האשה נקנית פרק
ראשון
קידושין
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
כן הו"ל נכסים שיש להם אחריות. פי' בקונטרס דאדם הוקש
ואקדש אני לך. וכשנתנו לו א"ל התקדשי לי מקודשת ואע"ג דלא
מז
א) [ע"ז סג:], ב) [לקמן
א מיי' פ"ה מהל'
כו. וש"נ], ג) [ע"ז סג:],
אישות הל' כב סמג
מטי הנאה לידה: מדין ערב. ממה שמצינו בתורה שהערב משתעבד
לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם לרשת אחוזה וקשה דההוא
ד) כתובות עה. יבמות
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
למלוה ט) אנו יכולין ללמוד: הילך מנה והתקדשי לפלוני. והוא שלוחו
קרא כתיב בעבד א אבל בן חורין לא איתקש אלא דוקא בדמי עלי
קיח: לקמן מא. ב"ק קיא.,
כט סעי' ה:
אלא שמקדשה משלו: מקודשת. ואע"ג דממונא לאו של משלח
מח
לפי ששמין אותו כעבד כדאיתא בפ"ק דסנהדרין (דף טו.) ועבד נמי
ה) [גיטין מג.], ו) לקמן
ב מיי' שם הל' כא
מג:, ז) חולין סט: קלה.
סמג שם טוש"ע שם
הוא: מדין עבד כנעני. דתנן
פלוגתא היא בפ"ק דב"ק (דף יב.)
תמורה י. יא. ערכין ד:,
סעי' ג:
ואקדש לך מקודשת מדין ערב ערב לאו
במתני' לקמן (דף כב:) קונה את
אי כמקרקעי אי כמטלטלי דמי ונראה
א)
(א)
מט
ח) [זבחים יב. תמורה כו.
ג מיי' שם הל' כב
עצמו בכסף ע"י אחרים שאחרים
דלאו דוקא יש להם אחריות אלא אף
כריתות כז.], ט) [ב"ב קעג
אף ע"ג דלא מטי הנאה לידיה קא משעביד
סמג שם טוש"ע
ע"ב, ע"ש], י) [מגילה
אה"ע סי' כז סעי' ט:
פודין אותו בממונן והוא קונה עצמו
כי נמי אין להם אחריות לא מצינו
נפשיה האי איתתא נמי אע"ג דלא מטי הנאה
נ ד מיי' פ"א מהל'
כג ע"ב, ולקמן כב ע"ב],
ויוצא לחירות ואע"ג דלא חסר איהו
מטלטלין נקנין אגב מטלטלין דנכסים
כ) [לעיל ב ע"ב], ל) [יא
מכירה הל"ו סמג
לידה קא משעבדא ומקניא נפשה הילך
א
ע"ב], מ) [בדפו"ר: האשה
בהאי ממונא מידי: ואקדש אני לו.
שאין להם אחריות לא שייך בהו אגב
עשין כב טוש"ע חו"מ סי'
ב
מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד
רוצה וכו' לא נתרצית],
קצ סעי' ג ד ה ו ז וע"ש
לאותו פלוני במנה שתתן לו בשבילי:
א"נ י"ל דה"ק ע"כ אי אשה נקנית
נ) [וע' תוס' מגילה כג:
בב"י:
כנעני עבד כנעני לאו אף ע"ג דלא קא חסר
מדין שניהם. מבין שני הדינין
אגב מטלטלין שדה נמי נקנה אגב
(ב)
נא ה ו מיי' פ"ג מהל'
ד"ה שמין], ס) [ויקרא
ולא מידי קא קני נפשיה האי גברא נמי
כז, ט], ע) [ע"ש בתמורה
אישות הל"ט טוש"ע
מטלטלין שהרי קנין כסף דאשה
הללו של ערב ושל עבד כנעני אנו
באמר הרי עלי עולה בחייה
אה"ע סי' לא סעי' ח:
אע"ג דלא קא חסר ולא מידי קא קני לה
למידין: האי דקא מקני. בעל
ילפינן משדה קיחה קיחה ואם אין
נב ז מיי' פט"ו מהל'
וע' פרש"י שם ויש ליישב
❖
להאי איתתא תן מנה לפלוני ואקדש אני
שדה נקנה מהיכא תיתי באשה נ):
העבד שהוא מקנה את העבד
קצת],
מעשה הקרבנות
ב
ונפשטו קידושי בכולה מי לא
לחירות קא קני האי כסף שמקבל
לו מקודשת מדין שניהם ערב לאו אף ע"ג
נג ח מיי'השל"םבה: ל"ד ופסק
תניא כו'. תימה
בפדיונו: ואקדש אני לך. והוא
דלא קא מטי הנאה לידיה קא משעבד
דקריבה ודלא כר"י
הגהות הב"ח
❖
קיבלו ואמר לה התקדשי לי בכך:
דבריש תמורה (דף יא:) יליף רגלה
[עיין כ"מ]:
נפשיה האי איתתא נמי אע"ג דלא קא מטי
(א) גמ' ואקדש אני לך:
מקודשת. כדמפרש ואזיל טעמיה
של זו עולה ובדבר שהנשמה תלויה
הנאה לידה קא מקניא נפשה מי דמי ערב
(ב) רש"י ד"ה מדין שניהם
לקמיה: שיש להן אחריות. אדם
בו מקרא דכתיב ס) כל אשר יתן ממנו
משני הדינין כצ"ל ותיבת
גליון הש"ס
האי דקא קני ליה קא חסר ממונא האי
❖
הוקש לקרקעות דכתיב (ויקרא כה)
לה' וגבי אשה לא כתיב קראי וא"כ
י)
מבין נמחק:
גמ' וחזר ולקחה
גברא קא קני לה להאי איתתא ולא קא
והתנחלתם אותם לרשת אחוזה:
מאי פריך הא לא דמו להדדי ונראה
והקדישה. ע' גטין מג ע"ב
חסר ולא מידי עבד כנעני יוכיח דלא קא
עם נכסים שאין להם אחריות.
שלכך דקדק רש"י ופירש דהא
❖
תד"ה גמרו:
מוסף רש"י
שמוכר או נותן לו קרקעות ומטלטלין
מקודשת בלשון הקדש קאמר לה
חסר ממונא וקא קני נפשיה מי דמי התם
קא משעבד נפשיה.
וזה מושך המטלטלין והקרקעות
וכדאמר בריש פירקין דאסר לה
הך דקא מקני קא קני הכא האי איתתא
באמירה בעלמא בלא קנין
מוסף תוספות
קנויים לו במשיכת המטלטלין: ואנן
אכ"ע כהקדש שאדם עושה אותה
. נכסים
קא מקניא נפשה ולא קא קניא ולא מידי
(רשב"ם ב"ב קעג:)
איפכא תנן. שצריך לקנות הקרקע
שיש להם אחריות.
כהקדש לפיכך יש להיות דינה כהקדש
א. דהיינו דוקא עבד כנעני
ערב יוכיח אע"ג דלא קא מטי הנאה לידיה
קרקעות, שאחריות כל
דעליה כתיב קרא
באחד מן הדברים שהקרקע נקנה
אבל אם היה אומר מאורסת או
אדם, (הלוה) [המלוה]
דוהתנחלתם. תוס' מגילה
משעבד נפשיה בעי רבא הילך מנה ואקדש
בהן כגון כסף או שטר או חזקה
חד מהנהו לישני דלעיל (דף ו.) על
והנושה בחבירו עליהן לפי
כג: ד"ה שמין. ב. אלא לפי
אני לך מהו אמר מר זוטרא משמיה דרב
שקיימין ועומדין לפיכך
דנעל וגדר ופרץ כל שהוא והמטלטלים
זה לא היה מקשה ונפשטו קידושי
שדומה יותר לנכסים שיש
נסמכין עליהן (לקמן כו.).
להם אחריות נקטיה
בכולה לפירוש זה: וחזר ולקחה. הא
פפא מקודשת אמר ליה רב אשי למר
נקנים אגבן: באדם חשוב עסקינן.
❖
לפי שאין דליקה שולטת
לרבותא. תוס' הרא"ש.
זוטרא אם כן הוה ליה נכסים שיש להם
שאינו רגיל לקבל מתנות: בההיא
דנקט וחזר ולקחה ולא נקט בהמה של
בהן ואינן אובדין (רשב"ם
ב"ב קנ:). נכסים שאין
הנאה כו'. שתרצה זאת לתת פרוטה
שני שותפין שהקדיש כל אחד חציה
אחריות נקנין עם נכסים שאין להם אחריות
להם אחריות מטלטלין
תוס' ר"י הזקן
לאדם שיפייסנו לזה לקבל הימנה
משום דלא שייך התם ועושה תמורה
ואנן איפכא תנן נכסים שאין להם אחריות
ושטר (שם עז:). נכסים
ב)
מתנה: וכן לענין ממונא. הנך
ותמורתה כיוצא בה דשותפין אין
שאין להם אחריות
דלא מטי. הנאת ממון
נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף
נקנין עם כו'. בדבר
לידיה שכל הממון נוטל
שמעתא דרבא דילפינא קידושין מדין
ממירין כדאמר בתמורה (דף יג.)
בשטר ובחזקה אמר ליה מי סברת דאמרה
שהוא קנין לקרקע ואינו
האחר וזה נכנס ערב.
ערב ומדין עבד כנעני כן לענין
ובפ"ק [דזבחים] (דף ו.):
קנין למטלטלין. (ב"מ מז.).
בההיא הנאה. דקא
ליה אגב ג הכא באדם חשוב עסקינן
ואפי'
למאן דאמר אין כולה עולה.
ממונא מכר לו שדה ואמר לו תן
אם מכר מטלטלין עם
מהימן ליה שנותן ממונו
דבההיא הנאה דקא מקבל מתנה מינה גמרה
קרקע, כיון שקנה לוקח
לאחר מפני שהוא ערב
הכסף לפלוני ושדי מכורה לך בו
התם (תמורה יא:) מפרש למאן
את הקרקע באחד משלשה
גמיר ומשעבד נפשיה.
ומקניא ליה נפשה איתמר נמי משמיה דרבא
קנה מדין ערב הילך מנה ותהא שדך
דאמר דאין כולה עולה מה יעשה
קנינים, נקנים מטלטלין
והתקדשי לפלוני. ואותו
מכורה לפלוני קנה אותו פלוני השדה
ממנה וקאמר דימכרנה לצרכי עולות
עמה (לקמן כו.). טב
וכן לענין ממונא וצריכא דאי אשמועינן
פלוני אומר לה הרי את
ד
ג)
למיתב טן דו מלמיתב
מקודשת לי בהנאה שיש
מדין עבד תן מנה לפלוני ותקנה
חוץ מדמי הרגל שהקדיש ופריך
קידושין משום דהא איתתא ניחא לה בכל
ארמלו. טן דו, גופים
ליך בשבילי שנותן ליך
לו שדי בו קונה מדין שניהם: ניחא
היאך יפטר זה מעולתו הא הויא
שנים, כל דהוא בעל
פלוני המנה שתתקדשי
דהו כדריש לקיש ד)דאמר ר"ל טב למיתב טן
(יבמות קיח:). משל הדיוט
לה. להיות נקנית בכל דהו בקנין
ליה עולה חסירה ומשני כגון דאמר
לי קונה האשה, אע"פ
דו מלמיתב ארמלו אבל ממונא אימא לא ואי
הוא שהנשים אומרות טוב
שאינו חסר ממון שהרי
כל שהוא ואפילו בטובת הנאה
הרי עלי עולה כמו שאמצאנה ע):
לשבת עם גוף שנים משבת
עבד כנעני קונה עצמו
אשמועינן ממונא משום דאיתיהיב למחילה
שמע בכסף על ידי אחרים
בעלמא: טן דו. בגופים שנים
אלמנה (כתובות עה. וכעי"ז
אבל קידושין אימא לא צריכא: אמר רבא התקדשי לי לחציי מקודשת
לקמן מא.) כלומר אשה בכל
ה)
ה
שפודין אותו ואפילו נתן
בעל ואשתו ואפילו אינו לה אלא
דהו ניחא לה (ב"ק קיא.).
לה הפלוני המנה על מנת
חצייך מקודשת לי אינה מקודשת אמר ליה אביי לרבא מאי שנא חצייך
לצוות בעלמא: דאיתיהיב למחילה.
דבר שאין הנשמה
שתתקדש לו והוא אמר
מקודשת לי דאינה מקודשת אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה ה"נ איש
שאדם רשאי למחלו: אשה אמר
תלויה בו. כגון מן
לה עתה כך מקודשת
הארכובה ולמטה (ערכין
שהנאה יש לה עתה
רחמנא. כי יקח איש אשה: איש
אמר רחמנא ולא חצי איש א"ל ו הכי השתא התם ו) איתתא לבי תרי לא
ה.). הקדיש חציה. אחד
שאם לא תתקדש אין לה
אמר רחמנא. כי יקח איש: איתתא
חזיא אלא גברא מי לא חזי לבי תרי וה"ק לה דאי בעינא למינסב אחריתי
מהם (זבחים יב.). ואינה
במעות כלום. ומסתברא
לבי תרי. להנשא להם אי אפשר
קריבה. הואיל ובתחילת
שאם נתאכלו המעות
נסיבנא אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא וניפשטו לה קידושי
הקדישה לא נראה להקריב,
קודם שיאמר לה האחר זה
הילכך האי לא קדיש אלא פלגא
בכולה מי לא תניא האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה ואפי'
דחצייה היתה חולין ודחוי
הלשון שאינה מקודשת
ז)
וחצייה נשאר לאחר א"כ אינה
מעיקרו הוא, הלכך אינה
שהרי בשעה שהוא אומר
למ"ד אין כולה עולה ה"מ היכא דמקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו
ז
מקודשת לזה: ניפשטו קידושי בכולה.
קריבה עוד ותרעה ולוקחין
כך הויא להו מלוה ולא
אבל מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו הויא כולה עולה מי דמי התם
בדמיה אחרת (שם). הואיל
דמי להתקדשי לי בזה
כי אמר חצייך מקודשת לי דהא
ומתחלה כשהקדיש חציה
לאחר שלשים יום [להלן
בהמה הכא דעת אחרת הא לא דמיא אלא להא דאמר רבי יוחנן
מקודשת בלשון הקדש כ) קאמר לה:
ח)
לא היתה ראויה ליקרב דלא
נט, א]. דקא מקנה. העבד
ואפי' למ"ד כו'. פלוגתייהו במסכת
קדשה לחציה וכיון דלא הוי
בהמה של שני שותפין הקדיש חציה $ וחזר ולקחה והקדישה קדושה
וזהו האדון קני הכסף
ח
דידיה לא פשטה קדושה
מיד אחרים שפודין אותו.
תמורה ל): התם בהמה היא. ושלו
ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה שמע מינה תלת
בההיא שעתא בכולה, דאין
[הילך מנה ואקדש אני
היא ואין מעכב על ידו מלהתקדש
אדם מקדיש דבר שאינו
לך]. ופי' שהוא אומר
שלו (תמורה כו. וכעי"ז
לפיכך יש כח במאמרו לפשוט והכא דעת אחרת יש חשובה כמותו המעכבת בדבר שאם אין אשה רוצה אינם קידושין וזו לא נתרצה אלא
לה הרי את מקודשת לי
מ)
כריתות כז.). ועושה
בהנאת מתנה זו שקבלתי
לחציה לפיכך אין דיבורו תפיס בה: הא לא דמיא כו'. מסקנא דתירוצא הוא אין דבר זה דומה אלא לבהמה של שני שותפין דאיכא דעת
תמורה. דהא אינה
ברצונך. נכסים שיש להם
אחרת המעכבת בה והתם לא אמרי' דתקדש כולה ע"פ האחד: ואינה קריבה. הואיל ובתחלת הקדישה לא נראית לקרב שלא קידשה אלא
דשותפין (זבחים יב.).
אחריות. כגון קרקעות
ואדם איתקש לקרקע והיה
חציה ותמכר ויקריב אחרת בדמיה: ועושה תמורה. אם המיר בה: ותמורתה כיוצא בה. דאינה קריבה דמכח קדושה דחויה באתה:
סבור המקשה שהטעם
בעלי הוא אגב שקנה המעות
במשיכה קנה האשה. ואנן איפכא תנן. במתני' דהאי פירקא [להלן כו, א]. הכא מיירי שהוא אדם חשוב שאינו רגיל לקבל מתנות ויש לה הנאה בשקבל מתנה הימנה והוא אמר לה הרי את מקודשת בהנאה שיש לך
כשקבלתי מתנה ממך, אבל אם לא הוי אדם חשוב ליכא הנאה ונמצא שמתקדשת בלא דבר ואינם קדושין כלל, ואע"ג דאמר לה הרי את מקודשת בהנאה שיש ליך כשקבלתי מתנה ממך, דאי לא תימא הכי למה לי
למימר באדם חשוב, הכי איבעי ליה למתני מי סברת דאמר לה אגב, הכא דאמר לה בההיא הנאה, וכ"כ הרי"ף והר"ם ז"ל [אישות פ"ה הכ"ב]. וכן לענין ממונא. תן מנה לפלוני ואתן לך ביתי כיון שנתן המנה קנה
הבית, וכן הילך מנה ותן ביתך לפלוני, וכן תן מנה לפלוני ואתן לו ביתי כיון שנתן לו המנה ג"כ קנה הבית. וצ"ע למה לא הביא הר"ם ז"ל [מכירה פ"א ה"ו] אלא תן מנה לפלוני ואתן לך ביתי. אבל קדושין. שאינה
יכולה למחול אימא לא, צריכא. אשה. כי יקח איש אשה. לא חזיא. דאשת איש אסורה לאחר והוה ליה כמאן דאמר התקדשי לי ולאחר. אבל כי אמר לחציי ונתרצית ונתן לה כסף או שטר מקודשת, לא רצה לומר שאין
לה בו אלא החצי, אלא רצה לומר הואיל והרשות בידי ליקח אשה אחרת אקחנה ותהיה אשתי את ואחרת. וכתב רבינו מאיר פשיטא שהרשות בידו, ותירץ דאפילו לא אפשר למיקם בסיפוקייהו דאמרינן ביבמות [סה,
א] שאינו רשאי, הכא רשאי, דכאילו התנה לה בפירוש דמי. ודעת הר"ם [אישות פ"ג ה"ט] כפי' קמא. בכולה. דהואיל וקדשה לחציה דבר שהנשמה תלויה בה קידש. התם בהמה. שלו וליכא אלא דעת המקדש והואיל
והקדיש אבר שהנשמה תלויה בו כולה רוצה לקדש. הכא. איכא דעת האשה, ואע"פ שהוא כוון לכולה היא לא כיוונה אלא לחציה, ולא דמיא הא אלא לבהמה של שני שותפין שאם הקדיש חציה אינה קדושה כולה.