האיש מקדש פרק שני קידושין
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והילכתא
כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם. מעשה בא לפני ר"ת
האחד חולץ לשתיהן. שהרי אינו יכול לכנוס דילמא פגע באחות
קלב א מיי' פ"ט מהל'
א) [ב"ק עג. ב"מ כב:
סנהדרין כז.], ב) [בכת"י
אישות הל"ז טוש"ע
זקוקה: דוקא קתני. האחד חולץ לשתיהן תחילה והדר יבומי אחת
בבנו של הר"ר אושעיא הלוי שקידש בת עשיר אחד
ו)
נוסף: דרב], ג) ב"ק סח:
אה"ע סי' לז סעי' יט:
ואמר בתך מקודשת לי סתמא ולא פירש פלונית בתך ואמר ר"ת
מהשתים אחר חליצת אחיו אבל יבומי אחת מן השתים תחילה אפי'
קלג ב מיי' שם פ"ה
ע. ב"מ ז., ד) לעיל
דמקודשת ולא מיבעיא אם
שידך באחת מהם בשם ואח"כ קידשה
לאחר חליצת אחיו שאין כאן אחות זקוקה לא לישתרי דכיון דלא חלץ
יג., ה) [בכת"י נוסף:
הלכה ג:
קלד ג מיי' שם פ"ד
מקודשת], ו) [בדפו"ר (כאן
סתם דאדעתא דהכי קידשה אלא
היחיד לשתיהן איכא למיחש בזו
ובסמוך): אחד. ונדצ"ל אחד
[הל"א] והל"ב
אפי' לא שידך בשם אלא שנתרצו
שמתייבמת שמא זו היא יבמתו של
האחד חולץ לשתיהן
והשנים אחד חולץ
מהשנים וכו' אחד מן
טוש"ע אה"ע סי' לו סעי'
בפה ואמר פלוניתא אתן לך יש לנו
יחידי נמצא כונסה נושא יבמה לשוק
השנים], ז) [צ"ל שלש.
ח:
ואחד מיבם אם קדמו וכנסו אין מוציאין אותן
קלה ד מיי' פ"ו מהל'
ועיין רש"ל], ח) [ברש"י
לומר דאדעתא דהכי קדיש דשארית
כלומר למי שאין ליבמה ונושא אותה
מידם דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי
שברי"ף נוסף: אלא הפקר],
ערכין הל' כד סמג
ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב מ)
בלא חליצה ומשום הקדמת חליצת
ט) [בכורות יב ע"ב],
עשין קלב [טוש"ע יו"ד סי'
והדר מיחלץ לא דקא פגע ביבמה לשוק ת"ש
י) [יבמות קיז ע"א],
אחד מן השנים ליבום של שני לא
ועוד אפי' לא פירש נמי אפי' בפה
רנח סעי' ז חו"מ סי' שנד
❖
דתני טביומי לזה חמשה בנים ולזה חמשה
כ) [ברש"י שברי"ף: הא.
סעי' ו]:
א
איצטריך למיתנייא דהא דפגיעת
יש לנו לומר דקידש הגדולה משום
וכנדצ"ל], ל) ["לא" ט"ס,
בנות ואמר אחת מבנותיך מקודשת לאחד
אחות זקוקתו מרישא שמעינן: אחת
דלא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה
ונדצ"ל אי. (רש"ש)],
מבני כל אחת ואחת צריכה חמשה גיטין מת
מ) [צפניה ג, ועי' לעיל מה
מבנותיך מקודשת לאחד מבני. וכגון
לפני הבכירה והר"ר מנחם מיוני
נ)
א
הגהות הב"ח
ע"ב], נ) [בראשית כט],
שעשאוהו שליח: כל אחת צריכה ה'
אחד מהם כל אחת ואחת צריכה ארבעה
נחלק עליו ואמר דהא הוי נמי כמי
ס) [נדה לז.], ע) ["לא"
(א) רש"י ד"ה יע"ל קג"ם
גיטין. שאין ידוע איזו נתקדשה
שקידש אחת משתי אחיות ואי כדברי
ט"ס. (רש"ש)], פ) [ב"מ
גיטין וחליצה מאחד מהן וכ"ת ה"נ כשהוכרו
וכו' אוכל נבילות להכעיס
❖
מב. ע"ש תוס' ד"ה ה"ג
בפ' זה בורר ב):
ר"ת דהגדולה מקודשת משום דלא
ומאיזה מהם נתקדשה לפיכך צריכות
ולבסוף נתערבו הא אחת מבנותיך לאחד
ר"ח], צ) [צ"ל ברבנן.
גט מכולן: וחליצה מאחד מהם. שמא
יעשה כן במקומנו זה אינו לא לרבא
(רש"ש)], ק) [ע"ז סב.],
מבני קתני תיובתא דרבא תיובתא א)והילכתא
ולא לאביי דהא אפילו לאביי דאמר
ארוסת המת היא וכל אחת עומדת
ר) [יבמות קיז ע"א],
מוסף תוספות
כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם: מעשה בחמש
ש) [יתכן דצ"ל אבל שליחות
בספק זה: יע"ל קג"ם. סימני
הוו קידושין לא אמרינן אלא להצריכה
במעשה. (הר"ש מדעסויא,
נשים: אמר רב ש"מ ממתניתין ארבע ונקיט
א. ועוד אומר ר"ת
גט אם כן זה נמי צריך ליתן גט ואף
הלכות הן שנחלקו בהם אביי ורבא
ע"ש)], ת) [צ"ל דאמר.
אפשר להיות דלא חשיב
רב בידיה תלת ש"מ המקדש בפירות
ר"ת חזר בו ולא עבד עובדא:
ובכל מקום הלכה כרבא חוץ מאלו.
ב
(רש"ש)], א) [בכורות יב
אין מסורין לביאה אלא
ביע"ל קג"ם. למ"ד פירש
ע"ב], ב) [וכ"ה ברש"ש.
דוקא אחת מבנותיך
שביעית מקודשת ושמע מינה קידשה בגזל
יאוש שלא מדעת באלו מציאות
וכ"ה ברש"י ב"מ כב:
כדקתני בסמוך אחת
(ב"מ דף כא:). ועד זומם אביי אמר
הקונטרס לחי העומד
❖
אינה מקודשת אפילו בגזל דידה ממאי
וסנהדרין כז.],
מבנותיך לאחד מבני
למפרע הוא נפסל בפרק [זה בורר]
מאיליו ור"ת מפרש דהלמ"ד היינו
אבל אמר בתך מקודשת
מדקתני שלהם היתה ושל שביעית היתה
לי משמע שפיר גדולה
(סנהדרין דף כז.). לחי העומד מאיליו
ס) ימי לידה שאינה רואה בהן שאין
טעמא דשביעית דהפקר הוא הא דשאר
אפי' בלא שידוכין. תוס'
גליון הש"ס
בפ"ק דעירובין (דף טו.). קדושין שלא
עולים לספירת זיבתה ובני נרבונא
הרא"ש. ולכאורה לפ"ז
שני שבוע לא ושמע מינה ג אשה נעשית
תוס' ד"ה ביע"ל וכו'
נמסרו לביאה בשמעתין. גילוי דעתא
מפרשים דהלמ"ד היינו פלוגתא דפ'
מתורץ קושית הר"ר מנחם.
שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית
בסה"ד הילכתא כרבנן
ב. ואע"פ שבכל עדות
בגיטא בהשולח (גיטין דף לד.). מומר
כל שעה (פסחים דף כה:) ע) לא אפשר
סבוראי. ע' יבמות
שהאשה כשירה אין הצרה
לה צרה ואידך מאי היא קידושין שאין
אוכל נבילות (א) לתיאבון בפ' [זה
ולא קמכוין דהלכה כאביי ומכל
לט ע"א תד"ה אע"ג:
נאמנת שליחות מיהא
מסורים לביאה וניחשבה משום דמספקא
ד"ה המקדש וכו' ה"מ
בורר] (דף כז.): ונקיט רב בידיה
מקום לא הוזכר יע"ל קג"ם אלא על
כיון דעבדא עבדא כך
לכתחלה. ע' ע"ז ד' סב
פרש"י ואין זה שום
תלת. ז) לשלש מהן היה אוחזן בידו
ליה אי כאביי אי כרבא כי סליק ר' זירא
יאוש שלא מדעת ועד זומם וא"ת
❖
ע"א תוס' ד"ה נמצא:
חידוש כיון שעשאתה
לסדרן בסדר גירסתו אבל הרביעית
אמאי לא חשיב נמי פשע בה ויצאת
אמרה להא שמעתא קמיה דר' יוחנן אמר ליה
שליח והיא נתרצית להיות
ב)
שלוחה למה לא תהיה
לא היתה מוחזקת בידו לסדרה
לאגם ומתה כדרכה אביי משמיה
מי אמר רב הכי והוא לא אמר והאמר ר'
ג)
שלוחה אע"פ שנעשית
תוס' ר"י הזקן
בגרסת הגמרא: המקדש בפירות
דרבה אמר חייב ורבא משמיה דרבה
לה צרה. רא"ש. ג. ואני
יוחנן דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם
שביעית מקודשת. ולא אמרינן לאו
אמר פטור (ב"מ דף לו:) והלכה
אומר פי' דלא בעי
חמש בנות. נערות או
יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי
למימר כשקיבלה סתם
קטנות. אחת מבנותיך
ממונו דזוכה בהן ח) נינהו אלא כיון
כאביי דהא מסקינן (שם דף מב.)
שלא אמרו לה קבלי
לאחד מבני. וכגון
שאינו ברשותו הכי קא"ל מי אמר רב כוותי
דזכה בהן ממונו הוא לכל דבר אי
והלכתא תחילתו בפשיעה וסופו
בשבילנו דפשיטא דלא
שעשאוהו שליח. חמשה
מיתיבי קידשה בגזל בחמס ובגניבה או
נמי דלא תימא לאכלה אמר רחמנא
באונס חייב כדפר"ח ובספרים לא
ד)
מהני כלום דאטו אם אמר
גיטין. שהרי אינו ידוע
אדם לאשה התקדשי לי
איזו נתקדשה למי, לפיכך
שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת התם בגזל
(ויקרא כה) ולא לדבר אחר ט): ואפילו
כתוב והלכתא בהך שמעתא אבל כתב
בחפץ זה וקיבלה אשה
כל אחת ואחת צריכה
בגזל דידה. ולא אמרינן מדקבילתיה
בה"ג וגם כתוב בספרים גבי המפקיד
דידה הא מדקתני סיפא או שחטף סלע משלה
אחרת החפץ בלא צוויה
גט מכולם ואם מת אחד
אחילתיה: ואפילו במקום שנעשית
מעות אצל חבירו בעובדא דצריפא
פ)
תהיה מקודשת וכו' אלא
מהן צריכה כל אחת
מכלל דרישא בגזל דעלמא עסקינן פירושי
הכי פי' כשקיבלה סתם
ואחת גט וצריכה חליצה
לה צרה. ואע"פ שבכל עדות שהאשה
דאורבני ונראה לפרש דלכך לא
קא מפרש קידשה בגזל בחמס ובגניבה
אמרו לה קבלי בשביל
מאחד מהן דכיון שחלץ
כשרה לה אין הצרה נאמנת י) שליחותה
נכתבה בכללא דיע"ל קג"ם דלאחר
כולנו והיא לא אמרה כן
לה אחד נפטרה משאר
כיצד כגון שחטף סלע מידה וקדשה בו ה)
מיהא כיון דעבדא עבדא דהא הכא
כך נפסקה הך $ הילכתא צ) כרבנן
אקבל גם בשבילכם אלא
אחין. שהוכרו. בשעת
והא
שתקה וקבלה סתם וקמ"ל
קדושין ומסורין לביאה
סבוראי: המקדש בפירות
בקידושין הללו הן נעשות צרות ע"י
דכיון שקיבלה בסתם
ולבסוף שכחו איזו קדשה
שביעית מקודשת. פירש
זו שקבלה וקתני כ)(היו) נכריות מקודשות: ונחשביה. רב נמי להא
בקונטרס ולא אמרינן לאו ממונו הוא
ולא אמרה בפירוש איני
לכל אחד ואחד. יע"ל
רוצה לעשות שליחותכם
קג"ם. סימני הלכות הם
ואמאי לא נקט בידיה אלא תלת הא נמי ש"מ דקידושין שאין מסורין
לקדש בו את האשה כיון דלא בא אלא מטעם זכיה כיון דזכה
מסתמא בשביל כולם
שנחלקו בהם אביי ורבא,
לביאה ל) לא הוו קידושין: מספקא ליה אי כאביי. דמוקי לה בבת
בו ממונו הוא לכל דבר אי נמי יש לפרש דאע"ג דאסור לקנות מהם
קיבלה ואע"פ שנעשו לה
יאוש שלא מדעת באלו
אחת שקידש שתיהן הא קידש אחת מהן מקודשת ואע"ג דלא פירש
חפץ כדכתיב ק) לאכלה ולא לסחורה $ ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד
צרות. רא"ש. ד. דגמרה
מציאות [ב"מ כא, ב], עד
ומקניא ליה כדי
זומם פרק (דיני ממונות)
ושמע מינה הוו קידושין ואי כרבא דמוקי בשלא קידש אלא אחת
המקח קיים וכן גבי אשה בדיעבד מקודשת וכן משמע לקמן
שתתקדש. רשב"א. ה. והא
[זה בורר סנהדרין כז,
ולהכי אמר רב שמע מינה ממתניתין ארבע דודאי קידושין שלא
במתניתין (דף נו:) דקתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת: דנקט רב אפי' בגזל דידה
א], לחי העומד מאליו
ואפילו במקום שנעשית לה צרה .
נמסרו לביאה נמי שמעינן מינה אבל לא היה לו לפרש הי מינייהו
ב דנהי נמי דצרתה אינה
משום דבשדיך מיקדשא
פ"ק דערובין [טו, א],
טפי בגזל דידה דאיכא
קדושין שאין מסורין
שמעת מינה אי הוו קידושין אי לא הוו קידושין: אמרה לשמעתא.
נאמנת לומר מת בעלה דילמא מקלקלא לה ר) הני מילי
למימר מדקיבלה מחלה
לביאה כאן, גילוי דעתא
הא דקא אמרינן לעיל קדשה בגזל אינה מקודשת: אמר רב הכי.
עדות בלא מעשה אבל ש) עדות במעשה נאמנת אי נמי י"ל דהחידוש
ליה נקט אפילו. תוס'
בגיטא בהשולח [גיטין
קא סלקא דעתך אתמוהי אתמה משום דלא סבירא ליה:
הוי מהא דאמר אשה נעשית שליח לחבירתה אפי' היכא דקיבלה
הרא"ש. ו. אע"פ שהוא
לד, א], מומר אוכל
שלו דלא קנייה גזלן.
נבלות לתיאבון פרק זה
ופרכינן ואילו רבי יוחנן גופיה מי לא אמר הכי דגזל שבידו אינו
הקידושין מסתמא ג:
ריטב"א. [ד]בנגזל אשכחן
בורר [סנהדרין שם].
והוא
לא אמר והא אמר רבי יוחנן גזל כו'. תימה מאי מתמה
ממונו: חמסן יהיב דמי על כרחו של בעל חפץ: בגזל דידה.
מתני'*. בחמש נשים.
פלוגתא דתנאי במרובה
כיון דקבילתיה אחילתיה ולקמן פריך הא רב נמי בגזל דידה קאמר:
גמרא דלמא לא אמר ר' יוחנן מילתיה אלא בגזל דאחרים
בשמעתין דצנועין. תוס'
והיה בכלכלה שוה פרוטה
הרא"ש. ז. דמשום חומר
לכל אחת ואחת. על
אבל בגזל דידה פליג עליה דרב דאמר דאינה מקודשת דהא שמעינן
והא
דעריות היה ראוי להחמיר
ידי כולן. בשליחות כולן.
בסמוך דבגזל דידה מקודשת טפי מבגזל דעלמא ד וי"ל דהא דמהני גזל דידה טפי מגזל דעלמא הני מילי בדשדיך אבל בדלא שדיך
גמ'. (איתיה) בפומיה**.
ולומר דקדשה בגזל
מקודשת דעשאוהו כשלו
כלומר השלשה היה
אדרבה גרע גזל דידה מגזל דעלמא דמצי אמרה אין שקלי ודידי שקלי ורב הוה מיירי בדלא שדיך וא"ת מאי אתא ר' יוחנן לאשמועינן בהא דאמרינן
ת)
ה
לקדושין. רשב"א. ניחוש
מפרש ואומר, והרביעית
דאינו יכול להקדיש פשיטא דהא אמרינן בכמה משניות וברייתות דגזל אינו נקנה אלא בייאוש כגון ההיא דאילו מציאות (ב"מ ד' כב.)
לר"ש דאמר סתם גזילה
משום דמספקא ליה
שטף נהר קוריו עציו ואבניו אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו משמע הא לא נתייאשו לא וי"ל דמילתיה דרבי יוחנן קא משמע לן דאין הנגזל יכול
יאוש בעלים. ריטב"א. לפי
לא היה מפרשה,
שהיה ראוי להחמיר ולומר
ד[מ]מתניתין [לא] שמעינן
להקדישן לפי שאינן ברשותו אבל בגזלן ליכא שום חידוש כדפרישית וא"ת לרב נמי דקאמר לעיל דקידשה בגזל אינה מקודשת מאי אתא
ו
דקדשה בגזל מקודשת
קדושין המסורין לביאה
לאשמועינן הא מכח משנה שלימה היא דהיכא דלא נתייאשו הבעלים אינו שלו ויש לומר מכל מקום אצטריך מילתיה דרב דאי מכח המשנה
אע"ג דלא קני משום
אי הוו קדושין או לא.
הוה אמינא דוקא בממונא הוא דלא קנה אלא ביאוש ליחייבוהו בית דין לשלם אבל לחומרא אע"ג דלא נתייאשו אמרינן שאם קידש
גזירה דלאחר יאוש.
בפירות שביעית. ואע"ג
תוס' הרא"ש.
דאמר רחמנא [ויקרא
אשה מקודשת להצריכה גט ז לכך אצטריך מילתיה דרב לומר דאינה מקודשת והשתא ניחא שפיר דמתמה גמרא ממילתא דרבי יוחנן
כה, ו] לאכלה ולא
והוא
לסחורה, א) לא אמרינן
קדושין שהאשה נקנית
מהם כסחורה דמי. אי נמי דלא אמרינן [דלא הוי] קדושין דלאו ממונו הוא אלא כיון שזכה בו ממונו הוא לכל דבר. ומיירי קודם זמן הביעור. מקודשת. דהא אמרינן נכריות מקודשות. בגזל דידה. ולא אמרינן מדקבילתיה
אחלתיה. צרה. ואע"ג דאינה נאמנת צרה בחברתה לעדות שהאשה נאמנת, שליחותה מיהא כיון דעבדא עבדא. שבוע. שמיטה. מספקא ליה. אי כאוקימתא דרבא או כאוקימתא דאביי. שאינו שלו. שלא קנה עד שנתיאשו
הבעלים. שאינו ברשותו. דכתיב [ויקרא כז, יד] כי יקדיש איש את ביתו, מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. והא מדקתני סיפא. מגופא דברייתא מקשי ליה ברישא והדר מקשי ליה ממתניתין.
*לעיל נ, ב. **נראה דגריס בגמ' ונקיט רב בפומיה תלת (ד"ו).