נב:
האיש מקדש
פרק שני
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא מתני' בגזל דידה. דקתני שלהן היתה ודייק רב מינה דאינה
והוא לא אמר כלומר וכי ר' יוחנן לא אמר כך והא איהו דאמר אינו
קלו א מיי' פ"ה מהל' אישות
א) [שבת עז:], ב) ב"ק קיד.,
ג) [בערוך ערך מוזא פי' מוזא
הל"י סמג עשין מח
מקודשת אי לאו דשביעית הואי: הא. דקתני מקודשת: בדשדיך.
יכול להקדיש לפי שאינו שלו ואפילו איסורא דרבנן לית בה וכמו
א
טוש"ע אה"ע סי' כח סעי' ב:
דשמכי ראשי בצלים וכן פי' רב
כן בקידושין נמי לא נחמיר להצריכה גט ב) והשתא מייתי שפיר גמרא
מקמי הכי ס)(ונתרצה) להתקדש לו דכי קבילתיה לגזל דידה ע)בשם
קלז ב מיי' שם הל"ז טור
אלפס], ד) [כתב רב אלפס פי'
: אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה.
קידושין אחילתיה: משיכלא.
ספל: דרבי שמעון. בסדר טהרות
מר' יוחנן ב
התם (בב"מ
שו"ע שם סעי' א:
גאון פרומא דשכרא כלי קטן
קלח ג מיי' שם הל"ט טור
וכו' ומסתברא כדפי' גאון וכו'
דף כב.) מוקי לה דשויה שליח וא"ת
(כלים פרק כו משנה ח) ומייתינן לה
ע"ש], ה) ב"מ כב., ו) תוספתא
ש"ע שם סעי' יח:
אם כן מאי קאמר שלא ברשות וי"ל
בגמ' דהגוזל (ב"ק דף קיד.) עורות של
והא מתניתין דגזל דידה וקאמר רב אינה
פ"ק דתרומות ה"ה, ז) [בכת"י:
ד מיי' שם הל' ח סמג שם
דה"ק מה שתורם מן היפה שלא
גנב אין מחשבה מטמאתן ושל גזלן
התורם], ח) ב"ק יב:,
טוש"ע שם סעי' יז:
מקודשת לא קשיא א הא דשדיך הא דלא
קלט ה מיי' פ"ד מהל'
ט) בכורות ט: [לקמן נו.],
מחשבה מטמאתן דקסבר כיון דידע
ברשות היה ג וא"כ צריך לומר גבי
שדיך ההיא איתתא דהוה קא משיא כרעא
י) ב"ק יב: תמורה ח. בכורות
תרומות הל"ג [טוש"ע
מאן גזליה ולא מצי לאגבויי מיניה
פרזומא דשויה שליח דאי לאו הכי מאי
י"ד סי' שלא סעיף לא]:
נג: ב"ב קכג: זבחים קיד:,
א) במשיכלא דמיא אתא ההוא גברא חטף
מייתי: המקדש בחלקו אינה
קמ ו מיי' פ"ה מהל' אישות
כ) [ביצה כא. ע"ש], ל) נזיר
אייאושי מייאש: ה"ג ההוא אריסא
זוזי מחבריה ושדא לה אמר לה מיקדשת לי
מט:, מ) ["עליהם" ליתא בכת"י
הל"ה:
מקודשת. ואם תאמר מי גרע
דקדיש במוזא דשמכי. מלא יד של
קמא ז מיי' שם הל"ד ופ"ג
ודפו"ר, ובכת"י ואמר], נ) [נזיר
אתא ההוא גברא לקמיה דרבא ב אמר לית
בצלים: מאן אחלך. מי מחל לך
מהמקדש על מנת שאדבר עליך
נ.], ס) [ונתרצית], ע) [בר"ן:
מהל' מעשר שני הלי"ז:
קמב ח מיי' פ"ה מהל'
דחש להא דר' שמעון דאמר סתם גזילה
לשם], פ) [ברש"י שברי"ף
חלקו של בעל הבית: אבל כישא.
לשלטון (לקמן דף סג.) דמקודשת אף
ב)
❖
אישות הל"ג:
באגודות הס"ד, ומתה"ד כישא
יאוש בעלים הוי ההוא אריסא דקדיש
על פי שלא נתן לה כלום אלא שעשה
אגודה שדרך הירק להיות מתחלק
ג
כי כישא. כל האגודות וכו'],
לה הנאה ד ויש לומר דלא דמי דהתם
פ)באגודות וכל האגודות הן שוות אם
צ) [ברש"י שברי"ף: כי אם פעם
ג) במוזא דשמכי אתא לקמיה דרבא אמר
אחת], ק) [שם נוסף: ותן לה
נטלתי אחת טול אתה אחת: ההוא
יכול ליטול שכר מדיבורו והוי כאילו
מוסף תוספות
ליה מאן אחלך והני מילי במוזא אבל
מן המיטב], ר) [ב"מ נו ע"א],
סרסיא.
עושה שכר מתמרים של
נתן לה פרוטה אבל הכא הטובת הנאה
ה
ש) [ויקרא ה, כא], ת) [פסחים
כישא מצי אמר ליה אנא שקלי כישא שקיל
דשניהם אינם יכולים
א.
אינה משלו דהא ממון גבוה הוא ואינו
בעל הבית למחצית שכר וחבירו
עז ע"א], א) [שם פב ע"א],
להקדיש ולא חל עליה הקדש
את כישא כישא כי כישא ההוא סרסיא
ב) [בדפו"ר נוסף: דהא הוי
כלל ואפילו מדרבנן. רשב"א.
יכול ליקח ממון מהנאה שעשה לה ו
בב"מ בפרק המפקיד (דף מב:):
דמו בדמו], ג) [יש להוסיף:
דקדיש בפרומא דשיכרא אתא מריה
ב. והקדש וקדושין ענין אחד
ד)
בפרוזמא דשכרא. לאחר שהוציא
[אע"ג דאית ביה שוה פרוטה שיכול
עזרת נשים מקודשת ממנו שאין
הן כדאמרינן בפ"ק דאסר לה
דשיכרא אשכחיה אמר ליה אמאי לא תיתיב
למוכרה לכהן מ"מ כיון שהוא ממון גבוה
ממנו המשקה: מהאי חריפא.
טבול יום נכנס לשם. (הר"ש
אכ"ע כהקדש. תוס' הרא"ש.
אינה מקודשת ולא דמי לע"מ שאדבר
מדעסויא)], ד) [לעיל לו ע"א],
ג. שמתחילה לא נעשה שליח
מהאי חריפא אתא לקמיה דרבא אמר לא
יש שהוא טוב מחבירו שלא נתנו בו
ה)
ד
ה) [נדצ"ל: הכי פירושו אילו
עליך לשלטון. ת"י]:
מסתמא אלא לבינונית. רמב"ן.
וכי אשה בעזרה מנין. פי'
מים צ) פעמים הרבה ויש לו לחלוחית
אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה
מצאת יפות מהם היית גוזלם],
ד. כיון דאינה יכולה לאכול
❖
לתת עוד טעם במים אחרים: לא
ו) [ב"מ נו ע"א],
ק)
אלא א"כ נותן לה א"כ יש
בלבד דתניא כיצד אמרו תורם שלא
הקונטרס דאין אשה נכנסת
ה
ו)
ז)
בהנאה זו שוה פרוטה ותהיה
אמרו כלך אצל יפות. שיועיל למי
מדעת תרומתו תרומה הרי שירד לתוך שדה
בעזרה כדתנן פ"ק דכלים ולא דק
מקודשת אפילו לא יהיב לה
שנטל את של בעל הבית שלא ברשות
מידי. תוס' הרא"ש. ה. שכר
דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים
חבירו וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש
תורה אור השלם
דנימא גלי דעתיה דניחא ליה אלא
הפעולה. תוס' הרא"ש. כמו
אסורות ליכנס בעזרה שהרי בפרק
משום גזל אין תרומתו תרומה ואם לאו
1. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
פועל שראוי ליתן עליה שכר.
לענין תרומה בלבד דהא לתרום הן
קמא דכלים תנן החיל מקודש הימנו
תוס' רשב"י. ו. דאין מכר חל
מַעַל בַּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
תרומתו תרומה ומנין היה יודע אם חושש
עומדות אבל לענין מי שנטל לעצמו
עליו ולא מחייבא ליתן לו
בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ
שאין טמא מת נכנס לשם ג)למעלה
משום גזל אם לאו הרי שבא בעל הבית
כלום. תוס' הרא"ש. (ועי' חזו"א
משום כיסופא הוא דקאמר ליה דלא
בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ:
הימנו עזרת ישראל שאין מחוסר
נשים סי' קמח). ז. ולא קתני
ויקרא ה כא
ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות אם נמצאו
נכסוף אבל למפרע לא ניחא ליה:
כפורים נכנס לשם וחייבים עליה
2. זֶה ›הְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ
עזרת ישראל מקודשת מעזרת
אם חושש משום גזל. אם מקפיד
יפות מהם תרומתו תרומה ואם לאו אין
נשים שאין נשים נכנסות שם
הַ¢קּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ כָּל קָרְבָּנָם
חטאת למעלה הימנו עזרת כהנים
אלא לצורך אלמא דליכא
בעל הבית על מה שעשה ודומה לו
לְכָל מִנְחָתָם וּלְכָל חַטָּאתָם
תרומתו תרומה היו הבעלים מלקטים ומוסיפים
שאין ישראלים נכנסים לשם אלא
איסורא. תוס' הרא"ש.
וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי
שגזלה: אין תרומתו תרומה. דהשתא
בשעת צרכיהם לסמיכה שחיטה
בין כך ובין כך תרומתו תרומה אבל הכא
ח. ומשום דנקט מילתא דלא
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא
❖
ודאי הכי קאמר ליה אם מצאת עוד
שכיח כעס ר' יהודה ולא
במדבר יח ט
וּלְבָנֶיךָ:
תנופה ולא קתני נשים שאין נכנסות
משום כיסופא הוא דעבד ואינה מקודשת:
השיבו. שיטה לא נודע למי.
יפות מאלו היית גוזלן: בין כך ובין
מתני' ח) והמקדש בחלקו בין קדשי קדשים
שםז ועוד תנן בפרק כל הפסולין (זבחים
ועי' תוס' הרא"ש שמישב פ"ה.
כך. בין שיש יפות בין שאין יפות
דף לא:) שהשחיטה כשרה בנשים
ט. ור' יוסי סבר כאש ולא
מוסף רש"י
מהן: מתני' בחלקו. שחלק
בין קדשים קלים אינה מקודשת במעשר
ז
איצטריך כאש אלא לאפוקי
א"כ יכולה ליכנס בעזרה ועוד הרי
❖
מן לך שלא תדרוש לך לכל
שני בין שוגג בין מזיד לא קידש דברי רבי
עם אחיו הכהנים: במעשר שני
הובא בסוף המסכת.
סוטה ונזירה נכנסות בעזרה להניף
ד)
צרכיך. תוס' הרא"ש. י. וי"ל
כו'. דקסבר ר' מאיר מעשר ממון
מאיר רבי יהודה אומר בשוגג לא קידש
ט)
דאצטריך לך לשום דרשא.
לכך נראה לי וכי אשה בעזרה
❖
גבוה הוא: ר' יהודה אומר במזיד
תוס' הרא"ש.
במזיד קידש ובהקדש במזיד קידש ובשוגג
להתקדש מנין הרי אין רגילות שתכנס
תוס' ר"י הזקן (המשך)
קידש. דמעשר ממון הדיוט הוא:
לא קידש דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר
לשם כדי להתקדש שהרי בזיון הוא
לכסיף הוא דקאמר ולעולם
בשוגג לא קידש. בגמ' מפרש לה:
גמ'
לא ניחא ליה אלא אומר כך
ומילתא דלא שכיחא היא ולא איירי
ח בשוגג קידש במזיד לא קידש: נימא
תוס' ר"י הזקן
ובהקדש כו'. וטעמייהו מפרש בגמרא:
שלא יתבייש חברו. וליקט.
תנא מזה :
ח
מתניתין דלא כרבי יוסי הגלילי דתניא
לצורך בעל הבית. אם חושש
הא דשדיך. נתרצית להתקדש
גמ' בה' לרבות קדשים קלים.
י)
[וזה
יהיה לך מקדש כו'ט. קשה דלשתוק
משום גזל. אם מקפיד בעל
לו, כי קבילתיה לגזל דידה
1 ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים
להתחייב עליהם קרבן שבועה אע"ג
הבית על מה שעשה ודומה
בתורת קדושין אחילתיה, אבל
מלך דמשמע כל צרכיך ולא אצטריך
שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי אפי' תימא
לו שגזלו, והאי דקאמר כלך
היכא דלא שדיך וקאמר לה
דאין נשבעין על ההקדשות והנשבע
ר)
י
לכתוב אש . ת"י]:
אצל יפות ה) אילו מצאת יפות
הרי את מקודשת לי בזה
וסמיך ר' יוסי הגלילי כי קאמר ר' יוסי הגלילי
עליהם והודה אינו מביא אשם של
היית גוזלם. משום כסופא.
וקבלה ושתקה יכלה למימר
שבועת הפקדון דוכחש בעמיתו כתיבש)
מחיים אבל לאחר שחיטה לא מאי טעמא כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו
כדפרישנא ואינו מוחל לו
אין שקלי ודידי שקלי ולא
כ)
שלקח. ואע"ג דמשמע מהאי
בתורת קדושין לקחתים שלא
הני איתרבו להו מבה' וכחש בעמיתו
דיקא נמי דקתני המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא
טעמא דיאוש שלא מדעת קני
מחלתי לו הגזלה, אבל כי
נמי קרינא בהו לפי שהן ממונו: כי
קידש ש"מ: ל) תנו רבנן לאחר פטירתו של ר' מאיר אמר להם רבי יהודה
אבל לאביי דאמר יאוש שלא
שדיך לא יכלה למימר הכי.
קא זכו. בין כהנים בחזה ושוק בין
מדעת לא קני [קשה] מהאי
אבל אי אמרה אין כשקבלה
לתלמידיו אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד
ברייתא כי נמצאו יפות מהם
אפילו לא שדיך מעיקרא
בעלים בבשר: משלחן גבוה.
תרומתו תרומה, ואמאי הא
מקודשת. משכלא. ספל מים.
תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים דחק סומכוס ונכנס אמר
הקרבת אימורים וזריקת הדם מתיר
בעידנא דתרם לא הוה ידע,
להא דר' שמעון. בטהרות היא
להם כך שנה לי ר' מאיר המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים
הבשר : המקדש בחלקו. לאחר
ת)
תרגומא רבא אליבא דאביי
[כלים פכ"ו מ"ח] ומייתינן
בשעשאו שליח כדאיתא התם
[לה] במרובה [ב"ק סו, ב]
קלים לא קידש כעס ר' יהודה עליהם אמר להם לא כך אמרתי לכם אל
שחלקום ולא קתני המקדש בקדשים
מ)
[ב"מ כב, א], אלמא לאביי
עורות של גזלן אין מחשבה
קלים: קנטרנים. מקניטים: לקפחני.
יכנסו מתלמידי ר"מ לכאן מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים
דהלכתא כוותיה אם לא עשאו
מטמאן. פי' אם חשב לעשות
כמו לקפח את שוקיו (סוטה דף מד.)
שליח כי אמר כלך אצל
מהם כלים מקבלים טומאה
אלא לקפחני בהלכות הם באים וכי אשה בעזרה מנין אמר ר' יוסי יאמרו
נ)
יפות אפילו בתרומה לא מהני
שהגזלן קנה ומחשבת בעלים
לקצץ רגלינו בהלכות להודיע שהם
מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק דברי תורה מה תהא עליה וכי אין
הואיל ולא ידע בעת שתרם
מורידים העור לידי טומאה*
חריפים ואין עומד כנגדם: וכי
וכ"ש בשאר דברים. ואפילו
ואע"ג דיאוש כדי לא קני, הא
אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה ואין אשה עשויה לעשות לה שליח
אשה בעזרה מנין. דקתני קדשי
הכי הוצרכו לכתוב הרי"ף
אסיקנא במרובה [שם] דהכא
לקבל קידושיה בעזרה ועוד דחקה ונכנסה מאי תניא ר' יהודה אומר
והר"ם [אישות פ"ה ה"ח]
איכא יאוש ושינוי השם, והני
קדשים והרי אם יוציאום חוץ
האי טעמא דמשום כסופא
דר' דסתם גזלה** מסתמא
מקודשת ר' יוסי אומר אינה מקודשת אמר ר' יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו
לעזרה אפילו לעזרת נשים הם
הוא דקאמר, להודיע שאם
לא מתיאשי בעלים מינה
וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש ר' יהודה סבר לך ולכל צרכיך
אמר לו כזה הלשון אפילו
דכיון דידע מי גזלו אמר
נפסלים ביוצא א) ונשים אין נכנסות
2
קודם שקדשה כגון שאמר
אע"ג דלא מצי למגבא מיניה
ור' יוסי סבר כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה אמר ר' יוחנן
לה כדתנן באבות הטומאות בפ"ק
לבעלים אקדש אשה בדבר
[השתא] גבינא מיניה זימנא
דמסכת כלים: לבתו. קטנה או
נמנו
זה והשיבו הבעלים אמאי לא
אחרינא. ושל גנב מחשבה
תיתיב ליה דבר זה שהוא
מטמאן. פי' דסתם גנבה
נערה: דחקה ונכנסה מהו. וכי לא הוצרכנו לשאול בבית המדרש מה יאמרו אם קדשה אם קידושין הם אם לאו: לכל
טוב והלך זה וקדשה שלא
מייאש מינה דלא ידע מי
צרכיך. ואפילו לקדש בו אשה: כאש. חלקו של אהרן הושווה לחלקו של מזבח מה מזבח לאכילה אף כהן לאכילה ולא לדבר אחר:
בפניו ושלא בידיעתו שאינה
גנבו. ור' שמעון אומר חלוף
נמנו מקודשת, דמשום כיסופא הוא
הדברים. פי' דכיון דידע מי
דקאמר ואכתי הוי קדשה בגזל עד שיאמר בפירוש דניחא ליה קודם שקידש, אבל אחר שקידש אפילו אמר בפירוש דניחא
גזלו ולא מצי למגבא מיניה מייאש מינה, אבל מגנבה לא מייאש דסבר בכל יומא, יום יום אחקור מי גנב ואתבענו. והלכתא
ליה לאו כלום הוא ואינה מקודשת דאע"ג דהשתא ניחא ליה הואיל ובשעה שקדשה לא היה שלה דיאוש שלא מדעת לא
כרבנן דבסתם גזלה אינה מקודשת. והא אסיקנא פרק הגוזל ומאכיל [ב"ק קיד, א] לא שנא אלא בליסטים עובד כוכבים,
קני הרי קדשה בגזל ואינה מקודשת. ומסתברא שאם אמר לו אקדש אשה בדבר זה ובא הוא והוסיף דבר על הדבר ההוא
אבל בליסטים ישראל סתמא נמי יאושי מייאש, פירושו דוקא לסטים שאינו מזוין דכיון דמטמר מאינשי גנב הוא. בסתם גנבה
שאינה מקודשת, ואע"ג דבתרומה הויא תרומתו תרומה, שאני תרומה שנטלת במחשבה דכתיב [במדבר יח, כז] ונחשב לכם
מקודשת. פי' סתם דלא ידעינן אי נתייאשו בעלים או לא. מוזא דסמכי. מלא היד של ראשי בצלים, ולפי שיש בהם גדולים
תרומתכם, אבל מתנה אינה קונה במחשבה. וכתב הר"ם [שם] שאם קדשה בתמרה של בעל הבית בלא ידיעתו שאינו מקפיד,
וקטנים אמר ליה מאן פלג לך שהרי יש בזה חלק לבעל הגינה. כישא. אגודה שדרך הבצלים לחלקן באגודה ואין צריך
שמקודשת קדושי ספק. מתני'. בחלקו. שחלק עם אחיו הכהנים. קדש. בגמ' מפרש. ר' יהודה סבר דמעשר שני ממון הדיוט
אדם לחלוק שחלקים שוים הן. פי' סמכי אשקלונ"ש. גינא או (אריתא) [אריסא] גרסינן. ההוא גברא [גרסינן]. פי' שהשכר
וקסבר דהקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל. גמ'. ומעלה מעל. גבי שבועת הפקדון כתיב, ואע"ג דאין נשבעין על
והכלי היה מבעל הבית ולא היה מהמקדש. ור"ש גריס ההוא סרסיא והוא האיש העושה שכר לבעלי בתים. פרוזמא. כלי
קטן שנותנים בו שכר. ור"ש פירש לאחר שהוציאו השכר הראשון מהתמרים עושים מפסולת התמרים שכר ונקרא פרוזמא.
ההקדשות,ו) אם הפקיד קדשים [קלים] חייב שבועה ואם כפר ונשבע ואח"כ הודה משלם קרן וחומש ואשם דכתיב [ויקרא ה, כא]
ויש שפירשו שכר מתוק. חריפא. משכר זה שהוא טוב ומשובח מהאחר. לא אמרו כלך אצל יפות. שמועיל למי שנטל מבעל
וכחש בעמיתו. כי קא זכו. בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר. משולחן גבוה [קזכו]. כלומר לא ניתנו אלא לאכילה.
[הבית] שלא ברשות דנימא דגלי אדעתיה דניחא ליה אלא לענין תרומה בלבד דאמרינן מדקאמר הכי ניחא ליה, דהא לתרום
*נראהדצ"ל אםידועשנתייאשו הבעליםמקבליםטומאהשהגזלןקנהביאושומחשבת הבעליםמורידהוכו'(ד"ו).**נראהדצ"לומיהו
הוא עומד ורמיא עליה ההוא מצוה, אבל בדבר אחר שנוטל משלו והוא אינו חייב ליתן לו, האי דקאמר הכי משום דלא
דוקא בידוע שנתייאשו הבעלים אבל סתם גזילה וכו' (ד"ו). [ואולי צ"ל: [ות"ק] דר' [שמעון סבר] דסתם וכו'].