19/102

האיש

מקדש

פרק

שני קידושין

נג.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

וסמיך

ליה אם על תודה. וא"ת והא מוקמינן לה כר' יהודה ור'

נמנו וגמרו. (א) למנין ורבו האומרים אינה מקודשת ובטלו המועטים

קמג א מיי' פ"י מהל'

א) מנחות עב:, ב) שם

עג., ג) [בכת"י: מעשיה,

מעשה הקרבנות

וחזרו בהם וגמרו לומר אינה מקודשת: עדיין היא מחלוקת. לא

יהודה לא דריש סמוכים אלא במשנה תורה כדאיתא

וכן בסמוך], ד) [בכת"י:

הלכה טו:

עמדו למנין ולא חזר בו ר' יהודה: כוותיה דר' יוחנן מסתברא.

בריש יבמות (דף ד. ת)) וי"ל דלאו סמוכים ממש דריש אלא וי"ו מוסיף

קמד ב מיי' שם הלי"ז

בקדשי קדשים], ה) [שבת

דחזר בו ר' יהודה: שאין חולקין מנחות כנגד זבחים. כפי דמים

על ענין ראשון דכתיב (ויקרא ז) וזאת תורת זבח השלמים א א):

קלז. ערובין צו: וש"נ],

[ופ"ו מהל' ביאת

❖

איש חולק ואפי' בעל מום. לאו

ו) יומא לט. [חולין קלג.],

מקדש הל' יב]:

לומר טול אתה מנחה ואני חזה ושוק

ז) [בכת"י ודפו"ר: רבא,

או בשר חטאת ואשם: כל מנחה.

מהכא נפקא אלא מקרא

נמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קדשי קדשים

וכ"ה ביומא], ח) ["וכו'"

משמע שבמנחה עצמה יחלקו כל בני

אחרינא דכתיב (ויקרא ו) כל זכר

ליתא בדפו"ר ולכאורה

ובין קדשים קלים לא קידש ורב אמר עדיין

הגהות הב"ח

הוא מיותר], ט) [לקמן

אהרן: יכול. לא הוציא הכתוב אלא

לרבות בעל מום ב) ולא אצטריך להך

היא מחלוקת אמר אביי כוותיה דר' יוחנן

נח.], י) צ"ל בתרומות,

(א) רש"י ד"ה נמנו וגמרו

שלא יחלקו מנחות כנגד זבחים והדין

דרשא דהכא אלא לומר לך שאין כהן

❖

כ) בכורות כט. לקמן נח.,

עמדו למנין:

מסתברא א) דתניא א מנין שאין חולקים מנחות

ל) [בכת"י: והרי יובל.

נותן שהרי לא קמו בכל מקום מנחות

קטן חולק ואפי' תם:

וקאמר דלית בה דין חלוקה

כנגד זבחים ת"ל וכל מנחה אשר תאפה

ועיין פורת יוסף], מ) צ"ל

תחת זבחים בדלות דבקרבן עולה

בתרומות, נ) [נדצ"ל

בתנור 2לכל בני אהרן תהיה יכול לא יחלקו

מוסף רש"י

כלל. פירוש שאינו יכול

ויורד מביא עני עופות תחת בהמה:

כנגד מיני דמים שאינן.

מנחות כנגד זבחים שלא קמו תחתיהם

(רש"ש.)], ס) [עי' מנחות

שאין חולקין מנחות

זבחים. היינו בהמה הטעונה זביחה

ליטול ממון אחר של חבירו כדמפרש

סג ע"א], ע) [בדפו"ר:

כנגד זבחים. שלא יאמר

בסכין: אבל יחלקו מנחות. כנגד

בדלות אבל יחלקו מנחות כנגד עופות שהרי

בברייתא אבל אין לפרש אין דין

בכולה], פ) [בדפו"ר נוסף:

הכהן לחבירו טול אתה

חטאת העוף: שהרי קמו תחתיהן

חלוקה כלל אפי' מיניה וביה דהא

מחבת], צ) [מידות פ"ב

קמו תחתיהן בדלות ת"ל וכל נעשה

זבחים ואני מנחות (מנחות

מ"ה], ק) [יומא לט ע"א],

עב:). לכל בני אהרן.

בדלות. דכתיב במטמא מקדש

אשכחן בכמה דוכתין חלוקה גבי

במרחשת לכל בני אהרן תהיה יכול לא

ב)

ר) [נדצ"ל מגיעו], ש) [עי'

משמע כולם יאכלו ממנה

קדשים כדתנן פרק שואל (שבת דף

ובשמיעת קול (ויקרא ה) ואם לא

סנהדרין לה.], ת) [שם

יחלקו מנחות כנגד עופות שהללו מיני דמים

. שלא

(שם עג. מכת"י)

תשיג ידו לשתי תורים והביא את

קמח:ג)) מטילין חלשים בקדשים ובפ"ק

ד"ה וכי], א) [וע"ע בתוס'

יחלקו זה כנגד זה אלא

והללו מיני קמחים אבל יחלקו עופות כנגד

יבמות ד. ד"ה וכי כו'

בין כולם יחלקו המנחות

קרבנו אשר חטא עשירית האיפה:

דפסחים (דף ג:) נמי הגיעני כפול

(מנחות שם). שלא קמו.

ובתוס' מנחות עג. ד"ה

זבחים שהללו והללו מיני דמים ת"ל 1על

וכל נעשה במרחשת לכל בני אהרן

וכיון דלית בה דין חלוקה אינו יכול

תלמוד לומר], ב) [זבחים

מנחות תחת זבחים,

מחבת יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים

תהיה. דכולהו קראי יתירי נינהו

לקדש בו אשה דהא בהא תליא:

צט ע"א], ג) [שם [קמט

בדלות. דמי שנתחייב

❖

מאי חולקין חוטפין. כלומר לעולם

ע"ב] ד"ה מטילין],

עולה או חטאת אין מביא

שהללו מעשיהם ביד והללו מעשיהם בכלי

דמצי למיכתב כל מנחה לכל בני

תחתיה מנחה, אבל מביא

אהרן תהיה למה ליה לפרושי כל מיני

אין בו דין חלוקה והאי חולקין

אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות שהללו והללו

תחתיה תורים (שם מכת"י).

מנחות: ת"ל ועל מחבת וגו'. אם

חלקו המגיעו קאמר וכשאינו מגיע

שאין מביא מנחה אלא בדלי

מעשיהם ביד ת"ל 2וכל מנחה בלולה בשמן

תורה אור השלם

דלות, שנאמר אם לא תמצא

אינו ענין למנחות כנגד נ)זבחים שאינן

לו כי אם מעט חוטף חלק חבירו

לכל בני אהרן יכול לא יחלקו מחבת כנגד

1. וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר

ידו וגו' עד ולקח שתי

מינן תניהו ענין לזבחים ועופות:

ואוכלו כדקתני סיפא מעשה באחד

תורים (מנחות שם). שהרי

תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה

מרחשת ומרחשת כנגד מחבת שזו ג)מעשיהם

יכול. לא מיעט הכתוב אלא שלא

קמו תחתיהן בדלות.

שחטף חלק חבירו וא"ת כיון שדרכן

בַ מַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת

רכים וזו מעשיהם קשים אבל יחלקו מחבת

מנחות קמו תחת עופות

לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ

יחלקו עופות כנגד זבחים והדין

לחטוף אמאי קרו לההוא חמצן טפי

דכתיב בויקרא ואם לא

ויקרא ז ט

תִהְיֶה:

כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת שהללו

נותן שהעופות מעשיהן ביד מליקה

מאחרים וי"ל לפי שחטף חלק הגרגרן

2. וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה

תשיג ידו לשתי תורים (שם

והללו מעשיהם קשים אי נמי מעשיהם רכים

מכת"י). שהמחוייב קינין

בצפורן והזבחים מעשיהן בכלי

כמותו אבל האחרים לא היו חוטפין

בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי

ואין לו יכול להביא מנחה

אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ

בסכין: מחבת ומרחשת. כלים היו

ת"ל וחרבה לכל בני אהרן תהיה יכול לא

אלא מחלק הצנועין כשמושכין ידיהם:

(מנחות שם). לכל בני

ויקרא ז י

כְּאָחִיו:

איהו אהרן תהיה. אכולה קרא

במקדש וכל המנחות הנקמצות

יחלקו בקדש הקדשים אבל יחלקו בקדשים

3. אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ

ד)

קאי (שם מכת"י). ת"ל

טעונות לוג שמן. ומחבת צפה ואינה

וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה

קלים ת"ל איש כאחיו וסמיך ליה אם

על תודה כשם שאין חולקין

על מחבת. מרבויא דקרא

חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת

עמוקה ס) ומתוך שהיא רחבה וצפה

דהא ממילא ידענא דמחבת

בקדשי קדשים כך אין חולקים בקדשים קלים איש ב איש חולק אפי' בעל

בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת

הסולת מתפשט ע)בכולו והאור שורף

כשאר מנחות ואם אינו ענין

מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת

מום ואין הקטן חולק ואפי' תם סתם ספרא מני ר' יהודה והוא קאמר דלית

ה)

לה תנהו לזבחים ועופות

את שמנה לפיכך מעשיהן קשים

מֻרְבֶּכֶת חַøת בְּלוּלֹת

(שם). מעשיהם ביד.

ויקרא ז יב

בה דין חלוקה כלל ש"מ אמר רבא וכרב מי לא תניא ו) והתניא הצנועים

בַּשָּׁמֶן:

ומרחשת עמוקה ואין האור שורף

4. אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד

מליקה בצפורן, מעשיהם

מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים מאי חולקים חוטפים כדקתני סיפא

את השמן לפי שנבלע בעובי החלות

בכלי. בסכין (מנחות

רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ:

שם). יכול לא יחלקו

תהלים עא ד

מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קוראין אותו בן חמצן עד

לפיכך מעשיהן רכין: אבל יחלקו

5. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ

בקדש הקדשים. כגון

מחבת כנגד מחבת. טול אתה חלקי

יום מותו אמר רבה בר רב שילא מאי קראה אלהי פלטני מיד רשע מכף

חטאת כנגד חטאת ואשם

מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ

במנחת ראובן ואני אטול חלקך

כנגד אשם (שם מכת"י).

פ)

שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ

מעול וחומץ רבה אמר מהכא למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ:

ז)

ולא מנחת מאפה כנגד

אַלְמָנָה: ישעיהו א יז

במנחת שמעון: יכול לא יחלקו.

מעשר שני בין בשוגג בין במזיד לא קידש דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר

6. וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ

מנחת הסולת, דכולם קדשי

קרבן כנגד חבירו בקדשי קדשים כמו

קדשים הן (מנחות שם).

מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ

שוגג לא קידש מזיד קידש ח) וכו': מנא הני מילי אמר רב אחא בריה דרבא

אבל יחלקו בקדשים

מנחה אבל יחלקו קרבן כנגד חבירו

לַיְיָ הוּא קֹדֶשׁ לַיְיָ:

משמיה דגמרא וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש

קלים. כגון שלמים כנגד

ויקרא כז ל

בקדשים קלים דאית להו זכייה

7. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם

תודה (שם). שלמים כנגד

לה' לה' הוא ולא לקדש בו אשה הרי תרומת מעשר דכתיב 7כן תרימו גם אתם

בגוייהו ויכול למכור חלקו בקרבן זה

שלמים דהא לא גלי קרא

תְּרוּמַת

יְיָ

מִכֹּל

תרומת ה' ותנן המקדש בתרומה מקודשת דלא כתיב ביה לה' והרי חלה

אלא גבי מנחה דקדשי

בשביל זה: איש כאחיו. למעוטי

מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ

ט)

י)

קדשים היא (שם מכת"י).

מֵאֵת בְּנֵי ›שְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם

קטן: אפי' בעל מום. שאף הם היו

דכתיב בה תתנו לה' ותנן המקדש בתרומות מקודשת דלא כתיב ביה קדש

כ)

וסמיך ליה אם על

מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְיָ

מתליעים בעצים ומפשיטים ומנתחים

צ)

תודה. דמקרא נדרש לפניו

והרי ל)שביעית דכתיב בה 9 יובל הוא קדש תהיה לכם ותנן המקדש בפירות

לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

ואיתקוש קדשים קלים

במדבר יח כח

ושוחטים: ספרא. תורת כהנים והא

שביעית מקודשת דלא כתיב ביה לה' והרי תרומה דכתיב קדש ישראל לה'

8. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם

לקדשי קדשים למנחות

בתורת כהנים איתא אלמא לית בה

לענין חלוקה (מנחות שם).

ראשית תבואתו ותנן המקדש מ) בתרומה מקודשת

ההוא בישראל כתיב

תִּתְּנוּ לַיְיָ תְּרוּמָה

דין שאר חלוקות בעילוי דמים

ואין קטן חולק. אבל

לְדֹרֹתֵיכֶם:

ולאו

❖

אוכל בחלק אביו (שם).

במדבר טו כא

ושמעינן מינה דלאו ממונו הוא אלא

9. כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ

משלחן גבוה הוא דזכו: הצנועין מושכין ידיהם ממנו. גבי לחם הפנים תניא ק) ארבעים שנה ששימש שמעון

הצדיק נשתלחה ברכה בלחם

תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה

הפנים וכל כהן המגיעו כזית יש אוכל ושבע יש אוכל ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מארה בלחם הפנים וכל כהן המגיעו כפול הצנועין

ר)

תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:

מוסף תוספות

ויקרא כה יב

מושכין ידיהם ממנו דלא מהני להו מידי והגרגרנין חולקין. וקס"ד דהאי חולקין לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר כיון דנשתלחה בו

01. קֹדֶשׁ ›שְׂרָאֵל לַיְיָ

א. וגומ' (ו)אם על

מאירה כפול למאי חזי אלא חולקין

דרך עילוי מניח חלקו לחבירו ונוטל כנגדו במקום אחר אלמא אית בהו דין חלוקה

תודה יקריבנו. תוס' טוך.

רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל

❖

ועל כרחך הא ר' יהודה היא דאמר ממונו הוא. ומשני לעולם אין בו דין חלוקה ומאי חולקין חלקו המגיעו קאמר וכשאינו

(ועי' מהרש"ל).

אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא

אֲלֵיהֶם נְאֻם יְיָ:

שוה לו חוטף חלק חבירו ואוכלו. והא דתנן במסכת סוכה (דף נו.) הנכנסים חולקין בצפון חלקו המגיעו קאמר ובעוד שהיתה בו

ירמיהו ב ג

ברכה: מאי קרא. דחמצן לשון חמסן: אשרו חמוץ. החזיקו יד הנגזל להצילו מיד עושקו: ולא אשרו חומץ לא גרסינן הכא אלא

תוס' ר"י הזקן

בבבא קמא (דף מו:) ש) גבי מנין שנזקקין לתובע תחלה: משמיה דגמרא. כך נקבעה בגמרא ושגורה בפי בני בית המדרש: דלא

דגמרא. כך נקבעה בבית

כתיב לה'. מלמד שתהא שלו אבל תרומת ה' שצוה עליה הוא: והרי חלה כו' ותנן המקדש בתרומות. כל תרומות במשמע וחלה נמי

המדרש ושגורה בפי

ותנן המקדש בפירות שביעית מקודשת.

(במדבר טו) מראשית

עריסותיכם תתנו

לה' תרומה:

דקתני (לעיל דף נ:)

תרומה היא דכתיב

התלמידים.

ההוא בישראל כתיב. והם

ושל שביעית היתה

ואמרו

חכמים

אין

אחיות מקודשות

הא נכריות

מקודשות:

קרוים קדש לה':

ולאו