ב:
האשה נקנית
פרק
ראשון
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
נמי שדות בכסף יקנו. והא דלא מייתי קנין שנכתב בתורה
וניתני הכא האיש קונה. כי היכי דתני בלישנא דרבנן האיש מקדש:
ה א מיי' פ"ד מהל'
א) כתובות פב: [וש"נ]
יבמות לט. , ב) [ז"ל רש"י
אישות הל"א סמג
וניתני. הכא האיש קונה בג' דרכים: ומקנה. אותה לעצמה בשתי
מכסף מקנתו (ויקרא כה) משום דבעי לאתויי קנין דשדה
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
ביבמות יט: ד"ה קדושין
דרכים: ומשני משום דאיכא. בהנהו ב' דרכים מיתת הבעל: בודקים
מב סעי' א: וקשה א"כ ה"ל לאתויי השדה אשר קנה אברהם וי"ל דמההיא ליכא
דעלמא והלכה והיתה לאיש
את הזב. במאכל ובמשתה
ו ב מיי' פ"ב מהל'
למידק דאיכא למימר השדה אשר קנה
אברהם בחזקה או בשטר א
בחולי במשא בקפיצה ומראה והרהור
אחר מדעתה משמע וע"ע
מחוסרי כפרה הל"ב:
רש"י לקמן מד. ד"ה
דהא לא כתיב השדה אשר קנה
שמא מחמת אחד מהן ראה ואנוס
ג [מיי' פ"ה מהל' איסורי
קדושין דמדעתה דבעינן
בכסף: דאסר לה אכ"ע כהקדש.
הוא וטהור דרחמנא אמר (ויקרא טו)
אי נמי שדות בכסף יקנו תני האשה נקנית
דעת המקנה], ג) [צ"ל
ביאה הלכה א טוש"ע י"ד
1
והרי את מקודשת לי כלומר להיות
מבשרו מאיליו ולא מחמת אונס
דתנן], ד) [זבין פ"ב מ"ב
סי' קפג סעיף א]:
וניתני התם האיש קונה מעיקרא תני לישנא
ז ד מיי' פ"א מהל' מעשר
נזיר סה:], ה) [בכת"י:
לי מקודשת לעולם בשבילי כמו
והאשה באונס נמי מטמאה כדאמר
דאורייתא ולבסוף תני לישנא דרבנן ומאי
שני הל"ה ופ"ד מהל'
אשה באונס נמי מיטמיא.
(נדרים ד' מח.) הרי הן מקודשין לשמים
בפ' בנות כותים (נדה דף לו:) כשהוא
וכצ"ל. (יעב"ץ)], ו) ס"א
שמיטה ויובל הלי"ב
לישנא דרבנן דאסר לה אכ"ע כהקדש וניתני
תקח, ז) נדה לא:, ח) נזיר
אומר כי יזוב זוב דמה הרי אונס
[טוש"ע י"ד סי' שלא סעיף
להיות לשמיםב ופשטא דמילתא מקודשת
❖
הכא האיש קונה משום דקא בעי למיתנא
סה: זבין פ"ב מ"ב, ט) ר"ה
קכו]:
אמור: ופרכינן מ"ט תני שלש.
לי מיוחדת לי ומזומנת לי ג ומיהו אם
יד: סוכה לט: בכורים פ"ב
סיפא וקונה את עצמה בדידה תנא נמי רישא
משום דרכים קאמרת: ליתני דברים
היה אומר טלית זו מקודש לי אין נראה
מ"ו, י) [בכת"י: דבעי,
בדידה וניתני האיש קונה ומקנה משום דאיכא
בדפו"ר: דבעא], כ) [לקמן
וניתני שלשה. כי אורחא דגמרא:
שיועיל דגבי אשה במה דמתיחדת
ד
מוסף רש"י
יד ע"א], ל) (לפנינו שם
ותני תרתי משום חדא. בתמיה שינה
מיתת הבעל דלאו איהו קא מקני מן שמיא
להיות לו היא נאסרת לכל אבל בככר
א)
דמדעתה אין שלא
במשנה הם שני בבות
וטלית לא שייך למימר הכי:
לשון כסף ושטר משום ביאה היה לו
נפרדים) מ) [בדפו"ר:
הוא דמקני לה ואב"א אי תנא קונה ה"א
מדעתה לא. והלכה
אי תנא קונה ה"א בע"כ. ואע"ג
פליג. וכן בסמוך], נ) [ושם
והיתה לאיש אחר (דברים
לילך אחרי הרוב: הא מני. דתני
אפילו בע"כ תנא האשה נקנית דמדעתה
א
ד"ה כל], ס) [שביעית פ"ט
כד) מדעתה משמע (יבמות
דתני האיש מקדש דמשמע בע"כ
לשון דרך בקדושי אשה ר"ש היא
ה"א], ע) [בדפו"ר:
אין ב) שלא מדעתה לא ומאי איריא דתני
. דבעינן דעת המקנה
יט:)
❖
היינו משום דכבר אשמועינן הכא
דאמר אורחא דארעא שייך בהו:
שדרכן], פ) [בפסחים שם],
(לקמן מד.). משיבת
שלש ליתני שלשה משום דקא בעי למיתני
נפש. משיבתו מדרכי
אבידה. אחת מצלעותיו: בג' דרכים.
דבע"כ לא והא דקתני היבמה נקנית
מיתה לדרכי חיים (תהלים
דרך ודרך לשון נקבה הוא דכתיב 2והודעת
ולא קתני היבם קונה כ)בע"כ ה איידי
ערלה ורבעי נוהג בו כאילן ולענין
. שדרכו של
יט, ח)
תורה אור השלם
להם את הדרך ילכו בה ואלא הא ג) דתניא
דקתני האשה נקנית תני נמי סיפא
שביעית הולכין בפירותיו אחר החנטה
איש לחזר על אשה.
1. שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף ›קְנוּ
אדם פנוי מבקש ומחזר
בשבעה דרכים בודקין את הזב ניתני
כאילן ולא אחר לקיטה כירק: ולירק
היבמה נקנית דנקנית משמע מדעתה
ד) ב
עד שנושא (נדה לא:).
וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם
בדרך אחד. שבשעת לקיטתו עישורו
ומשמע בע"כ ו:
שבע משום דקא בעי למיתני דרך ואשכחן
דדרכא דמיכלא יתירא.
וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן
ליתני שלשה. פירוש משום דכל
שאין הולכין בו לענין מעשרות אחר
מחמת רוב אכילה ושתיה
וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי
דרך דאיקרי לשון זכר דכתיב בדרך אחד
3
וטעינת משוי יותר מדאי
יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי
התורה כולה בלשון זכר
חנטה כשאר אילנות אלא אחר שנה
יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך אי
וכל הדרכים האמורים
הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי
נאמרה: קשו קראי אהדדי.
שנלקט בו כירק כדמפרש טעמיה
כאן מביאים לידי זיבה.
אשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם
הכי קשו קראי אהדדי וקשיא נמי מתני'
(נזיר סה:). אתרוג שוה
אע"ג דמצינו כמה דברים שנקראים
לקמן. המעשרות משתנות כסדר
ירמיהו לב מד
יְיָ:
אהדדי קראי אהדדי לא קשיין הכא דבתורה
לאילן בג' דרכים. לילך
2. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת
בלשון זכר ונקבה דכתיב (יחזקאל ב)
השנים שנה ראשונה של שמיטה
אחר חנטה לענין ערלה
הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת
קאי ותורה איקרי לשון נקבה דכתיב 4 תורת
יד שלוחה אלי והנה בו מגילת ספר
מעשר ראשון ושני וכן בשניה אבל
ורבעי ושביעית (ר"ה
וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ
ה' תמימה משיבת נפש כתב לה בלשון
יד:) לערלה שנוהג בו
וכן השמש באה (בראשית טו) השמש
שלישית מעשר ראשון ומעשר
יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה
כאילן, וכן רבעי נוהג
אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן:
נקבה התם דבמלחמה קאי דדרכו של איש
יצא (שם יט) המחנה האחת והכהו (שם
עני ואם חנט בשניה ונלקט
בו, ולשביעית דאזלינן ביה
שמות יח כ
לב) וכן בלשון חכמים מצינו (שבת דף
בשלישית בשאר אילנות אחר חנטה
לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות
3. ›תֵּן יְיָ אֶת אֹיְבֶיךָ
לענין שביעית בתר חנטה
(סוכה לט:). ולירק בדרך
כא.) גבי נר שכבתה אין זקוק לה נר
ובאתרוג אחר לקיטה כירק:
הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים
מלחמה כתב לה בלשון זכר מתני' אהדדי
אחד. שבשעת לקיטתו
לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ
שכבה (שם דף מד.) הלכה חמורך
התם
עישורו, שאם חנטה בשניה
לא קשיין הכא דלגבי אשה קאי קתני לה
אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים
טרפון (סנהדרין דף לג.) השוכר את
ונלקטה בשלישית, מתעשר
יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ:
בלשון נקבה התם דלגבי איש קאי דדרכו של איש ליבדק ואין דרכה של
כדת שנה שלישית כירק,
דברים כח ז
החמור והבריקה והוליכה בהר ל)
4. תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה
לפי שאף הוא דרכו
אשה ליבדק דהא ג אשה נמיה) באונס מיטמאה תני לשון זכר מ"ט תני שלש
(ב"מ דף עח.) לא הספיק בעל הפרה
ליגדל על כל מים
מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְיָ
משום דרכים ניתני דברים וניתני שלשה משום דקבעי למיתני ביאה וביאה
למשוך את החמור עד שמת החמור
(ר"ה יד:). שאם חנט
נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי:
בשנה שניה, שמעשרותיה
תהלים יט ח
איקרי דרך דכתיב ודרך גבר בעלמה כן דרך אשה מנאפת הא תינח
(כתובות דף עו.) וכהנה רבות מיהו
5
5. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַ›ם
מעשר ראשון ומעשר שני,
היכא דאיכא לשנויי משנינן ובקראי
ביאה כסף ושטר מאי איכא למימר משום ביאה ותני תרתי אטו חדא הנך
ונלקטו בשלישית לשמיטה,
דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ
נמי יש שום דרשה אי נמי לפי שראה
שמעשרותיה מעשר ראשון
א¢ נִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר
נמי צורך ביאה נינהו ואב"א הא מני ר"ש היא דתניא ר"ש אומר מפני
ומעשר עני, מתעשר כדין
בְּעַלְמָה: כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה
המשניות ששינו לשונם אחרי שני
מה אמרה תורה כי יקח איש אשה ולא כתב כי תלקח אשה לאיש
מעשר שלישית, ואילו שאר
ו)
6
מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה
הפסוקים היה רוצה לתת בהם טעם
אילנות שחנטו פירותיהן
פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי
ז) מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על
ודקדוק עליהם: הכא דבתורה
בשניה ונלקט בשלישית,
אָוֶן: משלי ל יט - כ
איש משל לאדם
שאבדה לו אבידה מי חוזר על מי בעל אבידה מחזר
6. כִּי ›קַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא
מתעשרין כדין שניה,
קאי ותורה איקרי לשון נקבה. וא"ת
ולענין מעשר השוו אתרוג
אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ:
על אבידתו והא דתנן בז' דרכים בודקין את הזב ליתני דברים התם
❖
ח)
מלחמה נמי איקרי לשון נקבה דכתיב
לירק, דמעשר פירות האילן
דברים כב יג
הא קמ"ל דדרכא
דמיכלא יתירא לאתויי לידי זיבה ודרכא דמישתיא יתירא
וירקות דרבנן ומעשר גורן
(שמואל א לא) ותכבד המלחמה אל
ויקב דאורייתא, ובגורן
לאתויי לידי זיבה והא
דתנן אתרוג שוה לאילן בג' דרכים ליתני דברים
שאול ותוסף (עוד) המלחמה (שם יט)
ט) ד
ויקב ילפינן בר"ה (יג:)
מוסף תוספות
ועוד כי היכי דקאמר דרכו של איש
משום דבעינן י) מתני סיפא ולירק בדרך אחד סיפא נמי ניתני דבר
שמתעשר אחר השנה
שהביאו שליש מקראי,
א. וכסף השדה לא בא
לעשות מלחמה ולא אשה ה"נ דרכו
התם אלא לפרעון. ריטב"א.
ואסמכו רבנן מעשר
של איש ללמוד תורה ולא אשה וי"ל
דבריהם אגורן ויקב, מה
ב. פי' כגון קדשי קדשים
דלא דמי דהכא בתורה גופיה קאי דקרי הכתוב בלשון דרך ולא קאי בלומדיה וכתוב יצאו אליך (דברים כח) אאנשי מלחמה קאי והם האנשים
גורן ויקב מיוחדים שגדלים
שמותרים לכהנים שבזכרי
על רוב מים, דהיינו מי
כהונה ואסור לזולתן וכו'
שדרכם לעשות המלחמה: [מפני מה אמרה תורה כי יקח וכו'. פי' דמשמע בע"כ ולא כתיב כי תלקח דמשמע מדעתה ז] ת"י:
גשמים, ומתעשרין לשנה
אתרוג שוה לאילן בג' דרכים. פי' בקונטרס לערלה ולרבעי ולשביעית דלענין שביעית הולכין בפירותיו אחר חנטה כאילן ולא בתר
אף אישה זו כיון
שעברה, אף כל הגדילין על
שנתקדשה הותרה לבעלה
לקיטה כירק וא"ת השתא משמע דרבעי נוהג באתרוג א"כ קשה מהכא למ"ד תני כרם רבעי בריש כיצד מברכין (ברכות דף לה.)
רוב מים כגון פירות האילן,
ונאסרת לאחרים. הרמ"ה
מתעשרין לשנה שעברה,
מובא בתוס' הרא"ש. ג. כמו
דמשמע דאין רבעי נוהג בשאר אילנות וי"ל דה"ק כרם רבעי כל היכא דמצי למתני והיכא דל"מ למתני לא מ) פליגי עליה דלא פליגי התם
יצאו ירקות שגדילין על
וקדשתם היום ומחר
לומר שלא יסבור שום תנא נטע רבעי דשמא בר מההיא דאתרוג איכא פלוגתא דתנאי בהדיא בשום מקום ולא נחלקו אלא לסתום
כל מים שמתעשרים לשנה
דמתרגמינן ותזמנינון.
הבאה, ואתרוג נמי גדל על
המשניות דסוף מס' מעשר שני ובשאר דוכתין אי כמאן דסבר (ברכות דף לה.) נטע רבעי אי כמאן דסבר (שם) כרם רבעי לידע כמאן הלכתא
תוס' הרא"ש. ד. דלא הוי
❖
כל מים כירק (סוכה מ.).
מפרשינן ליה שיהא אסור
וי"מ דאפי' מאן דתני כרם רבעי מודה בשאר אילנות דמדרבנן נוהג והכא מדרבנן קאמר ויש לנו נפקותא בדבר דאי פליגי דמאן דתני
כהקדש לכל להיות לי.
כרם רבעי דוקא אבל בנטע אין רבעי כלל אפילו מדרבנן ואמרו (שבת דף קלט.) כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ וא"כ עכשיו
שם. (ועי' חזו"א סימן קמח).
בחו"ל אין דין רבעי נוהג באילנות ואי מדרבנן כ"ע מודו דנוהג בשאר אילנות ה"ה בחו"ל דרבעי נוהג מדרבנן ומה שפי' בקונטרס לשביעית
ה. אע"ג דבע"כ מיבם לה.
תוס' ר"י הזקן
תוס' הרא"ש. ו. והא דתני
אזלינן בתר חנטה כאילן ולא בתר לקיטה כירק משמע מתוך פירושו דבירק אזלינן בתר לקיטה לענין שביעית ולא דק דבמס' שביעית (פ"ט מ"א)
האשה נקנית דמשמע נמי
דאורייתא. דכתיב לשון
תנן כל הספיחים מותרין חוץ מספיחי כרוב והקשה רבינו נסים דבפרק מקום שנהגו (פסחים דף נא: נ)) תני איפכא ותירץ דבההיא דמס' שביעית
בע"כ י"ל דקונה משמע
קנין בכסף. והא דתנן
ודאי בע"כ אבל ניקנית
בשבעה וכו'. בזבין פרק
דקתני כל הספיחים מותרין מיירי בספיחים של ערב שביעית שנכנסו בשביעית דכיון שגדלו רובן בששית הם כשל ששית ומותרין אף לסחורה
משמע בין מדעתה בין
[ב מ"ב] היא שנויה.
חוץ מספיחי כרוב שהם אסורין לסחורה כדין שביעית או אחר הביעור לאכילה כדמפרשינן בירושלמי ס) דכל ירק אתה יכול לעמוד עליו בין חדש
בע"כ ותפשת מועט
בין ישן אבל ספיחי כרוב שדרכו ע) לגדל אמהות אמהות ויש עלין שהם גדלים בשביעית ושמא יקח מן העלין שהן אסורין ויאמר מן
תפשת. רשב"א. (ועי'
ריטב"א). ז. דתלקח משמע
האמהות לקחתי וההוא דמקום שנהגו (שם) דקתני כל הספיחים אסורים
מיירי בספיחים שגדלו בשביעית ואליבא דרבי עקיבא פ) דדריש וכי
שתזמין עצמה ותתרצה
מאחר בכך דומיא דניקנית
דמתני' אבל כי יקח משמע אפי' בע"כ כעין האיש קונה. רשב"א.