאמרינן בהזהב (ב"מ דף נד.) הרי אמרו אין הקדש מתחלל ע"ג קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו ק) ולקמן (דף ה.) נמי
הבן ניחא. תוס' הרא"ש.
קנין גמור ליורשה
אמרינן דאין פודין הקדש ומעשר שני בשטר אבל גבי קדושין וערכין מנלן דשוה כסף ככסף וי"ל דילפינן מע"ע כ וא"ת והא גבי נזיקין
ט. בתוס' הרא"ש בנ"א.
וליטמא לה, בביאה. אבל
נמי כתב קרא כסף ישיב לבעליו ודרשינן בפ"ק דב"ק (דף ז.) ישיב לרבות שוה כסף ככסף וא"כ הוו נזיקין ועבד עברי שני כתובין
וכן הקדש נמי דכתיב
ההוא קנין דלעיל לא הוי
ר)
ונתן הכסף וקם לו ותנן.
קנין גמור, דעדיין אינו
הבאין כאחד ואין מלמדין ויש לומר דתרוייהו צריכי דאי כתב עבד גרידא לא מצי למילף נזיקין מיניה לפי שמצינו שהקפיד הכתוב לענין
ויסף חמישית כלל כסף
יורשה ואינו מטמא לה
י.
מיטב וסד"א נמי כסף דוקא ולא שויו ל להכי איצטריך כסף ישיב גבי נזיקין וגבי ע"ע איצטריך נמי קרא דלא מצי יליף מנזיקין דהוה
פרט והיה לו חזר וכלל.
אם הוא כהן, אלא
תוס' ב"מ נד. וכן תוס'
שנעשית ארוסה.
אמינא עבד דומיא דנזיקין ואם מיקני בקרקע ליבעי מיטב לכך איצטריך תרוייהו אי נמי י"ל אי כתב בעבד הוה אמינא דדין הוא
גמ'. התם. בפרקא דלקמן
פסחים לה: כ. דרבי ביה
שנקל עליו דיכול לפדות עצמו אפי' בשוה כסף כדי שלא יטמע בין העובדי כוכבים אבל גבי נזיקין דלא שייך למימר כך לא אמרי'
קרא שוה כסף ככסף וה"ה
[מא, א].
הכי ואי כתב בנזיקין גרידא לא מצי למילף עבד מיניה דס"ד דלא יהיה שוה כסף ככסף בעבד לפי שגם הוא גרם לו לימכר על
נמי בכל דוכתא דכתיב
ביה כסף. תוס' הרא"ש.
שנשא ונתן בפירות שביעית וכר' יוסי בר' חנינא דלקמן (ד' כ.) וס"ד דנחמיר עליו לומר דוקא כסף ולא שויו והא דאיצטריך קרא
ל. בר"ן מפרש. סד"א
לפדיון הבן והקדש דשוה כסף ככסף ולא יליף מנזיקין וע"ע לפי שבא למעט קרקעות ושטרות שאין פודין בהן בכור אדם והקדשות:
כיון דאי פרע ליה בקרקע
וכמה היא פרוטה.
הא דלא מפרש כמה הוא דינר משום דדינר היו יודעין כמה היה שהוא אחד ש) מכ"ד בדינר של זהב
צריך לפורעו ממיטב
כי פרע ליה במטלטלין
כדאמרינן בריש הזהב (ב"מ ד' מד:) אבל פרוטה איכא פלוגתא בגמרא לקמן (דף יב.) ת) זימנין דזיילי וזימנין דייקרי מ ועוד
נמי שיהא צריך לפרעו
דדברי ב"ה דקי"ל כוותיה איבעי ליה לפרושי טפי: אחד מח' באיסר. כשהאיסרים כדינם אבל כשהאיסרים מתזיילין אחד
ממיטב מטלטלין דהיינו
איטלקי.
מששה כדאמרינן בגמרא (שם):
מפרש ר"ת על שם איטליא של יון ואין לתמוה על הקו"ף נ כדאשכחנא (בעזרא ד)
מעות. מ. בתוס' הרא"ש.
שושנכיא על שם שושן: היבמה נקנית כו'. תימה דלא תני מניינא כדלעיל וליתני נקנית בדרך אחד וקונה עצמה בשני דרכים
וזימנין דזיילי איסרי
(ועי' רש"ש
וזימנין דיקירי.
וכמו מניינא דלעיל למעוטי כדאמרינן בגמרא א) האי מניינא נמי למעוטי דרישא למעוטי כסף ושטר כדדריש לקמן (דף יד.) ביאה גומר
ועצמות יוסף). נ. מיותרת.
ואין כסף ושטר גומרין בה ומניינא דסיפא למעוטי ג"כ דלא נילף ק"ו מאשה כדאמרי' בגמ' (שם) דדרשינן נעלו אין מידי אחרינא
תוס' טוך. ס. גבי האיש
ב)
קונה. תוס' הרא"ש. אלא
לא וי"ל דבחדא מילתא אין לשנות מניינא ואע"ג דגבי אתרוג תנן ששוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך א' התם בא לפרש דברים
דעדיפא מינה אמר ליה
החלוקים בו ומאחר דלא תנא מניינא ביבמה לא חש לשנות מניינא בעבד עברי ג) וכנעני ד) אי נמי משום דלא איצטריך למיתני
דעיקר קיחה שבכסף קנין
בהם מניינא למעוטי מידי: מאי שנא הכא דתנן האשה נקנית. המ"ל אגב דבעי למיתני סיפא וקונה את עצמה דלא שייך התם
הוא. רשב"א. ע. כיון
דאין מקומו כאן כדפירש
לשון קדושין וכה"ג משני בסמוך ס מיהו אומר הר"ר מנוח דה"מ למיתני וניתרת בשני דרכים דגבי קדושין שייך לשון היתר:
הקונטרס מה שייך לאתויי
משום
דקבעי למיתני כסף. והכא לא שייך למיפרך ותנא תרתי אטו חדא כדפריך לקמן ה) דלשון קנין שייך נמי בשטר וביאה ולא
ג"ש. תוס' טוך. פ. בתוס'
הרא"ש כתוב. אינו חושש
היה תמוה על לשון קנין אלא משום דלקמן תנא לשון קידושין והכא תנא לשון קנין אי נמי בשטר נמי אשכחן לשון קנין דכתיב
אלא למצוא לשון קיחה
ואקח את ספר המקנה (ירמיה לב): וכסף מנלן גמר קיחה קיחה משדה עפרון.
ואם תאמר ומה צריך לכל זהע לא היה צריך לומר אלא כסף
לג"ש. צ. ובכמה חייבי
איקרי קנין דכתיב נתתי כסף השדה קח ממני וכתיב השדה אשר קנה אברהם אי נמי שדות בכסף יקנו וי"ל דבהכי לא סגי דנהי דכסף השדה
כריתות כתיב קיחה.
איקרי קנין כסף דאשה לא איקרי קנין לכך צריך להביא ראיה דאותו כסף דגמרינן אשה מיניה איקרי קנין: וכתיב התם נתתי כסף
תוס' הרא"ש.
השדה קח ממני.
אינו חושש אלא שמוצא לשון קיחה פ אע"ג דלא דמי דקיחה דהכא קיימא אכסף של שדה וקיחה דאשה לא קיימא
אכסף של אשה אלא אאשה עצמה וא"ת וליתני האשה נקחת שהוא לישנא דקרא טפי דכתיב כי יקח ותנן נמי עירובין (ד' כו:) הכל נקח בכסף
מעשר ו) וביאה שייך
נמי לשון קיחה דכתיב (ויקרא כ) ואיש אשר יקח את
אחותו צ וי"ל דלא שייך למיתני סיפא ולוקחת
עצמה בב' דרכים:
אי